Раздел (сэдер) Кодашим
א,א רבי יהושע אומר כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן ר' אליעזר אומר אף האשם הפסח בזמנו וחטאת והאשם בכל זמן. רבי אליעזר אומר חטאת באה על חטאת ואשם בא על אשמה מה חטאת פסולה שלא לשמה אף אשם פסול שלא לשמו אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת בחטאת שדמה ניתן למעלה לפיכך אם שחטה שלא לשמה פסולה תאמר באשם שדמו ניתן למטה ואם שחטו שלא לשמו כשר אף אשם שדמו שנתן למטה אם שחטו שלא לשמו יהא פסול אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת בפסח שיש לו זמן קבוע ואם שחטו שלא לשמו פסול תאמר באשם שאין לו זמן קבוע ואם שחטו שלא לשמו כשר ואמר לו ר' אליעזר חטאת תוכיח שאין לה זמן קבוע ואם שחטה שלא לשמה היא פסולה אף אשם שאין לו זמן קבוע אם שחטו שלא לשמו יהא פסול אמר לו ר' יהושע נחזור חלילה חזר ר' אליעזר ואמר אף חטאת היא ואשם היא מה חטאת פסולה שלא לשמה אף אשם פסול שלא לשמו אמר לו רבי יהושע בחטאת הוא אומר ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטתה לשם חטאת בפסח הוא אומר (שמות יב) זבח פסח הוא לה' שתהא זביחה לשם פסח אבל אשם אינו אומר אשם הוא אלא בשעת הקטר חלבים הוא עצמו אע"פ שלא הקטיר חלבו כשר.
א,ב אשם בן שנה שהביאו בן שתים ובן שתים שהביאו בן שנה או ששחטו מחוסר זמן בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השרפה עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע ששחטו בני שנים עשר חדש ויום אחד או ששחטן מחוסר זמן בבעלים ועולין על גבי מזבח [וטעונין] נסכים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. זה הוא כללו של דבר כל שאינו פוסל בעולת נדבה אינו פוסל בעולה וכל הפוסל בחטאת פוסל באשם חוץ מן האשם ששחטו שלא לשמו.
א,ג כבשים ששחטן לשם כבשים ונמצאו אילים עלו לצבור לשם אילים. אילי צבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לציבור לשם כבשים והשאר יעלו על גבי המזבח וטעונין נסכין.
א,ד שחטו לשמו ומלקו שלא לשמו כשר שכבר הוכשר בשחיטה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבים עליו כרת חוץ למקומו וחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת ורבי שמעון מכשיר בהילוך וכן בחוץ לזמנו וחוץ למקומו. אמר ר"ש מצאני יוסי בן רבי בצידן ואמר לי הילוך שהיה רבי מאיר פוסל בו מה היא. אמרתי לו אמר לו זה טעם אמר לי לפי שאי אפשר לעבודה שלא שחטה ושלא קבלה ושלא זרקה אבל אפשר שלא בהילוך שוחטו בצד המזבח ר"א אומר כל הילוך שעבודה צריכה לו פוסל בעבודה וכל הילוך שאין עבודה צריכה לו אינו פוסל בעבודה איזהו הילוך שעבודה צריכה לו שחטו וקיבל לילך ולזרקו על גבי המזבח ובשעת הילוכו חשב עליו זה הילוך שעבודה צריכה לו אבל שחט וקיבל לילך להניחו במקום אחר ובשעת הילוכו חישב עליו זה הוא הילוך שאין עבודה צריכה לו.
א,ה וכן היה ר' אליעזר אומר אפילו רגלו אחת על גבי הרצפה פסול רגלו אחת על גבי הרצפה ורגלו אחת על גבי הלבינה רגלו אחת על גבי הרצפה ורגלו אחת על גבי הכלי שאם ינטל הכלי ויכול לעמוד בפני עצמו כשר ואם לאו פסול. קבל בימינו ובשמאלו כאחד פסול רבי שמעון מכשיר היתה שמאל מסייעת את הימין הכל מודים שהוא כשר. היה ר"ש אומר כל שנאמר בו יד טעון ימין וכל שלא נאמר בו יד אין טעון ימין. כל שנאמר בו אצבע טעון ימין וכל שלא נאמר בו אצבע אין טעון ימין ר' אלעזר בר רבי שמעון אומר כל שנאמר בו מתנת יד שינה במתנה פסול בקבלה כשר וכל שנאמר בו קבלת יד שינה בקבלה פסול במתנה כשר. קיבל הכהן קיבל הכשר קיבל בימינו קיבל בכלי הקדש קיבל כשר חזר וקבל פסול קבל בשמאל קבל בכלי חול פסול קבל הכשר וזרק הפסול קבל הפסול וזרק הכשר פסול.
א,ו דרש רבי עקיבה מנין לקבלת הדם שלא תהא אלא בכהן תמים ובכלי שרת ת"ל והקריבו בני אהרן את הדם אליו יכול זו זריקה כשהוא אומר וזרקו זו זריקה אמורה הא אינו אומר כאן והקריבו אלא זו קבלה מקיש קבלה לזריקה מה זריקה בכהן תמים ובכלי שרת אף בקבלה בכהן תמים ובכלי שרת ולהלן הוא אומר ומשחת אותם וכהנו לי מה כהן האמור להלן בכהן תמים וכלי שרת אף כהן האמור כאן כהן תמים וכלי שרת א"ל ר"ט עקיבה עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו אקפח את בני אם לא הפרש שמעתי בין קבלה לזריקה ואתה השוותה קבלה לזריקה אמר לו תרשני לומר לפניך מה שלמדתני אמר לו אמור אמר לו קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה זריקה עשה בה מחשבה כמעשה המקבל בחוץ כשר הזורק בחוץ פסול קבלוהו פסולין אין חייבין עליו זרקוהו פסולין חייבין עליו אמר לו העבודה שלא היטיתה ימין ושמאל אני שמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.
א,ז דם פרת חטאת שוחט בימינו ומקבל בשמאלו ומזה באצבע הימנית ואם שינה פסול רבי יהודה אומר בימינו היה שוחט ונותן את הסכין לפניו או לזה שעומד בצידו ומקבלו בימינו ומערה בשמאלו ומזה באצבע הימנית ואם שינה פסול. הזיות שבפרה היזן שלא לשמן או שאינן מכוונות או שחיסר אחת מהן שטבל אחת והזה שתים או שטבל שתים והזה אחת הרי אלו פסולות. הזיות שבמצורע שהיזן שלא לשמן שאינן מכוונות הרי אלו כשרות. דם אשמו של מצורע מקבל בימינו ומערה בשמאלו ומזה באצבע הימנית ואם שנה פסול פינה משמאלו לימינו וערה לשמאלו וחזר והזה בימינו פסול לא מפני ששינה פסול אלא שחיסר הלוג טיפה כל שהוא.
א,ח דם כל הנתנין למעלן שנתנן שלא כדרכן או שאינן מכוונות הרי אלו כשרין. דם הנתנין למגען שנתנן שלא כדרכן או שמכוון שלא כנגד היסוד הרי אלו פסולין. דם כל הניתנין למעלן מקצת כלי ונותן ביד ואם נתן בכלי פסול לוג שמן של מצורע נוטל בימינו ומקבל בשמאלו ומזה באצבע הימנית ואם שינה פסול אבל בעוף אינו כן אלא שבעולת העוף ממצה מעצמו ובחטאת העוף מזה וממצה מעצמו כולן שקבלו ביד והיזוה בכלי בכלי והיזוה ביד הרי אלו פסולין. הקטר חלבין ואימורין ועצים שנתנן ע"ג האישים בין ביד בין בכלי בין בשמאלו בין בימינו הרי אלו כשרין היין שנסכו בקסווה הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שקדשו בכלי שנתן על גבי האישים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל הרי אלו כשרין. וכולן שניסכו בקסווה ונסכו בהין כשר ביד ובכלי חול פסול א' ניסוך המים וא' ניסוך היין שנסכו בין בהין בין בקרקעות בין בקסווה בין במניקות הרי אלו כשרין.
ב,א השוחט הפסח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו בחוץ להקטיר אימוריו בחוץ או כזית מאימוריו בחוץ לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ פסול ואין בו כרת וכן אתה אומר בערלים וטמאים כיצד השוחט את הזבח על מנת שיזרקו ערלים וטמאים בחוץ או מקצת דמו בחוץ על מנת שיקטירו ערלים וטמאים את אימוריו בחוץ או כזית מאימוריו בחוץ על מנת שיאכלו ערלים וטמאים את אימוריו בחוץ או כזית מאימוריו בחוץ פסול ואין בו כרת. לזרוק דמו למחר או מקצת דמו למחר להקטיר את אימוריו למחר או כזית מאימוריו למחר לאכול בשרו למחר או כזית מבשרו למחר פגול וחייבין על אימוריו כרת וכן אתה אומר בערלים ובטמאים כיצד השוחט את הזבח על מנת שיזרקו ערלים וטמאים את דמו למחר או מקצת דמו למחר על מנת שיקטירו ערלין וטמאין את אימוריו למחר או כזית אימוריו למחר על מנת שיאכלו ערלים וטמאים את בשרו למחר או כזית מבשרו למחר פגול וחייבין עליו כרת.
ב,ב השוחט את העולה לזרוק את דמה בחוץ או מקצת דמה בחוץ <השוחט> לאכול בשרה בחוץ או כזית מבשרה בחוץ פסולה ואין בה כרת וכן אתה אומר בערלים ובטמאים. השוחט את הזבח לאכול כזית מעור האליה חוץ למקומה פסול ואין בה כרת חוץ לזמנה פגול וחייבין עליו כרת רבי אלעזר בן יהודה איש אוכלים אמר משום ר' יעקב וכן היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכוס אומר משום רבי שמעון אחד עור האליה ואחד עור הראש ועור פרסות בהמה דקה וכל הנאכלין משם עור בבשר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. כל הזבחים ששחטן שלא לשמן קיבל והילך וזרק חוץ לזמנן או ששחטן חוץ לזמנן קיבל והילך וזרק שלא לשמן פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר כמצותו כיצד קרב המתיר כמצותו שחט בשתיקה וקיבל וזרק חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו והילך וזרק בשתיקה או ששחט וקיבל והילך וזרק בשתיקה זה הוא שקרב המתיר כמצותו כיצד לא קרב המתיר כמצותו שחט חוץ למקומו וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו קיבל והילך וזרק חוץ למקומו או ששחט וקיבל הילך וזרק חוץ למקומו בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת ר' יהודה אומר אף בזה הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום פגול וחייבין עליו כרת הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת כיצד קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום שחטו חוץ לזמנו קבל והילך וזרק חוץ למקומו כיצד קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן שחט חוץ למקומו וקיבל והלך וזרק חוץ לזמנו. הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן [וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו] פסול ואין בו כרת מפני שלא קרב המתיר כמצותו. השוחט את הזבח לאכול בשרו לחוץ להקטיר מאימוריו למחר לאכול בשרו למחר להקטיר מאימוריו לחוץ בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת רבי יהודה אומר אף בזה הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום פגול וחייבין עליו כרת הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת.
ב,ג כל הזבחים ששחטן חוץ לזמנו או שקבלו פסולין את הדם וזרקוהו בשתיקה או שלן הדם וזרקוהו בשתיקה או שיצא הדם חוץ לקלעים וזרקוהו בשתיקה אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת. השוחט את הזבח לאכול מבשרו כזית בחוץ וכן בפנים להקטיר כזית מאימוריו בחוץ וכן כזית בפנים פסול ואין בו כרת. לאכול מבשרו כזית היום וכזית למחר להקטיר מאימוריו כזית היום וכזית למחר פגול וחייבין עליו כרת. השוחט את הזבח לאכול מבשרו כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים להקטיר מאימוריו כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים כשר וכן למחר כשר. השוחט את הזבח לאכול מבשרו כזית בחוץ וכזית למחר להקטיר מאמוריו כזית היום וכזית למחר בין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום פסול ואין בו כרת רבי יהודה אומר אף בזה אם הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום פגול וחייבין עליו כרת הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת. השוחט את הזבח לאכול מבשרו כחצי זית בחוץ להקטיר מאמוריו כחצי זית בחוץ לאכול מבשרו כחצי זית למחר להקטיר מאמוריו כחצי זית למחר לאכול מבשרו כחצי זית בחוץ להקטיר מאמוריו כחצי זית למחר כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין זה עם זה אבל אכילה ואכילה הקטרה והקטרה מצטרפות זו עם זו כיצד השוחט את הזבח לאכול מבשרו כזית בחוץ כזית למחר להקטיר מאמוריו כזית בחוץ כזית למחר פסול ואין בו כרת מפני שאכילה ואכילה הקטרה והקטרה מצטרפות זו עם זו. השוחט את הזבח לאכול מבשרו כחצי זית למחר בשעת זריקה וחשב עוד להקטיר מאמוריו כחצי זית למחר פגול וחייבין עליו כרת מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין זה עם זה לפגל. השוחט את הזבח להקטיר מאמוריו פחות מכזית למחר כשר שאין פחות מכזית מפגל ופוסל בכל מקום.
ב,ד השוחט את הזבח לאכול אמוריו ולהקטיר בשרו לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר הדבר שאין דרכו להקטיר כשר ורבי יהודה פוסל להניח את דמו ואת אמוריו למחר או להוציא לחוץ כשר ור' יהודה פוסל רבי אלעזר אומר רבי אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמר להן רבי יהודה מה אם הניח את הדם למחר אינו פוסל וחכמים אומרים זה וזה כשר אין לך שפוסל אלא מחשבת אכילה והקטרה וזריקת דמים אמר רבי פעם אחת היינו יושבין לפני רבי אלעזר והיה אסי הבבלי יושב לפניו ואבי עליו א"ל רבי השוחט את הזבח לאכול אמוריו ולהקטיר בשרו מהו אמר לו כשר להניח את דמו ואת אמוריו למחר או להוציאן מהו אמר לו כשר אלא שרבי אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו למנחה בא אצלו אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו למחרת בא אצלו אמר לו רבי שנה לי את הדבר ושנה לו אמר לו מה זה יוסי דומה שלא כוונת שמועתך אמר לו הן רבי. אלא שרבי יהודה שנה לנו פסול וחזרתי על כל חברי ולא מצאתי לו חבר סבור שמא טעות היא בידי עכשיו שאמרת לי דבר משם ר' אליעזר החזרת לי אבדתי זלגו [עיניו] דמעות אמר אשריכם צדיקים שאתם מחבבים את התורה לקיים מה שנא' (תהילים קיט) מה אהבתי תורתך וגו' מפני שיהודה בנו של רבי אלעאי ואלעאי תלמידו של רבי אליעזר לפיכך הוא שונה משנתו של רבי אליעזר.
ג,א כל הזבחים ששחטן שלא לשמן הרי אלו כשרין לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. כל הזבחים ששחטן אחד מן הפסולין הרי אלו כשרים לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת <כיצד> השוחט את הזבח על מנת שיזרקו ערלים וטמאים את דמו על מנת שיקטירו ערלים וטמאים את אמוריו ע"מ שיאכלו ערלים וטמאים את בשרו לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת.
ג,ב קיבל הכהן קיבל הכשר קיבל בימינו קיבל בכלי הקדש כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת חישב ליתן את הנתנין למטה למעלה ואת הנתנין למעלה למטה את הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. כל הזבחים שקבל דמן אחד מן הפסולין הרי הוא פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו אין בו משום פגול.
ג,ג הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן הרי הן פסולין לפיכך אם חשב עליהן בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומן אין בו משום פגול. א' הפסח וחטאת וא' כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וטבול יום מחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל טמא יושב ועומד על גבי כלי על גבי בהמה על גבי רגלי חברו פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו אין בו משום פגול. קיבל זר קיבל פסול קיבל בשמאל קיבל בכלי חול פסול לפיכך אם חישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול נתן את הנתנין בחוץ בפנים ואת הנתנין בפנים בחוץ פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. זה הכלל אין הזבח נפסל אלא בארבעה דברים בשחיטה ובמתן כלי ובהילוך ובזריקה מוסף עליהן הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן ומוסף עליהן הזבח שהוא נפסל במחשבה בערלים ובטמאים.
ג,ד כל הזבחים ששחטן הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו אע"פ שזה שחט בשתיקה וזרק את הדם פוסל הפסח והחטאת ששחטן הראשון לשמן והשני שלא לשמן אע"פ שזה שחט לשמן וזרק את הדם פסול זה הוא כללו של דבר כל הנפסל במחשבה בין שעל הראשון חישב ובין שעל האחרון חישב פסול אע"פ שיש דם הנפש בכוס אחר פסול. כל הנפסל במעשה בין שעל הראשון חישב ובין שעל האחרון חישב פסול אם יש דם [הנפש] בכוס אחר יחזור ויקבל כשר. קיבל הזר קבל הפסול קבל בשמאלו קבל בכלי חול פסול אם יש דם הנפש בכוס אחר יחזור ויקבל כשר נתן את הניתן למטן למעלן ואת הניתן למעלן למטן את הניתן בפנים בחוץ ואת הניתן בחוץ בפנים פסול אם יש דם הנפש בכוס אחר יחזור ויקבל כשר.
ג,ה יש מהן מפגלין ולא מתפגלין מתפגלין ולא מפגלין מפגלין ומתפגלין לא מפגלין ולא מתפגלין אלו שהן מפגלין ולא מתפגלין שחיטה קבול והילוך כיצד שחט קיבל והילך ע"מ להקטיר אימורין למחר הרי אלו מפגלין. כיצד אין מתפגלין שחט על מנת לקבל וקבל ע"מ להלך למחר הרי אלו אין מתפגלין. ואלו שהן מתפגלין ולא מפגלין שירי הדם והקטר אימורין ואכילת בשר כיצד שחט לשפוך שירי הדם ע"מ להקטיר אימורין ולאכול מן הבשר למחר הרי אלו מתפגלין כיצד אין מפגלין שפך שירי הדם ע"מ להקטיר אימורין והקטיר אימורין ע"מ לאכול מן הבשר למחר הרי אלו אין מפגלין. זריקה מפגלת ומתפגלת כיצד היא מפגלת שחט קבל והילך ע"מ לזרוק את הדם למחר הרי זו מפגלת כיצד מתפגלת זרק את הדם ע"מ לשפוך שירי הדם להקטיר אימורין לאכול מן הבשר למחר הרי זו מתפגלת. אלו לא מפגלין ולא מתפגלין העצמות והגידים והקרנים והטלפים וצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התישים ביצי תורין ומוראת העוף והנוצה והעור האבר והאלל והשליל והשיליא כל אלו אין מפגלין את הזבח לא חוץ לזמנו ולא חוץ למקומו ואין מחשבה פוסלת <בו> [בהן] משום פגול והמעלה <אותו> [אותן] בחוץ פטור.
ד,א רבי אליעזר אומר אם אין דם אין בשר אף על פי שאין בשר יש דם רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם. כיצד נטמא הדם או שנשפך או שיצא חוץ לקלעים הבשר תעובר צורתו ויצא לבית השרפה <ניטל בשר או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים הבשר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה> נטמא בשר או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים ר"א אומר יזרוק את הדם ר' יהושע אומר לא יזרוק אם זרק את הדם בין בשוגג בין במזיד מודה ר' יהושע שהורצה. רבי יהושע אומר הרי הוא אומר (דברים יב) ועשית עולותיך הבשר והדם אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם אמר לו רבי אליעזר הרי הוא אומר (שם) ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך אע"פ שאין הבשר מה אני מקיים הבשר והדם מקיש בשר לדם מה הדם בזריקה אף הבשר. יכול יהא זורק ודובק ת"ל (ויקרא א) וערך הכהן אותם זורק ועורך לא זורק ודובק.
ד,ב רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר וכזית חלב זורק את הדם עליו. כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם עליו ובעולה אם נשתייר ממנו כחצי זית בשר כחצי זית חלב זורק את הדם עליו מפני שכולה ראויה להקטרה ובמנחה אם [לא] נשתייר מן הזבח כזית בשר וכזית חלב אפילו כל המנחה כולה קיימת אין זורק את דם עליה ובפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק. רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה ניטל הבשר והחלבים קיימים זורק את הדם על החלבים ניטל החלב והבשר קיים זורק את הדם על הבשר אבל בפסח אינו כן אע"פ שניטל בשר וחלב קיים אין זורק את הדם על החלב שלא בא מתחלתו אלא לאכילה נטמאו חלבים והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק. שחט בשתיקה ויצא חוץ לקלעים וזרקו בשתיקה הרי זה כמות שהיה מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים ואין חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא נטמא הדם וזרקו בשתיקה אין מועלין בבשר קדשי קדשים אבל מועלין באימורי קדשים קלים וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. שחט בשתיקה ויצא הבשר חוץ לקלעים וזרק את הדם בשתיקה רבי אליעזר אומר הרי זה כמות שהיה מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים ואין חייבין עליהן משום נותר וטמא ר' עקיבה אומר הרצה הציץ על היוצא אין מועלין בבשר קדשי קדשים אבל מועלין באימורי קדשים קלים וחייבים עליהן משום נותר ומשום טמא. נטמא בשר וזרק את הדם בשתיקה הכל מודים שאין מועלין בבשר קדשי קדשים אבל מועלין באימורי קדשים קלים וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמאים ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא.
ד,ג שחט בשתיקה ויצא הדם חוץ לקלעים וזרקו חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו ויצא הדם חוץ לקלעים וזרקו חוץ לזמנו הרי הוא כמות שהיה מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים <וחייבים> [ואין חייבין] עליו משום פגול. נטמא הדם וזרקו חוץ לזמנו עדיין מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים אבל חייבין עליו משום פיגול שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. <השוחט> [שחט] בשתיקה ויצא בשר חוץ לקלעים וזרק את הדם חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו ויצא בשר חוץ לקלעים וזרק את הדם בשתיקה או ששחט חוץ לזמנו רבי אליעזר אומר הרי זה כמות שהיה מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין בבשר קדשים קלים ואין חייבין עליהם משום פגול ר"ע אומר הרצה הציץ על היוצא עדיין מועלין בבשר קדשים קלים ואין חייבין עליהם משום פגול. נטמא הבשר וזרק את הדם חוץ לזמנו הכל מודים שעדיין מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים אבל חייבין עליהן משום פגול שהציץ מרצה על הטמאים ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא.
ד,ד ר' אליעזר בן יעקב אומר דבר אחד מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה ב"ש אומרים שתי מתנות מכשירות ומפגלות בחטאת ומתנה אחת בכל הזבחים ב"ה אומרים אחד חטאת ואחד כל הזבחים מתנה אחת מכשרת ומפגלת כיצד נתן אחת בשחיטתה ונשפך הדם בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. שתים בשתיקה ונשפך הדם הכל מודים שהוא כשר. אחת חוץ לזמנו ונשפך הדם ב"ש אומרים פסול ואין בו כרת בית הלל אומרים פגול וחייבין עליו כרת. שתים חוץ לזמנו ונשפך הדם הכל מודים שפגול. אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו בית שמאי אומרים פגול ואין בו כרת ב"ה אומרים פגול וחייבין עליו כרת. במה דברים אמורים בחטאת אבל בשאר כל הזבחים נתן אחת בשתיקה ונשפך הדם הכל מודים שהוא כשר אחת חוץ לזמנו ונשפך הדם הכל מודים שהוא פגול אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו ונשפך הדם פסול ואין בו כרת במה דברים אמורים בזריקה אבל בשחיטה בקבול ובהילוך בין שחישב על הראשונה בין שחישב על האחרונה אפילו על שירי הדם חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת בד"א בדמים הניתנין בחוץ על מזבח החיצון אבל דמים הניתנין בפנים על מזבח הפנימי כגון ארבעים ושמונה של יום הכפורים ואחת עשרה של פר העדה ואחת עשרה של פר כהן משיח בין בשחיטה בין בקבול בין בהלוך בין שהוא חשב על הראשונה בין שחשב על האחרונה אפילו על אחת מהן חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת דברי רבי מאיר וחכ"א אין פגול בפנים.
ה,א נסכי בהמה חייבין עליהן משום פגול מפני שדם הזבח מתירן דברי ר' מאיר וחכ"א אין חייבין עליהן משום פגול מפני שאדם מביא זבחים היום ונסכים לאחר עשרים יום אמר להו רבי מאיר אף אני איני אומר אלא בזמן שקדשו בכלי אמר לו אע"פ שקדשן בכלי יכול לשנותו לזבח אחר. לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פגול מפני שדם האשם מתירו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין חייבין עליו משום פגול מפני שאדם מביא אשמו היום ולוגו לאחר עשרים יום אמר להן רבי מאיר אף אני לא אמרתי אלא בזמן שקדש בכלי אמר לו אע"פ שקדש בכלי יכול לשנותו לאשם מצורע אחר.
ה,ב רבי שמעון אומר הקטורת והלבונה אינם ראויין לאכילה ואין חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא. היה רבי שמעון אומר יפה כח המזבח מכח הכהנים וכח הכהנים מכח המזבח. יפה כח המזבח בקטרת ולבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ובעולת העוף שאין לכהנים בהן כלום. יפה כח הכהנים בשתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות וחטאת שאין למזבח בהן כלום. ויפה כח כהנים מכח ישראל וכח ישראל מכח כהנים. יפה כח הכהנים בקדשי קדשים ובבכור שאין לישראל בהן כלום. יפה כח ישראל במעשר בהמה ובפסח שאין לכהנים בהן כלום.
ה,ג פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים כיון ששחטן וזרק דמן מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין חייבין עליהן משום פגול אלא על דבר שהוא כשלמים ודמו ניתן על מזבח החיצון אמר ר' שמעון הלכה זו אמר לי רבי עקיבה אין חייבין משום פיגול אלא על דבר שהוא כשלמים ודמו ניתן על מזבח החיצון. רבי אלעזר אומר משום רבי יוסי פיגל בנעשה מהן בחוץ פיגל. בנעשה מהן בפנים לא פיגל כיצד שחט וקבל על מנת לזרוק את הדם למחר לא פיגל שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים. הזורק את הדם על מנת להקטיר אימורין למחר לא פיגל שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בפנים בדבר הנעשה בחוץ אבל שחט קבל והילך על מנת לשפוך שירי הדם ולהקטיר אימורין למחר פיגל שהמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.
ה,ד קדשי מקדש קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהן משום נותר וטמא ואין נהנין ואין מועלין בהן ואין עושין תמורה אבל טעונין נסכים דברי ר"ש אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מודה רבי שמעון שמועלין בהן ודברים שאין חייבין עליהן משום פגול חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא. א"א לומר בפיגול ובנותר ובטמא מזבח <אחר> [אחד] שאין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא אלא לאחר זריקת דמים.
ה,ה חומר בפיגול שאין בנותר ובטמא ובנותר ובטמא שאין בפגול שהפיגול נוהג במחשבה ונוהג לפני זריקת דמים ואם נתפגל מקצת הזבח נתפגל כולו מה שאין כן בנותר וטמא. חומר בנותר ובטמא שהדברים שאין חייבין עליהן משום פיגול חייב עליו משום נותר וטמא נותר חייבין עליו משום נותר ומשום טמא מה שאין כן בפיגול. חומר בפגול ובנותר שאין בטמא ובטמא שאין בפגול ובנותר שהפגול והנותר בידיעה אחת והטמא בשתי ידיעות פגול ונותר בקבועה וטמא בעולה ויורד פגול ונותר לא הותרו מכללן והטמא הותר מכללו. חומר בטמא שהטמא נוהג <בבהמה> [בתרומה] ונוהג לאחר זריקת דמים ואם נטמא מקצת האבר נטמא כולו מה שאין כן בפגול ובנותר.
ה,ו חומר בטמא שאין ביוצא וביוצא שאין בטמא שהטמא נוהג בקדשי קדשים ובקדשים קלים ונוהג בקדשי הגבול מה שאין כן ביוצא. חומר ביוצא שהיוצא לא הותר מכללו ואין הציץ מרצה עליו מה שאין כן בטמא. באיזה טמא אמרו בטמא שאכל בשר טהור ובשר טמא אבל טהור שאכל בשר טמא והאוכל מן הקדשים <לאחר> [לפני] זריקת דמן ומן העולה ומן האמורין בין לפני זריקת דמן ובין לאחר זריקת דמן הרי זה לוקה את הארבעים כללו של דבר אין חייבין קרבן אלא על פגול ונותר וטמא.
ה,ז לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח וחטאת ואשם לשם חטאת אמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד בכל אלה כשר שהן תנאי בית דין שאין מחשבה הולכת אלא לאחר העובד. לעולם אין הכל הולך אלא לאחר השוחט שהשוחט מתכוין לשם חטאת והבעלים מתכוונין לשם עולה השוחט מתכוין לשם עולה והבעלים מתכוונין לשם חטאת לעולם אין הכל הולך אלא לאחר השוחט.
ו,א איזהו צפון המזבח שכשר לשחיטת קדשי קדשים מקום המזבח הצפוני ועד כותל העזרה הצפוני על פני כל המזבח וישנן שלשים אמה דברי ר' <מאיר> [יוסי בר יהודה] רבי אלעזר בר"ש מוסיף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כנגד בית החליפות וישנן עשרים ושתים אמה ורבי מוסיף מקום דריסת רגלי <ישראל> [הכהנים] אחד עשר אמה <רוחב מאה ושמונים ושבע אורך>. ומקום דריסת רגלי <הכהנים> [ישראל] אחד עשר [אמה] <רוחב ומאה ושמונים ושבע אורך> מקום הכותל הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי. וכשם שהשחיטה בצפון כך קבול הדם בצפון.
ו,ב היה עומד בדרום ופשט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשרה [ואם] קבל הדם פסול הכניס ראשו ורובו בצפון ושחט כאילו נכנס כולו פרכסה היוצאת לדרום והחזירה לצפון כשרה. קדשים קלים שחיטתן בפנים וקבול דמן בפנים שחט בפנים וקבל בחוץ בחוץ וקבל בפנים פסול עד שישחוט בפנים ויקבל בפנים היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים ושחט כשרה ואם קבל הדם פסול. הכניס ראשו ורובו לפנים ושחט פסול כאילו לא נכנס <כולו> מן פירכסה ויצאת לחוץ והחזירה לפנים פסולה וכשם שהשחיטה ביום כך קבול הדם ביום שחט ביום וקבל בלילה בלילה וקבל ביום פסול עד שישחוט ביום ויקבל ביום.
ו,ג פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בין ששחטן וזרק דמן נכנס ועמד בין מזבח הזהב למנורה מזבח היה לפנים ממנו טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזייה טבילה נתן על הקרן מכאן ומכאן כשרה מן הקרן ולפנים פסול. שינה מתן קרנות פסול חיסר מן המתנות אפילו אחת פסול יצא ושופך שירי הדם ליסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך ליסוד דרומי רבי שמעון אומר אלו ואלו ליסוד מערבי. אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלים בהן דברי ר' שמעון ור' מאיר וחכ"א אין מעילה בדמים.
ו,ד חטאות הצבור והיחיד כיצד סדר מתן דמים שלהם. היה עולה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית טובל אצבעו המיומנת שבימין נותן גדולה מכאן וגדולה מכאן חוטף ויורד כנגד חודה של קרן עד שהדם שבאצבעו כלה. נתן על הקרן מכאן ומכאן כשר מן הקרן ולפנים פסול שינה מתן קרנות פסול חיסר מן המתנות אפילו אחת פסולה שירי הדם היה שופך ויורד ליסוד דרומי רבי יוסי בר"י ור"א בר"ש אומר במקומו היה עומד ושופך ליסוד דרומי.
