Раздел (сэдер) Моэд
א,א ארבע רשויות לשבת רשות היחיד רשות הרבים איזהו רשות היחיד חריץ שעמוק עשרה ורוחב ארבעה וכן גדר שגבוה עשרה ורוחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה איזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין זו היא רה"ר גמורה אין מוציאין מרה"י זו לרה"ר זו ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל אחד המוציא ואחד המכניס ואחד המושיט ואחד הזורק חייב.
א,ב אבל הים והבקעה [והכרמלית] והאסטוונית והאסקופה אינן לא [רה"י ולא רה"ר] אין נושאין ונותנין [לתוכן] ואם נשא ונתן פטור אין מוציאין לא מתוכן לרה"ר ולא מרה"ר לתוכן ואין מכניסין מתוכן לרה"י [ומרשות] היחיד לתוכן ואם הוציא והכניס פטור חצר של רבים ומבואות שאין מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורין.
א,ג אדם עומד על האסקופה [נותן לבעל הבית ובעל הבית נותן לו נותן לעני והעני נותן לו נטל מבעה"ב ונתן לעני מן העני ונתן לבעה"ב] שלשתן פטורים אחרים אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות כל זמן שפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ היתה גבוה י' טפחים ורחבה ארבעה הרי זה רשות [לעצמו].
א,ד כשם שמפסיקין לקריאת שמע כך מפסיקין [לקריאת מגילה] לקריאת הלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולכל מצות האמורות בתורה.
א,ה לא יצא החייט במחטו [ע"ש סמוך לחשיכה] שמא ישכח ויצא ולא נגר בקיסם [שבצוארו] ולא צבע בדוגמא [שבאזנו] ולא שולחני בדינר שבאזנו ולא סורק במשיחה [שבצוארו אם] יצאו כולן פטורין דברי ר"מ רי"א אומן דרך אומנותו חייב ושאר כל אדם פטורין הסוחר לא יצא בכסות המקופלת ומונחת על כתיפו לרה"ר ואם יצא ה"ז חייב לא יצא אדם במעות הצרורין לו בסדינו לרה"ר ואם יצא הרי זה חייב.
א,ו יוצאין בתפילין עם חשיכה וקורין בכתבי הקודש עם חשיכה אבל אין קורין בלילי שבת לאור הנר [אפי'] גבוה ממנו ואפילו בבית אחר ואפילו עשרה בתים [זה לפנים מזה] אבל מסתכל לתוך הקערה ואינו חושש רשב"ג אומר תינוקות מתקנין פרשיותיהן בלילי שבת לאור הנר א"ר ישמעאל פעם אחת [קראתי] לאור הנר ובקשתי להטותו אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שאומרין אין קורין בלילי שבת לאור הנר ר' נתן אומר הטהו ודאי וכתב על פנקסו ישמעאל בן אלישע הטה את הנר בשבת לכשיבנה בהמ"ק יביא חטאת.
א,ז אר"ש בן אלעזר בא וראה עד היכן פרצה טהרה שלא [גזרו] הראשונים לומר לא יאכל טהור עם הנדה שהראשונים לא היו אוכלין עם הנדות אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה [שבית] שמאי אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ וב"ה מתירין.
א,ח אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיהו בן [גרון] כשעלו לבקרו נמנו ורבו ב"ש על ב"ה ושמונה עשר דבר גזרו בו ביום והיה אותו היום קשה להם לישראל כיום שנעשה בו העגל רא"א בו ביום גדשו סאה ר' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה [שכל זמן שהמדה מלאה אדם נותן לתוכה לסוף מוציאה מה שבתוכה] בו ביום אמרו כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע ונמנו ורבו ב"ש על ב"ה בו ביום אמרו השוכח כלים תחת הצינור בע"ש עם חשיכה ונמנו ורבו ב"ש על ב"ה.
א,ט אמרו ב"ש לב"ה אי אתם מודים שאין צולין בשר וביצה בע"ש עם חשיכה אלא כדי שיצולו אף דיו סמנין וכרשינין וכיוצא בהן אמרו להם ב"ה אי אתם מודים שטוענים קורות בית הבד ותולין עיגולי הגת ע"ש עם חשיכה אף דיו סמנין וכרשינין וכיוצא בהן אלו עמדו בתשובתן ואלו עמדו בתשובתן אלא שב"ש אומרים (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא כל מלאכתך גמורה מע"ש ובה"א (שמות כג) ששת ימים תעשה <מלאכה> [עושה] אתה כל ששה.
א,י בש"א אין מוכרים לנכרי ולא טוענים עמו ולא מגביהים עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין איזהו מקום קרוב עד שיגיע לבית הסמוך לחומה ר"ע אומר כדי שיצא מן הפתח וקדש עליו היום אמר [ר"א ברבי] צדוק של בית ר"ג היו מוליכין כלי לבן שלהן לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת וצבועים בע"ש לפי דרכנו למדנו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים.
א,יא פותקין מים לגינה בע"ש עם חשיכה והיא שותת והולכת [בשבת] נותנין קילור לעין ואיספלנית ע"ג המכה בע"ש עם חשיכה והן מתרפאין והולכין [בשבת] נותנין גפרית תחת הכלים בע"ש והן מתגפרין והולכין [בשבת נותנין] מוגמר על גבי גחלים בערב שבת עם חשיכה [ואין נותנין חטים לרחיים של מים אלא כדי שיטחנו].
ב,א מדליקין בפתילה מחורכת [ולא בסמרטוטין ואף על פי שמחורכין] כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביו"ט חוץ משמן שריפה מפני מה אמרו אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב לפי שאין שורפין לא [תרומות] ולא קדשים ולא חמץ ביום טוב.
ב,ב כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מותר לעשותן מדורה בין ע"ג הארץ ובין על גבי [מנורה בין להתחמם כנגדן בין להשתמש לאורה לא אסרו] אלא לעשותן פתילה לנר בלבד.
ב,ג רשב"א אומר אין מדליקין בצרי ר' ישמעאל אומר כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו ר' ישמעאל [בר"י] בן ברוקה אומר אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי ר"ט אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים מה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות מה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא זה ולא זה אין לך אלא מה שאמרו [מדליקין בשמן פקועות ובנפט ר"ש שזורי אומר מדליקין בשמן דגים ובעטרן] סומכוס אומר כל היוצא מן הבשר אין מדליקין בו חוץ משמן דגים ר"ש בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ מן הפשתן.
ב,ד כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו רשב"ג אומר של בית אבא היו כורכין פתילה ע"ג אגוז ומדליקין בה.
ב,ה א"ר יהודה כשהיינו שרויין בעליית בית נתזה בלוד היינו נוקבין שפופרת של ביצה וממלאין אותה שמן ונותנין אותה על הנר בע"ש עם חשיכה שיהא שוהה ודולק בלילי שבת [היו שם זקנים ולא אמר אחד מהן] דבר אם חברה בסיד ובגפסיס בע"ש מותר.
ב,ו נותנין טיט וחרסית תחת הנר בע"ש עם חשיכה כדי שיהא שוהה ודולק בלילי שבת נותנין גרגר של מלח וגריס של פול על פי הנר בע"ש עם חשיכה כדי [שיהא שוהה ודולק בלילי שבת] מעלין בדיופי ומטיפין מן האדק לחולה בשבת.
ב,ז החותה בגחלים חייב חטאת ר"ש בן אלעזר אומר משם ר"א ב"ר יצחק חייב שתי חטאות מפני שמכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות החותה גחלים להתחמם כנגדן פטור.
ב,ח כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן בין השמשות ר"ש שזורי אומר אף בחול אין מטבילין אותן בין השמשות מפני שצריכין הערב שמש [וכלים] שנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן בין השמשות [כלל אר"ש בן אלעזר דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אין עושין אותו בין השמשות ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת עושין אותו בין השמשות].
ב,ט ר' נתן אומר אף מפני נדרים נשים מתות בשעת לידתן ר' יוסי אומר שלשה הן דבקי מיתה מסורין לנשים רשב"ג אומר הלכות הקדש [וחטאות ומעשר] הן גופי תורה ומסורין [להם] לע"ה [שלשתן להעשות] מדליקין את הנר מערבין וטומנין את החמין.
ג,א כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין עליה עד שתהא גרופה וקטומה גחלים שעממו או [שהדליק] עליהן נעורת של פשתן הרי הן כקטומות שתי כיריים המתאימים אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה [ואינה קטומה מקיימין] על גבי גרופה וקטומה ואין [מקיימין] ע"ג שאינה גרופה וקטומה ומה הן [מקיימין] עליה ב"ש אומרים אין מקיימין עליה כלום וב"ה אומרים חמין אבל לא תבשיל עקר את המיחם הכל מודים שלא יחזיר דברי ר"מ רי"א בש"א חמין אבל לא תבשיל וב"ה אומרים חמין ותבשיל עקר בש"א לא יחזיר ובה"א יחזיר.
ג,ב השוכח [תבשיל] ע"ג כירה וקדש עליו היום בשוגג יאכל במזיד לא יאכל בד"א בתבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן אבל תבשיל שבשל כל צרכו וחמין שהוחמו כל צרכן הרי אלו מותרין מפני שרע להן ר"י אומר חמין שהוחמו כל צרכן הרי אלו מותרין מפני שרע להן אבל תבשיל שבשל כל צרכו כל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופול ובשר טרוף אסור וכל המצטמק ורע לו מותר.
ג,ג המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת במזיד לא יאכל ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל לא [לו ולא לאחרים כלל אמר] ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור לו ולאחרים ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאה בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא לו ולא לאחרים.
ג,ד השוחט בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל פירות שלקטן בשבת בשוגג [יאכלו] למוצאי שבת במזיד לא [יאכלו].
ג,ה התורם והמעשר בשבת בין בשוגג בין במזיד מעשרותיו מעשר המטביל כלים בשבת בין בשוגג בין במזיד עלו ידי טבילה.
ג,ו הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני מה אמרו הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור [מפני] שמונין לשביעית ואין מונין לשבתות ד"א נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ר' יהודה אומר חלוף הדברים בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור בשביעית בשוגג יקיים במזיד [יעקור] רבן שמעון בן גמליאל אומר מגלגלין ביצים ע"ג [סיד] רותח [ואין] מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח.
ד,א לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותתן לתוך התנור בע"ש עם חשיכה אם נתנה למוצאי שבת אסורין [עד כדי] שיעשו לא ימלא נחתום חבית מים ויתן לתוך התנור בע"ש עם חשיכה ואם נתן למוצאי שבת אסורין עד כדי שיוחמו.
ד,ב מרחץ שסתמו [נקבין שלו] מע"ש למוצאי שבת רוחץ בו מיד סתמו [נקבין שלו] מערב יו"ט נכנס ביו"ט ומזיע ויוצא ומשתטף בצונן א"ר יהודה מעשה במרחץ של בני ברק שסתמו נקבין שלו מעיו"ט והיה ר"ע ור"א בן עזריה נכנסין ומזיעין בתוכו ויוצאין [ורוחצין] בצונן אלא שהיו חמין שלו מחופין בנסרים משרבו עוברי עבירה חזרו לאסור האמבטאות שבכרכים מטיילין בהן בשבת.
ד,ג אין משתטפין לא בחמין ולא בצונן דברי ר"מ ור"ש מתיר ורבי יהודה אומר בצונן אבל לא בחמין א"ר יהודה מעשה [בביתוס] בן זונין שהיו ממלאין לו כלי של צונן מערב שבת ונותנין עליו בשבת כדי שייקר.
ד,ד ממלא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה לא שיחמו אלא שתפיג צינתן ממלא אדם צלוחית שמן ונותנה כנגד המדורה לא [שתחם] אלא כדי שתפיג צינתו רשב"ג אומר האשה מדיחה ידה בשמן ומחממתה כנגד הנר וסכה את בנה סך אדם את עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ואינו חושש סכין כל מיני סיכות [אבל אין מושחין את המעיין ואין חונקין בשבת].
ד,ה מיחם אדם אלונתית ונותן על [מעיו ולא] יתן עדשה מלאה חמין על מעיו ממלא אדם כוס של יין ונותנו על פי מיחם לא שיחם אלא כדי שתפיג צינתו ממלא כוס מים ונותן לתוך הספל בין להחם לו את הצונן בין לצנן לו את החמין המערה ממיחם למיחם מאלפס לאלפס ומקדרה לקדרה מותר לשני ואסור ליתן לראשון.
ד,ו חבית של טבל שנשברה מביא כלי ונותן תחתיה [נתמלא] אסור לטלטלו עביט של ענבים ומעטן של זיתים שמשכו אין מסתפקין מהן ביו"ט ואצ"ל בשבת.
ד,ז חבית שנשברה בראש הגג מביא כלי ומניח תחתיה ולא יהא מביא כלי אחד וקולט כלי [אחד ומסלק] אם יש שם אורחים מביא כלי אחד וקולט כלי [אחר ומסלק]. נותן אדם כלי תחת הדלף בשבת נתמלא שופך ושונה ואינו חושש.
ד,ח גרף של רעי ושל מימי רגלים נוטלו ושופכו ונותן לתוכו מים ומחזירו למקומו.
ד,ט [מטלטלין] נר חדש אבל לא ישן דברי רבי יהודה ר"מ אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטלו אבל כוס וקערה ועששית שכבו לא יזיזם ממקומן ר"א בר"ש אומר מסתפקין מנר [הכבה] ומנר המנטף [נר] שעל גבי טבלא מטה את הטבלא והנר נופל ומחזיר את הטבלא למקומה.
ד,י אין מטלטלין את המנורה בשבת ר"א ב"ר שמעון מתיר אין מגרדין לא מנעלים ישנים ולא סנדלין ישנים אבל [סכין ומקנחין] אותן אין סכין לא מנעלים חדשים ולא סנדלין חדשים ולא יסוך את רגלו והוא בתוך המנעל ולא יסוך את רגלו והוא בתוך הסנדל אבל סך הוא את רגלו [ונותנה למנעל סך את רגלו ונותנה לסנדל] סך אדם עצמו שמן ומתעגל על גבי [טבלא] חדשה ואינו חושש.
ד,יא סכין ומדיחין ומפרכסין באדם אבל לא בבהמה זה חומר בבהמה שאין באדם מפספסין את [הכיפין] ובלבד שלא יתלוש [גיזי] צמר שבהפתק אין מטלטלין אותן אם התקינן בעל הבית להיות משתמש בהן מטלטלין אותן.
ד,יב אין טומנין את החמין בתחלה בשבת אבל מוסיפין עליהן כלים רבי שמעון בן גמליאל אומר נוטל את הסדין ונותן את הגלופקרין נוטל את הגלופקרין [ונותן] את הסדין וכן היה רשב"ג אומר לא אסרו להטמין אלא מיחם שחממו בו מערב שבת אבל מפנה הוא לתוך מיחם אחר או לתוך קיתון אחר ומטמין.
ד,יג הטמין וכסה בדבר הניטל בשבת או שהטמין בדבר שאין ניטל בשבת וכסה בדבר הניטל בשבת ה"ז נוטל ומחזיר הטמין וכסה בדבר שאין ניטל בשבת או שהטמין בדבר הניטל בשבת וכסה בדבר שאין ניטל בשבת אם מגולה מקצתו נוטל ואם לאו אינו נוטל ר' יהודה אומר נעורת של פשתן דקה הרי הן כזבל.
ד,יד טומנין מיחם על גבי מיחם וקדרה על גבי קדרה ומיחם על גבי קדרה וקדרה על גבי מיחם וטח פיהם בבצק לא שיוחמו אלא כדי שיהו שמורין.
ד,טו וכשם שאין טומנין החמין בתחלה בשבת כך אין טומנין [לא את השלג ולא] את הצונן אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו אבל מרסק הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש.
ה,א רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו הסוס והפרד [והדלובקוס] והגמל נמשכין באפסר רחלות יוצאות כבונות למילת שחוזות [שיעלה עליהן זכר] כבולות שלא [יעלה עליהן זכר].
ה,ב לא יצא חמור באוכף שלו [אע"פ] שקשור בו ר"ג אומר יוצא חמור באוכף שלו בזמן שקשור בו לחממו ובלבד שלא יקשור בה את [המוסרה] ויפסיל את הרצועה תחת זנבו.
ה,ג לא יצא גמל במטוטלת [התלויה בחטרתו שלא יכנס בה] הרוח אבל יוצא הוא [הקשורה בחטרתו שתכנס] בו הרוח עקוד שלא יכוף ידו א' ורגלו א' ויקשור [רגלו אחת רגול] שלא יכוף שתי ידיו זו לזו שתי רגליו זו לזו ויקשרנו.
ה,ד הסוס יוצא בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלין במקומן ובלבד שיהו מחולחלים ומכניס אפילו י' חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך ע"ג ידו ולא ישלשל חבלים מידו יותר מטפח.
ה,ה לא יצא הסוס בזנב שועל ולא בזהורית שבין עיניו לא תצא פרה בחוסם [שלה] ולא סייחין בקרסטלין [שלהם] ולא עזים בכיסין [של דדיהן] לא תצא בהמה בסנדל ולא בקמיע אע"פ שמומחה זה חומר בבהמה שאין באדם אבל יוצאה היא באגד שע"ג מכה ובקשישין שע"ג שבר ובשליא המדולדלת ופוקקין לה זוג ומטיילת בו בחצר.
ה,ו לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצאת חייבת חטאת דברי ר"מ וחכ"א לא תצא ואם יצאת פטורה ר"א אומר יוצאה אשה בעיר של זהב בטוטפת [ובסרביטין] בזמן שהן תפורין.
ה,ז לא תצא אשה באסטמא ואם יצאת הרי זה חייבת שלשה דברים נאמרו באסטמא אין בה משום כלאים ואין מטמאה בנגעים ואין יוצאין בה בשבת ר' שמעון בן אלעזר אומר אף אין בה משום עטרות לכלה כלל אמר רשב"א כל נוי שלמטה משערה יוצאין [בו] למעלה משערה אין יוצאין [בו].
ה,ח לא ינעול אדם סנדל [מסומר] ויטייל בתוך הבית אפילו ממטה למטה אבל נוטלו ומכסה בו את הכלים ר"א בר"ש אוסר נשרו רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ד' וחמש ר' אומר עד שבע [או שחפהו בעור מלמעלה או שעשה לו מסמרין הרבה מלמטה או שעשה לו טס או יתד כדי שיהלך עליו] ולא תהא הארץ אוכלתו מותר.
ה,ט איזה קמיע מומחה כל שרפא ושנה ושלש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עקרין יוצאין בו ואצ"ל שנכפה אלא אפי' שלא יכפה ואין צריך לומר דבר שיש בו סכנה אלא אפי' דבר שאין בו סכנה [וקושרו] ומתירו בשבת ובלבד שלא יתננו לתוך השיר או לתוך הטבעת ויצא בו מפני מראית העין קמיע שאין מומחה אע"פ שאין יוצאין בו בשבת מטלטלין אותו בשבת.
ה,י לא תצא אשה במפתח שבאצבעה לרשות הרבים ואם יצתה הרי זו חייבת חטאת ר"א פוטר בכובלת [וחכמים פוטרין בצלוחית] של פלייטין בזמן שיש בה בוסם הא אם אין בה בוסם הרי זו חייבת כללו של דבר כל שהוא משום תכשיט לא תצא ואם יצתה הרי זו פטורה כל שאינו משום תכשיט לא תצא ואם יצאת הרי היא חייבת אבל יוצאת היא בסבכה [מוזהבת] ובטסין [ובצפויין] ובחליות שלה במנעלים ובקורדוקיסין המוזהבין יוצאה באבן תקומה ואם נפלה תחזיר פורפת לכתחלה בדבר הניטל בשבת.
ו,א יוצא אדם בקיסם שבשיניו [ושבסנדלו] לרשות הרבים אם נפל לא יחזיר ואצ"ל שלא [יתן] בתחלה בשבת ר' אליעזר אומר קב של קיטע אם יש בו בית קבול [כתיתין] יוצאין בו ואם לאו אין יוצאין בו הגדמין טמאין ואין יוצאין [בהן].
ו,ב יוצאין בפיקרין ובציפה אימתי בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה לא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה אין יוצאין בהן ואם יצאו בהן מע"ש אע"פ שלא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה [יוצאין בהן].
ו,ג יוצאין במוך ובספוג שע"ג מכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה יוצאין בקליפת השום ובקליפת הבצל שע"ג מכה [אם] נפל לא יחזיר ואצ"ל שלא [יתן בתחילה] בשבת יוצאין באגד שעל גבי מכה וקושרו ומתירו בשבת ואספלנית שפרשה מן האגד מחזירה יוצאין באספלנית ובמלוגמה וברטיה שע"ג המכה [ואספלנית] לא יחזיר ואצ"ל שלא יתן בתחלה בשבת [נוטלה] ומכסה בה הכלים לא יתקננה משבת למוצאי שבת שאין מתקינין מקדש לחול ר' יהודה אומר אם החליקה מלמטה מחליקה מלמעלה ואם החליקה מלמעלה מחליקה מלמטה מגלה מקצת אספלנית מכאן ומקנח את המכה וחוזר ומגלה מקצת אספלנית מכאן ומקנח את המכה לא [יקח] האספלנית מפני שבא לידי מירוח והממרח בשבת חייב חטאת.
ו,ד לא יצא [אדם] בזוג שבצוארו אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו זה וזה [אינן] מקבלין טומאה לא יצא [אדם] בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו זה וזה אין מקבלין טומאה. לא תצא בהמה בזוג שבצוארה [אבל יוצאה היא] בזוג שבכסותה [זה וזה מקבלין טומאה זה חומר בבהמה שאין באדם לא תצא בהמה] בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה זה וזה אין מקבלין טומאה.
ו,ה מטלטלין עצי בשמים [להניף ולהריח בהם לחולה מוללו ומריח בו לא יקטמנו להריח בו ואם קטמו פטור] ולא יקטמנו לחצות בו שיניו ולא לפתוח [בו] את הדלת [מפני שהוא מתקן כלי] ואם קטמו חייב חטאת.
ו,ו [הרטנין] יוצאין בסודרין שלהן ולא [הרטנין] בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה א"ר יהודה מעשה בהורקנוס בנו של ר"א שיצא בסודר שלו [לרשות] הרבים אלא שהיתה נימא כרוכה לו על אצבעו אמרו חכמים לא היה צריך.
ו,ז הרועין יוצאין בשקין שלהן ולא הרועים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה א"ר יהודה מעשה בר' טרפון שיצא בלילי שבת לבית המדרש ונתנו לו סדין ואחזו בשתי ידיו ויצא בו מפני הגשמים יוצאין [בסגור] ביריעה ובחמילה [בסקרוטיא] ובקטבוליא מפני הגשמים אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחלצת מפני הגשמים.
ז,א אלו דברים מדרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית [והמגבה] לגרגרן והמגררת בנה [בין] המתים והקושר [מטולטלת על יריכו וחוט אדום על אצבעו והמונה ומשליך צרורות לים או לנהר הרי זה מדרכי] האמורי המספק והמטפח והמרקד לשלהבת ה"ז מדרכי האמורי.
ז,ב נפלה [פת ממנו] אמר החזירו לי שלא תאבד ברכתי הניחו נר על הארץ שיצטערו המתים [אל תניחו נר על הארץ שלא יצטערו המתים] נפלו ממנו ניצוצות ואמר אורחין לנו היום ה"ז מדרכי האמורי היה מתחיל במלאכה ואמר יבוא פלוני שידיו קלות ויתחיל בה יבוא זה שרגליו קלות ויעבור לפנינו הרי זה מדרכי האמורי האומר [בחבית או בעיסה] יבוא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל [בה] הרי זה מדרכי האמורי.
ז,ג הפוקק את החלון בסירה והקושר ברזל בכרעי המטה של חיה והעורך לפניה שולחן הרי זה מדרכי האמורי אבל פוקקין את החלון [בגלופרין] או בעמיר ונותנין לפניה ספל של מים וקושרין לה תרנגולת שתהא לה לצוות [ולא] מדרכי האמורי האומר שחטו תרנגול זה שקרא [בערב] שחטו תרנגולת זו [שהיא קורא] כזכר האכילוה כרבלתא שהיא קורא כזכר ה"ז מדרכי האמורי [קרא עורב ואמר לו צרח קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך] הרי זה מדרכי האמורי.
ז,ד האומר אכול תמרה חזרת זו שתהא זוכרני בה [אל תאכילני פני ברקי' תישן] בארונו של מת [שתראני] בלילה אל [תישן] בארונו של מת שלא תראני בלילה הפך את חלוקך שתהא חולם חלומות טובות אל תהפוך את חלוקך כדי שלא תהא חולם חלומות שב על [המכביד] שתהא חולם חלומות אל תשב על [המכביד] שלא תהא חולם חלומות ה"ז מדרכי האמורי.
ז,ה האומר אל תשב על המחרישה שלא תכבד עלינו מלאכה [אל תשב על המחרישה שלא תשבר] הרי זה מדרכי האמורי ואם בשביל שלא תשבר [ודאי] הרי זה מותר האומר אל תפשל [ידך לאחורך] שלא נאסר עלינו מלאכה ה"ז מדרכי האמורי.
ז,ו [התוסס אור] בכותל ואומר חדא ה"ז מדרכי האמורי אם מפני ניצוצות [הרי זה] מותר השופך מים לרשות הרבים ואמר חדא ה"ז מדרכי האמורי אם מפני עוברין ושבין ה"ז מותר הזורק ברזל לבין הקברות ואמר חדא [ה"ז מדרכי האמורי אם מפני חרשין ה"ז מותר].
ז,ז הנותן מקל של אוד וברזל תחת ראשו ה"ז מדרכי האמורי אם בשביל לשמרה [הרי זה] מותר המצוחת לתנור שלא [תנפל] הפת והנותנת קסמין באזני קדרה שלא תהא מרתחת ושופעת לאחוריה הרי זה מדרכי האמורי אבל [נותנת] קסמין של תות וזכוכית בקדרה בשביל שתבשל מהרה אבל אסרו חכמים בזכוכית מפני סכנת נפשות.
ז,ח המשתקת לעדשים [והמצננת לאורז והמטפחת לנר] ה"ז מדרכי האמורי נפל נחש ע"ג מטה ואמר עני הוא וסופו להעשיר עוברה היא יולדת זכר בתולה היא נישאת לאדם גדול הרי זה מדרכי האמורי.
ז,ט המושבת אפרוחין ואמרה איני מושבתן אלא בבתולה איני מושבתן אלא ערומה איני מושבתן אלא בשמאל איני מושבתן אלא בי תרי והמקדש בתרי והמשלח בתרי והאומר הוסיפו על השולחן ה"ז מדרכי האמורי [הנותנת] ביצים ועשבים בכותל וטחה בפניהם ומונה [שבעה] ואחד ה"ז מדרכי האמורי.
ז,י הכוברת אפרוחים בכברה [והנותנת ברזא] בין האפרוחים הרי זה מדרכי האמורי אם מפני הרעמים [ואם] מפני הברק הרי זה מותר.
ח,א האומר [יממיא ומציא] ה"ז מדרכי האמורי ר' יהודה אומר אומרין ימיא ומציא האומר דגן [קררן] ה"ז מדרכי האמורי ר' יהודה אומר [דגון על שם דגון] עבודת כוכבים שנא' (שופטים טז) לדגון אלהיהם. האומר דני דני ה"ז מדרכי האמורי ר' יהודה אומר [על שם דן] עבודת כוכבים שנאמר (עמוס ח) חי אלהיך דן וחי אלהיך באר שבע. השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך הרי זה מדרכי האמורי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (הושע ד) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו.
ח,ב האומר מרפא הרי זה מדרכי האמורי ר' אלעזר ברבי צדוק אומר [אין אומרים מרפא מפני ביטול תורה של בית ר"ג] לא היו אומרים מרפא [מפני דרכי האמורי].
ח,ג האומר יתיר ונותר הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר לא יהא לו בביתו יתיר ונותר האומר אשתה ואותיר ה"ז מדרכי האמורי שתו והותירו לא מדרכי האמורי [שתו והותירו חמרא לחייכון] לא מדרכי האמורי מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לבנו על כל חבית וחבית שפתח [אומר חמרא לחיי רבננא ולחיי תלמידיהון].
ח,ד האומר לאו לאו [ה"ז] מדרכי האמורי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (איוב כא) [ויאמרו לאל סור ממנו וגו'] הקושר חוט [ע"ג] אדום ר"ג אומר אינו מדרכי האמורי ור"א בר צדוק אומר הרי זה מדרכי האמורי אל תעבור שלא תפסוק אהבתנו הרי זה מדרכי האמורי ואם מפני [כבוד] ה"ז מותר.
ח,ה איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי נפלה פתי מפי קרא לי איש פלוני מאחרי קרא לי עורב נבח בי כלב עבר נחש מימיני ושועל משמאלי ופסק צבי את הדרך לפני אל תתחיל בי שהרי שחרית הוא ור"ח הוא ומוצאי שבת הוא.
ח,ו איזהו מעונן רבי ישמעאל אומר זה המעביר על העין ר"ע אומר אלו [נותני עתים] כגון אלו [שאומרים] היום יפה לצאת היום יפה ליקח היום חמה נחפית למחר גשמים יורדין [כדון] אלו שהן אומרין למודי ערבית שביעית [להיות יפות ועקודות קטנות] להיות רעות [וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים].
ח,ז סוקרין את האילן בסיקרא וטוענין אותו באבנים ואין חוששין [לא] משום שביעית ולא משום דרכי האמורי.
ח,ח ממשיכין יין ושמן בצנורות לפני חתנים [ולפני כלות] ולא מדרכי האמורי מעשה ביהודה והילל בניו של ר"ג שנכנסו לכבול והמשיכו אנשי העיר לפניהם בצנורות יין ושמן.
ח,ט שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי שנאמר (ירמיהו לד) בשלום תמות ובמשרפות וגו' כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים אבל לא על הדיוטות ומה הן שורפין עליו מטתו וכלי תשמישו מעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר יותר משבעים מנה.
ח,י עוקרין על המלכים ולא [משום דרכי] האמורי כל עקור שיש בו טריפה אסור באכילה ומותר בהנאה שאין בו טריפה מותר באכילה ואצ"ל בהנאה איזהו עקור שיש בו טריפה מן הארכובה ולמעלה שאין בו טרפה מן הארכובה ולמטה [מבעיתין לעוות] ולפוקה ולא מדרכי האמורי עמד עצם בגרונו נותן על [ראשו] מאותו המין.
ח,יא אלו דברים המותרין היה מתחיל במלאכה נותן שבח והודאה לפני המקום בחבית [או בעיסה מתפלל הוא] שתכנס בהן ברכה ואל תכנס בהן מארה מעבירין על גבי [מעיין] בשבת רשב"ג אומר בדבר הנוטל בשבת לוחשין על [העין ועל הנחש ועל העקרב] ואין לוחשין בדבר שדים ר' יוסי אומר אף בחול אין לוחשין בדבר שדים וכן היה ר' יוסי אומר אין לך בכל הכרכים רעים [מסורמיין] שכל זמן שאדם רע קוראין אותו [סורמי] אין לך בכל הנכרים קשה יותר מאמוריים שכל [האדם] קשה קוראין אותו אמורי.
ח,יב ר' נהוראי אומר אין לך אדם בכל הכרכים מתון [יתר מסדומיים] וכן מצינו שחזר לוט על כל המקומות ולא מצא מתונה כסדום שנא' (בראשית יג) אברם ישב בארץ [כנען] וגו' [ר"ש בן גמליאל] אומר אין לך בכל עממין מתון יותר מאמוריים וכן מצינו שהאמינו במקום [דגלו] לאפריקי ונתן להם המקום ארץ שיפה כארצם והיתה א"י [נקרית] על שמן.
ט,א הגוזז מן הבהמה מן החיה ומן [העופות] אפילו מן השלח מלא הסיט כפול הרי זה חייב [יש חולקים בחזיר בין חטטרתו לשאר גופו].
ט,ב המיסך [שלשה] חוטין בתחלה ה"ז חייב ר' יהודה אומר אף [השרביט] והמדקדק ע"ג אריג כל שהוא ה"ז חייב הצד חלזון והפוצעו [הרי זה חייב שתי חטאות].
ט,ג כל אבות מלאכות שבתורה עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כל המקלקלין פטורין חוץ מן החובל ומבעיר בשבת.
ט,ד גר שנתגייר [בין העו"ג ועשה מלאכה בשבת ר"ע מחייב] ומונבז פוטר והדין נותן שיהא פטור הואיל ושוגג חייב חטאת ומזיד חייב כרת מה מזיד אינו חייב עד שיבא לכלל ידיעה אף שוגג [לא יהא] חייב עד שיבא לכלל ידיעה אמר לו ר"ע מוסיף אני על דבריך מה מזיד אינו חייב עד שיבא לכלל ידיעה בשעת מעשה אף שוגג לא יהא חייב עד שיבא לכלל ידיעה בשעת מעשה א"ל כ"ש שהוספתה אם בא לכלל ידיעה בשעת מעשה אף הוא אינו שוגג אלא מזיד.
ט,ה השוכח את התורה ועבר עבירות הרבה [חייב על כל אחת ואחת כיצד] היה יודע שיש חלב ואמר אין זה חלב שחייבין עליו היה יודע שיש דם ואמר אין זה דם שחייבין עליו חייב על כל אחת ואחת ר"ש בן אלעזר אומר כל שהוא כיוצא בו כשר להצניעו והוכשר [לו] להצניעו והצניעו ובא אחר והוציאו הרי זה חייב [ואי אפשר לו להצניעו יכול להוציאו אפשר לו להצניעו ומצניעו] ובא אחר והוציאו הרי זה חייב.
ט,ו המוציא מורסן לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי הגדי [ולצבוע] כדי לצבוע בו בגד קטן לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו [כגרוגרות] משימתיקו [כמלא פי הגדי] אבל הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשין בין משימתיקו ובין עד שלא ימתיקו כגרוגרות שמן כדי סיכת אבר קטן ר"ש בן אלעזר אומר קטן בן יומו הוצין כדי לעשות אוזן לכפיפה מצרית סיב אחרים אומרים כדי ליתן ע"פ משפך לסנן בו את היין.
ט,ז המוציא יין [כדי גמיעה ר' יהודה אומר] כדי מזיגת הכוס יבש כזית דברי ר' נתן חלב כדי גמיעה ר"א אומר אם של בהמה כדי גמיעה אם של אשה כדי ליתן [ע"פ קלור] מים כדי גמיעה ר' יהודה אומר כדי לשוף בהן את הקלור דם ושאר כל המשקין ברביעית רשב"ג אומר דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין לברקית ר"ש ב"א אומר [שמם ר"מ] דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין [לחרוד].
ט,ח המוציא קשר [המוכסין] עד שלא הראהו למוכס חייב משהראהו למוכס פטור ר' יהודה אומר אף משהראהו למוכס חייב מפני שמשמרו [להראותו לבעל המוכס].
ט,ט המוציא [שטר פרוע] ויש בו במקום הלובן כדי לכתוב שתי אותיות [ובכולו] כדי לכרוך ע"פ צלוחית קטנה של פלייטין ה"ז חייב ר' יהודה אומר אף המוציא שטר פרוע כל שהוא [ה"ז] חייב מפני שמשמרו [להראותו לבעלי חובים] שטרי מקח וממכר שטרי דיתקאות [אפותקאות] ומתנות כל שהן ה"ז חייב.
ט,י [קלף] דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו את המזוזה יריעה [כדי לכתוב עליו פרשה] קטנה איזו היא [פרשה קטנה זו שמע] שיער לגבל בו את הטיט טיט כדי לעשות פי כור של צורפי זהב פיחמין כדי לעשות מהן צינורא קטנה ר' יהודה אומר כדי ליתן על פי מולידה קטנה.
ט,יא המוציא [כליו] מקופלין ומונחין על כתיפו וסנדליו וטבעותיו בקומצו ה"ז חייב [ואילו] היה מלובש בהן פטור המוציא אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו ה"ז פטור [שאילו] הוציאן כמות שהן חייב חול עפר ואפר שיעורן כזבל רבי ישמעאל [ב"ר] יוחנן בן ברוקא אומר עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה איזו היא [דם] צפור קטנה זה דרור חול הגס כדי ליתן על [מלא] פי [הכף סיד] א"ר נראין דברי ר"ע בחול [דק] ודברי חכמים בחול [גס] סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ר' יהודה אומר כדי לעשות כלכל רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדפי א"ר נראין דברי ר' יהודה בזמן שהוא [כביצה] ודברי רבי נחמיה בזמן שהוא [חביט].
ט,יב קנה כדי לעשות קולמוס מגיע לקשרי אצבעותיו [בולמס] לעשות [הימנו] צלוחית קטנה של פלייטין זכוכית אחרים אומרים כדי לפצוע שתי נימין [כאחד] צרור ואבן ר"א בן יעקב אומר משקל עשרה דנרים [רבי אלעזר אומר כדי לעשותו מסיפס].
ט,יג מנין למאדים בשבת שהוא חייב שנאמר (שמות כה) אלים מאדמים איזו היא חבורה כל שיצא ממנה דם נצרר הדם אע"פ שאין יכול לצאת ה"ז חייב.
ט,יד מנין לדם שהוא משקה שנאמר (במדבר כג) ודם חללים ישתה מניין ליין שהוא משקה שנאמר (דברים לב) ודם ענב תשתה חמר מנין לדבש שהוא משקה שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע וגו' מנין לשמן שהוא משקה שנאמר (ישעיהו כה) משתה שמנים משתה שמרים מנין לחלב שהוא משקה שנאמר (שופטים ד) ותפתח את נאד החלב ותשקהו מנין לטל שהוא משקה שנאמר (שופטים ו) וימץ טל מן הגזה וגו' מנין לדם נדה שהוא משקה שנא' (ויקרא יב) ממקור דמיה ואומר (זכריה יג) ביום ההוא יהיה מקור נפתח [לבית דוד] וגו' מנין לדמעת העין שהוא משקה שנאמר (תהילים פ) ותשקמו בדמעות שליש מנין למי האף שהוא משקה שנאמר (ירמיהו ט) ועפעפינו יזלו מים.
ט,טו מנין לזרוע שהוא יד שנאמר (שופטים טו) ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים וימסו אסוריו מעל ידיו. מנין למי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו דבילה קעילית שנאמר (שמואל א ל) ויתנו לו פלח דבלה וגו'.
ט,טז המוציא שני [נסרים] כאחד הרי זה חייב תורי דקל א' זמורה [אחת] לנטיעה שתים לבהמה כמלא פי הגדי לעצים כשיעור העצים חבילי אזוב הסיאה והקורנית שהכניסן לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי הגדי לעצים כשיעור העצים להזאה כשיעור הזאה גרעינין לנטיעה שתים לבהמה כמלא פי חזיר כמה מלא פי חזיר אחת אחרים אומרים [לחשבון] חמש. המוציא מאבני בית מנוגע מעציו ומעפרו כל שהוא ה"ז חייב [כחל] רשב"א אומר אם לרפואה כדי לכחול עין אחת אם לתכשיט כדי לכחול שתי עינים.
ט,יז המוציא [מין] בהמה [מין] חיה [מין עופות] בין חיים ובין מתים ה"ז חייב ר' נתן אומר מתים חייב חיים פטור.
י,א המוציא שני נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה ה"ז חייב מפני [שמתקינן לכשפים] המוציא שני [זפין מן הקש] שבחזיר ה"ז חייב ר"ש ב"א אומר אפילו אחד יש חולקין חטרתו לשאר גופו.
י,ב המוציא מצמר גפן ומצמר כלך מצמר גמלים ומצמר ארנבים ומצמר חיה שבים ושאר כל הנטוין כולם [מלא] הסיט כפול ה"ז חייב הבגד השק והעור כשיעור [לטמאן] כך שיעור להוציאן.
י,ג המוציא בין כלים גדולים [ובין] כלים קטנים הרי זה חייב המוציא גחלת כל שהוא [ה"ז] חייב שלהבת כל שהיא ה"ז [חייב] ברזל רשב"א אומר כדי לעשות ממנו דרבן נחושת כדי לעשות ממנו צינורא קטנה נעורת של פשתן כדי לעשות ממנה פתילה קטנה לנר משיחה ר' נתן אומר כדי לקשור בה בין כתיפיו מוכין כדי ליתן בתוך כדור קטנה כמה כדור קטנה כאגוז ארגמן כדי לטול ממנו דוגמא לאירא [סטיס] וקוץ ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן כמה בגד קטן פי סבכה.
י,ד המתכוין להוציא בפונדתו ופיה למעלה והוציא בפונדתו ופיה למטה בתוך פונדתו והוציא בין פונדתו לחלוקו [ובשפת חלוקו פטור] המתכוין להוציא בפונדתו ופיה למטה ר' יהודה מחייב אמר ר' יהודה אני [אומר] דבר אחד והן אומרים דבר א' אני אומר להם אי אתם מודים במתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו שהוא פטור ואם נתכוין והוציא לאחריו שהוא חייב והם אמרו לי אי אתה מודה במוציא [באחר ידו ואחר רגלו] בפיו ובמרפקו שהוא פטור שלא הוציא כדרך המוציאים אני לא מצאתי תשובה לדבריהם והם לא מצאו תשובה לדברי.
י,ה שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה והוציאוהו לרשות הרבים [שניהם פטורין] בעגול של דבלה והוציאו לרשות הרבים בקורה והוציאוהו לרה"ר שניהם פטורים ר' יהודה אומר אם אין אחד יכול להוציאה והוציאוהו שנים חייבין ר"ש אומר אע"פ שאין אחד יכול להוציאה והוציאוהו שנים פטורין שאין שנים חייבין על [מלאכה] אחת.
י,ו שנים שעשה אחד מהם מלאכה ואין ידוע איזה הוא יביאו שניהם חטאת בשותפות ויתנו עליה ותאכל דברי ר"ש ור' יוסי פוטר מודה ר' יוסי שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ומודה ר' יוסי בשנים שהיה אחד מהם מחוסר כפרה ואין ידוע איזה [הוא] שיביאו חטאת בשותפות ויתנו עליה ותאכל.
י,ז הוציא כחצי גרוגרת וחזר והוציא כחצי גרוגרת בהעלם אחד חייב בשני העלמות פטור נאכל הראשון עד שלא הוציא השני בין בהעלם אחד [ובין] בשני העלמות פטור הוציא כחצי גרוגרת ונתנו [בתוך ד' אמות] וחזר והוציא כחצי גרוגרת [ונתנו] בתוך ארבע אמות [אחרות] אם העבירן דרך [עליו] חייב ואם לאו פטור.
י,ח הנוטל מלא הזוג משערו [ה"ז] חייב ר' אליעזר אומר אפי' [אחד הבורר] שחורות מבין לבנות ולבנות מבין שחורות חייב.
י,ט ר"ש בן אליעזר אומר צפורן שפרשה רובה וציצין שפרשו רובן [ונטלן בשבת פטור נטלן] בכלי [ה"ז] חייב.
י,י החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת והמרבץ [והמרחיץ והסך] והרודה חלות דבש בשבת חייב חטאת [וביו"ט] לוקה ארבעים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים בין בשבת בין ביו"ט אינו [חייב] אלא משום שבות ר' שמעון בן אלעזר אומר [משום ר' אליעזר הכוחלת והגודלת] והפוקסת לעצמה פטורה לאחרות חייבת וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר משום ר' אליעזר [לא תקנח אשה פניה בבגד שיש בו סרק].
י,יא התולש בין בימינו ובין בשמאלו ה"ז חייב [באחת] ידו ברגלו בפיו ובמרפקו או שהיה מהלך על גבי הארץ ונתזו צרורות מתחת רגליו ונפל ע"ג עשבים ותלש פטור מהלך אדם ע"ג עשבים וע"ג צרורות בשבת ואינו חושש.
י,יב התולש עולשין לאכול כגרוגרת לבהמה כמלא פי [הגדי] לתקן הארץ כל שהן אם נתכוין בכולן חייב שתים אם היה מתעסק ותלש פטור המזרד זרדין לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי הגדי לתקן [אילן] כל שהן אם מתכונין בכולן חייב שתים אם היה מתעסק וזירד פטור.
י,יג החופר החורש והחורץ מלאכה אחת הן הדש [והכותש והנופט] מלאכה אחת התולש והקוצר והבוצר והמוסק והגודר [והעודר] מלאכה אחת המכבש והסוחט מלאכה אחת ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר [צבעים קבעו] סחיטה מלאכה בפני עצמה הבורר [והטוחן והמרקד] והלש והאופה לאכילה [בכגרוגרת] לבהמה כמלא פי [הגדי] לצבוע כדי לצבוע בו קטן ושאר כל הדברים כשיעור לטומאתן כך שיעור להוציאן התולש כנף מן העוף [הקוטמו] והמורטו חייב שלש חטאות.
י,יד אין יונקין מבהמה טהורה ביו"ט [ואצ"ל בשבת אבא שאול אומר יונקין היינו מבהמה טהורה ביו"ט] לא תקל אשה מדדיה ותחליב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה אין יונקין לא מן הנכרית ולא מבהמה טמאה ואם היה דבר של סכנה מותר שאין כל דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים.
יא,א הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע [בתוך ד' אמות פטור חוץ לד' אמות חייב].
יא,ב שתי סרטאות זו על גבי זו [זרק] מן העליונה לתחתונה חוץ לארבע אמות חייב [לתוך] ד' אמות פטור זרק מן [האסרטא] לדיר ולסהר [למוקצה] ולחצר אפילו [הן] בבקעה ה"ז חייב הזורק מן החנות דרך סטיו לפלטיא [פטור] מן החנות לסטיו ומסטיו לפלטיא [חייב].
יא,ג שתי בקעות זו על גבי זו זרק מן התחתונה לעליונה ומן העליונה לתחתונה [בתוך ארבע אמות] פטור [חוץ לד' אמות חייב אסתרטא] ע"ג בקעה וזרק מן [האסתרטא] לבקעה פטור ר"ש אומר אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים [ה"ז] חייב.
יא,ד [מבוי ששוה לרשות היחיד ועשויה מדרון לרשות הרבים אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד' אמות אין צריך לחי וקורה] רה"ר השופע לרשות היחיד הרי הוא כרשות היחיד שוה [לרשות הרבים ועשוי מדרון לרשות היחיד] אם יש גובה עשרה טפחים בתוך ד' אמות אין צריך לחי וקורה רה"י [ששופע] לרה"ר הרי הוא כרשות הרבים שוה לכאן ולכאן [וגבוה מן האמצע] אם יש גובה י' טפחים בתוך ד' אמות אין צריך לחי וקורה [רשות היחיד השופע לרה"י הרי הוא כרשות היחיד לרשות הרבים הרי הוא כרשות הרבים].
יא,ה תל ברשות הרבים ר' חנניא ב"ג אומר אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד"א [ונטל הימנו ונתן על גביו] וחייב פחות מכן בתוך ד' אמות פטור חוץ לד"א חייב גג ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ונטל הימנו ונתן ע"ג חייב פחות מכן [בתוך ד"א] פטור [חוץ לד"א חייב] עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה ונטל הימנו ונתן ע"ג חייב פחות מכן [בתוך ד' אמות] פטור [חוץ לארבע אמות חייב].
יא,ו מנורה ברשות הרבים גבוהה עשרה ופרח שבראשה [רוחב] ד' ונטל הימנה ונתן על גבה חייב היה פחות מכן בתוך ד"א פטור חוץ לד"א חייב עגלה ברשות הרבים גבוהה י' טפחים אחד הפורק ואחד הטוען הרי זה חייב.
יא,ז הזורק בכותל למעלה מעשרה טפחים והלכה וישבה [לה בבור] שהוא ד' על ד' [טפחים] ה"ז חייב שאין מטלטלין מרשות לרשות כגון אלו שמשחקין בכדור ברה"ר ויצאה [כדור] מתחת ידו של א' מהן חוץ לד"א חייב קופה ברה"ר גבוהה י' טפחים וכן גומא אין מטלטלין מתוכן לרה"ר ולא מרה"ר לתוכן אבל יורד לתוכן ואוכל פחות מכן תוך ד"א פטור חוץ לד"א חייב לשון ים [שנכנס] לחצר אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בד"א בזמן שנכנס בפרצה שהיא יתירה על י' אמות אבל הנכנס בפתח א"צ כלום סלע [שבים] גבוה י' טפחים אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מים לתוכו פחות מכן ה"ז מותר ובלבד שיהא [כבית] סאתים.
יא,ח הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים [ומן הים לספינה ומספינה לים ומספינה] לחברתה פטור זרק מן [האסתרטא] לים פטור רש"א אם יש במקום שזרק [עמוק] י' טפחים ה"ז חייב ובבור אפילו [עומק] מאה אמה ה"ז חייב ספינה שבים גבוהה י' טפחים אין מטלטלין לא מתוכה לים ולא מים לתוכה ר' יהודה אומר עמוקה עשרה ואינה גבוהה עשרה מטלטלין מתוכה לים אבל לא מים לתוכה.