ו,ה היסוד היה מקיף פני כל המזבח מן הצפון למערב <אמה על אמה טפח כלפי מזרח> אוכל בדרום אחת ובמזרח אמה ובקרן דרומית מזרחית <דרומה ומזרחה> לא היה לה יסוד אלא חוט של סיקרא היה באמצע המזבח ממנו ולמטה חמש אמות ממנו ולמעלה חמש אמות שכל הניתנין למטן כשרין מחוט הסיקרא ולמטן וכל הנתנין למעלה כשרין מחוט הסיקרא ולמעלה דברי ר"מ וחכ"א בד"א בעולת העוף אבל בחטאת בהמה לא היו נותנין אלא על קרן. היסוד היה מנוקב כמין שני חוטין דקין שבהן היו דמים יורדין ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לזבל ומועלין בהן.
ו,ו עולה ותמורת עולה וזבחי שלמי צבור ואשמות ותודה ואיל נזיר ושלמים והשלמים הבאין מחמת פסח ואחד עשר שבמעשר פסח שעבר זמנו כיצד סדר מתן דמים שלהן בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה דרומה רבי נחמיה ור"א בן יעקב אומר בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה צפונית מערבית נותן מערבה ר"ש איש המצפה היה משנה בתמיד בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה צפונית מערבית נותן מערבה דרומית נותן דרומה נתן על הקרן מכאן ומכאן כשר מן הקרן ולפנים פסולה שינה מתן קרנות כשר חיסר מן המתנות או שלא נתן אלא אחת כשר שירי הדם היה שופכו למטה הבכור והמעשר והפסח שופכן שפיכה אחת כנגד היסוד שפכן שלא כנגד היסוד הרי אלו פסולין.
ו,ז היכן היא אכילתן של כולן חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר כולן קדשי קדשים ונאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות ואין חייבין עליהן משום נותר ואין מחשבה פסול בהן משום פגול עד שיעלה עמוד השחר. אחד תמימים ואחד בעלי מומים למחלוקת.
ו,ח הבכור והמורם מן התודה ואיל הנזיר נאכלין לאנשים ולנשים ולעבדים ולשפחות זה הכלל כל שהוא אוכל בתרומה אוכל באלו וכל שאינו אוכל בתרומה אינו אוכל באלו השלמים והמעשר ואחד עשר שבמעשר נאכלין לשני ימים ולילה אחד ליום ולילו וליום של אחריו וכיון שחשיכה חייבין עליה משום נותר ומחשבה פוסלת בהן משום פגול ואין שריפתן אלא ביום ובכל מקום היום הולך אחר הלילה ולאכילת קדשים הלילה הולך אחר היום.
ז,א רבי יוסי אומר מזבח כולו צפון שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' רבי יוסי בר' יהודה אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולחוץ כדרום וכן היה ר' יוסי ברבי יהודה אומר שני פיספסין היו בבית החליפות פתוחין למערב גבוהין מן הארץ ח' אמות שתהא עזרה כשרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים אפילו אחורי בית הכפורת שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וגו'.
ז,ב מנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה אפילו בראש של מזבח. אחת חטאת העוף ואחת עולת העוף באות מן החולין ביום וביד הימנית. כיצד מולק בחטאת העוף נותן שני גפיה בין שתי אצבעותיו ושתי רגליה בין שתי אצבעותיו והיה מותח צוארה על גבי אצבעותיו היה מולק בצפורן ממול ערפה ואין מבדיל ומזה מדמה על קיר המזבח וכשם שהשחיטה אחד או רוב אחד כן מליקה אחד או רוב אחד ר"א בר"ש אומר חטאת העוף שמלקה כתקנה והבדיל בה כשרה מלקה בכ"מ בעזרה כשרה מיצה דמה בכל מקום במזבח כשרה היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מדם הנפש למטה כנגד היסוד ואם היתה כשרה נאכלת לכהנים ואם לאו זורקה על גבי הדשן. רבי ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא אומר חלון היתה שם למערבו של כבש ורבובה היתה נקראת ששם זורקים פסולי חטאת העוף שתעובר צורתה ותצא לבית השריפה.
ז,ג כל העולין למזבח עולין למזרח ויורדין במערב בימין ויורדין בשמאל חוץ מניסוך המים והיין ועולת העוף שעולין במערב ויורדין במערב ויורדין בימין. כשם שמולק בחטאת העוף כך מולק בעולת העוף אלא שבעולת העוף היה מבדיל וממצה מדמה על קיר המזבח מיצה מן הראש פסול מן הגוף כשר מיצה על הכבש <ועל הקרן> ועל היסוד פסול עשאה ממקום שעומד למעלה אמה כשרה ממקום שעומד למטה אמה כשרה ר"ש ורבי יוחנן בן ברוקה אומרים בראשו של מזבח היתה נעשית. אבא יוסי בן דוסתאי אומר קרבן קנין היה זורקן על גבי הדשן. בא לו לגוף היה משסעו ביד אבל לא בסכין בין ששיסע ביד ובין ששיסע בסכין שיסע ולא הבדיל כאילו לא שיסע מלח ולא ספג ספג ולא מלח כשרה. זה הכלל כל שנויין ששינה בה לפני מיצוי דמה פסולה לאחר מיצוי דמה כשרה.
ז,ד חטאת העוף שמלקה להזות דמה בחוץ או מקצת דמה בחוץ לאכול בשרה בחוץ או כזית מבשרה בחוץ פסול ואין בו כרת. עולת העוף שמלקה להזות דמה בחוץ או מקצת דמה בחוץ לאכול בשרה בחוץ או כזית מבשרה בחוץ פיגול וחייבין עליו כרת זה הכלל כל המולק והמזה בחטאת העוף כל המולק והממצה בעולת העוף לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב מתיר כמצותו כיצד קרב המתיר כמצותו מלק בשתיקה חוץ לזמנו או שמלק ומיצה הדם בשתיקה זה הוא שקרב המתיר כמצותו. כיצד לא קרב מתיר כמצותו. מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת ר' יהודה אומר אם קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום פיגול וחייבין עליו כרת אם קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת כיצד קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום מלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו. כיצד קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו.
ז,ה חטאת העוף שמלקה שלא לשמה פסול ואין בו כרת מפני שלא קרב המתיר כמצותו זה הוא כללו של דבר כל הפיגולין שנוהגין <בעולת> [בחטאת] בהמה נוהגין בחטאת העוף וכל הפיגולין שנוהגין בעולת בהמה נוהגין בעולת העוף. עולת העוף שעשאה למעלה כמעשה חטאת לשום חטאת ר"א אומר מועלין בה רבי יהושע אומר אין מועלין בה אמר ר"א ומה חטאת שאין מועלין בה לשמה שינה את שמה מועלין בה עולה שמועלין בה לשמה כששינה את שמה אינו דין שימעלו בה. אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בחטאת ששינה את שמה לשום עולה שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה תאמר בעולה ששינה את שמה לשום חטאת שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה. א"ל ר"א הרי השוחט קדשי קדשים בצפון לשום שלמים יוכיח שהרי שינה את שמו לדבר שאין בו מעילה ומועלין בהן אל תתמה על זו שאע"פ ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה שימעלו בה. א"ל ר' יהושע לא אם אמרת בשוחט קדשי קדשים בצפון לשם שלמים שאע"פ ששינה את שמם לא שינה את מקומם תאמרו בזו ששינה את שמה ושינה את מקומה. א"ל ר"א הרי השוחט עולת בהמה בדרום לשום אשם תוכיח ששינה את שמה ושינה את מקומה ומועלין בה אף אתה אל תתמה עליה שאע"פ ששינה את שמה ושינה את מקומה שימעלו בה אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בשוחט עולת בהמה בדרום לשום אשם שאע"פ ששינה את שמה ושינה אתמקומה לא שינה את מעשיה ושינה לדבר שמקצתו מעילה תאמר בזו ששינה את שמה ושינה את מקומה שינה את מעשיה ושינה לדבר שאין מקצתו מעילה. חטאת העוף הבאה על הספק מטמא בספק ומטמא אבית הבליעה.
ז,ו הנרבע המוקצה והנעבד אתנן ומחיר טומטום ואנדרוגינוס מטמאין בבית הבליעה רא"א טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בבית הבליעה שכל מקום שנאמר זכר מוציא טומטום ואנדרוגינוס מן הכלל מלק הזר ומלק הפסול מטמאין בבית הבליעה הפיגול והנותר אין מטמא בבית הבליעה מפני שלא היה פסולן בקודש זה הכלל כל שהיה פסולן בקדש [אין] מטמאין בבית הבליעה לא היה פסולן בקודש <אין> מטמאין בבית הבליעה.
ח,א כל הזבחים שנתערבו הן וולדותיהן ותמורותיהן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה ובדמי יפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו. נתערבו ברובע ובנרבע במוקצה ובנעבד באתנן ומחיר ובכלאים ובטרפה וביוצא דופן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן מאותו המין והשאר חולין נתערבו בחולין תמימים יקדישום לשום אותו הזבח. נתערבו בזבחים מת אחד מהן יביא כנגדו ממקום אחר ויתנה עליו. נתערבו הדמים הרי זה לוקח בהן שלש בהמות בין ממקום אחד ובין משלשה מקומות ומחלל דמי חטאת על חטאת ודמי עולה על עולה ודמי שלמים על שלמים ונותנין לבעלים ולא יתנם לבעלים עד שיחללם על כולן.
ח,ב עולה שנתערבה באחד מכל הזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן עולה כבר קרב זבחו יביא בדמיו זבח אחר קרבה עולתו יביא בדמה עולה אחרת. חטאת שנתערבה באחת מכל הזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן חטאת. כבר קרב זבח יביא בדמיו זבח אחר כבר קרבה חטאתו שניהן ימותו. אשם שנתערב באחד מכל הזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן אשם. כבר קרב זבחו יביא בדמו זבח אחר כבר קרב אשמו שניהן יפלו לנדבה. מעות חטאת ומעות אשם שנתערבו אלו באלו לוקח בהן שתי בהמות בין ממקום אחד ובין משני מקומות ומחלל דמי חטאת על חטאת ודמי אשם על אשם. כבר קרבה חטאתו יוליך לים המלח כבר קרב אשמו יפול לנדבה. תודה שנתערב בתמורתו שניהן יקרבו ויניף הלחם עמהן.
ח,ג תודה שנתערבה באחד מכל הזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהם זבח ובדמי יפה שבהן תודה. כבר קרבה זבחו יביא בדמיו זבח אחר. כבר קרבה תודה יביא בדמיה תודה אחרת. שלמים שנתערבו באחד מכל הזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן שלמים כבר קרבו שלמים יביא בדמיו שלמים אחרים. שלמים שנתערבו בשלמים הבאין מחמת הפסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביאו בדמי יפה שבהן שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ובדמי יפה שבהן שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחת בן עזאי אומר שלמים הבאין מחמת הפסח הרי הן כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה.
ח,ד בכור שנתערב בפסח שניהן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור ר"ש אומר זה ישחט לשום מה שהוא וזה ישחט לשום מה שהוא שניהם יאכלו כפסח וכמנין של פסח. מעשר שנתערב בפסח שניהם ירעו עד שיסתאבו וימכרו כמעשר ר"ש אומר זה ישחט לשום מה שהוא וזה ישחט לשום מה שהוא ושניהם יאכלו כפסח וכמנוייו של פסח. הבכור והמעשר ר"ש אומר זה לשום מה שהוא וזה ישחט לשום מה שהוא ושניהם יאכלו כאחד מפני שמתן דמם שוה ולא הודו חכמים לר"ש שמביא קדשים לבית הפסול. בד"א בזמן שנתערבו חיין אבל בזמן שנתערבו שחוטין יאכלו כחמור שבהן נתערבו בפסולי המוקדשין או בחולין שנשחטו בעזרה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.
ח,ה תודה שנתערבה באיל נזיר שניהם יקרבו ויניף הלחם עמהן. אמר רבי יהודה מודים חכמים לרבי אליעזר באברי הזבחים שנתערבו באברי עולה שיקרבו. מודה רבי אליעזר לחכמים שנתערבו ברובע ובנרבע במוקצה ובנעבד באתנן ובמחיר ובכלאים ובטרפה ויוצא דופן שתעובר צורתן ויצאו לבית השרפה על מה נחלקו על שנתערבו אברי בעל מום בתמימים שרבי אליעזר אומר יקרבו ורואה אני אברי בעל מום בתמימים כאילו הן עצים וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.
ח,ו דם שנתערב במים רואין אותו כאילו הן יין נתערב ביין רואין אותו כאלו הם מים נתערב בדם הבהמה או בדם החיה רואין אותו כאילו הן יין ובמים אם בטלו מראיו פסול ואם לאו כשר. ר"י אומר משום ר"ג אין דם מבטל דם. אין לך שמכפר אלא דם הנפש בלבד שנאמר (ויקרא יז) כי הדם הוא בנפש יכפר אי זה הוא דם הנפש כל זמן שמקלח ודם התמצית כל שאינו מקלח חתך את הראש בבת אחת קיבל מן הראש פסול מן הגוף כשר נתערב בדם פסולין ישפך לאמה או בדם התמצית. אומר לו שלא יתן ואם נתן רואין אותו כאילו הוא במים אם בטלו מראיו פסול ואם לאו כשר רבי אליעזר מכשיר בדם התמצית.
ח,ז נתערב ברובע ובנרבע במוקצה ובנעבד באתנן במחיר ובכלאים ובטרפה ויוצא דופן בין כוס בכוס ובין בבלול שנתערבו ישפך לאמה כוס אחד במאה כוסות רבי אליעזר אומר אם קרב כוס אחד יקרבו כל הכוסות וחכמים אומרים אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן ישפך לאמה א"ר יהודה לא נחלק רבי אליעזר על דם עולה שנתערב בדם זבחים שיקרבו על שנתערב ברובע ובנרבע במוקצה ובנעבד באתנן ובמחיר בין כוס בכוסות ובין בבלול <או שנתערב דם בעל מום בבלול או כוס א' במאה כוסות> ישפך לאמה על מה נחלקו על שנתערב דם בעל מום בתמים שר' אליעזר אומר יקרבו ורואה אני את דם בעל מום בתמים כאילו הן מים וחכ"א ישפך לאמה.
ח,ח הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר"א אומר ינתנו למעלה וחכ"א ישפכו לאמה נתן למטה ולא נמלך ר' אליעזר אומר יתן למעלה וחכ"א ישפך לאמה והתחתונים עלו לו נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה אלו ואלו <לא> עלו לו.
ח,ט חטאת יחיד שנתערבה זו בזו חטאת ציבור שנתערבה זו בזו חטאת יחיד וציבור שנתערבו זו בזו וכן בתודות וכן בעולות וכן בשלמים נותן ארבע מתנות מכל אחת ואחת ואם נתן ארבע מתנות מכולן יצא במה דברים אמורים בזמן שנתערבו חיין אבל בזמן שנתערבו שחוטין נותן ארבע מתנות מכולן ואם נתן מתנה אחת מכולן יצא רבי אומר רואין את המתנה שאם תחלק ויש בה מתנה לכל אחת ואחת.
ח,י הניתנין במתנה אחת שנתערבה בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת. מתן ארבע במתן ארבע ינתנו במתן ארבע. מתן ארבע במתנה אחת רבי אליעזר אומר ינתנו מתן ארבע ר' יהושע אומר ינתנו מתנה אחת אמר רבי אליעזר הרי הוא עובר על בל תגרע אמר רבי יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף אמר רבי אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו ומוסיף אתה עליו כשהוא עם אחרים אמר רבי יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו וגורע אתה הימנו כשהוא עם אחרים אמר לו רבי אליעזר עדיין דבר שקול מי מכריע אמר לו רבי יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה והרי הוא בידי כשאני מניחה כמות שהיא נמצאתי עובר לא תעשה ואינה בידי.
ח,יא הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ ישפך לאמה נתן בחוץ ולא נמלך יחזור ויתן בפנים והחיצונים עלו לו בחוץ בפנים ולא נמלך אלו ואלו <לא> עלו לו בפנים. בחוץ ולא נמלך אלו ואלו <לא> עלו לו חוץ משנתערבו בחטאת מפני שחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ר' אליעזר אומר אף האשם שנאמר כחטאת כאשם.
ח,יב חטאת שקבל דמה בשני כוסות נטמא אחד מהן או שנשפך או שיצא חוץ לקלעים או שנתנו למטה הרי חברו כשר ק"ו <לפנימים> [לחיצונים] שאם <יצא> [נכנס] אחד מהן <לחוץ> [לפנים] לא יהא חברו פסול והדין נותן ומה אם במקום שמחשבה פוסלת בחוץ לא פסל הדם שבחוץ את הדם שבפנים. מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא יפסול הדם שבפנים את הדם בחוץ ת"ל <הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה> נכנס לפנים כשר יצא לחוץ פסול. בשר הקדש שנכנס לפנים כשר והדין נותן שיהא פסול ומה אם במקום שלא פסל דם שבחוץ את הדם שבפנים נפסל בשר היוצא לשם. מקום שפסל דם שבפנים את הדם שבחוץ אינו דין שנפסל בשר שנכנס לשם ת"ל ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וגו'.
ח,יג נכנס לפנים חברו פיגול יצא לחוץ חברו כשר קבל הכהן קבל הכשר קיבל בימינו קיבל בכלי קודש. חברו כשר שזה ראוי ליקרב בפנים קבל הזר קבל הפסול קבל בשמאלו קבל בכלי חול. חברו פסול שאין זה ראוי ליקרב בפנים. פירכסה ליקרב בפנים והחזירה כשרה חטאת העוף שפירכסה לפנים והחזירה כשרה.
ח,יד חטאת שקבל דמה בארבעה כוסות אם נתן מכולן על ארבע קרנות כולן נשפכין ליסוד ואם לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע כולן נשפכין ליסוד זה הוא כללו של דבר כל הנשפך ליסוד דמו טעון כיבוס ומחשבה פוסלת בו משום פגול והמעלה אותו בחוץ חייב. כל הנשפך לאמה אין דמו טעון כיבוס ואין מחשבה פוסלת בו משום פגול והמעלה אותו בחוץ פטור.
ט,א אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים. הדם כדברי רבן גמליאל זורקו על גבי האישים נסכים נותנו לספלים. הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן ועלו לגבי המזבח הרי אלו לא ירדו. כל הזבחים שעלו לגבי המזבח ונמצאו פסולין הרי אלו לא ירדו. העצמות והגידים והקרנים והטלפיים שעלו לגבי המזבח ונמצאו פסולין הרי אלו לא ירדו.
ט,ב אותו ואת בנו שעלו לגבי מזבח ירדו שאין המזבח מקדש אלא את הראוי לו. הרובע והנרבע המוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן שעלו לגבי מזבח ירדו מפני שלא היו פסולן בקדש זה הכלל שהיה פסולו בקדש הקדש מקבלו לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו חוץ מבעל מום שר' שמעון אומר משם רבי עקיבה בעל מום בעוף כשר ר' חנינא סגן הכהנים אומר דוחה היה אבא את בעלי מומין מליקרב מפני מה אמרו הלן והיוצא והטמא שעלו לא ירדו מפני שהלן כשר בשלמים והיוצא כשר בבמה והטמא כשר בצבור.
ט,ג הקומץ והלבונה מנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים שעלו לגבי מזבח ונמצאו פסולים הרי אלו לא ירדו. אבל קטרת שעלה לגבי המזבח תרד שאין המזבח מקדש אלא את הראוי לו עולה שעלתה לגבי מזבח ונמצאת פסולה יקטירנה על יד העזרה. אברין שלנו בעזרה מעלין אותו כל הלילה. שעל גבי הכבש שבראשו של מזבח מעלין אותם לעולם. כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואם עלו ירדו הקומץ שנתנו על גבי האישים שיריו מותרין.
ט,ד אימורין שנתנן על גבי האישים הבשר מותר. הפיגול והנותר והטמא שנתן על גבי האישים חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא עולה שחוטה שעלתה על המזבח או שעלתה חיה ושחטה הרי מפשיט ומנתח ומוריד את הדם וזורקו למטה מוריד את הקרבים ומדיחן במים וחוזר ומעלה אותן ומוריד את העור לכהנים וחוזר ומקטיר את הכל.
ט,ה זבחים שחוטין שעלו לגבי מזבח ה"ז מפשיט ומנתח ומוריד את הדם וזורקו למטה מוריד את הקרבים ומדיחן במים וחוזר ומעלה אותן ומוריד את העור ואת הבשר לבעלים חוזר ומקטיר את השאר העלו חיים מורידן ושוחטן למטה אין לך שמקדיש במזבח החיצון אלא את הראוי לו.
ט,ו כלי הלח מקדשין את הלח ומדת היבש מקדשת את היבש אין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מדת היבש מקדשת את הלח אין מקדשת אלא במילואן אין מקדשת אלא מתוכן אין מקדש אלא בפנים נקבו נפגמו נסדקו אם עושין מעין מלאכתן שהיו עושין כשהן שלמים מקדשין ואם לאו אין מקדשין.
י,א כל התדיר מחברו הוא קודם את חברו וכל המקודש מחברו הוא קודם את חברו פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת מוטב שיקדם מכפר למתכפר שנאמר (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. פר הבא על כל המצות קודם לשעירי העדה ושעירי העדה קודמין לשעיר של נשיא ושעיר של נשיא קודם לשעירה של יחיד ושעירה של יחיד קודמת לכבשה של יחיד. תודה קודמת לאיל נזיר מפני שהתודה טעונה ארבעה מיני לחם ואיל נזיר טעון שני מיני לחם. מעשר קודם את העופות אמר רבי שמעון והלא מעשר קדשים קלים ועופות קדשי קדשים קדמו קדשים קלים לקדשי קדשים אמור מעתה יש במעשר אימורי קדשי קדשים מה שאין כן בעופות.
י,ב חטאת העוף קודמת לעולת העוף בהקרבה. אף בהפרשה לא יאמר זה לעולתי וזה לחטאתי אלא אומר זה לחטאתי וזה לעולתי. חטאת העוף של יולדת קודמת לכבשה. מנחת האיש קודמת למנחת האשה מנחת חטים קודמת למנחת שעורין מנחה קודמת ליין והיין קודמת לשמן שמן קודם למלח ומלח קודמת לעצים ועצים קודמין לכל דבר.
י,ג פרים קודמין לאילים ואילים קודמין לכבשים אימתי בזמן שבאו כאחד אבל הבא ראשון קרב ראשון הבא אחרון קרב אחרון. לחם הפנים קודם לשתי הלחם כשהוא מחלק בעצרת אומר הילך מצה הילך חמץ הילך מצה הילך חמץ אבא שאול אומר שתי הלחם קודמות ללחם הפנים כשהוא מחלקן בעצרת אומר הילך מצה הילך מצה הילך חמץ הילך מצה מפני ששתי הלחם חביבות שקודמין זה את זה בהקרבה כך קודמין זה את זה באכילה. קדשי קדשים קודמין לקדשים קלים. הנאכלין ליום אחד קודמין לנאכלין לשני ימים. שלמים של אמש קודמין לחטאת ואשם של יום רבי שמעון אומר חטאת ואשם של יום קודמין לשל אמש.
י,ד וכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן מנחות ללותתן ולהוציא שמנן ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר' שמעון רבי מאיר אומר תבלי חולין ולא תבלי תרומה שלא יביאו לידי פסול ולידי מיעוט אכילה. יין כיוצא בו. אין מבשלין חטאת ואשם עם מורם מתודה ואיל נזיר עם הבכור עם המורם משל שלמים מפני שממעט את אכילתן וזמן אכילתן. ולא שלמים של אמש עם חטאת ואשם של יום מפני שממעט את אכילתן ומקום אכילתן וזמן אכילתן. אבל חטאת ואשם מתבשלין זה עם זה. תודה ואיל נזיר מתבשלין זה עם זה הבכור ומורם משלמים מתבשלים זה עם זה מפני שכולן שוות.
י,ה אחד חטאות החיצונות ואחד חטאות הפנימיות לכיבוס שנאמר (ויקרא ו) תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות. חטאת העוף אין דמה טעון כיבוס חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס היתה לה שעת הכושר ונפסלה דמה טעון כיבוס דברי ר' יעקב ר' שמעון אומר אע"פ שהיתה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כבוס. נתן על הקרן ועל הכבש ועל היסוד אין זקוק לו נתן מידו כשהוא מזה על גבי הקיתון גורדו והוא טהור. נתן על העור עד שלא הופשט אין טעון כבוס משהופשט טעון כבוס דברי ר' יהודה ר' אלעזר אומר אף משהופשט אין טעון כיבוס <דברי ר' יהודה> אלא מקום הדם ודבר הראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס היכן מכבסו בפנים יצא לחוץ נכנס ומכבסו בפנים.
י,ו רבי שמעון אומר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה אבל טעונין הדחה משום נותן טעם. כבשים פסולין אין טעונין מריקה ושטיפה רבי יעקב אומר היה להן שעת הכושר ונפסלו <אין> טעונין מריקה ושטיפה רבי שמעון אומר אע"פ שהיתה להן שעת הכושר ופסולין אין טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה כלי חרש אין טעונין אלא שבירה היכן שוברו בפנים יצא לחוץ נכנס ושוברו בפנים. רבי טרפון אומר בישל בו מתחלת הרגל מבשל בו כל הרגל אחר הרגל <אין> טעון מריקה ושטיפה. אמר רבי נתן לא היה רבי טרפון אומר אלא בקדשים קלים בלבד היכן מורקן ושוטפן בפנים יצא לחוץ מכניסן מורקן ושוטפן בפנים. נטמאו בחוץ מטהרן ומכניסן מורקן ושוטפן בפנים. כיצד מריקתן ושטיפתן במקום אכילתן מריקתן ושטיפתן עד זמן אכילתן מריקתן ושטיפתן. בשל בו קדשי קדשים מורק ושוטף לקדשי קדשים קדשים קלים מורק ושוטף לקדשים קלים קדשי קדשים וקדשים קלים מורק ושוטף לחמור שבהן שטף ולא מרק מרק ולא שטף יאכל כחמור שבהן.
י,ז חומר בהזאה שאין במריקה ושטיפה ובמריקה ושטיפה שאין בהזאה. שהזאה נוהגת בחטאות הפנימיות ונוהגת לפני זריקת דמים מה שאין כן במריקה ושטיפה חומר במריקה ושטיפה. שהמריקה ושטיפה נוהגים בקדשי קדשים ובקדשים קלים ואם נתבשל במקצת כלי כולו טעון מריקה ושטיפה מה שאין כן בהזאה.
יא,א אין אונן רשאי להביא זבחים כל שבעה אחד זבחים שהן ראויין לבא נדבה ואחד זבחים שאין ראויין לבא נדבה אפילו יין ואפילו עצים ואפילו לבונה שנאמר שלמים רבי שמעון אומר שלמים שהכל שלום בהן מהן למזבח ומהן לכהנים ומהן לבעלים זבחי תודה הרי זה תודה בכל מקום שנא' (תהילים נ) זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו וגו'.
יא,ב כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר כל אותו היום רבי שמעון אומר גומר את העבודה שבידו ובא לו אבל כהן הדיוט שעמד ומקריב ומת לו מת מניח את העבודה שבידו ויוצא לפיכך אם זרק את הדם או שהקטיר קטרת כל עבודה שעבד הרי אלו פסולות.
יא,ג כל חטאות שדמן נכנס לפנים אין לכהנים בהן כלום אלא הדם ואימורין למזבח ועור ובשר יצאו לבית השרפה היכן שורפין אותן בבית הדשן הגדול חוץ לירושלים ולצפונה של ירושלים חוץ לג' מחנות ולא היו שורפין אותן שלימין אלא מנתחין אותן ע"י עורן כנתחי עולות.
יא,ד אין הכהנים חולקין בשר כנגד בשר ועופות כנגד עופות בשר כנגד עופות עופות כנגד מנחות מנחות כנגד מנחות שנא' (ויקרא ז) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו האיש חולק אע"פ בעל מום אין הקטן חולק אע"פ תמים. קטן מאימתי כשר לחלק בקדשי מקדש משיביא שתי שערות אבל אין מקריבין אותו לעבודה עד שנתמלא זקנו רבי אומר אומר אני עד שיהא בן עשרים שנה ומעלה (עזרא ג) לנצח על מלאכת בית ה'. [ד] עולה כולה לגבוה ועורה לכהנים קדשי קדשים הדם ואימוריו למזבח ובשר ועור לכהנים. קדשים קלים הדם ואימורים למזבח ועור ובשר לבעלים. זה הכלל כל שיש לו בבשר יש לו בעורות כל שאין לו בבשר אין לו בעורות חוץ מן העולה שפירש בה הכתוב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה שחטה חוץ לזמנה חוץ למקומה הואיל ולא זכה מזבח בבשרה לא יזכו הכהנים בעורה עולת הקדש אין עורה לכהנים דברי ר' יהודה וחכמים אומרים עורה לכהנים ר' יוסי בר' יהודה מוסיף אף של גרים ושל נשים ועבדים שנא' (שם) עולת איש פרט לאלו אמרו לו והלא כבר נאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה אם כהן למה נאמר עולת איש אלא עולה שעלתה לאיש עורה לכהנים ושלא עלתה לאיש אין עורה לכהנים.
יא,ה שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנטמא הדם. הדם יזרק ועור ובשר אסורין ואם נזרק הדם עור ובשר מותרים. שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנטמא הזבח העור אסור. שחטו והפשיטו ונטמא העור ואח"כ זרק את הדם העור מותר דברי רבי ר' שמעון אומר העור אסור. שחטו ולא הפשיטו זרק את הדם ואח"כ נטמא הזבח העור אסור ר' אלעזר בר' שמעון אומר יפשיט העור <עם> הבשר. שחטו והפשיטו וזרק את הדם ואח"כ נטמא הזבח הכל מודים שהעור מותר. שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הדם או ששחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הדם יזרק עור ובשר אסורין ואע"פ שנזרק הדם עור ובשר אסורין.
יא,ו שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הזבח העור אסור. שחטו והפשיטו ויצא הזבח ואח"כ זרק את הדם העור מותר דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון אומר העור אסור. שחטו ולא הפשיטו וזרק את הדם ואח"כ יצא הזבח העור אסור דברי רבי ר' אלעזר בר"ש אומר יפשיט העור עם הבשר. שחטו והפשיטו וזרק את הדם ואח"כ יצא הזבח הכל מודין שהעור מותר שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הדם או ששחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שלן הדם הדם יזרק עור ובשר אסורין ואע"פ שנזרק הדם עור ובשר אסורין. שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שלן הזבח העור אסור שחטו ולא הפשיטו <ולן הזבח ואח"כ זרק את דמו אסור> דברי רבי ר"א בר"ש אומר יפשיט העור עם הבשר. שחטו והפשיטו וזרק את הדם ואח"כ לן הזבח הכל מודים שהעור מותר. רבי אומר הדם מרצה על העור בפני עצמו כשהוא עם הבשר נולד בו פסול בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי הוא כיוצא בו ר"א בר"ש אומר אין הדם מרצה על העור בפני עצמו כשהוא עם הבשר נזרק עליו הדם הורצה שעה אחת לפיכך אם נולד לו פסול אפילו לאחר זריקת דמים יפשיט העור עם הבשר.