יא,ט ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו הותרו [חזרו לאיסורן] חזרו וקשרום בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין חזרו להתירן מחצלות פרוסות ברה"ר מערבין ומטלטלין מזו לזו [הוקפלו חזרו לאיסורם] חזרו ופרסוה בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין חזרו להתירן שכל מחיצה שנעשה בשבת בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין הרי זו מחיצה.
יא,י בתים שבספינה חייבין בערוב [ושאר ספינות] שאין להם בתים הרי הן כשרוין בחצר לווחין שבספינה אין מטלטלין אותם אם היו מכסין בהן פירות או כלים הרי הן ככסוי כלים ומטלטלין אותן.
יא,יא לא יתלה אדם בשרשי אילן למעלה [מי'] טפחים ויורד וטובל אא"כ היו רגליו נוגעות בארץ אבל נתלה בחבל הקשור בסלע או בספינה [ויורד] וטובל.
יא,יב הזורק מרשות היחיד לרה"ר ונזכר לאחר שיצתה מידו קלטה אחר או קלטה כלב או שנשרפה ר' מחייב וחכמים פוטרין מודה רבי לחכמים שאם זרק מרה"ר לרשות היחיד שהוא פטור עד שעה שתנוח.
יא,יג זה הכלל כל חייבי חטאות אין חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה [תחלתן זדון וסופן שגגה] תחלתן שגגה וסופן זדון פטורים עד שתהא תחלתן וסופן שגגה אם יש בשגגה של אחד מהם כדי לעשות מלאכה [חייב כיצד] היה יודע שהוא שבת והזיד במלאכה זה הוא מזיד האמור בתורה אם היה מתעסק פטור שגג בשבת והזיד במלאכה או שהיה יודע שהוא שבת ונתכוין לעשות בה מלאכה אבל לא היה יודע שעל אותה מלאכה חייב חטאת זה הוא שוגג האמור בתורה.
יב,א הבונה כל שהוא ה"ז חייב ר' יוסי אומר אחד [נותן] את האבן ואחד [נותן] את הטיט הנותן את הטיט ה"ז חייב [הנוטל] את האבן ונתנה ע"ג [דמות] והתקינה לבנין אע"פ שלא נתן עליה את הטיט ה"ז חייב והרי היא כקרקע לכל דבר.
יב,ב המכה בפטיש אחד טפיחה גדולה ואחד טפיחה קטנה ה"ז חייב רשב"ג אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שכן מרדדין טסין לעבודת המשכן.
יב,ג הקודח [והגורד] והקוצץ כל שהוא ה"ז חייב ר"ש אומר עד שיקדיח את כולו עד [שיגדור את כולה] עד שיקוץ את כולו [הצר צורה] עד שיצור את [כולה הצובע את העור] עד שיצבע את כולה [המעבד את העור] עד שיעבד את כולו המכבה [ומבעיר] ה"ז חייב הנותן שמן בנר אע"פ שיש בו שמן ה"ז חייב טלטלו ממקום למקום פטור הטהו על צדו ה"ז חייב היו לפניו שני נרות דולקין נתכוין לכבות את [זה] וכבה את [זה ה"ז חייב] שני נרות [כבין] נתכוין להבעיר את [זה] והבעיר את [זה ה"ז חייב א' כבה וא' דולק נתכוין לכבות את הדולק והבעיר את הכבה להבעיר את הכבה וכבה את הדולק ה"ז פטור נתכוין וכבה את הדולק והבעיר את הכבה בנשימה אחת חייב ב' חטאות].
יב,ד א' נתן את האור וא' נתן את העצים ואחד נתן את הקדרה וא' נתן את המים וא' נתן את הבשר וא' נתן את התבלין ובא [אחר] והגיס כולן חייבין א' [נתן] את הקדרה וא' נתן את המים וא' נתן את הבשר וא' נתן את התבלין וא' [מביא] את האור [וא' נתן את העצים] ובא [אחר] והגיס שנים האחרונים חייבין.
יב,ה הסורט סריטה אחת ע"ג שני נסרים [כאחת] ה"ז חייב א"ר יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכן רושמין על קרשי המשכן לידע [איזהו בן] זוגו כתב אות אחת בראש [יריעה מכן] ואות אחת בראש [יריעה מכן אם כשמדביקן זו לזו והן נראין אחת] חייב ואם לאו פטור כתב אות אחת [ובא אחר וכתב אות אחת] ובא אחר וכתב אות אחת אפי' כל השם כולו אפי' כל [הספר] כולו פטור [כתב אות אחת והשלים את השם] אות אחת והשלים את הספר חייב.
יב,ו המקרע על העור כתבנית כתב פטור [רשם] על העור כתבנית כתב חייב כתב בקליפי אגוזין בקליפי רמונים בדם [הקרוש] בחלב [הקרוש] על עלה זית ועל עלה חרוב ועל עלה דלעת ועל כל דבר שהוא של קיימא חייב על עלה חזרין ועל עלה כרשין ועל עלה בצלים ועל עלה ירקות ועל כל דבר שאינו של קיימא פטור זה הכלל כתב דבר שהוא של קיימא על דבר שאינו של קיימא או דבר שאינו של קיימא על דבר שהוא של קיימא פטור אינו חייב עד שיכתוב דבר שהוא של קיימא על דבר שהוא של קיימא.
יב,ז הכותב אות אחת גדולה אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות פטור המוחק אות אחת גדולה אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב אמר רבי מנחם בר' יוסי זה חומר במוחק [שאין בכותב ובכותב שאין במוחק חומר בכותב מבמוחק] הכותב לקלקל חייב והמוחק לקלקל פטור נפלה דיו ע"ג ספר ומחקה שעוה ע"ג פנקס ומחקו אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב והמוחק לקלקל פטור אין לך שחייב אלא המוחק על מנת לכתוב והמוחק [ע"מ] לתקן כל שהוא ה"ז חייב.
יב,ח הכותב אות אחת [ועשאן שתי אותיות] ב' אותיות ועשאן אות אחת הרי זה חייב נתכוין לכתוב אות א' ונעשה בידו שתי אותיות ב' אותיות [ונעשה בידו] אות אחת ה"ז פטור [כתב] שני נקודין ובא אחר וגמרן ועשאן שתי אותיות האחרון חייב כתב על הזוית מבפנים חייב מבחוץ פטור המצייר בקליפי פולין [ובקליפי] תורמסין פטור.
יב,ט המסרט על בשרו ר"א מחייב וחכמים פוטרין אמר להם ר"א והלא בן [סיטרא] לא למד אלא בכך אמרו לו [ומפני] שוטה אחד נחייב את כל הפקחין.
יב,י אחד אוחז בקולמוס ואחד אוחז בידו וכותב האוחז בקולמוס [חייב האוחז בידו וכותב פטור] נתכוין לסייעו האוחז בקולמוס [פטור] והאוחז בידו וכותב [חייב] שוגג אוחז בקולמוס ומזיד אוחז בידו וכותב [חייב] מזיד אוחז בקולמוס ושוגג אוחז בידו וכותב [פטור] קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור.
יב,יא מודה ר"א לחכמים שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת אות אחת בשבת ואות אחת ביו"ט אות אחת בשבת ואות אחת ביום הכפורים שהוא פטור שאין ב' ימים מצטרפין למלאכה אחת.
יב,יב אחד נתן את הדיו ואחד נתן את המים וא' נתן את הקנקנתום שנים האחרונים חייבין אחד נתן את הדיו וא' נתן את הקנקנתום ואחד נתן את המים [וא' נתן את הדיו שנים האחרונים חייבין א' נתן את הדיו וא' נתן את הקנקנתום ואחד נתן את המים] האחרון חייב א' נתן את הקנקנתום ואחד נתן את הדיו ואחד נתן המים האחרון חייב א' נתן את הדיו וא' נתן את המים [א' נתן את המים] ואחד נתן [את הדיו א' נתן את המים וא' נתן את הקמח א' נתן את הקמח] ואחד נתן את המים אחד נתן את המים ואחד נתן את [העפר] א' נתן את [העפר] וא' נתן את המים האחרון חייב דברי ר' יוסי [ר'] יהודה אומר אינו חייב אלא עד שיגבל.
יג,א האורג שני חוטין [ע"ג הנס] וע"ג האימרא ה"ז חייב ר' אלעזר אומר אפי' אחד האורג שני חוטין ע"ג שפה על [רחב] שלשה בתים ה"ז חייב [האורג שלשה חוטין בתחלה ה"ז חייב] למה זה דומה לצלצל קטן שארג בו שני חוטין על רוחב שלשה בתים והאורג שלשה [בתים] מתחלה ה"ז חייב.
יג,ב שנים שצדו את הצבי שניהן פטורין שאין שנים חייבין על מלאכה אחת צדו הראשון והניחו שניהם חייבין צדו הראשון ונתנו לשני הראשון חייב והשני פטור.
יג,ג הצד צבי בחצר שיש לה שני פתחים פטור נעל הראשון את הפתח [בא שני] ונעל [את] הפתח השני חייב והראשון פטור חזר הראשון ופתח ונעל הראשון חייב על צידה [שניה].
יג,ד הצד צבי חיגר חולה [קטן] פטור הצד [את] הישן חייב הצד יוני שובך יוני עלייה וצפרין שקננו בטפיחין ובבירה וכל דבר שמחוסר צידה חייב אווזין ותרנגולין ויוני הרדסיות וכל דבר שאין מחוסר צידה פטור הצד זבובין ויתושין חייב ור' יהודה פוטר הצד חגבים בשעת הטל פטור בשעת השרב חייב אלעזר בן מהבאי אומר אף בשעת השרב אם היו מקלחין פטור.
יג,ה הצד בהמה חיה ועוף מאפר [שברשות אדם] אם היו מחוסרין צידה חייב לאפר [שברשות אדם אע"פ שמחוסרין] צידה פטור הפורס מצודה ע"ג בהמה חיה ועוף [אע"פ שנכנסין לתוכה פטור לבהמה חיה ועוף] אם היו נכנסין לתוכה חייב המפרק בהמה ועוף מן המצודה פטור.
יג,ו שנים שישבו על הפתח שניהם פטורין שאין ידוע איזה מהן קודם ישבו זה ראשון וזה שני הראשון חייב והשני פטור ישב אחד על הפתח ובא אחר וצדו מבפנים היושב על הפתח חייב והצדו מבפנים פטור ישב אחד על הפתח ובא אחר וישב מבפנים ובא אחר וישב לו מבחוץ היושב על הפתח חייב ושנים האחרונים פטורין ישב אחד על הפתח ונמצא צבי בתוכו אע"פ שמתכוין לישב עד שתחשך פטור מפני שקדמה צידה למחשבה [אין לך שיהא חייב אלא המתכוון לצוד אבל קדמה צידה למחשבה פטור] למה זה דומה לנועל את [המגדל] ונמצא צבי בתוכו ולמתכסה בטלית ונמצא צפורית בתוכה אע"פ שמתכוין לישב עד שתחשך פטור מפני שקדמה צידה למחשבה אין לך שחייב אלא המתכוין לצוד אם קדמה צידה למחשבה פטור.
יג,ז אין לועסין [מוסתכין] בשבת אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אם מפני ריח הפה ה"ז מותר. לא [יטוף] אדם סם יבש בשניו אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אם מפני ריח הפה הרי זה מותר.
יג,ח החושש בשניו לא יגמע בהן יין וחומץ ופולט אבל מגמע ובולע ומטביל כדרכו ואינו חושש החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע החושש בראשו וכן מי שעלו בו חטטים סך הוא את השמן ואינו סך יין וחומץ שהשמן דרכו לסיכה יין וחומץ אין דרכן [לסיכה] סך אדם שמן ע"ג מכתו ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית ויתן ע"ג מכתו.
יג,ט עושין אלונתית לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפה מע"ש לא טרפה מע"ש אסורה שאין טורפין [בתחלה] בשבת אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת [ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ טורפין יין ושמן לחולה בשבת] ארשב"א פעם אחת חלה ר' [מאיר] ובקשנו לעשות לו ולא הניחנו אמרנו לו תבטל דבריך בחייך אמר לנו אע"פ שאני אומר כן לא מלאני לבי [מימי] לעבור על דברי חבירי.
יג,י [שותין] מי זבלין מי דקלין וכוס עקרין ומדיח בהן פניו ידיו ורגליו לא ידיח בהן את הסנדל ר' יוחנן הסנדלר מתיר רבי שמעון בן גמליאל אומר האשה רוחצת בנה ביין אע"פ שמתכוונת לרפואה.
יג,יא רוחץ אדם במי טבריא אבל לא במי [הגדר] ולא במי המשרה ולא במי של סדום אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אבל אם [לעלות] מטומאה לטהרה ה"ז מותר לא יתן אדם מים ע"ג ספוג ויתן ע"ג מכתו אבל נותן הוא ע"ג רגליו והן יורדין לספוג נותן אדם מוך יבש וספוג יבש ע"ג מכתו אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין ע"ג מכתו.
יג,יב נותנין מים לתוך קמח [קלי] ובלבד שלא יגבל נותנין שומשמין ואגוזין לתוך הדבש ובלבד שלא [יגבל מפרפרין] גלוסקין לחולה בשבת ובלבד שלא יגבל אבל מחבץ הוא מעשה קדרה ואוכל.
יג,יג מודים חכמים לר"א שאין עושין אהלים בתחלה ביו"ט ואצ"ל בשבת על מה נחלקו על המוסיפין שר"א אומר אין מוסיפין ביו"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין בשבת ואצ"ל ביו"ט.
יג,יד ר"א [בר"ש] אומר [המרכיב] קנה [של] מנורה חייב [לשלם] ושל סיידין פטור [ר' סימאי אומר קרן עגולה חייב ופשוטה פטור] נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל ה"ז יחזיר ובלבד שלא יקשור.
יג,טו סנדל [שנפסקה] א' מאזניו או אחד מתרסיותיו יוצאין בו שתים אסור מפני משוי שבת נפסק [עקיבו] או שניטל חוטמו או שנחלק לשנים אסור מפני משוי שבת נשמט חוטמו הרי זה יחזיר ובלבד שלא יקשור.
יג,טז [הדגין] והגבינין והמסודרין ע"ג קנים וע"ג עלין מפרק ואוכל ובלבד שלא יחזיר חותל של [תמרה] ופטליא של גרוגרות מקרע ואוכל ובלבד שלא יקשור זה הכלל כל קשר שהוא של קיימא ויכול להתירו [בא' מידיו] או שאינו של קיימא ואין יכול להתירו בא' מידיו אין חייבין עליו עד שיהא קשר של קיימא ואין יכול להתירו בא' מידיו.
יג,יז חבל הקשור בפרה קושרו באבוס והקשור באבוס קושרו בפרה חבל שבתוך הבית מטלטלין אותו [שבהפתק] אין מטלטלין [אותו]. אם התקינו בעה"ב להיות משתמש [בו] מטלטלין [אותו].
יג,יח חבל דלי שנפסק אין קושרין אותו אלא עונבים אותו [מפצעין באגוזים ומפרדין ברמונים ומחתכין בנבלה משבת לאותה שבת אבל לא משבת למוצאי שבת מפני שהוא כמתקן מקודש לחול ר' יוסי אומר] מפצעין באגוזים ומפרדין ברמונים ומדיחין בכבושין ביוה"כ עם חשיכה ואינו חושש שהוא כמתקן מקודש לחול.
יג,יט מדיחין כלים משבת לאותה שבת אבל לא משבת זו לשבת אחרת כיצד אכל בהן בלילי שבת מדיחן שיאכל בהן לשחרית [לשחרית] מדיחן שיאכל בהן [לסעודה לסעודה] מדיחן שיאכל בהן למנחה [למנחה לא ידיחם] מעתה הכוסות מדיחן כל היום כולו מפני שאין קבע לשתיה מדיחין עשרה כוסות שאם ירצה ישתה באחד מהן [מציעין עשר מטות שאם ירצה מסב באחת מהן] של בית ר"ג לא היו מקפלין כלי לבן שלהן מפני שהן מחליפין.
יד,א אע"פ שאמרו אין קורין בכתבי הקדש אבל שונין [בהן] ודורשין בהן ואם צריך לו דבר לבדוק [אבל נוטל ובודק] ר' נחמיה אומר מפני מה אמרו אין קורין בכתבי הקודש מפני שטרי הדיוטות שיאמרו בכתבי הקדש אין קורין ק"ו בשטרי הדיוטות.
יד,ב היו כתובין תרגום בכל לשון מצילין אותן וגונזין אותן א"ר יוסי מעשה [שהלך ר'] חלפתא אצל רבן גמליאל לטבריא ומצאו שהיה יושב על שולחנו של ר' יוחנן [בן נוזף] ובידו ספר איוב תרגום והיה קורא בו אמר לו רבי חלפתא זכור הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אביך שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי תגנזו תחת הנדבך באותה שעה שלח רבן גמליאל וגנזו ר' יוסי בר יהודה אומר ערבה של טיט כפה עליו [ר' אומר] שתי תשובות בדבר דטיט לא היה בהר הבית [דבר אחר] וכי מאבדין [אותן] ביד אלא מניחין [אותה] במקום התורפה והן מתאבדין מאליהן.
יד,ג היו כתובין בסם בסיקרא בקומוס בקנקנתום מצילין אותן וגונזין אותן הברכות אע"פ שיש בהן מאותיות השם ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן אלא נשרפין במקומן מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה ומעשה באחד שהיה כותב ברכות ואמרו עליו לפני ר' ישמעאל והלך ר' ישמעאל לבודקו כשהיה עולה בסולם הרגיש בו נטל טומוס של ברכות ונתנו לתוך ספל של מים [כלשון] הזה א"ל ר' ישמעאל עונש האחרון קשה מן הראשון.
יד,ד הגליונים וספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן ר' יוסי הגלילי אומר בחול קודר את אזכרותיהן וגונזן ושורף את השאר אמר רבי טרפון אקפח את בני שאם יבואו לידי [שאשרפם ואת האזכרות שבהן] שאפי' הרודף רודף [אחרי נכנסתי לבית ע"ז ולא נכנסתי לבתיהן שעובדי ע"ז] אין מכירין [אותו] וכופרין [בו] והללו מכירין וכופרין בו ועליהן אמר הכתוב (ישעיהו נז) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך [וגו'] אמר ר' ישמעאל מה אם להטיל שלום בין איש לאשתו [אמר המקום ספר] שנכתב בקדושה ימחה על המים [ספרי מינים] שמטילין איבה בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה שימחו הן ואזכרותיהן ועליהן אמר הכתוב (תהילים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא וגו' כשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן המים ולא מכל דבר המאבד אותן.
יד,ה [טלית שאחז] האור בראשו [א'] נוטלה ומתכסה בה אם כבתה כבתה כלי שאחז האור בראש אחד [נוטלו] ומשתמש בו אם [כבה כבה] ספר שנפל לתנור מטמא את התרומה מכבין להציל [כתבי קודש אבל לא לתרומה] יפה כח הקדש מכח התרומה שהקדש מציל כולה תרומה אין [מצלת] אלא כדרך שמציל [מחולין].
יד,ו מצילין מיום טוב לשבת אבל לא [משבת זו לשבת אחרת ולא] משבת ליום טוב ולא משבת ליום הכפורים ולא מיום הכפורים לשבת ואצ"ל מיום טוב לחול [ולא יציל] ואח"כ יזמין אלא [יזמין ואח"כ יציל] הציל פת נקיה אין רשאי להציל פת הדראה פת הדראה רשאי להציל נקייה ואין מערימין בכך רבי יוסי בר יהודה אומר מערימין בכך.
יד,ז אין מצילין את המת מפני הדליקה אמר ר' יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה שכח פת בתנור וקדש עליו היום מצילין ממנו מזון ג' סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם בלבד שלא יעשה [עמהם] חשבון [לאחר שבת]. הרודה רודה בסכין אבל לא במרדה.
יד,ח ר"ש בן [ננס] אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך [וחכמים לא הודו לו].
יד,ט נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי [קצטרה] של צפורי לכבותה ולא הניחן [ירד ענן וכיבה] אמרו חכמים לא היה צריך אע"פ כן למוצאי שבת שלח להם סלע לכל אחד ולאפרכוס שבהן שלח חמשים [דינר].
יד,י אין משכירין כלים לנכרי בערב שבת וברביעי ובחמישי מותר אין משלחין איגרות ביד נכרי בערב שבת וברביעי ובחמישי מותר אמרו עליו על יוסף הכהן שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם.
יד,יא מלא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור ליקט עשבים להאכיל בהמתו מאכיל אחריו ישראל [אם] בשביל ישראל אסור בד"א בנכרי שאין מכירו אבל נכרי שמכירו [ה"ז] אסור מפני שמרגילו ועושה עמו לשבת אחרת וכולם שעשאן ישראל בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין ה"ז אסור.
יד,יב אין מפליגין בים הגדול פחות מג' ימים קודם לשבת בד"א ביורד לדבר הרשות אבל ביורד לדבר מצוה אפילו בערב שבת מותר ופוסק עמו על מנת לשבות דברי רבי רשב"ג אומר [מצור] לצידן אפילו בערב שבת מותר.
יד,יג ספינה הבאה בים אין עולין מתוכה ליבשה אא"כ היו בתוך התחום עד שלא חשכה מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה וקדש עליו היום אמרו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להם [צופה] הייתי והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה אלא שנטרפה הספינה פעמים הרבה באותה שעה עשה נכרי [סיקלא] לירד בו אמרו לו מה [אנו] לירד אמר להם הואיל ולא בפנינו עשה מותרין אנו לירד בו וירדו בו [הזקנים].
יד,יד מלבן של מטה ושל ערסה ונקליטי [המטה] לווחים של סקבים וכרעי שולחן ויד של סכין הרי זה לא יחזיר ואם החזיר פטור ובלבד שלא יתקע ואם תקע חייב חטאת רשב"ג אומר אם היו רפין נוטל ומחזיר.
יד,טו מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק מטלטלין את הקרקש ואת הפינקס לתינוק בשבת אין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת מטלטלין את הפינקס ואת המראה לכסות בהן את [הכלי] ואין רואין במראה ואם היתה קבועה בכותל מותר אין מטלטלין לא את המקבת ולא את המקדח ולא את [הקשתנית] לא יכה במקבת על גבי מפסלת ולא יקדיח [בקשתנית] כדרך שעושה בחול כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הרי הן ככל הכלים ומטלטלין אותן.
יד,טז כיפה בין חקוק ובין שאינו חקוק מטלטלין אותו בשבת ולא אמרו חקוק אלא לענין טומאה מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו אין מטלטלין אותה רשב"ג אומר מדוכה קטנה הנתנת ע"ג שולחן הרי היא כקערה ומטלטלין אותה ר' יוסי אומר צרור [המקורזל] כזית כאגוז וכביצה נוטלו ומקנח בו [את] רגליו ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו מלא היד.
טו,א בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה [זומא לסיטרא] של קדרה וסכין קטנה שעל גבי השולחן חזרו להיות מוסיפין והולכין עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה רשב"ג אומר אף [העוגין] של ספינה ר' יוסי אומר אף צפורן גדולה ר' נחמיה אומר אפילו טלית אפילו תרווד אין ניטלין אלא לצורך רשב"ג אומר ב"ש אומרים אין ניטלין אלא לצורך וב"ה אומרים לצורך ושלא לצורך.
טו,ב דלת [שידה] תיבה ומגדל נוטלין ולא מחזירין דלת לול [ובית] תרנגולין [לא] נוטלין ולא מחזירין מטה שנשברה היא ושבריה ניטלין בשבת [מרקוש שנשבר] הוא ושבריו ניטלין בשבת מגופת חבית שנשברה היא ושבריה ניטלין בשבת [ולא] יספות ממנה שבר לא לסמוך בה כרעי מטה ולא לכסות בה את הכלים זרקה לאשפה היא ושבריה אין ניטלין בשבת שברי תנור ישן אין ניטלין בשבת דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר ניטלין העיד ר' יוסי משום ר' אליעזר בן יעקב על שברי [התנור] ישן שניטלין בשבת ועל כסויו שאין צריך בית יד אין נוטלין במוט [בשבת] אבל [נוטלין] בשנים שלשה וארבעה אסור.
טו,ג קנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו אם היה קשור ותלוי פותחין ונועלין בו [ואם לאו אין פותחין ונועלין בו] רשב"ג אומר מתוקן אע"פ שאינו קשור ואע"פ שאינו תלוי מקל שעשה בראשו מסמר להיות נוטל בו את הפת [מאיפופירות] הרי היא כדוקרן ומטלטלת בחצר.
טו,ד מטלטלין את המשליא להעלות בה דלי או קיתון כלכלה לישב עליה תרנגולת בהמה שנפלה לתוך הבור עושין לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות.
טו,ה אין מפנין את האוצר בתחלה בשבת אבל עושה בו שביל כדי שיהא נכנס [ויוצא].
טו,ו חצר גדולה שירד בה גשמים והיה בה בית [האבל] או בית המשתה מביא תבן בקופה ומרדד ובלבד שלא ירדד בידו ובקופה כדרך שעושה בחול נסרים של בית אומן אע"פ [ששפין] ואע"פ שמתוקנין מטלטלין אותן.
טו,ז חבלים של טבחין וטומוס של שטרות ועורות שאינן עבודין אם התקינן בעל הבית מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן ר' יוסי אומר עורות עבודין ושאינן עבודין מטלטלין אותן אבל גיזי צמר ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן ומוכין אין מטלטלין אותן.
טו,ח מטלטלין את החדש בשבת ומטלטלין מעשר שני בירושלים אבל לא בגבולין מעלין את המדומע בא' ומאה ר' שמעון בן אלעזר אומר נותן עיניו באחד מהן ואוכל את השאר.
טו,ט שברי ערבה לכסות בהן את [החבית ושל זכוכית לצוק לתוכה מקפה] ר' יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי ערבה לצוק [לתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק] לתוכן שמן לתינוק חבית [שנתגלתה] ואבטיח שניקר נוטלן ומניחן במקום המוצנע.
טו,י מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל צביים ואת החרדל שהוא מאכל יונים רבן שב"ג אומר מטלטלין שברי זכוכית מפני [שהן] מאכל נעמיות [אמר לו] ר' נתן א"כ יטלטלו חבילי זמורות מפני שהוא מאכל פילין זה הכלל כל שהוא מן המוכן מטלטלין [אותו] וכל שאינו מן המוכן אין מטלטלין [אותו] מים שנתגלו מטלטלין מפני שהן ראוין לבהמה דברי ר"מ רשב"א אומר כל עצמן אסור לקיימן מפני סכנת נפשות.
טו,יא חבילי קש [וחבילי עצים] וחבילי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן רשב"ג אומר אם ניטלין באחת יד מטלטלין [אותו] ואם לאו אין מטלטלין אותן.
טו,יב חבילי איזוב הסיאה [הקורנית] שהכניסן לעצים אין אוכל מהן בשבת למאכל בהמה אוכל מהן קוטם ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי ר' יהודה וחכ"א מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול [בידו] הרבה כדרך שעושה בחול וכן בחמיתה וכן בפגים וכן [בשאר] כל התבלין.
טו,יג שחלים שטרפן מערב שבת נותן לתוכן חומץ ושמן ואין [טורף] אלא מערב [וממשך] את החמיתה ונותן לתוכן חרדל ששחקו מערב שבת מביא דבש ונותן לתוכו ואין טורף [אלא מערב] שום שרסקו מערב שבת מביא גריסין ונותן לתוכו ואין טורף אלא מערב אין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל [מרסק] הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש אין מרסקין דבלה וגרוגרות וחרובין לפני זקנים בשבת אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואין חושש.
טו,יד המולל מלילות מע"ש מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי המולל מלילות מערב יו"ט מנפח בקנון ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה כדרך שעושה בחול ר' דוסתאי בר' ינאי אמר משום ר"א מוללין את המלול ומציעין את המוצע ואופין את האפוי ומבשלים את המבושל.
טז,א אין עוקרין בהמה חיה ועוף מרשות היחיד ואצ"ל מרשות הרבים אבל דוחין בהן עד שיכנסו כופין את הסל בפני האפרוחים שיעלו ושירדו עליה ואסור לטלטלו.
טז,ב כיצד מסייעין את הבהמה בי"ט נופחין [בחוטמיו] ונותנין דד לתוך פיו ואוחז בולד שלא יפול רשב"ג אומר מרחמין היינו על בהמה טהורה ביו"ט קושרין את הטבור ר' יוסי אומר נוהגין היינו אף חותכין טומנין את השליא כדי שלא יוצן הולד כגון בספל של שמן ובכסות ובקופה של תבן ומהלקטין למילה ר' יהודה אומר אם לא הלקיט חייב מיתה וכורך עליה חוטי צמר וחוטי פשתן ובלבד שלא יקשור ומזלף עליה את החמין ולא עוד אלא שאדם מזלף את החמין ע"ג מכתו.
טז,ג כל זמן שעוסק במילה חוזר אף על [הציצין] שאין מעכבין את המילה פירש אין חוזר אלא על ציצין המעכבין בלבד.
טז,ד [בן ז' דוחין עליו את השבת בן ח' אין דוחין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין דוחין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו אין גודר טומאה מן המת לא באדם ולא בכלים אין מטמא לא בזיבה ולא בצרעת אין זוקק ליבום ואינו פוטר מן היבום ואינו מאכיל בתרומה ואין פוסל [בתרומה] ואינו נוחל ואינו מנחיל פירש ממנו אבר הרי הוא כאבר מן החי ובשר הרי הוא כבשר מן החי זה הכלל כל זמן שהוא חי אינו לא כחי ולא כמת מת הרי הוא כמת לכל דבר ואיזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ר' אומר סימניו נכרין בו צפורניו ושערו שלא גמרו וכדרך שבן ח' באדם נפל כך בן ח' בבהמה גסה נפל וכן ד' בדקה ר"ש אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנא' (במדבר יח) ופדויו מבן חודש תפדה וכל ששהה ח' ימים בבהמה אינו נפל שנאמר (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה וגו'].
טז,ה [ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי ר' רשב"ג אומר] לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא היתה יולדת זכרים והן נמולים ומתים מלה ראשון ומת שני ומת שלישי [לא תמול דברי רבי רשב"ג אומר] שלישי תמול רביעי לא תמול מעשה בד' אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת [בא] מעשה לפני רשב"ג ואמר רביעית לא תמול אמר ר' נתן כשהייתי במדינה של קפוטקיא היתה שם אשה אחת שהיתה יולדת זכרים והן נימולין ומתים מלה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהיה ירוק נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית אמרו לי מה אנו למולו אמרתי להם המתינו לו עד שיכנס בו דם המתינו לו ומלוהו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי].
טז,ו [המשוך צריך שימול ר' יהודה אומר משוך לא ימול מפני שהוא מסוכן אמרו לו הרבה מלו בימי בן כוזיבא והיו להם בנים ולא מתו שנאמר (בראשית יז) המול ימול אפי' מאה פעמים ואומר (שם) את בריתי הפר לרבות את המשוך].
טז,ז מי שנולד מהול וגר שנתגייר מהול ותינוק שעבר זמנו ושאר כל הנימולין אין מלין אותן אלא ביום ר"א בר"ש אומר [בזמנן] אין מלין [אותן] אלא ביום עבר [זמנן מלין אותן] בין ביום בין בלילה רשב"ג אומר אם היה מסורבל בבשר רואין אותו בשעה שמתקשה אם נראה ערל מלין אותו ואם לאו אין מלין אותו.
טז,ח [א"ר יוסי מנין למילה שהיא במקום פרי שנאמר (ויקרא יט) וערלתם ערלתו את פריו ואומר (בראשית יז) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ממקום שהולד ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו] אר"ש ב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על מי שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א א"צ.
טז,ט אר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אמר לו ר"א אי אתה מודה במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב שהחליף [את] זמנו אף מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת יהא חייב שכן החליף את זמנו אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב שאינו בקום מול תאמר במי שהיה לו למול ע"ש [ומלו] בשבת יהא חייב שכן בקום מול אמר לו ר"א נותר יוכיח שמאמש בקום אכול ואם אכלו למחר ה"ז חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרתי בנותר [שאינו] בקום אכול בו ביום תאמר במילה שכל [היום] בקום מול.
טז,י מפקחין על ספק נפשות בשבת והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד [כיצד] נפל לים ואין יכול לעלות טבעה ספינתו בים ואינה יכולה לעלות יורדין ומעלין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד נפל לבור ואין יכול לעלות עוקרין לו חוליא ויורדין ומעלין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד תינוק שנכנס לבית ואין יכול לצאת שוברין דלתות הבית ואפילו היו של אבן ומוציאין אותו משם וא"צ ליטול רשות מב"ד מכבין ומפסיקין לדליקה בשבת והזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד.
טז,יא מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ושוחטין לו תרנגולת וגוזזין לו כרשינין אוכל וא"צ לעשר ד"ר רשב"ג אומר צריך לעשר.
טז,יב מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ובין לרפאותו ואין אומרין המתינו לו שמא יחיה אלא ספיקו דוחה שבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת ואין אומרים [יעשו] דברים בנכרים ובקטנים אלא בגדולים שבישראל אין אומרים יעשו דברים הללו ע"פ נשים ע"פ נכרים אלא מצטרפין דעת ישראל עמהן.
טז,יג א"ר יוסי מנין לפקוח נפש שדוחה [את השבת] שנא' (שמות לא) את שבתותי תשמרו יכול במילה ועבודה ופיקוח נפש ת"ל אך חלק פעמים שאתה שובת פעמים שאי אתה שובת ר"א אומר מילה דוחין עליה השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק"ו ומה אם על אבר אחד ממנו דוחה את השבת דין הוא שידחה השבת על כולו אמרו לו ממקום שבאת מה להלן ודאי ולא ספק אף כאן ודאי ולא ספק א"ר עקיבה וכי במה החמירה תורה בעבודה או בשבת החמירה בעבודה יתר משבת שהעבודה דוחה את השבת ואין שבת דוחה אותה והרי דברים ק"ו ומה עבודה שדוחה את השבת ספק נפשות דוחה אותה שבת שעבודה דוחה אותה אינו דין שספק נפשות דוחה אותה הא למדת שספק נפשות דוחה את השבת.
טז,יד ר' אחא אמר משום ר"ע הרי הוא אומר (שמות כב) אם במחתרת ימצא הגנב וגו' בעל הבית מהו ודאי או ספק הוי אומר ספק אם הורגין נפש להחיות נפש בספק דין הוא שידחו את השבת להחיות נפש בספק הא לא נתנו מצות לישראל אלא לחיות בהן שנאמר (ויקרא יח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהן וחי בהן ולא שימות בהן אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים בד"א שלא בשעת הגזירה אבל בשעת הגזירה אפילו [מצוה] קלה שבקלות אדם נותן נפשו עליה שנא' (ויקרא כב) ולא תחללו את שם קדשי [וגו'] ואומר (משלי טז) כל פעל ה' למענהו.
יז,א אמר ר' יהודה אימתי אמרו נותנין לתלויה ביו"ט בזמן שנתן לתוכה מעיו"ט לא נתן לתוכה מעיו"ט לא יתן לתוכה ביו"ט רבן שמעון בן גמליאל אומר טורף אדם חבית יינה בשמריה ונותן לתלויה ביו"ט מסננין את הביצה בסודרין ובכפיפה מצרית נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס ר"א בן יעקב אומר מערין לכברה בשבת.
יז,ב אין שורין את החלתית בשבת ר' יוסי אומר בצונן מותר בחמין אסור אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין אבל ממלא חבית מים ושופך ושונה ואינו חושש גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי דברי ר' דוסא וחכ"א כאן וכאן מסלקין לצדדין.
יז,ג הקש שישן עליו מע"ש מנענעו בשבת לא ישן עליו מע"ש לא ינענעו בידו בשבת. מכבש בעלי בתים שהתירו להיות נוטל הימנו את הכלים נוטל את המקל ואת הלווחים ומחזירן [לשידה] מפני שהן כלים כל שיש בו דברים הניטלין ודברים שאין ניטלין נוטלו [ונוטלן] הימנו ומחזירו למקומו.
יז,ד ב"ה אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין ב"ש אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמר רבי יוסי ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל.
יז,ה [מקלחין] בזנב הסוס ובזנב הפרה ובזנב שועל ובמפה של קוצין ובשיער של שועל ובלבד שלא יקנח בידו ובמפה כדרך שעושה בחול.
יז,ו פירות שנתפזרו מלקט אחד אחד ואוכל נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן בורר ומשליך לפני בהמתו בדק אלו בפ"ע ואלו בפני עצמן או שליקט מתוכן עפר וצרורות ה"ז חייב.
יז,ז פגה שטמנה בתבן וכן חררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה נוטל וא"ל אינו נוטל אלעזר בן תדאי אומר תוחבן בשפוד או בסכין ונוטלן בשבת.
יז,ח אין מטבילין את המים ביו"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי ר' וחכ"א מטבילין את המים ביו"ט <ואין> ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא להטבילן כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן ביו"ט ואצ"ל בשבת אבל ממלא הוא כוס [או] דלי או קיתון לשתות ומחשב עליהן ומטבילן טובל כדרכו מטומאה חמורה ואצ"ל מטומאה קלה.
יז,ט קורע אדם את העור שעל פי [החבית] של יין ושל מורייס ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק אין פותחין לפסין סתומות רבן שמעון בן גמליאל מתיר.
יז,י אין סכין את הכלים בשביל ליפותן אם לנאותן להשתמש בהן מותר לא יתן אדם שמן ע"ג טבלא של שייש להתעגל עליה לפי שאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין את הקרקע ביו"ט ואצ"ל בשבת.
יז,יא הרוחץ במערה ובמי טבריא ונסתפג אפי' בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו וכן י' בני אדם [כמדה] הזאת ואם צריך להם ממתין להם עד שינגב [ונוטלן] ובא לו לא יתן אדם שמן על גבי ראשו וילך למרחץ אבל סך כל גופו ומקנח כל גופו אבר אבר מוליך אדם שמן הרבה באלונטיות הרבה למרחץ וסך כל גופו אבר אבר ומקנח כל גופו אבר אבר ואינו חושש רשב"ג אומר טרקלין שהסיק מערב שבת מטייל ביום שבת לא הסיקו מע"ש [אין מטיילין בו ביום שבת].
יז,יב אין מגרדין במגרדת ביו"ט ואצ"ל בשבת רבן שמעון בן גמליאל מתיר וכן היה רשב"ג אומר שאם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מגרדן כדי שלא יטנפו [את] כליו.
יז,יג הרוחץ בחמי טבריא לא יזלפו עליו אחרים אבל מזלף הוא ע"י עצמו רשב"א אומר אף לא יזלף הוא ע"י עצמו מפני שמרבה הבל ומכבה את הקרקע אבל רוחץ כדרכו ועולה.
יז,יד רשב"א אומר ב"ש אומרים אין הורגין את המאכולת בשבת וב"ה מתירין וכן היה רשב"א אומר ב"ש אומרים אין פוסקין צדקה לעניים בשבת בבית הכנסת אפילו להשיא יתום ויתומה ואין משדכין בין איש לאשתו ואין מתפללין על החולה בשבת וב"ה מתירין.
יז,טו המפלה את כליו ה"ז מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול לא יפלה אדם את כליו ברשות הרבים מפני הכבוד ר' יהודה אומר אף בחול אין עושין אפקטוזין ברה"ר מפני הכבוד.
יז,טז לא ישטיח אדם כליו ברשות הרבים לנגבן אפילו מן הזיעה אין רצים בשבת כדי להתעמל אבל מטייל כדרכו אפילו כל היום [כולו] ואינו חושש. בהמה שאכלה פירות הרבה מטיילין אותה בחצר בשביל שלא תמות.
יז,יז אין מבקרין את המומין ביו"ט ואצ"ל בשבת אם לבו ביום מבקרין את המומין בשבת ואצ"ל ביו"ט.
יח,א כתב המהלך תחת הצורות ותחת הדיוקנאות אין מסתכלין בו ולא עוד אלא אף בחול אין מסתכלין בדיוקנאות משום שנאמר (ויקרא יט) אל תפנו אל האלילים וגו' ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדים על [ידיו] שלשה ימים או אחר על [ידיו] שלשה ימים כדי שתצא עמו בדרך מפני שמלאכי שלום מלוין אותו שנא' (תהילים צא) כי מלאכיו יצוה לך וגו' ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדים עליו שלשה ימים או אחר עליו שלשה ימים כדי שלא תצא עמו לדרך מפני שמלאכי שטן מלוין אותו שנא' (תהילים קט) הפקד עליו רשע וגו'.
יח,ב רשב"א אומר השושבינין וכל בני חופה מפיסין על מנותיהן שאם הותירו מחזירין לשידה מפיס אדם את אורחיו ואורחיו מפיסין זה עם זה כדי שיטול חלקו תחלה לא שיטול שלו ושל חבירו מונה אדם את אורחיו כמה בפנים כמה בחוץ וכמה מנות צריך שיתקן להם מן הכתב שעל גבי הכותל אבל לא מן הטבלא ולא מן הפנקס כדרך שהוא עושה בחול.
יח,ג מחשב אדם [יציאתו] כמה הוציא בתוך ביתו וכמה הוציא לפועלין וכמה הוציא [לאחוריו] מן הכותל שהוא לשעבר אבל לא מן הכותל שהוא לעתיד לבא מוציא אדם ממה שיש לו בתוך ביתו ונותן לפני האורחין כגון אגוזים תמרים וקליות ר' אלעזר אומר או חסר או יתר.
יח,ד המכתבין שבכרכים אין קורין בהן אם היה דבר שהוא צורך מדינה מותר כל חשבונות שהוא צריך להן בין שעברו ובין לעתיד לבא אין מחשבין [אותן] בשבת חשבונות שאין אלא מה בכך מחשבין [אותן] בשבת.
יח,ה לא יטייל אדם על שפת של [המדינה] כדי שתחשך ויכנס וירחוץ ולא על התחום כדי [שיתחשך] ויביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו ואינו חושש.
יח,ו לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ר' יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אין מחשיכין על התחום להביא את הבהמה אם היתה חוץ לתחום קורא לה והיא באה.
יח,ז מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה זה הכלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכים ואומר לו אם לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני אם לא מצאת במנה הבא במאתים רבי יוסי בר' יהודה אומר ובלבד שלא [יאמר] לו סכום [ממכר].
יח,ח נכרי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר עשו לו ארון וחפרו לו קבר לא יקבר [בהן] אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר.
יח,ט פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו ר' נחמיה אומר חזרו למקומן יאכלו למקום אחר לא יאכלו החזירן חש"ו בין למקומן בין למקום אחר הרי אלו יאכלו.
יח,י כלים ששבתו בעיר וכן כלים של אחרים ששבתו בתוך העיר הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח מה שהביא נכרי מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן.
יח,יא נותנין כלי מיקר וכלי מתכות ע"ג [כריסיו] של מת ופוקקין לו את נקביו ועליו אמר שלמה (קוהלת יב) עד אשר לא ירתק וגו' רשב"א אומר הרוצה לאמץ את עיני המת בשבת נופח יין [בחוטמין] ונותן שמן בשני ריסי עיניו והן [מתאמצות] מאליהן וכן היה רשב"א אומר אפי' קטן בן יומו חי מחללין עליו את השבת ואפילו דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת שכ"ז שאדם חי עוסק במצות לפיכך מחללין עליו את השבת מת בטל מן המצות לפיכך אין מחללין עליו את השבת וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר אפילו קטן בן יומו חי אין משמרין אותו [לא מן החולדה ולא מן העכברים שהכלב רואה אותו ובורח] ואפילו עוג מלך הבשן מת משמרים אותו מן החולדה ומן עכברים שכל זמן שאדם חי מוראו מוטל על הבריות שנאמר (בראשית ט) ומוראכם וחתכם יהיה וגו' מת בטל מוראו מן הבריות.
יח,יב מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלים בשבת ושאינם ניטלין מתיר את החבלים והשקים נופלים ר"ש אומר אם היה עליו שליף מלא נכנס תחתיו ומפרקו בד"א בנכרי המכירו אבל בנכרי שאין מכירו מהלך אחריו עד שמגיע לביתו.
יח,יג איזו המראה כל שמרביצו [ופוקס] את צוארו ונותן מים וכרשינין כאחד איזהו [הוא] הלעטה כל [שמאכילו] מעומד ונותן מים בפ"ע וכרשינין בפ"ע מהלקטין אווזין ותרנגולין ויוני הרדסיאות נותנין לפניהן מים ואצ"ל [שמלקיטין] אין מהלקיטין ליוני שובך וליוני עליה ולצפורין שקננו [בטפיחין] ובבימה ואין נותנין לפניהן מים ואצ"ל שאין מהלקטין.
יח,יד נדרי שבת מפירין אותן בשבת מפני מה אמרו נדרי שבת מפירין אותן בשבת שאם חשיכה ולא הפר אינו יכול להפר.
יח,טו המשמר זרעים מפני עופות ומקשאות מפני [חיה] משמר כדרכו בשבת ובלבד שלא יספק ולא ירקד ולא יטפיח כדרך שעושה בחול.
יח,טז השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה ולשמור לו את התינוק לא יתן לו שכרו של שבת לפיכך אין אחריותו עליו בשבת אם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכרו של שבת לפיכך אחריותו עליו בשבת לא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא אומר לו תן לי שכרי של עשרה ימים.
יח,יז לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ברשות היחיד ואצ"ל ברשות הרבים.
א,א מבוי שגבוה מעשרים אמה [יתר] מפתחו של היכל [ה"ז צריך למעט כיצד ממעט נותן עליו קורה מעשרים ולמטה הרחב מי' אמות יתר] מפתחו של היכל [ה"ז] צריך למעט כיצד ממעטו עושה לו פס וממעטו עד [י' אמות] מבוי שיש לו צורת [פתח] אע"פ שרחב מי' אמות [הרי זה] אין צריך למעט.
א,ב ר"א אומר הכשר מבוי בלחיים מעשה בר"א שהלך אצל [יוסף] בן פרידה לאובלין [וראה לו מבוי] שאין לו אלא לחי אחד אמר לו עשה [לו שניה אמר לו אתה חוזר לסותמו] אמר לו יסתם [מה ראיה לשבת] בכך.
א,ג ר"ש בן גמליאל [אומר] כל מבוי שפחות מי' אמות ה"ז אין צריך כלום הרחב מי' אמות מעמיד פס באמצע ונותן קורה על אחד מהן ודיו.
א,ד [היו שתי קורות קטנות יוצאות מן הכותל מובדלות זו מזו ומקבלות אריח לרחבו טפח רשב"ג אומר יושב לארכו ג' טפחים].
א,ה [היתה] אחת למעלה ואחת למטה ר"י בר"י אומר רואין את [התחתונה כאילו היא עולה למעלה והעליונה כאילו היא יורדת למטה ובלבד שלא תהא התחתונה למטה מי' טפחים והעליונה למעלה מעשרים אמה].
א,ו [היתה זו יוצאת מכותל זה וזו יוצאה מכותל זה או שהיתה יוצאת מכותל זה ואין מגעת בכותל אחר או שהיתה רחבה מראשה אחד וקצרה מראשה אחד אם יש שם שלשה טפחים ה"ז צריך למעט רשב"ג אומר ארבע היתה יוצאה מכותל זה ומגעת בכותל אחר אם גבוהה הימנו ג' טפחים ה"ז צריך למעט] עשויה מדרון ומקבלת אריח בנוי [היושב] כדרכו עליה אין צריך להגביה צד השני [אם] לאו צריך להגביה צד השני.
א,ז מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליו את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום מרוח אחרת אין צריך כלום [עשה לחיים למבוי גבוהין מן הארץ ג' טפחים או משוכין מן הכותל ג' טפחים הרי זה צריך למעט אבני בנין היו יוצאות מן הכותל ובין זו לזו ד' טפחים אין צריך לחי וקורה אותו מקום].
א,ח כותל שצדו אחד כנוס מחבירו [ושוה מבפנים ונראה פס מבחוץ שוה מבחוץ ונראה פס מבפנים נידון כלחיים] היתה קרן זוית זו יוצאה מכותל זה וקרן זוית יוצאה מכותל זה נדונית כלחיים [העמיד לחי וקורה באמצע מבוי אין לו אלא עד מקום לחי וקורה].
א,ט עושין פסין לבוריות ארבעה דיומדין נראין כשמונה היתה אבן [אחת] מרובעת רואין [אותה שאם תחלק ויש בה ששה טפחים מצד זה וששה טפחים מצד זה כדיומדין נידונית כפסין] ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר היתה עגולה רואין אותה שאם תחקק ויש בה ו' טפחים מצד זה וששה טפחים מצד זה כדיומדין נידונית כפסין.