יא,ז בראשונה היו מכניסין עורות קדשים ללשכת בית הפרוה והיו מחלקין אותן בערבין לכל בית אב שבאותו היום והיו גדולי כהונה באים ונוטלין אותם בזרוע התקינו שיהו מחלקין אותן בערבי שבתות לכל משמר ומשמר ועדיין היו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע עמדו הבעלים והקדישום לשמים. אבא שאול אומר קורות של שקמה היו ביריחו ובעלי אגרוף נוטלין אותן עמדו והקדישום אמרו לא הקדישו בעלים לשמים אלא קורות שקמה בלבד.
יא,ח פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בזמן שנשרפין כמצותן נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים ואם אין נשרפין כמצותן נשרפין בבית הבירה ואין מטמאין בגדים ר' יוסי הגלילי אומר בבית הדשן הגדול היו נשרפין אפילו בתבן אפילו בקש ואפילו בגבבא ואפילו לא הצית את האש אלא ברובה הרי אלו כשרין.
יב,א רבי אומר הפרש בין השוחט בפנים למעלה בחוץ ובין השוחט בחוץ למעלה בחוץ לא שהשוחט בפנים למעלה בחוץ היתה לו שעת הכושר והשוחט בחוץ למעלה בחוץ לא היתה לו שעת הכושר ר' אלעזר בר"ש אומר הפרש בין השוחט בפנים ומעלה בחוץ לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שהשוחט בפנים ומעלה בחוץ הקדש מקבלו השוחט בחוץ ומעלה בחוץ אין הקדש מקבלו. אי אפשר לשוחט אחר שוחט אבל יש מעלה אחר מעלה. שחטו שנים פטורים העלו שנים חייבין העלה וחזר והעלה חייב על כל העלאה והעלאה דברי ר"ש ר' יוסי אומר אין חייב אלא אחת ואין חייב אלא עד שיבנה את המזבח ויסדר המערכה דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב.
יב,ב עולה ועולת העוף וחלבים הקומץ והלבונה מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מא' מהן כזית בחוץ חייב ר' אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו מודה ר' אלעזר שאם הקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ שהוא חייב שכן ראוי ליקרב לפנים. הקומץ והלבונה שהקריב אחד מהן בחוץ חייב ור"א פוטר עד שיקריב את השני מודה ר' אלעזר שאם הקריב את אחד בפנים ושייר את חבירו בחוץ שהוא חייב שכן ראוי להזות לפנים.
יב,ג שני בזיכי לבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את השני מודה רבי אלעזר שאם הקריב את אחד מהן בפנים ושייר את חברו והקריבו בחוץ שהוא חייב שכן ראוי ליקרב לפנים מודה ר' אלעזר בקומץ מנחת חוטא ולבונה נדבה שהקריבן בחוץ שהוא חייב שכן ראוי ליקרב לפנים.
יב,ד המנסך שלשת לוגין יין בחוץ חייב רבי אלעזר ברבי שמעון אומר עד שלא קדשו בכלי פטור משקדשו בכלי חייב המנסך שלשת לוגין מים בחג בחוץ חייב. בשאר ימות השנה פטור ר' אלעזר אומר אף בחג אם נתמלא לשם חג חייב אם לאו פטור. עולה עולת העוף וחלבים הקומץ והלבונה מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב אחת מהן כחצי זית פטור והמנסך פחות משלשת לוגין מים פחות משלשת לוגין יין בחוץ פטור ר' נחמיה אומר שירי הדם חייבין עליהן בחוץ אמר ר' יעקב והלא שירי מצוה הן היאך חייבין על שירי מצוה אמר רבי נחמיה הקטר חלבים יוכיחו שהן שירי מצוה וחייבין עליהן בחוץ אמר לו ר' יעקב אע"פ שהן שירי מצוה תחלת עבודה הן. חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי. אשם תלוי הבא על הספק הקריבו בחוץ חייבין עליו חטאת.
יב,ה עולה שקבל דמה בכוס אחד נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב שכולו ראוי לבא בפנים. קבל דמה בשני כוסות נתן שניהם בפנים פטור שניהן בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור אחד בחוץ וא' בפנים <אם> כיפר הפנימי וחייב על מה שבחוץ למה הדבר דומה למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה. שחט שתיהן בפנים פטור שתיהן בחוץ חייב אחת בפנים ואחת בחוץ אחת בחוץ ואחת בפנים כיפר בפנים וחייב על מה שבחוץ שחטן והרי דמן מונחין בכוסות נתן שניהם בפנים פטור שניהן בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור אחד בחוץ ואחד בפנים <אם> כיפר הפנימי וחייב.
יב,ו ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה להקריבן בחוץ פטור שכפרו הבעלים ושעיברה שנתה שאבדה ונמצאת עד שלא כיפרו הבעלים חייב משכיפרו הבעלים פטור. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שהקריבן בחוץ פטור אותו ואת בנו שהקריבן בחוץ חייב על הראשון ופטור על השני ר' שמעון אומר השני בלא תעשה. עולה ומחוסר זמן בגופה פטור ובבעלים חייב רבי שמעון אומר בגופה בלא תעשה. חטאת ומחוסר זמן בין בגופה ובין בבעלים פטור ר' שמעון אומר הרי זה בלא תעשה הקומץ והמקבל דמו בחוץ פטור זה הכלל כל שהוא משם עבודה וראוי ליקרב בפנים חייבין עליו בחוץ וכל שאינו משום עבודה ואין ראוי ליקרב בפנים אין חייבין עליו בחוץ ר' אלעזר בר' שמעון אומר אף כל שהוא משום עבודה וראוי ליקרב בפנים עשה חזר כיוצא בו בפנים חייב חוץ מן השוחט.
יב,ז כהן שעבד טמא טבול יום ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים אין חייב אלא אחת. זר שעבד טמא טבול יום ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים אין חייב אלא אחת.
יב,ח ואלו הן שבמיתה האוכל טבל וזר שאכל תרומה וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וזר וטבול יום מחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ופרועי ראש ושתויי יין ששמשו כולן במיתה. אבל ערל ואונן ויושב הרי אלו באזהרה בעל מום במיתה דברי רבי וחכ"א בלא תעשה הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכ"א בלא תעשה אלו חייבין עליהן מיתה זרק את הדם לפנים ולפני לפנים המוצה בעוף מקטיר על גבי מזבח והמנסך שלשת לוגין מים ושלשת לוגין יין בחוץ הרי אלו חייבין מיתה. אבל הקומץ והמקבל והמהלך קבל הזר קבל הפסול קבל בשמאלו קבל בכלי חול נתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה למטה את הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן הרי אלו בלא תעשה.
יג,א עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות מה הן מקריבין בהמה חיה ועוף גדולים וקטנים זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאין הכל קרב עולה וטעונה הפשט וניתוח העובדי כוכבים בזמן הזה מותרים לעשות כן.
יג,ב עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן היו הבמות אסורות ואין כשרה אלא בכהנים. קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנות ישראל. הנותן ע"ג מזבח בשעת פירוקה או בשעת שגלה הרוח את היריעה לא עשה כלום. בשעת מסעות קדשים נפסלים וטמאים פורשים כל אחד ואחד חוץ למחיצתו.
יג,ג באו לגלגל הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מקום רבי יהודה ורבי שמעון אומרים בכל הרואה איזה הוא הרואה הרואה ואינו מפסיק. באו לשילה נאסרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל הרואה איזה הוא הרואה הרואה ואינו מפסיק. באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים בכל מקום <מן הקלעים> רבי יהודה ור' שמעון אומרים בכל הרואה איזה הוא הרואה הרואה ואינו מפסיק. ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת ושבגלגל ארבע עשרה שנה ושבשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת ושבנוב ובגבעון חמשים ושבע בבית עולמים ארבע מאות ועשר לבניינו הראשון ארבע מאות ועשרים לבניינו האחרון.
יג,ד ארבע כללות הורה ר' שמעון בקדשים כל שהקדישן בשעת איסור המעלה אותו בחוץ חייב בעשה וחייב בלא תעשה וחייב בהכרת כל שהקדישו בשעת היתר ושחיטתו בשעת איסור המעלה אותו בחוץ חייב בעשה וחייב בלא תעשה ופטור בהכרת כל שהקדישו בשעת איסור ושחיטתו בשעת היתר חייב בעשה ופטור בל"ת ופטור בהכרת. כל שהקדישו בשעת היתר ושחיטתו בשעת היתר פטור בעשה ופטור בל"ת ופטור בהכרת וקדשים שהקדישו בבמה גדולה יקרבו בבמה קטנה איזה הוא שהקדישו בשעת איסור ושחיטתו בשעת איסור קדשים שהקדישן במשכן יקרבו במשכן בשילה בבית עולמים יקרבו בבית עולמים לפיכך המעלה אותו בחוץ חייב בעשה וחייב בל"ת וחייב בהכרת. איזהו שהקדישו בשעת היתר ושחיטתו בשעת איסור קדשים שהקדישו יקרבו במשכן בגלגל ובאו לשילה יקרבו בשילה. בנוב ובגבעון ובאו לבית <עד שלא הוקם המשכן והוקם המשכן> העולמים יקרבו בבית עולמים לפיכך המעלה אותו בחוץ חייב בעשה וחייב בלא תעשה ופטור בהכרת. איזהו שהקדישו בשעת איסור ושחיטתו בשעת היתר קדשים שהוקדשו במשכן באו לגלגל יקרבו בגלגל. בשילה ובאו לנוב וגבעון יקרבו בנוב וגבעון לפיכך המעלה אותן בחוץ חייב בעשה ופטור בל"ת ופטור בהכרת איזה היא שהקדישו בשעת היתר ושחיטתו בשעת היתר קדשים שהקדישן בגלגל יקרבו בגלגל. בנוב ובגבעון יקרבו בנוב ובגבעון לפיכך המעלה אותן בחוץ פטור ופטור בלא תעשה ופטור בהכרת.
יג,ה הכל כשרין ליקרב בבמה אף הכל ועבדים <משוחררין> כל שנידר ונידב קרב בבמת יחיד כל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין קרב בבמת יחיד אלא עולה ושלמים בלבד. במת יחיד אין טעון נסכים דברי ר"מ וחכ"א טעונה נסכים ר' יהודה אומר כל שהצבור ויחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל. אין בין אהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל אלא במדבר אין בו היתר הבמה ושבגלגל יש בו היתר הבמה. במתו שבראש גגו אין יחיד מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד וחכ"א כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל כאן וכאן אין היחיד מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד ר' יהודה אומר אף הצבור לא היו מקריבין באהל מועד שבמדבר אלא <במי> שקבוע לו מן התורה בלבד.
יג,ו וכן היה ר' שמעון אומר השוחט את הפסח. <על היחיד> והעלהו <בחוץ> בשעת איסור הבמה אסור בשעת היתר הבמה מותר שנא' (דברים טז) לא תוכל לזבוח את הפסח יכול אף בשאר ימות השנה ת"ל (שם) באחד שעריך בשעה שישראל מתכנסין במקום א' הוי אומר בשעת הרגל.
יג,ז אלו דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה קרן וכבש ויסוד בבמה גדולה אין קרן וכבש ויסוד בבמה קטנה כיור וכנו בבמה גדולה אין כיור וכנו בבמה קטנה חזה ושוק לכהנים בבמה גדולה חזה ושוק לבעלים בבמה קטנה עור עולה לכהנים בבמה גדולה עור עולה לבעלים בבמה קטנה חוץ למקומו בבמה גדולה אין חוץ למקומו בבמה קטנה.
יג,ח אלו דברים ששוה במה גדולה לבמה קטנה שחיטה בבמה גדולה שחיטה בבמה קטנה הפשט וניתוח בבמה גדולה הפשט וניתוח בבמה קטנה דם מתיר מכשיר ומפגל בבמה גדולה דם מכשיר בבמה קטנה מום פוסל בבמה גדולה מום פוסל בבמה קטנה חוץ לזמנו בבמה גדולה חוץ לזמנו בבמה קטנה. אי זו היא במה גדולה בשעת היתר הבמה אהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם אי זו היא במה קטנה בשעת היתר הבמה עושה אדם במה על פתח חצרו ועל פתח גינתו מקריב עליה הוא ובנו בתו ועבדו ושפחתו.
יג,ט אי זו היא מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים שנאמר (דברים יב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ואומר (ירמיהו יב) העיט צבוע נחלתי לי ואומר (שם) היתה לי נחלתי כאריה ביער דברי רבי יהודה ר"ש אומר נחלה זו שילה מנוחה זו ירושלים שנאמר (תהילים קלב) כי בחר ה' בציון וגו' זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה.
א,א רבי שמעון אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות ועלו לבעלים לשם חובה שאין המנחות דומות לזבחים מחבת לשום מרחשת מעשיה מודיעים עליה לשום מחבת. מרחשת לשום בלולה מעשיה מודיעין עליה לשום מרחשת אבל זבחים אין כאן אלא מעשה אחד לכולן ושחיטה אחת לכולן.
א,ב חומר בשחיטה שאין בקמיצה ובקמיצה שאין בשחיטה שהשחיטה קבוע לה צפון וקבוע לה מקום בצואר ונוהגת בכל הקריבים ואוסרת חולין בפנים וקדשים בחוץ וחייבין עליה בחוץ מה שאין כן בקמיצה. חומר בקמיצה שהקמיצה טעון כהן וכלי שרת משא"כ בשחיטה קמיצה בכלי ושחיטה אפילו בקרומית של קנה.
א,ג חומר בשחיטה שאין במליקה ובמליקה שאין בשחיטה שהשחיטה דוחה את השבת ואת הטומאה ונוהגת בציבור כיחיד וטעונה כלי וטעונה צפון משא"כ במליקה חומר במליקה שהמליקה טעונה כהן כשר משא"כ בשחיטה.
א,ד חומר בקמיצה שאין במליקה ובמליקה שאין בקמיצה שהקמיצה דוחה את השבת ודוחה את הטומאה ונוהגת בציבור כיחיד וטעונה כלי משא"כ במליקה חומר במליקה שהמליקה קבוע לה מקום בצואר ונוהגת בכל הקריבים מה שאין כן בקמיצה ר"א אומר אפילו רגלו אחת על גבי הרצפה ורגלו אחת ע"ג לבנה רגלו אחת ע"ג רצפה ורגלו אחת ע"ג כלים אם ינטל הכלי ויוכל לעמוד בפני עצמו כשר ואם לאו פסול.
א,ה טמא מת וטבול יום ומחוסר כפורים אין הציץ מרצה על טומאת הגוף על מה הציץ מרצה על טומאת הדם ועל הקמיצה ועל הנסכים.
א,ו מחוסר בגדים כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה ואם שמש כ"ג בארבעה והדיוט בשמונה ועבד עבודתו פסולה עבד עבודת זהב בבגדי לבן ועבודת לבן בבגדי זהב ועבד עבודתו פסולה. היו מרושלין ומסולקין או שהיו משוחקין ועבד עבודתו כשרה לבש שתי כתנות ושתי מכנסים ושני אבנטים או שהיו מקורעין או שחסר אחד מהם או שנתן רטיה ע"ג בשרו תחת בגדיו ועבד עבודתו פסולה.
א,ז שלא רחוץ ידים ורגלים כיצד מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים קידש ידיו ורגליו בכלי שרת בחוץ או מכלי חול בפנים או שטבל במי מערה ועבד עבודתו פסולה כיצד הוא מקדש נותן יד ימינו ע"ג רגל ימינו שמאלו ע"ג רגל שמאלו משפשף ומרחיץ משפשף ומרחיץ ר' יהודה אומר אפילו שתי ידים זו ע"ג זו מקדש אמרו לו א"א לכן. כהנים שלא טבלו ולא קדשו ידיהם ורגליהם וכן כה"ג שטבל ולא קידש ידיו ורגליו בין עבודה לעבודה ובין בגדים לבגדים ועבד עבודתו כשרה אבל כהנים שלא טבלו ולא קדשו ידיהם ורגליהם וכן כ"ג שטבל ולא קדש ידיו ורגליו מן הבוקר ועבד עבודתו פסולה. אחד כ"ג ואחד כהן הדיוט ששמשו שחרית ולא רחצו ידיהם ורגליהם הרי אלו חייבים מיתה שנאמר (שמות ל) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו. היה עומד ומקריב כל הלילה לאורה טעון קידוש ידים ורגלים רבי אומר אין הלילה פוסלת בקידוש ידים ורגלים ר"א בר"ש אומר אפילו הוא עוסק בעבודה ג' ימים אין הלילה פוסלת בקידוש ידים ורגלים.
א,ח ישב ע"ג הרצפה פסול שנא' (דברים יח) לעמוד. עמד ע"ג לבינה פסול שנא' (שם) ככל אחיו הלוים.
א,ט קמץ בשמאל פסול בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין אמר ר"א בר"ש כך היה ר' יהודה בן בתירא אומר בכל הפסולין ר' יוסי בן יאסין ור' יהודה נחתום אומר בד"א בזמן שלא קדש קומץ בכלי אבל אם קדש קומץ זה בכלי הכל מודים שלא יחזיר ר' אומר בין כך ובין כך יחזיר שאין הכלי מקדש קומץ בכלי אבל אם קידש קומץ זה בכלי הכל מודים שלא יחזיר ר' אומר בין כך ובין כך יחזיר שאין הכלי מקדש קומץ שלא נקמץ מבריתו.
א,י כיצד סדר מנחות היה מביאן מתוך ביתו בכלי כסף ובכלי זהב נותנה בתוך כלי שרת ומקדשה בתוך כלי שרת ונותן שמנה ולבונתה עליה נכנס ומגישה בקרן מזרחית דרומית לדרומה של קרן מניחה במזבח ודיו ומסלק את לבונתה מצד אחד וקומץ ממקום השמן ונותנו בתוך כלי שרת ומקדשו בתוך כלי שרת ומלקט את הלבונה ונותנה ע"ג ומעלה אותו ע"ג המזבח ומולחו ונותן ע"ג המזבח. האשים והשירים ניתנין לכהנים רשאין כהנים ליתן בשירי מנחות יין שמן ודבש ואסורין לחמץ. כיצד הוא עושה פושט אצבעותיו על פיסת [ידו]. וכפיתים ממחק ממעלה למטה ריבה שמנה וחיסר שמנה ריבה סולתה וחיסר סולתה פסולה ריבה לבונתה כשרה מיעט לבונתה אפילו שני קרטין כשרה דברי ר' יהודה ר"ש אומר הקומץ והלבונה שחיסר אפילו כל שהוא פסולה. קמץ שלא ממקום השמן ושלא ממקום הלבונה או שלא נתן עליה לבונה אפילו כל שהוא פסולה אחד מנחת ישראל ואחד מנחת כהנים אלא שמנחת כהנים כולה כליל לאשים שנאמר (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.
ב,א הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ להקטיר קומצה בחוץ או כזית מקומצה בחוץ להקטיר לבונתה בחוץ או כזית מלבונתה בחוץ פסול ואין בו כרת. לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר להקטיר לבונתה או כזית מלבונתה למחר פגול וחייבין עליו כרת. כל המנחות שקמצן שלא לשמן הוליך והקטיר חוץ לזמנן הוליך והקטיר שלא לשמן פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר כמצותו. כיצד קרב המתיר כמצותו קמץ בשתיקה ונתן בכלי והוליך חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והוליך והקטיר בשתיקה או שקמץ ונתן בכלי והוליך והקטיר בשתיקה זהו שקרב המתיר כמצותו.
ב,ב כיצד לא קרב המתיר כמצותו קמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והוליך והקטיר חוץ למקומו או שקמץ ונתן בכלי והוליך והקטיר חוץ למקומו בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת ר' יהודה אומר אף בזה הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום פגול וחייבין עליו כרת קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת.
ב,ג כיצד קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן פסול ואין בו כרת מפני שלא קרב המתיר כמצותו.
ב,ד הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ להקטיר קומצה למחר לאכול שיריה למחר להקטיר קומצה בחוץ בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת. ר' יהודה אומר אף בזה הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום חייבין עליו כרת הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת. כל המנחות שקמצן חוץ לזמנן או שקבלו פסולין את הקומץ וקטרוהו בשתיקה אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת.
ב,ה הקומץ את המנחה לאכול שיריה כזית היום וכזית למחר להקטיר מקומצה כזית בחוץ וכזית בפנים פסול ואין בו כרת. לאכול משיריה כזית היום וכזית למחר להקטיר מקומצה כזית היום וכזית למחר פגול וחייבין עליו כרת. הקומץ את המנחה לאכול משיריה כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים ולהקטיר מקומצה כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים כשר וכן למחר כשר.
ב,ו הקומץ את המנחה לאכול משיריה כזית בחוץ וכזית בפנים בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת. ר' יהודה אומר אף בזה הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום פגול וחייבין עליו כרת הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת. הקומץ את המנחה לאכול משיריה כחצי זית בחוץ ולהקטיר מקומצה כחצי זית בחוץ לאכול משיריה כחצי זית למחר ולהקטיר מקומצה כחצי זית למחר לאכול משיריה כחצי זית בחוץ ולהקטיר מקומצה כחצי זית למחר כשר שאין קמיצה והקטרה מצטרפין זה עם זה אבל קמיצה וקמיצה הקטרה והקטרה מצטרפין זה עם זה. כיצד קומץ את המנחה לאכול משיריה כזית בחוץ וכזית למחר להקטיר מקומצה כזית בחוץ וכזית למחר פסול ואין בו כרת מפני שקמיצה וקמיצה הקטרה והקטרה מצטרפין זה עם זה. הקומץ את המנחה לאכול משיריה כחצי זית למחר ובשעת הקטרה חשב עוד להקטיר מקומצה כחצי זית למחר פיגול וחייבין עליו כרת מפני שקמיצה והקטרה מצטרפין זה עם זה לפגל. הקומץ את המנחה להקטיר מקומצה כחצי זית למחר שאין פחות מכזית מפגל ופוסל בכל מקום. הקומץ את המנחה לאכול קומצה ולהקטיר שיריה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור' יהודה פוסל. להניח קומצה ושיריה למחר או להוציאן לחוץ כשר ור"י פוסל ר' אלעזר אומר ר' אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר א"ל ר' יהודה ומה אם הניח את הקומץ למחר אינו פוסל וחכ"א זה וזה כשר אין לך שהוא פסול אלא מחשבת קמיצה והקטרה בלבד.
ג,א השוחט שני כבשים לאכול אחת מן החלות למחר להקטיר שני בזיכין לאכול אחד מן הסדרין למחר פגול וחייבין עליו כרת דר"מ וחכמים אומרים זה פגול וחייבין עליו כרת והשני פסול ואין בו כרת.
ג,ב שני בזיכי לבונה שנטמא אחד מהן יקרב בטומאה וחבירו יקרב בטהרה ר' יהודה אומר אין קרבן צבור חלוק אלא שניהם יקרבו בטומאה.
ג,ג הקומץ והלבונה שנטמא אחד מהם שניהם יצאו לבית השריפה.
ג,ד היה מקריב שתי הלחם ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק.
ג,ה היה מקריב סדרים ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק.
ג,ו היה מקריב שני בזיכין ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק.
ג,ז היה מקריב מנחת כהנים ומנחת משיח ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק.
ג,ח היה מקריב מנחת פרים וכבשים ונטמאה בידו אומר ומביאין אחרת תחתיה אין שם אלא היא אומרים לו הוי פקח ושתוק.
ג,ט היה מקריב מנחת העומר ונטמאה אומר ומביאין אחרת תחתיה אין שם אלא היא אומרים לו הוי פקח ושתוק דר"א בר"ש רבי אומר בין כך ובין כך א"ל הוי פקח ושתוק שהעומר שקצרוהו שלא כמצותו פסול.
ג,י תודה מעכבת ומפגלת את הלחם והלחם מעכב ואין מפגל את התודה. כבשים מעכבין ומפגלין את הלחם והלחם מעכב ואין מפגל את הכבשים. הזבח מפגל את הנסכים משקדשו בכלי דברי ר"מ ואין נסכים מפגלין את הזבח.
ג,יא קמץ בשתיקה וכשהוא בא להקטרה הקטיר את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה חוץ לזמנה פגול וחייבין עליו כרת דר"מ וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר דברי ר' מאיר אימתי בזמן שיקרב מתיר כמצותו אבל לן או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים או שהקטירו פסולים את אחד מהן אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת. הקטיר אחד מהן היום ע"מ להקטיר מחבירו למחר הכל מודין שפגול וחייבין עליו כרת. שני בזיכי לבונה שהקטיר הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת דברי ר' מאיר וחכ"א אין כרת עד שיפגל בכל המתיר. דברי ר"מ אימתי בזמן שקרב השני כמצותו אבל לן או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים או שהקטירו פסולים את אחד מהן אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת. הקטיר את אחד מהם ע"מ להקטיר מחבירו למחר הכל מודים שפגול וחייבין עליו כרת. שני כבשי עצרת ששחט הראשון בשתיקה והשני חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת דברי ר"מ וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר דר"מ אימתי בזמן שקרב השני כמצותו אבל לן או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים או ששחטו פסולים וזרקו את דמו של אחד מהם אפילו חוץ לזמנו פסול ואין בו כרת. שחט את אחד מהם היום ע"מ לאכול מחבירו למחר הכל מודים שכשר שאין הכבש מפגל ופוסל את חבירו בכל מקום.
ד,א מנחה שלא נקמצה שנתערבה במנחה שנקמצה אם יכול לקמוץ מזו שלא נקמצה בפני עצמה כשרה ואם לאו פסולה ויקטיר קומצה של ראשונה הקומץ שנתערב בשירים הרי זה לא יקרב ואם קרב כשר. ר' אלעזר אומר נתערב בשירי מנחה אחרת או במנחה שלא נקמצה הרי זה לא יקרב ואם קרב כשר ר' אלעזר אומר יקרב. נתערב במנחת כהנים ובמנחת כהן משיח ובמנחת נסכים וכן מנחת כהנים וכן מנחת כהן משיח ומנחת נסכים שנתערבו זו בזו הרי אלו יקרבו. ולא עוד אלא שני כהנים מביאין את מנחותיהן בכלי אחד ומקריבין אותן לגבי מזבח מפני שכולן כליל לאשים נתערבה במנחת פרים אילים וכבשים הרי אלו יקרבו. ר' יהודה אומר לא יקרבו מפני שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו.
ד,ב חריב שנתערב בבלול ה"ז יקרב ר' יהודה אומר לא יקרב מפני שבולע ממנו. א"ר יוסי רואה אני את דברי ר"א שאמר אם אין קומץ אין שירים אע"פ שאין שירים יש קומץ. מדברי ר' יהושע שאמר אם אין קומץ אין שירים אין קומץ נטמא קומץ שנפסל או שיצא חוץ לקלעים השירים תעבור צורתם ויצאו לבית השריפה נטמאו שירים או שנפסלו או שיצאו חוץ לקלעים ר"א אומר יקטיר את קומץ ור' יהושע אומר לא יקטיר ואם הקטיר בין בשוגג בין במזיד מודה ר' יהושע שהורצה.
ד,ג שירים שחסרו עד שלא קרב הקומץ פסולין. משקרב הקומץ כשרים.
ד,ד רקיקי מנחת ישראל שחסרו עד שלא קרב הקומץ פסולין. משקרב הקומץ כשרים.
ד,ה חלות תודה ורקיקי נזיר שחסרו עד שלא נזרק דם הזבח פסולין משנזרק דם הזבח כשרים.
ד,ו שתי הלחם שחסרו עד שלא נזרק דמן של כבשים פסולין משנזרק דמן של כבשים כשרים.
ד,ז שני סדרים שחסרו עד שלא הוקטרו בזיכין פסולין משהוקטרו בזיכין כשרים. אבל נסכי בהמה שחסרו בין שקרב הזבח ובין עד שלא קרב הזבח כשרים שיבאו נסכים אחרים למלאותן.
ד,ח קמץ בשתיקה ויצא הקומץ חוץ לקלעים וקיטרן בשתיקה הרי זה כמות שהיה מועלין בשירים ואין חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא. נטמא הקומץ וקיטרו בשתיקה אין מועלים בשירים אבל חייבים עליהם משום נותר ומשום טמא. שהציץ מרצה על הטמא ואין הציץ מרצה [לא] על הלן ולא על היוצא. קמץ בשתיקה ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר הקומץ בשתיקה ר"א אומר ה"ז כמות שהיה. מועלין בשירים ואין חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא. ר' עקיבה אומר הורצה הציץ על היוצא ואין בשירים אבל חייבים עליהן משום נותר ומשום טמא. נטמאו השירים והקטיר את הקומץ בשתיקה הכל מודים שאין מועלין בהם אבל חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. קמץ בשתיקה ויצא קומץ חוץ לקלעים וקיטרו חוץ לזמנו או שקמצו חוץ לזמנו ויצא קומץ חוץ לקלעים וקיטרו בשתיקה או שקמץ חוץ לזמנו ויצא חוץ לקלעים קיטרו חוץ לזמנו מועלין בשירים ואין חייבין עליהן משום פגול. נטמא הקומץ וקיטרו חוץ לזמנו עדיין מועלין בשירים וחייבין עליהן משום פגול שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. קמץ בשתיקה ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ בשתיקה או שקמץ חוץ לזמנו ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו <ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו>. ר"א אומר הרי זה כמות שהיה. מועלין בשירים ואין חייבין עליהן משום פגול ר"ע אומר הורצה הציץ על היוצא עדיין מועלין בשירים וחייבין עליהן משום פגול. נטמאו השירים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו הכל מודים שעדיין מועלין בשירים וחייבין עליהם משום פגול שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא.
ד,ט שתי הלחם שיצאו חוץ לקלעים ונזרק דמן של כבשים חוץ לזמנו ר"א אומר אין חייבים על לחם זה משום פגול ר"ע אומר חייבין על לחם זה משום פגול וחכ"א הקומץ טעון כלי שרת כיצד קומצו מתוך כלי שרת ונותנו לתוך כלי שרת ומקדשו לתוך כלי שרת. אם לא קדשו בתוך כלי שרת ר"א בר"ש אומר אפילו קומצו מתוך כלי שרת ומלחו ונתנו על גבי האשים כשר.
ה,א שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה. מת אחד מהם או שברח או שנעשה טרפה יקח זוג לשני. שחט את אחד מהם לשמו יקח זוג לשני נשחטו שניהן שלא לשמן יביא שנים בתחלה ויניף הלחם עמהם. מהו לזרוק את הדם ביו"ט יזרק ומותר באכילה ובשבת לא יזרק ומותר בהנאה. ואם זרק את הדם בין בשוגג בין במזיד הבשר יאכל ויקטיר אימורים למוצאי שבת.
ה,ב השוחט שתי חטאות לצבור וא"צ אלא אחת חייב על האחרונה. שתי עולות לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה. חטאת צבור ששחטה בשבת שלא לשמה הרי זה חייב ויקטיר אימורין. עולת צבור ששחטה בשבת שלא לשמה הרי זה חייב ויקטיר אימורין לערב. חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן לשמן הרי זה חייב ועלו לבעלים לשם חובה.
ה,ג שני כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה שחטן לשמן וזרק דמן לשמן הלחם מקודש שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן אין הלחם מקודש שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם מקודש ואינו מקודש דברי רבי ר"א בר"ש אומר לעולם אין הלחם מקודש עד שישחטם לשמם ויזרוק דמם לשמם. פעמים שהם מפוגלים והלחם מפוגל הם מפוגלין והלחם כשר הם כשרים והלחם מפוגל הם כשרים והלחם כשר. שחטן לשמן לאכול מהן למחר הם מפוגלים והלחם מפוגל שחטן שלא לשמן לאכול מהן למחר הם מפוגלים והלחם כשר שחטן לשמן לאכול מן הלחם למחר הם כשרים והלחם כשר.
ה,ד החמירה תורה מחשבת זבחים ממעשיהם מעשה זבחים ממחשבתן כיצד מחשבת זבחים ממעשיהן השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו בחוץ להקטיר אימוריו בחוץ או כזית מאימוריו בחוץ לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ פסול ואין בו כרת ואם עשה כן אינו פסול לזרוק דמו למחר או מקצת דמו למחר להקטיר אימוריו למחר או כזית מאימוריו למחר לאכול מבשרו למחר או כזית מבשרו למחר פיגול וחייבין עליו כרת ואם עשה כן אינו פגול. הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ להקטיר קומצה בחוץ או כזית מקומצה בחוץ להקטיר לבונתה בחוץ או כזית מלבונתה בחוץ פסול ואין בו כרת ואם עשה כן אינו פסול. לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר להקטיר לבונתה למחר או כזית מלבונתה למחר פגול וחייבין עליו כרת ואם עשה כן אינו פגול.
ה,ה כיצד מעשה זבחים ממחשבתן השוחט את הבהמה על מנת שיזרקו ערלים וטמאים את דמו על מנת שיקטירו ערלים וטמאים את אימוריו על מנת שיאכלו ערלים את בשרו כשר ואם עשה כן הרי זה פסול. נתן מלמטה למעלה ואת הניתנין מלמעלה למטה. את הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים כשר ואם עשה כן הרי זה פסול.
ה,ו השוחט את החטאת להכניס מדמה לפנים כשרה חטאת שהכניס מדמה אפילו כל שהוא פסולה. הקומץ את המנחה להקטיר מקומצה פחות מכזית למחר כשר הקומץ שחיסר אפילו כל שהוא פסול.
ה,ז כל המנחות שקמצן שלא לשמן כשרות לפיכך אם חישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. קמץ כהן קמץ הכשר קמץ בימינו קמץ בכלי הקדש כשר לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. קמץ הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר וכשר ביד הפסול וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. ביד הכשר וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת קמץ בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו וכשר בשמאלו וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול בימינו וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת קמץ בכלי קדש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קדש וכשר. בכלי חול וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול בכלי קדש וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת דברי ר"א ור"ש וחכ"א קמץ הכשר ונתן לפסול פסלתו מתנתו קמץ בכלי הקדש ונתן לכלי חול פסלתו מתנתו קמץ בימינו ונתן לשמאלו פסלתו מתנתו אבל הקומץ מתוך כלי חול ונותן לתוך כלי שרת עד שלא נתן שמנה ולבונתה וחישב עליה בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו פסול ואין בו משום פגול משנתן שמנה ולבונתה וחישב עליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. קמץ על שבחוץ ונכנס לפנים יחזור ויקמוץ בפנים וכשר בחוץ וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול בפנים וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. נתפזר הקומץ על הרצפה יחזור ויאספנו וכשר עד שלא אספו וחישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול משאספו וחישב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת.
ה,ח מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליה לבונה ילקט את הלבונה וכשרה עד שלא ליקט את הלבונה וחישב עליה בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול משליקט את הלבונה וחישב עליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת.
ה,ט כל המנחות שהונפו ולא הוגשו הוגשו ולא הונפו יצק ולא בלל בלל ולא פתת פתת ולא מלח מלח ולא פתת כשרה לפיכך אם חישב עליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת לפיכך הקטיר את הקומץ בפני עצמו ואת הלבונה בפני עצמה או שהקטיר קומצה פעמים כשרה לפיכך אם חשב עליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת זה הכלל אין המנחות נפסלות אלא בד' דברים בקמיצה ובהילוך ובמתן כלי ובהקטרה מוסיף עליהן מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן הרי אלו פסולין לפיכך אם חישב עליה בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול אחד מנחת חוטא ואחד <מנחת> כל המנחות שקמצן זר ואונן וטבול יום ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל וטמא יושב ועומד על גבי כלים ועל גבי בהמה על גבי רגל חברו פסול חישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. היה קומץ מבורץ וקמץ ועלה בידו צרור גרגר מלח או קורט של לבונה פסול לפיכך אם חישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. קמץ הזר קמץ פסול קמץ בשמאלו קמץ בכלי חול פסול לפיכך אם חישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול ריבה שמנה וחיסר שמנה ריבה סולתה וחיסר סולתה פסולה לפיכך אם חישב עליו בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. קמץ שלא ממקום השמן ושלא ממקום הלבונה או שלא נתן עליה לבונה אפילו כל שהוא פסולה לפיכך אם חישב עליה בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו אין בו משום פגול. מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליה שמן פסולה לפיכך אם חישב עליה חוץ לזמנו וחוץ למקומו פסול ואין בו משום פגול נטל בכלי ונתן עליה כשרה לפיכך אם חישב עליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת זה הכלל אין הפיגול נוהג אלא בדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה.
ו,א אלו שהן טעונין מלח אברי עולה ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים וקומץ ולבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ועולת העוף אבל הדם והיין והעצים והקטורת אין טעונין מלח.
ו,ב בשלשה מקומות היתה מלח ניתנה בלשכת מלח ועל גבי כבש ובראשו של מזבח קרן דרומית מערבית. המלח שבלשכת המלח היו מולחין בה את האברין. שבראשו של מזבח קרן דרומית מערבית היו מולחין פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ועולת העוף. מלח שעל גבי הכבש ושעל גבי המזבח לא נהנין ולא מועלין ושעל גבי האברים מועלין בכולם. כיצד מולחין היה נותנין על גבי המלח חוזר והופכן. ואלו הן שמעלין אותן כל הלילה אברי עולה ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף. אבל הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח הבאין בפני עצמן אין מעלין אותו כל הלילה. זה הכלל כל שקרב מתיריו ביום מעלין אותו כל הלילה כל שלא קרב מתיריו ביום אין מעלין אותו כל הלילה. כיצד הוא עושה נותן ע"ג המזבח עם שקיעת החמה ומתעכלין והולכין כל הלילה.
ו,ג המעלה כזית משתי הלחם בעבודה או בחוץ הרי זה חייב שנאמר (ויקרא ב) קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו. אחד המזבח ואחד הכבש לכך.
ו,ד המעלה מבשר חטאת ומבשר אשם מבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים מותר. העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות משאור ומדבש עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא ב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו.
ו,ה המחמץ את המנחה אחת מן הכשרה ואחת מן הפסולה עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא ב) כי כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ.
ו,ו רקיקי מנחת ישראל מעכבין זה את זה ומיעוטן מעכב את רובן חלות תודה ורקיקי נזיר מעכבין זה את זה ומיעוטן מעכב את רובן פר אין מעכב את השעיר והשעיר אין מעכב את הפר. כל הזאות שלפנים כגון ארבעים ושמונה של יום הכפורים ואחת עשרה של פר העדה ואחת עשרה של פר כהן משיח מעכבין זה את זה ומיעוטן מעכב את רובן. ז' הזאות שבפרה מעכבות זו את זו. ז' הזאות שבמצורע מעכבות זו את זו צפרים מעכבות זא"ז אבני בית המנוגע ועציו ועפרו מעכבין זו את זו עץ ארז ואזוב ושני תולעת מעכבין זו את זו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעכבין זא"ז שמונה בגדי כה"ג מעכבין זא"ז ארבעה בגדי כהן הדיוט מעכבין זא"ז אבני שוהם ואבני מלואים מעכבין זה את זה כתב שעל גביהן מעכבין זא"ז סמני קטורת וסמני שמן המשחה מעכבין זא"ז ומיעוטן מעכב את רובן שבעה קני מנורה מעכבין זא"ז ושבעה נרותיה מעכבין זא"ז גביעיה כפתוריה ופרחיה מעכבין זא"ז קרן וכבש ויסוד ורובע מעכבין זא"ז. ר' יוסי בר ר' יהודה אומר אף הסובב. מדת המזבח בין ארכו ובין רחבו אינה מעכבת אבל ריבויו מעכב. השולחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא"ז ר"ש ב"א אומר כהנים ולוים וישראלים מעכבין את הקרבן ברכות כהנים מעכבות זו את זו ברכות כהן גדול מעכבות זו את זו ברכות תעניות מעכבות זו את זו ברכות של ראש השנה מעכבות זו את זו ברכות מעכבות זו את זו תקיעות מעכבות זו את זו ברכות ותקיעות מעכבות זו את זו הלל ושבח ותפלה מעכבות זו את זו תפילין של יד ושל ראש מעכבות זו את זו אם אין לו אלא אחת הרי זה יניח התכלת והלבן אין מעכבין זא"ז מצוה שיקדים לבן לתכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא. נסכי בהמה והסלת מעכבין זא"ז פרים אילים וכבשים מעכבין זא"ז ר' יהודה אומר פרים אין מעכבין זא"ז מפני שמתמעטין בחג אבל אילים וכבשים מעכבין זא"ז. אין מביאין פרים אילים וכבשים ואח"כ נסכים אלא פרים בנסכיהן אילים בנסכיהן כבשים בנסכיהן ר' יהודה אומר יחיד שהיה חייב פרים אילים וכבשים ואין לו נסכים יביא פרים בנסכיהן ואל יביא פרים אילים וכבשים בלא נסכים. יחיד שהביא נסכים ולא היה צריך להם יתנם לצבור צבור שהביא נסכיו ולא היה צריך להם יתנם ליחיד.
ו,ז הביא נסכיו לעולה ונטמא זבח או שנפסל יתנם לשלמים. הביא נסכיו לשלמים ונטמא זבח או שנפסל יתנם לעולה. ונסכיו שלא קרבו היום יקרבו למחר בד"א שלא קדשו בכלי אבל בזמן שקדשו בכלי יקרבו היום ואל יקרבו למחר מפני שנפסלים בלינה. העומר אין מעכב את הכבש והכבש אין מעכב את העומר הלחם מעכב את הכבשים כיצד יעשו יניפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה דברי ר"ע. אמר ר"ש בן ננס לא כי אלא כבשים מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבתם אמר לו ר"ע עדיין דבר שקול מי מכריע אמר בן ננס אני אכריע וכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אר"ש הלכה מדרש כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו. נמצא אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש. הגיע ט"ז בניסן נתחייבו בעומר ובקרב עמו. שהו חמשים יום נתחייבו שתי הלחם ובקרב עמהן. לי"ד שנה נתחייבו בנטע רבעי. ר' יוסי ב"ר יהודה ור"א בר"ש אומר לא נתחייבו בנטע רבעי אלא לאחר י"ד שנה כשכבשו ושחילקו נתחייבו במעשרות. התחילו מונים שנה ראשונה ושניה ושלישית ואח"כ נתחייבו בנטע רבעי. לכ"א שנה עשו שמיטה לששים וד' שנה עשו יובל מפני מה אני אומר קרבו כבשים בלא לחם מפני שהכבשים מתירין את עצמן ולא הלחם לחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו.
ז,א קנמון יש בו חצאים שנאמר (שמות ל) וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקדה חמש מאות שקל בשקל הקדש ושמן זית הין שנים עשר לוג. קטרת שלא קרבה חציה בבקר תקרב כולה בערב חובת בין הערבים. כ"ג שלא קרב חצייה בבקר תקרב כולה בין הערבים חובת בין הערבים. שעירי הרגל לא קרבו ברגל יקרבו בראש החדש לא קרבו בראש החודש יקרבו ביה"כ לא קרבו ביה"כ יקרבו לרגל הבא שמתחלה לא הוקדשו קרבנות צבור אלא ע"מ ליקרב במזבח חיצון מוספי שבת שלא קרבו בשבת זו יקרבו בשבת אחרת חובת שבת הבאה אחרת מוספי ר"ח שלא קרבו בר"ח זה יקרבו בר"ח אחר חובת ר"ח הבא. לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים אר"ש אימתי בזמן שהיו ב"ד אנוסין או שוגגים אבל אם היו מזידין שהיתה חנוכת המזבח ולא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטורת בבקר לא יקטירו בין הערבים אר"ש כולה היתה קריבה בין הערבים שאין מחנכים את מזבח הזהב אלא בקטורת סמים ולא את מזבח העולה אלא בתמיד של בקר ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בנרות בין הערבים.
ז,ב ר' יוסי אומר כל ז' ימי מלואים היה שולחן בטל בלא לחם לפי שלא נגמרה מלאכתן למוצאי שבת לא סידרו עליו את הלחם אלא בשבת בזמנו הרי הוא אומר (שמות לט) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' וגו' היכן צוהו (שמות כה) ועשו לי מקדש וגו' (שמות מ) ויתן את השלחן באהל מועד וגו' (ויקרא כד) ויערוך עליו ערך לחם לפני ה' כאשר צוה ה' היכן צוהו (שם) ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' וגו' (שמות מ) וישם את המנורה באהל מועד וגו' ויעל הנרות לפני ה' כאשר צוה ה' היכן צוהו על המנורה הטהורה יערוך את הנרות וגו' (ויקרא כד). וישם את מזבח הזהב באהל מועד וגו' ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה ה' (שמות מ). היכן צוהו בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה (שמות ל) וישם את מסך הפתח למשכן ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד ויעל עליו את העולה ואת המנחה כאשר צוה ה' (שמות מ) היכן צוהו את הכבש האחד תעשה בבקר וגו' (שמות כט).
ז,ג ד"א וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה מה היה ברכה שברכן אמר להם תשרה שכינה על מעשה ידיכם ר"מ אומר כך ברכן ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (דברים א) אמר להם כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרתה שכינה על מעשה ידיכם כך תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה על מעשה ידיכם והם אומרים ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו' (תהילים צא).
ז,ד בזמן שישראל ברצון לפני המקום מהו נאמר בהם (במדבר כח) את קרבני לחמי כבנים שמתפרנסים מאביהן. בשעת תוכחות מהו אומר לאישי ריח ניחוחי כל קרבנות שאתם מקריבים אינן אלא לאש וכן הוא אומר (תהילים נ) לא על זבחיך אוכיחך וגו' לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים אם ארעב לא אומר לך וגו' ידעתי כל עוף הרים וגו' כי לי כל חיתו יער וגו' האוכל בשר אבירים וגו' וכי יש רעבון לפניו ואומר אם יש רעבון לפני כבש שאתה מקריב בבקר וכבש בין הערבים הן היו דיי אילו היו דיי בידך אני מוסר מזונותי שאמרתי לך (שם) זבח לאלהים תודה אלא שתהא מודה בי (שם) ותשלם לעליון נדריך.
ז,ה כהן שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוצהו. מחצה זה ומחצה ראשון תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. כהן שהקריב מחצה שחרית ונטמא חציה שני הרי זה מביא עשרון שלם וחוצהו. מחצה זה ומחצה ראשון תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.
ז,ו לא מינו כהן אחר משל מי היתה קריבה ר"ש אומר משל צבור שנאמר (ויקרא ו) חק עולם מי שהברית כרותה לו ר"י אומר משל יורשיו שנאמר (שם) מבניו יעשה ושלימה היתה קריבה בין בבקר בין בערבים שנא' (שם) כליל תקטר.
ז,ז כל המנחות אין לשין אותן ברותחין מפני שהן חולטין ולא בצונן מפני שהן רוטשין אבל לשין אותן בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיץ את שיריה עובר משום ד' דברים משום בל תלוש ובל תירך ובל תקטוף ובל תאפה. אפיה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה אפיה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בעצמה אף אני מרבה את לישתה ועריכתה ואפייתה וכל מעשיה שיש בה לחוב עליו בעצמו. רבוכה לשין אותה ברותחין אין לך טעון רבוכה אלא שלשת מינין בלבד חביתי כהן משיח ורבוכה שבתודה ואיל המילואים.
ז,ח אלו דברים שבין מנחת כ"ג לבין מנחת כהן הדיוט מנחת כ"ג באה תמיד באה תדיר באה רבוכה וקריבה חצאין וטעונה ב' קמצין אחד שחרית ואחד בין הערבים וחובה שלשה לוגין שמן לוג ומחצה שחרית לוג ומחצה בין הערבים בד"א במנחת חובה של כהן גדול אבל במנחת נדבה של כ"ג הרי היא כמנחת נדבה של כהן הדיוט. מנחה שבבמה זר קומץ ומקטיר על גבי האישים דברי ר"מ וחכ"א אין מנחה בבמה.
ז,ט כיצד מחלק את השמן מנחה של עשרון אחד נותנין לה לוג. של ששים עשרון נותנין לה ששים לוג אבל קומץ לבונה קומץ אזכרה קומץ אחד לכולן ר' נחמיה ור' אלעזר כשם שהקומץ של לבונה ושל אזכרה קומץ אחד לכולן כך מנחה של עשרון א' ושל ששים עשרון לוג אחד לכולן שנאמר למנחה ולוג שמן לכל המנחה לוג שמן. כיצד מניף שלמי יחיד היה מפריש מהן שתי כליות ויותרת הכבד ואליה מן הכבש חזה ושוק ומוסיף עליהן הזרוע והלחיים ונותנין לידי הבעלים וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וכן היתה תנופתה. חזה ושוק וזרוע ותרומת הלחם נאכל לכהנים ויותרת הכבד ואליה וחזה ושוק נותנה לכהן אחר ומניח ידו תחת ידו של כהן ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וכן היתה תנופתו וחזה ושוק נאכל לכהנים והשאר קרב לאשים.
ז,י כיצד מניף שתי הלחם נותן חלה אחת על גבי כבש זה וחלה אחת על גבי כבש זה כהן מניח ידו תחת ידו של כבש וכהן אחר מניח ידו תחת ידו של כהן ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וכך היתה תנופתן. ר' יוסי בן המשולם אומר כבשים ע"ג הלחם שנאמר (ויקרא כג) והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה וגו' אמרו לו והלא כבר נאמר תנופה לפני ה' על שני כבשים אמר להם מה מצינו עד אין הדבר שקול מי מכריע אמרו לו מה מצינו באיל המלואים הלחם למעלה אף כאן הלחם למעלה. כל המנחות אין באות כשרות אלא בתנור עשאן בכופח וברעפים פסולות ר' יהודה אומר כופח כתנור.
ח,א כל המנחות שריבה מדת חלות או שחיסר מדת חלות או שהיתה מדה חסרה מחברתה או יתירה מחברתה הרי אלו פסולות שתי הלחם ולחם הפנים חלות תודה ורקיקי נזיר שריבה מדת חלות או שחיסר מדת חלות או שהיתה מדה יתירה מחברתה או חסרה מחברתה הרי אלו פסולות ושאר כל המנחות בין משל יחיד ובין משל צבור אין להם קצבה ובלבד שיביאו מן המובחר.
ח,ב שתי הלחם ולחם הפנים נאכלות אבל לא נקמצות מנחת כ"ג מנחת כהן משיח ומנחת נסכים לא נאכלות ולא נקמצות ר' שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצות. הקומץ קרב לעצמו ושירים קרבין לעצמן. ר' אלעזר בר"ש אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על גבי הדשן.
ח,ג כל המנחות נעשות בכלי וטעונות שלשה מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתה כיצד הוא עושה נותן שמן בכלי ומטגנו שמן בסולת ובוללה ופותתה ויצק עליה שמן כדרך שיצק על הגריסין. חלות טעונות בלילה ורקיקה משיחה נמצאת אומר כשר בחלות פסול ברקיקין כשר ברקיקין פסול בחלות כיצד בוללין חלות חלות בוללין דברי רבי שנאמר (ויקרא ז) חלות בלולות בשמן וחכ"א סולת שנאמר (ויקרא ב) סולת בלולה בשמן אמר להן עד אין הדבר שקול מי מכריע אמרו לו נאמר כאן חלות ונאמר בתודה חלות מה חלות האמורות בתודה אי אפשר לבוללן בלא סולת אף חלות האמורות כאן א"א לבוללן בלא סולת אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי.
ח,ד כיצד מושחן מושח פני כל הרקיק ר' שמעון אומר מושח את הרקיקין כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים. מנחה שהיתה באה מחצה חלות ומחצה רקיקין נותן מחצה לחלות ומחצה לרקיקין ר"ש אומר משח את הרקיקין כמין כ"י ושאר השמן נותן לחלות וכן היה ר"ש אומר מותר רקיקי מנחת ישראל פתיתיהן כזיתים כדי שיהיה שולט בהן לקומצן.
ח,ה חצי לוג מים לסוטה וחצי לוג שמן לתודה נותן מחצה לחלות ומחצה לרקיקין ר' שמעון אומר מושח את הרקיקין כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים וכן היה ר' שמעון אומר האומר מאפה מביא מחצה חלות ומחצה רקיקין בולל ונוטל מן האמצע ואם נתן ממין על חברו יצא.
ח,ו רבי שמעון אומר ג' מינין טעונים שלש מצות שתים בכל אחד ושלישית אין בהן אלו הן זבחי שלמי צבור וזבחי שלמי יחיד ואשם מצורע. זבחי שלמי יחיד טעונין סמיכה חיים ותנופה שחוטין ואין בהם תנופה חיים היכן תנופתן בזבחי שלמי צבור. זבחי שלמי צבור טעונין תנופה חיין ושחוטין ואין בהן סמיכה והיכן סמיכתן באשם מצורע. אשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חיין ואין טעון תנופה שחוט והיכן תנופתו בזבחי שלמי צבור.
ח,ז כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה אחרים אומרים שיפה ובעיטה בחטין ר' יוסי אומר בבצק העומר היה בא עשרון משלש סאין כמה עשרון שלש סאין נמצא עשרון שלו קב ומחצה. העומר היה מנפהו בשלש עשרה נפה שתי הלחם בשתים עשרה לחם הפנים באחת עשרה בדקה ובגסה בדקה שתהא קולטת [את הסולת] ובגסה שתהא קולטת את הסובין ר"ש בן אלעזר אומר שלש עשרה נפה היו זו ע"ג זו תחתונה שבכולן עשויה שתהא קולטת את הסולת.
ח,ח העומר ושתי הלחם ולחם הפנים שריבה מדת עשרונן או שחיסר מדת עשרונן שהיתה מדה מרובה מחברתה או חיסרה מחברתה הרי אלו פסולות ריבה מדת סאין או שחיסר מדת סאין הרי אלו כשרות. תודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות נמצאת ירושלמיות יתירה על מדבריות שתות.
ח,ט איל המלואים היה בא במצה שבתודה חלות רקיקין ורבוכה שמנן כשמן תודה ותנופה כתנופת. איל נזיר היה בא שני ידות כמצה שבתודה חלות ורקיקין אין בו רבוכה שמנו כשמן תודה ותנופתו כתנופת תודה.
ח,י השוחט את התודה לפנים ולחומה אבית פגי לא קדש הלחם אפילו כולם בפנים ואחד מהם בחוץ לא קדש הלחם שחטה ונמצא רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר לא קדש הלחם. זה הכלל כל שפסלה קודם לשחיטה לא קדש הלחם. שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם. שחטה ונמצאת בעלת מום ר"א אומר קדש ר' יהושע אומר לא קדש דברי ר"מ אמר ר' יהודה לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על ששחטה חוץ לזמנה שקדש הלחם ועל ששחטה ונמצאת בעלת מום שלא קדש הלחם על מה נחלקו על ששחטה חוץ למקומה שר' אליעזר אומר קדש ור' יהושע אומר לא קדש. א"ל ר' אליעזר אי אתה מודה ששחטה חוץ לזמנה שקדש הלחם אף ששחטה חוץ למקומה יקדש הלחם א"ל ר' יהושע אי אתה מודה ששחטה ונמצאת בעלת מום שלא קדש הלחם אף ששחטה חוץ למקומה לא יקדש הלחם א"ל ר' אליעזר אתה מקישו לבעל מום ואני מקישו חוץ לזמנו נראה למי דומה אם דומה לבעל מום נלמדו מבעל מום ואם דומה לחוץ לזמנו נלמדו מחוץ לזמנו ר' אליעזר אומר חוץ לזמנו נפסל במחשבה וחוץ למקומו נפסל במחשבה ואל יוכיח בעל מום שאין נפסל במחשבה אלא במעשה ר' יהושע אומר בעל מום פסול ואין בו כרת וחוץ למקומו פסול ואין בו כרת ואל יוכיח חוץ לזמנו שפיגול וחייבין עליו כרת.
ח,יא תודה טעונה לחם והטועה אינה טעונה לחם איזה הוא טועה המפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות ראשונה תקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים ושניה תקרב ואין טעונה לחם אבל טעונה נסכים.
ח,יב המפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש מעות תחתיהם ולא הספיק ליקח בהן תודה עד שנמצאו מעות הראשונות יביא מאלו ומאלו תודה ותקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים והשאר יביא בהן תודה ותקרב ואין טעונה לחם אבל טעונה נסכים. המפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש תודה תחתיהן ולא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות יביא בהן תודה ותקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים והתודה תקרב ואין טעונה לחם אבל טעונה נסכים. המפריש תודתו ואבדה והפריש מעות תחתיה ולא הספיק ליקח בהן תודה עד שנמצאת תודה. תודה תקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים והמעות יביא בהן תודה ותקרב ואין טעונה לחם אבל טעונה נסכים. המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה והקריבה ואח"כ נמצאת הראשונה תקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים. המפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש מעות תחתיהן ולקח בהן תודה והקריבה ואח"כ נמצאו מעות הראשונות יביא מאלו ומאלו תודה ותקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים לקח בהן תודה והותיר יביא בהן תודה ותקרב ואין טעונה לחם אבל טעונה נסכים.
ח,יג עד שלא שחטה ויצא חוץ לחומה יחזור וישחוט עליה וכשרה מששחטה ויצא חוץ לחומה הדם יזרק ולא יצא ידי נדרו תודה מותרת באכילה והלחם אסור. משנזרק הדם תורמין ממה שבפנים על מה שבחוץ. עד שלא שחטה ונפרס הלחם יביא לחם אחר וישחט עליו וכשרה. מששחטה ונפרס הלחם הדם יזרק ויצא ידי נדרו תודה מותרת באכילה והלחם אסור משנזרק הדם תורמין מן השלם על הפרוס. מששחטה נטמא לחמה הדם יזרק ולא יצא ידי חובת נדרו תודה מותרת באכילה והלחם אסור. משנזרק הדם תורמין מן הטהור על הטמא.
ח,יד תודה חציה מן החולין וחציה מן המעשר יביא לחמה כיוצא בה. חציה מן החולין וחציה מן המעשר. תודה היא ולחמה מן המעשר אבל חובתו אינו מביא אלא מן החולין שנאמר (שמות יג) ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה מה זו אינה באה אלא מן החולין אף כל דבר שבחובה לא יביא אלא מן החולין לא יביא מחטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני הרי עלי תודה והרי עלי שלמים הואיל והן באין חובה לא יביא אלא מן החולין נסכים בכל מקום לא יביא אלא מן החולין מכאן אמרו אין מביאין מנחות ונסכים מנחת בהמה ולחמה של תודה מן הטבל ומן התבואה מעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו מן המדומע ומן החדש ומפירות שביעית ואם הביא הרי אלו פסולין ואצ"ל מן הערלה ומכלאי הכרם.
ט,א כל קרבנות צבור והיחיד באין מארץ ומח"ל אפילו מבין העובדי כוכבים חוץ מבכור ומעשר שאין באין אלא מן הארץ ואין באין אלא מישראל. כל המנחות באות מן הארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ וכולן אין באין אלא מן המובחר שנאמר (דברים יב) וכל מבחר נדריכם איזהו מובחר שלהן מכמש זו לחה אלפא לסולת שניה לה עפריים בבקעה. רבי יוסי אומר אף חיטי ברחיים וכפר אחוס אלוהיו בצד ירושלים ומהן היו מביאין. אין מביאין אלא מן השדות הגיטרות המיוחדות לכן. כיצד הוא עושה נרה שנה ראשונה. ושניה חורשה זורעה קודם לפסח ע' יום כדי שתהא סמוכה לחמה והיא עושה סולת מרובה והיתה עושה קנה זרת ושבולת זרתיים היו בוררין אותה ולותתין אותה וטוחנין אותה ומרקידין אותה ומוליכין אותה אצל גזבר והגזבר מכניס ידו לתוכה אם היה אבק עולה מתוכה חוזר ומרקידין שניה ומשם רבי נתן אמרו ידו סך בשמן ומשקיע לתוכה כדי שיהא אבק עולה מתוכה. סולת שהתליע הרי זו בעל מום למזבח. חיטין שהתליעו או שהרקיבו הרי אלו בעלי מומין למזבח. תקועה אלפא לשמן. אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן. ר' אלעזר בן יעקב אומר שלישית היה לה גוש חלב בגליל.
ט,ב אין מביאין אלא מן הזיתים המיוחדין לכך ר' יהודה אומר לא היה טוחנן ברחיים אלא כותשן במכתשת לא היה טוחנן בקורה אלא באבנים. אין נותנין את הלחם לתוך הסל אלא סל לתוך הלחם. בורר מתוך הסל הראשון למנורה השני והשלישי למנחות שמן אנפוקנין פסול שאינו אלא שרף שמן השרוי והשלוק והמבושל של שמרים ושל ריח רע הרי זה בעל מום למזבח. יין אליסטין והכושי והבורק ושל צמוקים לא יביאן ואם הביא כשר. ר' אומר יין בן שתי שנים ובן ג' שנים שדחה טמא או שנשתנה מראיו לא יביא ואם הביא כשר. אין מביאין לא מן הכדמת ולא מן הדלית אלא מן הרגליות המיוחדות לכן. לא היו בוצרים ענבים וכורמין אותן אלא בוצרים אותן ודורכים אותן מיד ולא היו כונסין אותן לא בחצבים גדולים ולא בחביות קטנות אלא בכדידיות בינוניות. לא היו מניחין אותן לא במרתף ולא בראש הגג אלא מניחין אותן כמות שהן ואינו ממלא חבית על פיה אלא שתי ידות בה כדי שיהא ריחה נודף ואינו מביא לא מפיה מפני קמחין ולא משוליה מפני שמרים אלא נוקבה ונוטלה משלישה ומאמצעה. כיצד בודק הגזבר קנה בידו כיון שזרק גיר של שמרים אומר ומעבירין אותה מפניו ומביאין אחרת תחתיה והן אומרים בואו וקחו לכם פסולת המזבח. אין מביאין יין פחות מבן מ' יום ואם הביא מגתו כשר.
ט,ג אילים ממואב עגלים משרון כבשים ממדבר גוזלות מהר המלך ר' יהודה אומר כבשים שגביהן רחבים.
ט,ד כל העצים כשרים לגבי מזבח חוץ משל זית ושל גפן ר"א מוסיף ה' עצים פסולין אף של שקמה ושל חרוב ושל דקל ושל מים ושל אלון ושל סתירה מ"מ הרי אלו פסולין אבל באלו רגילין במדבריות של תאנה ושל שמן ושל אגוז.