א,י [כמה] יהא ביניהן כמלא שתי רבקות [שהן שלש בקר] שהן כעשר אמות דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כי"ג [וכי"ד] אמה [וכמה יהיו קרובין לבאר כמלא ראשה ורובה של פרה כמה יהא רחוקים מן הבור אפי' בית כור ואפי' בית] כורים [מותר ובלבד שירבה בפסין] ר' יהודה אומר בית סאתים מותר [יתר על בית] סאתים אסור אמרו [לו] לר' יהודה אי אתה מודה בדיר וסהר [במוקצה ובחצר שאם רצה לרבות ירבה] אמר להם זו מחיצה ואלו פסין [אף זו רצה לעשות מחיצה גבוהה י' טפחים עושים ואם רצה לרבות ירבה] רשב"א אומר באר [שהוא] בית סאתים על בית סאתים [אין] מותר [להרחיב עליה אלא כמלא] ראשה ורובה של פרה [בלבד].
א,יא היתה גבוהה מג' רוחותיה ונמוכה מרוח אחת רואין את הנמוך כאילו הוא פתח ובלבד שלא יהא [נמוך] יתר על הגבוהה היתה נמוכה משלש רוחותיה וגבוהה מרוח אחת אין צריך לעשות מחיצה אלא לגבוה בלבד היה שם אילן או גדר או מחיצת הקנים [נידונית] כפסין.
א,יב [היתה] חצר פתוחה לביניהם מותר לטלטל מחצר לפסין ומפסין לחצר היו שתים שתיהן אסורות ומותר לטלטל בין הפסין ר' יהודה [בן בבא] אומר אין עושין פסין אלא [לבור] הרבים בלבד ר"ע אומר לכל עושין פסין חוץ מבור היחיד בלבד.
ב,א שיירה [ששרתה] בבקעה והקיפוה [בגמלים ובעביטין ובאכיפות ובסכין ובקנין ובקשין ובקילחות] אפי' ג' חבלים זה למעלה מזה מטלטלין בתוכה ובלבד שלא [יהיה] בין גמל לגמל כמלא גמל [ובין עביט לעביט כמלא עביט] ובין איכוף לאיכוף כמלא איכוף [ובין] קנה לחבירו שלשה טפחים [כדי שיכנס הגדי].
ב,ב [כל שהוא שלשה טפחים ומשלשה עד ארבעה צריך שלא יהא בינו לחבירו ג' טפחים כדי שיכנס הגדי כל שהוא ארבעה מד' ולמעלה צריך שלא יהא בינו לחברו כמלואו אלא אם רצה מביא יתידות שהן גבוהות עשרה טפחים ומשקען בארץ ומביא שלשה חבלים שעביין יתר על טפח או ארבעה אע"פ שלא היה עביין יתר על טפח ומקיפה להן בחוץ אע"פ שיש שם פרצות אינו כלום ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר אמות].
ב,ג שיירה ששרתה בתל גבוה עשרה טפחים ובנקע עמוק עשרה טפחים ובגנה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שימלאו את כולה ולא שיירו בה בית סאתים אם אין בכולה בית סאתים מטלטלין [לתוכה] אע"פ שלא ימלאו את כולה היתה גבוהה משלש רוחותיה ונמוכה מרוח אחת רואין את הנמוך כאילו [היה] פתח ובלבד שלא יהא נמוך [יתר] על הגבוה היתה נמוכה משלש רוחותיה וגבוה מרוח אחת אין צריך לעשות מחיצה אלא לגבוה בלבד.
ב,ד אחד שיירה ואחד יחיד [עושין להם מחיצה ר' יהודה אומר לא ירבה ליחיד יתר מבית סאתים ואין שיירה פחותה משלשה] אחד שיירה ואחד מחנה [מה בין שיירה למחנה] אלא אוהלים שבשיירה חייבין בעירוב שבמחנה פטורין מן העירוב [ושאר שאין] להם אוהלים הרי הן כשרוין בחצר מחנה היוצא למלחמת הרשות מותרין [לגזול] עצים יבשין [ור'] יהודה בן תימא אומר [שורין] בכל מקום [ומקום שנהרגין] שם נקברין.
ב,ה רבי אליעזר אומר הגנה והקרפף [שהיא שבעים] ושירים על שבעים ושירים [מוקפת] גדר גבוה י' טפחים וכן אם [היה ארכה כשנים ברחבה מטלטלין בתוכה בשבת יתר] אמה אחת אין מטלטלין בתוכה [בשבת] וכן היה רבי אליעזר אומר קרפף הסמוך לעיר ויש בארכו שבעים ושירים אין מטלטלין בתוכה [בשבת] ר"ש אומר אפי' עשר קרפיפות זה לפנים מזה [והיה] אחד מהן בית דירה או [שהיה] א' מהן סמוך לעיר מטלטלין בכולן.
ב,ו בורגנין שבשדה בית סאתים מותר יתר על בית סאתים אסור אבל דיר [או סהר] או מוקצה [או חצר אפי' יתר מבית סאתים מותר אפילו] בית עשרה כורין מותר כלל אמר רשב"א כל אויר [שהוא תשמיש] לבית דירה כגון דיר [או סהר או חצר או מוקצה] אפילו בית חמשת כורין [ואפילו] בית עשרה כורין מותר וכל בית דירה [שהוא תשמיש] לאויר כגון בורגנין [שבשדה] בית סאתים מותר יתר [על בית] סאתים אסור.
ב,ז מערבין במעשר שני בירושלים [אבל לא] בגבולין הנודר מן [הפת] מערבין לו בה אימתי בזמן [שנדר שלא לטעמה] ואם הקדישה הרי זה אסור שאין מערבין בהקדש.
ב,ח א"ר מאיר לא נמנעו [בנות] ישראל מלשלח עירוביהן ביד [בניהן וביד בנותיהן] הקטנים כדי לחנכן במצות אמר לו ר' יהודה משם ראיה [באומרת לחברתה קבלי הימנו] נתנו לקוף והוליכו נתנו [ע"ג בהמה והוליכתו עירובו עירוב].
ב,ט נתנו ע"ג קורה שהיא גבוהה י' טפחים עירובו עירוב רבי יהודה אומר אם היתה ד' עירובו עירוב ואם לאו אין עירובו עירוב נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו בתוך שלשה מותר ליטלו נתנו בכלכלה ותלאה באילן למעלה מעשרה טפחים [אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים] עירובו עירוב [ואסור ליטלו] דברי ר' וחכ"א כל שאסור ליטלו אין עירובו עירוב [אחד העירוב וא' כל הכלים].
ב,י שרשי אילן [שהן גבוהין] מן הארץ שלשה טפחים או שיש חלל תחתיהן שלשה טפחים אע"פ [שהן שוין לארץ מרוח אחת לא ידרוס ויעבור עליהן ממקום למקום ולא] ישב עליהן [ולא יסמוך עליהן] לפי שאין עולין באילן ואין נתלין באילן ואין [נסמכין באילן ולא יעלה לאילן] מבעוד יום כדי שתחשך וישב שם כל [אותו] היום אחד אילן ואחד כל [הבהמה] אבל [שיח] בור ומערה וגדר [מטפס ועולה מטפס ויורד ואפי'] מאה אמה.
ב,יא נתנו במגדל [נעל] בפניו ואבד המפתח ה"ז עירוב ר"א אומר [אם] בעיר [אבד] עירובו עירוב [אם] בשדה [אבד] אין עירובו עירוב מודין חכמים לר"א בבני חצר ובני מרפסת שגבו את עירוביהן ונתנוהו בבית אע"פ [שבידוע] שאין המפתח במקומו עירובו עירוב א"ר יוסי [אבטולס העיד משים חמשה זקנים שספק העירוב כשר] איזהו ספק [העירוב] שהוא כשר עירב בתרומה ספק מבעוד יום [נטמא] ספק משחשכה [נטמא עירב] בפירות ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשכה נתקנו [עירובו עירוב] אבל עירב בתרומה [ספק טמאה] ספק טהורה [עירב בפירות ספק מתוקנין ספק אין מתוקנין] אין עירובו עירוב.
ג,א ר' יהודה אומר אין אדם מתנה על [עירובו אלא בשני דברים אומרים] בא חכם למזרח עירובו למזרח [בא] למערב עירובו למערב בא לכאן ולכאן [למקום שירצה הולך לא בא לכאן ולכאן הריני כבני עירי] ר' יהודה אומר [אילו] היה אחד מהן רבו ילך אצל רבו שניהם רבותיו ילך אצל [מי שרגיל] אצלו אם היה רגיל אצל שניהם ילך [אצל איזה מהן] שירצה.
ג,ב מתנה אדם על עירובו ואומר עירובי לשבת זו ולא לשבת אחרת לשבת אחרת ולא לשבת זו [עירובי] לשבתות ולא לימים טובים לי"ט ולא לשבתות לשבת ולא ליוה"כ ליום הכפורים ולא לשבת.
ג,ג האומר לחבירו ערב לי בתמרים וערב [עליו] בגרוגרות בגרוגרות וערב [עליו] בתמרים במגדל וערב [עליו] בשובך בשובך וערב [עליו] במגדל בבית וערב [עליו] בעליה בעליה וערב [עליו] בבית אין עירובו עירוב אבל א"ל סתם ערב לי וערב [עליו] בין בתמרים בין כגרוגרות בין במגדל בין בשובך [בין בעלייה] בין בבית עירובו עירוב.
ג,ד עירבו זה לצפון וזה לדרום <זה> מהלך לצפון בעירובו של זה בדרום ובדרום בעירובו של זה בצפון אם מצעו את התחום אל יזוז ממקומו עירב לצפון וחזר ועירב לדרום ביטל האחרון את הראשון טעה ועירב לב' רוחות כמדומה [שמותר בשתיהן מהלך בצפון בערובו של זה בדרום ובדרום בעירובו של זה בצפון אם מצע] את התחום [אל] יזוז ממקומו.
ג,ה נכרים [שבאו] על עיירות ישראל [יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת אימתי בזמן שבאו על עסקי נפשות לא באו על עסקי נפשות] אין יוצאין עליהן [בזיין] ואין מחללין עליהן את השבת [באו לעיירות הסמוכות לספר אפילו ליטול את התבן ואפי' ליטול את הקש יוצאין עליהן בזיין] ומחללין עליהן את השבת בראשונה היו מניחין [זיינן] בבית הסמוך לחומה פעם אחת [חזרו עליהן והיו נדחקין ליטול את זיינן והרגו זה בזה התקינו שיהא כל אחד ואחד מחזיר לביתו].
ג,ו [מחנה היוצאת] למלחמת הרשות אין צרין על [עיר] של נכרים פחות מג' ימים קודם [שבת] ואם התחילו [אפי' בשבת] אין מפסיקין וכן היה שמאי [הזקן] דורש (דברים כ) עד רדתה ואפילו בשבת.
ג,ז עיר שהקיפוה נכרים או נהר וכן ספינה המיטרפת בים וכן יחיד שהיה נרדף מפני [נכרים ומפני לסטים] ומפני רוח רעה הרי אלו מחללין את השבת ומצילין את עצמן.
ג,ח הרועים והקייצין והבורגנין ושומרי פירות בזמן שדרכן ללון בעיר אף על פי [שחישכו] חוץ לתחום הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח ובזמן שדרכן ללון בשדה אין להם אלא אלפים אמה בלבד.
ג,ט מי [שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חבירו ובין זו לזו כד' אלפים אמה חסר א' הואיל והחזיק בדרך מותר לילך] דברי ר' יהודה יתר על כן אמר [ר' יהודה אפילו החזירו חבירו מן הדרך ללון בעיר משכים והולך לתוך ביתו] החזירו מן העיר הרי הוא כאנשי העיר.
ג,י רשות שבת כך הוא עומד אדם במקומו ואומר שביתתי במקומי שנאמר (שמות טז) שבו איש תחתיו כמה תחתיו מלא קומתו ופשוט ידיו [הרי ד' אמות ר'] יהודה אומר גופו ג' אמות ואמה כדי [שיהא נוטל חבית מראשותיו ונותן למרגלותיו ממרגלותיו ונותן למראשותיו חוץ לד' אמות יש לו אלפים אמה] לכל רוח מרובעות לא עגולות רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר עגולות ולא מרובעות.
ג,יא השובת בתל גבוה י' טפחים ובנקע עמוק עשרה טפחים ובגנה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח השובת בעיר אפילו גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה [על גגה] אין לו אלא ד' אמות בלבד.
ג,יב הנותן את ערובו [בעיבורה] של עיר לא עשה כלום נתנו חוץ [לתחום] אמה א' משתכר [באותה] אמה ומפסיד את כל העיר מפני שמדת העיר עולה [למדת] התחום האומר שביתתי ע"ג אילן ע"ג [הגנה] בתל גבוה י' טפחים לא [יתר] לבית סאתים פחות מי' טפחים לא [יתר] מד' אמות ובנקע עמוק מי' [לא יתר מבית] סאתים פחות מי' טפחים לא [יתר] מד' אמות ובגנה מוקפת גדר גבוה י' טפחים [לא יתר] מבית סאתים פחות מי' טפחים [לא יתר] מד' [אמות] ומודד עד שמגיע לאותו מקום בא לאותו מקום מהלך את כולה וחוצה [לו] אלפים אמה אימתי בזמן שהיה בתוך אלפים אמה שלו לא היה בתוך אלפים אמה שלו אין לו אלא ד' אמות בלבד.
ג,יג האומר שביתתי בצד אילן בצד חרוב בצד גנה לא אמר כלום עד שיקנה לצפונו או לדרומו ד' אמות [קנה לצפון או לדרום] ד"א [נעקר] האילן [נעקר] החרוב [נעקר] הגנה אם מכיר את מקומו ה"ז מותר ואם לאו [ה"ז] אסור ר' יוסי אומר היו שנים א' מכיר וא' שאינו מכיר [הואיל וא' מהן מכיר שניהן מותרין].
ג,יד האומר שביתתי במקום פלוני בשדה פלוני במקום שאזכה בו משתחשך לא אמר כלום שאין מערבין משתחשך זו היא שאמרו העני מערב ברגליו א' עני וא' עשיר ובלבד שלא יצא [מן העיר] ויאמר שביתתי [במקומי שלא התירו אלא למהלך בדרך] דברי ר"מ רבי יהודה אומר א' עני וא' עשיר [היוצא מן העיר ואמר] שביתתי במקומי [זה] הוא עיקרו של עירוב.
ג,טו [אבל התירו] לבעה"ב לשלח [את] עירובו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו בשביל להקל עליו א"ר יהודה מעשה [בבית ממל ובבית גוריון ברומא] שהיו מחלקין גרוגרות [לעניים שהיו שני בצורת והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן ונכנסין ואוכלין משחשכה].
ד,א ר' אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת בין [מלפניו ובין מלאחריו] מערב אדם יום אחד לצפון ויום אחד לדרום יום אחד לצפון ויום אחד כאנשי אותה העיר מודה ר"א שאין מערבין חצי היום לצפון וחצי היום לדרום שאין חולקין יום אחד וחכ"א כשם שאין חולקין יום אחד כך אין חולקין [שני] ימים אמר להם ר"א אי אתם מודים במערב ברגליו ביום ראשון שצריך לערב ברגליו ביום [השני] נאכל עירובו [עד שלא חשיכה] אין יוצא עליו ביום [השני] אמרו לו אבל אמר להם הללו ב' ימים הן אמרו לו אי אתה מודה שאין מערבין מיו"ט לחבירו אמר להם אבל אמרו לו הללו יום אחד [הוא] עירב ברגליו ביום הראשון [צריך לערב] ברגליו ביום [השני] נאכל עירובו [עד שלא חשיכה] אין יוצא עליו ביום [השני] דברי רבי רבי יהודה אומר הרי זה חמר גמל רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל [ב"ר] יוחנן בן ברוקה [אומר] ערב ברגליו [ביום הראשון אין צריך לערב ברגליו ביום השני] נאכל עירובו [עד שלא חשכה יוצא עליו ביום השני] מודים חכמים לר"א [בשני ימים טובים של ר"ה שמערב אדם יום אחד לצפון ויום אחד לדרום יום אחד לצפון ויום אחד כאנשי אותה העיר] ור' יוסי אוסר [שקדושת שניהם אחת הוא] אמר להם ר' יוסי אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש.
ד,ב [הרי שהיתה בידו כלכלה של פירות וצריך לתקנו היום הוא אומר אם יו"ט הוא אין בדברי כלום ואם לאו קורא שם לתרומה ומעשרות שבה ואוכלה ור' יוסי אוסר מודה רבי יוסי] בב' ימים טובים של גליות.
ד,ג כיצד מעברין את הערים ארוכה כמות שהיא [ועגולה] עושין לה זוית מרובעת אין עושין לה זוית היתה [עשויה כמין קשת כמין גם] רואין אותה כאילו היא שוה היתה [רחבה מראשה אחד וצרה מראשה אחד רואין את מקום הצר כאילו מלא בתים וחצירות מכניס לאמצע מרביע כנגדו ומודד הימנו ולהלן] אלפים אמה.
ד,ד [היה בית אחד יוצא הימנה כמין פיגם לרוח אחד רואין כנגדו כאילו מלא בתים וחצירות מרביע כנגדו ומודד הימנו להלן אלפים אמה היו שני בתים יוצאין הימנו כמין שני פיגמין לשתי רוחות רואין כנגדן כאילו הן מלאין בתים וחצירות מרביע כנגדן ומודד מהן אלפים אמה].
ד,ה [מרבע מרביע] עולם נותן צפונה לצפון [עולם] ודרומה לדרום [עולם אמר ר' יוסי אם אין יכול לרבעה כמין עולם ירבענה כמין התקופה מקום שחמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זה הוא פני דרום] ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זה הוא פני צפון [תקופת ניסן תקופת תשרי חמה יוצאת] בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב שנאמר (קוהלת א) הולך אל דרום וסובב אל צפון הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה סובב סובב הולך הרוח [ועל סביבותיו שב הרוח זה הוא מזרח ומערב].
ד,ו אלו שמתעברין עמה נפש [שהוא ד'] על ד' אמות [ר' יהודה אומר כתלים וזיזין מתעברין עמה הגשר] והקבר שיש בהן בית דירה [בית] עבודת כוכבים שיש [בו] בית דירה [לכומרין האוריות והאוצרות שבשדה שיש] בהן בית דירה [בור שיח ומערה וגדר ובורגנין שבתוכה ובית שבים הרי אלו מתעברין עמה] נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך [הגשר] והקבר שאין [בהן] בית דירה [אין אלו מתעברין עמה שובך שבתוכה ובית] שבספינה אין אלו מתעברין עמה.
ד,ז כמה יהיו [קרובות] לעיר ויהיו מתעברין עמה שבעים ושירים על שבעים ושירים שהן מאה וארבעים וא' ושליש ר' יהודה אומר [חוץ לשבעים ושירים היה שם] דבר מועט [לא] נתנו חכמים שיעור כמה הן שבעים [ושירים] בית סאתים כחצר המשכן.
ד,ח היה מודד והגיע המדה לבית אפי' בית לפנים מן הבית אפי' מגדל לפנים [מן] המגדל מכניסן לאמצע ומרביע כנגדן ומודד כנגדו ולהלן אלפים אמה היה מודד והגיע המדה למערה אין מכניס את כל המערה אלא מכנגד פתחה של מערה א' מערה וא' מגדל מה בין מערה למגדל גג המערה הרי הוא כארץ וגג המגדל הרי הוא כעיר בד"א במדת העיבור אבל במדת התחום אפי' כלתה מדתו בחצי ביתו אין לו אלא חצי ביתו אר"ש יכולני אני שיהו עולין מטבריא לצפורי ומצור לצידון מפני מערות ומגדלות שביניהם.
ד,ט המודד מודד חוץ לקרפיפה של עיר לכל עיירות [נתנו לו] קרפף דברי ר"מ וחכ"א לא [נתנו] קרפף אלא בין שתי עיירות אם יש לזו שבעים ושירים ולזו שבעים ושירים מכניסם לאמצע ומרבע כנגדן ומודד [מהן] ולהלן אלפים אמה היו שלשה מגדלים והאמצעי מובלע [בנתיים] אם אין בין שנים החיצונים מאה וארבעים וא' ושליש מכניסן לאמצע ומרבע כנגדן ומודד [מהן] ולהלן אלפים אמה היו עשוין [שורה ואחרים] ביניהם אם אין בין שורה החיצונה מאה וארבעים ואחד ושליש מכניסן לאמצע ומרבע כנגדו ומודד [מהן] ולהלן אלפים אמה.
ד,י [ריבע את העיר ועשאה כמין טבלא מרובעת ועשה ומרבע כנגדן את תחומה כטבלא מרובעת אין מודד את האמצע מפני שהוא מפסיד למזרחה אלא מודד לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחה צפונה אלפים אמה ומודד לקרן מערבית דרומית ונותן למערבה דרומה אלפים אמה וחוזר ומרבע ועושה תחומה כטבלא מרובעת נמצאת העיר מושכתו ארבע מאות אמה אילך וארבע מאות אמה אילך].
ד,יא כיצד מקדרין בהרים התחתון כנגד לבו והעליון כנגד פרסותיו מקדיר ועולה מקדיר ויורד רואה את ההר כאילו בקוע לפניו דברי ר' וחכ"א אין מקדרין בהרים היו לפניו [הרי מישור] מודד את המישור [ונשכר] ומניח את ההר הר וגאיות מודד את הגאיות [ונשכר] ומניח את ההר.
ד,יב היה מודד והגיע לגיא אם יכול להבליע [בתוך חמשים אמה יבליע ואם לאו חוזר ומודד עד מקום שהוא יכול להבליע ומבליע בתוך חמשים אמה] אם היה גיא מעוקם ואין יכול להבליעו מקדיר ועולה מקדיר ויורד [וצופה כנגד מדתו ומודד] היה מודד והגיע [מדה] לכותל אין אומרים [יקוב] את הכותל אלא אומד הכותל וצופה [כנגד מדתו] ומודד א' מודד בחבל וא' צופה בעיניו בין בהר בין בים בין במישור אחד מדת העבור ואחד מדת התחום אלא [שמדת] התחום מודד בחבל.
ד,יג אין מודדין לא בחוט ולא [בחבל של גמי] אלא במשיחה והמודד מותח בכל כחו [ומודד והולך בא] א' ואמר ע"כ תחום שבת נאמן מעשה בזקן אחד רועה שבא לפני ר' ואמר [לו] זכור הייתי שהיו בני מגדל [גדרים ועדרים] לחמתה עד חצר החיצונה הסמוכה לגשר והתיר רבי שיהיו בני מגדל יורדין לחמתה עד חצר החיצונה סמוכה לגשר ועוד התיר רבי שיהיו בני [הגדר יורדין לחמתה ועולין לגדר ובני חמתה לא היו עולין לגדר].
ה,א הנותן עירובו בסוף אלפים אמה של תחום אם היה ביתו סמוך לחומה יכנס [אם] לאו לא יכנס נתנו [חוץ לתחום] אמה אחת אם היה בתוך אלפים אמה שלו עירובו עירוב ואם לאו אין עירובו עירוב.
ה,ב בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה ואין בני חמתה באין אלא עד מקום הכיפה עכשיו בני טבריא ובני חמתה חזרו להיות עיר אחת.
ה,ג אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה [ואין אנשי] עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה אימתי בזמן שהיו בתוך אלפים אמה שלהן לא היו בתוך אלפים אמה שלהן אין להם אלא אלפים אמה בלבד [ואנשי עיר קטנה אין להם אלא אלפים אמה בלבד].
ה,ד עיר של רבים שחרבה ונשתיירו בה גדודיות גבוהות עשרה טפחים אף על פי שאין צורות פתחי' ניכרים הרי זו מתעברת להיות כעין עיר של יחיד ונעשית של רבים [ודרך] הרבים עוברת בתוכה כיצד מערבין אותה [נותן] לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן [ומערבין] ונושאין ונותנין באמצע ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי בפני עצמה [עיר] של רבים והרי היא של רבים ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה.
ה,ה סוכת החג רבי יהודה מחייב [בעירוב] ובמזוזה וחכמים פוטרין ר' יהושע אומר מערבין [בככר] שלם אפי' הוא כאיסר אפי' לא ניטל [הימנו אלא] כדי דמוע וחלתו יתר ע"כ ה"ז אסור.
ה,ו מי שיש לו ה' חצירות בעיר א' אם היה משתמש בכולן ה"ז אוסר את כולן ואם לאו אין אוסר אלא מקום דירתו בלבד א"ר יהודה מעשה בבן [נשיא] שהיו לו ה' חצירות באושא [ולא היה אוסר אלא מקום דירתו בלבד].
ה,ז ה' חבורות מקצת שרוין בחדרים ומקצת שרוין בעליות טרקלין שלהן כחצר לבתים שנים ששותפין זה לזה בין ביין בין בשמן אינן צריכין לערב היו ג' זה שותף לזה ביין וזה שותף לזה בשמן צריכין לערב רש"א א' יין וא' שמן אין צריכין לערב אלעזר בן תדאי אומר אסורין עד שיערבו.
ה,ח אב [ובניו] נשיו וכלותיו [ועבדיו ושפחותיו בזמן שאין עמהן דיורין בחצר אין] צריכין לערב מבוי שלהן בין כך וכך [צריך לחי] וקורה.
ה,ט עם הארץ שהיו מוליכין אצלו עירוב מוליך לו כהן ככר תרומה ויושב ומשמרו ומחשיך עליו ואוכלו ובא לו ובשביעית ה"ז מותר שלא נחשדו על השביעית.
ה,י בית שמניחין בו עירוב א"צ להפריש ככר מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום אם היה שם רבו או [אדם] גדול או שהיה משיא את בנו ורצה לנהוג בו כבוד הרשות בידו מצוה על אדם לבטל רשות אם היה אדם גדול הרשות בידו.
ה,יא אנשי חצר ששכח א' מהן ולא עירב עליו לבטל [רשות] אם היה בית האבל או בית המשתה ורצו לבטל רשותו הרשות בידו.
ה,יב ג' שהיו שרוין בחצר ומת אחד [מהן ונפלה ירושה לאחד מן השוק עד שלא חשכה אינו אוסר משחשכה ה"ז אוסר היה לא' מן השוק בית באותה חצר ומת נפלה ירושה לא' מבני חצר עד שלא חשכה ה"ז] אוסר משחשכה [אין] אוסר הרי ששכח ולא עירב וחזר והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר [מי שבטל רשותו וחזר והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר].
ה,יג א' שלא עירב נותן [רשות] לאחד שעירב ושנים שעירבו נותנין [רשותן] לאחד שלא עירב ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו או לא' שלא עירב אבל [אין] א' שעירב נותן רשותו לא' שלא עירב [ולא] שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו [ולא] שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו שכ"ז שהיו שנים שרויין בחצר ושכח א' מהן ולא עירב ה"ז אוסר.
ה,יד ישראל [המחלל את השבת בפרהסיא אין <צריך> [יכול] לבטל רשות וישראל שאינו מחלל את השבת בפרהסיא <צריך> [יכול] לבטל רשות ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובנכרי עד <שעה> שישכור] כיצד [מבטל רשות] אומר רשותי [נתונה] לך רשותי מבוטלת לך ואין צריך לזכות.
ה,טו [חצר] של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה מותר להכניס ולהוציא מחצר לבתים [ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר היה ישראל א' שרוי בתוכה ה"ז אוסר מפני שהיא כחצרו] ראב"י אומר לעולם [אינו אוסר עד שיהו] ב' ישראלים אוסרין זה על זה והלכה כדבריו.
ה,טז הגוסס אע"פ שאינו יכול לחיות ה"ז אוסר קטן אף על פי שאין יכול לאכול כזית ה"ז אוסר קסדור הבא לעיר עד ל' יום הרי זה אוסר מיד [אימתי בזמן שייחדו לו בית דירה לא ייחדו לו בית דירה] או שאין עמהן דיורין [בחצר] אין אוסר אכסנאי [לעולם] אין אוסר.
ה,יז אנשי חצר ששכח א' מהן ולא עירב והיתה לו אכסדרה על פתחו בזמן שמגופפת מותרת לו ואסורה לכל בני חצר אם [אין] מגופפת אסורה לו ואסורה לכל בני [חצר] כלים ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר אנשי חצר ששכחו ולא עירבו אסור [להכניס ולהוציא] מחצר לבתים ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותרין [לטלטל בחצר].
ה,יח [חמשה חצירות פתוחות למבוי] אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי [וממבוי לחצר כלים ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר שבמבוי אסורין ר"ש מתיר וכן היה ר"ש אומר מותר להכניס ולהוציא ממבוי לחצר ומחצר לגג ומגג לקרפף שכל זמן ששכחו ולא עירבו כולן רשות אחת הן אמר רבי כשהייתי לומד תורה אצל ר"ש בתקוע היינו מוליכין שמן באלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף אחר עד שמגיעין אנו למעין והיינו רוחצין שם א"ר מעשה בשעת סכנה שהיינו מעלין ס"ת מחצר לגג ומגג לגג אחר והיינו קורין בו] אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה.
ה,יט שתי חצירות זו לפנים מזו החיצונה של רבים והפנימית של יחיד חיצונה צריכה עירוב והפנימית אין צריכה עירוב [הפנימית] של רבים והחיצונה של יחיד הפנימית צריכה עירוב והחיצונה אינה צריכה עירוב ר"ע אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה [וחכ"א אין דריסת הרגל אוסרתה] היו שתיהן של רבים ונתנו את ערובן בחיצונה ושכח א' בין מן החיצונה בין מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות נתנו עירובן בפנימית ושכח א' מן הפנימית ולא עירב [הפנימית אסורה] מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות דברי ר"ע וחכ"א [הפנימית מותרת והחיצונה] אסורה אחד שתי חצירות זו לפנים מזו ואחד ג' דיוטאות זו למעלה מזו בד"א בזמן שדרך הפנימית לצאת על החיצונה ועל מקצתה ודרך העליונה לירד על התחתונה ועל מקצתה חמש חצירות פתוחות לבית שער ושכחו ולא ערבו מותרין בחצירות ואסורין בבית שער חמש דיוטאות פתוחות לאלקט ושכחו ולא נשתתפו מותרין [בדיואטות ואסורין באילקטו].
ו,א שיתוף מבוי כיצד מניח אדם חבית של יין ושל שמן ושל [תבואה] ושל גרוגרות ושל [זיתים] בין משלו בין משל חבירו [ואומר הרי זו לכל בני מבוי] היתה משלהן א"צ לזכות היתה משלו מגביהה מן הארץ ואומר זכיתי לכם ולכל שנתוספו [עליהם] נתוספו עליהן מזכה ואין צריך להודיע א"ר יהודה מעשה והיינו שרויין בית גלודה בלוד והיינו מבשלין קדרה של עדשים וא' עומד על פתח [מבוי] ואומר זכיתי לכם בקדרה של עדשים היין כדי לשתות בו [מזון] שתי סעודות והשמן כדי לאכול בו מזון שתי סעודות [והחומץ] כדי לטבל בו [מזון] שתי סעודות תחלתו וסופו כשיעור הזה רבי שמעון אומר תחלתו כשיעור הזה אף על פי שאין סופו כשיעור הזה כלה החפץ מודיע וא"צ לזכות.
ו,ב אר"ש ב"א פעם א' [היינו יושבין לפני ר"מ בערדסקין ואמר אחד] ערבתי בבצלים והושיבו ר"מ בד"א שלו וכן היה רשב"א אומר מערבין לחולה ולאסטניס [ולקטן במזונו ולרעבתן בבינוני] של כל אדם.
ו,ג אין משתתפין [לא] באוצר ולא במבוי אא"כ יחד לו מקום האנשים שנשתתפו שלא לדעת הנשים שיתופן שיתוף ונשים שנשתתפו שלא לדעת [אנשים] אין שיתופן שיתוף [ומשתתפין במבוי ואם רצו לערב מערבין בחצרות אבל אין רשאין להשתתף משתתפין במבוי ומערבין בחצרות שלא לשכח עיקר העירוב] דברי ר"מ וחכ"א או מערבים או משתתפים.
ו,ד [שיתוף מבוי צריך שיהא עמהם במבוי עירוב חצירות צריך שיהא עמהם בחצר] שנים ששותפין זה לזה [בין ביין בין] בשמן צריך [שיהא] עמהן במבוי אמר ר"מ מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא [לדעתו] לפי שאין רוצה שישתתפו אחרים עמו בחלקו אבל אם [היתה] לו תבשיל או עיסה אצל חבירו זכה לו תבשילו.
ו,ה המערב ע"י בני עירו שילכו עמו לבית האבל או לבית המשתה וקבלו עליהן [שיבאו ה"ז מערב עליהן] בקופות של תמרים ובקופות של גרוגרות ובקופות של זיתים אם יש מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד יבואו ואם לאו לא יבואו קבלו [כליהן] זה אחר זה הראשונים שיש להם יבאו אחרונים לא יבואו.
ו,ו [מערב] על ידי עצמו לרוח אחת כל ימות השנה ואמר רציתי אלך רציתי לא אלך [רצה] מבעוד יום [מותר משחשיכה אסור שאין מערבין משתחשך המערב] ע"י עצמו לשתי רוחות לכל ימות השנה ואמר למקום שארצה אלך רצה מבע"י עירובו עירוב משחשיכה הרי זה חמר גמל.
ו,ז לא יערב אדם ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעתן אבל מערב הוא ע"י [בנו ובתו הקטנים וע"י] עבדו ושפחתו הכנענים [בין מדעתן בין שלא מדעתן וכולן שערבו לעצמן או שערבו אחרים על ידיהן יוצאין בשל עצמן חוץ מן האשה מפני שהאשה יכולה] למחות על ידי בעלה.
ו,ח עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין יוצאין [בשל] עצמן עבד של שני שותפין יוצא [בעירוב] שניהן מהלך בצפון [בעירובו של זה בדרום ובדרום בעירובו] של זה בצפון ואם מיצעו את התחום אל יזוז ממקומו קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין צריך לאמו [מערבים עליו מזון שתי סעודות בעירובי תחומין].
ו,ט כותל חצר שנפרץ מארבעה טפחים עד עשר אמות מותר מפני שהוא כפתח יתר מכאן כנגד הפרצה אסור נפרצו בו פרצות הרבה אם העומד מרובה על הפרוץ מותר [אם] הפרוץ מרובה על העומד כנגד עשרה בתים בטלה [מחיצה] שתי חצירות זו [לפנים מזו בין זו לזו ד' טפחים] מערבין שנים ואין מערבין אחד היתה אחת מהן גבוהה עשרה טפחים [ממעטה] באבנים בכפתים ובסולם הצורי או שהביא נסר שרוחב ארבעה טפחים וקבעו בה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מכן מערבין אחד ואין מערבין שנים היתה אחת מהן גבוהה עשרה טפחים עושין לה מחיצה גבוהה חמשה טפחים ומבטלה.
ו,י כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד מיעטו באבנים בכפתים ובסולם הצורי או שהביא נסר [שרוחב] ארבעה טפחים וקבעו בה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מכן מערבין אחד ואין מערבין שנים.
ו,יא [מים] שבין שתי חצירות גבוהה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן נתמעט התבן מעשרה טפחים [שניהן אסורין] אלא אם רצה סותם את פתחו ומבטל את רשותו הוא אסור וחבירו מותר וכן בכותל של תבן [מבין] שתי חצירות.
ו,יב ר"מ אומר סילונות שבכרכין מחזיקין סאתים אע"פ שהן נקובין שופכין לתוכם מים בשבת וחכמים [אוסרין עד שיפוקו] אחרים אומרים ביב שקמור ד' אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת עוקה שבחצר מחזקת סאתים אף על פי שנתמלאת מע"ש שופכין לתוכה בשבת אחת עוקה ואחת גסטרא [מחזיקין] סאתים אף על פי שנתמלאו מע"ש שופכין לתוכן.
ו,יג הגג ומרפסת החצר והאכסדרא מצטרפין לד' אמות הבית והעלייה החצר והגג אין מצטרפין לד' אמות [דיוטה שהיא] מאה אמה לא ישפוך על פי הביב אבל שופך [הוא] לגג [והן] יורדין לביב אין עושין לה צנור אבל עושין לה מזחילה שלא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת.
ו,יד צנור המקלח לרשות הרבים א' מים וא' יין קולט בין ביד בין בכלי ושותה ובלבד שלא יצרף פיו עם פי החבית אם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים וישתה אבל מצרף הוא פיו לצנור למטה מעשרה טפחים ושותה לא יצרף אדם ידו עם הכותל ועם המזחילה אם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים ושותה אבל מצרף הוא ידו לצנור [למעלה] מעשרה טפחים ושותה [אם] יש פי צנור ארבעה על ארבעה טפחים אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות.
ו,טו בור ברשות הרבים [אין] בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם בני חצר מותרין ובני עלייה אסורין אם יש בינו [לכותל] ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם בני חצר אסורין ובני עלייה מותרין באר שלפני החלון משלשל וממלא הימנו בשבת ובלבד שלא יהא בינו [לכותל] ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם אם יש בפי הבאר ד' על ד' [טפחים] בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנו בשבת.
ו,טז [בור שבין שתי חצירות משלשל וממלא הימנו בשבת ובלבד שלא יהא בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם אם יש בפי הבור ארבעה על ארבעה טפחים אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות].
ו,יז אמת המים שלפני [חלון] משלשל וממלא הימנו בשבת ובלבד שלא יהא בינה לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם זה היה מעשה באמה של פרטלי' ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר הואיל ואין בינה לבין הכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנו בשבת.
ו,יח אמת המים שעוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה עשו לה בכניסה ולא ביציאה ביציאה ולא בכניסה אין ממלאין הימנה בשבת [אא"כ עשו לו מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה] היתה רחבה מראשה אחד וצרה מראשה אחד ה"ז מרחיב את מקום הצר ואין צריך לעשות מחיצה אלא לרוחב [בלבד] וכן אתה מוצא בביבין המקשקשין תחת הבתים ותחת החצירות.
ו,יט ר' יהודה אומר [כתלים שעל גביהן] נדונין כמחיצה אמר ר' יהודה מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי [והיינו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת אמר לו מפני שלא היתה] עמוקה עשרה ורחבה ד'.
ו,כ גזוזטרא שהיא למעלה מן [הים] אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים למטה מן המים אע"פ שהמים צפין על גבה אין בכך כלום ר' מאיר אומר אף מלמעלה רבי חנניא בן [עקיבה אומר גזוזטרא שהיא למעלה מן הים גבוהה עשרה טפחים נוקבה וממלא ממנה בשבת].
ז,א פתחי [גנות] שיש להן בית שער מבפנים פותחין ונועלין בהן מבפנים מבחוץ פותחין ונועלין בהן מבחוץ מכאן ומכאן פותחין ונועלין בהן מכאן ומכאן וכן פתחי חנויות ברה"ר ר' [מאיר] אומר בזמן [שבית המנעול] למטה מעשרה [נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך חבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו ובזמן שבית המנעול למעלה מי' טפחים מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו וחכ"א אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ונוטלו ומניחו בחלון שעל גב שקוף אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה אסור שאין מטלטלין] מרשות לרשות.
ז,ב החרים [והפסקן] וספינה ברה"ר גבוהין י' טפחים אין מטלטלין לא מתוכן לרה"ר ולא מרה"ר לתוכן אבל יורד לתוכן ואוכל פחות מכן בתוך ד' אמות מותר חוץ לד' אמות אסור אמת המים ברה"ר עמוקה י' טפחים וכן גומא אין מטלטלין מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה אבל יורד לתוכה ושותה אם היו המים מועטים מזליף לתוך ידו ושותה היו שנים זה מעמיד לחברו והלה שותה וזה [מעמיד] לחברו והלה שותה פחות מכן בתוך ד' אמות מותר חוץ לד' אמות אסור.
ז,ג אילן ברה"ר גבוה י' טפחים אם אין [גופו] גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו היה גבוה משלש רוחותיו ונמוך מרוח אחת רואין את הנמוך כאילו הוא פתח ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוה.
ז,ד חורבה ברה"ר עמוקה י' טפחים חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת היו שנים שתיהן אסורות שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת היתה א' והיא של רבים אסורה עד שיערבו.
ז,ה אשפה ברה"ר גבוהה י' טפחים חלון שעל גבה זורקין לה בשבת היו שתים שתיהן אסורות שאין שני רשויות [משתמשות ברשות אחת] היתה אחת והיא של רבים אסורה עד שיערבו.
ז,ו בני חצר ובני מרפסת [שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן] כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכן לחצר בד"א בזמן שהן של רבים ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן או שהיו של יחידים [ושכחו ולא עירבו] אבל אם היו של רבים ושכחו ולא עירבו [הגג והמרפסת והחצר והאכסדרה] כולן רשות אחת הן.
ז,ז חצר גדולה שנפרצה לרה"ר ונשתיירו בה גדודיות גבוהות י' טפחים עד עשר אמות מותר מפני שהוא כפתח פחות מכן מותרין לאותה שבת ואסורין לעתיד לבא דברי [ר' מאיר וחכ"א אם מותרין לאותה שבת מותרין לעתיד לבא ואם אסורין] לעתיד לבא אסורין לאותה שבת וקטנה שאינה אלא כעשר [אמות נפלה] דפנה לרה"ר ונשתייר כפס [מכן ומכן מותר נטלו כולן מותרים] לאותה שבת [ואסורין] לעתיד לבא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר [אם מותרין לאותה שבת מותרין לעתיד לבא ואם אסורין לעתיד לבא אסורין] לאותה שבת.
ז,ח חלון שמקצתה בתוך עשרה ומקצתה למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד היתה כולה למעלה מעשרה ומיעטה באבנים [בכפתים ובסולם הצורי או שהביא] נסר שרוחב ד' טפחים וקבעה בה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מכן מערבין א' ואין מערבין שנים היתה רחבה מראשה אחת [וצרה] מראשה אחר הרי זה מרחיב את מקום הצר חלון [שהיה] ד' על ד' טפחים עושה לה מורביות ומבטלה כיוצא בו מי שהיו לו חנויות פתוחות לרה"ר ופתוחות [לחצירו] אם אין שם אלא דבר מועט מביא ומטלטל [מזו לזו] היתה חצר ובה דיורין עירבו מותרין לא עירבו אסורין.
ז,ט אחד חלון שבין שני בתים ואחר חלון שבין שתי חצירות [ואחד חלון שבין שתי עליות] וא' חלון שבין שני גנות וא' חלון שבין שני דיורין וגשרים ונפשות ורשות הרבים המקורה מטלטלין תחתיהן בשבת דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין יתר על כן אמר ר' יהודה [שתי חצירות זו כנגד זו ברשות הרבים נותנין] לחי מכאן ולחי מכאן או קורה [מכן וקורה מכן ומערבין ונושאין ונותנין באמצע וחכמים אומרים] אין מערבין רה"ר בכך מודין חכמים לר' יהודה במעשה [גינסר שזה פותח] דלת קרפיפו [וסותם] רה"ר וזה [פותח] דלת קרפיפו [וסותם] רה"ר שמערבין ונושאין ונותנין באמצע שכל מחיצה [שנעשית] לשבת בין אנוסין בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין ה"ז מחיצה החזירו [פתחים] למקומן חזרו לאיסורן חצר שגגותיה מבוצרין כל אחד ואחד רשות לעצמו.
ז,י כל גגות העיר רשות אחת הן אסור [לעלות ולירד מחצר לגגות ומגגות לחצר וכלים ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר ושבגגות מותרין לטלטל בגגות] דברי ר"מ וחכ"א כל אחד ואחד רשות לעצמו אמר להם ר"מ אי אתם מודים באנשי חצר ששכחו ולא עירבו שאסור להכניס ולהוציא [מחצר] לבתים ומבתים לחצר וכולן ששבתו בחצר מותרין לטלטל בחצר מה נשתנה גג מחצר אמרו לו [לא] אם אמרת בחצר שאין תחתיה דיורין [אמר להם אף חצר פעמים שיש תחתיה דיורין] אמרו לו [לא] אם אמרת בחצר שאין כל א' וא' מכיר את שלו תאמר בגגות שכל א' וא' מכיר את שלו אמר להם הרי שהיתה חלוקה או שהיתה עשויה פספס לא כל א' וא' מכיר את שלו ארשב"א ע"כ היתה תשובה ר"ש אומר הגג והמרפסת החצר והאכסדרה כולן רשות אחת הן.
ח,א שתי חצירות אחת פתוחה לצפון ואחת לדרום וגגותיהן שוין [הגגות] רשות לעצמן והחצירות כל אחת ואחת רשות [לעצמה] היתה אחת מהן גבוהה עשרה טפחים ומיעטה באבנים ובכפתים ובסולם הצורי או שהביא נסר [שרחב] ארבעה טפחים [וקבעו] בה מערבין שנים אם רצו מערבין אחת פחות מכן מערבין שנים ואין מערבין אחד.
ח,ב שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה"ר [בין] זו לזו ארבעה טפחים מערבין ב' ואין מערבין א' פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים שלש דיוטאות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו [עליונה] והתחתונה של אחד ואמצעית של [אחד] לא ישלשל מן העליונה [לתחתונה] דרך האמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא [מן התחתונה לעליונה] שלא בדרך אמצעית משלשל אדם קדרה של בשר ונותנה ע"ג [הזיז] שרוחב ד' טפחים היתה חלון באמצע שהיא ד' על ד' טפחים אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות.
ח,ג צנור המקלח לרשות הרבים אחד יין ואחד שמן קולט בין ביד בין בכלי ומכניס לתוך ביתו היה עומד ברשות היחיד ופשט ידו לרשות הרבים והיא מלאה אוכלין ומשקין מכניסה אצלו היה עומד ברשות הרבים ופשט ידו לרשות היחיד והיא מלאה אוכלין ומשקין מוציאה אצלו גמל שראשו ורובו בפנים אובסין אותו בפנים [בחוץ אובסין אותו בחוץ] אותן כלים שפותחין ונועלין בהם שבקרקעות אסורין אחרים אומרים אף שבקרקעות פותחין ונועלין בהם.
ח,ד הכוהה ברה"ר וכל [מי] שנתלש רוקו בפיו לא יהלך [ד' אמות] עד שירוק.
ח,ה שתי מטהרות זו על גב זו נוטל את הפקק מבנתים ומשיקן ומחזיר את הפקק למקומו ר"ש בן מנסיא אומר שתי בריכות אחת של חמין ואחת של צונן נוטל את הפקק מבנתים כדי שירדו חמין לתוך הצונן וצונן לתוך החמין ובלבד שלא יחזיר את הפקק למקומו ולא עוד אלא שנוטל את הפקק כדי שיצאו [מים] וילכו להם ואם בשביל שתינגב אסור ופוקקין את הביב בסודרין ובכל דבר המטלטל כדי שלא יציפו המים את האוכלין ואת הכלים אין פוקקין את הביב כדי שירדו המים לבור ר' מנחם איש [גליא] אומר צנור שעלו בו קוצים וקישושיות דורסן ברגל בצנעא כדי שיצאו המים וילכו להם.
ח,ו חבילה של עצים וסוכה של קוצין [שעשאן דלת לפרצה ולחצר] אם היו קשורות ותלויות פותחין ונועלין בהם אם לאו אין פותחין ונועלין בהן אחרים אומרים היתה כבושה באבנים מראשה אחד אין רשאי ליגע בהן נתלו בה קוצין [ודופקנין] מפשר בידו בצנעא ובלבד שלא יקרע ושל בהמה דורס ברגליו מחצלות פרושות על פתחי חנויות ברה"ר אם היו קשורות ותלויות פותחין ונועלין בהם ואם לאו אין פותחין ונועלין בהם עשה להם ציר של קנים ושל שבלין ושל כל דבר פותחין ונועלין בהם בשבת ואצ"ל ביו"ט [דלת שיש לה ציר פותחין ונועלין בשבת ואצ"ל ביו"ט] נשברו ציריה אין פותחין ואין נועלין בה ביו"ט ואצ"ל בשבת דלת הנגררת ומחצלת הנגררת [וקנקנין] פותחין ונועלין בהם בשבת ואצ"ל ביו"ט.
ח,ז היה יושב וקורא בספר על האסקופה ונתגלגל [ספר] מידו ולפנים ולחוץ גוללו מכאן ומכאן ומניחו [אבית הגוף] אבל מפתח אינו כן אלא בזמן [שבית מנעולה] מעשרה [טפחים] נוטל את המפתח מן האסקופה [ונותנו למנעול] ופותח ונוטל כלי [בתוך] הבית ומחזירו [למנעולה] ונועל [ונוטלו ומניחו] בחלון שעל גב שקוף אם יש בפי [חלון] ד' על ד' טפחים אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות.