ט,ה מלח זו מלח סדומית שנאמר (ויקרא ב) ולא תשבית מלח הבא מלח שאינו שובתת ואיזו זו מלח סדומית. ומנין אם לא מצא סדומית יביא אסתרקנית ת"ל מלח מלח ריבה.
ט,ו תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה. שני התולעת מן התולע שבהרים הביא שלא מן התולעת שבהרים פסולה.
ט,ז שש זה פשתן הביאה מן הנקבות פסולה.
ט,ח מנורה וכלי שרת מצותן להביא ממותר נסכים אין להם יביאו מתרומת הלשכה. מנורה אינה כשרה אלא מן העשת עשאה מן הגרוטאות פסולה ומשאר מיני מתכות כשרה.
ט,ט חצוצרות אין כשרה אלא מן הכסף עשאה מן הגוש כשרה משאר מיני מתכות פסולה ונמצאת אומר פסול במנורה כשר בחצוצרות פסול בחצוצרות כשר במנורה. של בעץ ושל אבר ושל קסטרין ושל מתכות ר' פוסל ור' יוסי בר רבי יהודה מכשיר של עץ ושל עצם ושל זכוכית הכל מודים שפסולה.
ט,י כלי שרת עד שלא נשתמש בהן [גבוה] רשאי הדיוט לשתמש משנשתמש בהן גבוה אין רשאי הדיוט לשתמש בה כלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן כלי שרת כלי שרת שניקבו אין מתיכין אותן ואין מטילין לתוכן אבר ואין משחיזין את פגימתה. סכין שפיגם אין מחזירין אותה ואין משחיזין את פגימתה. אבא שאול אומר סכין היתה טורפת וצוו עליה וגנזוה.
י,א רבי מאיר אומר מה ת"ל עשרון עשרון א' נגדש וא' שאינו נגדש זה שהיה נגדש בו היה מודד לכל המנחות זה שלא היה נגדש בו היה מודד לחביתי כהן משיח וכולן היה שם לא מדת ג' דפר ולא מדת שנים לאיל אלא אפילו ששים פרים וששים אילים עשרון אחד היה מודד לכולן שנאמר למנחה ולוג שמן שמן לכל מנחה ולוג שמן. שבעה מדות של לח היו במקדש רביעית חצי לוג ולוג רביע הין ושליש הין והין. ר"י אומר הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין לוג וחצי לוג ורביעית. רביעית מה היתה משמשת בה היה מודד לחביתי כהן משיח. חצי לוג מה היה משמש בו היה מודד שלשת לוגין ומחצה למנורה וחצי לוג לכל נר. לוג בו היה מודד לכל המנחות רביע הין מה היה משמש כל מין צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות מפני שכולן שוין בנסכים נבללים זה בזה. שליש הין הוא היה אומר עני שבכולן לא היה משמש אלא בנסכי אילים בן שתים ומהן למעלה. חצי הין מה היה משמש כל מין בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות מפני שכולן שוין בנסכים ונבללין זה בזה. ר"ש אומר לא היתה מדת שבעה במקדש הין שאין נותנין מדה אחת לשני פרים מדה אחת לשני אילים מה היה מביא תחתיהם לוג ומחצה. א"ר יהודה וכי היה שם חצי לוג ולוג אמר לו ר"ש אם כן יכול לפרנס כולן ברביעית אלא שאין מדה במקדש משמשת תחת חברתה. רבי אלעזר בר רבי צדוק אומר ארבע מדות של לח היו במקדש רביעית וחצי לוג ולוג והין היה שם ושנתות היו בהין ע"כ לפר ע"כ לאיל ע"כ לכבש חצי לוג לתודה ורביעית לנזיר.
י,ב אין מקדישין בפנים אלא בחוץ אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים במה דברים אמורים במנחות בסולת ובשמן אבל ביין מערבים נסכי יחיד בנסכי יחיד ונסכי צבור בנסכי צבור של יחיד בשל צבור ושל יום בשל אמש ושל היום בשל מחר במה דברים אמורים שלא קדשו בכלי אבל בזמן שקדשו בכלי אין מערבים של יום בשל מחר מפני שנפסלים בלינה. כל בירוצי מדות הלח בלח קודש וביבש חול מפני מה בלח קודש מפני שנמשחות מבפנים מפני מה ביבש חול מפני שאין נמשחות. כל בירוצי מדות הללו אם יש שם זבח אחר יקרבו עמו ואם לאו יפסלו בלינה ואם לאו תעובר צורתן ויצא לבית השרפה ואם לאו ימכרו לחייבי זבח אחר יבוא מהן קיץ המזבח מה הן לוקחין בהן עולות ומקיצים בהן את המזבח.
י,ג כל קרבנות צבור אין בהם סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי עבודת כוכבים שהן טעונים סמיכה דברי ר' יהודה ר"ש אומר שעירי עבודת כוכבים אין טעונין סמיכה מה היה מביא תחתיהן שעיר המשתלח אמר לו ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים. שעיר המשתלח סומכין עליו אהרן ובניו כאחד אמר לו רבי יהודה אף הן מתכפרין בו. כלל אמר רבי שמעון כל הבא על עברות מצוה ידועה ודמו נכנס לפנים טעון סמיכה כל שאין בא על עברות מצוה ידועה ואין דמו נכנס לפנים אין טעון סמיכה היורש ואחד עשר שבמעשר הרי אלו ממירין טעונין סמיכה ונסכים דברי ר"מ רבי יהודה אומר היורש אינו ממיר ואחד עשר שבמעשר אינו ממיר מפני שהיא תמורה ואין תמורה עושה תמורה אמר לו ר' יהודה אילו היה תמורה היה קרב אלא זבח היה ונסכים היו בפני עצמן כיצד סומך זבח עומד בצפון ופניו במערב סומך במערב ופניו במערב מניח שתי ידיו על גבי קרניו של זבח ולא היה מניח ידיו על גבי זבח ולא היה מניח ידיו זו על גבי זו ולא היה דבר חוצץ בין ידים לקרנות מתודה עליו עון עבירה על חטאת עון חטאת על אשם עון אשמה על עולה עון לקט שכחה ופאה שאין להם וידוי דברי רבי יוסי הגלילי אמר לו רבי עקיבה על מה עולה מכפרת על דברים שיש בהן עונש הרי זה עונש אמור על לא תעשה שלהן אמורה על מה עולה מכפרת על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה. סמיכה נוהגת בכהנים ולוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררין חללין נתינין וממזרין סריס אדם סריס חמה פצוע דכה וכרות שפכה אין נוהגת לא בעובדי כוכבים ולא בנשים ולא בעבדים ולא בקטנים.
י,ד חמשה שהביאו זבח אחד כולן סומכין עליו ולא כולן כאחד סומכין עליו אלא כל אחד ואחד סומך ומסתלק. סמיכה בג' סמיכת זקנים בשלשה ר"י אומר בה' לא כולן כאחד סומכין עליו אלא אחד ואחד סומך ומסתלק. איל המילואים אהרן ובניו כאחד כשם שהסמיכה בטהורין כך שחיטה בטהורין תיכף לסמיכה שחיטה במקום שסומכין שוחטין. תנופה נוהגת בכהנים בלוים וישראלים בגרים ועבדים משוחררים חללים נתינין ממזרין וסריס אדם וסריס חמה פצוע דכה וכרות שפכה אין נוהגת לא בעובדי כוכבים ולא בנשים ולא בעבדים ולא בקטנים חמשה שהביאו זבח אחד א' מניף ע"י כולן המשלח זבחו ביד אחר כהן מניף על ידו והאשה כהן מניף על ידיה.
י,ה ר' ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש סאין וחכמים אומרים אחד בשבת ואחד בחול משלש היה. אבא שאול אומר בשבת היה נקצר ביחיד במגל אחת ובקופה אחת בחול בג' ובשלש קופות ובג' מגלות. וחכ"א אחד שבת ואחד חול בשלשה בשלש קופות ובשלש מגלות עומר היה בא מבקעת בית מקלה של נחל קדרון מוקדמת היתה וישנה כבת ג' סאין היתה וחמה זורחת מתוכה ושוקעת לתוכה היה ניר לחציה וזורע חציה שומרי ספיחין בשמיטין ויובלות להביא מהן עומר ושתי הלחם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומשם היו מביאין בין מרובה ובין מדבר מועט הן היו דמים. הרוצה להתנדב אין שומעין לו ר' יוסי אומר הרוצה להתנדב ינדב ובלבד שימסרם לצבור.
י,ו יום הנף שחל להיות בשבת דוחה את השבת בקצירת העומר כיצד היו עושין שלוחי ב"ד יוצאין מערב יו"ט נוטלין את הקופות ואת המגלות ומסרנין שם בעומר שלש סאין ומניחין את הקופות ואת המגלות ובאין יו"ט סמוך לחשיכה היו יוצאין ואוכלוס גדול היה יוצא עמהן כיון שחשיכה אמר להן בשבת זו בשבת זו בשבת זו בקופה זו בקופה זו בקופה זו. ר' אלעזר בר' צדוק מוסיף אף במגל זו במגל זו במגל זו שלש פעמים על כל דבר ודבר והן אומרין לו הן הן הן אקצור אומרים לו קצור וכ"כ למה מפני ביתוסין שהיו אומרין אין קצירת העומר במוצאי יו"ט קצרוהו ונתנוהו לקופות והביאו לעזרה היו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לשון הוא זה אלא אבוב של נחושת היה מנוקב נקבים כדי שתהא האור יוצא בכולו בעזרה והרוח מנשבת בו ונתנוהו לרחיים של גרוסות להוציא ממנו עשרון שמנופה בשלש עשרה נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות ר"ע מחייב בחלה ובמעשרות בא לו לעשרון נתן שמנו ולבונתו יצק ובלל והניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים משקרב העומר יוצאין ומוצאין את שוקי ירושלים שמלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים דר"מ וחכ"א ברצון חכמים הן עושין. משקרב העומר הותר החדש מיד הרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אר"י והלא מן התורה הוא אסור שנאמר (ויקרא כג) עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן מפני שיודעין שאין ב"ד מתעצלין בו. העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש כיון שקרבו שתי הלחם התחילו מביאין מנחות ונסכים מ"מ אין נמנעין ואין מביאין מנחות בטובלן.
י,ז המקדיש קמה למנחות פטורה מן המעשרות ר"ש בן אלעזר אומר מקטפין לפני העומר ומוכרין לאחר העומר ומביאין מנחות בטובלן. המקדיש קמה למנחות פטורה מן המעשרות. ואע"פ שאמרו אסור בחדש לפני הפסח מותר לרפואה לאכילת עובדי כוכבים לאכילת כלבים לא אסרו אלא ישראל בלבד. ישראל שאכל מן החדש קודם לפסח הרי זה לוקה את הארבעים היה מכניס בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטינא אבל לא במקום הגריד שמקצת היום ככולו אע"פ שאמרו אסור לקצור בית השלחין שבהרים בית הבעל שבעמקים. קוצרין מפני הנטיעות ומפני האבל ומפני ביטול בה"מ לא יהא קוצר ועושה אותם כריכות אלא קוצר ומניח כדרכו. מותר לעשות בו שביל קוצר לשחת עד שלא הביא שליש יתחיל משהביא שליש לא יתחיל ואם התחיל יגמור. עד שלא הביא שליש פטור בלקט שכחה ובפאה משהביא שליש חייב בלקט בשכחה ובפאה רש"א אף משהביא שליש פטור בלקט ושכחה וחייב במעשרות. מצות העומר להביא מן הקמה אין לו יביא מן העומרים אין לו יביא מן האוצר ומן הקוצר אין לו יביא מן הלח אין לו יביא מן היבש שתי הלחם מצוה להביא מן החדש אין להן יביאו מן העליה.
יא,א אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואין דוחות את השבת דברי ר"מ. ר"י אומר כל מעשיהן בפנים ר"ש אומר כל מעשיהן בחוץ שהיה ר"ש אומר לעולם אל תמנע לומר אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים כדרך שכשרות בעזרה כך כשרות בבית פאגי. כדרך שנפסלות בעזרה כך נפסלות בבית פאגי ולשכה היתה לה בפני עצמה והיה עושה אותה בתוכה תנור היה לה כמין מזרת מרובע של שתי הלחם היה מחזיק א' ושל לחם הפנים היה מחזיק שתים. ג' דפוסים היו שם הא' לתנור וא' לבצק ואחד שהוא רודה ונותנו לאלפס כדי שלא יקלקלו את הלחם. מנחות יש בהן מעשה כלי בפנים טחנן והרקידן בחוץ לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ובזר כשרות עד שיביאו לבית הקמיצה.
יא,ב כל המנחות אין דוחות לא את השבת ולא את הטומאה חוץ מחביתי כהן משיח מפני שיש לו זמן קבוע זה הכלל כל שיש לו זמן קבוע מן התורה ואין יכול לעשות מע"ש דוחה את השבת וכל שאין לו זמן קבוע מן התורה ויכול לעשות מערב שבת אין דוחה את השבת.
יא,ג ארבע סניפין של זהב דומה לדקרנין היו שם שבהן היו סומכין את החלה מפני שדומה לספינה כדי שלא תהא רוקדת ר"י אומר לא היו שם סניפין אלא גובה היה לשלחן טפח שנאמר (שמות כה) ועשית לו מסגרת טופח סביב אמרו לו והלא אין מסגרת אלא מן הרגלים.
יא,ד עשרים ושמונה קנים של זהב חלולין מפוצלין מקבלין טומאה היו שם.
יא,ה כל הכלים שהיו במקדש אורכן לארכו של בית חוץ מן הארון שהיה ארכו נתון כנגד רחבו של בית כך היו בדיו נתונין כנגד רחבו וכך היה ניטל.
יא,ו עשרה שולחנות עשה שלמה שנאמר (דברי הימים ב ד) ויעש שולחנות זהב עשר ואעפ"כ לא היו מסדרין אלא על של משה שנאמר (מלכים א ז) ואת השולחן אשר עליו לחם הפנים עשרה מנורות זהב עשה שלמה שנאמר (דברי הימים ב ד) ויעש מנורות זהב עשרה אעפ"כ לא היו מדליקין אלא בשל משה שנאמר (דברי הימים ב יג) את המנורה ואת נרותיה לבער בערב בערב מה מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ר"י בר רבי יהודה אומר על כל השולחנות היו מסדירין שנאמר (דברי הימים ב ד) את השולחנות ועליהם לחם הפנים זהב ובכל מנורות היו מדליקין שנאמר (שם) ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור משום ר' אלעזר בן שמוע אמרו מה ת"ל את השולחנות ועליהם לחם הפנים זהב זה שולחן גדול של זהב שהיה לפנים מבהיכל ושולחן שהיה באולם על פתחו של בית שעליו היו נותנין לחם הפנים ישנה.
יא,ז כיצד מכניסין לחם הפנים ע"ש היה פורקה מדפוס ונותנה על גבי השלחן שהיה באולם על פתחו של בית. בשחרית כיון שנזרק דם התמיד נטלו ב' כהנים שתי בזיכין ונותנין לתוכן ב' קומצין של לבונה כל בזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים חוץ מאלו שהיו להן שוליים אלו מושכין טפח ואלו מניחין טפח טפחו של זה בתוך טפחו של זה כדי שלא ילין שלחן בלא לחם שנאמר (שמות כה) לפני תמיד ר' יוסי אומר אפילו פירקו ישנה בבקר והכניסו חדשה בין הערבים אפילו בשאר ימות השנה מוציאין אותו חוץ לעזרה אין בכך כלום ומה ת"ל לפני תמיד כדי שלא ילין שלחן בלא לחם אלו שני כהנים שבידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ישנה היו נותנין אותה על גבי המזבח עם אברי תמיד כיון שהוקטרו ב' בזיכין נותנין חציה חלה לכל משמר ומשמר והן חולקין ביניהן רבי יהודה אומר זה שהיה מחלק לחם הפנים היה עומד על הרובד שבאולם מפריס ומניח וכל אחד ואחד בא ונוטל חלקו ולבעלי מומין שבכהונה מוציאין להן חלקן לחוץ שאין יכולין ליכנס בין האולם ולמזבח.
יא,ח כיצד מסדרין לחם פנים נותן שש חלות לסדר זה ושש חלות לסדר זה ואם נתן ח' חלות לסדר זה וד' חלות לסדר זה או שעשה ג' סדרים של ד' ד' לא עשה כלום עשה שני סדרין של ארבע עשרה רבי אומר רואין את העליונות כאילו אינן והתחתונות כשרות.
יא,ט כיצד מסדרין את הבזיכין נותן בזך אחד על גבי סדר זה ובזך אחד על גבי סדר זה אם נתן בזיכין של לבונה או לבונה של בזיכין או שהיה דבר חוצץ בין הבזיכין ללחם או בין הלחם לשולחן הרי אלו פסולין אבא שאול אומר בתוך ב' טפחים שבין הסדר לחברו היה נותן מה אני מקיים (ויקרא כד) ונתת על המערכת לבונה זכה שתהא כולה סמוכה למערכה.
יא,י כיצד מסדרין את הקנים אחר שבת היה נכנס מגביה ראשה של חלה ונותן קנה תחתיה ומגביה ראשה של שניה ונותן קנה תחתיה ואזור באמצע ושלשה תחת כל חלה וחלה ושנים תחת העליונה שאין עליה משוי התחתונה נתונה על טיהרו של שלחן. <עד שלא פירקה ונפרס הלחם הלחם פסול ולא הוקטרו הבזיכין. משפירקה ונפרס הלחם הלחם [פסול] הוקטרו הבזיכין.> הוקטרו ואח"כ נפרס הלחם כשר. נטמא לחמה בין משפירקה ובין עד שלא פירקה הלחם פסול ולא הוקטרו בזיכין סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה ואין חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין אחר שבת פסולה וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה. אם יש שם לחמה מן המובחר יביאו ואם לאו ימתין לשבת הבאה הלחם מותר באכילה וחייבין עליה משום פיגול נותר וטמא.
יב,א המקדיש את העוף ונולד בו מום יש לו פדיון הקדישו בעל מום אין לו פדיון אין לך שטעון פדיון אלא בהמה בלבד. בבכור נאמר לא תפדה במעשר נאמר לא יגאל הרי עלי חלות והביא רקיקין רקיקין והביא חלות מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא. אלו שני עשרונות להביא בכלי א' והביאם בשני כלים לא קדשם שני כלים. בשני כלים והביאם בכלי א' לא קדשם בכלי א'. בכלי א' הביאם בשני כלים. אמרו לו בכלי א' נדרת ה"ז לא יחזיר ואם החזיר הרי הוא כשתי מנחות שנתערבו. בשני כלים והביאם בכלי א' ואמרו לו בב' כלים נדרת ה"ז לא יחזיר ואם החזיר הרי אלו פסולין.
יב,ב הרי עלי תודה בלא לחם ועולה בלא נכסים כופין אותו ומביא תודה ולחמה עמה ועולה ונסכיה עמה. כהן שאמר הרי עלי מנחה שתיקמץ ותאכל. ישראל אמר הרי עלי מנחה שתעלה כולה לאישים כופין אותם ומביא מנחה כתיקונה דברי ר"י ור"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין.
יב,ג הרי עלי מן המנחה מן שעורין כופין אותו ומביא מן החטין דברי ר' יהודה ור"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים. הרי עלי מן החטים כופין אותו ומביא מן הקמח דברי ר' יהודה ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין. הרי עלי חצי עשרון כופין אותו ויביא עשרון שלם דברי ר' יהודה ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין. הרי עלי עשרון א' להביא בב' כלים כופין אותו ויביא ב' עשרונים בב' כלים דר"י ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין. הרי עלי עשרון ומחצה כופין אותו ומביא ב' עשרונים שלמים שאין מתנדבין כדרך חצאין. הרי עלי ק' עשרונות להביא בכלי א' כופין אותו ומביא ששים בכלי א' וארבעים בכלי אחר ואם הביא מחצה בכלי א' ומחצה בכלי אחר לא יצא בב' כלים מביא מחצה בכלי א' ומחצה בכלי אחר ואם הביא ס' בכלי א' ומ' בכלי אחר יצא. אר"ש אמרו לי חברי מפני מה האומר עלי ס' עשרון מביא בכלי א' ששים ששים ואחד מביא ס' בכלי אחד ואחד בכלי אחר ואמרתי להן אמרו אתם אמרו שכן הצבור מביא בי"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים אמרתי להן והלא ששים וא' מקריבין אמרו לי מיעט יחיד מן הצבור אחד אמרתי להן והלא אלו קריבין בבקר ואלו קריבין בין הערבים. ד"א והלא יש שם מנחת פרים אילים וכבשים ואין מערבין מנחת פרים ואילים וכבשים זה בזה. אמרו לי אם לאו אמור אתה אמרתי להן ת"ל (במדבר כח) סולת מנחה בלולה בשמן מנחה ששולט בה לבוללה אמרו לי בששים שולט בששים וא' אינו שולט אמרתי להן כל השיעורים שבתורה קצובין הן במ' סאה הוא טובל במ' סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן כביצה מטמא טומאת אוכלין חסר אפילו שומשום אין מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה טמא מדרס שלשה על שלשה חסר נימא אחת אין מטמא טומאת מדרס. הוי כל השיעורין שבתורה קצובין הן.
יב,ד המתנדב יין כדברי ר"ע נותנין לספלים שמן כדברי ר' טרפון קרב על גבי האשים. המתנדב יין כדברי ר"ע אינו מביא לא אחד ולא שנים ולא חמשה אלא מביא שלשה כדי שיקרבו עם הכבש. ארבעה כדי שיקרבו עם האשים. ששה כדי שיקרבו עם הפר. שבעה כדי שיקרבו עם האיל ועם הכבש מכאן ואילך אתה יכול לחולקו.
יב,ה פירשתי מנחה ואיני יודע מה פירשתי ה"ז מביא חמש מנחות לה' מינים הרי עלי מין מנחות מביא שתי מנחות ממין א' שני מיני מנחות מביא שתי מנחות משני מינין הרי עלי מין עשרונות מביא ב' עשרונות ממין א'. מיני עשרונות מביא ב' עשרונות משני מינין פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע מאיזו מהן פירשתי ה"ז מביא ה' מנחות מה' מינים של ששים עשרונות שהן שלש מאות עשרונות פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע של כמה עשרונות פירשתי ה"ז מביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ס' שהן אלף ושמונה ושלשים עשרונות דברי רבי וחכ"א של ששים עשרון. פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע מאיזה מין פירשתי וכמה עשרונות פירשתי ה"ז מביא חמש מנחות מחמשה מינין של ששים ששים עשרון מא' ועד שהן ט' אלפים ומאה וחמשים עשרונות דברי רבי וחכמים אומרים חמש מנחות מחמשת המינין שלשים עשרון שהן שלש מאות עשרונים. הרי עלי לבונה לא יפחות מן הקומץ רבי יהודה אומר משקל עשרה דינרין ר' יוחנן בן ברוקה אומר כהן מקדשה בכלי שרת ומקטירה אחרים אומרים האומר הרי עלי ברזל לא יפחות מכליא עורב שבהיכל.
יג,א הרי עלי עולה מן הבקר יביא עגל. מן הצאן יביא כבש הרי עלי תודה ושלמים מן הבקר יביא עגל מן הצאן יביא כבש. אמר ר"ש אם יאמר לך אדם כדברי ר"ע עגל קבל הימנו איל קבל הימנו כבש קבל הימנו שבכולן היה ר"ע נותן את הטעם עגל שיד הגבוה על העליונה איל לא גדול ולא קטן אלא בינוני כבש המוציא מחבירו עליו הראיה כשם שהמקדיש סתם ה"ז מביא את הגדול שבהן כך האומר הרי עלי סתם ה"ז מביא את הגדול שבהן. הרי עלי למזבח יביא לבונה שסתם הקדש למזבח לבונה. הפרשתי למזבח ואיני יודע על מה הפרשתי ה"ז מפריש והולך עד שיפריש שיביא מכל מין ומין הקרב למזבח סלע זו למזבח יביא בה עגל. הפרשתי למזבח ואיני יודע למי הפרשתיה ה"ז מפריש כנגדה והולך עד שיביא מכל מין ומין הקרב למזבח עגל זה למזבח עגל זה למזבח יביאנו עולה. הפרשתיו למזבח ואיני יודע למי הפרשתיו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפריש כנגדו והולך עד שיביא מכל מין ומין הקרב למזבח.
יג,ב הרי עלי קירון והביא נימוס נימוס והביא קירון מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא. הרי עלי שור במאתים והלך והביא שני שוורים במנה מנה לא יצא. הרי עלי שור במנה והלך והביא שור במאתים <במנה> יצא שבכלל מאתים מנה. רבי אומר לא יצא. שור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל אבל מביא בדמיו שני אילים ורבי אוסר שאינה היא חבילה איל זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו כבש אבל מביא בדמיו ב' כבשים ורבי אוסר שאינה היא חבילה כבש זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו איל איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש אבל מביא בדמיו ב' כבשים ור' אוסר שאינה היא חבילה כבש זה עולה ונסתאב אם רוצה יביא בדמיו איל איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו עגל עגל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו שור שור מן שייראו עולה וכן שור של עולה שנתערב בשוריו ה"ז מביא את הגדול שבהן עולה והשאר ימכרו לחייבי עולות ודמיו חולין.
יג,ג הרי עלי עולה יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו לא יצא וחייבין עליה כרת. הריני נזיר יגלח במקדש ואם גלח בבית חוניו לא יצא וחייבין על זבחיו כרת. הכהנים ששמשו בבית חוניו או במקומות אחרים בשעת איסור הבמה אסור. בשעת היתר הבמה מותר שנאמר (מלכים ב כג) אך לא יעלו כהני הבמות על מזבח ה' בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם יכול אם אכלו מצות בתוך אחיהן יהיו אסורין אם לאו יהיו מותרים אמור מעתה כשרין לחלק ופסולין לקרב בבעלי מומין. הרי שהיה טהור בשעת שחיטה ובשעת זריקת דמים ובשעת הקטר חלבים נטמא ה"ז חולק בבשר. ר' נהוראי אומר אפילו טהור בשעת זריקה ובשעת הקטר חלבים נטמא אין חולק בבשר לעולם אין חולק בבשר עד שיהא טהור בשעת שחיטה ובשעת זריקת דמים ובשעת הקטר חלבים. כהן בא ומקריב קדשיו במשמר שאינו שלו עורן ועבודתן שלו ואם היה זקן או חולה נותנין לכל כהן שירצה עורן ובשרן שלו ואם היה בעל מום נותנן לאנשי משמר עורן ועבודתן שלו וגזל הגר נותן לכל כהן שירצה ושדה אחוזה ניתנת לאנשי משמר שבראש השנה שהיובל נכנס לתוכה.
יג,ד בראשונה היו מכניסין עורות קדשים ללשכת בית הפרווה והיו מחלקין אותו בערבית לכל בית אב שבאותו היום והיו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע התקינו שיהו מחלקין אותו בערבי שבת לכל משמר ומשמר ועדיין היו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע עמדו בעלים והקדישום לשמים אמרו לא היו ימים מועטין עד שחיפו כהנים פני כל האולם בטבלאות של זהב מאה על מאה ועל עובי דינר זהב מה שמחפין עד הרגל וברגל מקפלין אותן ומניחין אותן ע"ג מעלות בהר הבית כדי שיראו העם את מלאכתו שהיא נאה ושלא נטה בה כלום אחר הרגל חוזרין וקובעין אותם במקומם. אבא שאול אומר קורות שקמה היו ביריחו והיו בעלי אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע עמדו בעלים והקדישום לשמים אמרו לא הקדישו בעלים לשמים אלא קורות שקמה בלבד על אלו ועל כיוצא בהן ועל דומה להן ועל העושין כמעשיהן היה אבא שאול בן בטנית ואבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקלמוסן אוי לי מבית אלחנן אוי לי מבית לחישתן אוי לי מבית אלישע אוי לי מקולמוסן אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי שהם כהנים גדולים ובניהם גזברים וחתניהן אמרכלין ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות. א"ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני בזיון קדשים שבתוכה. ירושלים בנין הראשון מפני מה חרבה מפני עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים שהיו בתוכה. אבל באחרונה מכירין אנו בהן שהן עמלים בתורה וזהירין במעשרות מפני מה גלו מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים אבל בבנין האחרון שעתידה לבנות בחיינו ובימינו מה נאמר בו (ישעיהו ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב וגו' ואומר (ירמיהו לא) כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו.
א,א הכל כשרין לשחוט אפי' כותי אפי' ישראל ערל ואפי' ישראל שהמיר דתו לעבודת כוכבים. שחיטת עובד כוכבים הרי זו פסולה ושחיטת הקוף הרי זו פסולה שנא' (דברים יב) וזבחת ואכלת לא שזבח העובד כוכבים ולא שזבח הקוף ולא שנזבחה מאליה. ישראל ששחט ומירק עובד כוכבים שחיטה על ידיו שחיטתו פסולה שחט בה שנים או רוב שנים שחיטתו כשרה עובד כוכבים ששחט ומירק ישראל שחיטה על ידיו שחיטתו כשרה שחט בה דבר שאינו עושה אותו טרפה וישראל בא וגומרה מותרת באכילה ישראל ועובד כוכבים שהיו אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתן כשרה.
א,ב וכן סומא שיודע לשחוט שחיטתו כשרה. קטן שיודע לשחוט שחיטתו כשרה. לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בספינה בין בראש הגג. בכל שוחטין אפילו בצור אפילו בזכוכית אפילו בקרומית של קנה בכל שוחטין בין בדבר המחובר בקרקע ובין בתלוש מן הקרקע בין שהעביר סכין ע"ג צואר ובין שהעביר צואר על גבי סכין ושחט שחיטתו כשרה.
א,ג המרגיל לעור ושחט שחיטתו כשרה. שן תלושה או צפורן תלושה שוחטין בה. מגל קציר כדרך הליכתה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אם החליקו שניה הרי זו כסכין. תחב סכין בארץ באטלס ושחט בה שחיטתו פסולה. סכין שיש בה פגימות פגימות הרי זו כמגרה אם יש בין פגימה לחברתה כמלא שנים בצואר שחיטתו כשרה אין בה אלא פגימה אחת אם היתה מסוכסכת ושוחטת כשרה אם חונקת פסולה.
א,ד זרק את הסכין ואת הפגיון ושחט שחיטתו כשרה משום ר' נתן אמרו כדרך הליכתה כשרה ושלא כדרך הליכתה פסולה.
א,ה מצות שחיטה מוליך ומביא הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשרה ובלבד שיהא בסכין כדי הולכה והובאה. אם הוליך והביא אע"פ שאין בסכין מלא שנים בצואר שחיטתו כשרה.
א,ו מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה. מוגרמת פסולה ר' חנניה בן אנטיגנוס מכשיר. שייר בה כחוט השערה סמוך לראש מוקף את כולה כשרה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אם היה רובה מוקף כלבנה כשרה. כל הצואר כשר לשחיטה.
א,ז שחטה מלמעלה שחיטתו כשרה מלמטה ומן הצדדין שחיטתו פסולה. ומן העורף כשר למליקה מלק מלמעלה מליקתו כשרה מלמטה מן הצדדין מליקתו פסולה. שחיטה בכלי מליקה ביד נמצאת אומר כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה. שחיטת העוף בפנים פסולה ומליקה כשרה מליקת העוף בחוץ פסולה ושחיטה כשרה. נמצאת אומר מקום כשר בשחיטה פסול במליקה מקום כשר במליקה פסול בשחיטה.
א,ח דם חטאת בהמה למעלה ודם כל הזבחים למטה נמצאת אומר כשר בחטאת פסול בכל הזבחים כשר בכל הזבחים פסול בחטאת. כשר במזבח החיצון פסול במזבח פנימי כשר במזבח פנימי פסול במזבח חיצון. כשר באילים פסול בכבשים כשר בכבשים פסול באילים הפלגיס בזה ובזה פסול.
א,ט כשר בפרה פסול בעגלה פסול בפרה כשר בעגלה. עבודה פוסלת בזה ובזה בני יונה משיעלעלו או עד שיצהיבו תורין משיפריחו אפילו הן זקנים נמצאת אומר כשר בתורין פסול בבני יונה כשר בבני יונה פסול בתורין.
א,י כהנים משיביאו שתי שערות ואפילו הן זקנים כשרים והמום פוסל בהם. הלוים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה כשרים ואין המום פוסל בהם נמצאת אומר כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים בד"א באהל מועד שבמדבר אבל בבית עולמים אין הלוים נפסלין אלא בקול. כשר בכהן גדול פסול בכהן הדיוט כשר בכהן הדיוט פסול בכהן גדול כשר בבגדי זהב פסול בבגדי לבן כשר בבגדי לבן פסול בבגדי זהב.
א,יא מנורה אין כשרה אלא מן העשת עשאה מן הגרוטאות פסולה ומשאר מיני מתכות כשרה חצוצרות אינה כשרה אלא מן הכסף עשאה מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה נמצאת אומר פסול במנורה כשר בחצוצרות פסול בחצוצרות כשר במנורה.
א,יב אויר כלי חרס טמא וגבו טהור אויר כל הכלים טהור וגבו טמא נמצאת אומר טהור בכלי חרס טמא בכל הכלים טמא בכל הכלים טהור בכלי חרס פשוטי כלי עץ טהורין וגולמיהן טמאין פשוטי כלי מתכות טמאין וגולמיהן טהורין נמצאת אומר טהור בכלי עץ טמא בכלי מתכות טהור בכלי מתכות טמא בכלי עץ. והמביא ארונות ותנורין ספלין וכלי חרס מחוצה לארץ עד שלא הוסקו טמאין משום ארץ העמים וטהורין משום כלי חרס. משהוסקו טמאין משום כלי חרס וטהורין משום ארץ העמים נמצאת אומר בשעה שטמאין משום ארץ העמים טהורין משום כלי חרס ומשעה שטמאין משום כלי חרס טהורין משום ארץ העמים טמא ביבשה טהור ברוטב גרעינן טמאה ברוטב וטהורה ביבשה נמצאת אומר טהור ביבשה טמא ברוטב טהור ברוטב טמא ביבשה. שקדים המרים קטנים חייבין גדולין פטורין ומתוקין גדולים חייבין קטנים פטורין נמצאת אומר חייב בשקדים המרים פטור במתוקין חייב במתוקין פטור במרים.
א,יג כשר בגט פסול בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול בגט. כשר באשה פסול ביבמה כשר ביבמה פסול באשה. כשר בגרושה פסול בחלוצה כשר בחלוצה פסול בגרושה.
א,יד בכל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה ביו"ט שחל להיות ערב שבת תוקעין ולא מבדילין אחר שבת מבדילין ולא תוקעין כיצד תוקע תוקע פשוטה אחת ולא מריע.
ב,א השוחט שני חצאין בעוף שחיטתו פסולה ואצ"ל שני חצאין בבהמה רבי יהודה פוסל לעולם עד שישחוט את הוושט ושני הוורידין שחט חצי גרגרת בעוף ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את כולה שחיטתו כשרה. אחד או רוב אחד בעוף אע"פ שהיא לזמן מרובה שחיטתו כשרה היה שוחט וחתך את הראש בבת אחת אם נתכוון לכן שחיטתו פסולה ואם לאו שחיטתו כשרה. שחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה. נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט שחיטתו פסולה שחט את הוושט ונמצא הגרגרת שמוטה ספק עד שלא נשחטה ספק משנשחטה זה היה מעשה ובאו ושאלו חכמים ואמרו כל ספק שמוטה פסולה.
ב,ב נגנבה תרנגולתו ובא ומצאה שחוטה נגנבה בהמתו ובא ומצאה שחוטה ר' חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי פוסל ור' יהודה מכשיר אמר רבי נראין דברי חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי בשמצאה בתוך הבית ודברי ר' יהודה בשמצאה באשפה. המוצא תרנגולת שחוטה בשוק וכן מי שנתן תרנגולת לאחד מן השוק לשחוט ואינו יודע מה טיבו הולכין אחר הרוב. נפלה סכין ושחטה או שדרס עליה ושחטה או שטבחה מאליה נבלה ומטמאה במשא היה שוחט והרתית או שעף או שדחה חברו או שדחתו הרוח או שנפלה סכין מידו והגביהה או שנפלה קרן טליתו והגביהה ושהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר' שמעון אומר כדי ביקור בהמה אחרת. שחט את הוושט ושהה כדי שחיטה ואחר כך פסק את הוושט או שהחליד את הסכין תחת הוושט ופסקו או שהחליד את הסכין תחת הגרגרת ופסקה או שהחליד את הסכין תחת שתיהן ופסקו ר' ישבב אומר נבלה ומטמאה במשא ר' עקיבה אומר טרפה ושחיטתה מטהרתה אמר לו ר' ישבב אי אתה זכור שהיה רבי יהושע שונה כל שנתנבלה בשחיטתה נבלה ומטמאה במשא קודם לשחיטתה טרפה ושחיטתה מטהרתה חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר' ישבב. שחט מיעוטו של וושט ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את שניהם או שניקב הוושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ושחיטתה מטהרתה.
ב,ג ר"ש אומר משום ר"א השוחט בלילה ובשחר עמד ומצא כתלים מלאים דם כשרה בידוע שזינקה ר' יוסי אומר רבי מאיר היה אומר אם הגיעה בשעת שחיטה כשרה. ר"א ברבי יוסי אומר משמו הרופפת בעיניה והמוציאה רעי בשעת שחיטה כשרה. פשטה ידיה ולא החזירה פסולה שאינה אלא כהוצאת נפש וברגל פשטה ולא החזירה החזירה ולא פשטה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד ובין ברגל פשטה ולא החזירה החזירה ולא פשטה כשרה בד"א בבהמה אבל בעוף אפילו לא כישכשה אלא בראש גפה ובראש זנבה כשרה.
ב,ד השוחט את הבהמה לזרוק את דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים הרי זה בשר זבחי מתים אם מששחטה וזרק את דמה לעבודת כוכבים והקטיר חלבה לעבודת כוכבים זה היה מעשה בקיסרי ובאו ושאלו את חכמים ולא אמרו לא איסור ולא היתר. השוחט בעזרה בהמה חיה ועופות טמאין אסורין בהנאה ואצ"ל באכילה בהמה חיה ועופות טהורין מותרין בהנאה. השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה ר"מ אוסר בהנאה ור"ש מתיר בהנאה השוחט לרפואה לאכילת עובד כוכבים ולאכילת כלבים אסור בהנאה השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר שחיטת עובד כוכבים מותר בהנאה השוחט בעזרת נשים בהמה חיה ועופות טהורין מותרין באכילה ואצ"ל בהנאה.
ב,ה רמ"א טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור כל עיקר ר' יהודה אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא טוב מזה ומזה מביא כבשתו לעזרה וסומך עליה ושוחט.
ב,ו השוחט לשם חמה לשם לבנה לשם כוכבים לשם מזלות לשם מיכאל שר צבא הגדול ולשום שילשול קטן הרי זה בשר זבחי מתים. אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך מים עכורין אבל שוחט לתוך אגן של מים ובספינה על גבי כלים ואם אין לו מקום בספינה שוחט לתוך הים ואם אין רוצה לטנף את ביתו שוחט לתוך כלי או לתוך גומא ובשוק לא יעשה כן מפני שעושה את חוקי העובדי כוכבים אם עשה כן צריך בדיקה. בשר שנמצא ביד עובד כוכבים מותר בהנאה ביד המין אסור בהנאה. היוצא מבית המין ה"ז בשר זבחי מתים מפני שאמרו שחיטת המין לעבודת כוכבים ופתן פת עובדי כוכבים ויינם יין נסך ופירותיהן טבלים וספריהן ספרי קוסמין ובניהם ממזרים ואין מוכרין להם ואין לוקחים מהם ואין נושאין מהם ואין נותנין להם אין מלמדין את בניהם אומנות ואין מתרפאין מהן לא רפוי ממון ולא רפוי נפשות. מעשה בר' אליעזר בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל א"ל אי אתה רשאי בן דמא. א"ל אני אביא לך ראיה שירפאני ולא הספיק להביא ראיה עד שמת. אמר ר' ישמעאל אשריך בן דמא שיצאת בשלום העולם ולא פרצת גדירן של חכמים שכל הפורץ גדירן של חכמים סוף פורענות בא עליו. שנאמר (קוהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. מעשה בר"א שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לדון אמר לו אותו הגמון זקן כמותך יעסוק בדברים הללו. אמר לו נאמן דיין עלי כסבור אותו הגמון שלא אר"א אלא לו ולא נתכוין ר"א אלא נגד אביו שבשמים. א"ל הואיל והאמנתני עליך אף אני כך אמרתי אפשר שהסיבות הללו טועים בדברים הללו דימוס הרי אתה פטור וכשנפטר מן הבמה היה מצטער שנתפס על דברי מינות נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל נכנס ר"ע ואמר לו רבי אומר לפניך דבר שמא אין אתה מיצר אמר לו אמור אמר לו שמא אחד מן המינין אמר לך דבר של מינות והנאך אמר לו הן א"ל השמים הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך באסתרטיא של צפורי מצאתי איש כפר סכניא ואמר דבר של מינות והנאני ונתפשתי על דברי מינות שעברתי על דברי תורה (משלי ה) הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה כי רבים חללים הפילה וגו' שהיה ר"א אומר לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור.
ב,ז השוחט לשם עולה לשם שלמים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם תודה שחיטתו פסולה ר"ש מכשיר לפי שאין כיוצא בהן מתנדבין ר"ש אומר השוחט לשם עולה הרי זו אינה עולה אמר ר"ש מה אם אמר הרי עלי עולה שאקריבנה בעבר הירדן שמא עולה היא לפיכך השוחט לשום עולה הרי זו אינה עולה השוחט לשום חטאת לשום אשם ודאי לשום בכור ולשום מעשר ולשום תמורה שחיטתו כשרה זה הכלל דבר שנדר ונדב השוחט לשמו פסול ודבר שאין נדר ונדב השוחט לשמו כשר.
ג,א ואלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת לרחבה הרי זו פסולה ר"ש בן אלעזר אומר אף שנתמזמז מוחה פסולה נשברה שדרה ונחתך רובו של חוט פסולה נימוקה הריאה ואין חוט השדרה קיים פסולה ר' יעקב אומר אפילו ניקב. ניטלה כבד ולא נשתייר בה כדי להעלות ארוכה פסולה כרס הפנימי שניקב או שנקרע רוב החיצונה ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה ברובה וכמה היא גדולה טפחיים הרי זו גדולה פחות מכן הרי זו קטנה איזו היא כרס הפנימי העיד בן שילא ראש שבעים בצפורי משום ר' נתן זו סניא דיבי.
ג,ב דרוסת הזאב לבית החלל פסולה דרוסת הנץ לבית החלל פסולה ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת ארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס. נפלה מן הגג ונתרסקו אבריה או רצצתה חברתה ונתרסקו אבריה אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה אם עמדה מיד בין כך ובין כך כשרה.
ג,ג נשתברו רוב צלעותיה פסולה וכמה הן רוב צלעותיה אחת עשרה צלעות בשדרה מכאן ואחת עשרה צלעות בשדרה מכאן נשתברו בה שנים עשר מן הצדדין פסולה נשתיירו בה אחת עשרה מן הצדדין כשרה נתחתכה ירך שלה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה נשבר העצם וניטל צומת הגידים שלה פסולה ר"ש בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות. חרותה בידי אדם פסולה ר"ש בן אלעזר אומר בידי כל הבריות. הגלודה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלק ר"מ על הגלודה שהיא פסולה העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר"ע שאמר משום ר"ט על הגלודה שהיא פסולה איזו היא הגלודה כל שהפשיט את העור ולא שייר בה כדי להעלות ארוכה ואם שייר כדי להעלות ארוכה הכל מודים שהיא כשרה וכמה היא כדי להעלות ארוכה רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי מבית חללה ולא משאר אבריה.
ג,ד יש מן האברין שהן פסולין אבר מדולדל בבהמה אין בו להעלות ארוכה. בשר מדולדל בבהמה אין בו להעלות ארוכה נשבר העצם ויצא לחוץ ואין רוב עור ובשר מקיפין אותו כיצד הוא עושה נוטלו ומשלים והשאר הרי זה מותר. יש מן עוברין שהן פסולין בן ארבעה בדקה ובן שמונה בגסה יצאו לו שני גבין ולו שתי שדראות הואיל ואין כיוצא בו להתקיים בו פסול. ואלו כשרות בבהמה נקובת הגרגרת וסדיקת הגרגרת לארכה הרי זו כשרה נשברה שדרה ולא נחתך רובה של חוט כשרה נטלה כבד ונשתייר בה כדי להעלות ארוכה כשרה נימוקה הריאה וקרום שלה קיים כשרה ניטלה שלחופית שלה כשרה התליעה כבד שלה כשרה הלכה זו עלו עליה בני אסיא ג' רגלים ליבנה ברגל שלישי הכשירו להן. רשב"ג אומר הדקין שניקבו והלחה סותמתן כשרה מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בזמן שנראית מצד אחד כשרה משני צדדין פסולה אם יש במקומה קורט דם בידוע שלפני שחיטה אין במקומה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה. הגליד פי המכה בידוע לפני שחיטה ג' ימים לא הגליד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה.
ג,ה חרותה בידי שמים כשרה איזו היא חרותה כל שצמקה הריאה שלה. יש מן אברין שהן כשרין אבר מדולדל בבהמה יש בו להעלות ארוכה בשר מדולדל בבהמה יש בו להעלות ארוכה נשבר העצם ויצא לחוץ ורוב עור ובשר מקיפין אותו כשר. יש כאן עוברין שהן כשרין בן ה' בדקה ובן ט' בגסה יצא לו חמש עינים ולו ג' רגלים הואיל וכיוצא בו ראוי להתקיים כשר.
ג,ו ואלו טרפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת לרחבה הרי זו פסולה הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה פסולה נקובת המוח שניקב קרום שלה פסולה נקובת הלב לבית חללו פסולה כיצד בודקין אותה רשב"א אומר משום רבי יהודה בודקין אותה ביד ואין בודקין במחט אם ניקב העצם פסולה אם לאו כשרה נפלה לאור ונחמרו בני מעיה פסולה באלו בני מעים אמרו בקרקבנין בכבד ובלב. אלו כשרות בעוף נקובת הגרגרת ופסוקת הגרגרת לארכה הרי זו כשרה הכתה חולדה על מקום שאינו עושה טרפה כשרה ניקב הלב שלא לבית חללה כשרה נפלה מן הגג נתרסקו אבריה או רצצתה חברתה ונתרסקו אבריה ושחטה כשרה אם עמדה מיד בין כך ובין כך כשרה ניקב הזפק רבי אומר אפילו ניטל ולא הודו לו חכמים נשתברו גפיה נשתברו רגליה נמרטו כנפיה ר' יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה. אחוזת הדם המעושנת והמצוננת הלעיטה חלתית תיאה הרדפני סם המות צואת התרנגולים כשרה נשוכת נחש נשוכת כלב שוטה משום טרפה מותרת ואסורה משום סכנת נפשות סימן לטרפה כל שאינה יולדת רשב"ג אומר אם לא היתה מכחשת והולכת בידוע שאינה טרפה אם היתה מכחשת והולכת בידוע שהיא טרפה רבי אומר אם נתקיימת ל' יום בידוע שאינה טרפה לא נתקיימת ל' יום בידוע שהיא טרפה אמרו לו פעמים שמתקיימת שתים וג' שנים.
ג,ז אלו הן סימני בהמה (ויקרא יא) לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו כל מעלת גרה אין לה שינים שלמעלה איזה שור שקדמו קרניו לטלפיו זה פרו של אדם הראשון שנא' (תהילים סד) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים ר' דוסא אומר יש לה קרנים אי אתה צריך לשאול על הטלפים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס רשב"ג אומר כל שיש לו אצבע יתירה בעוף טהור כל העוף הדורס טמא רשב"א אומר כל הקולט באויר ואין קרקבנו נקלף ר"א בר צדוק אומר כל הנותן על גבי משיחה החולק שתים לפניו ושתים לאחריו טמא אחרים אומרים השוכן בין הטמאין ודומה לטמאין טמא השוכן בין הטהורים ודומה לטהורין טהור. אנשי איש כפר תמרתא שביהודה היו אוכלין את הזרזירין מפני שיש להן זפק. אנשי שוק העליון שבירושלים היו אוכלין את סינוניא לבנה מפני שקרקבנה נקלף.
ג,ח ובביצים כל שכודרת ועגולגלת בידוע של עוף טמא וכל שאינה כודרת ועגולגלת בידוע של עוף טהור הוא. לוקחין ביצים מ"מ ואין חוששין שמא של נבלות ושל טרפות הן אין מוכרין ביצים של נבלות של טרפות לעובדי כוכבים אא"כ היו נקופות לקערה לפיכך אמרו אין לוקחין מן העובדי כוכבים ביצים נקופות לקערה.
ג,ט אלו סימני חגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' סנפירים וקרסוליו וכנפיו חופין את רובו ר' יוסי אומר ושמו חגב ולא כנצרין שיש בהן סימנין הללו סומכוס אומר אף המורד ר"א בר"י אומר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון החולחזה כשר אלו הן סימני דגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת יש לו קשקשת אי אתה צריך לשאול על סנפיר יש לו סנפיר ואין לו קשקשת טמא אלו הן קשקשין שמלובש בהן וסנפירין ששט בהן וכמה קשקשין יהיה בו אפילו אחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפיר שלו ר' יהודה אומר שני קשקשת אין לו עכשיו אבל עתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית ונפיא כשר יש לו עכשיו אבל עתיד להשירם כשעולה מן הים כגון הקוליוס והפילמיס הספיתאים ואנתינוס. ר"י בן דורמסקא אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא) גאוה אפיקי מגינים סגור חותם צר אחד באחד יגשו וגו' תחתיו חדודי חרס וגו' גאוה אפיקי מגינים אלו קשקשין שלו תחתיו חדודי חרס אלו סנפירין שלו.
ד,א בהמה המקשה לילד הוציא העובר את ראשו והחזירו ואח"כ שחטה שחטה ואח"כ החזירו אסור חתכו ואח"כ שחטה היא מותרת באכילה והעובר אסור הוציא ראשו ורובו והחזירו הרי הוא כילוד הוציא ידו וחתכה ואח"כ שחטה מה שיצא אסור ושבפנים מותר חומר באברין מה שאין בעוברין ובעוברין שאין באברין שהעובר הוציא ראשו והחזירו אסור הוציא ידו והחזירה מותר חומר באברין שהמחתך את העובר במעי אמו מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור. בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירה ואח"כ שחטה מותר שחטה ואח"כ החזירה אסור חתכה ואח"כ שחטה מה שיוצא אסור ושבפנים מותר שחטה ואח"כ חתכו מה שיוצא אסור ושבפנים מותר בשר במגע נבלה דברי ר"מ וחכ"א מגע טרפה שחוטה אמר להן ר"מ מי טיהר את העובר הזה מן המגע אמרו לו שחיטת אמו מטהרתו אמר להן אם טיהרתו שחיטתו מן המגע לא תטהרנו לאכילה אמרו לו טרפה טיהרתו מן המגע ולא תטהרנו לאכילה אמר להן ר"מ לא אם טיהרה שחיטה אותה דבר שגופה תטהר את העובר שאינה גופה אמרו לו מצינו שיפה כחה להציל מדבר שאינו גופה על דבר שגופה שמחתך את העובר במעי אמו מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.
ד,ב השוחט את הבהמה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב במתנות ואסור משום אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דר"מ וחכמים אומרים אין אסור משום אותו ואת בנו שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד את שטעון שחיטה אסור משום אותו ואת בנו ואת שאין טעון שחיטה מותר משום אותו ואת בנו ופטור מן המתנות שנאמר (דברים יח) מאת זובחי הזבח את שטעון זביחה חייב במתנות ואת שאין טעון זביחה פטור מן המתנות ר"ש שזורי אומר אפילו עומד וחורש ע"ג מענה קורע ומוציא את דמו חותך ואוכל בשר רשב"א אומר משום ר"י הגלילי טמא טומאת אוכלין ומטמא טומאת אוכלין וצריך הכשר רבי אומר אין מטמא טומאת אוכלין מפני שהוא חי וחי אין מטמא טומאת אוכלין.
ד,ג בהמה שמתה וקרעה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב במתנות ופסול לגבי מזבח <מפני שבן פקועה> השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב במתנות ואם מת טהור מלטמה במשא מפני ששחיטת אמו מטהרתו השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי אפילו לאחר ג' ואפילו יצא חוץ לקלעים מותר באכילה. המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקבר מפני שגדולה קדש שליא אין מפגלת את הזבח לא לחוץ לזמנו ולא לחוץ למקומו ואין מחשבה פוסלת בה משום פסול והמעלה אותו בחוץ פטור.
ה,א אותו ואת בנו נוהג בכלאים וכוי רא"א הכלאים מן הרחל ומן הגדי נוהגין בו ומן הכוי אין נוהגין בו השוחט אותו ואת בנו חולין בפנים וקדשים בחוץ. השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה ר"מ אוסר משום אותו ואת בנו ור"ש מתיר משום אותו ואת בנו השוחט לרפואה לאכילת עובדי כוכבים לאכילת כלבים אסור משום או"ב. השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר ושחיטת עובד כוכבים מותר משום אותו ואת בנו. חרש שוטה וקטן ששחטו בזמן שאחרים רואין אותן אסור משום אותו ואת בנו אין אחרים רואין אותן מותר משום אותו ואת בנו דברי ר"מ וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא ישחוט ואם שחט פטור. הלוקח מבעל הבית הוא קודם לבעל הבית שמתחלה לא לקחו אלא על מנת כן. שנים שלקחו פרה איזה שלקח ראשון ישחוט ראשון ואם קדם השני ושחט הרי זה זריז ונשכר. שחטה ואת אמה אפילו עד חמשה דורות אינו חייב אלא אחת שחטה ואת בנה ואת בת בתה אפילו עד חמשה דורות חייב על האחרונה שחטה ובא אחר ושחט את בתה שנים האחרונים חייבין והאמצעי פטור שחט את חמשה בניה חייב משום חמשה לאוין. שחט חמשה בניה ואחר כך שחטה סומכוס אומר משום ר"מ חייב משום חמשה לאוין וחכ"א אין חייב אלא משום לאו אחד בלבד שחט את בתה ואח"כ שחטה ואחר כך שחט את אמה השוחט את האם חייב ואת הבת פטור שחטה עד שלא חשיכה מותר לשחוט את בתה בלילה משחשיכה אסור לשחוט את בתה כל היום וכל הלילה.
ה,ב בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט ובתה מכרתי לשחוט אלו הן עי"ט האחרון של חג והאחרון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה וכדברי ר"י הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל מפני שהוא יום טוב א"ר יהודה במה דברים אמורים בזמן שחל יום הכפורים להיות בשני בשבת אבל אם חל להיות באחד מכל ימות השבת אין צריך להודיעו מפני שזה יכול לשחוט היום הזה וזה יכול לשחוט למחר.
ו,א כסוי הדם נוהג בכלאים ובכוי ר"א אומר כלאים מן הגדי ומן הרחל נוהגין בו מן הכוי אין נוהגין בו ר' יוסי אומר אין שוחטין אותו ביו"ט מפני שספק ואם שחטו אין מכסין את דמו א"ר יוסי ומה אם מילה שודאה דוחה את השבת אין ספיקה דוחה את יו"ט כסוי הדם שאין ודאו דוחה את השבת דין הוא שלא יהא ספיקו דוחה את יו"ט אמרו לו שופרות שבגבולין יוכיחו שאין ודאן דוחה את השבת וספקן דוחה את יו"ט הן יוכיחו לכסוי הדם שאע"פ שאין ודאן דוחה את השבת שלא יהא ספיקו דוחה את יו"ט השיב ר"א בנו של ר"א הקפר ומה למילה שאין ספיקה דוחה את יו"ט שאין ודאה דוחה את לילי יו"ט תאמר בכסוי הדם שודאה דוחה את לילי יו"ט הואיל וודאי דוחה את לילי יו"ט דין הוא שיהא ספיקו דוחה את יו"ט א"ר אבא זה אחד מן הדברים שהיה ר' אחייה אומר אין להן תשובה והשיב ר"ח.
ו,ב השוחט לרפואה לאכילת עובדי כוכבים לאכילת כלבים חייב לכסות השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות. השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו כיון שחשיכה אם היה הדם קיים חייב לכסות. השוחט בספינה כיון שהגיע ליבשה אם היה הדם קיים חייב לכסות אע"פ שאמרו לא ישחוט אדם בספינה אא"כ היה לו עפר מוכן. השוחט וצריך לדם לא ישחוט כדרך ששוחטין אלא כיצד עושה או נוחרו או מולקו. השוחט והקדיש את הדם חייב לכסות מפני שקדמה מצות כסוי להקדש השוחט ובלעתו הארץ פטור מלכסות כיסתו הרוח חייב לכסות השוחט דם שעל הסכין ודם שעל הכנפים חייב לכסות רשב"ג אומר הואיל ונתכסה דם הזבח פטור מלכסות רבי יהודה אומר משום ר"ג השוחט צריך ברכה לעצמו שחט ולא כיסהו וראהו אחר חייב לכסותו. אפילו ביו"ט המכסה את הדם יכסנו ביד ואל יכסנו ברגל שאין עושין את המצוה עראי. במה מכסין ובמה אין מכסין אין מכסין לא בתבן ולא בקש ולא בגבבא לא בעצם ולא בנוצה ולא בכנפי יונה ולא בנסורת של חרשין ולא בנעורת של פשתן ולא בגדורות ולא בקצוצות ולא בקמחין ולא בסלתות ולא יתן תבן ע"ג הדם ויכסה אבל מכסה בסיד בגפסים ובחרסים שכתשן ועשאן עפר זה הכלל כל שהוא מין עפר בולע ומצמיח [מכסין בו וכל שאינו מצמיח] אין מכסין בו.
ז,א גיד הנשה נוהג בכלאים ובכוי נוהג בב' יריכות בירך של ימין ובירך של שמאל ר' יהודה אומר אין נוהג אלא באחת דעת מכרעת שהיא של ימין זה הכלל כל שיש לו כף ירך גיד הנשה נוהג בו כל שאין בו כף ירך אין גיד הנשה נוהג בו נוהג בשליל וחלבו אסור דר"מ רבי יהודה אומר אין נוהג בשליל וחלבו מותר דר"א וחכ"א נאמנין עליו ועל החלב. השולח ירך מחותכת לחבירו צריך להפריש ממנה גיד הנשה. שלמה א"צ להפריש ממנה גיד הנשה הלוקח ירך מחותכת מן הטבח א"צ להפריש ממנה גיד הנשה שלמה צריך להפריש ממנה גיד הנשה המוכר ירך מחותכת לעובד כוכבים א"צ להפריש ממנה גיד הנשה ובלבד שלא ימכרנה לו בפני ישראל מפני שחוזר ולוקחה הימנו. ומשום ב' דברים אמרו אין מוכרין בשר של נבלה ושל טרפות לעובד כוכבים מפני שחוזר ומאכילן לישראל. ד"א שאין מאכילין את האדם בטעות. ומשום ב' דברים אמרו לא יאמר אדם ישראל לעובד כוכבים קח לי בשר משום נבלות ומשום טרפות. דבר אחר משום אונסין.
ז,ב גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטל השומן שלו הרי זה מותר ר' יהודה אומר נוטלו מן השוק של ירך. ב' גידים הן החיצון סמוך לבשר אסור וחייבין עליו הפנימי סמוך לעצם אסור ואין חייבין עליו. האוכל מגיד הנשה כזית הרי זה חייב ר' יהודה פוטר עד שיאכל משניהם. אכלו ואין בו כזית הרי זה חייב ר' יהודה פוטר עד שיהא בו כזית. אכל ב' גידים משתי ירכות משתי בהמות סופג שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים.
ז,ג ירך שבישלה בגיד הנשה שלה אם בישלה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת נתבשלה עם הגידים הרי זה בנותן טעם ר' יוחנן בן ברוקה אומר אין בגיד בנותן טעם. חתיכה אסורה שנתערבה בחתיכות אפילו הן אלף כולן אסורות הרוטב בנותן טעם נימוחה הרי זה בנותן טעם.
ז,ד נוהג בטהורה ואין נוהג בטמאה ר' יהודה אומר אף בטמאה מפני שאסורין קודם למתן תורה אמרו לו לרבי יהודה אינו אומר על כן לא יאכלו בני יעקב ראובן ושמעון את גיד הנשה אלא בני ישראל אלו שעומדין לפני הר סיני אלא למה כתבו שם להודיע במה נאסר אבר מן החי נוהג בבהמה טמאה כטהורה מפני שאיסורו נוהג בבני נח כישראל וחייב עליו משום אבר מן החי ומשום בהמה טמאה ד"ר יהודה ור"א וחכ"א אינו חייב אלא משום אבר מן החי בלבד שנא' (דברים יב) לא תאכל הנפש עם הבשר את שאיסורו משום בל תאכל הנפש עם הבשר חייבין עליו יצאת בהמה טמאה שכולה אסורה. האוכל אבר מן החי עובר בלא תעשה חלב מן החי חייבן עליו. חלב מן החי חייב משום ב' לאוין משום חלב ומשום חי דם מן החי חייב משום שני לאוין משום דם ומשום חי אבר מן החי חייב משום נבלה דם מן המוקדשין חייב משום ב' לאוין משום דם ומשום מוקדשין דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין חייב אלא משום לאו אחד בלבד. אליה מן המוקדשין חייב משום ב' לאוין משום אליה ומשום מוקדשין חלב מן המוקדשין חייב משום שני לאוין משום חלב ומשום מוקדשין ר' יהודה מחייב ג' משום חלב ומשום מוקדשין ומשום חלב של מוקדשין.
ח,א בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשים הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בבשר דגים וחגבים העוף לא עולה ולא נאכל א"ר יוסי זה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ב"ש אומרים עולה ואין נאכל וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל ר"א ברבי צדוק אומר העוף עולה עם הגבינה על השולחן אפיקולוס אומר אין נאכל אחרים אומרים משמו אף נאכל בד"א בשלחן שהוא של מאכל אבל בשלחן שאינו של מאכל נותן אדם חתיכה בצד זה וגבינה בצד זה נותן בקפוף ובמחוק ומפשילן לאחוריו הרי לא אסרו אלא בשולחן שהוא של מאכל רשב"ג אומר אף שלחן של מאכל. שנים שנכנסו לפונדק זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום זה אוכל בחתיכתו וזה אוכל בגבינתו ואין חוששין הרי לא אסרו אלא בזמן שכולו תפיסה אחת.