ח,ח מלבן של ספקלריא וטריסין של [חלונות] פותחין ונועלין בהן אם היו נשמטים אסורים נגר נשמט אסור נקמז מותר ר' יהודה אומר נקמז אע"פ [שאין גשמים].
ח,ט נגר נגרר אם היה קשור ותלוי פותחין ונועלין בו ואם לאו אין פותחין ונועלין בו ר' יהודה אומר קשור אע"פ שאינו תלוי איזהו נגר [כל שקשור ותלוי וראשו א' מונח בארץ מותר במקדש ואסור במדינה ר' יהודה אומר אף במדינה מותר [איזהו הוא] במדינה [אסור] כל שאינו לא קשור ולא תלוי [נוטלו ומניחו בזוית].
ח,י המוצא תפילין מכניסן זוג זוג [ר' יהודה] אומר שנים שנים אחד האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות המוצא ספר בשדה יושב ומשמרו ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו [ובסכנה מניחו] והולך לו אם היו גשמים יורדין [ה"ז מתעטף בעור וחוזר] ומכסה אותו.
ח,יא מי שיצא לרה"ר ונזכר שיש תפילין בראשו מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו אם היה בהמ"ד נוטלן ומניחן במקום המוצנע מחזירין ציר התחתון של דלת שידה תיבה ומגדל ואין מחזירין ציר העליון של בור של יציע ושל דות [ה"ז לא יחזיר] ואם החזיר חייב חטאת.
ח,יב נימת כנור שנפסקה קושרין אותה קשרה [ונפסק] אין קושרין אותה אר"ש בן אלעזר והלא אם קושרין אותה אין לה קול אלא משלשל [מלמעלה ועונב מלמטה].
ח,יג כהן שעלתה [לו] יבלת [במתניו] חבירו חותכה לו בשניו במקדש אבל לא במדינה אם בכלי כאן וכאן אסור.
ח,יד אין ממלאין בעדשה בשבת אם כחס על חבל ועל [משיחה] ה"ז מותר אין ממלאין מבאר הקר בגלגל ביו"ט וכשעלו בני הגולה [וחנו עליה התירו להם נביאים שביניהם להיות ממלאין מבור הקר בגלגל ביו"ט ולא כל בור ודות הקר] התירו אלא אותו בור שחנו עליה בלבד.
ח,טו הלכות שבת [חגיגות ומעילה כהררין תלוין] בשערה [מקרא מועט והלכות מרובות] ואין להם על מה שיסמכו.
ח,טז מכאן אמר ר' יהושע צבתא בצבתא [מתעבדא צבתא דקמייתא מה הוית] הא לאו בריה [הות].
ח,יז הדינין והעבודות הטהרות והטמאות והעריות ומוסף עליהן [ערכין וחרמים] והקדשות ומעשר שני מקרא מרובה [מדרש] והלכות מרובות ויש להן על מה שיסמכו אבא יוסי בן חנן אומר אלו שמונה מקצוע תורה גופי הלכות.
א,א אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה אלא לאור הנר [לפי שבדיקת הנר יפה מרובה] אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (צפניה א) והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר (משלי כ) נר אלהים נשמת אדם.
א,ב בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף שורה החיצונה הרואה את הפתח [העליונה] הרואה את הקורה [אבל שלמטה הימנה ושלפנים] הימנה אין צריך בדיקה ב"ה אומרים [שורה החיצונה היא] העליונה הרואה את הפתח ואת הקורות שלמטה הימנה אבל שלפנים הימנה אין צריך לבדוק.
א,ג חורי הבית העליונים [ותחתונים] היציע [והדות וגג הבית] וגג המגדל [בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות אוצרות של] יין ואוצרות [של] שמן [ואוצרות של תבואה] אין צריך לבדוק רשב"ג אומר מטה [החוצצת] את כל הבית [והיו תחתיה עצים ואבנים] בודק [את] צד החיצון ואין צריך לבדוק [את] צד הפנימי.
א,ד היוצאין [בו] בשיירא [והמפרשין] בספינה לפני שלשים יום אין צריך לבדוק בתוך ל' יום בודק ומשכים והולך לדרכו.
א,ה ר' יהודה אומר משום רבן גמליאל [שתי] חלות של תודה פסולות מונחות על [גב] האצטבא כל זמן [שהם מונחות] כל העם אוכלין חולין ניטלה אחת מהן כל העם אוכלין תרומה ניטלו שתיהן שורפין אלו ואלו [שורפין תרומה תלויה טמאה וטהורה] כאחת דר"מ [וחכ"א תלויה בפני עצמה וטהורה בפ"ע וטמאה] בפ"ע אר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה [ששורפין זו בעצמה וזו בעצמה] על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר"א אומר תשרף זו [בעצמה וזו בעצמה] ור' יהושע אומר שתיהן כאחת א"ר יוסי אין הנידון [זה] דומה לראיה [בשר] שנטמא בולד הטומאה [עם בשר] שנטמא באב הטומאה [שניהן טמאין] אלא שזה טמא טומאה חמורה וזה טמא טומאה קלה [וכן שמן] שנפסל בטבול יום [ובנר] שנטמא בטמא מת [שניהם טמאים אלא שזה טמא טומאה חמורה וזה טמא טומאה קלה ואני אומר ששורפין תרומה שנטמאת בולד טומאה] עם תרומה שנטמאת באב הטומאה אע"פ שמוסיפין [לה] טומאה על טומאתה [ותלויה וטמאה אומר אני שהתלויה אם נשרפת עם הטמאה נמצאת זו מטמאתה ב"ש אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין].
א,ו בראשונה היו אומרים אין מוכרים חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור עד שבא רבי עקיבה ולימד [שמוכרין ונותנין במתנה] אף בשעת הביעור א"ר יוסי אלו דברי בית שמאי ואלו דברי בית הלל הכריע רבי עקיבה לסייע דברי בית הלל.
א,ז האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי ר' יהודה [וחכמים אומרים] כל שאין בו כרת אין בו [בלא תעשה] האוכל כזית חמץ בפסח חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע אשם תלוי.
א,ח האוכל תרומת חמץ בפסח [אין משלם דמי עצים לכהן] אמר רבי יוחנן בן נורי נמתי לו לרבי עקיבה מפני מה האוכל תרומת חמץ בפסח אין משלם דמי עצים לכהן [מה] נשתנית זו משאר ימות השנה שבשאר ימות השנה משלם דמי עצים לכהן אמר לו לא אם אמרת בשאר ימות השנה שאע"פ שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר [עצים תאמר בזו] שאין לו בה היתר אכילה ולא היתר [עצים] למה זה דומה לתרומת תותים [ואבטיחים ומלפפונות שנטמאות] שאין לו בה היתר אכילה ולא היתר [עצים בד"א בתרומה שהפרישה חמץ קודם לפסח לשום תרומה אבל המפריש] תרומת חמץ בפסח [אינה תרומה].
א,ט האוכל קדש חמץ בפסח אינה תרומה האוכל קדש חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש [ואשם ודאי] ואשם תלוי במזיד פטור [בד"א בקדש שהפרישו חמץ קודם לפסח שהוא קדש אבל המקדיש] חמץ בפסח אינו קדש.
א,י אחד האוכל אחד [ממחה ושותה] אכל וחזר ואכל [אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד] סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפים ואם לאו אין מצטרפין שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי [שתיית רביעית] מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין כשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית ושתיה ואכילה אין מצטרפין אכל כזית אפי' מחמשת [מינין] הרי אלו מצטרפין אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ואכל כחצי זית אחר אפי' ממין אחד אין מצטרפין.
א,יא חמץ של נכרים מותר אחר הפסח מיד רשב"ג ור' ישמעאל [בר'] יוחנן בן ברוקה אומרים אף של הקדש מותר אחר הפסח מיד.
ב,א חמץ של כותים מאימתי מותר אחר הפסח של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה ושל נחתומים בכפרים עד ג' ימים ובכרכין עד שלשה תנורין רשב"א אומר כשאמרו של בעלי בתים אחר ג' שבתות של אפייה אם היה [בעל הבית או שמשיא את בנו] ואפה בשלשה תנורים זה אחר זה מותר ושאמרו של נחתומין בכפרים עד ג' ימים ואם נדחק ואפה בשלשה תנורים זה אחר זה אפי' ביום א' מותר ר"ש אומר אף כשאמרו [של נחתומין] בכרכים עד ג' [תנורים] אסור עד ג' ימים [שמשחרית] היה בודק [לו] שאור כל אותו היום בד"א בזמן שלא עשו פסחיהן עם ישראל או שהקדימו יום אחד אבל אם עשו פסחיהן עם ישראל או שעכבו [אחר ישראל] יום אחד חמצו מותר אחר הפסח מיד.
ב,ב מצה של כותים מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ורבי אליעזר אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצוה רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בה [כותים] הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.
ב,ג חמצן של עוברי עבירה מותר אחר הפסח מיד מפני שמחליפין את השאור [המלוי] של ישראל ופועלי נכרים [עושין בתוכו ומצאו בו חמץ] אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה.
ב,ד חנות של נכרים ופועלי ישראל עושין בתוכו ומצאו בו חמץ אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה <חנות של ישראל ופועלי נכרים [עושין בתוכה ומצאו בו חמץ] אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה חנות של נכרים ופועלי ישראל [עושין בתוכה ומצאו בה חמץ] אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה>.
ב,ה נכרי שהלוה את ישראל על חמצו ואמר לו אם לא באתי קודם הפסח הרי [הוא] מכור לך אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה ישראל שהלוה את הנכרי על חמצו ואמר לו אם לא באתי קודם [לפסח] הרי [הוא] מכור לך אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה.
ב,ו נכרי שבא לביתו של ישראל [וחמץ] בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו חייב לבער ייחד לו בית בפני עצמו אין זקוק לו ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל ה"ז מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו [לאחר] הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה.
ב,ז רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה [קח במאתים שמא אצטרך ואבא] ואקח ממך אחר הפסח.
ב,ח משכיר ישראל חמורו לנכרי להוליך עליה חמץ ממקום למקום מצא חמץ בדרך אם רבה חמץ מותר ואם לאו אסור.
ב,ט מעשה ברבן גמליאל שהיה [מהלך מעכו לכזיב מצא גלוסקין בדרך אמר לעבדו טבי טול אתה גלוסקין ראה] נכרי אחר אמר לו [מגבאי טול גלוסקין רץ אחריו אמר לו ר"א מה טיבך] א"ל מהעיירות הללו של בורגנין [אני אמר לו מה] שמך אמר לו [מגבאי] אמר לו מכירך ר"ג מימיו א"ל לאו [מכאן] למדנו שכוון ר"ג ברוח הקודש [למדנו שלשה דברים למדנו שהחמץ של נכרי אחר הפסח מותר מיד ואין מעבירים על האוכלים והולכין אחר רוב הולכי דרכים הגיע לכזיב בא אחד ושאל לו את נדרו א"ל לשעמו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי אמרו לו הן אמר לו אם כן תטייל עמנו עד שיפיג יינו הלך עמהן] עד שהגיע לסולמה של צור [כיון שהגיע לסולמה של צור] ירד מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו [את] נדרו [ודברים הרבה למדנו באותו היום למדנו שרביעית יין משכרת והדרך מפיגה את היין ואין מורין שתויי יין ואין מפירין נדרים לא רוכבים ולא מהלכים ולא עומדין אלא עטופין ויושבין].
ב,י רבי יוחנן בן נורי אומר אף הקרמית אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יוצאין במעשר שני בירושלים אבל לא בבכורים [מה הפרש] בין מעשר שני לבכורים מעשר שני יש לו היתר אכילה בגבולין [ובכורים אין להם היתר אכילה בגבולין].
ב,יא יוצאין ברקיק השרוי [ומבושל] שלא נמוח דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי [אבל לא] במבושל אף על פי שלא נמוח יוצאין בסופגנין הנעשים באור ואין יוצאין בסופגנים הנעשים בחמה [אין] עושין סופגנים בחמה בפסח.
ב,יב יוצאין [בסריקין בין מצויירין ובין שאין מצויירין] ואין עושין סריקין מצויירין בפסח א"ר יהודה שאל בייתוס בן זונן לחכמים מפני מה אין עושין סריקין [מצויירין] בפסח אמרו לו מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן אמר להם [א"כ יעשו בדפוס] אמרו לו יאמרו כל הסריקין אסורין [סריקי בייתוס מותרין] רבי יוסי [אומר] עושין סריקין כמין רקיקין ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות.
ב,יג אין יוצאין לא בחלוט ולא במעיסה ולא בסופגנין ולא [בדובשנין] ולא באסקריטין אבל ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה יוצאין במצה מתובלת בין שנתבלה באלפס בין שנתבלה בקדרה יוצאין בחררה ובמצה ישנה ובלבד שעשאה מתחלה לשם פסח.
ב,יד רבי יהודה בן בתירא אומר יוצאין בחזרת ובחרדל. [ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא] אומר כל שיש לו שרף אין יוצאין בו [ר' יהודה אומר כל שמכסיף יוצאים] יוצאים בהם בין לחים בין יבשים ואין יוצאין בהן [יבשין] ר"מ אומר אף יוצאין בהן יבשין [ר' צדוק אומר אף] יוצאין בהן [כבושין].
ב,טו החזרת והמצה והפסח לילי יו"ט [הראשון חובה ושאר ימים] רשות ר"ש אומר לאנשים חובה לנשים רשות הלל הזקן היה [כרכן] שלשתן זה בזה ואוכלן מאימתי אוכלן משתחשך לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה לא אכלן כל הלילה לא יאכלם מעתה החזרת והמצה והפסח אין מעכבין זה את זה.
ג,א בצק שבסדקי עריבה [עשאו לחיזוק אין חוצץ ואם לאו הרי זה חוצץ] אם יש כזית במקום אחד בין כך ובין כך [חייב לבער] היה כחצי זית מכאן וכחצי זית מכאן וכמין חוט באמצע אם נטלין שלשתן כאחד הרי זה צריך לבערם ואם לאו א"צ לבער.
ג,ב עריבת העבדנין שנתן [לתוכן קמח ג' ימים קודם הפסח הרי זה צריך לבער אחרים אומרים כיון שנתן לתוכה עורות א"צ לבער] הקלור והאספלנית והרטייה שנתן לתוכה קמח אין צריך לבער [מלוגמא שנסרחה א"צ לבער] [המסית] שנתן לתוכה קמח ה"ז אסור חלות בצק שעפשו או שיבשו הרי אלו אסורים.
ג,ג [חמרן] שירד לתוך הבור הרי [הוא] כמבוער ר' יוסי בר' יהודה אומר קמח [קלי] שירד לתוכה דלף אין בו משום חמץ.
ג,ד השורה חטים ושעורים במים והחמיצו הרי אלו אסורות רבי יוסי אומר השורה שעורין במים ונתבקעו הרי אלו אסורות ובחומץ בין כך ובין כך מותר מפני שהחומץ צומתן.
ג,ה אין לשין את המצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרים מפני שמחמיצין אבל לשין [אותן] בצונן אין לשין את המצה בשאר משקין ואם לש [אופה מיד ור"מ אוסר] אבל מקטפין אותה בכולן.
ג,ו מי תשמישו של נחתום שופכין אותן במקום האשבורן ואין שופכין אותן במקום <קטפרוס> מפני שמתכנסות ובאות לידי חמוץ.
ג,ז האשה שכינסה מי תשמישו של נחתום ללוש בהן [למוצאי יו"ט] הרי אלו אסורין יתר על כן היו נשים נוהגות שלא היו לשין במוצאי יו"ט בחמין שהוחמו ביו"ט אמר לו ר"א לר' יהושע היאך אתה אומר שמפרישין חלה בטומאה ביו"ט והכתוב אומר (שמות יב) שאור לא ימצא בבתיכם אמר לו ר' יהושע [הרי הוא אומר אך אשר יאכל לכל נפש] אמר ליה ר"א עדיין הדבר שקול מי מכריעו א"ר יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה והרי הוא בידי כשאני מניחה כמו שהיא נמצאתי עובר על ל"ת ואינו בידי.
ג,ח וחכמים אומרים ג' נשים [עסוקות בבצק] אחת לשה ואחת [מקטפת אחת] אופה לשה היא מקטפת [ואחרת] לשה תחתיה מקטפת היא אופה [ואחרת] מקטפת תחתיה [הואיל ושלשתן עוסקות בה וכולן חוזרין חלילה] אינו בא לידי חמוץ כמה הוא שיעור העיסה רבי ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקא אומר בחיטין עד שלשת קבין ובשעורין עד ארבעת קבין וכל זמן שהאשה עסוקה בו אינו בא לידי חמוץ רבי נתן אומר משום ר"א חלוף הדברים.
ג,ט ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת [ואופה] לו מצה מערב שבת תרומה טהורה וטמאה מבערין אותן מלפני השבת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בזמנן תרומה טהורה וטמאה מבערין בשבת אמר רבי אלעזר בר' צדוק תרומה מלפני השבת שאוכליה מועטין וחולין בשבת שאוכליהן מרובין אמר רבי אלעזר בר' צדוק פעם אחת [היינו יושבין לפני רבן גמליאל בבית המדרש בלוד ובא זונין הממונה ואמר] הגיע עת לבער החמץ [הלכתי] אני ואבא לבית רבן גמליאל וביערנו את החמץ.
ג,י איזה הוא [צופה] הרואה ואינו מפסיק מכאן אתה אומר ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת ארוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית אם יש לו שהות כדי שיחזור חוזר ואם לאו אינו חוזר ר' שמעון בן אלעזר אומר כל סעודה שאינה [לשום] מצוה אין חבר רשאי לאכול הימנה. אם [עובר את הצופים] שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה הוי לא אמרו לחזור אלא להקל עליו עד כמה הן חוזרין בן בתירה אומר עד כשני ביצים ולא מצינו לו חבר רצה לשורפו לפני בירה מעצי עצמו או על גגו מעצי המערכה אין שומעין לו.
ג,יא מקום שנהגו להחזיר את הקדושין מחזירין מקום שנהגו שלא [להחזיר] אין מחזירין מקום שנהגו לעשות מעמד ומושב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין אין מעמד ומושב פחות מז' פעמים מקום שנהגו לשאול שלום אבלים בשבת שואלין מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לאחר המטה הולכין מקום שנהגו שלא להלך אין הולכין מקום שנהגו להדליק [את] הנר [לילי יום] הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין רבי שמעון בן אלעזר אומר מדליקין בפונדקאות ובבית המים אלו שאמרו מדליקין ואלו שאמרו אין מדליקין [לא אמרו אלא מפני] הרגל עבירה.
ג,יב מקום שנהגו לעשות מלאכה במחובר לקרקע עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין.
ג,יג מאימתי ארבעה עשר אסור במלאכה רבי אליעזר בן יעקב אומר מאור ארבעה עשר ר' יהודה אומר משתנץ החמה אמר רבי אליעזר בן יעקב היכן מצינו שמקצת היום אסור במלאכה ומקצתו מותר אמר לו [רבי יהודה] הוא יוכיח [על עצמו] שמקצתו [אסור בחמץ ומקצתו מותר].
ג,יד וחכמים אומרים אף מקום שאמרו אין עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות [עושין] ג' אומניות עושין החייטין והספרין והכובסין החייטין שכן מצינו הדיוט תופר כדרכו במועד הספרין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד הכובסין שכן הבאין [מחוף הים וממדינת הים] מכבסין במועד ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן [במועד זבל שבאמצע] מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר [מוציאין אותו] לאשפה.
ג,טו ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים מרכיבין דקלים [בערבי פסחים] כל היום [כולו] וכורכין את שמע וקוצרין לפני העומר ברצון חכמים ואלו שלא ברצון חכמים [מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשורין בשבת ונותנין פאה לירקות א"ר יהודה] אם ברצון חכמים [הן] עושין יהו כל אדם עושין כן [אלא שלשה מיחו בידן ושלשה] לא מיחו בידן [אלו] שלא מיחו בידן מרכיבין דקלים [בערבי פסחים] כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר [ולא מחו בידן אלו] שמיחו בידן [מתירין] גמזיות של הקדש ואוכלין נשורין בשבת ונותנין פאה לירק.
ג,טז כיצד כורכין את שמע אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וגו'.
ג,יז כיצד נותנין פאה לירק [לא] היו נותנין אלא ללפת ולקפלוט מפני שלקיטתן [כאחד ר' יוסי] אומר אף לכרוב אמר רבי יוסי מעשה בבנו של נבו [היו] שנתן [אביו] פאה ללפת ובא ומצא עניים על פתח גינתו אמר להם בניי לא נחוש לדברי חכמים השליכו מה שבידכם והשליכו ונתן כפלים במעשר ולא [היתה] עינו צרה אלא שחש לדברי חכמים.
ג,יח כיצד אוכלין נשורין בשבת שהיו פותחין גגותיהן [ופרדסותיהן] לעניים [שהיו] בשני בצורת והיו עניי ישראל נכנסין ואוכלין נשורין [מותרות] תמרים בשבת כיצד מתירין גמזיות הקדש [אמרו להן חכמים אי אתם מודים לנו שגידולי הקדש אסורין] אמרו [להן] אבותינו [כשהקדישו] לא הקדישו אלא [לקורות] עצמן מפני שבעלי אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע.
ד,א הביא אשמו ולא הביא גזילו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא [אחד] ממרס בדמה עד שיביא אשמו אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה.
ד,ב כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים [הרי אלו] פסולין שאין לך קודם תמיד של שחר אלא קטורת [ואין לך מתעכב] אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים ומחוסרי כפרה כדי [שיאכלו בפסחים לערב ר' ישמעאל ב"ר] יוחנן בן ברוקה אומר מחוסרי כפרה [מביאין קרבנותיהן עם תמיד של בין הערבים כדי שיאכלו בקדשים לערב].
ד,ג שחטו לשמו ומירק שלא לשמו כשר מפני שהוכשר בשחיטה כיצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן [שאין] יכולין לאכול כזית כיצד שלא למנוייו [שחטו לבני] חבורה אחרת שחטו למולין ולערלין [ולטמאין ולטהורין] כשר אבא שאול [פוסל] והדין נותן שיהא פסול הואיל [וזמן] פוסל [וערלה פוסלת] מה [הזמן] עשה בו מקצתו ככולו אף ערלה נעשה בה מקצתה ככולה או כלך לדרך זו הואיל [וטומאה] וערלה פוסלת מה טומאה [לא] עשה בה מקצתה ככולה אף ערלה לא נעשה בה מקצתה ככולה נראה למי דומה דנין דבר [שנוהג] בכל הזבחים מדבר [שנוהג] בכל הזבחים ואל יוכיח זמן [שאינו נוהג] בכל הזבחים או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח טומאה [שהותר] מכללה.
ד,ד השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה [פסח] עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח אחד השוחט ואחד הזורק וא' המקטיר בד"א [שיש חמץ לאחד מבני חבורה אין חמץ לאחד מבני חבורה] פטור אבל המולק את העוף מבפנים על החמץ בי"ד עובר בלא תעשה.
ד,ה ר"ש אומר <כשר> הפסח בי"ד לשמו חייב מפני שהוא כשר שלא לשמו פטור מפני שהוא פסול [ובמועד לשמו פטור מפני שהוא פסול שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר] אימתי בזמן שהן ראויין לבא [פסח] אבל אין ראויין [לבא] פסח בין לשמו בין שלא לשמו [חייב מפני שהוא] כשר [אמר רבי שמעון פסח בארבעה עשר לשמו כשר שלא לשמו פסול בחולו של מועד לשמו פסול שלא לשמו כשר ואימתי בזמן שראוי להביא פסח אבל אין ראוי להביא פסח בין לשמו בין שלא לשמו כשר].
ד,ו [שחטו אחרים לשמו] בארבעה עשר ר' אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר אמר רבי יהושע ומה בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים לשמו [י"ד] שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמר לו רבי אליעזר [לא אם אמרת] בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים [י"ד שכשר לשמו אינו דין שיכשר הוא לשם שמו ולשם אחרים וכן אתה אומר מפני מה כשרו] אחרים [לשמו] בשאר ימות השנה שכן כשר [הוא] לשם אחרים [יכשרו אחרים לשמו בי"ד שאינו כשר] לשם אחרים אמר לו ר' יהושע הורעת כח פסח [ואתה נותן] כח לשלמים חזר ר"א ודנו דין אחר מצינו [שהמקדיש פסח באו שלמים ולא מהמקדיש] שלמים בא פסח ומה פסח [שמהקדישן באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהקדישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמר לו רבי יהושע חטאת תוכיח שאין מהקדישה באו שלמים וכשרה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על השלמים שאע"פ שאין מהקדשן בא פסח שיכשרו לשם פסח] אמר לו ר"א לא אם אמרת בחטאת שכן כשרה לשמה [בשאר ימות השנה] תאמר בפסח שאינו כשר לשמו [בשאר ימות השנה] הואיל ואין כשר לשמו בשאר ימות השנה אם שחטו אחרים לשמו בי"ד ה"ז פסול.
ד,ז השוחט את הפסח לאוכלו בי"ד כשר לאוכלו נא [שלוק] ומבושל כשר השוחט את הפסח על בני [חבורה] ואמר שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אין נאמן ר' יהודה אומר עד שלא [יתחילו] בו נאמן משהתחילו בו אינו נאמן.
ד,ח הפסח ששחטו [בשחרית] בי"ד שלא לשמו ר' יהושע מכשיר כאילו נשחט בשלשה עשר [בן] בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים אמר רבי יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי ובי"ד שחרית אינו ראוי מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר אף י"ד שחרית אם שחטו שלא לשמו כשר השיב לסייע דברי בן בתירא [לאו] אם אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בי"ד שחרית שמקצתו ראוי הואיל ומקצתו ראוי אם שחטו שחרית [בי"ד] שלא לשמו פסול.
ד,ט פסח ראשון בשלשה [בתים ואין השני בשלשה בתים נשחט תמיד] של בין הערבים מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ובא לו אצל פסח קרעו [והוציא] את אימוריו אפילו של ארבעה ושל חמשה נתנו במיגס והקטירו על גבי המזבח ובשבת [מלביש בגויתו ומניחו] ויוצא ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר י"ד שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד מקום חזה כהן הקרוב אצל המזבח שופך שפיכה [אחת] כנגד היסוד [פסול] הלוים עומדין על דוכנן וגומרין הלל בשורה אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואע"פ שלא שלשו מימיהן [א"ר יהודה מימיהן] של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי כי ישמע ה' מפני שעמה מועטין והיא היתה נקראת כת [עצלנין].
ד,י כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו הכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקיה כחלב רבי יהודה אומר כוס היה ממלא [מדמי התערובות וזרקו] זריקה אחת על גבי המזבח שאם [נתערב] דמן של אחד מהן נמצא [זה מכשיר אמרו לו והלא אין מתקבל] בכלי ודם שאינו מתקבל בכלי פסול לגבי מזבח דבר אחר שהוא דם התמצית ודם התמצית פסול לגבי מזבח אמר להם [אם כן] למה פוקקין את העזרה [והיו כהנים מפקיעין בדם עד ארכובותיהן אמרו לו שבח הוא לכהנים שיהיו מפקיעין בדם] עד ארכובותיהן רבי אליעזר בן יעקב אומר כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת [הנשים].
ד,יא פעם אחת חל י"ד להיות בשבת שאלו את הלל הזקן פסח מהו שידחה את השבת אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה [את השבת] הרבה מג' מאות פסחים יש לנו [בשנה ודוחין] את השבת חברו עליו כל העזרה אמר להם תמיד קרבן צבור דוחה את השבת אף פסח קרבן צבור דוחה את השבת דבר אחר נאמר [בתמיד] (במדבר כח) מועדו ונאמר [בפסח] (במדבר ט) מועדו [מה תמיד שנאמר בו מועדו] דוחה את השבת אף [פסח שנא' בו מועדו] דוחה את השבת ועוד ק"ו ומה תמיד שאין חייבין עליו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת [ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח צבור אלא פסח יחיד] אמרו לו מה יהא [על העם] שלא הביאו סכינין ופסחים למקדש אמר להם [הניחו להם רוה"ק עליהן] אם אין נביאים הן בני נביאים הן מה עשו ישראל באותה שעה מי שפסחו טלה טמנו בצמרו גדי קשרו בין קרניו והביאו סכינין ופסחים למקדש [ושחטו את פסחיהן] בו ביום מנו את הלל [נשיא והיה מורה] להם בהלכות הפסח.
ד,יב פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע [כמה] מנויין של [אוכלוסין] ואמר להם לכהנים הפרישו לי כוליא מכל פסח ופסח והפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כוליות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו יותר מעשרה מנויין חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה בו ביום נכנסו ישראל בהר הבית ולא היה מחזיקן והיה [נקרא פסח מעוכין].
ה,א רבי אליעזר אומר כשם שהשחיטה דוחה את השבת כך מכשירי שחיטה ידחו את השבת כלל אמר רבי עקיבה כל מלאכה שאפשר [לה לעשות] מערב שבת אינו דוחה את השבת [ושא"א לה לעשות] מערב שבת דוחה את השבת אמר לו רבי אליעזר אמורי צבור יוכיחו שהן כשרין למוצאי שבת [ודוחין] את השבת [בזמנן מה] לי מכשירי שחיטה אחר שחיטה ומה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה אמר ר"ע מה למכשירי שחיטה אחר שחיטה שדוחה [שבת] שכן דחתה [שחיטה] את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה את השבת [שכן לא דחתה שחיטה] את השבת ועוד שמא יארע בו פסול ונמצא חלל את השבת ולא עשה.
ה,ב פסח בא מן הצאן ואינו בא מן הבקר בא מן [הכשבים] ומן העזים בא מן הזכרים ואינו בא מן הנקבות בא בן שנה ואינו בא בן שתים ואינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי וחייבין עליו משום שבירת עצם.
ה,ג חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר ומן [הכשבים] ומן העזים מן הזכרים ומן הנקבות ובאה בת שנתה [בת] שתים ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ואין חייבין עליה משום שבירת [העצם] חגיגה הבאה עמו היא נאכלת תחלה כדי שיהא פסח נאכל על השובע [חגיגה הבאה עמו] יוצא בה [ידי חובתו] משום שמחה ואין יוצא [ידי חובתו] משום חגיגה רשב"א אומר חגיגה העולה עמו על השלחן ותבשילין העולים עמו על השלחן הרי אלו מתבערין עמו.
ה,ד י"ד שחל להיות בשבת אחד דברים שהן ראויין לבא פסח ואחד דברים שאין ראויין לבא פסח ושחטן לשום פסח [והשוחט] לשם חטאת צבור [לשם] עולות [ופסח ששחטו בשבת שלא לשמו] פטור דברי ר"מ אמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על דברים שאין ראויין לבא פסח ושחטו לשם פסח [והשוחט] לשם חטאת צבור [לשם] עולת צבור שהוא חייב על מה נחלקו על דברים שהן ראויין לבא פסח ושחטם לשם פסח שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.
ה,ה השוחט את התמיד בשבת שלא לשמו חייב אמר רבי יוסי שמעתי שהשוחט [תמיד] בשבת שאינו מבוקר [שחייב] חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו [חוץ מן הנשחט] שנאמר (במדבר כח) [תמימים] יהיו לכם ונסכיהם כשהן מבוקרין תמידין כשאינן מבוקרין אינן תמידים.
ה,ו שחטו ונודע שמשכו בעלים את [ידן] או שמתו או שנטמאו הרי זה חייב רבי [ישמעאל בר'] יוחנן בן ברוקה אומר אם יש לו שהות כדי שידע הרי זה חייב ואם לאו הרי זה פטור חטאת צבור ששחטן בשבת שלא לשמן הרי זה חייב ויקטיר אמורין לערב.
ה,ז חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן חייב שהורצו הבעלים השוחט שתי [חטאות] לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה שתי עולות לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה.
ה,ח רבי יהודה אומר כשם של עץ אין נשרף כך של מתכת אין מרתיח אמרו לו [אין דומה העץ למתכת מתכת] חם מקצתו חם כולו [של עץ אע"פ שחם] מקצתו [לא] חם כולו.
ה,ט פסח שסכו יין ושמן אע"פ שמנטף מלמעלה למטה אין בו משום בישול בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואח"כ בשלו הרי זה אסור אין מולגין את הראש ואת הכרעים ואין טופלין אותן בחרסית ובאדמה אבל מפספסין אותן באור.
ה,י הפסח צולין אותו שלם ואין צולין אותו חתיכות רצה מנתחו ומטילו אבר אבר ע"ג גחלים [אין] צולין שני פסחים בתנור אחד מפני [תערובות] אפי' זה גדי וזה טלה מפני הרגל אבל צולין ארבעה וחמשה פסחים בארבעה וחמשה תנורין זה אצל זה ואין חוששין ה' חבורות שנתערבו פסחיהן נאמן אחד מבני [חבורה] לומר פסח זה אחד של אותה חבורה הוא פסח אין נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פגול עד שיעלה עמוד השחר.
ו,א אימתי אמרו הפסח נאכל בטומאה בזמן שבא מתחלתו בטומאה שחטו בטהרה [ונטמא הצבור] יזרק הדם [בטומאה] ואל יאכל הבשר בטומאה [שחטו בטהרה ונטמא הדם יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה.
ו,ב הצבור והכהנים טהורין וכלי שרת טמאין עושין אותו בטומאה] אימתי פסח בא בטומאה בזמן שרובו של צבור טמאין היו חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה [דברי רבי יהודה רבי אליעזר בן מתתיה אומר אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה] שנא' (דברים יז) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך רבי שמעון אומר [חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין] עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן [אמרו לו] אין חולקין את הצבור אלא או כולו עושין בטהרה או כולו עושין בטומאה.
ו,ג ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר [מהן] כזית בשר [וכזית] חלב זורק את הדם [עליו כחצי] זית בשר [וכחצי] זית חלב אין זורק [הדם עליו בעולה אפילו לא נשתייר ממנה אלא כחצי] זית בשר [וכחצי] זית חלב זורק את הדם [עליה] מפני שכולה [ראויה להקטרה] ובמנחה אפי' [כל המנחה קיימת ולא נשתייר מן הזבח כזית בשר וכזית חלב אין זורק את הדם עליה] ובפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד זורק ואם לאו לא יזרוק.
ו,ד רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנטמא [בשר] וחלבים קיימין זורק את הדם על החלבים נטמאו [חלבים] והבשר קיים זורק את הדם על הבשר אבל [פסח] אינו כן אע"פ שנטמא [בשר] וחלבין קיימין אין זורק את הדם על החלבים שלא בא מתחלתו אלא לאכילה נטמאו [חלבים] והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק.
ו,ה כל קרבנות צבור והיחיד הציץ מרצה על טומאת הדם [ועל] טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח [שהציץ מרצה על טומאת הדם ואין מרצה על טומאת הגוף] ואם נטמא טומאת התהום ה"ז מרצה כיצד היה הולך לשחוט את פסחו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת בו או תחת אבן שישבת [עליה] ונודע לו בין משעשה פסחו ובין עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת [בו] או תחת האבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה את פסחו צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת [לו] או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו בין [שהביא קרבנותיו] [ובין] עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר תהום היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה.
ו,ו שחטו ונודע עד שלא משכו בעלים את [ידם] או שמתו או שנטמאו ישרף מיד רבי ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר אם יש שהות [כדי] שידע ישרף מיד ואם לאו תעובר צורתו ויצא לבית השרפה זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.
ו,ז [השורף את העצמות] והמחתך בגידים ובקרנים ובטלפים אינו עובר בל"ת העצמות והגידין הרכים הרי הן כבשר לכל דבר השובר את העצם בפסח טהור הרי זה לוקה ארבעים ופסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח פסח כשר חייבין עליו משום שבירת עצם פסח פסול אין חייבין עליו משום שבירת עצם רבי יעקב אומר היתה לו שעת הכושר ונפסל חייבין עליו משום שבירת עצם לא היתה לו שעת הכושר ונפסל אין חייבין עליו משום שבירת [העצם ר"ש אומר אע"פ שהיתה לו שעת הכושר ונפסל אין חייבין עליו משום שבירת העצם] רבי ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר אפילו לא נפסל בו אלא אבר אחד בלבד אין חייבין עליו משום שבירת [העצם].
ו,ח השובר את העצמות לאכול כזית מוח מן המוח שבראש ושבקוליא אינו עובר בלא תעשה והמוח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח וחייבין עליו משום פגול משום נותר ומשום טמא ומטמא במשא [וכעדשה] במגע כללו של דבר המוח הרי הוא כבשר לכל דבר אכל ממנו כזית נא ומבושל עד שלא חשיכה הרי זה פטור משחשיכה הרי זה חייב כזית צלי עד שלא חשיכה לא פטר עצמו מבני חבורה משחשיכה פטר עצמו מבני חבורה.
ו,ט המוציא כזית בשר מבית לבית ומחבורה לחבורה בשעת אכילה [הרי זה חייב] שנאמר (שמות יב) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה וגו' אע"פ שנאמר בבית אחד יאכל אוכלין אותו בחצרותיהן ובגגותיהן מה תלמוד לומר בבית אחד יאכל בחבורה אחת רבי שמעון אומר הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו נחש או עקרב הרי אלו עוקרין את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר שנא' (שם) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם א"כ למה נאמר בבית אחד יאכל שלא יהא שתי חבורות אוכלות זו כנגד זו כשהיה שמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו ולועס עד שמגיע אצל חבורתו ובולע כדי שלא יראה אוכל משני פסחים אם אין שם אלא חבורה אחת אוכל בכל הבית כולו ואינו חושש.
ז,א ארבעה עשר שחל להיות בערב שבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושין לו למודין ונותנין עליו מע"ש [נותנו] על גביו כיסוי ונוטלו בשבת ובלבד שלא יחזיר ואם החזיר ה"ז חייב מפני שבא לידי מירוח והממרח בשבת [הרי זה] חייב חטאת מבקרו ועודהו בתנור אם נצלה נוטלו ואם לאו [ממתינין] לו [עד שיצלה נצלה החיצון ולא נצלה הפנימי קולף ואוכל] עד שמגיע לנא.
ז,ב הפסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין [אותו] חתיכות דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בשבת בין כך ובין כך אסור [בי"ט] בין כך ובין כך מותר אמר רבי אלעזר ברבי שמעון לא נחלקו ב"ש וב"ה על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות על מה נחלקו על האברים שבית שמאי אומרים מחזירין ובה"א [אין] מחזירין.
ז,ג יתום ששחטו עליו [אפטרופין] יאכל [ממקום] שהוא רוצה הומנה על אחד מהן אוכל [ממקום] שהומנה הומנה על שני פסחים [אוכל] מאיזה מהן [שנשחט בו] ראשון רבי שמעון אומר לעולם ממנין על הפסח עד שישחט ומושכין ידיהן ממנו עד שיזרוק עליו הדם.
ז,ד לא ישחוט אדם על [ידי] בנו ובתו הגדולים [וע"י] עבדו ושפחתו העברים ועל [ידי] אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא על [ידי] בנו ובתו הקטנים ועל [ידי] עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן [או ששחט] רבן עליהן [אוכלין משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו] עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהן הומנה על אחד מהן אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל מאיזה [מהן] שנשחט ראשון [או ששחטו] שניהם כאחד אוכל משל [רבו] שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה וצריכין לעשות פסח שני רבי נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק הדם עליהן.
ז,ה בני חבורה שנמנו על הפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו ואם לאו לא יאכלו נמנו עליו זה אחר זה הראשונים שיש להם יאכלו והאחרונים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שני דברי רבי רבי נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהן הדם בני חבורה שרצו [להמנות] אחרים על [פסחן] הרשות בידן רצו [להמשך ולהמנות אחרים על פסחן הרשות בידם רצה] להמשך ולהמנות אחרים על חלקו הרשות בידו לעולם נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר אחד מחבורה ראשונה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בין מחבורה ראשונה בין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניחו את פסחו כמות שהוא בני חבורה [רצו] להמנות אחרים על חלקן הרשות בידם [המעות] חולין רצו להמשך להמנות אחרים על חלקן הרשות בידם [המעות] חולין.
ז,ו [הממנה אחרים על חלקו הרשות בידו המעות חולין רצה להמשך להמנות אחרים על חלקו הרשות בידו המעות חולין] הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין רצה להמשך ולמנות אחרים על חגיגתו המעות חולין.
ז,ז המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום [המעות גזל ביד בעלים] ואצ"ל בחטאת ואשם בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין ואין חוששין בני חבורה שהיה [אחד בהן שהיו] ידיו [רפות] רשאין לומר לו טול חלקך [שלך] ולא מפני שהוא פסח אלא [אף בני חבורה שעשו חבול והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות] רשאין לומר לו טול חלקך [שלך] רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל [מהן] מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בח' יולדת שוחטין עליה ביום מ' לזכר [ויום] פ' לנקבה וכולן שנטמאו בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי הן כמפקח הגל וצריכין לעשות פסח שני רבי [ישמעאל ב"ר] יוחנן בן ברוקה אומר [פעמים שהן כמפקח הגל ופעמים שאין מפקח הגל כיוצא בהן כיצד היה גל ארוך בדק בצד זה ונמצאת טומאה בצד השני הרי הן כיוצא בו וצריכין לעשות פסח שני וכולן שנטמאו לפני זריקת דמים הרי הן כיוצא בהן וצריכין לעשות פסח שני].
ז,ח היה טמא בשעת שחיטה וטהור בשעת זריקה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני חולה בשעת שחיטה ואינו יכול לאכול כזית [חלים בשעת זריקה ויכול לוכל כזית] חלים בשעת שחיטה ויכול [לוכל כזית חולה] בשעת זריקה ואינו יכול [לוכל] כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני לעולם אינו יוצא ידי חובתו עד שיהא חלים בשעת שחיטה ובשעת זריקה וכולן ספק נזרק עליהם דם ספק לא נזרק עליהן דם ספק יש [בהן] כזית לכל אחד ואחד ספק אין [בהן] ספק טמאין ספק טהורין פטורין מלעשות פסח שני זה הכלל כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שני רבי יוסי בר' יהודה אומר שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואח"כ ראתה הרי זה אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני שכבר יצתה בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואח"כ מל ה"ז אינו אוכל וחייב לעשות פסח שני.
ז,ט אמר [ר"א בר צדוק מודים בית שמאי ובית הלל בערל זר שמקבל הזאה ואוכל] על מה נחלקו על ערל נכרי שבית שמאי אומרים טובל ואוכל פסחו לערב ובה"א הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אחד נכרי שמל ואחד שפחה שטבלה רבי אליעזר בר צדוק אומר [שטרדיוטות ושומרי] צירין [היו] בירושלים שטובלין ואוכלין פסחיהן לערב.
ז,י בני חבורה שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזה הוא צריכין לעשות פסח שני צבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזו הוא עושין אותו בטומאה בני חבורה שהומנה אחד עמהן אפילו מן הצדקה הרי זה חולק עמהן בעורות בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהן [של] חביריהם אומרים להם אכלו [את] שלנו ואכלו [את] שלהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני עשו פסח שני וטעו ואכלו את פסחיהן של חבריהן אומרין להם אכלו את שלכם אכלו [את] שלהן [ונמצאת] יבלת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו פסחיהן [ונמצאת] יבלת בעורו של אחד מהן [צריכין לעשות פסח שני].
ח,א [אלו עושין את השני הזבין והזבות הנדות והיולדות האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעים ובועלי נדות ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה] א"כ למה נאמר (במדבר ט) טמא או בדרך רחוקה [שבא הכתוב] לפטרו מן הכרת רבי עקיבה אומר נאמר טמא [נפש] ונאמר [דרך] רחוקה מה טמא [נפש רוצה לעשות ואין יכול אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול] ר"א אומר נאמר רחוק מקום במעשר ונאמר רחוק מקום בפסח מה רחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו אף רחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו רבי יוסי בר' יהודה אומר חוץ למקום עשייתו א"ר יוסי לפיכך נקוד על ה' [כלומר] לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ רבי יוסי הגלילי אומר דרך רחוקה שומע אני מהלך יום אחד או מהלך שני ימים [או ג' ימים] כשהוא אומר ובדרך לא היה הוי מאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך.
ח,ב גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסח שני דברי רבי ר' נתן אומר אין צריך לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון [ניתן להם] לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח שני ואין הצבור [עושה] פסח שני רבי יהודה אומר אף הצבור [עושה] פסח שני [אמר רבי יהודה מעשה בחזקיהו המלך שמיעשה] את הצבור לעשות פסח שני שנאמר (דברי הימים ב ל) כי מרבית העם רבת מאפרים וממנשה ומיששכר ומזבולון לא הטהרו וגו' ר"ש אומר לא מפני [שהעשיה את הצבור] לעשות פסח שני אלא מפני שעבר ניסן בניסן שאין מעברין אלא אדר ר"ש בר' יהודה אומר משום ר"ש אף מפני [שהעשיה] את הצבור לעשות פסח שני אין עושין חבורה של נשים ועבדים וקטנים שלא להרבות [את] התיפלה.
ח,ג אלו דברים שבין ראשון לשני הראשון בג' [כתים] ואין השני בג' [כתים] הראשון דוחה את הטומאה ואין השני דוחה את הטומאה הראשון חייבין עליו כרת [השני] אין חייבין עליו כרת דברי רבי רבי [נתן] אומר אף השני חייבין עליו כרת רבי חנניה בן עקביא אומר אם עשו את השני אין חייבין [כרת] על הראשון לא עשו את השני חייבין [כרת] על הראשון הראשון טעון חגיגה ואין השני טעון חגיגה הראשון נוהג כל שבעה והשני יום אחד.
ח,ד אלו דברים ששוה בהן הראשון לשני הראשון נאמר בו (שמות יב) שה תמים זכר בן שנה והשני כיוצא בו הראשון נאמר בו (שם) אל תאכלו ממנו נא ובשל והשני כיוצא בו הראשון דוחה את השבת והשני דוחה את השבת הראשון טעון לינה והשני טעון לינה ר"י אומר אין השני טעון לינה אלא כיצד הוא עושה נכנס ושוחט את פסחו בעזרה ויוצא ומספיד את אביו בבית פגי.
ח,ה בזמן שהפסח נאכל בטומאה טמא מת נכנס לעזרה ואוכלו זבים וזבות נדות ויולדות הרי אלו לא יכנסו ואם נכנסו הרי אלו חייבין רבי אליעזר אומר אם נכנסו הרי אלו פטורין שנאמר (במדבר ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו' בשעה שטמא נפש חייב זבין ומצורעין חייבין בשעה שאין טמא נפש חייב אין זבין ומצורעין חייבין בזמן שהפסח בא בטומאה טמא מת נכנס לעזרה ושוחט זבים וזבות נדות ויולדות הרי אלו לא ישחטו ואם שחטו הרי אלו חייבין ר"ש אומר משום רבי יהושע אם שחטו הרי אלו פטורין שנאמר (ויקרא ז) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וגו' הנשחט לטהורין חייבין עליו משום טומאה הנשחט לטמאים אין חייבין [עליו] משום טומאה.
ח,ו פסח ראשון שוחטין על האשה בפני עצמה [והב' עושה טפלה אצל אחרים] דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר פסח שני שוחטין על האשה בפני עצמה ואצ"ל פסח ראשון [ר"א בר' שמעון אומר פסח ראשון עושה טפלה אצל אחרים ואין עושין פסח שני] אמרו לו מעשה ביוסף הכהן שהעלה את [בתו] לעשות פסח שני והחזירוה שמא יקבע הדבר חובה [אמר] לא שמא יקבע הדבר חובה אלא שאין האשה עושה פסח שני.
ח,ז אלו דברים שבין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו [בעשור] שחיטתו בי"ד אין חייבין עליו כרת פסח [דורות חייבין עליו כרת פסח] מצרים לא נהגו בו דקין ותבלולין [אתנן ומחיר] משא"כ בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו (שמות יב) ולקח הוא ושכנו מה שאין כן בפסח דורות ר"ש אומר אומר אני אף בפסח דורות כן וכל כך למה כדי שלא יניח אדם שכנו הקרוב אל ביתו וילך ויעשה את פסחו אצל חבירו לקיים מה שנא' (משלי כז) טוב שכן קרוב מאח רחוק פסח מצרים לא היה טעון דמים וחלבים לגבי מזבח מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו (שמות יב) והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו (שם) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים כל אחד ואחד שוחט בתוך ביתו פסח דורות כל ישראל שוחטין במקום אחד פסח מצרים מקום אכילה שם היתה לינה פסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר אחד פסח מצרים ואחד פסח דורות מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו מלאכול בפסח ראב"י אומר אומר אני בפסח מצרים הכתוב מדבר.