ח,ב טיפת חלב שנפלה על החתיכה רבי יהודה אומר אם יש בנותן טעם באותה חתיכה וחכמים אומרים באותו הקדירה אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שלא ניער ולא כיסה ודברי חכמים בזמן שניער וכיסה חם לתוך חם וצונן לתוך חם אסור חם לתוך צונן מדיחו ואוכלו. כחל של מניקה קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אין עובר עליו הלב קורע ומוציא את דמו אם בשלו קורעו לאחר בישולו.
ח,ג כחל שבישלו בחלבו מותר קיבה שבישלה חייב. המבשל בשר בחלב הרי זה חייב כמה יבשלה ויהא חייב כחצי זית בשר וכחצי זית חלב כדי שיהו זה בכזית כשם שחייב על בישולו כך חייב על אכילתו כמה יאכל ויהא חייב כדי שיהא נאכל משום בשול המבשל במי חלב פטור בחלב זכר פטור דם שבישל בחלב פטור העצמות והגידים והקרנים והטלפים שבישלן בחלב פטור הפגול והנותר והטמא שבישלן בחלב חייב עליהן משום פגול נותר וטמא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור ברפואה ובהנאה ר"ש מתיר בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב חיה טמאה בשר חיה ועופות טהורין בחלב בהמה טמאה ר"ע פוטר על בישולו שנאמר גדי גדי ג"פ.
ח,ד קיבה של עובד כוכבים של נבלה הרי זו אסורה חזרו לומר מעמידין בקיבת עובד כוכבים ובקיבת נבלה ואין חוששין ר"י אומר כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה וטרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה חלב.
ח,ה חומר בחלב מבדם ובדם מבחלב שהחלב נוהג בחי וקרב ע"ג האישים ומועלין בו וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם חומר בדם שהדם מתיר מכשיר ומפגל מה שאין כן בחלב.
ח,ו ר' יהודה אומר האלל שכינסו ויש בו כזית הרי זה חייב עור פרסות בהמה דקה הרי הוא כבשרה וכולן שעיבדו או שהילך בהן כדי עבודה טהורין משום עור וטמאין משום בשר חוץ מעור האדם מפני שמטמאתו לעולם מכאן אמרו לגיון עובר ממקום למקום המאהיל עליו טמא אין לך לגיון שאין בו קרקפלין וכולן שנמלחו הרי אלו כעבודין ר' יהודה אומר הלטאה אין לה עור ר"י בן נורי אמר ח' שרצים יש להן עורות הצדן והורגן והחובל בהן והעושה בהן חבורה הרי זה חייב וחכמים אומרים אין עור אלא מה שמנו חכמים. המפשיט בבהמה ובחיה ובטמאה ובדקה ובגסה לשטוח כדי אחיזה וכמה הוא כדי אחיזה מלא טפח כפול. המפשיט כשיעור הזה הנוגע במופשט טהור בעור של צואר טמא ר' יוחנן בן נורי אומר הנוגע בעור של צואר טהור שאינו אלא נותקו ר' דוסתאי בן יהודה אומר משום ר"ש המפשיט בשרצים כולו חבור אחד הוא רבי יהודה אומר עור שיש לו כזית בשר הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחריו טמא ביצת השרץ מרוקמת טהורה וכמה היא ריקומה כדי שיראה שרץ מתוכה ניקבה כל שהוא טמאה וכמה יהא הנקב מלא שערה. האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין ר"ש אומר אין מטמאין טומאת אוכלין.
ט,א הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בכלאים ובכוי ר"א אומר הכלאים מן הרחל ומן הגדי נוהגין בו מן הכוי המוציא מחבירו עליו הראיה. השוחט לרפואה לאכילת עובד כוכבים ולאכילת כלבים חייב במתנות. השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר ושחיטת עובד כוכבים פטור מן המתנות כהן ועובד כוכבים שמכרו בהמתן לישראל לשחוט חייב במתנות נשחטה ברשותן ואח"כ מכרוה לו פטור מן המתנות ישראל שמכר בהמתו לכהן לשחוט פטור מן המתנות נשחטה ברשותו ואחר כך מכרה לו חייב במתנות.
ט,ב כהן פטור והמשתתף עם הכהן פטור. עובד כוכבים פטור המשתתף עם עובד כוכבים פטור המשתתף עם הכהן צריך לרשום עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום ופסולי המוקדשין א"צ לרשום א"ל כהן כולה שלך והיד שלי אפילו א' מק' ביד פטור מן הזרוע כולה שלך והראש שלי אפילו א' מק' פטור מן הלחי כולה שלך ובני מעים שלי אפילו א' מק' מבני מעים פטור מן הקיבה מקום שנהגו להפשיט את הראש אינו רשאי להפשיט את הלחי למלוג את העגלים אינו רשאי למלוג את הזרוע ואם יש כהן נותנן לכהן ואם לאו מעלה אותן דמים מכר לו יד כמות שהיא וראש כמות שהוא ובני מעים כמות שהן נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הטבח את הדמים לקח הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה מן הטבח את הדמים מתנות אין בהם משום קדושה אפילו מוכרן לעובד כוכבים אפילו נותנן לפני כלבו אין בהן אלא מצות כהונה בלבד. המשלח בשר לחבירו והיו בו מתנות אין חוששין שמא מתנות כהונה הן.
ט,ג אי זה הוא הזרוע נוטלו מבית הפרק וכל הפרק עמו בזרוע של מוקדשין בזרוע של גבולין. איזה הוא לחי נוטלו מבית השחיטה וכל בית השחיטה עמה קיבה כמשמעו חלב שעל הקיבה נותנו לכהן א"ר יהודה נהגו כהנים עין יפה שיהו נותנין אותו לבעלים. זרוע זה זרוע של ימין אתה אומר זה זרוע של ימין או אינו אלא שמאל הרי אתה דן הואיל ושוק מתנה לכהן וזרוע מתנה לכהן מה שוק אינו נוהג אלא בימין אף זרוע לא ינהוג אלא בימין. שוק מארכובה ולמטה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים מארכובה ולמעלה איזה הוא חזה כל שרואה את הארץ מלמעלה ועד שמגיע לצואר. מלמטה עד שמגיע לכרס חותכו ונוטלו מבין שתי דפנות מיכן ומיכן ואיזהו אליה חותך ויורד עד שמגיע לעצה נכנס לפנים מן העצה עד שמגיע לפרק חותך ונוטל את כולה ואלו הן אימורין שתי כליות ויותרת הכבד ואליה ואלו הן החלבים החלב המכסה את הקרב זה הוא חלב החופה את הכרס ואת כל החלב אשר על הקרב זה חלב שעל הדקין דר"ע ר' ישמעאל אומר חלב שעל הקיבה וחכמים לא הודו לו שעל הכסלים שבין פקוקרות שהוא מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטל דברי רבי יוסי הגלילי ר' ישמעאל אומר חלב שעל הקיבה תותב קרום נקלף ר"ע אומר קרום ונקלף אסורין רבי יהודה אומר קרום שעל הכוליא אסור וחייבים עליו גידים שבכליות ובמוקדשין אסורין ואין חייבין עליהן.
י,א ראשית הגז נוהג בטרפה ואינו נוהג במתה ונוהג בכלאים ובכוי ר"א אומר בכלאים מן הרחל ומן הגדי נוהג בו מן הכוי אין נוהגין בו. כהן ועובד כוכבים שנתנו בהמתן לישראל פטור מראשית הגז זה חומר בלחיים ובקיבה מראשית הגז כל הקדשים שקדם מומן קבוע להקדישן ונפדו חייבין בראשית הגז אבל אם קדם הקדישן את מומן או מום עובר להקדישן לאחר מכאן נולד להן מום ונפדו פטורין מראשית הגז. הגוזז עזיו פטור מראשית הגז השוטף רחליו חייב בראשית הגז הלוקח מבעל הבית חייב ור' אלעאי פוטר השותפין חייבין ר"ע פוטר ר' אלעאי אומר אין ראשית אלא שיש אחריה אחרית. גז צאנך ד' תתן לו חמש חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס שהן ע"ה סלעים חייבות בראשית הגז דברי ר' דוסא וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן כמה נותן לו משקל ה' סלעים ביהודה שהן י' סלעים בגליל מלובן ולא צאוי ולא שילבננו ויתננו לו אלא נותן לצמר צאוי כדי שילבננו ויעמוד בידו משקל ה' סלעים ביהודה שהן י' סלעים בגליל שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה. היו לו שתי צאן גוזז ומניח גוזז ומניח אע"פ שעתיד להוסיף עליהן אין מצטרפות. היו לו חמש גוזז ומניח אפילו שתים וג' שנים הרי אלו מצטרפות צבען טואן ומכרן אין מצטרפות ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש צבען הרי אלו מצטרפות המפריש גז צאנו ואבד חייב באחריות. ראשית הגז מצותה בתחלה אם נתן בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף יצא כמה שיעורה א' מששים כתרומה הלוקח גז צאנו של חברו ולא הפריש הימנו ראשית הגז הלוקח פטור חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מבראשית הגז. אווזין ותרנגולין ויונין הרדסיות שמרדו או שקיננו בפרדס חייבין בשלוח.
י,ב זכר פטור מלשלח קורא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרין עוף טמא פטור מלשלח עוף טהור רובץ על ביצי עוף שאינו מינו פטור מלשלח היתה עומדת ביניהן פטור מלשלח היתה יושבת על גביהן חייב לשלח היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בהן חייב לשלח אין כנפיה נוגעות בהן פטור מלשלח אם אפרוחים הטרפה פטורה מלשלח ביצים פטור מלשלח אפרוחים שפרחו ואין צריכין לאמן פטור מלשלח נטל את האם ולא הספיק ליטול את הבנים עד שמתו או עד שנעשו טרפה פטור מלשלח נטל את האם ואח"כ נטל את הבנים חייב לשלח נטל את הבנים ואח"כ נטל את האם פטור מלשלח. א' נוטל את האם וא' נוטל את הבנים הנוטל את האם חייב המוציא קן בבורות בשיחין ובמערות מותרות משום גזל וחייבות בשילוח ואם מקושרות אסורות משום גזל ופטורות מן השילוח יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום.
י,ג המוצא קן לא יטהר בה את המצורע שנאמר ולקח הנוטל אם מעל הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה לא יטול אדם אם מעל הבנים ואפילו לטהר בה את המצורע מפני שנעבדה בה עבירה ר' יעקב אומר אין לך מצוה בתורה שאין מתן שכרה בצדה ותחיית המתים כתובה בה שנאמר שלח תשלח את האם וגו' עלה זה לראש האילן ונפל ומת או לראש הבנין ונפל ומת היכן טובו של זה אמור מעתה למען ייטב לך בעולם הטוב והארכת ימים בעולם ארוך.
א,א הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי והמשתתף לו הנותן לו בשותפות והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה שנאמר (במדבר ג) בישראל ולא באחרים וכן אתה אומר בכהנים ובלוים מפני שהכהנים והלוים חייבין בבכור בהמה טהורה יכול יהו חייבין בבכור בהמה טמאה ת"ל (במדבר ח) באדם ובבהמה את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה את שאין לך בו באדם אין לך בו בבהמה יצאו לוים מבכור בהמה טמאה אבל אין נותנין פדיון הבן ופדיון פטר חמור אלא לכהנים בלבד.
א,ב בכל בהמה טמאה אין לך שחייב בבכורה אלא חמור בלבד. בכל חיה אין לך שאסור משום מחיר אלא כלב בלבד. היה ר"מ אומר כל המקיים מצות פטר חמור מעלין עליו כאילו קיים מצות בהמה טמאה כולה וכל המבטל מצות פטר חמור מעלין עליו כאילו ביטל מצות בהמה טמאה כולה ר"י הגלילי אומר הרי הוא אומר (במדבר יח) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם. בכור שור עד שיהא היולד והנולד שור. בכור כשב עד שיהא היולד והנולד כשב. בכור עז עד שיהא היולד והנולד עז. ואם יש בו מקצת סימנים דומות לאמו חייב בבכורה.
א,ג בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה מותר באכילה ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה. וטמאה שילדה בהמה טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור.
א,ד דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי שאין גידוליו.
א,ה מפני מה אמרו דבש דבורים מותר שאין מוציאות אותו אלא מכניסות אותו. דבש הזיזין אסור שאינו אלא ריר. ר"ש אומר מה ת"ל גמל גמל שתי פעמים לרבות את הגמל הנולד מן הפרה כנולד מן הגמלה ואם ראשה ורובה דומה לאמו מותר באכילה. וחכמים אומרים היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור שאין בהמה טמאה יולדת מן הטהורה ולא טהורה יולדת מן הטמאה ולא גסה מדקה ולא דקה מגסה ולא אדם מכולן ולא כולן מאדם אע"פ שאמרו בהמה טהורה דקה יולדת לחמשה חדשים בהמה טהורה גסה לתשעה חדשים בהמה טמאה גסה לשנים עשר חודש הכלב לחמשים יום חתול לחמשים ושנים יום חזיר לששים יום שועל וכל שרצים לששה חדשים הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקפוד לשלש שנים והנחש לשבע שנים. הדולפינין מולידין ומגדלין כאדם. דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים. קרבי דגים ועובר אין נאכלין אלא מן המומחה העוף נאכל במסורת נאמן צייד לומר עוף זה טהור.
א,ו פרה שילדה מין שה אין פודין בו פטר חמור שכל מקום שנאמר שה תופס כבשים ועזים גדולים וקטנים זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין פודה בו שונה ומשלש ומביאו בנדר ונדבה לחטאתו ולאשמו וחייב בבכורה ובמתנות. רבי אלעזר אומר הכלאים מן הרחל ומן הגדי פודין בו מן החיה אין פודין בו. כשם שאין פודין בשחוטה כך אין פודין בפטר חמור שמת. פטר חמור מצותו לקיימו שלשים יום מכאן ואילך או פודו או עורפו. מכמה לא יפחות ר' יוסי בר' יהודה אומר לא יפחות משוה שקל. איזה הוא פדיון פטר חמור הנכנס לדיר להתעשר ישראל שהיו לו ספיקות ועמד ופדאן וכן כהן שירש את אביו ואת אמו ישראל או שניתן לו במתנה פטר חמור לפדותו. איזה הוא פדיון פטר חמור הנכנס לדיר להתעשר הרי שיש לו פטר חמור אין לו לפדותו. אמר לו כהן תנהו לי ואני פודה אותו הרי זה לא יתננו לו אא"כ יודע שהוא פודה אותו. עורפו בקופץ מאחריו וקוברו ואסור בהנאה לא ימיתנו לא במקל ולא בקנה ולא ינעול דלת בפניו בשביל שימות ואם עשה כן ה"ז יצא. בחייו אסור בגיזה ובעבודה. ור' שמעון מתיר ובכור אדם מותר בכולן. חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו. חמור וטלה שהיו בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן שתי נקבות וזכר או שני זכרים וב' נקבות ואין יודע אין כאן לכהן כלום אלא מפריש טלה אחד ופודה בו כל אחד ואחד לעצמו.
ב,א הלוקח עובר פרתו של עובד כוכבים והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי והמשתתף לו והנותן לו בשותפות והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר"י אומר אף המקבל מן העובד כוכבים אע"פ שאינו רשאי הרי זה מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע"פ שאינו רשאי הרי זה מעלה אותו ואפילו עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע העובד כוכבים באמצע פטור מן הבכורה.
ב,ב בהמת המדבר ובהמת הקדש ובהמת הגר שמת ואין לו יורשים פטורה מן הבכורה ובהמת ארנונה חייבת בבכורה.
ב,ג כל הקדשים שקדם מומן קבוע להקדישן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות חול ונפדים תמימין ומביאן לכל זבח שירצה לפני פדיונם ומועלין בהן לאחר פדיונם ובין לפני פדיונם ובין לאחר פדיונם אין עושין תמורה. בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן הגוזז והעובד בהן אין לוקה את הארבעים כללו של דבר הרי הן כחולין לכל דבר ואין בהן אלא עילוי מצות בלבד. אבל אם קדם הקדישן את מומן או מום עובר להקדישן ולאחר מכן נולד להן מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ולדותיהן קדש ואין נפדין תמימין ואין מביאן לכל זבח שירצה ולפני פדיונן מועלין בהן ולאחר פדיונן אין מועלין בהן ובין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן עושין תמורה. ובין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן הגוזז והעובד בהן הרי זה לוקה את הארבעים כללו של דבר הרי הן כקדשים לכל דבר ואין בהן אלא שהותרו בשחיטה בלבד.
ב,ד המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים ולדות פטורין ולדי ולדות חייבין מתו אמהות והעמיד הולדות תחת אמותיהן ולדות פטורין ולדי ולדות חייבין רשב"ג אומר הן וולדותיהן וולדי ולדותיהן פטורין מן הבכורה ומן המתנות אפילו עד סוף העולם.
ב,ה רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה. רחלה שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו ראשיהן כאחד. רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר (שמות יג) הזכרים לה' וחכמים אומרים אי אפשר אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המע"ה זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא זכר ירעה עד שיסתאב <וימכר> ויאכל במומו לבעלים. שני רחלים שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן שניהן לכהן זכר ונקבה זכר לכהן שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן הכוי ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר אחד מהן ר' טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. שתי נקבות וזכר או ב' זכרים ושתי נקבות ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכרים ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים א' לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסי פוטר שהיה רבי יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור' מאיר מחייב שהיה אומר אם בכור תנהו לי ואם לאו תן לי מתנותיו. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכר ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים.
ב,ו הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואין ידוע אם ביכרה או לא ביכרה עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק. רחל בת שנתים ודאי לכהן מכאן ואילך ספק. פרה בת שלש ודאי לכהן מכאן ואילך ספק וחמורה כפרה. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר חמורה בת ארבע עד כאן דברי רבי ישמעאל וכשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע אמר צאו ואמרו לו לישמעאל טעית אילו בולד בלבד הייתה פוטר בבהמה יפה הייתה אומר אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא ואני אומר עז שטינפה בת ששה יולדת בת שנתה רחל שטינפה בת שנתה יולדת בת ששה רבי עקיבה אומר אינה באה למדה הזאת אלא כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום ושלא ביכרה הרי זה לכהן ספק יאכלו במומן לבעלים. רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם טעונה קבורה ואין מטמא במשא והבא אחריה פטור מן הבכורה.
ב,ז הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים הבא אחריה בכור מספק שמרחמת את שאינה יולדת רשב"ג אומר הרי הוא בחזקתו וכן היה רשב"ג אומר הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות שילדו ולשחרית בא ומצא זכרים תלואים בזקינות ונקבות במבכירות אינו חושש שמא בנה של זו בא אצל זו ושמא בנה של זו בא אצל זו. וכן היה רשב"ג אומר המוסר בהמתו לעובד כוכבים לרעות אע"פ שאינו רשאי ולשחרית בא ומצא זכרים בזקנות ונקבות במבכירות אינו חושש שמא הביא עובד כוכבים את בנה של זו אצל זו ואת בנה של זו אצל זו. התולש צמר מבכור תם והניח בחלון אע"פ שנולד לאחר מכן ושחטו הרי זה יקבר בכור בעל מום שתלש הימנו ואח"כ מת עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין אמר רבי יוסי רבי יהודה מודה עקביא בזה שהוא אסור על מה נחלקו על שנטמא שתלש הימנו ואח"כ שחטו שעקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין אמר רבי יוסי מודה רבי חלפתא בזה שהוא מותר אבל ביחוד אמרו חכמים יניחנו בחלון שמא יש תקון שאם יהא מת אסור ואם שחטו יהא מותר על מה נחלקו על שנטמא שתלש הימנו ואחר כך מת שעקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין.
ג,א עד כמה ישראל חייבים ליטפל בבכור בבהמה דקה ל' יום ובגסה חמשים יום ר' יוסי אומר בדקה ג' חדשים מפני שטיפולה מרובה בכור תם בזה"ז רשאי לקיימו שתים ושלש שנים עד שלא הראהו למומחה משהראהו למומחה נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חודש לאחר י"ב חודש אין רשאי לקיימו ל' יום.
ג,ב כל קדשים שהוקדשו בבטן ויצאו בדופן קדושה חלה עליהן הבכור והמעשר אין קדושה חלה עליהן. כל הקדשים שכתוב בהן שנה שנה כיון שעברה שנתן הרי אלו פסולין. הבכור והמעשר אפילו שתים ושלש שנים הרי אלו כשרין.
ג,ג אחד הבכור והמעשר ואחד כל הקדשים שהקדישם שנה של רגלים ורגלים של שנה עובר עליהן משום בל תאחר.
ג,ד השוחט את הבכור בחזקת בעל מום ונמצא תמים. מומין שבעין אין מבקרין אותן מפני שמשתנין לאחר מיתה ושבגוף מבקרין אותן דר"מ. רבי יהודה אומר אף שבגוף אין מבקרין אלא הרי זה יבקר מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו זה היה מעשה ובא ושאל אלעזר בן פדאי לחכמים ואמרו משלם מחצה בדקה ורביע בגסה.
ג,ה החשוד להיות נוטל שכרו ודן שכרו ומעיד כל הדינין שדן וכל עדיות שהעיד הרי אלו בטלין אבל נותן לדיין שכר דינו ולעד שכר עדותו. אע"פ שאמרו כשר לדיין שיטול שכר ולעד שיטול שכר עדותו החשוד להיות נוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה ואם היה כהן מטמאתו מתרומתו ומאכילו ומשקו וסכו. ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל בטל. אע"פ שאמור כעור הדיין שנוטל שכרו. החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו עורות צבאים ולא עורות שאין עבודין. רבי אליעזר אומר לוקחין הימנו עורות של נקבה שלא בא לכלל קדושה מעולם. ר"ש אומר החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחין הימנו דבר שיש בו זיקת תרומה ומעשרות וחשוד הוא על הטהרות ועל הטמאות שבתורה. החשוד להיות מטמא למתים נאמן הוא ע"י ציון קברות החשוד על השביעית חשוד על המעשרות חשוד על המעשרות אין חשוד על השביעית חשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות ישראל חשוד על הטהרות ואין חשוד לא על המעשרות ולא על השביעית חשוד על עבודת כוכבים חשוד על כל מצות שבתורה ולא למפרע אלא מכאן ולהבא שנא' (במדבר טו) מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם.
ג,ו כל פסולי מוקדשין נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונמכרים בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים רשב"ג אומר מפייס אדם את עצמו בליטרא בבכור לידע מה הגיעו. רבי יהודה אומר מצא אדם את חברו בירושלים אמר לו אכלת היום אמר לו מן יודע שמהמעשר אכל מה המן אין לו דמים אף מעשר אין לו דמים אמר לו קייץ יודע שהבכור אכל מה הקייץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול. בש"א אין נמנין על הבכורות אלא הכהנים בלבד ובה"א אף ישראל. רבי עקיבה מתיר אפילו עובדי כוכבים שנאמר (דברים יב) כצבי וכאיל. בשר בכור בש"א אין מאכילין אותו לנדות ובה"א מאכילין אותו לנדות בכור שאחזו דם אין מקיזין לו את הדם במקום שעושה בו מום אבל מקיזין לו את הדם במקום שאין עושה בו מום דברי רבי. רבי יהודה אומר אף נשחט על אותו המום ר"ש אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם. היה בכור בעטו ועשה בו מום אם נתכוין לכך אסור ואם לאו מותר כל המומין הראוין לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנין רועי כהנים אין נאמנין חזרו לומר נאמן הוא על של חברו ואין נאמן על של עצמו רבי יהושע בן קפוסאי אומר אין שוחטין את הבכור אלא ע"פ שנים רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בנו ואפילו בתו רבי אומר אפילו עשרה בתוך הבית אין נאמנין שחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. אין שמין בכורות תמימין לישראל אבל שמין להן בכורות בעלי מומין. שמין בכורות תמימין לכהנים ואצ"ל בעלי מומין. אין רואין את הבכורות לישראל ואם אמר לו כהן שלחני אצלך או שירש את אבי אמו כהן רואין כהן כשר שהיה רועה צאנו של ישראל לא יאמר לו תן לי את הבכורות הללו אלא אומר לו ארבעה טמאין שבעדרך תנם לי כל הבכורות אדם מתיר חוץ מבכור עצמו. רואה הוא קדשיו ומעשרותיו של עצמו ונשאל הוא על הטמאות ועל הטהרות של עצמו.
ג,ז העושה מום בבעל מום הרי זה לוקה את הארבעים המחמץ את המחומץ הרי זה לוקה את הארבעים מסרס את המסורס הרי זה לוקה את הארבעים מום שבגלוי הרי זה ישחט ע"פ שלשה בני הכנסת דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אפילו רגלו קטועה ועינו סמויה לא ישחט אלא ע"פ מומחה.
ד,א כל המומין פוסלין במוקדשין ופוסלין בבכור. הסדק כל שהוא פוגמת את האוזן בין בידי אדם ובין בידי שמים. איזו היא פגימה כל שנותן אצבעו עליה והיא חוגרת עד כמה תינקב עד כרשינה רבי יוסי ברבי יהודה אומר תייבש עד כעדשה עד כמה רבי יוסי בן המשולם אומר עד כדי שתפרך וקרובין דבריהן להיות שוין.
ד,ב איזה הוא רוק שצף על גבי העין ולא המשוקע בקרקע העין חלזון כמשמעו נחש כמשמעו עינב כמשמעו היתה בו יבלת וחתכה אם יש בו עצם ישחט ואם לאו לא ישחט. וריר קבוע מ' יום. מים קבועין שמונים יום דר"מ. וחכ"א ריר קבוע שמונים מים קבועין שמונים אכל לח ויבש של בית הבעל ולא לח ויבש של בית השלחין אכל לח ואחר כך יבש עולין לו יבש ואחר כך אכל לח אין עולין לעולם אין עולין לו עד שיאכל יבש אחר לח ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר וריר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום שמא יהלוך ויחזור רשב"א אומר אם היתה עינו דומעת בידוע שהמים עוברין פסקה מלהיות דומעת בידוע שהמים קבועין נקבו חוטמיו זה לתוך זה מבפנים לא ישחט מבחוץ ישחט.
ד,ג איזו היא תיומת מן התיומת ולפנים או מן התיומת שלפנים רבי יהושע בן קפוסאי אומר אין שוחטין את הבכור אלא על החיצונית. רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר אין משגיחין על הפנימית כל עיקר. נפגמת סירת אליה במוקדשים הרי זה מום. נפגם הזובן כל שהוא הרי זה ישחט איזהו זובן כיס ולא הזכר. א"ר יוסי בן המשולם מעשה באחד שנטלו זאב וחזר למקומו. נחתכה זנב מן העצם ולא מן הפרק או שהיה ראש הזנב מופצל לב' עצמות או שיש בשר בין חוליא לחוליא כמלא חוליא הרי זה לא ישחט. או אין לה אלא ביצה אחת הרי זה ישחט היו לה שנים אע"פ שאין בשניה אלא כפול הרי זה לא ישחט. א"ר יוסי מעשה בפרה של בית מנחם שהושיבוהו על עכוזו ומיעכוהו בביצים ולא יצאת אלא אחת ונשחטה ונמצאת שניה דבוקה על הכסל ובא מעשה לפני ר' עקיבה והכשיר וכשנאמרו הדברים לפני רבי יוחנן בן נורי אמר האכילכם עקיבה נבלות ניטלו קרנים וטלפים והזכר עמהן הרי זה ישחט.
ד,ד איזה יתיר כל שיש לו שלש עינים וחמש רגלים. החסר שלש רגלים ועין אחת. איזהו פסול כל שהכסלין יוצאים נשתברו רוב צלעותיו או שהיה בו מום מבפנים אינו מום שנאמר (ויקרא כא) עור או פסח מה עור ופסח המיוחדין מום שבגלוי ואין חוזר כו'. אמר רבי יוסי בן המשולם אילא היה מונה מומין ביבנה ואמרן לפני חכמים והודו לו ועוד ג' הוסיף אמרו לו לא שמענו אלא אחת שגלגל עינו עגול כשל אדם ופיו דומה כשל חזיר ושנטל רוב הלשון. ורבי חנניא בן אנטיגנוס אמר רוב המדבר בלשון ב"ד שאחריהן אמרו הרי אלו מומין. שפתו התחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היתה עליונה עודפת על התחתונה כשל חזיר הרי זה מום. פיו בלום ורגליו מוהלמות מחמת עצמו ישחט מחמת הרוח לא ישחט. אזניו מגופפות בחסיסה אחת לא ישחט בשתי חסיסות ישחט. רבי חנניא בן גמליאל אומר זנב הרחל שיש בה שלש חליות לא ישחט. שתים ישחט. זנב העגל שאינה מגעת לערקוב הרי זה ישחט באיזה ערקוב אמרו רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר בערקוב שבאמצע ירך עד קבץ העליון ולא עד קבץ התחתון.
ד,ה יש דברים שהן כמומין ושוחטין עליהן במקדש ואין שוחטין עליהן בגבולין ואלו הן הגומים הצומח והצומם ונקבה. איזה הוא גומים כל שאין לו קרנים. וצומח כל שאין לו אזנים. צומם שאזניו מגופפות. רבי אלעאי אמר משום רבי ישמעאל אנדרוגינוס בכור הוא ומומו בו ישחט עליו וחכמים אומרים אין קדושה חלה עליו אלא יצא וירעה בעדר ר"ש אומר הרי הוא אומר (דברים טו) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך שכל מקום שנאמר זכר מוציא טומטום ואנדרוגינוס מן הכלל.
ה,א מומין אלו בין קבועין ובין עוברין פסולין באדם יתר עליהן אדם צוארו שמוט ושקוע הזבלגנים והקרחנין ושאין להן שינים בעלי חטוטרות כשרים אבל פסולין מפני מראית העין סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה השכניה והסגריס. איזה הוא שכניה שגביניו שוכבין. סגריס שגביניו אחד שחור ואחד לבן. איזהו הוא סכי שמש שרואה את החדר ואת העלייה כאחת. לראות אחד רואה שנים הא כיצד ראה את חברו והוא אומר לא רואה. חוטמו בלום וסולד ונוטף. אזניו רצומות ואזניו רצועות ועיניו טרוטות ועיניו מלודניות ועיניו גדולות או קטנות. גדולות כשל עגל קטנות כשל אווז ובעל בוהקית רוח קצרית באה עליו ובין הנפלים באה עליו נכפה אפילו לזמן מרובה.
ה,ב איזה הוא מרוח אשך זה הקליטים שנכנסה רוח באשכיו דברי רבי עקיבה. רבי ישמעאל אומר זה השחוף. פרסתו חלולה עקומה דומה למגל שוקו נתון באמצע רגלו מכיש מלמעלה ומפסיע מלמטה בעל הקיפין והשיופצד אצבעותיו גרומות אצבעותיו מרוכבות זו על זו או שהיתה אצבע גדולה עקומה פסול היתה בו שומא אם יש בה שיער פסול אין בה שיער כשר. גדולה פסול קטנה כשר וכמה היא גדולה רבן שמעון בן גמליאל עד כאיסר האיטלקי. יתרת אם יש בה עצם פסול אם לאו כשר. יתיר כגון שהוא איטר אצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש רבי יהודה מכשיר ורבי פוסל. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבי טרפון ואמר כמותו ירבו כהנים גדולים בישראל. אמר לו רבי יוסי כך אמר כמותו יתמעטו נתינים ממזרין בישראל. איטר בין בידיו ובין ברגליו פסול השולט בשתי ידיו כאחת רבי פוסל וחכמים מכשירין. הזיויר והליפיז והתימיז והלימיז ולויקן ועקלן ועקשן וקלבן והקישן פסולין באדם וכשרין בבהמה.