ח,ח אלו דברים ששוה בהן פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים בג' כתות ופסח דורות כיוצא בו פסח מצרים נאמר בו (שמות יב) שה תמים זכר בן שנה פסח דורות כיוצא בו פסח מצרים נאמר בו (שם) ולא תותירו ממנו עד בקר פסח דורות כיוצא בו רבי יוסי הגלילי אומר אומר אני שלא נאסר חמץ במצרים אלא יום אחד שנאמר (שמות יג) לא יאכל חמץ היום פסח מצרים טעון שיר ופסח דורות טעון שיר.
ט,א פסח שנתערב בחולין יקריב חולין לשם פסח והרי הן כשני זבחים שנתערבו שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכן הוא אומר אם שלי הוא [פסח זה ידיך משוכות] משלך ונמנית על שלי ואם שלך [פסח זה ידי משוכות משלי ונמניתי] על שלך.
ט,ב ב' של ג' ג'. ג' של ד' ד'. ד' של ה' [ה'. ה'] של ו' ו'. ו' של ז' ז'. ז' של ח' ח'. ח' של ט' ט'. ט' של י' י' ממנין להן אחד מכל חבורה וחבורה ומחבורה אחרונה שנים מפרישין פסח אחד [ואמרו] כל שהוא שלו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו [ג' של ב' ב' ד' של ג' ג' ה' של ד' ד' ו' של ה' ה' ז' של ו' ו' ח' של ז' ז' ט' של ח' ח' י' של ט' ט' נמשכין להן אחד מכל חבורה וחבורה ומפרישין פסח א' ואומרים כל מי שהוא שלו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו נמצאו] אוחזין את הטפלה ומניחין את העיקר אמר להם ואמרו לו [אוכלין מן] הראשון לא [אמרו] להם ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה מכאן אמרו יפה שתיקה לחכמים ק"ו לטפשים וכן הוא אומר (משלי יז) גם אויל מחריש חכם יחשב [ואצ"ל חכם מחריש] ואוטם שפתיו נבון.
ט,ג נתערב בעולה ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח ובדמי [פסח אחר קרב עולה יביא בדמי היפה] שבהן עולה [קרב פסחו יביא בדמיה עולה אחרת] נתערבו בתודה ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי [יפה שבהן תודה קרב] פסחו יביא בדמיו פסח אחר [קרבו] תודתו יביא [בדמיה] תודה אחרת נתערבו בחטאת ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי [יפה] שבהן פסח [ובדמי] היפה שבהן חטאת קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר קרבה חטאתו יביא בדמיה חטאת אחרת ובאשם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן פסח ובדמי יפה שבהן אשם קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר קרב אשמו יביא בדמיו אשם אחר נתערבו בשלמים [שניהם] ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח [ובדמי] היפה שבהן שלמים קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר קרבו שלמים יביא בדמיו שלמים אחרים שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת הפסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא [בדמי] היפה שבהן שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ובדמי היפה שבהן שלמים אחרים ויאכלו לב' ימים ולילה אחד בן עזאי אומר שלמים הבאין מחמת [הפסח] הרי הן כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה נתערבו בבכור [שניהם] ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור רש"א זה ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו כפסח וכמנוייו של פסח [נתערב במעשר שתיהן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כמעשר רש"א זה ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו כפסח וכמנוייו של פסח] בכור ומעשר שנתערבו זה בזה [שניהם] ירעו עד שיסתאבו רש"א זה ישחט לשם מה שהוא [וזה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו] כאחד מפני שמתן [דמן] שוה וכן היה ר"ש אומר באשם [ושלמים שנתערבו זה בזה ולא הודו חכמים לר"ש במביא] קדשים לבית הפסול בד"א בזמן שנתערבו חיים אבל [בזמן שנתערבו] שחוטין יאכלו כחמור שבהן נתערבו בפסולי מוקדשין או בחולין שנשחטו בעזרה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.
ט,ד המפריש פסחו ואבד [והפריש אחר תחתיו] ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי הן שניהן עומדין יביא איזה מהן שירצה כדברי חכמים ר' יוסי אומר מצוה להביא [את] הראשון ואם היה השני מן המובחר יביאנו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים לששה עשר המפריש [מעות] לפסחו ואבדו והפריש מעות תחתיהן ולא הספיק ליקח בהן פסח עד שנמצאו מעות הראשונים יביא מאלו ומאלו פסח ויקריב והשאר יביא בה שלמים לששה עשר המפריש מעות לפסחו ואבד והפריש פסח תחתיהן ולא הספיק להקריבו עד שנמצאו מעות המעות יביא בהן פסח ויקריב והפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים לששה עשר [המפריש פסחו ואבד והפריש מעות תחתיו ולא הספיק ליקח בהן פסח עד שנמצא פסח פסח יקרב והמעות יביא בהם שלמים לששה עשר].
ט,ה המפריש פסחו ואבד והפריש [אחר] תחתיו [והקריבו] ואח"כ נמצא [ראשון] הוא עצמו יקרב שלמים לששה עשר. המפריש מעות לפסחו [ואבדו] והפריש מעות אחרות תחתיהן ולקח בהן פסח אחר והקריבו ואח"כ נמצאו מעות הראשונות יביא בהן שלמים לששה עשר.
ט,ו הפסח שנמצא בשלשה עשר ירעה עד שיסתאב בי"ד יקרב [שלמים] רא"א קודם חצות [יהא רועה] עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים [הוא עצמו] לאחר חצות יקרב שלמים הפסח שלא קרב בראשון יקרב בשני לא קרב בשני יקרב בשלישי מעות שלא קרבו בראשון יקרבו בשני לא קרבו בשני יקרבו בשלישי חגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשני לא קרבה בשני תקרב בשלישי.
ט,ז המפריש מעות לפסחו ומת אם היה בנו ממונה יביאם אחריו לשם פסח ואם לא יביאם שלמים לששה עשר המפריש פסחו ומת אם היה בנו ממונה עמו יביאנו [אחריו] לשם פסח [אם לאו] יביאנו שלמים לששה עשר.
ט,ח תמורת [הפסח] ולד תמורת [הפסח] ולדן ולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים ר"א אומר ולדות עצמן יקרבו שלמים תמורת שלמים ולד תמורת שלמים [ולדן] ולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים רא"א [ולדן] עצמן יקרבו שלמים המפריש נקבה לעולתו [לפסחו] ולאשמו עושה תמורה רבי שמעון אומר לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה [אלא אין לך דבר העושה תמורה אלא דבר הרועה ומסתאב א"ר רואה אני את דברי רבי שמעון בפסח שהמקדיש פסח יביא שלמים].
ט,ט המפריש נקבה לפסחו [תרעה] עד שתסתאב ותמכר [ויפלו דמיה לפסח] ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש תמכר שלא במום ילדה [זכר] ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח ר"א אומר הוא עצמו יקרב [פסח].
י,א ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין [שיש בהן כדי רביעית בין חי בין מזוג בין חדש בין ישן רבי יהודה אומר ובלבד שיהא טעם יין ומראה].
י,ב מזגו לו כוס ראשון בש"א [יברך] על היום ואח"כ יברך על היין שהיום גורם ליין שיבוא וכבר קדש היום ועדיין לא בא ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקדוש היום שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה ברכת היום אינה [תדירה] והלכה [כדברי ב"ה].
י,ג מצוה על האדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין [כדכתיב (תהילים קד) ויין ישמח לבב אנוש וגו'] רבי יהודה אומר [נשים] בראוי להם וקטנים בראוי להם.
י,ד השמש [מכביש בבני מעים] ונותן לפני האורחין [אע"פ] שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (ירמיהו ד) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים המקרא את ההלל הם הולכין אצלו [וקוראין] והוא אין הולך אצלם המקרא את בניו ובנותיו קטנים צריך להיות עונה עמהן במקום שעונים באיזה מקום הוא עונה הגיע לברוך הבא [אומר] עמהן בשם ה' הגיע לברכנוכם [אומר] עמהן מבית ה'.
י,ה בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל [הולך] לבית הכנסת [וקורא] פ' ראשון [והולכין] ואוכלין ושותין וחוזרין וגומרין את כולו ואם א"א להם כן גומרין את [כולו הלל] אין פוחתין ממנו ואין מוסיפין עליו ר"א בן פרטא [היה פושט בו] דברים ר' [היה] כופל [בו] דברים.
י,ו ר"א אומר חוטפין מצה לתינוקות בשביל שלא יישנו ר' יהודה אומר משמו אפילו לא אכל אלא פרפרת אחת אפילו לא טבל אלא חזרת אחת חוטפין מצה לתנוקות בשביל שלא יישנו עד היכן הוא אומר ב"ש אומרים עד אם הבנים שמחה [וב"ה] אומר עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה אמרו ב"ש וב"ה [וכי] כבר יצאו [שמזכירין] יציאת מצרים אמרו להם ב"ה אפילו הוא ממתין עד קרית הגבר הרי אלו לא יצאו עד שש שעות ביום היאך אומר את הגאולה ועדיין לא נגאלו.
י,ז [המצה החזרת והחרוסת] אע"פ שאין חרוסת מצוה ר' אליעזר בר' צדוק אומר מצוה במקדש מביאין לפניו גופו של של פסח [מעשה ואמר להם ר"א ב"ר לתגרי לוד בואו וטלו לכם תבלי מצוה].
י,ח אין מפטירין אחר הפסח [אפיקומן] כגון [אגוזים] תמרים [וקליות] חייב אדם [לעסוק בהלכות הפסח] כל הלילה אפילו בינו לבין בנו אפילו בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עסוקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש איזו היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח.
א,א בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות [שחולחלו] בימות הגשמים [פי' למועד סמוך לעולי רגלים] כדי שיהו מתוקנין [בשלשה] רגלים [אלו]. בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין וחופרין בורות שיחין ומערות ומתקנין את המקואות ואת אמת המים כל מקוה שיש בו ארבעים סאה כשר להקוות עליו ושאין בו מ' סאה ממשיכין לו את אמת המים ומשלימין בו ארבעים סאה כדי שיהא כשר להקוות עליו בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומפקירין את הכלאים שהפקר ב"ד הפקר ופטור מן המעשרות מצא כלאים בכרם מותר משום גזל ופטור מן המעשרות בשדה אסור משום גזל וחייב במעשרות בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאים ומציינין את מקום הטומאה כדי שלא יהו הרבים נתקלין בו אין מציינין לא [על] הסלע ולא [על] הגריד אלא על אבן קבועה אין [מניחין] את הציון במקום הטומאה אלא במקום טהרה סמוך לטומאה והמאהיל עליו טמא מצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין [כן] המאהיל עליה טהור מצא שתים המאהיל ביניהן טמא על גביהן טהור אין מציינין לא על [בשר] המת ולא על [עצמות המת] שאין מטמאין באהל אין מציינין אלא על השדרה ועל הגולגולת שמטמאין באהל.
א,ב משישבו במקדש התחילו למשכן [משכנו] ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפאותו כך אמר המקום משכנו את ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות [צבור] קריבין מהן מפני שקרבנות צבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים וכן מצינו בתרומת שקלים ששקלו בני ישראל במדבר שנאמר (שמות ל) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וגו'.
א,ג לוקחין מן הנכרים קרבנות צבור בכסף ומקבלין מהם עולות ושלמים עופות ומנחות עצים ולבונה ומלח דברי רבי יוסי הגלילי אמר לו ר"ע אפי' אתה יושב ודורש כל היום אין מקבלין מהן אלא [עולה] ושלמים בלבד. אין מקבלין מהן נדבה להקדש בדק הבית ואם הקדישו הקדישן הקדש.
א,ד אפוטרופסין ששקלו על ידי יתומין הרי אלו חייבין בקולבון השוקל שקל חייב בקולבון דברי רבי מאיר וחכמים אומרים השוקל שקל פטור מן הקולבון השוקל שני דנרין חייב בקולבון הנוטל סלע ונוטל שקל חייב שני קולבונות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים קולבון אחד.
א,ה כמה הוא קולבון מעה כסף אחד מעשרים וארבעה כסף לסלע דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי מעה [של ארבעה אסרות] קולבנות הללו מה היו עושין להם נופלים לשקלים דברי רבי מאיר רבי אלעזר אומר לנדבה רבי שמעון שזורי אומר רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים בן עזאי אומר השולחנין באין ונוטלין אותן בשכרן.
א,ו המפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדין זה וזה שקלים הראשון יפול לחדתין והשני יפול לעתיקין המפריש שקלו [להוציאו] הרי זה מעל המוציא שקלו של חבירו הרי זה מעל לקח בו קיני זבין קיני זבות יולדות המביא את חטאתו אשמו מן ההקדש השוקל שקלי זוזין מן ההקדש כיון שלקח מעל דברי רבי [שמעון] וחכמים אומרים לא מעל עד שיזרקו הדמים.
א,ז אין מביאין מנחות ונסכים ומנחות תודה ולחמה [של] תודה מן הטבל ומן התרומה ומן המעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו וממעשר שני והקדש שלא נפדו מן המדומע מן החדש ומפירות שביעית ואם הביא הרי אלו פסולין ואין צריך לומר מן הערלה וכלאי הכרם.
א,ח מותר יין ליין מותר שמן לשמן מותר מלח למלח מותר עצים לעצים מותר לבונה ללבונה מותר בזיכין לבזיכין מותר נזירין לנזירין מותר מצורעין למצורעין אם אמר לנזיר זה למצורע זה מותרו נדבה מותר עניים לעניים מותר שבויין לשבויין אם אמר לעני זה לשבוי זה מותרו שלו מותר מתים למתים מותר המת ליורשיו רבי נתן אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו ר' נתן אומר מותר המת בונין לו נפש ע"ג קברו או יזלח לו זלח לפני מטתו אין פודין כסות בכסות ואין פודין שבוי בשבוי ואין ממחין ביד הפרנסין על כך.
ב,א איזהו פרס הפסח פרס העצרת פרס החג רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל.
ב,ב למה כותבין על הקופות אלף בית גימל מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשונה שלמה ראשונה מוציאין מן השניה שלמה שניה מוציאין מן השלישית שלמו שלשתן הגיע זמן תרומה לתרום תורמין מן החדשה ואם לאו תורמין מן הישנה.
ב,ג [נכנס] לתרום את הלשכה היו מפשפשין בו בכניסה וביציאה ומדברין עמו משעה שנכנס ועד שעה שיצא לקיים מה שנא' (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר (דברים ו) ועשית הישר והטוב בעיני ה' הטוב בעיני [שמים] והישר בעיני [אדם] דברי ר' עקיבה ר' ישמעאל אומר [אף] הישר בעיני [שמים] ואומר (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל שנאמר (דברים יב) כי תעשה הישר בעיני ה' [ואין כאן טוב ואומר (יהושוע כב) אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע].
ב,ד תרם את הראשונה ואמר הרי [זו] מארץ ישראל על כל ישראל וחיפה בקטבליאות מפני שאנשי סוריא באין ושוקלין עליה תרם את השניה ואמר הרי זו מעמון וממואב ומכרכין [המוקפין] לארץ ישראל וחיפה בקטבליאות מפני שאנשי בבל באין ושוקלין עליה תרם את השלישית ואמר הרי [זו] מבבל וממדי ומדינות הרחוקות מארץ ישראל על כל ישראל ולא היה מחפה זו היתה עשירה מכולם שהיו בה איסטראות של זהב ודריאבונות של זהב שמנו קטבליאות ונתערבו השיריים ולא היתה מערבו בשל אשתקד שמא יצטרכו לתרום ונמצאו תורמין מן הישנה.
ב,ה תורמין על המשכון ועל הגבוי ועל העתיד לגבות דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר תורמין על המשכון ועל הגבוי אבל לא על העתיד לגבות רשב"א אומר לא היו [עושין] אלא באחרונה שמא יצטרך אחד [מבני ארץ] ישראל ונמצא שוקל עם בבל ומועלין בהם כל שנתן עברה שנתן אין מועלין בהן אלו ואלו נופלים ללשכת בדק הבית.
ב,ו הנשים היו אורגות בפרוכת בית גרמו היו עושין מעשה לחם הפנים בית אבטינס היו עושין מעשה הקטורת נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
ב,ז הסירות והיעים והמזמרות והמזרקות וכלים שהכהנים נאותון בהן באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב וכלי שרת בגדי כהנים ובגדי כהן גדול ועץ ארז ואזוב ושני תולעת באין [משירי] הלשכה כבש פרה אבא שאול אומר כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן בנאו הראשון ולא שמש עליו ומת אע"פ שלא שמש עליו אין חבירו משמש עליו אלא סותרו ובונה אחר תחתיו ויותר מששים ככרות של זהב יוצאים עליו. פר הבא על כל המצות ושעירי עבודת כוכבים בתחלה היו מגבין להם דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר מתרומת הלשכה היו קריבין.
ב,ח כל קרבנות צבור [קריבין] באחד בניסן בא חדש בזמנו קריבין מן החדש ואם לאו קריבין מן הישן נתנדבו מעצמן כשרין ובלבד שימסרום לצבור הפרנסים שהותירו מעות לעניים לא יקחו בהן פירות למחצית שכר מפני הפסד עניים אבל לוקחין בהן משער הזול לשער היוקר איזה הוא קייץ המזבח שלוקחין את העולות ומקיצין בהן המזבח.
ב,ט המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין לקרבנות צבור [ינתנו] לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבה אמר לו בן עזאי אינה היא המדה הפועל [שעושה] מלאכה בהקדש בין במנה בין במאתים לא יאמר תנו לי פרה זו במנה וטלית זו בחמשים זוז שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות בלבד כיצד היו עושין מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותן מתרומת הלשכה.
ב,י המקדיש נכסיו [והיתה] בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי צבור זבחי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית ר' [יהושע] אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ר' יוסי ור"ש אומרים דברי רבי יהושע הן הן דברי ר' אליעזר.
ב,יא אחד לשלשים יום משערין את הלשכה כל מי שמכר להן יינות שמנים וסלתות ואמר תנו לי מעות מן המטבע היוצא במדינתי אין שומעין לו ואם נשפכו בעזרה נשפכו לו אם יש לו להביא מתוך ביתו ה"ז מביא שלא היו אלו אלא למי שאין לו.
ב,יב אחד לשלשים יום תורמין את הלשכה כל מי שמכר יינות שמנים וסלתות רצה לחזור בו בתוך ל' אין שומעין אלא הולך אצל גזבר וגזבר מעמידו אצל שלחני רצה אומר לו תן לי מיד בפחות מעכשיו אין בו משום רבית ולא מפני שהוא קדש אלא אף המוכר חפץ לחבירו על מנת ליתן לו מכאן ועד כל י"ב חודש רצה אומר לו תן לי בפחות מעכשיו אין כאן משום רבית.
ב,יג אחת לל' יום פותחין את הלשכה כל שמכר להם יינות שמנים וסלתות אומר להם תנו לי מן המטבע היוצא במדינתי אין שומעין לו אלא הולך אצל גזבר וגזבר קודח ונותן לו מן המטבע העולה בידו לפי חשבון רצה מעמידו אצל שולחני ושולחני נוטלן ממנו ונותן לו מן מטבע היוצא במדינתו לפי חשבון כל המטבעות היוצאין בירושלים.
ב,יד אלו הן הממונין שהיו במקדש יוחנן בן גודגדא על נעילת שערים בן טוטפת על המפתחות בן דופאי על הלולב בן ארזא על הדוכן בנימין על התנורין שמואל על החביתין ובן מקליט על המלח בן פלח על העצים.
ב,טו ג' גזברין מה הן עושין [בהן] היו פודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדשות [ואת מעשר שני] וכל מלאכת הקדש בהן היתה נעשית שבעה אמרכלים מה הן עושין שבעה מפתחות העזרה בידן רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול עד [שיתכנסו] כולן [נתכנסו כולן] אמרכלין פותחין וגזברין נכנסין ויוצאין ולפי כבוד [הנכנסין] היו יוצאין א"ר יהודה למה נקרא שמו אמרכל מפני שמר על הכל היו כשרין בכהנים [בלוים] ובישראלים מי שיש [לו] בן ואח בן קודם [אח ובן] אח קודם כל הקודם בנחלה קודם בשררה ובלבד שינהג כמנהג אבותיו.
ב,טז ד' חותמות היו במקדש חוטא היה מביא לוגו עמו חוטא דל כדברי בן עזאי היה מביא לוגו עמו. כשם שהיה לשכת חשאין במקדש כך היתה בכל עיר ועיר מפני שעניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי.
ב,יז שלש עשרה השתחואות היו במקדש רבי יהודה אומר כנגד שער השתחואה כנגד פרצה שחייה ושאר השתחואות שבמקדש שעל גבי קרבן חובה [היו קבע היו] כאן וכאן לא היתה שחייה אלא כריעה ופשיטה בלבד.
ב,יח ר"א אומר ארון גלה לבבל שנאמר (מלכים ב כ) לא יותר דבר אמר ה' ואין דבר אלא דברות שבו. ר"ש אומר הרי הוא אומר (דברי הימים ב לו) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' אלו הן כלי חמדת בית ה' זה ארון רבי יהודה בן לקיש אומר ארון במקומו נגנז שנאמר (מלכים א ח) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה.
ג,א שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין תקלין עתיקין קינין וגוזלי עולה עצים ולבונה זהב לכפורת ששה לנדבה תקלין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין שלא שקל אשתקד שוקל שנה הבאה אלו ואלו נופלין לשופרי לשכה.
ג,ב קינים האומר הרי עלי קן מביא דמי קינו ונותן לשופר הביא בפחות אין מקבלין הימנו הביא מותר כהן נוטל דמי קינו ונותן לשופר ומותר אל יפול לשופר של נדבה כהנים מקבלין אותן ולוקחין בהן קינין ומקריבין אותן חציין חטאות וחציין עולות האשה שנתנה דמי קינה לשופר אוכלת בזבחים לערב רבי יהודה אומר לא היה שופר לקינים מפני התערובות אלא האומר הרי עלי תורין מביא ונותן לשופר [של תורין] בני יונה [מביא ונותן לשופר] של בני יונה.
ג,ג עצים האומר הרי עלי עצים מביא דמי שני גיזרי עצים ונותן לשופר כהנים מקבלין אותן ולוקחין בהן עצים ומקריבין אותן לגבי מזבח ניאותין בהן ואין מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ פטור אבל אם אמר הרי עלי שני גזירי עצים אלו לגבי מזבח מביא שני גזירי עצים ונותן לשופר כהנים מקבלין אותן ממנו ומקריבין אותן לגבי מזבח ואין ניאותין בהן אבל מועלין בהן ואם הקריבן בחוץ חייב דברי רבי וחכמים אומרים אם הקריבן בחוץ פטור אלו ואלו נופלין ללשכת דיר העצים.
ג,ד לבונה האומר הרי עלי לבונה מביא דמי מלא קומץ לבונה ונותן לשופר כהנים [מקבלין] אותן ולוקחין בהן לבונה ומקריבין אותה לגבי מזבח.
ג,ה זהב האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר [מקבלין] אותן כהנים ולוקחין בהן זהב ועושין אותו ריקועי זהב לבית קדשי הקדשים.
ג,ו ששה לנדבה כנגד מותר חטאות ואשמות ומותר קיני זבות וקיני יולדות [ומותר] קרבן נזיר ומצורע האומר מנה [זו] לנדבה סלע זו לנדבה מביא ונותן לשופר של נדבה כהנים [מקבלין אותם] ולוקחין בהן עולות הבשר לשם והעורות של כהנים.
ג,ז מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר ובהר הבית חולין ובירושלים בשאר ימות השנה חולין ובשעת הרגל הכל מעשר אמר רבי יוסי אלו דברי בית שמאי ובית הלל אומרים לעולם מעשר חוץ מן הנמצאים בהר הבית בשאר ימות השנה [שהן] חולין.
ג,ח בשר שנמצא בעזרה מחרוזות מותר שאין עושין בשר הקדש מחרוזות שעל גבי אשפה בכל מקום אסור.
ג,ט נכרי שהביא שלמיו [נותנן] לישראל ישראל אוכלן נתנן לכהן הכהן [אכלו] גר שמת ובזבזו את נכסיו ואחר כך נודע שהן של הקדש מוציאין מידן.
ג,י אמר ר' יוסי [שהאוכל] קדשי קדשים לאחר זריקת דמים משלם את הקרן ואין משלם את החומש רבי ישמעאל [ב"ר] יוחנן בן ברוקה אומר משלם קרן וחומש לכהנים וכהנים לוקחין בהן שלמים ומקריבין אותן לגבי מזבח.
ג,יא פרוכת ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה והיתה נארגת תכלת וארגמן [תולעת] שני ושש משזר מעשה חושב אחרת היתה שם ארכה עשרים אמה ורחבה עשר [אמות] והיתה נארגת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רוקם והיתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ רבי יהודה אומר זו שמוציאין אותה מבפנים [היה] מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה היתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ אמרו לו מי ששימש בקדושה חמורה [יחזור לשמש] בקדושה קלה דבר אחר בזו כתוב (שמות כו) מעשה חושב ובזו כתוב (שם) מעשה רוקם רבי נחמיה אומר מעשה חושב שני פרצופות מעשה רוקם פרצוף אחד אלא שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה והיתה נתונה בעלייה כנגד התחתונה שנאמר (שם) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו' ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר שתי פרוכת היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת נטמאה פרוסה פורסין את המקופלת בערב יום הכפורים מכניסין את החדשה ומוציאין את הישנה.
ג,יב בשר קדשי [הקדשים] שנטמא בין באב הטומאה [בין] בולד הטומאה בין מבפנים בין מבחוץ בש"א הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ ובה"א הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה מבפנים ר"א אומר [מה] שנטמא באב הטומאה בין מבפנים בין מבחוץ ישרף בחוץ ושנטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים רבי יהודה אומר כדברי בית שמאי ור"ע אומר כדברי בית הלל.
ג,יג איברי תמיד שאמרו [ניתנין] למטה ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושאמרו ניתנין למעלה ניתנין מחצי כבש ולמעלה במערב רבי חנניא בן עקשיא אומר אלו ואלו ניתנין מחצי כבש ולמטה אלא שהתמידין במערב ומוספין במזרח ושל ראשי חדשים ניתנין תחת כרכב המזבח מלמטה איזה הוא כרכב המזבח בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אילך.
ג,יד גר מעוכב לאכול בזבחים עד שיביא קינו הביא פרידה אחת אוכל בזבחים לערב כל חייבי קינין שבתורה חציין חטאות וחציין עולות חוץ מקינו של גר שאע"פ שהן חובה שתיהן עולות רצה להביא חובתו מן הבהמה יביא הביא עולות בהמה [לכפוריו] יצא מנחות ונסכים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל עליו הביא לצרעתו יחזור ויביא לכפרתו לנזירתו יחזור ויביא לכפרתו קינו של גר אין נוהגת אלא בפני הבית וצריך להביא מעכשיו רבי שמעון אומר אין צריך להביא מעכשיו מפני תקלה.
ג,טו מפני מה אמרו שקלים אין נוהגין אלא בפני הבית לפי שאין תורמין מן הישנה ומפני מה אמרו בכורים אין נוהגין אלא בפני הבית משום שנא' (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך כל זמן שיש לך בית יש לך בכורים אין לך בית אין לך בכורים.
ג,טז כהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה אא"כ נמשח שבעה ונתרבה שבעה אע"פ שלא נמשח שבעה ונתרבה שבעה ועבד עבודתו כשרה כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא א"כ הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו אע"פ שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו ועבד עבודתו כשרה בן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה אלא א"כ למד חמש שנים שנאמר (במדבר ח) זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ולהלן הוא אומר (במדבר ד) מבן שלשים שנה אם נאמר מבן חמש ועשרים למה נאמר מבן שלשים ואם נאמר מבן שלשים למה נאמר מבן חמש ועשרים אלא כל אותן שנים שמבן חמש ועשרים ועד בן שלשים היה למד מכאן ואילך מקריבין אותו לעבודה מכאן אמרו כל שאינו מראה סימן טוב במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו מראה ר' יוסי אומר שלש שנים שנאמר (דנייאל א) ולגדלם שנים שלש.
ג,יז זקן אין מושיבין אותו בלשכת הגזית אא"כ נעשה דיין בעירו משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית משם מעלין ומושיבין אותו בחיל משם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית.
א,א למה מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת [פרהדרין] פירש רבי יהודה בן בתירה [שאם] תמצא אשתו ספק נדה [ויבא עליה] ונמצא טמא שבעת ימים רבי יהודה [היה קורא אותה] לשכת בלווטין.
א,ב כל הלשכות שבמקדש פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פרהדרין מפני שהוא בית דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה אמר רבי יהודה וכי לא היה שם בית דירה אלא זו בלבד אלא כל שהוא בית דירה חייב כל שאינה בית דירה פטורה.
א,ג כל הלשכות שבמקדש רשות היחיד לשבת ורשות [הרבים] לטומאה חוץ מלשכת היין ושמן שיש להם שני פתחים [זו כנגד זו] אבא שאול היה קורא אותה לשכת בית שמניא ר' יהודה אומר כל לשכה שבמקדש שיש לה שני פתחים זה כנגד זה כגון שער עזרה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.
א,ד למה מפרישין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ישמש תחתיו וכהן גדול חוזר לכהונה גדולה וזה ששימש תחתיו כל מצות כהונה גדולה עליו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אע"פ שאמרו כל מצות כהונה גדולה עליו אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט אמר רבי יוסי מעשה ביוסף בן [אילים מצפורי ששימש תחת כהן גדול שעה אחת ולא היה כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כשיצא] אמר למלך פר ושעיר [שקרבו] היום משל מי [היו משלי או משל כהן גדול] ידע המלך על מה אמר לו [מה זה בן אילים] לא דייך ששימשת [תחת כהן גדול] שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם אלא שאתה מבקש ליטול לך כהונה גדולה באותה שעה ידע [בן אילים] שהוסע מן הכהונה גדולה.
א,ה כיצד כהן גדול נוטל חלק בראש אומר זו חטאת שלי זה אשם שלי חלה אחת משתי חלות ארבע וחמש חלות מלחם הפנים רבי אומר אומר אני שיהא [זה] נוטל מחצה שנאמר (ויקרא ב) [והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו שיהא אהרן שקול כנגד בניו] בד"א בקדשי מקדש אבל בקדשי הגבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקין בשוה.
א,ו מצות כהן גדול להיות גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה [ובמראה] אין לו מנין שיגדלוהו אחיו [שנאמר] (ויקרא כא) והכהן הגדול מאחיו שיגדלוהו אחיו אמרו עליו על פינחס איש חבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול והלכו אחריו גזברין ואמרכלין ומצאוהו כשהוא חוצב ומלאו [אחריו] את המחצב דנרי זהב א"ר חנניא בן גמליאל [לא] סתת היה והלא חתנינו היה ומצאוהו כשהוא חורש כמה שנאמר באלישע (מלכים א יט) שנים עשר צמדים והוא בשנים העשר משרבו מלכים [התקינו] להיות מעמידין כהנים [והיו מפרישין] אותם בכל שנה ושנה.
א,ז למה פירש ובוכה מפני שצריכים [להשביעו] ולמה צריכין להשביעו שכבר היה מעשה [בביתוס] אחד שהקטיר עד שהוא [בחוץ ויצאתה] ענן הקטורת והרתיח את כל הבית שהיו [ביתוסין] אומרים יקטיר עד שהוא בחוץ שנאמר (ויקרא טז) [וכסה ענן הקטרת] אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר (שם) [וכסה ענן הקטרת] מלמד שנותן בה מעלה עשן הא [אם] לא נתן בה מעלה עשן חייב מיתה כשיצא אמר לאביו כל ימיכם הייתם דורשין ואין אתם עושין עד שעמדתי ועשיתי אני אמר לו אע"פ שאנו דורשין אין אנו עושין ושומעין לדברי חכמים תמיהני עליך אם תאריך ימים לא שהה שלשה ימים [עד שנתנו בקברו].
א,ח איזו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין בפה [ולא] בנבל ולא בכנור מה היו אומרים (תהילים קכז) שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו' לא היו ישנים כל הלילה אלא שקורין כנגד כהן גדול [כדי] לעסקו בתורה כך היו נוהגין בגבולין אחר חורבן הבית זכר למקדש אבל חוטאין [היו].
א,ט כיצד מפיסין ללשכת הגזית מקיפין ועומדין [ככוליור] הממונה בא ונוטל מצנפתו של אחד מהן יודעין שממנו פייס מתחיל. לא היו מוציאים שתים אלא [אחת] אחת היחידים שבהן מוציאין שתים ולא היו מונין את היתירה רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא מי שזכה בקטורת אומר לזה שעמו [אף אתה על המחתה] ר"א בן יעקב אומר לא היה פייס [לחלבי שעיר] אלא מי שהיה מעלה אברים לכבש מעלה אותן לגבי [מזבח].
א,י מעשה בשני כהנים שהיו רצין ועולין בכבש [דחף] אחד מהן את חבירו לתוך ד"א נטל סכין ותקע לו בלבו בא רבי צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר שמעוני אחינו בית ישראל הרי הוא אומר (דברים כא) כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו בואו ונמדוד על מי ראוי להביא עגלה על ההיכל או על העזרות געו כל העם אחריו בבכיה ואח"כ בא אביו של תינוק אמר להם אחינו אני כפרתכם עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמא ללמדך שטומאת סכין קשה להם לישראל יותר משפיכות דמים וכן הוא אומר (מלכים ב כא) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה מכאן אמרו בעון שפיכות דמים שכינה נעלית ומקדש נטמא.
א,יא אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן את [המזבח] הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה אברין לכבש הראש והרגל [ושתי ידים] העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי [דפנות] הקרבים והסולת [החביתים] והיין אלו דברי ר"ש איש המצפה ר' יוסי אומר הראש והרגל ושתי ידים החזה והגרה [ושתי דפנות העוקץ והרגל] אמר בן עזאי לר"ע משום ר' יהושע דרך הלוכו היה קרב הראש והרגל החזה והגרה [ושתי ידים ושתי] דפנות העוקץ והרגל [שלשה עשר זכין] בו פעמים ארבעה עשר פעמים חמשה עשר.
א,יב איל קרב באחד עשר כבשי צבור בשמונה שאין עמהן חביתין פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל שנים אוחזין ברגל ומעלין אותה לגבי מזבח שלשה אוחזין ומקריבין אותה לגבי מזבח בד"א בקרבנות הצבור אבל קרבנות יחיד כל הרוצה להקריב מקריב מעשה בבניה של מרתה בת בייתוס שהיה אחד מהם נוטל שתי יריכות בשתי אצבעותיו משור לקוח באלף דנרין והיה מהלך עקב בצד גודל ומעלה אותן לגבי מזבח.
א,יג מהו אומר על פני המזרח עד שבחברון [פעמים שתימור חמה עולה כדרכו תימור לבנה פושה על פני כל המזרח] אבא יוסי בן חנן אומר [ברק בורקי].
א,יד כהן גדול שיוצא [מן העזרה] לדבר עם חבירו ומפליג טעון טבילה שאלו את בן זומא מה טעם לטבילה זו אמר להן אם הנכנס מקודש לקודש מקום [שאין ענוש] כרת טעון טבילה הנכנס מחול לקודש [מקום שענוש] כרת אינו דין שיטעון טבילה ר' יהודה אומר לא היתה טבילה זו אלא מפני [הצורך פעמים שטומאה] ישנה בידו מתוך שהולך לטבול נזכר שהוא טמא וחוזר ובא לו.
א,טו כהנים שלא <טבלו ולא> קדשו ידיהם ורגליהם וכן כהן גדול שלא טבל ולא קדש ידיו ורגליו בין עבודה לעבודה ובין בגדים לבגדים ועבדו עבודתן כשרה אבל כהנים שלא [טבלו ולא] קדשו ידיהם ורגליהם וכן כהן גדול [שלא טבל ולא] קדש ידיו ורגליו מן [הכיור] ועבדו עבודתן פסולה אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט ששמשו שחרית שלא רחצו ידיהם ורגליהם חייבין מיתה שנאמר (שמות ל) בבאם אל אהל מועד וגו' היה עומד ומקריב כל הלילה טעון קדוש ידים ורגלים רבי אומר הלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים ר' אלעזר בר"ש אומר אפילו עוסק בעבודה כל שבעת [הימים] אין הלינה פוסלת בקדוש ידים ורגלים.
א,טז חמש טבילות היו שם באותו היום כולם בקודש בבית [הפרוות] חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גב שער המים ובצד לשכתו היתה רבי יהודה אומר [עששית] של ברזל היו מרתיחין מערב יום הכפורים ומטילין לתוך הצונן בשביל שתפיג צינתן.
א,יז הכל [ששים] מנה אלו נוטל מן ההקדש אם רצה להוסיף מוסיף משלו מעשה בישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת ממאה מנה והיה עומד ומקריב על גבי המזבח שוב מעשה בר' אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי רבוא והיה עומד ומקריב על גבי המזבח והורידוהו אחיו הכהנים מפני שנראה מתוכה ערום האשה שעשתה כתונת לבנה כשרה ובלבד שתמסרנה לצבור אחד בגדי כהן גדול ואחד בגדי כהן הדיוט באין מתרומת הלשכה.
ב,א כיצד הוא מתודה [אומר] אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא על העונות ועל הפשעים ועל החטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' ואומר (שם) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם דברי רבי מאיר וחכ"א עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים חטאים אלו השגגות [מאחר שמתודה] על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא [כיצד] מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד [וגו'] שכן מצינו דרך כל המתודין דוד אמר (תהילים קו) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו שלמה אמר (מלכים א ח) חטאנו עוינו רשענו דניאל אמר (דנייאל ט) חטאנו [ועוינו] והרשענו ומרדנו אלא מהו שמשה אומר (שמות לד) נושא עון ופשע וחטאה [ונקה אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך].
ב,ב בא לו למזרח העזרה [ולצפון] המזבח הסגן בימינו וראש [ב"ד בשמאלו שני שעירים היו שם פניהם] כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש כהן גדול פניו כלפי הקדש עשרה פעמים מזכיר את השם בו ביום ששה לפר שלשה לשעיר ואחד לגורלות וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע [היו] ועשאן בן גמלא של זהב ומזכירין אותו לשבח.
ב,ג בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שנים עשר כהנים מקדשין ממנו שמתחלה לא היו בו אלא שנים [ושנים] כהנים מקדשין הימנו ומזכירין אותו לשבח מונבז המלך עשה כל ידות הסכינין של יום הכפורים זהב ומזכירין אותו לשבח הילני המלכה אמו עשתה נברשת של זהב שעל פתח ההיכל אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה [עלה שבשעה שחמה זורחת היו נצוצות יוצאין הימנה ויודעין שחמה זורחת כל] השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי נקנור מפני שנעשה בהן נס וי"א מפני שנחושתן [מצהיב] ר"א בן יעקב אומר נחושתא קלניתא [והיה] יפה כזהב.
ב,ד [מהו נס שנעשה בהן אמרו כשהיה נקנור מביאו מאלכסנדריא שבמצרים] עמד עליהן נחשול שבים לטבען ונטלו אחד מהן והטילוהו לים [ובקשו להטיל את השני ולא הניחן נקנור אמר להם אם אתם מטילין את השני הטילוני עמו היה מצטער ובא עד שהגיע לנמל של יפו כיון שהגיע לנמילה של יפו היה מבעבע ועולה מתחת הספינה וי"א אחת מהן חיה שבים בלעה אותה וכיון שהגיע ניקנור לנמילה של יפו פלטתו והטילתו ליבשה ועליהן מפורש בקבלה (שיר השירים א) קורות בתינו ארזים וגו'].
ב,ה של בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא [שבמצרים שהיו אופין כיוצא בהן אלא שאין בקיאין לרדותה של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נירדית מבפנים של אלכסנדרין לא היו עושין כן ויש אומרים זו היתה מתעפשות] וכשידעו חכמים בדבר אמרו [לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו] שנאמר (ישעיהו מג) כל הנקרא בשמי [וגומ'] שלחו להן ולא באו עד שכפלו להן [שכרן] שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום [חזרו להיות נוטלין ארבעה ועשרים] דברי ר"מ רבי יהודה אומר [עשרים וארבעה היו נוטלין] בכל יום [חזרו להיות נוטלין] ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעין היו בית אבא שבית [המקדש] עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו עושין] לפני עבודת כוכבים כדרך שעושין לפני המקום ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח [שלא] נמצאת פת נקייה ביד בניהן [וביד בנותיהן מעולם] שלא יאמרו מלחם הפנים [הן] ניזונין לקיים מה שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל.
ב,ו של בית אבטינס היו בקיאין בפטום הקטורת [במעלה] עשן ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים [שהיו מפטמין כיוצא בהן] אלא שאין בקיאין במעלה עשן של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה עד הקורות ואח"כ פושה ויורדת למטה של אלכסנדרין היתה פושה מיד וכשידעו חכמים בדבר אמרו [לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו] שנאמר (משלי טז) כל פעל למענהו שלחו אליהם חכמים [לא] באו עד שכפלו להם שכרם י"ב מנה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלים כ"ד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כ"ד היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין מ"ח מנה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעין היו בית אבא שבית [המקדש] עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו מפטמים] לפני עבודת כוכבים כדרך שמפטמים לפני המקום [ובדבר הזה היו] מזכירין אותם לשבח שלא יצאה מהן אשה מבושמת [מעולם] ולא עוד אלא כשהיו נושאים [אשה] ממקום אחר [היו פוסקים ע"מ] שלא תתבשמי כדי שלא יהו ישראל אומרים [מפטום הקטורת] מתבשמות לקיים מה שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל.
ב,ז אמר ר"ע [סח לי שמעון בן ליגא] אני ותינוק אחד מבני בניהם [היינו מלקטים עשבים בשדה ראיתיו] ששחק ובכה אמרתי לו [על] מה בכית אמר לי על כבוד בית אבא שגלה [אמרתי לו על] מה שחקת אמר לסוף שעתיד הקב"ה [לשמח את בניו אמרתי לו מה] ראית אמר מעלה עשן כנגדי אמרתי לו [הראו] לי אמר לי שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר רבי יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך [מצאני זקן אחד ואמר לי משל בית אבטינס אני בתחלה כשהיו בית אבא צנועין היו מוסרין מגילותיהן זה לזה עכשיו הילך מגילה זו והזהר בה שהיא מגילת סמנים] וכשבאתי והרצתי [דברים] לפני ר' עקיבה אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו מכאן אמר בן עזאי משלך יתנו לך בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך [אין שכחה לפני המקום אין] אדם נוגע במוכן לחבירו.
ב,ח [אגדים] בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד אמרו לו חכמים מה ראית שלא ללמד אמר להן יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרוב [ולא רצו ללמד שלא יהו אומרין לפני עבודת כוכבים כדרך שעושין] לפני המקום. בן קמצר היה יודע את הכתב ולא רצה ללמד אמרו לו מה ראית שלא [ללמדם אלו] מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו הם בקשו להרבות כבודם ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודן נתמעט וכבוד [שמים נתרבה] ולא נמצא להם שם טוב וזכר טוב [על הראשונים נאמר (משלי י) זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר (שם) ושם רשעים ירקב].
ב,ט טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד בימינו ואחד בשמאלו אם בימינו עלה היו כל ישראל שמחין ואם בשמאלו עלה לא היו [כל ישראל] שמחין שאלו את רבי עקיבה מהו [לשנותן] משמאל לימין אמר להם אל תתנו מקום [לרדות אחריהם] ר' יהודה אומר משום ר"א הסגן וכהן גדול [מושיטין ב' ימיניהן כאחד] אם בימינו של כהן גדול [עלה] הסגן אומר אישי כהן גדול הגבה ימינך אם בימינו של סגן [עלה] ראש בית אב אומר לו [אישי כהן גדול הגבה שמאלך] ונתנן על ב' השעירים הוא אומר לה' והסגן אומר לחטאת רבי ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אמרו לו והלא כבר נאמר ועשהו חטאת.
ב,י בכל יום ב' כהנים נכנסין אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטורת של לפני ולפנים אבל בקטורת של מזבח הזהב הרי הוא כקטורת של שאר ימות השנה בכל יום היתה כבידה והיום קלה בכל יום היתה קצרה והיום ארוכה כדי שתהא זרועו מסייעת בכל יום לא היה לה [ושתיק] היום היה לה [ושתיק] דברי בן הסגן בכל יום היו שם שתים מערכות והיום שלש אחת למערכה גדולה ואחת למערכה קטנה ואחת שמוסיפין לקטורת שלפני ולפנים דברי רבי יהודה רבי יוסי מוסיף אחת לקיום האש רבי מוסיף אחת לאברים ופדרים שלא נתעכלו [מבערב].
ב,יא נכנס ומהלך בהיכל עד שנמצא עומד בין מזבח הזהב ולמנורה [והמזבח לפנים ממנו] שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח [הזהב] ממוצע בנתיים כנגד ב' בדי ארון ומשוך כלפי [מזבח] וכולם היו נתונין מחצי הבית ולפנים מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה זה מקום הדביר שעשה שלמה רבי יוסי אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת שנאמר (שמות כו) והבדילה הפרוכת לכם אמרו לו מה ת"ל (שם) בין הקדש ובין קודש הקדשים אמר להם [בין קדש העליון לקדש התחתון דבר אחר בין נוב לגבעון לשילה לבית עולמים החיצונה] פרופה מן הדרום [והפנימית] מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון [הגיע לצפון הפך] פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שמגיע לארון ודחף את הפרוכת במתניו ונתן המחתה בין ב' הבדים וצבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא [הבית] עשן יוצא ובא לו דרך כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל [מעשה בכהן גדול אחד שהאריך] אמרו לו מה ראית להאריך אמר להם [מתפלל אני] עליכם ועל מקדש אבותיכם שלא יחרב אמרו אעפ"כ אין אתה רשאי לשנות.
ב,יב אבן היתה [מימות הנביאים] הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוהה מן הארץ ג' אצבעות שמתחלה היה [עליה ארון] נתון משניטל הארון מעליה היו [מקטירין] קטורת שלפני ולפנים רבי יוסי אומר ממנה [נשתת] העולם שנאמר (תהילים נ) מציון מכלל יופי אלהים הופיע.
ב,יג צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז שהשיבו פלשתים כבוד לאלהי ישראל היו כולם בבית קדש הקדשים משנגנז הארון נגנזו עמו ב' בדי ארון היו יוצאים מן הארון עד שמגיעין לפרוכת שנאמר (מלכים א ח) ויאריכו הבדים יכול לא יהו נראים מתוכה ת"ל (שם) ויראו ראשי הבדים וגו' יכול [שקרעו את הפרוכת ת"ל (שם) ולא יראו החוצה אמור מעתה האריכו הבדים והגיעו לפרוכת ודחקו את הפרוכת] [היו נראין מתוכה ועליהם מפורש בקבלה] (שיר השירים א) צרור המור דודי לי בין שדי ילין.
ב,יד נוטל את הדם ממי [שממרס] בו נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה [ממנו] על [הפרוכת] כנגד ב' בדי ארון אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף [רבי יהודה אומר משום ר"א כך] היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים [אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע] ואח"כ היה מהלך [לשמאלו] עד הפרוכת ולא היה מגיע לפרוכת אם הגיע הגיע אמר ר' אליעזר ב"ר יוסי אני ראיתיה ברומי [שהיה עליה] טיפי דמים [ואמרו לי אלו מדמים] של יום הכפורים.
ג,א בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית מקום שמתחיל בחטאת על [המזבח החיצון שם] היה גומר על מזבח הפנימי [על כולן הוא נותן ממטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן ממעלה למטה] רבי יהודה אומר [משם] ר"א במקומו [היה] עומד ומחטא ועל כולן [הוא נותן ממטה] למעלה חוץ מזו [שהיתה] לפניו [שכנגד אלכסון] שהיה נותן מלמעלה למטה.
ג,ב הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים לא היה מזה לא על האפר ולא על הגחלים אלא על גגו של מזבח [והיה נכפפת] על הקיר על כל הזייה טבילה נתן על הקרן [מכן ומכן] כשר מן הקרן ולפנים פסול.
ג,ג שינה מתן קרנות פסול אם חסר אפילו אחת מן המתנות פסול הקדים מתן שבע למתן ארבע יחזור ויתן מדם [מתן שבע על] מתן ארבע עד שלא גמר את המתנות שבפנים יצא ושפך שירי הדם ליסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך אל יסוד דרומי רש"א אלו ואלו ליסוד מערבי אלו ואלו מתערבין [באמה] ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהם ד"ר מאיר וחכ"א אין מעילה בדמים.
ג,ד כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום חוץ מן הוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי א"ר יהודה [בד"א בדברים הנעשים בפנים בבגדי לבן אבל בדברים הנעשים בחוץ בבגדי זהב אע"פ שהקדים] מעשה לחבירו [מכל הנעשים] מה שעשה עשוי נתן מקצת המתנות [בפנים] ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחלה [מבפנים] ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק [גמר את המתנות שעל הפרוכת שבפנים ונתן מקצת מתנות שבחוץ על המזבח ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחלה מבחוץ] ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק [גמר את המתנות שבחוץ ונתן מקצת מתנות על המזבח] ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחלה [על המזבח] ר"א ור"ש [אמרו ממקום שפסק גמר את המתנות שעל גבי המזבח] ונשפך הדם אין מתן [היסוד] מעכב וכולן מטמאין בגדים ונשרפין בבית הדשן דברי ר"א ור"ש וחכמים אומרים אין מטמאין בגדים ואין נשרפין בבית הדשן [אלא האחרון הגומר את המלאכה בלבד].
ג,ה אמר רבי יוסי זה סימן כל היוצא מבפנים [להנתן בחוץ] נוטל מן הסמוך לפנים [וכל הנוטל מבפנים להנתן בחוץ נותן על הסמוך לפנים] נתן מדם הפר בפנים [בחוץ] מדם השעיר בפנים [בחוץ] הפנימים עלו לו והחיצונים לא עלו לו נתן מקצת המתנות [שבפנים ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחלה על הפרוכת נתן מקצת המתנות על] המזבח ונשפך הדם אע"פ שלא נתן כנגד היסוד יצא שנאמר (ויקרא טז) וכלה מכפר אם כפר כלה דברי ר"ע רבי יהודה אומר אם כלה כפר אין מתן היסוד מעכב וכולן כנגד היסוד יצאו שנאמר (שם) וכלה מכפר.
ג,ו פר ושעיר של יום הכפורים [שאבדו והפריש] אחרים תחתיהן ולא הספיק להקריבן עד שנמצאו הראשונים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת הצבור מתה רבי יהודה אומר תמות ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם. ב' שעירי יום הכפורים מצותן בהגרלה [אע"פ] שלא הגריל עליהן רשאי לשנותן [בדברים אחרים] משהגריל עליהן אין רשאי לשנותן [בדברים אחרים] פסח שלא קרב בראשון יקרב בשני לא קרב בשני יקרב [בשלישי] מעות שלא קרבו בראשון [יקרבו] בשני לא קרבו בשני [יקרבו בשלישי] חגיגה שלא קרבה בראשונה תקרב [בשני] לא קרבה בשני תקרב בשלישי לא קרבה בשלישי תקרב [להבא] שעירי הרגל שלא קרבו ברגל יקרבו בר"ח לא [קרבו] בר"ח יקרבו ביום הכפורים לא קרבו ביום הכפורים יקרבו לרגל [שבא] ושמתחלה לא [הוקדשו] לקרבנות צבור אלא על מנת לקרב על המזבח החיצון.
ג,ז מת שעיר המשתלח עד שלא זרק [הדם של ראשון] אע"פ שלא התודה עליו יצא שנאמר (ויקרא טז) יעמד חי עד מתי יהא זקוק להיות חי עד וכלה מכפר את הקדש דברי ר' יהודה ר"ש אומר עד שעת וידוי.
ג,ח רבי יוסי אומר כך הוא אומר חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל. כבש עושין מפני אלכסנדרין שהיו מתלשין בשערו ואומרין לו טול וצא טול וצא יקירי ירושלים מלוין אותו עד סוכה ראשונה [מפני שעשר] סוכות בתוך שנים עשר מילין היו דברי ר"מ רבי יהודה אומר תשע סוכות בתוך עשרה מילין היו רבי יוסי אומר חמש סוכות בתוך עשרה מילין היו מערבין מזו לזו א"ר יוסי בן ר' יהודה יכולני אני לעשותן שתי סוכות.
ג,ט שאלו את ר"א הרי שחלה שעיר המשתלח מהו להרכיבו אמר להם יכול הוא להרכיב את אחרים חלה משלחו מהו לשלחו ביד אחר אמר להם כך תהיו בשלום [ואני דחאו] ולא מת מהו שירד אחריו וימיתנו אמר להם כך יהא אויבי מקום וחכ"א חלה שעיר מרכיבו חלה משלחו ביד אחר [דחאו] ולא מת ירד אחריו וימיתנו.
ג,י שעיר המשתלח אע"פ שאין מטמא בגדים מטמא אוכלין ומשקין דברי ר"מ וחכ"א אין מטמא אוכלים ומשקים מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין מאימתי מטמא בגדים משיצא מחומת ירושלים דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר משעה שיגיע לצוק ר"ש אומר משעת דחייתו לצוק.
ג,יא פרים הנשרפים אע"פ שאין מטמאין בגדים מטמאין אוכלין ומשקין [דברי רבי מאיר ושעיר המשתלח אין מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין] מאימתי מטמאין בגדים משיצאו מחומת [העזרה] דברי ר"מ רבי יהודה אומר [לאור] ר"ש אומר משיצית האור ברובן.
ג,יב היכן שורפין אותן בבית הדשן הגדול חוץ לירושלים לצפונה של ירושלים חוץ לשלש מחנות [וזקופין] של כהנים היו מעמידין סביבות המערכה מפני דוחק העם כדי שלא יהו קופצים לראות ונופלין לתוך המדורה אחד השורף ואחד המסייע בשעת שריפה מטמאין בגדים אבל המסדר את המערכה ומצית את האור [לאלתר] אין מטמא בגדים.
ג,יג שמונה ברכות מברך <עליהן> באותו יום על התורה כדרך שמברכין על התורה בבית הכנסת על העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון כסדרן ועל המקדש ברכה בפני עצמו [ועל ישראל ברכה בפני עצמן] ועל הכהנים ברכה בפני עצמן ושאר תפלה תחנה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע מלפניך וחותם בשומע תפלה כל העם קורין [שלהן] כדי להראות חזיתן לרבים.
ג,יד ר"א אומר [כך סדר קרבנות] היו מקריבין פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של שחר ואחר כך פר ושעיר הנעשה בפנים ואחר כך אילו ואיל העם ואחר כך שבעת כבשים תמימים ר' עקיבה אומר פר העולה ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר שנאמר (במדבר כח) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וגו' ואח"כ פר ושעיר הנעשה בפנים ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ שנאמר (במדבר כט) מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם ואחר כך אילו ואיל העם רבי יהודה אומר משום ר"א אחד קרב עם תמיד של שחר וששה קריבין עם תמיד של בין הערבים.
ג,טו [יום טוב עושה] לאוהביו ומעשה [בשמעון] בן קמחית שיצא לדבר עם המלך [ערבית] ונתזה צינורא מפיו ונפלה על בגדיו נכנס אחיו ושמש תחתיו בכהונה גדולה ראתה אמן של אלו שני כהנים גדולים [בו] ביום.
ד,א יום הכפורים אסור באכילה [ברחיצה] ובשתיה ובסיכה ובנעילת [סנדל ותשמיש המטה] אפילו באנפיליא של בגד קטנים מותרין בכולן ואסורין בנעילת הסנדל מפני מראית העין.
ד,ב תינוקות סמוך לפירקן מחנכין אותן בפני שנה ובפני שתים בשביל שיהו רגילין במצות ר"ע היה מפטיר [מבה"מ] בשביל תינוקות שיאכילום אבותיהם מעשה בשמאי הזקן שלא רצה להאכיל את בנו וגזרו עליו חכמים והאכילוהו בידו.
ד,ג האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה שבארץ ישראל חייב רבי שמעון בן אלעזר אומר אפילו ככותבת הנמרין אכל עלה קנים עלה גפנים עלה תאנים ועלה חרובין וכל דבר שאין ראוי לאכילה פטור עלה חזרים עלה כרשין עלה בצלים עלה ירקות וכל דבר שראוי לאכילה חייב.
ד,ד אכל [חזר ואכל חזר] ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין שתה [חזר ושתה] אם יש מתחילת שתיה ראשונה [ועד] סוף שתיה אחרונה כדי [שתיית רביעית] מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין כשם שאכילה [בכזית] כך שתיה [בכזית אכילה ושתייה אין מצטרפין] השותה ציר ומורייס פטור ר"א אומר [השותה מלא לוגמיו חייב].
ד,ה מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל כיצד היו לפניו טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה [נבלה] ותרומה מאכילין אותו תרומה תרומה ושביעית מאכילין אותו שביעית עד שיאורו עיניו מניין היו יודעין שיאורו עיניו כדי שיכיר בין יפה לרע.
ד,ו רבי יהודה אומר עוברה שהריחה שביעית תוחבין לה בכוש הריחה תרומה תוחבין לה בכוש לא ינעול אדם מנעל מסומר ויטייל בתוך הבית אפילו ממטה למטה [ורשב"ג מתיר וכן היה] רשב"ג אומר אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מדיחן במים כדי שלא יטנפו כליו היה הולך להקביל פני אביו פני רבו [פני תלמידו] עובר כדרכו אפילו עד צוארו ואינו חושש.
ד,ז הזבין והזבות טובלין בלילי יום הכפורים הנדות והיולדות [טובלין] כדרכן בלילי יום הכפורים בעלי קריין טובלין כדרכן בלילי יום הכפורים ר' יוסי בר' יהודה אומר מן המנחה ולמעלה לא [יטביל] אלא עד שתחשך ר' יוסי אומר כהנים טובלין כדרכן עם חשיכה כדי שיאכלו בתרומה לערב.
ד,ח חטאת ואשם ודאי מכפרין על מה שכתוב <להם> מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה חוץ (שמות כ) מלא תשא ואלו הן עבירות חמורות כריתות ומיתות בית דין ולא תשא עמהן רבי יהודה אומר כל שהוא מלא תשא ולמטה תשובה מכפרת וכל שהוא מלא תשא ולמעלה ולא תשא עמהן תשובה [תולה] ויום הכפורים מכפר.
ד,ט רבי ישמעאל אומר ארבעה חלוקי כפרה הן עבר על מצות עשה ועשה תשובה אין זז ממקומו עד שמוחלין לו שנאמר (ירמיהו ג) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' עבר על כריתות ומיתות בית דין מזיד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין שבשאר ימות השנה ממרקין שנאמר (תהילים פט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' אבל מי שנתחלל בו שם שמים מזיד ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ולא [יום הכפורים] לכפר אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין שליש ויסורין מכפרין שליש ומיתה ממרקת עם היסורין ועל זה נאמר (ישעיהו כב) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון מלמד שיום המיתה ממרק.
ד,י חטאת אשם ומיתה ויום הכפורים [כולן] אין מכפרין אלא עם התשובה שנאמר (ויקרא כב) אך בעשור וגו' אם שב מתכפר לו ואם לאו אין מתכפר לו ר"א אומר (שמות לד) ונקה מנקה הוא לשבים ואין מנקה [לשאין] שבים רבי יהודה אומר מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה [תשובה מכפרת עם המיתה] ויום המיתה הרי הוא כתשובה.
ד,יא כל המזכה את הרבים אין מספיקין בידו לעבור עבירה שלא יהו תלמידיו נוחלין את העולם והוא יורד לשאול שנאמר (תהילים טז) כי לא תעזוב נפשי לשאול וגו' וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהו תלמידיו יורדין לשאול והוא נוחל את העולם שנאמר (משלי כח) אדם עשוק בדם נפש וגו' מגלגלין זכות על ידי זכאי לעמוד הימנו פרשיות של זכות [הרבים] הראויות לעמוד הימנו וחובה על ידי חייב לעמוד פרשיות של חובה הראויות לעמוד הימנו.
ד,יב מפרסמין את החניפין מפני חילול השם שנאמר (יחזקאל ג) ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות לפרסמו ר' יוסי אומר חוטא אדם פעם שתים ושלש מוחלין לו ארבע אין מוחלין לו שנאמר (שמות לד) נשא עון ופשע וחטאה ונקה עד כאן מנקה מכאן ואילך אין מנקה שנאמר (עמוס ב) כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל וגו' ואומר (איוב לג) [הן] כל אלה יפעל אל פעמים שלש וגו' ואומר (משלי כה) הוקר רגלך מבית רעיך וגו'.
ד,יג מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו [בתוך] אכילה ושתיה ואע"פ שהתודה קודם [שיאכל וישתה] צריך שיתודה לאחר אכילה ושתיה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ואע"פ שהתודה לאחר שאכל ושתה צריך שיתודה ערבית ואף ע"פ שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית <שמא אירע דבר קלקלה בסעודה> ואע"פ שהתודה שחרית צריך שיתודה [במוסף] ואע"פ שהתודה [במוסף] צריך שיתודה במנחה ואף על פי שהתודה במנחה צריך שיתודה בנעילה שמא יארע בו דבר קלקלה כל היום כולו.
ד,יד היכן הוא אומרו [אחר תפלה] והעובר לפני התיבה אומרה ברביעית ר' מאיר אומר מתפלל שבע וחותם בוידוי וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם וצריך לפרוט את החטא דברי רבי יהודה בן בתירה שנאמר (שמות לב) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' ר"ע אומר אין צריך א"כ למה נאמר ויעשו להם אלהי זהב אלא כך אמר המקום מי גרם להם שיעשו להם אלהי זהב אני הוא שהרביתי להם זהב.
ד,טו דברים שהתודה עליהן ביום הכפורים שעבר אין צריך להתודות עליהן [ליום] הכפורים הבא [אא"כ עשה כנגדן עבר עליהן צריך שיתודה עליהן] לא עבר עליהן והתודה עליהן על זה נאמר (משלי כו) ככלב שב על קיאו וגו' ראב"י אומר הרי זה משובח שנאמר (תהילים נא) כי פשעי אני אדע וגו' ר"א ב"ר שמעון אומר חומר בשעיר שאין ביום הכפורים [וביום] הכפורים שאין בשעיר שיום הכפורים מכפר בלא שעיר ושעיר אין מכפר אלא עד יום הכפורים חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עם חשיכה.
א,א סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר אמר רבי יהודה מעשה [בסוכת הילני בלוד שהיתה גבוהה יתר] מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין [אצלה] ולא [אמר אחד מהן דבר אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה חייבת בסוכה] אמר להם והלא שבעה בנים [תלמידי חכמים היו לה וכולן שרויין בתוכה].
א,ב [סוכה] שחמתה מרובה מצלתה פסולה בד"א מלמעלה אבל מן הצדדין אפילו כולה מלאה חמה כשרה סיכך על גבי מטה ועל גבי אילן שהן גבוהים י' טפחים אם היתה צלתה מרובה מחמתה כשרה ואם לאו פסולה [סוכת הרועים סוכת הקייצין וסוכה גזולה פסולה].
א,ג סיככה בחבלים ובפקיעי עמיר [כשרה] סיככה בהוצני פשתן כשרה באניצי פשתן פסולה [בקוצים ובדוקרנים] אע"פ שדבקן זה בזה [כשרה סיככה בשבולין אם היה הקש מרובה על הדגן כשרה ואם לאו פסולה ר"י בר' יהודה אומר] סככה בבלאי כלים [כשרה].
א,ד [מסככין בנסרים דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין עד שיהא בינו לחבירו כמלואו אמר רבי יהודה מעשה בשעת סכנה שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים וישנים תחתיהן אמרו לו] אין שעת הסכנה ראיה [אבל הכל מודים שאם יש בנסר ארבעה טפחים שיהא בינו לבין חבירו כמלואו. תלה בה אגוזים אפרסקאות ורמונים וגלוסקאות פרכילי ענבים ועטרות של שבלים כשרה לא יאכל מהן אפילו ביו"ט האחרון של חג ואם התנה עליהן שיאכל מהן בחג מותר].
א,ה חצר גדולה שמוקפת עמודין הרי עמודין כדפנות עושה אדם [את חברו] דופן כדי שיאכל [ושישתה] ושיישן ולא עוד אלא שאדם זוקף את המטה ופורס עליה סדין כדי שלא תכנס [חמה] לא על האוכלים ולא על המת מודים חכמים לר"א שאין עושין [אהלים] בתחלה ביו"ט ואצ"ל בשבת [על מה נחלקו על המוסיפין] שר"א אומר אין מוסיפין ביו"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין בשבת ואצ"ל ביו"ט. מעשה בר"א [שהיה מיסב בסוכתו] של יוחנן [בן אלעזר בקיסריו] והגיעה חמה אמר לו מהו [לפרוס] עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד [נביא] הגיעה חמה לחצי [סוכה] אמר לו מהו [לפרוס] עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט [שלא העמיד שופט] שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים הגיע חמה [לרגליו של ר"א נטל את הסדין ופרסו ע"ג סוכה והפשיל את רגליו ר"א והלך לו].
א,ו [העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה אל הכותל] מודה ר"א שאם [יש בגבהן טפח או שהיתה גבוהה מן הארץ] טפח שהיא כשרה.
א,ז מחצלת של [חשיפה] ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חלף גדולה מסככין בה ארוכה אין מסככין בה ר' ישמעאל ברבי יוסי אמר [משם אמו אף ארוכה] מסככין בה וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו.
א,ח סיכך על גבי עגלה שהיא גבוהה עשרה רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי יוסי הישן תחת העגלה כישן תחת המטה.
א,ט העמיד ארבע קורות וסיכך על גביהן רבי יעקב אומר רואין אותן [שאם יחקקו ויש בהן טפח על טפח על רום טפח כשרה ואם לאו פסולה] וחכ"א שתים כהלכתן שלישית אפילו טפח ר"ש אומר [שלישית] כהלכתן ורביעית אפילו טפח רשב"א אמר משום רבי מאיר שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו"ט.
ב,א שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה אע"פ שאמרו אין שבחו של אדם להניח [את] ביתו ברגל מעשה ברבי אלעי שהלך [אצל ר"א ללוד] אמר לו [מה זה] אלעי [אי אתה משובתי הרגל לא אמרו אין שבחו של אדם להניח ביתו] ברגל משום שנאמר (דברים טז) ושמחת בחגך.
ב,ב חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ולא חולה מסוכן אלא אפי' חש בראשו [אפילו] חש [בעינו ואמר רשב"ג מעשה וחשתי] בעיני בקיסרין והתיר לי רבי יוסי [בר ר'] לישן אני [ושמשי] חוץ לסוכה [אמר רבי כשהיינו באין אני ור"א בר' צדוק אצל רבי יוחנן בן נורי לבית שערים והיינו אוכלים תאנים וענבים חוץ לסוכה וכן היה רבי אומר כל סוכה שאין בה ד"א על ד"א פסולה וחכ"א אין מחזקת אלא ראשו ורובו בלבד כשרה. מעשה באנשי ירושלים שהיו משלשלין מטותיהן בחלונות שגבוהין עשרה ומסככין על גביהם וישנים תחתיהן פסל היוצא חוץ לסוכה נידון כסוכה].
ב,ג שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום שומרי העיר בין ביום בין בלילה פטורין בין ביום בין בלילה [הולכי דרכים פטורין ביום וחייבין בלילה] שומרי גנות [ופרדסות פטורין בלילה וחייבין ביום].
ב,ד אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כשהייתי למד [אצל יוחנן בן החרבית ראיתיו שהוא אוכל פת חרבה שהיו שני בצורת באתי ואמרתי לאבא ואמר לי הילך זיתים הולכתי לו זיתים ונטלן והסתכל בהן וראה שהן לחין אמר איני אוכל זיתים לחין באתי ואמרתי לאבא אמר לי לך אמור לו מנוקבת היתה כדברי בית הלל אלא שסתמוה שמרים להודיעך שהיה אוכל חולין בטהרה שאע"פ שהוא מתלמידי בית שמאי לא היה נוהג אלא כדברי ב"ה לעולם הלכה כדברי ב"ה הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כדברי ב"ש וכדברי ב"ה עליו נאמר (קוהלת ב) הכסיל בחושך הולך התופס קולי ב"ה וקולי ב"ש הרי זה רשע אלא כדברי ב"ש בקוליהון ובחומריהון או כדברי ב"ה בקוליהון ובחומריהון].
ב,ה היה אוכל [בסוכה] וירדו [עליו] גשמים והלך לו אף על פי שפסקו [גשמים] אין מחייבין אותו לחזור עד שיגמור היה ישן בסוכה וירדו [עליו] גשמים והלך [אע"פ שפסקו גשמים] אין מחייבין אותו לחזור עד [שיעור].
ב,ו מפני ד' דברים מאורות לוקין מפני כותבי פלסתר [ומפני מעידי] עדות שקר ומפני מגדלי בהמה דקה ומפני קוצצי אילנות טובות. [מפני] ד' דברים נכסי בעלי בתים ישראל נמסרין למלכות מפני כובשי שטרות ומפני מלוי ברבית ומפני שפוסקין צדקה [ואין נותנין ושסיפק בידו] למחות ואין ממחין.
ב,ז בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לעולם משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושכללם והתקין [בהם את הסעודה ואחר כך הכניס את האורחין כעס עליהן אמר לשמש טול את הנר מלפניהם] ונמצאו כולן יושבין בחשיכה היה ר"מ אומר בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל משל לסופר שנכנס לבית הספר ואמר הביאו לי רצועה מי הוא דואג מי שלמוד להיות לוקה בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעכו"ם לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל שהעכו"ם מונין לחמה [וישראל מונין ללבנה] בזמן שלוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב באמצע סימן רע לכל העולם בזמן שנהפכו [זיויה] כמין דם פורענות של חרב בא לעולם [פורענות של דבר ושל] רעב בא לעולם [בזמן שלקו בכניסתן פורענות שוהה לבא ביציאתן פורענות ממהרת לבא] וי"א חלוף הדברים [אין] לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלוה שלה לוקין שנא' ובכל אלהי מצרים וגו' בזמן שישראל עסוקין בתורה אין דואגין מכל שנאמר (ירמיהו י) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו וגו'.
ב,ח [לולב העשוי כמין חרות או שנפרצו רוב עליו פסול ערבה] של בעל ושל הרים [כשרה] א"כ למה נאמר (ויקרא כג) ערבי נחל פרט [לצפצף].
ב,ט [איזהו צפצף העשוי כמין מסר איזו היא ערבה כשרה] קנה שלה אדום ועלה [ארוך איזו היא ערבה פסולה] קנה שלה לבן ועלה שלה עגול הדס וערבה שנקטמו תמרות [העולות מתוכן] כשירות [שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ד' טפחים רבי טרפון אומר באמה של חמשה טפחים].
ב,י ארבעה מינין הללו כשם שאין פוחתין [מהם] כך אין מוסיפין עליהם [אם אין לו אתרוג לא יטול עמו רמון פריש] ולא דבר אחר היו כמושין כשרין יבשין פסולין ר' יהודה אומר אם היו יבשין כשרין אמר רבי יהודה מעשה באנשי כרכין שהיו מורישין לולביהן [לבניהן] בשעת הדחק אמרו לו אין שעת הדחק ראיה.
ב,יא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר ושאינו אגוד פסול לא יאגדנו ביו"ט אבל נוטל הימנו שרביט ואוגדו אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אפילו במשיחה א"ר [מעשה באנשי] ירושלים שהיו אוגדין [לולביהן בגימונות] של זהב אמרו לו [משם ראיה אף הן] היו אוגדין אותו [במינו] מלמטה.
ב,יב אמר ר"א בר צדוק כך היו [אנשי ירושלים נוהגין נכנס לבית הכנסת לולבו בידו עמד לתרגם ולעבור לפני התיבה לולבו בידו עמד לקרות בתורה ולישא את כפיו מניחו בארץ יצא מבית הכנסת לולבו בידו נכנס לבקר את החולים ולנחם אבלים לולבו בידו נכנס לבית המדרש נותנו לבנו או לשלוחו ומחזירו לתוך ביתו].
ב,יג [יום טוב הראשון של חג אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו אלא אם כן נותנו לו במתנה גמורה מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ולא היה עמהן לולב לקח ר"ג לולב [בדינר] כיון שיצא בו ידי חובתו נתנו לחברו במתנה וחברו לחברו עד שיצאו כולן ידי חובתן והחזירוהו לו רבי יוסי אומר יו"ט הראשון של חג כיון שיצא בו ידי חובתו אסור לטלטלו].
ג,א לולב דוחה את השבת בתחלתו וערבה בסופו [מעשה וכבשו עליה בייתוסין אבנים גדולים מערב שבת הכירו בהם עמי הארץ ובאו וגררום והוציאום מתחת אבנים בשבת] לפי שאין בייתוסין מודים שחבוט ערבה דוחה שבת.
ג,ב ערבה הלכה למשה מסיני אבא שאול אומר מן התורה שנאמר וערבי נחל [שתים ערבה ללולב וערבה למזבח] רבי אליעזר בן יעקב אומר כך היו אומרין ליה וליך המזבח ליה וליך המזבח י"ח יום בשנה ולילה אחת קורין בהן] את ההלל ואלו הן שמונת ימי [חג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ולילו ויו"ט של עצרת].
ג,ג למה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים [של ניסוך] בחג ראב"י אומר [בו] (יחזקאל מז) מים מפכים [מלמד שמפכפכין ויוצאין כמו הפך הזה] ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית וכה"א (שם) [בצאת האיש קדים וקו בידו] וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים [מלמד שאדם עובר במים עד קרסוליו וימד אלף ויעבירני במים מי ברכים מלמד שאדם עובר במים עד ברכיו ד"א מי ברכים [מים] שמתברכין והולכין] וימד אלף ויעבירני [במים] מי מתנים [מלמד שאדם עובר בו עד מתניו] וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור יכול לא יעברנו ברגל אבל יעברנו [בסחו] ת"ל כי גאו המים מי שחו יכול לא יעברנו בסחו אבל יעברנו בספינה קטנה [ת"ל כי גאו המים מי שחו מלשוט יכול לא יעברנו בספינה קטנה אבל יעברנו בספינה גדולה] ת"ל (ישעיהו לג) בל תלך בו אני שיט יכול לא יעברנו בספינה גדולה אבל יעברנו בבורני גדולה ת"ל (שם) וצי אדיר לא יעברנו ואומר (זכריה יד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וגו' יכול יתערבו בם מעיינות [אחרים] ת"ל (זכריה יג) ביום ההוא יהיה מקור נפתח וגו' [מקום] אחד לחטאת ולנדה [לאן] הולכין לים הגדול [לימה] של טבריא [לימה] של סדום כדי לרפאות את מימן שנאמר (יחזקאל מז) ויאמר אלי המים האלה יוצאין אל הגלילה הקדמונה [וירדו אל הערבה ובאו הימה אל הימה וגו' המים האלה יוצאין אל הגלילה הקדמונה] זה ימה של סדום וירדו אל הערבה זה ימה של טבריא ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים זה הים הגדול ואומר (שם) כל נפש חיה אשר ישרוץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאוד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבא שמה ואומר [והיה] ועמדו עליו דוגים ואומר בצאתיו וגבאיו ואומר ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' מלמד שכל מימי בראשית עתידין להיות יוצאין כמפי הפך הזה וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא [כברה] מפרפרת ועולה כמפי הפך הזה עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות מקום שישראל שורין הוא שורה כנגדן במקום גבוהה כנגד פתחו של אהל מועד נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרים עליה את השירה (במדבר כא) עלי באר ענו לה עלי באר והמים מבעבעין ועולין כעמוד למעלה וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו [שנא' (שם) באר חפרוה שרים וגו' וגם היא סובבת את כל מחנה ישראל ומשקה את כל הישימון] שנאמר (שם) ונשקפה על פני הישימון והיא נעשה נחלים שנאמר (תהילים עח) ונחלים ישטפו הן יושבין באיספקאות ובאין זה אצל זה שנאמר (תהילים קה) הלכו בציות נהר העולה דרך ימין [עולה] דרך ימין [העולה] דרך שמאל [עולה] דרך שמאל [כן מים מתמצין הימנה היא] נעשית נחל גדול והולכין לים הגדול ומביאין [משם] כל חמדת העולם שנאמר (דברים ב) זה ארבעים שנה [ה' אלהיך עמך] לא חסרת דבר.
ג,ד שני ספלים של כסף היו [בראשו של מזבח] אחד של מים ואחד של יין מערבי של מים [הרי דרך] הרגילה [למזרחי] של יין עירה של מים בתוך של יין או של יין בתוך של מים יצא רבי יהודה אומר של סיד היו אלא [שהיו משחירין] מפני היין ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין שבהן יורדין [לסיוון שבנאו משבנה שלמה את ההיכל הן יורדין לשית ומבקעין אותו] ונבלעין בתוכו שנאמר בקדש הסך שעשה לו [המקום] שיבלע בקדושה רבי יוסי אומר [שית היה נקוב לתהום] שנאמר (ישעיהו ה) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו [וגו'] ויעזקהו ויסקלהו [ויטעהו שורק] ויבן מגדל בתוכו זה היכל יקב חצב בו זה מזבח וגם יקב [חצב בו זה השית] ר"א בר צדוק אומר לול קטן היה בין [האולם למזבח למערבו של כבש ואחד לששים או] לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש [כעיגולי דבלה מעלין] ושורפין אותו בקדושה שנאמר (במדבר כח) בקדש הסך נסך כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה.
ג,ה מאימתי מנסכין [אותן] עם איברי [תמיד שכבר היה מעשה בביתוסי] אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן [ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה עד שהביאו גוש אחד של מלח ונתנו עליו כדי] שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו לא [קרן] ולא יסוד [פסול] רבי [יוסי בר'] יהודה אומר אף הסובב.
ג,ו ניסוך המים כל ז' רבי יהודה אומר כל שמנה אלא שר' יהודה אומר בלוג היה מנסך כל ח' וחכ"א שלשה לוגין נמצאת אומרו המרבה במים ממעט בימים והמרבה בימים ממעט במים.
ג,ז מי החג חייבין עליהן משום [פגול נותר] וטמא לפיכך אם לנו או שנטמאו יוצא לבית השריפה אבל חבית וצלוחית עצמן מועלין בהן מפני [שהן גופן הקדש א"ר עקיבה אמרה תורה הבא עומר שעורים בפסח שהוא פרק שעורין כדי שתתברך עליך תבואה הבא חטים בכורים בעצרת שהוא פרק אילן כדי שיתברכו עליך פירות אילן הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים] ואומר (זכריה יד) והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם.
ד,א בראשונה [כשהיה שמחת בית השואבה אנשים רואים מבפנים ונשים רואות מבחוץ וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש] גזוזטראות בעזרה כנגד שלש רוחות [ששם נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין].
ד,ב חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות [ואומרין לפניהם] דברי תשבחות [מה היו אומרים אשרי מי שלא חטא וכל מי שחטא ימחל לו] ויש מהן [שהיו] אומרים אשרי [ילדותי] שלא ביישה את [זקנותי אלו אנשי] מעשה ויש מהן [שהיו] אומרים [אשריך זקנותי שתכפרי על ילדותי] אלו בעלי תשובה הלל הזקן אומר למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי אם אתה תבא לביתי אני אבא לביתך אם אתה לא תבא לביתי אני לא אבא לביתך שנאמר (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך.
ד,ג [מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמנה אבוקות של אור ולא היה אחד מהן נוגע בארץ וכשהוא משתחוה מניח אצבעו בארץ על גבי הרצפה שוחה ונושק וזוקף מיד אמר רבי יהושע בן חנניא כל ימי שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה משכימין אנו לתמיד של שחר משם לבית הכנסת משם לבית המדרש משם למוספין משם לאכילה ושתייה ומשם לבה"מ משם לתמיד של בין הערבים משם לשמחת בית השואבה].
ד,ד [אמר רבי יהודה כל שלא ראה בדפלסכיון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה כבוד לישראל מימיו כמין בסלקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים היה שם כפלים כיוצאי מצרים ושבעים ואחת קתדראות של זהב היו שם כנגד ע' וא' זקן כל אחת מעשרים וחמש ריבוא ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד והסודרין בידו החל לקרות והלה מניף בסודרין והיו עונין אמן על כל ברכה וברכה ולא היו יושבין מעורבבין אלא זהביים בפני עצמן וכספיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן ונפחיים בפני עצמן וכל כך למה כדי שיהא אכסניא בא ונטפל לאומנתו ומשם פרנסה יוצאה].
ד,ה ולוים בכנורות [ובנבלים] וכל כלי שיר מהן אומרים (תהילים קלד) שיר המעלות הנה ברכו וגו' [יש מהן] שהיו אומרים (שם) שאו ידיכם קדש וגו' וכשנפטרין זה מזה היו אומרים (שם) יברכך ה' מציון וגו' וראה בנים וגו' שתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו רבי יהודה אומר אין פחות משבע ולא יותר על עשרה שלש לפתיחת שערים האומר על פתיחתן אינו אומר על נעילתן האומר על נעילתן אינו אומר על פתיחתן שלש [לפני מזבח האומר לפני מזבח אינו אומר למעלה העשירי האומר למעלה העשירי אינו אומר לפני מזבח].
ד,ו [כיצד] ג' להבטיל את העם מן המלאכה חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לראש הגג גבוה שבעיר [נטל לקרות] הסמוכין לעיר בטלין הסמוכין לתחום מתכנסין ובאין לתוך התחום ולא היו נכנסין מיד אלא ממתינין עד שיבואו כולן ויתכנסו כולן בבת אחת [מאימתי הוא נכנס משימלא לו חבית ויצלה לו דגה וידליק לו את הנר].
ד,ז [כיצד] ג' להבדיל בין קדש לחול חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לגג גבוה שבעיר נטל לקרות מעבירין ממנו תבשיל [מגבי כירה] וטומנין לו מיחם ומדליקין לו את הנר גמר מלקרות אפילו מיחם בידו אין [טומנין אלא מניחו בארץ אפילו נר בידו אין נותנו על גבי מנורה אלא מניחו על גבי הארץ חזן הכנסת מניח חצוצרת בתוך הגג ויורד ובא לו ר"י אומר רצה להדליק אחר כן מדליק אמרו לו נתת דבריך לשיעורין אלא מקום היה בראש הגג ששם חזן הכנסת מניח חצוצרת].
ד,ח יו"ט שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין [אחר] שבת מבדילין ולא תוקעין כיצד תוקעין תוקע פשוטה ואינו מריע החליל דוחה את השבת [בתחלתו] דברי רבי יוסי ברבי יהודה וחכ"א אינו דוחה [אפילו את יו"ט].
ד,ט כל המשמרות שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים [האחרונות] ששונות ולא משלשות ר"א בן פרטא ור"א בן יעקב אמרו לא היה פייס לחלבי שעיר אלא מי שמעלה [אברים לכבש] הוא מעלה את חלבי שעיר אבא יוסי בן חנן אומר לא היה פייס לראשי משמרות ושאר כל [המשמרות] חוזרות חלילה ר' [חנניא] בן אנטיגנוס אומר לא היה פייס אלא ליום טוב הראשון [של חג] בלבד ושאר כל ימי החג חוזרות חלילה כיצד מפיסין נכנסין ללשכת הגזית [ומקיפין ועומדין ככולייר הממונה בא ונוטל מצנפתו] של אחד מהם ויודעין שממנו פייס מתחיל [לא] היו מוציאין ב' ב' אלא אחד אחד [היחידים שבהן מוציאין שתים ולא היו מונין להם את היתירה].
ד,י רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא [מי] שזכה בקטורת אומר לזה שעמו [אף אתה למחתה] יו"ט אחרון של חג פייס לעצמו זמן לעצמו רגל לעצמו קרבן לעצמו [שיר לעצמו] ברכה לעצמו שנאמר (מלכים א ח) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך יכול לא היו טעונין לינה ת"ל (דברי הימים ב ז) ביום עשרים ושלשה לחודש השביעי שלח את העם וילכו לאהליהם הא כיצד נפטרו מבעוד יום והשכימו והלכו להם.
ד,יא התמידין [הנדרים] והנדבות והבכורות והמעשרות ומוספי שבת חטאת [צבור] ועולותיהן ועולות חובה של יחיד עבודתן ואכילתן במשמר הקבוע שתי הלחם עבודתן ואכילתן בכל המשמרות מפני שהן [באות חובת הרגל לחם הפנים עבודתן במשמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות כיצד הוא עושה נותן חצי חלה לכל משמר ומשמר והן מתחלקין ביניהן ר' יהודה אומר [זה היה מחלק לחם הפנים יוצא ועומד] על הרובד שבאולם מפריש ומניח מפריש ומניח וכל אחד ואחד בא ונוטל חלקו ולבעלי מומין שבכהונה מוציאין להם חלקם [לחוץ] מפני שאין יכולין להכנס בין האולם ולמזבח.
ד,יב משמר היוצא מקריב תמיד של שחר ומוספין הנכנס מקריב תמיד של בין הערבים [ולחם] הפנים מפני מה משמר הנכנס חולק בצפון מפני שקרוב לעבודה עשרים וארבע טבעות היו שם כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה עשרים וארבע חלונות היו שם כנגד עשרים וארבע משמרות.
ד,יג בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה [קבועה וחלונה סתומה] מפני מרים בת בלגה [שנעשית מומרת] ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי נכרים וכשנכנסו נכרים להיכל [באתה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו] לוקיס לוקיס אתה החרבת ממונם של ישראל ולא עמדת להם בעת צרתם ויש אומרים [מפני עכוב משמרות נכנס ישבב תחתיה לפיכך בלגה נראית יוצאה לעולם וישבב נראית נכנס לעולם כל השכנים הרעים לא קבלו שכר חוץ מישבב שהוא שכנה של בלגה וקבל שכר].
א,א ביצה שנולדה ביו"ט אחרים [אמרו] משום ר"א תאכל היא ואמה עגל שנולד ביו"ט מותר [לשחטו ביו"ט מפני שהוא מתיר את עצמו אפרוח שנולד ביו"ט מותר לשחטו ביו"ט מפני שהוא מתיר את עצמו].
א,ב השוחט [תרנגולת] ומצא בה ביצים גמורות [הרי אלו מותרות]. ביצה שיצאה רובה מערב יו"ט [אע"פ שנגמרה ביו"ט הרי זו מותרת] נולדה בשבת תאכל ביו"ט ביו"ט תאכל בשבת רבי יהודה אומר בשם רבי אליעזר עדיין מחלוקת במקומה כשם שאסורה לאכול כך אסורה לטלטל כשם שספיקה אסור כך ספק מוכן אסור נתערבה במאה כולם אסורות.
א,ג ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת [בית הלל אומר] זה וזה בכזית איזהו שאור המחמץ את אחרים [חמץ שנתחמץ מידי אחרים] מאימתי קרוי שאור משיפסל [מלאכול לכלב] אפר שהסיקו ביו"ט אין מכסין בו [ביו"ט] לפי שאינו מן המוכן היה לו עפר בתוך ביתו להטיח בו גגו סיד לסוד בו ביתו [אין] מכסין בו.
א,ד ר' יוסי אומר כוי [אין] שוחטין אותו ביו"ט מפני שהוא ספק ואם שחטו אין מכסין את דמו [א"ר יוסי] ומה מילה שודאה דוחה [את השבת] אין ספיקה דוחה את יו"ט כסוי הדם שאין ודאו דוחה [את השבת] אינו דין [שלא יהא ספיקו] דוחה [את] יו"ט אמרו לו [שופרות שבגבולין יוכיחו שאין ודאן דוחה את השבת וספיקן] דוחה [את] יו"ט [הן יוכיחו לכסוי הדם שאע"פ שאין ודאו דוחה את השבת שיהא ספיקו דוחה את יו"ט] השיב ר"א [בנו של ר"א] הקפר [מה למילה שאין ספיקה דוחה את יו"ט שאין ודאה דוחה את לילי יום טוב תאמר בכסוי הדם שודאו דוחה את לילי יו"ט הואיל וודאו דוחה את לילי יום טוב דין הוא שיהא ספיקו דוחה את] יו"ט אמר רבי אבא זה אחד מן הדברים [שהיה] רבי חייא [אומר] אין לי תשובה והשיב ר"א.
א,ה אמר רבי שמעון בן אלעזר מודים ב"ש [לב"ה] שמוליכין את הסולם משובך לשובך [על מה נחלקו על החזירו שב"ש אוסרין וב"ה מתירין] ר' יהודה אומר עזריה אומר מטלטלין את הסולם בד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עלייה אסור [לטלטל אפילו בעלייה] רבי דוסא אומר [מטין אותו] מחלון לחלון אחרים [אמרו] משום ר' דוסא אף מדדין בו.
א,ו רבי שמעון אומר בש"א לא יטול אדם גוזל עד שיקשור [בה"א] עד שינענע [והמקשר והמנענע בבורות בשיחין ובמערות מותר ובאילן אסור המקושרים והמנענעים] בכל מקום אסורין משום גזל.
א,ז [זימן בתוך הקן ומצא לפניה אסורין על פתחה מותרין] אמר רשב"א מודים ב"ש וב"ה [שאם זימן בתוך הקן ומצא] לפני הקן [שהן] אסורין בד"א ביוני שובך ויוני עלייה וציפרים שקננו בטפיחים ובבירה אבל אווזין ותרנגולין ויוני [הרדסיאות אין] צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם [וחיה שקננה בפרדס צריכה זימון מפני שאינה ברשות אדם].
א,ח אמר רשב"א מודים ב"ש וב"ה שמסלקין את התריסין ביום טוב [על מה נחלקו על החזרה שבית שמאי אוסרין וב"ה מתירין מודים שאם קצב על העלי שאסור לטלטלו מודים שאין מולחין עורות ביו"ט אבל מולחין עליו בשר לצלי].
א,ט אמר רשב"ג מודים ב"ש וב"ה שמוליכין כלים מלאים לצורך וריקנין למלאותן על מה נחלקו על ריקנים שלא לצורך שב"ש אוסרין וב"ה מתירין [יוצא אדם במפתח שבאצבעו לרשות הרבים ואינו חושש דלת שיש לה ציר פותחין ונועלין בה בשבת ואצ"ל ביו"ט נשבר צירה אין פותחין ואין נועלין בה ביו"ט ואצ"ל בשבת].
א,י אמר רבי יהודה [מודים ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות שהורמו ביום טוב עם המתנות שהורמו מעיו"ט על מה נחלקו על המתנות שהורמו מעיו"ט בפני עצמן שב"ש אוסרין וב"ה מתירין אמרו ב"ש גזירה שוה] חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך [לא יוליכו] את המתנות אמרו להם ב"ה לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה [תאמרו במתנות שהוא זכאי בהרמתן רבי יוסי אומר מודים ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות ביו"ט על מה נחלקו] על התרומה שב"ש אומר אין מוליכין ובית הלל [מתירין אמרו בית הלל גזירה שוה] חלה ומתנות מתנה לכהן והתרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך [יוליכו] את התרומה אמרו להם ב"ש לא אם אמרתם במתנות [שהוא זכאי בהרמתן תאמרו] בתרומה שאינו זכאי בהרמתה אחרים אומרים [מודים ב"ש וב"ה שאין מוליכין את התרומה לכהן ביו"ט על מה נחלקו על המתנות שב"ש אוסרין וב"ה מתירין].
א,יא הלש עיסה ביו"ט בין טמאה [ובין] טהורה מותר לטלטלה ומותר להפריש ממנה חלה לשה מערב יו"ט ושכח ולא הפריש אסור לטלטלה ואסור להפריש ממנה חלה.
א,יב [אמר ר"מ מודים ב"ש וב"ה שהתבלין נידוכין במדוך של עץ ומלח עמהן על מה נחלקו על המלח בפני עצמו שבש"א בפך ובעץ פרור לצלי ובה"א לכל דבר והפלפלין הרי הן כתבלין ב"ש אומרים מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצלן ובה"א מוליכין זה אצל זה וזה אצל זה ואין חוששין].
א,יג [ב"ש אומרים מוליכין סכין וטבח אצל בהמה ולא בהמה אצלו ובה"א מוליכין זה אצל זה וזה אצל זה ואין חוששין אין עושין טיסני ואין כותשין במכתשת ביום טוב ואין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואין חושש אין מרסקין דבלה וגרוגרות וחרובין לפני הזקנים בשבת אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש המולל מלילות מע"ש מנפח [על יד על יד] ואוכל אבל לא בקנון [ולא בתמחוי] המולל מלילות מעיו"ט [מנפח בקנון ובתמחוי] אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה כדרך [שעושה] בחול [המולל מלילות בשבת מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי].
א,יד הבורר קטנית ביו"ט ר' יהודה אומר בש"א אם היו צרורות מרובין על האוכלין בורר את האוכלין ומניח את [הצרורות] ובה"א בורר איזה מהן שירצה אמר ר"א ברבי צדוק של בית רבן גמליאל היו [ממלאין דלי עדשים ומציף מים ושולה והצרורות יורדין למטה והאוכלין למעלה.
א,טו רבי יוסי אומר מוליכין מנעל שחור ולא מנעל לבן מפני שצריך אומן] ר"ש אומר משלחין חטין מפני שהן מאכל עסיסיות פול מפני שהן מאכל [לודין] שעורין מפני שהן [ראויות לבהמה].
ב,א יום טוב שחל להיות [ערב] שבת אין מערבין לא [בחצירות ולא בתחומין דברי רבי וחכ"א מערבין בחצירות אבל לא בתחומין] מערבין בפת לשבת ובתבשיל ליו"ט תבשיל שאמרו אפילו צלי אפילו שלוק אפילו קולייס [שנתן עליו] חמין מערב יום טוב.
ב,ב העושה תבשיל מעיו"ט אופה ומבשל [עליו לשבת] ומטמין עליו את החמין ורשאי לאוכלו מבעוד יום ורשאי ליתנו במתנה [ותחלתו וסופו אין לו שיעור] רשאין בני חצר לעשות תבשיל ולאפות ולבשל עליו לשבת ורשאין לעשות לו שתוף למבוי הרי ששכח ולא עירב אחרים שערבו מותרים לעשות לו הוא עצמו [ששכח ולא עירב] מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר.
ב,ג אמר רבי שמעון מודים ב"ש וב"ה [שהן] שני תבשילין על מה נחלקו על [הדג והביצה] שעליו שב"ש אומרים תבשיל [אחד] וב"ה אומרים שני תבשילין [מודים] שאם בישל שני מינין בקדרה או שפרפר ביצה על גבי הדג או [שחתך קפלוט] תחת הדג שהן שני תבשילין אין אופין מיום טוב למוצאי יו"ט אבל [ממלא כולה קדרה] בשר אפילו לא [אכל ממנו] אלא דבר מועט וממלא לו מיחם מים אפילו לא שתה [הימנו] אלא כוס אחד אבל האופה אינו אופה אלא כדי צרכו רשב"א אומר [ממלאה אשה את] התנור פת מפני שהפת [יפה כל זמן] שהתנור מלא.
ב,ד אין עושין לא לאכילת כותי ולא לאכילת כלבים [ביו"ט] מעשה בשמעון התימני שלא [יצא] בלילי יום טוב לבית המדרש [לשחרית] מצאו [רבי] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באתה לבית המדרש אמר לו מצוה אחת אירע לי [ועשיתיה] בלשות של נכרים נכנסה לעיר [והיו] מתיראין שמא [יצהיבו] את בני העיר עשינו להם עגל והאכלנום והשקנום [וסכנום כדי שלא יצהיבו את בני העיר] אמר לו תמיהני עליך אם לא יצא שכרך בהפסדך שהרי [אמרו אין עושין לא לאכילת כותים ולא לאכילת כלבים ביו"ט].
ב,ה אמר רשב"ג מודים היו בית שמאי שאין כהן טובל לתרומתו בו ביום אבל [מטביל הוא] מגב לגב ומחבורה לחבורה [ביו"ט] כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו על גב בדו ובדו על גב [עיסתו הרי זה טובל בו ביום] כיצד מחבורה לחבורה רצה [שלא] לעשות [בדו על גב עיסתו] של חבירו הרי זה מטביל את כליו אין מטבילין [את המים ביו"ט] ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן [בשבת] דברי רבי וחכמים אומרים מטבילין את [המים ביו"ט] ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן [אבל לא להטבילן].
ב,ו כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו"ט ואין צריך לומר בשבת אבל ממלא הוא [כוס] דלי [או קיתון] לשתות וחושב עליהן ומטבילן וטובל כדרכו מטומאה חמורה ואצ"ל מטומאה קלה.
ב,ז אין משתטפין בחמין שהוחמו ביו"ט ואצ"ל בשבת אבל [מרחיץ] הוא פניו [וידיו] בחמין שהוחמו מע"ש בשבת ואצ"ל בחמין שהוחמו מעיו"ט ביו"ט רשב"ג אומר טרקלין שהסיקה מעיו"ט מטייל בה ביו"ט לא הסיקה מעיו"ט לא יטייל בה ביו"ט [אבל מרגילין ביו"ט ואין מרגילין בחול בבכור ובפסולי המוקדשין ועושין] כל צרכי מילה דברים שאין עושין [לה] בשבת עושין [לה] ביו"ט שוחקין [לה] כמון וטורפין [לה] יין ושמן רשב"ג אומר ובלבד שלא יקרע [לה] סמרטוטין בתחלה.
ב,ח של בית ר"ג לא היו זוקפין את המנורה [בלילי יו"ט] ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ברומי ונפלה מנורה בלילי יו"ט ועמד רבי עקיבה וזקפה אמר ליה רבן גמליאל עקיבה מה לך [שאתה] מכניס ראשך בין המחלוקת אמר לו [רבי למדתנו] אחרי רבים להטות אף על פי שאתה אוסר והן מתירין הלכה כדברי המרובין רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל מטלטלין את המנורה ביום טוב אבל אין זוקפין אותה.
ב,ט של בית רבן גמליאל היו מכבדין בין המטות אמר רבי אלעזר בן רבי צדוק פעמים הרבה אכלנו בבית רבן גמליאל ולא ראינו שהן מכבדין בין המטות אלא סדינין היו פורסין מערב יום טוב כשאורחין [נכנסין מסלקין אותן אמר לו רבי אם כן בשבת מותר לעשות כן].
ב,י של בית רבן גמליאל היו מכניסין את המוגמר במגופה אמר רבי אלעזר בן רבי צדוק פעמים הרבה אכלנו בבית רבן גמליאל ולא [ראיתים] שהיו מכניסין את המוגמר במגופה אלא ערדסקאות [היו מעשנין בערב יום טוב כשאורחין נכנסין היו פותחין אותן] אמרו לו אם כן אף בשבת מותר לעשות כן.
ב,יא איזהו גדי מקולס כולו צלי ראשו וכרעיו וקרבו בישל [ממנו] כל שהוא שלק [ממנו] כל שהוא אין זה גדי מקולס עושין גדי מקולס ביו"ט הראשון וביו"ט האחרון של [החג] עגל מקולס [ביום טוב] הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס אמר רבי יוסי תודוס איש רומי הנהיג [את בני רומי] ליקח טלאים בלילי פסחים [ועושין אותן] מקולסין אמרו לו אף הוא קרוב להאכיל קדשים בחוץ מפני שקורין אותן פסחים.
ב,יב של בית רבן גמליאל היו שוחקין את הפלפלין ברחיים שלהן אמר רבי אלעזר בר צדוק פעם אחת היה אבא מיסב לפני רבן גמליאל והביאו לפניו אנגרין [ואפסנרות] ועליהן פלפלין שחוקות ומשך אבא את ידו מהן אמרו לו אל תחוש להן מערב יו"ט הן שחוקות איזהו קירוד [אלו] קטנים שעושין חבורה קרצוף [אלו הן] גדולים שאין עושין חבורה רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל [קתדרא] אצלו בשבת ואין צריך לומר ביום טוב דלת [הגוררת מחצלת הגוררת וקנקלא הגורר] פותחין ונועלין בהם בשבת ואצ"ל ביו"ט.
ג,א ביברין של חיה [ושל עופות] ושל דגים אין צדין מהם ביו"ט ואין נותנין לפניהן מזונות אבל צדין מהן מעיו"ט ונותנין לפניהם מזונות רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל מחוסר צידה אסור שאין מחוסר צידה מותר.
ג,ב שוחטין מן הנגרין אבל לא מן המצודות ולא מן המכמורות רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שפרסוהו מעיו"ט ובא ומצאו מקולקל [מותר הדבר ידוע שניצודו מעיו"ט מצאו כמות שהיה אסור הדבר ידוע שניצודו ביו"ט].
ג,ג אותו [ואת בנו שנפל] לבור רבי אליעזר אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו [בשביל] שלא ימות רבי יהושע אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואין שוחטו ומערים ומעלה את השני [על מנת לשחוט] רצה לשחוט רצה שלא לשחוט אחד מהן הרשות בידו.
ג,ד בכור שנפל לבור רבי שמעון אומר אע"פ שמומו ניכר מערב יום טוב ולא התירו מומחה אין שוחטין אותו ביום טוב לפי שאינו מן המוכן עושין פרנסה לנחיל של דבורים [בשביל שלא יברחו] אבל אין צדין אותן בתחלה כיצד אין נמנין על הבהמה בתחלה ביום טוב לא יאמר [לו] הריני עמך בסלע הריני עמך בב' אלא אומר לו הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר אבל שוקל ומניח ואם היה טבח אומן אל ישקול בידו מפני שידו כמשקל אבל חותך בכלי ונותן לזה ולזה.
ג,ה הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי [יד] או ירך אחת אצל נחתום הרגיל ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גוזל אחד [או תרנגולת אחת] אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי חמשים אגוזין עשרה [ביצים עשרים רמונין] ובלבד שלא [יאמר לו סכום] מקח רשב"א אומר ובלבד שלא [יאמר לו סכום] מנין.
ג,ו לא יתן אדם לפני בניו ולפני בהמתו לא במדה ולא במשקל ולא במניין אבל קודח בסאה או בתרקב ונותן לפני בהמתו קודח [במניקות] ונותן לפני בניו ובלבד שלא יתכוין לכך אמרו עליו על רבי אלעזר בר צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנוונים בירושלים כל ימי חייהם והיו ממלאין מדותיהם מערב יום טוב ונותנין ללקוחות ביום טוב רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר אף בחולו של מועד עושין כן מפני ביטול בית המדרש וחכמים אומרים אף בחול עושין כן מפני מצוי המדות אף הוא כינס ג' מאות [כדי שמן וחבירו שלש מאות כדי יין ממיצוי המדות והעלום לגזברין אמר להם אין] אתם זקוקין לכך אמרו להם [אין רצונן בהן] אמרו להן הואיל והחמרתם על עצמכם [משל צבור הן יעשו בהן צרכי הרבים].
ג,ז אין נוטלין עצים מן הסוכה אפילו ביום טוב האחרון של חג אם אמר לכשארצה אטול הרי זה מותר אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת אבל מביא במטפחת ובחיקו.
ג,ח אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על המכונסין שבקרפף [שיביאו] ועל המפוזרין שבשדה [שלא יביאו] על מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף ועל [מכונסין] שבשדה שבית שמאי אומרים לא [יביאו] וב"ה אומרים [יביאו אמר רבי נתן לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מפוזרין שבקרפף ועל מכונסין שבשדה שיביאו על מה נחלקו על המפוזרין שבשדה שבית שמאי אומרים לא יביאו ובית הלל אומרים יביאו].
ג,ט המטה והכסא והספסל וקתדרא ועריסה שנתפרקה וכן קורה שנשברה וכן סואר של קורות [שנשבר] אין מסיקין מהן ביום טוב לפי שאינו מן המוכן אגוזין ושקדין [שאכל] מערב יום טוב מסיקין בקליפיהן ביו"ט אגוזין ושקדין עצמן אין מסיקין [מהן] ביו"ט לפי שאינו מן המוכן מודים חכמים לרבי מאיר בחותמות [שבקרקעות שמפקפק ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין ובשבת מפקפקין ומתירין אבל לא מפקיעין ולא חותכין ושבכלים] בשבת [מתיר] ואצ"ל ביו"ט קורע אדם את העור שעל פי [חבית] של יין ושל מורייס ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק.
ג,י אין [פותחין] לפסין סתומין ורשב"ג מתיר אין מכבין את הבקעת לחוס עליה אם בשביל שלא יעשו הבית או בשביל שלא תקדיח [את] התבשיל מותר לא יתן אדם אבל על גבי בקעת כדי לשוברה אבל מכניסה בחור ושוברה אין עושין פחמין ביום טוב אפילו לאותו היום אבל ממתיקין את החרדל בגחלת אין מנפחים במפוח אבל נופחים [השפופרת] אין עושין את השפוד ואין מחדדין אותו אין פוצעין את הקנה לצלות בו מליח אבל פוצעין את האגוז במטפחת ואינו חושש [משום קריעה].
ג,יא התנור והכירים [חדשים] הרי הן ככל הכלים ומטלטלין אותן אבל אין סכין אותן שמן ואין [סוחטין אותן במטלית] ואין מפיגן בצונן כדי לחסמן [אם] בשביל לאפות בהן מותר אין יוצאין בכסא אחד [האנשים ואחד הנשים] ולא סומא במקלו ולא רועה בתרמילו רבי אליעזר בר' ישמעאל אומר אף אין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט.
ג,יב רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם לחצות בו שיניו וחכ"א לא יטול אלא [מן האבוס שלפני בהמה ובלבד שלא יקטמנו לחצות בו שיניו אם קטמו בשבת חייב חטאת ביו"ט לוקה ארבעים] ר"א אומר מגבב מן החצר ומדליק ובלבד שלא יעשה צבורין ור"ש מתיר [שכל שבחצר מוכן].
ג,יג מולגין את הראש ואת הכרעים [ואין] טופלין אותם לא בחרסית ולא באדמה [אבל מפספסין אותן באור ואין מספרין את הראש ואת הכרעים] ואין מספרין את הירק בתספורת [אבל מספר הוא את הקרנה] ואת העכביות [מסיקין] ואופין בפורני [מחמין] חמין באנטיכי ואין מסיקין את הפורני לאפות בו בתחלה.
ג,יד ששה דברים נאמרו בפתילה ג' להחמיר וג' להקל אלו שלשה להחמיר אין [עושין אותה מתחלה] ואין מהבהבין אותה באור ואין חותכין אותה לשנים אלו [שלשה] להקל שורין אותה בשמן וממעכין אותה ביד [וחותכה באור לשתי נרות].
ד,א [האוכל תאנים מערב יום טוב והותיר והעלן לראש הגג לעשותן גרוגרות לא יאכל מהן ביו"ט לפי שאינן מן המוכן האוכל ענבים מערב יום טוב והותיר והעלן לראש הגג לעשותן צמוקין] לא יאכל מהן ביום טוב לפי שאינן מן המוכן. סוכי תאנים ובהן תאנים מכבדות [תמרה ובהן תמרה] הכניסן לעצים אין [אוכל] מהן ביום טוב למאכל בהמה אוכל מהן ביום טוב ומתחילין באוצר [תחלה] ומשילין פירות דרך ארובה ביו"ט אין משלשלין [אותן] דרך חלונות אבל מורידין אותן דרך סולמות.
ד,ב ארבע רשויות וארבע מצות הן האורג שני חוטין בין בבגדי קדש בין בבגדי הדיוט והכותב שתי אותיות בין בכתבי קדש בין בכתבי הדיוט בשבת חייב חטאת [ביו"ט] לוקה ארבעים והאורג חוט אחד בין בבגדי קודש בין בבגדי הדיוט והכותב אות אחת בין בכתבי [הקדש] בין בכתבי הדיוט בשבת חייב חטאת ביו"ט לוקה ארבעים דברי ר"א וחכ"א בין בשבת [בין] ביו"ט אינו [חייב] אלא [משום] שבות.
ד,ג [אלו הן משום שבות] לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ואלו הם משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות וכל אלו ביו"ט [וק"ו בשבת] ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד [כולם שעשאוה] ישראל בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשה עשוי בשבת ואצ"ל ביום טוב.
ד,ד הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי [אלו] כרגליו כלים המיוחדים לאחד מן האחים שבבית הרי אלו כרגליו ושאינן מיוחדים למקום שכולן הולכין מהלך בצפון [כרגלי משל] זה בדרום בדרום [כרגלי משל] זה בצפון אם מצעו את התחום לא יזוז ממקומו.
ד,ה חמור כרגלי [חמר] פרה כרגלי [איכר] בהמה כרגלי הרועה ר' דוסא אומר הלוקח בהמה [מחבירו בעיו"ט אע"פ שלא מסרה לו אלא ביו"ט הרי היא כרגלי הלוקח והמוסר בהמה לרועה] מן הרועה אע"פ שלא הודיע עליה לרועה הרי היא כרגלי הרועה הלוקח בהמה מחבירו מערב יו"ט כרגלי הלוקח ביו"ט כרגלי המוכר.
ד,ו הלוקח בשר מן הטבח מעיו"ט כרגלי הלוקח וביו"ט כרגלי המוכר השואל חלוק מחבירו מעיו"ט כרגלי השואל ביו"ט כרגלי המשאיל שנים ששאלו חלוק אחד לילך בו שחרית לבית המדרש [ואחד לילך בו לסעודת הערב ביו"ט] כרגלי המשאיל. האשה ששאלה מחברתה תבלין מים ומלח מערב יום טוב כרגלי השואלת ביו"ט כרגלי המשאלת [נתנתה] לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן רבי יהודה פוטר במים מפני שנבלעין בעיסה.
ד,ז הגחלת כרגלי הבעלים [והשלהבת] בכל מקום חמשה דברים נאמרו בגחלת גחלת של הקדש מועלין בה שלהבת לא נהנין ולא מועלין בה גחלת של עבודת כוכבים אסורה [שלהבת] מותרת המוציא גחלת לרשות הרבים חייב שלהבת פטור המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת.
ד,ח בור של שני שבטים משלשל וממלא הימנו בשבת. בור שבין שני תחומין אין ממלאין ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים הנהרות ומעיינות המושכין הרי הן כרגלי כל אדם.
ד,ט מי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני [אנשי] אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו אא"כ היו רגליו מעורבות לשם ואם יש שם אפוטרופוס מביאין על פי אפוטרופוס. מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידיהן מנות אלא אם כן זיכה להם אחר במתנותיהן מעיו"ט מה הן מוציאין מבית [המשמר] חתיכה וגלוסקמא ומצה מתובלת רבן שמעון בן גמליאל אומר מקום שנהגו לחלק אגוזין וקליות יוליכו בנו ובתו הקטנים מוליכן עמו לבית האבל ולבית המשתה ולבית השמחה במקום שנהגו לא יתן אדם ממנתו לבנו ולבתו של בעל הבית [משום איבה].
ד,י אין חפין ואין מתגרדין ביו"ט ואין שפין כלי כסף [בקרתקין] ואין מדיחין את הכלים בנתר ביום טוב אבל מדיחין אותן במלח ובמורסן בשבת ואצ"ל ביו"ט. אלו הן מדבריות היוצאות בפסח ונכנסות ברביעה בייתות אלו שלנו בתוך התחום רבי אומר אלו ואלו היוצאות חוץ לתחום אע"פ שלא נכנסו לתוך התחום אלא משחשיכה מותר [לשחוט מהן] ביום טוב אלו הן מדבריות הרועות באפר לעולם.
א,א ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים [לחדשים] ולתרומת שקלים ויש אומרים אף לשכירות בתים כיצד למלכים מת באדר ועמד אחר תחתיו [באדר] מונין שנה לזה ולזה [מת] בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן מונין שנה לזה ולזה מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן הראשונה נמנית לראשון והשניה נמנית לשני.
א,ב כיצד לרגלים אחד הנודר ואחד המעריך ואחד המקדיש אינו עובר משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי [שנה] כולה ר"ש אומר שלש רגלים כסדרן וחג המצות ראשון וכן היה ר"ש אומר פעמים שהן ג' ופעמים שהן ד' פעמים שהן חמשה כיצד נדר לפני הפסח עד שיעברו עליו הפסח ועצרת והחג [נדר] לפני עצרת עד שיעברו עליו עצרת והחג והפסח והעצרת והחג [נדר] לפני החג עד שיעברו עליו החג והפסח ועצרת והחג.
א,ג כיצד לחדשים [אע"פ] שנאמר בחודש הראשון ובחודש השני אין מתחילין [למנות] אלא [מניסן] שנאמר (שמות יב) החדש הזה לכם ראש חדשים.
א,ד כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות צבור קריבין בא' בניסן אם בא [חדש] בזמנו קריבין מן החדשה ואם לאו קריבין מן הישנה.
א,ה כיצד לשכירות בתים המשכיר בית לחבירו לשנה [שכר הימנו] שנים עשר חודש מיום ליום אם אמר לשנה זו אפילו לא שכר ממנו אלא באחד באדר אין לו אלא עד אחד בניסן.
א,ו באחד באלול ר"ה למעשר בהמה רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי אמר רבי שמעון בן עזאי הואיל ואלו אומרים באחד באלול ואלו אומרים באחד בתשרי יהא האלוליים מתעשרין לעצמן כיצד נולדו ה' באב וה' באלול ה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין ה' בתשרי וה' באב הרי אלו מצטרפין.
א,ז תשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות ולמעשרות ולנדרים כיצד לשנים ולשמיטין וליובלות אין מתחילין למנות לשנים ולשמיטין וליובלות אלא מתשרי כיצד לנטיעה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ל' יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות מכאן לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית ופירות נטיעה זו אסורים עד חמשה עשר בשבט אם ערלה ערלה אם רבעי רבעי.
א,ח כיצד לירקות ליקט ירק בערב ראש השנה עד שלא בא השמש וחזר וליקט משבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה מפני שזה חדש וזה ישן היתה שניה [ונכנסה] שלישית הראשון מתעשר מעשר שני והשני מתעשר מעשר עני ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש וחזר וליקט [אחר] משבא השמש אין תורמין [ואין מעשרין] מזה על זה מפני שזה חדש וזה ישן היתה שלישית ונכנסה רביעית הראשון מתעשר מעשר [שני] והשני מתעשר מעשר [עני].
א,ט כיצד לנדרים המודר הנאה מחבירו לשנה [נדר הימנו] שנים עשר חדש מיום ליום אם אמר לשנה זו אפילו לא נדר הימנו אלא באחד באלול אין לו אלא עד א' בתשרי.
א,י בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנא' (תהילים לג) היוצר יחד לבם וגו' ואומר (תהילים פא) תקעו בחודש שופר ואומר (שם) כי חק לישראל הוא וגו' קדשוהו ב"ד הדין נכנס לפניו ואם לאו אין הדין נכנס לפניו וכן אתה מוצא בעומר של מן אם בא חדש בזמנו [מיד הוא כלה ואם לאו] מתעכב [הוא] לג' ימים.
א,יא אמר ר"ע אמרה תורה הבא שעורין בפסח שהוא פרק שעורין כדי שתתברך [עליך] תבואה הבא חטים ובכורים בעצרת שהוא פרק אילן כדי שיתברכו [עליך] פירות אילן [הבא ניסוך המים] בחג כדי שיתברכו [עליך] מי גשמים אמרו לפני [מלכיות זכרונות] ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבא זכרונכם לטובה [אמרו לפני] שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה לפני.
א,יב הכל נידונין בר"ה וגזר דינו נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגזר דינו של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על [תבואה] בעצרת על פירות האילן בחג על המים וגזר דינו של אדם נחתם ביום הכפורים רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר (איוב ז) ותפקדנו לבקרים.
א,יג על ששה חדשים השלוחין יוצאין [רבי] התקין שיהו יוצאין אף על אדר [השני] מפני הפורים.
א,יד בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם פעם אחת שכרו בייתוסין שני עדים לבא להטעות את [חכמים] לפי שאין [בייתוסין] מודים שתהא עצרת אלא [בא'] בשבת בא אחד ואמר עדותו והלך לו ובא השני ואמר עולה הייתי במעלה אדומים [וראיתיו] רבוץ בין שני סלעים ראשו דומה לעגל אזניו [דומות] לגדי קרניו [דומות] לצבי וזנבו מונחת בין ירכותיו [ראיתיו] ונרתעתי ונפלתי לאחורי והרי מאתים זוז צרורין לי [בפינדוני] אמרו לו מאתים זוז [נותנין] לך במתנה והשוכרך ימתח על העמוד מה ראית ליזקק לכך אמר להם מפני ששמעתי שבייתוסין מבקשין להטעות את חכמים אמרתי מוטב אלך אני ואודיע את חכמים.
א,טו אם [אינן] מכירין אותו משלחין עדיו עמו אפילו בשבת מעשה ברבי נהוראי שבא עם העד [בשבת] לאושא והעיד בו. בראשונה היו משיאין משואות בראשי [ההרים] הגבוהים בהר המשחה בסרטבא [ובצרופנה בתבור בחורן בבית דלתיה] רשב"א אומר אף [בהרי מכמא ותבור] וחברותיה.
א,טז מאימתי משיאין על החדש לאור עבורו כיצד חל להיות ערב שבת ושבת משיאין עליו למוצאי שבת ואם בא בזמנו משיאין עליו ואם לאו אין משיאין עליו על כל ראשי חדשים היו משיאין משואות אמר אחד לפניה [ראיתיו] לא אמר כלום לאחריה דבריו קיימין לצפונה לא אמר כלום לדרומה דבריו קיימין אחד אומר [ראיתיו] גבוה שתי מרדעות ואחד אומר שלשה עדותן קיימת אחד אומר שלשה ואחד אומר חמשה אין מצטרפין זה עם זה אבל מצטרף הוא עם אחרים אחד אומר ראיתיו מוטה וא' אומר ראיתיו זקוף אין מצטרפין זה עם זה אבל מצטרף הוא עם אחרים ראיתיו חציו בענן לא אמר כלום חציו [בעשיש] לא אמר כלום חציו במים [דבריו קיימים] ר"א בר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וכן היה ר"א בר צדוק אומר אין השלוחין יוצאין לסוריא עד שישמעו מפי בית דין למחר.
א,יז למה לא נתפרשו שמותן של זקנים שלא יהא כל אחד ואחד אומר הריני בא להקיש את ר' פלוני לאלדד ומידד [הריני בא להקיש את] רבי פלוני לנדב ואביהוא וכן הוא אומר (שמואל א יב) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר (שם) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון בדן זה שמשון יפתח כמשמעו ואומר (תהילים צט) משה ואהרן בכהניו וגו' שקל הכתוב שלשה קלי עולם בין שלשה גדולי עולם ללמדך שבית דינו של ירובעל לפני המקום כבית דינו של משה ובית דינו של יפתח גדול לפני המקום כבית דינו של שמואל להודיעך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור אפילו קל שבקלים שקול כאביר שבאבירים וכן הוא אומר (דברים יז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אין לך אלא שופט שבדורך ואומר (קוהלת ז) אל תאמר מה היה וגו'.
ב,א קדשו את החדש בזמנו ונמצאו עדים זוממין הרי זה מקודש קדשוהו בלילה אינו מקודש קדשוהו אנוסין שוגגין מזידין ומוטעין הרי זה [מקודשת] קדשוהו לפני זמנו או לאחר עיבורו פחות משלשים יום יותר על שלשים יכול יהא [מקודשת] תלמוד לומר (שמות יב) חדש אין פחות משלשים יום לא נראית לבנה לשני ימים יכול יקדשוהו לאחר שני ימים תלמוד לומר יום אין לו אלא יום אחד בלבד.
ב,ב בתעניות תוקעין שלש של שלש שלש ובמסעות שלש של שלש שלש על כל דגל ודגל דברי רבי יהודה וחכ"א שלש על כל מטה ומטה במה הן תוקעין בחצוצרות שעשה משה רבי יהודה אומר בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאינו מצוי לשאינו מצוי.
ב,ג שופר שקצרו כשר [גורדו] בין מבפנים בין מבחוץ כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר צפהו במקום פיו או שהוסיף עליו כל שהוא אפילו במינו פסול נקב וסתמו אפילו במינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר נתן שני שופרות זה בתוך זה ותקע אם קול הפנימי שמע יצא אם קול [חיצון] שמע לא יצא כמה הוא שיעור שופר כדי שיאחז בידו אחת ויתקע.
ב,ד הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין חללים נתינים ממזרים חרש שוטה וקטן סריס אדם וסריס חמה פצוע דכה וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא [לשאינו] מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
ב,ה התוקע ומתעסק והתוקע ומתלמד והמלמד את בנו והמלמד את תלמידו אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא. רועה שהרביץ את צאנו אחורי בית הכנסת וכן חולה שהיה מוטל אחורי בית הכנסת ומי שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אף על פי שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כוון לבו זה שכוון לבו יצא וזה שלא כוון לבו לא יצא שאין הכל הולך אלא אחר כוונת הלב שנאמר (תהילים י) תכין לבם תקשיב אזנך ואומר (משלי כג) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה וגו'.
ב,ו ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שרואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא שלשה דברים אלו בתוכה תוקעין בה וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד.
ב,ז רבי אלעזר בר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים [ר"ש בן אלעזר אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר חודש שלפניו קידשו] שמעון בן הסגן אומר אם באו עדים מן המנחה ולמעלה תוקעין היו אבל אין [מוספין קרבין] עד שיקדשו החדש אמר ר' יהושע בן קרחה דברים אלו התקינן רבן יוחנן בן זכאי משחרב בית המקדש לכשיבנה הבית במהרה יחזרו דברים אלו ליושנם.
ב,ח רבי יהודה אומר רבי אלעזר (ויקרא כג) שבתון זו קדושת היום זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קודש קדשהו אמר לו רבי עקיבה מפני מה לא נאמר שבתון שבות [שכן הוא פוגע בשביתה ראשון אלא] זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש קדושת היום.
ב,ט מקום שנהגו לומר כדברי ר' עקיבה אומר כדברי ר"ע כדברי ר' יוחנן בן נורי אומר [כדברי רבי יוחנן] רשב"ג אומר קדושת היום עם הזכרונות אמר רשב"ג מה מצינו בכל מקום אומרה [ברביעית] אף כאן אומרה [ברביעית] רבי אומר מה מצינו בכל מקום אומרה [עם אמצעית] אף כאן אומרה וכשקדשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' יוחנן בן ברוקא ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי אמר רשב"ג לא היינו נוהגין כן ביבנה ביום השני עבר רבי [חנניה] בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר כדברי רבי עקיבה ואמר רשב"ג כך היינו נוהגין ביבנה.
ב,י אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות [אם] אמר שלש מכולם יצא אין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר אם היתה פורענות של עו"ג מזכירין אותה בפ"ע המתחיל מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה [ואומר] של נביאים ושל כתובים באמצע אין אומרים [מלכיות עם הזכרונות] ולא זכרונות עם השופרות ואם אמר לא אמר כלום וצריך לאומרה שניה.
ב,יא פקדונות כזכרונות שנאמר (בראשית כא) וה' פקד את שרה וגו' [ואומר (שמות ג) פקד פקדתי אתכם וגו'] רבי יוסי אומר אומרן עם הזכרונות רבי יהודה אומר לא [היה אומרן] עמהן זכרון שיש [עמו] תרועה כגון (ויקרא כג) זכרון תרועה מקרא קדש רבי יוסי אומר אומרן עם הזכרונות ועם השופרות רבי יהודה אומר לא היה אומרן אלא עם הזכרונות בלבד תרועה שאין עמה [זכרון] כגון (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם ר' יוסי אומר עם השופרות רבי יהודה אומר לא היה אומרן [עמהם] מלכות שיש עמה [שופר כגון (תהילים צח) בחצוצרות וקול שופר וגו'] רבי יוסי אומר אומרה עם המלכיות ועם השופרות רבי יהודה אומר לא היה אומרה אלא עם השופרות בלבד (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' רבי יוסי אומר אומרן עם [מלכיות] רבי יהודה אומר לא היה אומרן [עמהן מלכיות שאין עמה שופר כגון] (תהילים מז) זמרו לאלהים זמרו וגו' כי מלך כל הארץ אלהים [זמרו משכיל מלך אלהים על גוים] רבי יוסי אומר [אומרן עם המלכיות] רבי יהודה אומר [לא היה אומרן] (תהילים כד) שאו שערים ראשיכם וגו' מי זה מלך הכבוד [וגו' שאו שערים ראשיכם מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות] וגו' ר' יוסי אומר [כל אחד ואחד בפני עצמו רבי יהודה אומר אומרן כולן כאחד] זכרונות האמורות [בענין בקשה] רבי יוסי אומר אומרן כולן כאחד רבי יהודה אומר ראשונים בפני עצמן ושניים בפני עצמן. שופרות האמורות בענין גדעון ובענין יהושע ר' יוסי אומר אומרן כל אחד ואחד בפני עצמו רבי יהודה אומר האמורין בשעת מעשה לעצמן בשעת פקידה לעצמן.
ב,יב סדר תקיעות שלש של שלש שלש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות שמע שש תקיעות [ושלש] תרועות אפילו בסירוגין אפילו כל היום כולו יצא [שמע תקיעה מזה ותקיעה מזה ותרועה מזה תקיעה מזה ותרועה מזה אפילו בסירוגין אפילו כל היום כולו יצא שמע תקיעות וברכות בין שהקדים תקיעות לברכות ובין שהקדים ברכות לתקיעות יצא] תקע והריע ותקע וחזר והריע ותקע אין בידו אלא אחת תקע והריע ותקע בנשימה אחת לא יצא מתלמדין לתקוע בשבת [אין] מעכבין את הנשים ואת הקטנים מלתקוע בשבת [ואצ"ל] ביום טוב.
ב,יג יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל עשר ובית הלל אומרים מתפלל תשע יום טוב שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל שמונה ואומר של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה ומתחיל בשל שבת ובית הלל אומרים [מתפלל שבע מתחיל] בשל שבת ומסיים בשל שבת [ואומר] קדושת היום באמצע אמרו בית הלל לבית שמאי והלא במעמד כולכם זקני בית שמאי ירד חוני הקטן ואמר שבע ואמרו [לו] כל העם נחת רוח [היה] לך אמרו להם בית שמאי מפני שהיתה שעה ראויה לקצר אמרו להם בית הלל אילו היתה שעה ראויה לקצר היה לו לקצר בכולם.
ב,יד רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן וחכמים אומרים כל אחד וא' מוציא [את] עצמו [אמר להן אם כן למה מורידין אותו לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את מי שאינו יודע אמר להם] אם כן למה מתפללין כל אחד ואחד לעצמו [אמרו לו] מפני ששליח צבור מתקין את עצמו אמר להם א"כ למה מורידין אותו לפני התיבה אמרו לו להוציא את מי שאינו יודע אמר להם כשם שהוא מוציא את מי שאינו יודע כך הוא מוציא את מי שיודע.
א,א שואלין את הגשמים עד שיצא ניסן שנאמר (יואל ב) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון [וגו'] דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יורה במרחשון ומלקוש בראשון בניסן אמר להם ר' מאיר הואיל ואילן עושה פירות לשנים עשר ותבואה לששה חדשים מה מצינו באילן שנא' [בו] (יחזקאל מז) לחדשיו יבכר אף תבואה לחמשה עשר יום הא למדת שיורה ומלקוש [בניסן].
א,ב מאימתי שואלין את הגשמים משהגיע זמנה של רביעה אם היתה שנה חסירה נותנין לה חסרונה [אם] לאו הולכין אחר סדרן דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם הולכים אחר סדרן אם היתה שנה מעוברת נותנין לה עיבורה.
א,ג איזו היא רביעה ראשונה [ר"מ אומר בכירה לשלשה בינונית לשבעה אפילה לשבעה עשר רבי יהודה אומר הבכירה לשבעה בינונית לי"ז אפילה לכ"ג רבי יוסי אומר הבכירה לי"ז בינונית לעשרים ושלשה אפילה לר"ח כסלו] וכן היה רבי יוסי אומר אין היחידים מתענין [אלא מר"ח].
א,ד איזו [היא] רביעה שניה משהגיע זמנה של רביעה דברי ר"מ וחכ"א משתרד רביעה רבי יוסי אומר כל התלוי ברביעה משתגיע זמנה של רביעה וכל שאין תלוי ברביעה משתרד רביעה שניה רבן שמעון בן גמליאל אומר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה [ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שניה כמה גשמים יורדין ויהא בהן כדי רביעה מלא כלי של שלשה טפחים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר ראשונה טפח שניה טפחיים ורביעה שלשה טפחים אמר רשב"א אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין הארץ פולטת כנגדו טפחיים וכן הוא אומר (תהילים מב) תהום אל תהום קורא וגו' למה נקרא רביעה שרובעת את הארץ].
א,ה [כל שאמרו אוכלין ושותין מבעוד יום אסורין במלאכה ברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל בתשמיש המטה היום אסור במלאכה והלילה מותר מנין שהיום הולך אחר הלילה שנאמר (אסתר ד) לך כנוס את כל היהודים וגו' כל אלו שאמרו אוכלין ושותין משחשיכה מותרין במלאכה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל בתשמיש המטה] אוכלין ושותין עד [שיאיר המזרח] דברי ר' ר"א בר"ש אומר עד קרות הגבר [ישן ועמד אסור מיד כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא מן הכרך נועל הגיע לכרך חולץ וכן אתה אומר במנודה ובאבל].
א,ו איזהו יחיד רשב"א אומר כל הרוצה לעשות יחיד [עצמו] עושה ת"ח [אינו] עושה [אא"כ מינהו ב"ד על צבור] רשבג"א דבר שהוא של צער הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ות"ח עושה ותבא עליו ברכה דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ות"ח עושה אא"כ מינהו ב"ד על הצבור.
א,ז רשב"א משום ר"מ וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו זרע חצי כסלו וטבת [וחצי שבט] חורף חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ חצי אב אלול וחצי תשרי חום רבי יהודה היה מונה ממרחשון ר"ש מונה מתשרי.
א,ח סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין עליה אפר מקלה ולא היו מתעלפין עליה אלא אחד יושב ומשמרה כל היום זקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין בניי יתבייש אדם מחבירו ואל יתבייש אדם ממעשיו [מוטב] יתבייש אדם מחבירו וממעשיו ואל יהא הוא ובניו [מציבין] ברעב וכן הוא אומר (ישעיהו נח) למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע מה הוא משיבו הן ביום צומכם וגו' [הן לריב ומצה תצומו וגו' הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו וגו' אלא איזה צום שאני רוצה בו פתח חרצובות רשע וגו' אם יהא שרץ בידו של אדם אפילו טובל בשילוח ובכל מי בראשית אינו טהור לעולם השליך שרץ מידו עלתה לו טבילה בארבעים סאה וכן הוא אומר (משלי כח) ומודה] ועוזב ירוחם ואומר (איכה ג) נשא לבבנו אל כפים [וגו'].
א,ט אומר לפניהם כ"ד י"ח [בכל יום ושש היה מוסיף שביעית משום סומכוס אמרו משפיל הרמים היכן אמרו] בין גואל ישראל לרופא חולים עונין אמן על כל ברכה וברכה [תוקעין ומריעין ותוקעין כך] היו נוהגין בגבולין במקדש [מה הן] אומרין ברוך [אתה] ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם [ואין] עונין אמן במקדש מנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר (נחמיה ט) קומו וברכו את ה' אלהיכם [וגו' מנין על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה שנאמר] (שם) ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה ברכה [ועל כל תהלה תהלה].
א,י על [הראשונה] הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו [וגו'] וחזן הכנסת אומר [להם] תקעו הכהנים תקעו וחוזר ואומר [להם] מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע [קול צעקתכם ביום הזה תוקעין ומריעין. על] השניה הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו [חזן] הכנסת אומר [להם] הריעו בני אהרן הריעו [וחוזר] ואומר [להם] מי שענה את [משה ואבותינו] על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע [קול צעקתכם ביום הזה תוקעין ומריעין ותוקעין אחת [תקיעה ואחת תרועה עד שגומר את כולם כן] הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנינא בן תרדיון בסכני וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח [בלבד].
ב,א ארבעה משמרות עלו מן הגולה ידעיה חרום פשחור ואימר עמדו נביאים שבירושלים [ועשאום] עשרים וארבעה משמרות ובללום והטילום לתוך הקלפי ובא ידעיה ונטל חמש והוא הרי כאן שש בא חרום ונטל חמש והוא הרי שש בא פשחור ונטל חמש והוא הרי שש בא אימר ונטל חמש והוא הרי [שש] וכך התנו עמהם הנביאים שאפילו [יהויריב] עולה מן הגולה לא [יהא אחד מהן נדחה מפניו אלא יעשה טפלה לו] עמדו ראשי משמרות וקבעו את עצמן בבתי אבות.
ב,ב כל משמר שיש בו ארבעה חמשה ששה שבעה שמונה תשעה משמר שיש בו ארבעה שלשה מקריבין שני ימים ואחד מקריב יום אחד משמר שיש בו חמשה שלשה מקריבין שני ימים ושנים מקריבין יום אחד משמר שיש בו ששה חמשה מקריבין חמשה ימים ואחד מקריב שני ימים משמר שיש בו שבעה כל אחד ואחד מקריב יומו משמר שיש בו שמונה ששה מקריבין ששה ימים ושנים מקריבין יום אחד משמר שיש בו תשעה חמשה מקריבין חמשה ימים וארבעה מקריבין שני ימים [ויש] מהן שקבעו עצמן [לעולם] הבא בשבת בא בשבת לעולם לאחר השבת לאחר השבת לעולם יש מהן [שמגדילין] פעם אחת בחודש יש מהן [שמגדילין] פעם אחת בשבת יש מהן [שמגדילין] פעם אחת בשבוע ויש מהם [שמגדילין בכל משמר ומשמר].
ב,ג [כל שמכיר את משמרתו ואת בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אין אסור אלא אותו יום בלבד כל שמכיר את משמרתו ואין מכיר את בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אסור כל אותה שבת כל שאין מכיר לא את משמרתו ולא את בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אסור כל חודש רבי אומר אומר אני שיהא זה אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו].
ב,ד מפני מה אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים [שאם] תכבד העבודה על אנשי בית אב [יסמכו עליהן] אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה מפני שהן [תדירין בעבודה].
ב,ה אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית רבי יוסי אומר משחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם יום שני וחמישי הוחדו לתענית צבור ובהן בתי דינים יושבין בעיירות ובהן נכנסין לבתי כנסיות וקורין ובהן [מפסיקין] למקרא מגילה.
ב,ו מה בין תענית צבור לתענית יחיד [תענית צבור אוכלין ושותין מבעוד יום מה שאין כן בתענית יחיד] תענית צבור אסורין במלאכה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה מה שאין כן בתענית יחיד תענית צבור נכנסין לבתי כנסיות מה שאין כן בתענית יחיד תענית צבור מוציאין את התיבה לרחובה של עיר מה שאין כן בתענית יחיד תענית צבור מתפללין עשרים וארבע ברכות מה שאין כן בתענית יחיד תענית צבור כהנים נושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום משא"כ בתענית יחיד תענית צבור אין מפסיקין לימים טובים הכתובים במגילה מה שאין כן בתענית יחיד מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד [אמרו לו לרבי אליעזר וסיפר לרבי יהושע ורחץ אמר להם ר' יהושע] צאו והתענו על מה שהתעניתם כל זמן שהיה רבן גמליאל קיים היתה הלכה נוהגת כדבריו לאחר מיתתו של רבן גמליאל בקש רבי יהושע לבטל את דבריו עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר חזי אנא בתר רישא גופא אזיל כל זמן שהיה רבן גמליאל קיים היתה הלכה נוהגת כדבריו עכשיו שמת אתם מבקשים לבטל את דבריו אמר רבי יהושע אנו שומעין לך נקבעה הלכה כדברי רבן גמליאל ולא ערער אדם על דבריו.
ב,ז [בשבתות ובימים טובים מותר להתענות לפניהם ולאחריהן מפני מה אלו אסורין ואלו מותרין אלו מדברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק אלו דברי סופרין] ודברי סופרין צריכין חיזוק אבא יוסי בן דוסאי [אמר] משם רבי יוסי הגלילי נשבע שיתענה בערב שבת הרי זה שבועת שקר.
ב,ח ותשעה באב שחל להיות בערב שבת אוכל אדם כביצה ושותה כביצה כדי שלא יכנס לה כשהוא מעונה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר [הרי זה] מתענה ומשלים אמר לו רבי יוסי אי אתה מודה בתשעה באב שחל להיות אחר השבת שאוכלין ושותין מבעוד יום מה לי [ליכנס] לה מעונה מה לי [יצא] הימנה מעונה אמר לו לא אם אמרת בזה שאוכלין ושותין כל היום תאמר בזה שאין אוכלין ושותין אלא משחשכה.
ב,ט [כשם שמתריעין על הגשמים בשאר שני שבוע כך מתריעין עליהם בשביעית מפני פרנסת אחרים ומתריעין על האילן] בפרוס הפסח [ועל] הבורות ועל השיחין ועל המערות בפרוס החג אם אין להם [מה שישתו] מתריעין עליהן מיד [איזו הוא] מיד שלהן [יום] שני [ויום חמישי] ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא [באותה הפרכיא בלבד].
ב,י [דבר שיש בו הפסק אפילו שלשה מתים ביום אחד זה אחר זה אין זה דבר דבר שאין בו הפסק אפי' שלשה מתים בג' ימים זה אחר זה ה"ז דבר אסכרה אם מתים בה מתריעים עליה אם לאו אין מתריעין עליה מתריעין על הגובאי כל שהוא מפני שהיא מכה מהלכת ר"ש בן אלעזר אומר אף על החגב חרב העוברת ממקום למקום אפי' חרב של שלום מתריעין עליה ואין צריך לומר חרב של פורעניות ואין לך חרב של שלום יותר משל פרעה נכה ושטפה את הצדיק ההוא זה יאשיהו (דברי הימים ב לה) וישלח אליו מלאכים לאמור מה לי ולך וגו' ואלהים אמר לבהלני מפי הקדוש אני עולה חדל לך זה לשון עבודת כוכבים] ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם בו התחפש וגו' ויורו המורים למלך יאשיהו וגו' [היו מתאבלין על יאשיהו וגו'] ויקונן ירמיהו על יאשיהו היכן פירושו של דבר (איכה ד) רוח אפינו משיח ה' וגו' [ועל כולם אין מתריעין עליהן אלא באותה הפרכיא בלבד היה בסוריא אין מתריעין עליהן].
ב,יא עיר שהקיפוה עובדי כוכבים או נהר [וכן] ספינה המטורפת בים [וכן] יחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומפני ליסטים ומפני רוח רעה כולם אין רשאין לסגף [את] עצמן בתענית שלא לשבר את כחן וכן היה ר' יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית [שמא יפול על הצבור ויהיו צריכים לפרנסו] מעשה ואמרו לחסיד אחד התפלל וירדו גשמים התפלל וירדו גשמים א"ל כשם שהתפללת [וירדו] גשמים כך התפלל [וילכו] להם אמר להם צאו וראו אם [עומד] אדם בקרן אפיל [ומקשקש את רגלו בנחל קדרון] אנו מתפללין שלא ירדו גשמים אבל בטוחים אנו שאין המקום מביא מבול לעולם שנא' (בראשית ט) ולא יהיה עוד המים למבול וגו' (ישעיהו נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו' רמ"א מבול של מים אין אבל מבול של אש ושל גפרית יש כדרך שהביא על הסדומיים שנאמר (בראשית יט) וה' המטיר על סדום וגו' רבי יהודה אומר מבול של כל בשר אין אבל מבול של יחידים יש כיצד נפל לים טבעה ספינתו בים ומת הרי הוא מבולו רבי יוסי אומר מבול של מים אין אבל מבול של דבר לעובדי כוכבים לימות המשיח יש שנא' (זכריה יא) ואקח את מקלי את נועם וגו' מהו אומר ותופר ביום ההוא.
ב,יב העוברות והמיניקות מתענים בט"ב וביוה"כ ובג' תעניות של צבור ושאר תעניות לא היו מתענות ולא שיענגו [את] עצמן בתפנוקין אלא שאוכלות ושותות כדי קיום הולד [הרי] שהיה מתענה על החולה [ונתרפא על הצרה ועברה הרי זה משלים תעניתו הרי שהיה מתענה ושכח ואכל ושתה משלים את תעניתו ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה משלים תעניתו הנכנס לעיר ומצאו שמתענין הרי זה מתענה עמהן איזהו] הלל הגדול (תהילים קלו) הודו לאלהי האלהים הודו לאדוני האדונים וגו'.
ג,א בשלשה פרקים נושאין כפיהן ד' פעמים ביום [בשחר] בחצות במנחה [ובנעילה] דברי ר' מאיר וחכמים אומרים במנחה ובנעילה לא היה שם נשיאת כפים שנאמר (דברים יח) לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו מקיש בניו [לו] מה הוא מעומד ונשיאות כפים בבוקר אף בניו מעומד ונשיאות כפים בבוקר.
ג,ב שמונה משמרות תקן משה לכהונה ושמונה ללוים משעמד דוד ושמואל הרואה עשאום כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות [לויה] שנאמר (דברי הימים א ט) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אלו משמרות כהונה ולויה עמדו נביאים שבירושלים וקבעו שם כ"ד מעמדות כנגד כ"ד משמרות כהונה ולויה שנאמר (במדבר כח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי אי אפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו.
ג,ג הגיע זמן המשמר כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר שאין יכולים לעלות לירושלים מתכנסים לעריהן וקורין [מעשה] בראשית ובטלים מן המלאכה כל אותה שבת רשב"א אומר כהנים ולוים וכלי [שיר והעם] מעכבין [את העבודה באחד בניסן אין בו מנחה ונעילה משום שיש בו קרבן מוסף וקרבן עצים].
ג,ד פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שיש בו מוסף קורין בו מוסף וכל שאין בו מוסף אין קורין בו מוסף בשחרית ובמוסף נכנסין [לבתי כנסיות וקורין במנחה קורין על פה רי"א אין היחיד קורא ע"פ אלא נכנסין לבתי כנסיות וקורין על פה כדרך שקורין את שמע].
ג,ה מה ראו זמן עצי כהנים והעם לימנות [שכשעלו] בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה [עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמן ומסרו לצבור וכן התנדבו עמהן הנביאים שאפילו לשכה מלאה עצים ואפילו עצים משל צבור ועמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמן לא יהא קרבן מתקרב אלא משלהם תחלה] שנאמר (נחמיה י) והגורלות הפלנו על קרבן עצים [ואומר (עזרא ו) כי עזרא הכין לבבו וגו'].
ג,ו אותן ימים אסורים בהספד [ובתענית בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית] רבי יוסי אומר משחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם אמר רבי אלעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין וחל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והיינו מתענין ולא משלימים.
ג,ז [מהו] בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות [שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדסאות על הדרכים שלא לעלות לירושלים כדרך שהושיב ירבעם כל מי שהוא כשר וירא חטא באותו הדור היה נוטל את הבכורים ומחפן כמין קציעות ומניחן בכלים ונטל את הסל ואת העלי על כתפו ועלה כשהגיע לאותו משמר א"ל לאן אתה הולך א"ל לעשות שתי קציעות הללו שני כפין של דבלה במכתשת הלז שבפני בעלי זה שעל כתפי כיון שעבר מאותו משמר מעטרן ומעלן לירושלים].
ג,ח [מה הוא אומר בני סלמאי הנטופתי שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדסאות על הדרכים שלא לעלות לירושלים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט כל מי שהוא ירא חטא וכשר באותו הדור היה מביא שני גזרי עצים ועושה אותן כמין סולם ומניחן על כתפו ועולה כשהגיע לאותו משמר אמר לו לאן אתה הולך א"ל ליטול ב' גוזלות משובך הלז שבפני בסולם זה שעל כתפו כיון שעבר מאותו משמר מפרקן ומעלן לירושלים] ולפי שמסרו עצמן על התורה ועל המצות [לפיכך] נמצא להם שם טוב וזכר טוב בעולם ועליהם [הוא אומר] (משלי י) זכר צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחביריו [הוא אומר] (שם) ושם רשעים ירקב.
ג,ט [ר' יוסי אומר] מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב כשחרב הבית בראשונה [מוצאי שבת היה] ומוצאי שביעית היה ומשמרתו של יהויריב היתה [וט"ב היה וכן בשנייה והלוים עומדין על דוכנן ואומרים] (תהילים צד) וישב עליהם את אונם [וגו'] למחר כשיבנה הבית מה הוא אומר (דברי הימים א טז) ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (תהילים עב) עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו'.
ג,י [בתשעה בחודש הובקעה העיר בשניה ובראשונה ובז' בו אם נאמר (ירמיהו נב) בז' בחודש למה נאמר בט' בחודש אם נאמר בט' בחודש למה נאמר בז' בחודש אלא בז' בחודש כיבשו האומות את ההיכל] ונטלו את העמודים ואת הים ואת המכונות [והיו מקרקרים] שביעי שמיני ותשיעי [עד שפנה יום] וכה"א (שם) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב לעתותי ערב הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה בעשור לחודש.
ג,יא כל שהוא [מסעודת] ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין [ואסור לאכול שני תבשילים] ואסור לרחוץ [ולסוך וכל] שאינו מסעודת ט' באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ומותר לאכול שני תבשילין [ומותר] לרחוץ [ולסוך] רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משם אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ [פניו ידיו ורגליו] ואין שאילת שלום לחברים בט"ב ולהדיוט בשפה רפה מתקנין [מט"ב לט"ב] עבר ט"ב [מותרין בכולם.
ג,יב ט"ב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו ואין מונע מעצמו כלום.
ג,יג אותן ימים עתידין להיות ימים טובים לישראל שנאמר (זכריה ח) כה אמר ה' צום הרביעי וגו' וכל המתאבלים עליה בעולם הזה שמחים הם עמה לעולם הבא שנאמר (ישעיהו סו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו'.
א,א כרכין המוקפין מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר רבי [יהודה] בן קרחה אומר מימות אחשורוש אמר רבי יוסי ברבי יהודה היכן מצינו לשושן הבירה [שמוקפת] חומה מימות יהושע בן נון [אלא] (אסתר ט) משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר הסמוכין לכרך [ונראין עמו הרי הן כיוצא בו].
א,ב היוצאין [בשיירא] ומפרשין בספינה קורין בארבע עשר חל להיות בערב שבת [כרכין המוקפין חומה] מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום רבי יוסי אומר [אומר אני שלא יקדמו בני כרכין לבני עיירות אבל קורין עמהן] בו ביום חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בערב שבת [ומוקפין חומה לאחר שבת] רבי אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות [גדולות] ממקומן ידחו ליום הכניסה.
א,ג אמר רבי יהודה אימתי [מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי] הואיל ומסתכלין בה אין [מסתכלין בה] אלא בזמנה.
א,ד מקרא מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין ספק מילה וזמן עצי כהנים ט"ב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין. אע"פ שאמרו מקדימין [ולא מאחרין קורין את המגילה] וגובין ומחלקין בו ביום שאין עיניהם [של עניים] נשואות אלא ליום מקרא מגילה שנאמר (אסתר ט) והימים האלה נזכרים ונעשים [וגו' ועוד] לקיים את השמחה בזמנה.
א,ה מגבת פורים לפורים ומגבת העיר לאותה העיר אין מדקדקין במגבת פורים אבל לוקחים את העגלים ושוחטין ואוכלין אותן והמותר [אל] יפול לכיס של צדקה ר"א אומר מגבת פורים [אל יעשה ממנו עני רצועה לסנדלו].
א,ו רבי מאיר אומר [הלוה מעות מחבירו] ליקח בהן פירות אל יקח בהן כלים כלים אל יקח בהן פירות [מפני שגונב דעת המלוה] רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ [הלוה מעות מחבירו] ליקח בהן חלוק אל יקח בהן טלית טלית אל יקח בהן חלוק [מפני שגונב דעת מלוה].
א,ז קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה [שנה צריכין לקרותה] באדר השני שכל מצות שנוהגות [באדר השני נוהגות באדר הראשון] ר"א בר' יוסי אומר [משום רבי זכריה בן הקצב] אין [צריכין לקרותה באדר השני שכל מצות הנוהגות באדר שני אין נוהגות באדר ראשון חוץ מהספד ותענית שנוהגין בזה ובזה שטרות שבזה ובזה בראשון כותבין אדר ואדר שני נכתב תניין].
א,ח אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש [בלבד] ר' יהודה [אומר] אף מכשירי אוכל נפש רבי נחוניא בן הקנה [אומר יום הכפורים הרי הוא כשבת לתשלומין] אין בין שלשה תעניות שניות לשבע אחרונות אלא תרועה ונעילת חנויות בלבד [אין בין מודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש].
א,ט אין בין נזיר סתם לנזיר ל' [אלא] שהנזיר סתם מגלח ליום [שלשים ואחד] ואם גלח ביום ל' [לא] יצא נזיר ל' מגלח ליום ל' ואחד [אם] גלח ביום ל' יצא וזה וזה מצותן לגלח [ליום] ל' ואחד. אין בין דם המת לדם תפיסה אלא שדם המת נזיר מגלח עליו וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו דם תפיסה אין נזיר מגלח עליו ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.
א,י אין בין כזית מן המת למת אלא שכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים אין בין כזית מן המת לעצם כשעורה אלא טומאת אהל בלבד. אין בין אבר מן המת לאבר מן החי אלא שאבר מן המת [הבשר] הפורש ממנו טמא ואבר מן החי [הבשר] הפורש ממנו טהור.
א,יא אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים זבה אין טעונה ביאת מים חיים [אין בין זבה לנדה אלא קרבן אין בין קרבן זבה ליולדת אלא הבאת קרבן אין בין נדה לשומרת יום כנגד יום אלא ספירת שבעה בלבד].
א,יב אין בין בית [המוסגר] לבית המוחלט אלא שהבית [מוסגר מטמא בתוכו] והמוחלט מתוכו ומאחוריו [זה וזה מטמא בביאה] אבנים שיש בהן נגע מטמאות מאחוריהן אין בין נדרים לנדבות אלא שהמקדיש נדרים לבדק הבית ואבדו חייב באחריותן נדבות אין משלם אלא טובת הנאתו בלבד.
א,יג אין בין במות יחיד לבמות צבור אלא כל שנדר ונדב קרב בבמות יחיד [כל] שאין נדר ונדב קרב בבמת צבור. אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה בנין אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה.
א,יד אין בין כהן [משוח בשמן המשחה] המשמש לכהן משוח שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה [אין בין מרובה בבגדים משמש למרובה בגדים שעבר אלא פר הבא על כל המצות אין בין כהן משוח שעבר למרובה בבגדים שעבר אלא פר הבא על כל המצות] אין בין כהן מרובה בבגדים משמש לכהן משוח שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה אין בין כהן משוח משמש לכהן מרובה בבגדים שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה ופר הבא על כל המצות.
ב,א הקורא את המגילה למפרע לא יצא וכן בהלל [וכן בתפלה] וכן בקריאת שמע הקורא את המגילה [וטעה] והשמיט בה פסוק אחד לא יחזור ויקרא אותו הפסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו הפסוק וגומר עד סוף וכן בהלל [וכן בתפלה] וכן בקריאת שמע נכנס לבית הכנסת ומצאן שקראו חציה וגמר עמהן לא יחזור ויקרא מראשה ועד אותו מקום אלא מתחיל מראשה וגומר עד סוף וכן בהלל [וכן בתפלה] וכן בקריאת שמע.
ב,ב קראה בלילה לא יצא ידי חובתו א"ר יוסי מעשה בר' יוחנן בן נורי שקראה בצפורי בלילה אמר לו אין שעת הסכנה ראיה קראה על פה לא יצא ידי חובתו אמר [רשב"א] מעשה בר' מאיר שהלך [לאסיא] לעבר [את] השנה [לא מצא] שם מגילה כתובה עברית [כתבה מפיו וחזר] וקרא מתוכה קראה בין עומד בין יושב בין מוטה בין שהעמיד לה [תורגמן] בין שבירך לפניה [ובין שבירך] לאחריה לאחריה ולא בירך לפניה לא בירך לפניה ולא לאחריה יצא אר"ש מעשה בר"מ שקראה בבית הכנסת בטבעין מיושב והיו בני הכנסת יושבין כיון [שנגמרה] מקצתה נתנה לאחר וברך עליה.
ב,ג קראה בלעז הלעוזות יוצאין ידי חובתן קראה אשורית שומעין [ושאין שומעין] יוצאין י"ח לעולם אין יוצאין ידי חובתן עד שתהא כתובה אשורית בלשון עברי על הספר ובדיו.
ב,ד הכל חייבין בקריאת [מגילה] כהנים לוים וישראלים [ועבדים] משוחררין חללין נתינים [וממזרים] סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים י"ח אנדרוגינוס מוציא מינו ולא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אין מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. אמר רבי יהודה קטן הייתי [וקריתי לפני ר' טרפון בלוד וקלסני] א"ר קטן הייתי וקריתיה [לפני ר' יהודה באושא והיו שם זקנים ולא אמר אחד מהן דבר] אמרו לו אין מביאין ראיה מן המתיר [מכאן ואילך הנהיגו שיהו קטן קורין אותה לרבים].
ב,ה מצות מגילה מתחלתה ועד סופה דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר (אסתר ג) מאחר הדברים האלה ר"ש בן [אלעזר] אומר (אסתר ו) מבלילה ההוא אבל הכל מודים [שמצותה לגמור עד סוף].
ב,ו כל יום הנף אסור בחדש כל יום השביעי חייב בסוכה וכל יום השביעי כשר ללולב כל יום השמיני כשר למילה וכל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטיר חלבים ואיברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה [אבל אין] חייבין עליהן משום נותר ואין מחשבה פוסלת בהן משום פגול עד שיעלה עמוד השחר.
ב,ז ר' מנחם בר' יוסי אומר [בני הכנסת לא יקחו את הרחבה] א"ר יהודה בד"א בזמן שלא התנו עמהן פרנסי אותה העיר אבל אם התנו עמהן פרנסי העיר רשאין לשנותה לכל דבר שירצו.
ב,ח העושה תיבה ומטפחות לספר עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי לישתמש בהן הדיוט ומשנשתמש בהן גבוה אין רשאי לישתמש בהן הדיוט וכלים שנשתמש גבוה אל ישתמש בהן הדיוט אבל משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחה ממנו מטפחת ספרים משנין אותם מספרים לספרים אבל לא לדברים אחרים.
ב,ט העושה מנורה ונר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם הבעלים מהן [רשאי] לשנותן לדבר אחר משנשתקע שם הבעלים מהן אין רשאי לשנותן לדבר אחר [יחיד שפסק צדקה בעירו נותנה לעניי עירו בעיר אחרת נותנה לעניי עיר אחרת הפרנסים שפסקו צדקה בעירן נותנין אותה לעניי עירן בעיר אחרת נותנין אותה לעניי עיר אחרת] הפוסק צדקה עד שלא זכו בה הפרנסין רשאי לשנותה לדבר אחר משזכו בה הפרנסין אין רשאי לשנותה לדבר אחר אלא מדעתן.
ב,י [נכרי שהקדיש קורה לבית הכנסת וכתוב עליה לשם בודקין אותו אם אמר לשם הקדש נדרתי גונזין אותו ואם אמר לשם בית הכנסת נדרתי גורדין מקום השם וגונזין אותו ומשתמשים במותר] כלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי לישתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן גבוה אין רשאי לישתמש בהן הדיוט וכלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה אבנים וקורות שחצבן מתחלה להדיוט אין בונין [אותו] בהר הבית אבני היכל ועזרות שנפגמו אין להם פדיון וטעונין גניזה אמר רבי יהודה מעשה ברבי אלעזר ברבי צדוק שלקח בית הכנסת של אלכסנדריא שהיתה בירושלים והיה עושה בה כל חפצו לא אסרו אלא [שלא יהא] שם הראשון קרוי עליו.
ב,יא בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש לא יכנס להן לא בחמה מפני החמה ובצינה מפני הצינה ובגשמים מפני הגשמים ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ישנין בהן ואין מטיילין בהן ואין ניאותין בהן אבל קורין ושונין ודורשין בהן בהספד של רבים מספיד בהן אמר רבי יהודה בד"א בישובן אבל בחורבנן מניחין אותן ומגדלין בהן [העשבים] מפני עגמת נפש.
ג,א ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין פ' שקלים ומפטירין (מלכים ב יב) פ' שקלים שביהוידע הכהן איזו היא שבת ראשונה כל שר"ח אדר חל להיות בתוכה אפילו בע"ש בשניה זכור ומפטירין (שמואל א טו) כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל איזו היא שבת שניה כל [שפורים חל] להיות בתוכה ואפילו בע"ש בשלישית פרה אדומה ומפטירין (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם איזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריו רביעית החודש הזה לכם ראש חדשים ומפטירין (יחזקאל מה) כה אמר ה' בראשון באחד לחודש איזו היא שבת רביעית כל [שר"ח] ניסן [חל] להיות בתוכה ואפי' בע"ש.
ג,ב היתה פ' שקלים סמוכה לאדר בין מלפניה בין מלאחריה קורין אותה וחוזרין וכופלין אותה וכן בשניה וכן בשלישית וכן ברביעית וכן בפורים שואלים הלכות [הפסח] בפסח והלכות עצרת בעצרת הלכות [החג] בחג בבית הועד שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רשב"ג אומר שתי שבתות.
ג,ג יו"ט [הראשון] של פסח קורין [פרשת (ויקרא כג) הנף שבתורת כהנים] ושאר [כל] ימות הפסח [מדלגין מעניינות הפסח הכתובין בתורה בעצרת] (דברים טו) שבעה שבועות [וי"א] בחדש השלישי בר"ה (ויקרא כג) [דבר אל בני ישראל לאמר] בחדש השביעי [באחד לחודש וגו'] וי"א (בראשית כא) וה' פקד את שרה ביוה"כ קורין אחרי מות ומפטירין (במדבר כט) בעשור שבחומש הפקודים [ביו"ט] הראשון של חג קורין (ויקרא כג) [דבר אל בני ישראל לאמר] בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות וגו' בשני (במדבר כט) ביום השני בשלישי ביום השלישי [ברביעי וביום הרביעי בחמישי וביום החמישי בששי וביום הששי בשביעי וביום השביעי בשמיני וביום השמיני].
ג,ד בר"ח של חנוכה [קורין] (במדבר כח) ובראשי חדשיכם מקום [שפוסקין בשבת בשחרית משם מתחילין] במנחה במנחה [משם מתחילין] בשני בשני [משם מתחילין] בחמישי בחמישי [משם מתחילין בשבת הבאה ר' יהודה אומר מקום שפוסקין בשבת בשחרית משם מתחילין לשבת] הבאה.
ג,ה ביו"ט חמשה ביוה"כ ששה בשבת שבעה [אם רצו להוסיף אל יוסיפו] דברי ר' ישמעאל רבי עקיבה אומר ביום טוב חמשה ביוה"כ [ששה ובשבת שבעה ואם רצו להוסיף מוסיפין] הכל עולין למנין שבעה אפילו [אשה אפילו קטן אין מביאין את האשה לקרות ברבים].
ג,ו בית הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב אפילו שבעה פעמים בית הכנסת של לעוזות אם יש להם מי שיקרא עברית פותחין עברית וחותמין אם [אין להם מי שיקרא אלא אחד אין קורא אלא אחד].
ג,ז אין עושין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים ואין אומרים ברכת אבלים פחות מעשרה [ואין מעמד פחות מעשרה] ואין אבלים מן המנין אין אומרים ברכת חתנים פחות מעשרה וחתנים מן המנין אומרים ברכת חתנים בין בסעודת אירוסין בין בסעודת נשואין בין בחול בין בשבת רבי יהודה אומר אם באו פנים חדשות אומרים ברכת חתנים ואם לאו אין אומרים ברכת חתנים.
ג,ח אימתי מסיעין על החדש לאור עיבורו כיצד חל להיות ערב שבת ושבת מסיעין עליו למוצאי שבת אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היו חבורות שבירושלים נוהגין אלו לבית המשתה ואלו לבית האבל אלו לסעודת אירוסין ואלו לסעודת נשואין אלו לשבוע [בן] ואלו לליקוט עצמות שבוע הבן וליקוט עצמות שבוע הבן קודם לליקוט עצמות בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם לבית האבל רבי ישמעאל היה מקדים בית האבל לכולם שנאמר (קוהלת ז) טוב ללכת אל בית אבל [וגו'] רבי מאיר אומר [משום ר' עקיבה] מה תלמוד לומר (שם) והחי יתן אל לבו עבד דיעבדון לך לווייה דילוון לך ספוד דיספדונך קבור דיקברונך.
ג,ט אין קורין בתורה פחות משלשה פסוקין [בכרך אחד] אם היתה פרשה של ארבע ושל חמשה הרי זה קורא את כולה היתה פרשה של חמשה וקרא שלשה והניח את השנים העומד אחריו לקרוא קורא אותן שנים ועוד שלשה בפרשה אחרת אם היתה פרשה של ארבעה ושל חמשה הרי זה קורא את כולה אין מפטירין בנביא פחות משלשה פסוקים [בכרך אחד] אם היתה פרשה של ארבעה ושל חמשה [פסוקין] הרי זה קורא את כולה המקצר הרי זה משובח [אם היתה פרשה קטנה] כגון (ישעיהו נב) כה אמר ה' חנם נמכרתם [קורא אותה בפני עצמה].
ג,י אין משיירין בסוף הספר אלא כדי שיקראו שבעה שייר כדי שיקראו ששה קורא אותן ששה ועוד שבעה בחומש [אחד] אין משיירין בסוף התורה אלא כדי שיקראו שבעה שייר כדי שיקראו ששה וקראו אותן ששה חוזר הענין וקורא אותן שבעה.
ג,יא מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה [ואין] מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר [מדלגין] ובלבד שלא ידלג מסוף הספר [לראשו].
ג,יב [מכרכין תורה במטפחות תורה וחומשין במטפחות חומשין תורה וחומשים במטפחות נביאים אבל לא נביאים במטפחות תורה וחומשין ונותנין תורה על גבי תורה וחומשין] ע"ג חומשין [תורה] וחומשין על גבי נביאים [אבל לא נביאים על גבי תורה וחומשין].
ג,יג א' קורא בתורה וא' מתרגם לא יהא א' קורא ושנים מתרגמין ולא שנים קורין וא' מתרגם ולא שנים קורין ושנים מתרגמין אחד קורא בנביא וא' מתרגם א' קורא ושנים מתרגמין אבל לא שנים קורין וא' מתרגם ולא שנים קורין ושנים מתרגמין אחד קורא מגילה וא' מתרגם א' קורא ושנים מתרגמין שנים קורין וא' מתרגם שנים קורין ושנים מתרגמין קטן מתרגם על ידי גדול אבל אין כבוד שיתרגם גדול על ידי קטן שנאמר (שמות ז) ואהרן אחיך יהיה נביאך חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים וכן ראש בהכ"נ לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים שאין אדם [מבזבזהו בידיו] לעצמו חזן הכנסת העומד לקרות אחד עומד ומחזן לו עד שעה שיקרא.
ג,יד כיצד היו זקנים יושבין פניהם כלפי העם ואחוריהן כלפי קודש כשמניחין את התיבה פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי קדש [כשהכהנים נושאים כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהן כלפי קדש] חזן הכנסת [פניו כלפי קדש] וכל העם פניהם כלפי קדש שנאמר (ויקרא ח) ותקהל העדה אל פתח אהל מועד. אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנא' (במדבר ג) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה אין בונין אותו אלא בגובהה של עיר שנא' (משלי א) בראש הומיות תקרא.
ג,טו איזו היא קימה שאמרה תורה (ויקרא יט) מפני שיבה תקום עומד מפניו בתוך ארבע אמות איזה הוא הדור שאמרה תורה (שם) והדרת פני זקן לא עומד במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו נוהג בו מורא ויראה [משא ומתן בכניסה] וביציאה [והן] קודמין לכל אדם שנאמר (דברים א) ואתן אותם ראשים עליכם היוצא למלחמת הרשות חופר ויושב חופר ומכסה שנאמר (דברים כג) וחפרת בה ושבת וגו'. המסיך את רגליו פניו כלפי העם המטיל את המים אחוריו כלפי קדש אמר רבי יוסי בד"א מן הצופין ולפנים אבל מן הצופין ולחוץ אין צריך.
ג,טז הפורס על שמע והמברך על [הפירות ועל] המצות הרי זה לא יענה אחר עצמו אמן אם ענה הרי זה דרך בורות אין עונין אמן לא יתומה ולא קטופה בן עזאי אומר העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים קטופה יתקטפו ימיו ארוכה יאריך ימים ושנים.
ג,יז פוחח פורס על שמע ומתרגם רשב"ג אומר יהא זהיר בעצמו שלא יתגלה סומא פורס על שמע ומתרגם ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע אמרו לו הרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה מעולם כהן שיש בו מום בפניו בידיו וברגליו הרי זה לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ואם היה חבר עיר ה"ז מותר הרי שהיה [עוטף במעפורת ובפילדים] אין כבוד שיקרא ויתרגם ויעבור לפני התיבה וישא את כפיו.
ג,יח התולה מזוזתו בתוך פתחו סכנה ואין בה מצוה נתנה במקל ותלאה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה של בית מונבז המלך היו עושין כן בפונדקאות.
ג,יט יש נקראין ומתרגמין נקראין ולא מתרגמין לא נקראין ולא מתרגמין מעשה בראשית נקרא ומתרגם מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם מעשה יהודה ותמר נקרא ומתרגם מעשה עגל ראשון נקרא ומתרגם הקללות שבתורה נקראין ומתרגמין לא יהא אחד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא גומר את כולן אזהרות ועונשין שבתורה נקראין ומתרגמין [מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם] מעשה אבשלום בפלגשי אביו נקרא ומתרגם מעשה פלגש בגבעה נקרא ומתרגם (יחזקאל כב) הודע את ירושלים נקרא ומתרגם ומעשה באחד שהיה קורא לפני רבי אליעזר הודע את ירושלים ומתרגם אמר לו צא והודיע תועבותיה של אמך [המרכבה] קורין אותה לרבים. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם ומעשה ברבי [חנניה] בן גמליאל שהיה [קורא בעכו] (בראשית כה) וילך ראובן וישכב את בלהה וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר ואמר למתרגם אל תתרגם אלא אחרון מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם אלו הן מעשה עגל השני (שמות לב) מן ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה עד וירא משה את העם כי פרוע הוא וגו' ועוד כתוב אחר (שם) ויגוף ה' את העם וגו' מכאן אמר רבי שמעון בן אלעזר אין אדם רשאי להשיב על הקלקלה שמתשובה שהשיב אהרן למשה [פרשו האפיקורסים מעשה דוד ובת שבע לא נקרא ולא מתרגם] והסופר מלמד כדרכו.
ג,כ כל המקראות הכתובות לגנאי קורין אותן לשבח [כגון (דברים כח) אשה תארש ואיש אחר ישגלנה] כל מקום שכתוב ישגלנה קורין אותו ישכבנה [כגון (שם) בשחין מצרים ובעפולים] כל מקום שכתוב בעפולים קורין אותו בטחורים וכגון (מלכים ב ו) ורובע [הקב דביונים בחמשה כסף (ישעיהו לו) לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם (מלכים ב י) וישימם למוצאות עד היום] רבי יהושע בן קרחה אומר וישימם [למוצאות] קורין אותו ככתבו מפני שהוא גנאי.
ג,כא כתב הנכתב ליחיד מכנין אותה לרבים לרבים אין מכנין אותה ליחיד רבי יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן יהיה אביו או רבו.
א,א מעין היוצא בתחלה משקין ממנו שדה בית הבעל דברי רבי מאיר [וחכמים אומרים] אין משקין [ממנו] אלא שדה בית השלחין שחרבה רבי אלעזר בן עזריה אומר [אין משקין ממנו ואין] ממלאין ומשקין בקילון ואפילו מן הבריכה שנתמלאת בקילון אבל בריכה [שניטפה] משדה בית השלחין [משקין הימנה רבי שמעון בן מנסיא אומר שתי בריכות זו על גבי זו לא יזלף מן העליונה לתחתונה ומשקה] אבל משקה הוא מן העליונה לתחתונה [רשב"א אומר ערוגה שמקצתה נמוך ומקצתה גבוהה לא יזלף מן הנמוך שבה על הגבוה שבה וישקה] אבל מזלף הוא מן הגבוה שבה על הנמוך שבה ומשקה מרביצין שדה בית השלחין במועד.
א,ב אלו הן עוגיות [אלו הן ברירין שבעיקרי] אילנות מותרין [ומשמשין] בקנים דבר האבד עושין אותו במועד דבר שאינו אבד אין עושין אותו במועד מוכר אדם עוגתו של מים לנכרי ומחליף עמו משבת למוצ"ש ואינו חושש.
א,ג אין חופרין בורות שיחין ומערות במועד אבל מחנכין ומתקנין אותן אמר רבי נראין דברי רבי יהודה במועד ודברי חכמים בשביעית כיצד [היה ר' יהודה אומר בשדה לבן] שלא כדרכו תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומרדד אדמה תחתיו [אמר] רשב"א [וכי באיזו שדה לבן היה ר' יהודה אומר בשדה סמוכה לשדה בית השלחין ולא בשדה הסמוכה לשדה בית האילן מחריבין חורי נמלים במועד כיצד מחריבין חורי נמלים רשב"ג אומר נוטל אדם] עפר מחורו של זה ונותן לחורו של זה והן [מחנקין] זה את זה מרביצין מים על גבי פשתן מפני [העקרב] ונחיל של דבורים [שברח מחזירין אותו] למקומו.
א,ד מי שהיה כותלו [גוהה] לרשות הרבים סותרו ובונה אותו מפני סכנת נפשות חומת העיר שנפרצה גודרין אותה גדרוה ונפרצה אין גודרין אותה אם היתה סמוכה לספר סותרה ובונה כדרכו.
א,ה רואין את הנגעים להקל [אבל לא] להחמיר [דברי רבי מאיר] רבי יוסי אומר [אם נזקקין לו להקל נזקקין לו להחמיר] אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוסגר ודברי ר' יוסי במוחלט איזה הוא חינוך הקברות [מרחיב בה ומאריך] בה איזו היא נברכת זו היא בקיע מודה ר' [יוסי] בסיד שיכול [לגמרו שסדין אותו] במועד.
א,ו אין מקדשין נשים במועד רבי יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר ברחמים ממאנין ומגרשין וחולצין ומייבמין במועד.
א,ז מלקט אדם עצים ועשבים בין מתוך שלו בין מתוך של חבירו ובלבד שלא יעשה אומן וטוחנין במועד דבר האבד עושין אותו במועד דבר שאין אבד אין עושין אותה במועד בד"א בתלוש אבל במחובר אף דבר האבד אין עושין אותו במועד אין לו מה יאכל קוצר [מעמר ודש] ובלבד שלא ידוש בפרות.
א,ח לוקחים מן העובדי כוכבים שדות בתים וכרמים בהמה [עבדים] ושפחות מפני שהוא כמציל מידם וכותב ומעלה בערכאין ואם היה כהן מטמא להם [ולא עוד אלא] לדון עליהם בחוצה לארץ וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות ומטמא [לתלמוד תורה ומטמא לישא] אשה רבי יהודה אומר אם יש שם ממי [שילמוד] הרי זה לא יטמא ואם לאו הרי זה מטמא רבי יוסי אומר [אע"פ שיש שם ממי שילמוד] הרי זה מטמא שאין מכל אדם זוכה ללמוד אלא ממי שזוכה לו.
ב,א כל אלו שאמרו [מגלחין במועד] מותר לספר בתוך שלשים יום של אבל אף על פי שהתירו לו [לספר] לא [יספר] ברשות הרבים [אבל מספר הוא בצנעה בתוך ביתו].
ב,ב כל אלו שאמרו מכבסין במועד מותר לכבס בתוך שלשים יום של אבל אע"פ שהתירו לו לכבס לא יוליך כליו לכובס אבל מכבס הוא בצנעה בתוך ביתו כשם שאסור לספר ולכבס כך אסור ליטול צפרנים דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר וכן היה רבי יהודה אומר הבאין מחוף הים וממדינת הים אסורין [לכבס ולספר וחכמים מתירין אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שלא נטל רשות ודברי חכמים בזמן שנטל.
ב,ג אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות במועד רבי יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר כותב אדם חשבונותיו במועד ומחשב אדם יציאותיו במועד ומקבלין קיבולת במועד למוצאי מועד ובלבד שלא [ימנה ולא] ימדוד [ולא ישקול] כדרך שעושה בחול.
ב,ד הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל [מפסיק את כל הרגל ומונה חמשה] אחר הרגל [ורבים מתעסקין בו] ומלאכתו נעשית על ידי אחרים [עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים ג' ימים קודם לרגל מונה שבעה אחר הרגל ארבעה ראשונים רבים מתעסקין בו שלשה אחרונים אין רבים מתעסקין בו לפי שאין הרגל עולה לו שיתעסקו בו הרבים ומלאכתו נעשית ע"י אחרים עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים].
ב,ה שבעה ימים קודם [לרגל] מספר בערב הרגל אם לא ספר בערב הרגל אסור לספר עד שיעברו עליו שלשים יום [שאף] על פי שאין הרגל עולה לספירת שבעה עולה לספירת שלשים [מי שקיים] כפיית המטה שלשה ימים קודם [לרגל לא יכפה אחר הרגל ר"א בן יעקב אומר אפילו יום אחד ר"א בר' שמעון אומר בש"א] ג' ימים ובה"א אפילו [שעה אחת ובערב שבת] זוקף את מטתו ובמוצאי שבת כופה אפילו לא נשתייר לו אלא יום אחד בלבד [אין] אבל רשאי להתאבל בתוך המועד אבל נוהג בצנעה בתוך ביתו.
ב,ו שותין מי זבלים ומי דקלים וכוס עקרין במועד שבראשונה היו אומרים אין שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין במועד עד שבא ר"ע ולמד ששותין [מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין] במועד מקיזין דם לבהמה לחיה ולעופות ואין מונעין רפואה מן הבהמה במועד בהמה שתבעה [את הזכר] אין מרביעין אותה אבל מורידין אותה לבקרות חמורה [שתובעת את הזכר] מרביעין אותה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבהמות מורידין אותן לבקרות [ואין מרביעין במועד ואין מרביעין בחול בבכור ובפסולי המוקדשין].
ב,ז דנין דיני ממונות ודיני נפשות ודיני קנסות ושורפין את הפרה ועורפין את העגלה ורוצעין עבד עברי ופודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדשות ואת מעשר שני ומפרקין מנעל מן האמוס ובלבד שלא יחזיר מכבש של כובשים שהתירו קודם למועד אין מחזירים לו ואין צריך לומר שאין [נוטל הימנו של בעלי בתים נוטלו] הימנו ואין צריך לומר שמחזירו חנויות פתוחות לסטיו פותח ונועל כדרכו לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת.
ב,ח ערב יום טוב האחרון של חג יוצא ומעטר את השוק בשביל יום טוב האחרון של חג יושבין על ספסל של כותים בשבת [שבראשונה היו אומרים אין יושבין על ספסל של כותים בשבת] ומעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על ספסל של כותים בשבת בעכו אמרו לו [לא היו נוהגין להיות יושבין על ספסל של כותים בשבת] ולא רצה לומר להם מותרין אתם אלא עמד והלך לו מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לרחוץ בכבול אמרו להם לא [היו] נוהגין להיות רוחצין שני אחין כאחד [לא רצו] לומר להם מותרין אתם אלא נכנסו ורחצו זה אחר זה [שוב מעשה] ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שהיו יוצאין בקורדקיסין [של זהב בשבת בבירי אמרו להם לא היו נוהגין כן להיות יוצאין בקורדקיסין של זהב בשבת לא] רצו לומר להם מותרין אתם אלא שלחום ביד עבדיהם.
ב,ט חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעין הכל חולצין והכל סופדין והכל מברין עליו [ואפי'] ברחובה של עיר אין מוליכין חלילין לבית האבל [אלא] לבית המשתה ולבית השמחה במקום שנהגו איזהו הספד זה שעל הלב שנאמר (ישעיהו לב) על שדים סופדים טיפוח בידים קילוס זה פישוט זרועות.
א,א הטמא פטור מן הראייה שנאמר (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה בראוי ליכנס לעזרה [יצא טמא שאין ראוי ליכנס לעזרה].
א,ב יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה אף הסומא [שנאמר יראה פרט לסומא השיב רבי על דברי יוחנן בן דהבאי הכריעו חכמים לסייע דברי רבי יהודה] (שמואל א א) וחנה לא עלתה כי אמרה לאשה עד יגמל וגו'.
א,ג קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאינו צריך לאמו מערבין עליו מזון שתי סעודות בעירובי תחומין [יודע] לנענע חייב בלולב יודע להתעטף חייב בציצית יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון קודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם יודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין [כיצד בודקין אותו מטבילין אותו ונותנין לו חולין לשם תרומה] יודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות יודע לפרוש [חוקו] חולקין לו על הגורן יש בו דעת לישאל ספיקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור יודע לשחוט שחיטתו כשירה יכול לאכול כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות כזית צלי שוחטין עליו [את] הפסח רבי יהודה אומר לעולם אין שוחטין [את] הפסח [עליו] [אא"כ יודע] הפרש אכילה [אמר לו] איזו הפרש אכילה כל שנותנין לו ביצה ונוטלה אבן וזורקה.
א,ד תינוקות שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה או חולצת או מתיבמת וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל המצות האמורות בתורה ראוי להיות בן סורר ומורה נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו אבל אין חולק בקדשי מקדש עד שיביא שתי שערות רבי אומר אומר אני עד שיהא בן עשרים שנה שנאמר (עזרא ג) ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'.
א,ה בש"א מרובה מדת ראייה ממדת חגיגה ראייה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ובה"א מרובה מדת חגיגה ממדת ראייה חגיגה נוהגת לפני [דבור ולאחר דבור] מה שאין כן בראייה שלש מצות נוהגות ברגל אלו הן ראייה חגיגה ושמחה יש בראייה מה שאין בשתיהן [ובחגיגה] מה שאין בשתיהן ובשמחה מה שאין בשתיהן ראייה כולה לגבוה משא"כ בשתיהן חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור משא"כ בשתיהן שמחה נוהגת באנשים ונשים ונוהגת כל שבעה מה שאין כן בשתיהן.
א,ו איזו היא ראייה אלו עולות הבאות לראייה איזו היא חגיגה אלו שלמים הבאין לחגיגה אם יש לו להביא מתוך ביתו [הרי זה מביא] ואם לאו משתתף הוא עם אחרים ובלבד שלא יפחות מכשיעור זה וזה קרויין חגיגה.
א,ז אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על [עולות הבאות לעולם] שלא יביא אלא מן החולין ועל שלמים הבאין בשאר ימות השנה שאם רוצה לסמוך מן המעשר סומך על מה נחלקו על [חגיגת] יום טוב [עצמו] שבש"א יביא הכל מן החולין ובה"א יביא חובתו מן החולין ואם רצה לסמוך מן המעשר סומך ושאר [כל] ימות השנה יביא חובתו מן החולין.
א,ח ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה כהנים בחטאת ואשם בבכור בחזה ובשוק אבל לא בעופות ולא במנחות [נזיר יוצא באלו בין בשלו בין בשל אחרים] ובלבד שיאכל מן הזבח כל שבעה.
א,ט אין מביאים תודה בחג המצות מפני החמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יום [טבוח] אבל מביא בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו רבי שמעון אומר אין מביאין תודה בחג הסוכות שכל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות תודה שאינה באה בחג המצות אינה באה לא בחג השבועות ולא בחג הסוכות ר"א בר"ש אומר [תודה באה] בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה ואין יוצא בה [ידי חובה] משום חגיגה.
א,י עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר (קוהלת א) מעוות לא יוכל לתקן [וגו'] ר' שמעון בן מנסיא אומר גנב [אדם] יכול שיחזיר גניבו גזל יכול שיחזיר גזילו בא על אשת איש פסלה [מתחת ידי] בעלה נטרד [והלך] מן העולם ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן ר"ש בן יוחאי אומר אין אומרים בקרו גמל זה שמא יש בו מום בקרו חזיר שמא יש בו מום אין מבקרין אלא [כל תמימים] ואיזה זה תלמיד חכם [שפירש] מן התורה ועל זה נאמר מעוות [לא יוכל לתקן ואומר (תהילים לז) לוה רשע ולא ישלם רבי יהודה בן לקיש] אומר עליו הוא אומר (משלי כז) כצפור נודדת מקינה ואומר (ירמיהו ב) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וגו'.
א,יא היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו אבל חכם מתיר לפי חכמתו הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין [תלויין] בשערה מקרא מועט והלכות מרובות אין להם על מה שיסמכו מכאן היה רבי יהושע אומר צבתא בצבתא מתעבדא צבתא קדמיתא [מאי הות הא ליי] ברייה הות. הדינין העבודות הטהרות והטמאות והעריות מוסף עליהן הערכין והחרמים וההקדשות מקרא מרובה מדרש והלכות מרובות יש להן על מה שיסמכו אבא יוסי בן חנן אומר אלו שמונה מקצעי תורה גופי הלכות.
ב,א אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים [ולא] במעשה בראשית בשנים אבל דורשין ביחיד ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם מבין מדעתו מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה רבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא [כן אמרתי לך מתחלה שאין שונין] במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו אמר לו מעתה ארצה לפניך אמר לו אמור פתח רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבי יוחנן בן זכאי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי אבן תחת הזית והרצה לפניו עמד ונשקו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש [אלעזר בן ערך] נאה דורש ונאה מקיים אשריך [אברהם] אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך [שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים] רבי יוסי ברבי יהודה אומר רבי יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי [רבי עקיבה] הרצה לפני רבי יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבה.
ב,ב ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבה אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהילים קטו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך [וגו'] אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר (קוהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' רבי עקיבה עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר (שיר השירים א) משכני אחריך נרוצה [וגו'] משלו משל למה הדבר דומה לפרדס של מלך ועלייה בנוייה על גביו מה עליו [על אדם] להציץ ובלבד שלא יזוז [את עיניו] ממנו. ועוד משלו משל למה הדבר דומה [לאיסתרא] העוברת בין שני דרכים אחד של אור ואחד של שלג הטה לכאן נכוה [באור] הטה לכאן נכוה משלג מה עליו על אדם להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכאן ולא לכאן. מעשה ברבי יהושע [שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו] הגיע אצלו ולא נתן לו שלום אמר לו [מאין ולאן] בן זומא אמר לו צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח שנאמר (בראשית א) ורוח אלהים מרחפת על פני המים ואומר (דברים לג) כנשר יעיר קנו [וגו'] מה נשר זה טס על גבי קינו נוגע ואינו נוגע כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח אמר להם רבי יהושע לתלמידיו כבר בן זומא מבחוץ לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.
ב,ג כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו [כאלו לא] בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור [יכול] קודם למעשה בראשית תלמוד לומר (דברים ד) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול [עד שלא נבראו סדרי תקופות תלמוד לומר (שם) ולמקצה השמים ועד קצה השמים מה תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אתה דורש ואי אתה דורש] מה למעלה מה למטה מה היה ומה עתיד להיות.
ב,ד מימיהן לא נחלקו אלא על הסמיכה חמשה זוגות הן שלשה מזוגות הראשונים שאמרו [שלא] לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך [שלשה] היו נשיאים ושנים [מהן] אבות בית דין דברי רבי מאיר [רבי יהודה אומר שמעון בן שטח נשיא] יהודה בן טבאי אב ב"ד אמר רבי יוסי בתחלה לא היתה מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד [היה] בלשכת הגזית [ושאר] בתי דינים של עשרים ושלשה [היו בעיירות ארץ ישראל ושני בתי דינים של שלשה שלשה היו בירושלים אחד בהר הבית ואחד בחיל] נצרך אחד מהם הולך אצל בית דין שבעירו אין בית דין הולך אצל בית דין הסמוך לעירו [אם] שמעו אמרו להם אם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבהר הבית [אם] שמעו אמרו להם ואם לאו הוא ומופלא שבהם באין לבית דין [שבחיל אם שמעו אמרו להם אם לאו אלו ואלו באין לבית דין] שבלשכת הגזית ובית דין שבלשכת הגזית אע"פ שהוא של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה נצרך אחד מהם לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא ואם לאו אין יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים נכנסין לבית המדרש שבהר הבית [נשאלה הלכה] אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין במנין אם רבו המטמאין טימאו אם רבו המטהרין טיהרו משם הלכה יוצא רווחת בישראל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן [הרבו] מחלוקת בישראל [ונעשו כשתי תורות ומשם היו יושבין ובודקין] כל מי שהוא חכם [ועניו] ושפוי וירא חטא ופרקו טוב [ורוח] הבריות נוחה הימנו [עושין אותו] דיין בעירו משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית ומשם מעלין ומושיבין אותו בחיל ומשם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית ושם יושבין ובודקין יחסי כהונה ויחסי לויה כהן שנמצא בו פסול לובש שחורין ומתעטף שחורין יוצא והולך לו ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן ומביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו אף על פי שאין המשמר שלו אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהן עבודתן כשרה.
ב,ה איזו היא סמיכה שנחלקו עליה בית שמאי אומרים אין סומכין ביום טוב ושלמים החוגג בהן סומך עליהן מערב יום טוב [בית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן] אמרו בית הלל לבית שמאי ומה אם בשעה שאי אתה מותר לעשות להדיוט אתה מותר לעשות לגבוה שעה שאתה מותר לעשות להדיוט אין דין שיהא מותר לעשות לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו [שמותרין לעשות להדיוט ואין מותרין לעשות] לגבוה אמרו להם בית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע תאמרו בחגיגה שזמנה קבועה אמרו להם בית שמאי אף חגיגה פעמים [שאין זמנה] קבוע שמי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון אבא שאול היה אומר בלשון אחרת משום בית הלל ומה אם [בשעת] שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה [בעת] שכירתך פתוחה [לא תהא כירת] רבך פתוחה דבר אחר שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן.
ב,ו מעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וחברו עליו תלמידי בית שמאי אמר להם באו וראו שהיא נקבה וצריכין אנו לעשותה זבחי שלמים הפליגן בדברים והלכו להם מיד גברה ידן של ב"ש ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם בבא בן בוטא שהוא מתלמידי בית שמאי [ויודע שהלכה כדברי בית הלל] בכל מקום [והלך] והביא את כל צאן קדר והעמידן בעזרה ואמר כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול באו ונטלו [את הבהמה והעלו עולות] וסמכו עליהן בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הלל ולא [ערער אדם בדבר] ושוב מעשה [בתלמיד אחד] מתלמידי בית הלל שסמך על העולה בעזרה מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו מה זה סמיכה אמר לו מה זה שתיקה שתקו בנזיפה.
ב,ז עצרת שחל להיות בשני או בחמישי או בששי או באחד מכל ימות השבת בית שמאי אומרים יום טבוח [ביום של אחריה] בית הלל אומרים אין יום טבוח ומעשה שמת [אלכסנדר] בלוד ובאו אנשי עיירות להספידו אמר להם ר"ט צאו אין מספידין ביו"ט.
ג,א איזו חזקה כל שעקר את רגליו [במים] עודהו [רגליו במים טבל לקל שבהן והוחזק לחמור שבהן מה שעשה עשוי] הטובל על מנת לעלות מטומאה לטהרה הרי זה טהור [בכולם] הטובל אם נתכוון טהור אם לאו טמא אבל המטביל את ידיו בין כך ובין כך ידיו טהורות רבן גמליאל היה אוכל על טהרת חולין כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לקדש אונקלוס הגר היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.
ג,ב חומר בקודש מבתרומה שמטבילים כלים כוסות בתוך כוסות תמחויין בתוך תמחויין בתרומה אבל לא בקודש [בקדש נותן] לתוך הסל או לתוך גורגותני [ומטביל אבא שאול אומר כך היו עושין בתרומה אבל לא בקדש] אחוריים ותוך ובית הצביעה בתרומה אבל לא בקדש אמר רבי יוסי זה לשון כפול כל שיש לו אחוריים ותוך יש לו בית הצביעה כל שאין לו אחוריים ותוך אין לו בית הצביעה.
ג,ג הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש כיצד היו סנדליו טמאין ונושא חבית של תרומה על [כתפיו אין] עושין כן [במקדש] בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש ולא כמדת הקדש מדת התרומה מרובה מדות הקדש ממדות התרומה שבקדש מטביל ומנגיב ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואחר כך מטביל אחד קדשי מקדש ואחד קדשי הגבול בכך.
ג,ד כלים הנגמרים בטהרה אפילו בעזרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה כיצד סולת שנתערבה ונגע טבול יום במקצתה פסל את כולה בתרומה לא פסל אלא מקום מגעה הקרקע אינו מצרף לא את הקודש ולא את התרומה הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה הרביעי בקדש פסול והשלישי בתרומה ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חברתה טהורה ובקדש מטביל את שתיהן כאחת אין מטביל את הטהורה בפני עצמה ואת הטמאה בפני עצמה אלא מטביל שתיהן כאחת.
ג,ה הטובל [את] אחת מהן ועשה טהרות כל הטהרות [שנעשו בטהרה עד שלא יטביל] שניהם טמאות שהיד מטמא את חברתה לטמא בקדש דברי רבי רבי יוסי בר' יהודה אומר לפסול בקודש אוכלים אוכלין נגובין בידים סואבות בתרומה אבל לא בקדש אמר רבי חנינא בן אנטיגנוס וכי יש נגובין בקדש אלא תוחב את החררה בכוש או בקיסם ואוכל עמה זית או בצל בתרומה אבל לא בקדש.
ג,ו חומר בקדש מבתרומה ומבחטאת שהכל נאמנין על החטאת ואין הכל נאמנין לא על הקדש ולא על התרומה חומר בחטאת שהטהור [לקודש ולתרומה] טמא לחטאת יש מינין לקדש ולתרומה ואין מינין לחטאת אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה טבול יום אסור בתרומה ומותר במעשר ובפרה מחוסר כפרה אסור בפרה ומותר במעשר ובתרומה.
ג,ז אמר רבי יוסי מנין לרביעי בקדש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כפורים שאין פסול בתרומה פוסל רביעי שהוא פסול בתרומה אינו דין שיפסול בקדש למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מקל וחומר.
ג,ח אמר ר' נחמיה מפני מה הכל נאמנין <לא> על הקדש ולא על התרומה שלא יהא כל אחד ואחד אומר הריני בונה [מזבח] לעצמי הריני שורף פרה לעצמי שנאמר (במדבר יח) ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף [לתרומת מעשר וחלה] ת"ל ולמבית לפרוכת מה מבית לפרוכת מיוחד שאין לדעתן של ישראל יצאת תרומה [ותרומת מעשר] וחלה שיש לדעתן של ישראל רבי יהודה אומר הרי הוא אומר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה שהכל נאמנין על שמירתה ספק רשות עם הארץ מדרסו והסיטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה.
ג,ט ממלאין ומקדשין מי חטאת [בכל מביאין מי חטאת ועפר חטאת] ממקום למקום עם הארץ שאמר טהור לחטאת מקבלין אותו כלים הללו טהורין לחטאת מקבלין אותן הימנו טבל להזות ולא הזה הרי זה אוכל בתרומות לערב ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת אוכלין על גביו טהרות ועל גב בגדיו ועל גבי סנדליו.
ג,י עם הארץ שהביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לא לחטאתו ולא לתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו [לחטאתו ולתרומתו] לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לא לחטאתו ולא לתרומתו חבר שאמר לעם הארץ הבא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו לתרומתי אין חבר לוקח הימנו לא לחטאתו ולא לתרומתו. הביא לחטאתי ולתרומתי של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין עם הארץ שאמר כלים אלו הבאתים לחטאתי ונמלכתי עליהן לתרומתי הואיל ונתייחדו ברשות עם הארץ שעה אחת הרי אלו טמאין.
ג,יא מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס [דקים] לקודש מן המודיעים לחוץ אין נאמנין ביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה אבל לא על התרומה בשעת הגתות והבדים אף על התרומה וקודם לגתות והבדים שבעים יום נאמנין על הקדש ועל המדומע ועל הקנקן אבל לא על התרומה בשעת הגתות והבדים אף על התרומה נאמנין על היין בשעת היין ועל השמן בשעת השמן אבל לא [על היין בשעת השמן ולא על השמן בשעת היין] עברו הגתות והבדים חזרו לאיסורן הביאו לו חבית של תרומה לא יקבלה הימנו אלא אם כן אמר לו יש לי [בתוכה] רביעית קדש הביאה לגת הבאה אף על פי שמכירה שהיא היא לא יקבלה ממנו. מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך מצאו זקן אחד אמר לו מפני מה בריות מרננות אחריך והלא כל [דבריך אמת וישר הן] אלא שאתה מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם אמר רבי טרפון אקפח את בני אם לא הלכה בידי מרבן יוחנן בן זכאי שאמר לי מותר אתה לקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם עכשיו מרננות אחרי גוזר אני עלי שאיני מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם אלא אם כן יש [לו] בתוכה רביעית קדש.
ג,יב הגבאין שנכנסו לבית וכתבו עליו מבחוץ כל שבבית טהור נאמנין על טהרת החטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה ובירושלים נאמנין על טהרת כל הכלים לקדש אבל לא לתרומה ובשעת הרגל אף [על התרומה] הלוקח כלים מאומני עם הארץ והמוכר כלים לאומני עם הארץ נאמנין על טהרת החטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה.
ג,יג שלחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו ואפילו בשבת מעשה [והטבילו] את המנורה ביום טוב והיו [צדוקין] אומרים באו וראו פרושין שמטבילין לאור הלבנה.