ו,א הבא אחר הנפלים אע"פ שיצא בן שמונה ובן תשעה שיצא ראשו מת בכור לנחלה ואין בכור לכהן שנאמר (דברים כא) לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו' זה הכלל כל שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה אבל לא חמש סלעים של בן. שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים במחבא מת אחד מהן שני בכור לנחלה. ואין בכור לכהן ילדה היא וכהנת היא ולוייה היא והאשה שכבר ילדה שני זכרים בכור לכהן ואין בכור לנחלה מת א' מהן או שהיה זכר ונקבה אינו בכור לא לנחלה ולא לכהן.
ו,ב יש שנותן על ידי עצמו יש שאביו נותן על ידו יש שהוא ואביו נותן על ידו יש שהוא ואביו נותנין לא הוא ולא אביו נותנין איזה הוא שנותן ע"י עצמו הורתו שלא בקדושה ולידתו שלא בקדושה נותן ע"י עצמו ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון נותן ע"י עצמו. שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים במחבא ומת אחד מהן השני נותן ע"י עצמו. איזהו שאביו נותן על ידו שתי נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים במחבא זה נותן חמש סלעים וזה נותן חמש סלעים לכהן. נתן האב חמש סלעים ומת. האב השני חייב והבנים פטורין. ילדה היא וכהנת היא ולויה היא והאשה שכבר ילדה שני אביו נותן על ידו מת אחד מהן או שהיה זכר ונקבה לא הוא ולא אביו נותנין. איזה הוא שהוא ואביו נותנין שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים במחבא זה נותן ה' סלעים לכהן וזה נותן ה' סלעים לכהן נתן האב ה' סלעים ומת האב השני חייב והבנים פטורין. מת אחד מן הבנים הבן השני חייב והאבות פטורין נתן האב חמש סלעים ומת אחד מן הבנים הרי כולן פטורין. אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים וילדו שני זכרים מת אחד מהן תוך שלשים הרי כולן פטורין. שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו וילדו שני זכרים במחבא זה נותן חמש סלעים לכהן וזה נותן חמש סלעים לכהן. נתן האב ה' סלעים לכהן ומתו הבנים עד שלא חלקו בנכסי אביהן חייבין משחלקו בנכסי אביהם פטורין. ר' יהודה אומר אף משחלקו בנכסי אביהם אם יש לזה בי' דינרין משל אביהם חייבין ואם לאו פטורין. שתי נשים שלא ביכרו וילדו ב' זכרים במחבא נותנות עשר סלעים לכהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום מוציאות מידו ר' יהודה אומר אם לכהן אחד נתנו מוציאות מידו אם לב' כהנים נתנו אין יכולין להוציא מידו שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
ו,ג לפדות את עצמו ולעלות לרגל פודה את עצמו ואחר כך עולה לרגל רבי יהודה אומר עולה לרגל ואח"כ פודה את עצמו שזו מצוה עוברת. ללמוד תורה ולישא אשה לומד ואח"כ נושא אשה רבי יהודה אומר אם אין יכול לישב בלא אשה נושא אשה ואח"כ לומד תורה הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד תורה הוא לישא אשה ובנו לישא אשה הוא קודם את בנו. רבי יהודה אומר אם היה בנו זריז ותורה מתקיימת בידו בנו קודמו. מעשה באחד שהרצה את בנו ללמוד תורה הדירו מלעשות מלאכה והתיר לו ר' יוסי למלאת לו חבית מים ולהדליק לו את הנר.
ו,ד חמש סלעים של בן שלשים של עבד חמשים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע כולן בשקל הקדש ובמנה צורי וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ ממותר שקלים הראויין ופדיון מעשר שני שאין באין אלא מן המטבע. עגל זה לפדיון בני אין בנו פדוי אבל אם אמר עגל זה בה' סלעים לפדיון בני וטלית זה בה' סלעים לפדיון בני בנו פדוי. אבל אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ואפילו אמר עבד זה בחמש סלעים לפדיון בני וקרקע זו בחמש סלעים לפדיון בני אין בנו פדוי נתן האב חמש סלעים לחמשה כהנים בנו פדוי נתנן לו זו אחר זו זו אחר זו בנו פדוי נתנן לו חזר ונטלן הימנו בנו פדוי כך היה ר' טרפון עושה נוטלן הימנו וחוזר ונותנו לו.
ו,ה אין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן רבי אומר אומר אני שהבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהם שאף שלא השביחו בשלהן. כיצד היתה לו בהמה מוחכרת ומושכרת אצל אחרים רועה באפר בכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקבה רבי אומר כל דבר שלא פלפלו בו יתומים לאחר מיתת אביהם בכור נוטל פי שנים. ואין נוטל פי שנים אלא בכל אשר ימצא לו אבל בנו בנין ונטעו נטיעה הכל שוין שנוטל פי שנים אם אמר <אי> אפשי בשלא ליטול ושלא ליתן הרשות בידו כיצד אין נוטל בראוי כבמוחזק מת אביו בחיי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואין נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו ואם היה בכור נוטל פי שנים אף מנכסי אבי אביו. הבכורה והיורש את אשתו והמיבם את אשת אחיו והמתנה נזק וחצי נזק ותשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כולן אין נוטלות בראוי כבמוחזק אבל נותן להן משדה החוזר ביובל ר' יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו בני משפחה נותנין לו מעות ומוציאין מידו שנאמר (במדבר לו) ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר וגו'.
ז,א מעשר בהמה נוהג בגדולים ובקטנים בזכרים ובנקבות בתמימים ובעלי מומים ומעשרין אותן משנה לחברתה שנא' (דברים יד) עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר א' מעשר דגן וא' מעשר בהמה דברי ר"ע וחכ"א שנה שנה של שנה אתה מעשר ואי אתה מעשר משנה לחברתה. גדיה שילדה שלש בנות ובנות שלש שלש נכנסות לדיר להתעשר אמר ר' שמעון אני ראיתי גדיה שמתעשרת בת שנתה היתה לו בהמה של שתים ושלש שנים אם מכיר בה של שנה שנה בפני עצמה נכנסת לדיר להתעשר אם לאו אין נכנסת לדיר להתעשר.
ז,ב מעשר בהמה מצטרף מלא רגל רועה ולא מלא רגל בהמה מהלכת כמה רגל בהמה שנים ושלשים מיל. כיצד היו לו חמש בספר חנניא וחמש בספר עותני וחמש בספר בציפורי הרי אלו מצטרפות. חמש בספר חנניא וחמש בציפורי עד שיהיו לו אפילו אחת בציפורי היה לו בעבר הירדן מכאן ומכאן כגון השולמי מנרי ושתי אבטיניות אין מצטרפות זו עם זו ואצ"ל בארץ וחוצה לארץ. נהר היוצא ממערת פמייס ועובר בימה של סופני ובימה של טבריא אע"פ ששמו ירדן אין מתחשב עם הירדן. איזהו ירדן מבית ירחו ולמטה.
ז,ג איזה לקוח כל שמכרו לו וחוזר ולקחו הימנו או שנתנו לו במתנה וחוזר ולקחו הימנו. אבל הלוקח עובר פרתו של חברו אע"פ שילדה אצל בעלים נכנסת לדיר להתעשר. הכל נכנס להתעשר חוץ מן כלאים והטרפה דברי ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע אמר ר"ע אני שמעתי משמו אף יוצא דופן ומחוסר זמן והיתום. אבל איזה הוא כלאים רחל שילדה מן גדי אפילו כמין כבש ועז שילדה מן הכבש אפילו כמין גדי טרפה כמשמעה יוצא דופן כמשמעו. אין פחות משמונת ימים ר"ש אומר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר.
ז,ד הנרבע והמוקצה והנעבד אתנן ומחיר וטומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר ר"ש בר' יהודה אומר משם ר"ש טומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר שכל מקום שנאמר זכר מוציא טומטום ואנדרוגינוס מן הכלל.
ז,ה איזהו אתנן כל שנתן לה עובר פרתו וחזר ולקחו הימנה איזהו מחיר כל שהחליף לו עובר פרתו וחזר ולקחו הימנו.
ז,ו שלש גרנות למעשר בהמה בפרס הפסח ובפרס עצרת ובפרס החג אין להן קצבה דברי ר"ע ר' יוסי בר ר' יהודה אומר אין פחות מט"ו יום קודם לרגל אר"ש בן עזאי הואיל ואלו אומר בא' באלול ואלו אומר באחד בתשרי האלוליין מתעשרין בעצמן כיצד נולדו לו ה' באב וה' באלול ה' באלול וה' בתשרי וה' באב וה' בתשרי אין מצטרפין ה' בתשרי וה' באב הרי אלו מצטרפין.
ז,ז כיצד מעשרין מעמיד אמהות מבחוץ והן גועות והבנים יוצאין לקראתן יצאו שמיני ותשיעי כאחד ה"ז משלים עליהם הט' ועשירי ירעו עד שיסתאבו. עשירי ואחד עשר כולן ימותו היה מונה ראשון ראשון מת ראשון ראשון הרי זה משלים עליהן. היה מונה וקראו חברו לדבר עמו ה"ז משלים עליהם היה מונה וחשכה ליל שבת ה"ז משלים עליהם היה מונה והוציא ראשו ורובו מן הדיר וחזר כמנין לכל דבר מנאן רבוצין או עומדין הרי זה משלים עליהן היה מונה וקפץ מן המנויין לשאין מנויין אם מכירו פטור והן חייבין ואם לאו הרי כולן פטורין נתערב בהן יתום או לקוח הרי כולן פטורין היה לו עשרה ומנה חמשה ומת אחד מן המנויין הרי זה משלים עליהן משאינן מנויין אלו שמנו פטורין והשאר יצטרפו לגורן הבא. היו לו חמשה עשר לא יאמר הריני מכניס עשרה מהן לדיר אלא מכניס את כולן ומונה מהן עשרה והשאר יתעשרו לשנה הבאה מנאן למפרע עשירי שבכולן מקודש קרא לט' תשיעי לעשירי עשירי לי"א י"א ט' לחולין עשירי מעשר אחד עשר חולין. קרא לט' עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר אחד עשר תשיעי נאכל במומו עשירי מעשר וי"א קרב שלמים. קרא לט' ט' ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי ט' חולין ועשירי מעשר וי"א קרב שלמים. קרא לט' עשירי לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין ט' נאכל במומו עשירי מעשר אחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה קרא לתשיעי תשיעי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש זה הכלל כל זמן שלא נעקר שם עשירי הימנו אין אחד עשר מקודש עד שישתוק בט' ויקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי. בהמה שנתערב בה ספק מעשר בזמן הזה ירעו עד שיסתאבו ספק אחד עשר הרי כולן ימותו. מעשר בהמה של יתומין מוכרין אותו מפני השב אבדה לבעלים. מעשר בהמה ששחטו. גידיו וקרניו ועצמיו וטלפיו וחלבו ועורו וגיזתו הרי אלו מותרין.
א,א רבי מאיר אומר מרובה מדת מעריכין ממדת נערכין שחרש שוטה וקטן נערכין אבל לא מעריכין. ר' יהודה אומר מרובה מדת מעריכין ממדת נערכין טומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין אף העובד כוכבים יהא מעריך ולא נערך.
א,ב נשים ועבדים נודרין ונידרין נערכין ומעריכין אם יש להן בזמן הזה גובין מהן אם לאו כותבין עליהן וגובין מהן לאחר זמן העובדי כוכבים נודרין ומדירין. הקיטעין ומוכי שחין ואע"פ שאין להן דמין יש להן ערכין. הגוסס ובן שמונה לא נידר ולא נערך והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך דברי ר"מ ר' חנניא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין אבל אין נידר מפני שאין דמיו קצובין. ר' יוסי אומר נודר מעריך ומקדיש ואם הזיק חייב בתשלומין. האשה שיצאה ליהרג הוציא עובר את ידו ממתינין לה עד שתלד שאילו ילדה היו ולדותיה נסקלים האשה שיוצאת ליהרג אמרה תנו שערי לבתי נותנין לה. מתה סתם אין נותנין לה שהמתים אסורין בהנאה.
א,ג ערך עני סלע ערך עשיר כתוב בתורה. היה בידו סלע ונתן הימנו ג' דינרים ולא הספיק ליתן דינר האחרון עד שהעשיר מגלגלין עליו את הכל שאילו מתחלה נתנו פטור. היו בידו שלשים סלע ונתן מהן עשרים ותשע ולא הספיק ליתן את האחרונה עד שהעשיר מגלגלין עליו את הכל.
א,ד פרים של חג אין פחות משבעה ולא יותר על ארבעה עשר. אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתיר על שבעה עשר. אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא יתיר על ג' שבועות. אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה לא נראה להוסיף יתיר על שמונה. מעולם לא נראו ששה חדשים המעוברים בשנה זו אחר זו. במקום שאין מכירין זמנו של חדש נוהגין אחד מעובר. ואחד שאינו מעובר וכן בגליות נוהגין אחד מעובר ואחד שאינו מעובר היו נוהגין תמוז בזמנו והאב מעובר ואח"כ נודע להן שאב בזמנו מניחין אותו ומונין מכאן ואילך אחד מעובר ואחד שאינו מעובר. עצרת פעמים שחל להיות בחמשה ובששה ובשבעה לא פחות ולא יותר. ר' יהודה אומר חל להיות בחמשה סימן רע לעולם בששה סימן בינוני בשבעה סימן יפה לעולם. וכן מצינו שהיו ישראל עומדין לפני הר סיני נמשכין לאחוריהם י"ב מיל ובאין לפניהם י"ב מיל על כל דיבור ודיבור כ"ד מיל היה היום ברור והיו ישראל משתלחין מפני האש אמר להן הקב"ה לענני כבוד רבצו טל לפני בני שנאמר (תהילים סח) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום והקב"ה מרביץ לפניהם טללים וגשמים שנאמר (שם) גשם נדבות תניף אלהים וגו'. אין עצרת חל להיות אלא ביום הנף. אין ר"ה חל להיות אלא ביום הנף וביום עיבורו. אחרים אומרין אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת ה'.
א,ה אין בערכין פחות מל' יום ומוסיפין עד עולם ואין בנזירות פחות מל' יום ומוסיפין על עולם.
א,ו החליל אין דוחה את השבת ר' יוסי בר' יהודה אומר דוחה. לא היה מכה בב' חלילין אלא בחליל א'. לא היה מחלק אלא בשל קנה מפני שמחלק יפה רשב"ג אומר הדראולים לא היה במקדש מפני שמערבב את הקול ומקלקל את הנעימה אלו הן מכין לפני מזבח עבדי כהונה היו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עבדי לויה ר' יוסי אומר משפחת בית הפגרים בית צפרייא מימאים משיאין לכהונה רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר מכירן הייתי ולוים היו.
ב,א אין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד עולם. אין פוחתין משנים עשר לוים העומדים על הדוכן ומוסיפין עד עולם כנגד תשעה כנורות ושני נבלים ובצלצל אחד שנאמר (דברי הימים א כה) הוא ואחיו ובניו שנים עשר <כשר> כשהוא אומר יושע (עזרא ג) מלמד שאף עמהן מן המנין. מעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד ולא נראה קטן בעזרה אלא בשעה שהלוים אומרין בשיר. לא היו אומרין בנבל וכנור אלא בפה ר"א בן יעקב אומר צוערי לויה בני יקירי ירושלים היו בעזרת נשים ראשיהן בין רגלי הלוים כדי ליתן תבל בנעימה שנאמר (עזרא ג) ויעמד ישוע בניו [ואחיו] קדמיאל ובניו בני יהודה וגו'.
ב,ב חליל שבמקדש של קנה היה ומימות משה היה פעם אחת צפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה נטלו צפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה. צלצל שבמקדש של נחושת חיה ומימות משה היה נפגם שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא שתקנוהו ולא היה קולו ערב כמו שהיה. מכתשת שבמקדש של נחושת היתה ומימות משה היתה נפגמה ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא ותקנוה ולא היתה מפטמת כראשונה נטלו את פגימתה חזרה לתחלתה.
ב,ג אלו הכלים שנפגמו בבית הראשון ולא עלתה להן ארוכה ועליהן הוא אומר (מלכים א ו) נחשת ממורט ועליהן הוא אומר (עזרא ח) כלי נחשת מוצהב טובה שנים חמודות כזהב מלמד שהיתה יפה כשנים כזהב רבי נתן אומר שני כלים היו שנאמר שנים. רבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה המוציא מים בכאיסר אמר נרחיבנו כדי שירבו מימיו והרחיבוהו ונתמעטו מימיו וסתמוהו וחזר לתחלתו.
ב,ד רבי יהודה אומר שבע נימין בכנור היו שנאמר (תהילים טז) שובע שמחות את פניך לימות המשיח שמונה שנאמר (תהילים יב) למנצח על השמינית על נימא ח' לעתיד לבוא בי' שנאמר (תהילים לג) הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו.
ב,ה שדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד המקדיש בפרדסות ספוסטי ובחולית של מחוזא נותן חמשים סלע לבית כור רבי יהודה אומר אף המקדיש בפרדסות ירחו ובחולית של יבנה נותן חמשים סלע לבית כור שדה מקנה נותן שויו שנאמר (ויקרא כז) וחשב לו הכהן את מכסת הערכך אין מכסת אלא שויה דברי רבי יהודה אמר לו ר"א אין כל שויה הוא נותן מה ת"ל וחשב נאמר כאן וחשב ונאמר להלן וחשב מה וחשב האמור להלן חמשים סלע לבית כור אף וחשב האמור כאן חמשים סלע לבית כור.
ב,ו ראה כמה החמירה תורה בין חומסי חמס לאומרי לשון הרע שאונס ומפתה וחמס חמס נותן ה' סלעים ואינו לוקה המוציא שם רע לוקה ונותן מאה סלע. החמירה תורה דברים מן המעשה נאמר (שמות כא) ומכה אביו ואמו מות יומת ונאמר (שם) ומקלל אביו ואמו מות יומת זה בסקילה וזה בחניקה החמירה תורה דברים מן המעשה ר"א בן פרטא אומר הרי הוא אומר (במדבר יד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ וגו'. על מה הוציאו שם רע על עצים ועל אבנים והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא הוציאו שם רע אלא על עצים ועל אבנים נענשו ולא עונש מועט אלא עונש מרובה ולא עונש לשעה אלא עונש לדורות המוציא שם רע על חברו כיוצא בו על אחת כמה וכמה.
ב,ז עני ועשיר שהעריכו את עני ועשיר זה נותן לפי משהו וזה נותן לפי משהו. הרי עלי ערך סתם זה מביא את המועט שבערכין וכמה הוא מועט שבערכין ה' סלעים. האומר ערכן של עשרה עלי אם היה עני נותן ע"י כולן ערך עני. עשיר נותן ע"י כולן ערך עשיר עני והעשיר נותן ע"י כולן ערך עשיר עשיר והעני נותן ע"י כולן ערך עני. ר' יהודה אומר ערך עשיר הואיל ובא לכלל עושר שעה אחת. האומר ערך פלוני זה עלי הרי זה נותן סלע דברי רבי מאיר שנאמר (ויקרא כז) וכל ערכך יהיה בשקל הקודש וחכ"א אין נותנין אלא לפי השג יד שנאמר (שם) על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו. עני שהעריך את עצמו אין אומרים לו לך לוה לך עשה מלאכה והבא ערך עשיר אלא מוטב שיביא ערך עני עכשיו ואל יביא ערך עשיר אלא לאחר זמן. רבי יהודה אומר היה אביו חולה או מסוכן או שהיתה ספינתו במדינת הים ויביא ערך עשיר אלא מוטב שיביא ערך עני עכשיו ואל יביא ערך עשיר לאחר זמן. ר"א אומר היה חייב קרבן עולה ויורד אין אומרים לו לך לוה לך עשה מלאכה והבא קרבן עשיר אלא מוטב שיביא קרבן עני עכשיו ואל יביא קרבן עשיר לאחר זמן. ר"ש אומר הקטר חלבים כשרין למוצאי שבת אמרה תורה ידחו את השבת בזמן ואל יקרבו למוצאי שבת.
ג,א האומר הרי עלי שרביט מלא קומתו מביא מלא קומתו שרביט שאינו נכפף. מעשה באמה של רימטיא שהיתה בתה חולה ואמרה אם תעמוד בתי מחוליה אתן משקלה זהב עמדה מחוליה עלתה לירושלים ושקלתה זהב.
ג,ב משקל ידי עלי נותן עד האציל. משקל רגלי עלי נותן עד הארכובה כיצד הוא עושה מביא חבית מלאה מים מכניס ידו לתוכה עד האציל מכניס רגלו לתוכו ומביא בשר חמור גידים ועצמות שוקל ונותן לתוכה בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות ואף שאין ראיה לדבר זכר לדבר (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם ד"ר יהודה. אמר לו רבי יוסי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות אמר לו ר' יהודה אומדין אותו אמר לו רבי יוסי עד שאומדין אותו יאמד את היד כמה היא שוקלת ואת הרגל כמה היא שוקלת.
ג,ג חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו ר' יהודה אומר קונסין אותו ונותן ערך כולו חצי דמי עלי נותן חצי דמו ר' יוסי בר ר' יהודה אומר קונסין אותו ונותן דמי כולו.
ג,ד האומר ערכו של פלוני עלי מת הנערך המעריך חייב.
ג,ה חומר בדמים שאין בערכין ובערכין שאין בדמים. שהדמים נוהגין באדם ובבהמה בחיים ובשחוטין בשלמין ובאברים ובאין שלא מן השג יד מה שאין כן בערכין. חומר בערכין שערכין יש להן קצבה מן התורה מה שאין כן בדמים. האומר ערך פלוני עלי ומת חייב דמי בהמה זו עלי ומת חייב. דמי בהמה זו עלי ומתה בהמה הנודר חייב.
ג,ו חומר באדם שאין בבהמה ובבהמה שאין באדם. שהאומר דמי בהמה זו עלי מתה חייב דמי פלוני זה עלי ומת פטור. חומר בערכין שנוהגים באדם ואין נוהגים בבהמה.
ג,ז המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זה מעלה לה פרנסה מתוכן והשאר הקדיש. המקדיש מעשה ידי עבדו הרי זה מעלה לו פרנסה מתוכן והשאר הקדיש. המקדיש את עצמו הרי זה עושה ואוכל לא הקדיש אלא דמיו. ראשו של עבד זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ראשו של חמור זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ראשו של עבד מכור לך משלימין ביניהן. ראשו של חמור זה מכור לך משלימין ביניהן. ראשה של פרה זו מכור לך לא מכר אלא ראשה. ולא עוד אלא אפילו אמר ראשה של פרה זו הקדיש לא הקדיש אלא ראשה שור זה עולה השור עולה ומועלין בו ואין חייבין באחריותו שור זה עלי עולה השור עולה ומועלין בו וחייבין באחריותו. דמי שור זה עולה השור חולין ואין מועלין ואין חייבין באחריותו דמי שור זה עלי עולה השור חולין ואין מועלין בו בית זה הקדש הבית הקדש ומועלין בו ואין חייב באחריותו בית זה עלי הקדש הבית הקדש ומועלין בו וחייבין באחריותו דמי בית זה הקדש הבית חולין ואין חייבין באחריותו דמי בית זה עלי הקדש הבית חולין ואין מועלין בו אבל חייבין באחריותו.
ג,ח חייבי נדרים ונדבות והערכין והדמים והקדשות בית דין ממשכנין אותן. ואם מתו היורשין [חייבים] להביא. חייבי חטאות ואשמות והדמים אין ב"ד ממשכנין אותן ואם מתו אין היורשין חייבין להביא והדמים שנישומו הרי הן כערכין עולות הבאות עם חטאות ב"ד ממשכנין אותן ואם מתו היורשין חייבין להביא. הביא חטאתו ולא הביא עולתו ב"ד ממשכנין עליה ואם מתו על היורשין להביא ראיה הביא עולתו ולא הביא חטאתו אין ב"ד ממשכנין עליה ואם מתו אין היורשין חייבין להביא.
ג,ט חייבי עולות והדמין ושלמין וערכין וחרמין וההקדשות נדרים ונדבות וחטאות ואשמות וצדקות ומעשרות ולקט שכחה ופאה ובכור ומעשר בהמה והפסח כיון שעברו עליהן שלשה רגלים עובר עליהן משום בל תאחר. רבי שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן וחג המצות ראשון. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כיון שעבר עליו חג הסכות עובר עליהן משום בל תאחר. ואחד הבכור והמעשר ואחד כל הקדשים שהקדישן שנה של רגלים ורגלים של שנה עובר עליהן משום בל תאחר.
ד,א שום היתומין ל' יום ושום הקדש ששים יום ומכריזין בבוקר ובערב בהכנסת פועלין ובהוצאת פועלין אומדין כמה סימניה כמה היתה יפה וכמה הוא רוצה לפדות על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו כשם שהדיוט קדם את הדיוט הרי זו קדימה לעולם כך הדיוט קדם את הגבוה הרי זו קדימה לעולם. מטלטלין של הקדש ונטע רבעי ומעשר שני דמיו ידועין נפדין ע"פ שלשה לקוחות ולא ע"פ שלשה שאינן לקוחות. מום שבגלוי ה"ז ישחט ע"פ בני הכנסת דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר אפילו רגלו קטועה ועינו סמויה לא ישחטו אלא ע"פ מומחה.
ד,ב המקדיש את הבהמה ומתה יש לה פדיון. המקדיש את המתה אין לה פדיון. הפודה מיד הקדש שלא ביקורת הקדש פדוי שיד הקדש על העליונה פרה זו תחת פרה של הקדש וטלית זו תחת טלית של הקדש הקדש פדוי שיד הקדש על העליונה פרה זו בחמשים סלעים תחת פרה של הקדש טלית זו בחמש סלעים תחת טלית של הקדש ראשונה טעונה חומש ושניה אין טעונה חומש משכו ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים הרי זה נותן מאתים שנאמר (ויקרא כז) ונתן את הכסף וקם לו. אם נתן הכסף הרי לאו שלו ואם לאו אינו שלו. משכו ב"ד ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה הרי זה נותן מאתים שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים מה שפדה פדוי פדאו במאתים ולא הספיק למשכו עד שעמד במנה מה שפדה פדוי שהקדש פדייתו היא משיכתו. רשב"ג ור' יוחנן בן ברוקה אומרים אף מעשר שני פדייתו היא משיכתו.
ד,ג המקדיש את נכסיו ונתן עיניו לגרש את אשתו ר"א אומר ידירנה הנאה וגובה כתובתה מן הקדש ואם רצה להחזיר יחזיר ר' יהושע אומר אם רצה להחזיר לא יחזיר ובית הלל אומרים אם רצה להחזיר לא יחזיר ר"א אומר כדברי בית שמאי ור' יהושע אומר כדברי ב"ה. הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף את דינר ופודה מיד הקדש אפילו בדינר שאין הקדש יוצא מידי פדיון. רשב"ג אומר אם היה חובו מרובה על הקדשו לא הקדיש כלום אע"פ שאמרו חייבי הקדשות ב"ד ממשכנין אותו ונותנין לו מזון שלשים יום וכסות י"ב חדש. במה דברים אמורים בזמן שב"ד נזקקין להן. נותנין מטה מוצעת סנדליו ותפיליו ר"א אומר אם היה אכר נותנין לו צמדו. ר"א אומר חמר נותנין לו שני חמורים. המקדיש את נכסיו והיו בהן עבדים אין אומרים להאכיל את העבדים ולהלבישם שיביאו דמים הרבה ולא עוד אלא אפילו מרגליות בכפר קטן אין להקדש אלא מקומו ושעתו.
ד,ד אין מקדישין לפני יובל פחות משתי שנים של תבואה שנאמר (ויקרא כז) וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הא לא הקדישה ביובל הרי זו מקודשת שנים אין פחות משתים לא כשם שאין מקדישין פחות משתים כך אין גואלין פחות משתים ת"ל (שם) ונגרע מערכך אפילו שנה. נמצאת אומר יובל ארבעים ותשע שנים ארבעים ותשע סלעים ארבעים ותשע פונדיות אכלה הקדש בעשר ובחמש עשרה שנים נותן סלע ופונדיון לשנה.
ד,ה המקדיש שדה בשנת היובל נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. בית זרע חומר שעורים אבל לא במדה אחד שדה ואחד שדה אילן וא' שדה קנים במדה הזאת פחות מכן או יותר על כן נותן לפי חשבון. היו שם בקעים עמוקין י' טפחים או סלעים גבוהין עשרה טפחים הרי הן אין מקודשין ונמדדין עמה פחות מכן נמדדין עמה ומקודשין הבית והבורגנין והמגדל והשובך שבתוכה הרי הן נמדדין עמה כשהן נפדין נפדין כבתי חצרים הקדיש את השדה וחזר והקדיש את האילן כשהוא פודה את האילן בפ"ע ואת השדה כשדה אחוזה.
ד,ו הקדישה וגאלה אין יוצא מידו ביובל גאלה יוצא לאביו ביובל גאלה אחר או אחד מן הקרובים גאלה מידו אינו יוצא לו ביובל. אין לך קם תחת האב ליעידה ולעבד עברי ולשדה אחוזה אלא הבן בלבד הגיע היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסים לתוכה ונותנין לו את דמיה דברי ר' יהודה ר"ש אומר נכנסין ולא נותנין אלא נקראת שדה רטושין עד יובל שני הגיע יובל שני ולא נגאלה נקראת שדה רטושין רטושין עד יובל ג' לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה עד שיגאלנה אחר בד"א בשדה אחוזה של ישראל אבל בשדה מקנה של ישראל מקדישין בכל שעה שירצו וגואלין בכל שעה שירצו גאלה אחר יוצא לבעלים ביובל. שדה היוצא מיד הקדש לכהנים ביובל הרי היא כשדה אחוזה של ישראל הכהנים ולוים בשדה בערי מגרשיהן מקדשין בכל שעה שירצו וגואלין בכל שעה שירצו. גאלה אחר יוצא לבעלים ביובל שדה היוצא מיד הקדש לכהנים הרי היא כשדה אחוזה של ישראל. הכהנים ולוים בשדה אחוזתן בערי מגרשיהן מקדשין בכל שעה שירצו וגואלין בכל שעה שירצו גאלה אחר יוצא לבעלים ביובל.
ד,ז כהן שירש את אבי אמו וכן בן לוי נתין וממזר בשדה אבותיו הרי הוא כשדה אחוזה של ישראל.
ד,ח המקדיש שדהו בשעה שאינו יובל אומרים לו פדה אתה ראשון שהבעלים נותנים חומש וכל אדם אין נותן חומש. מעשה באחד שהקדיש שדהו מפני רעתה אמרו לו פדה אתה ראשון הרי שלי באיסר א"ר יוסי אפילו לא אמר זה אלא כביצה אמר לו הגיעתהו שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף. אמר אחד הרי שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים ואחד אומר בארבעים ואחד אומר בחמשים חזר בו של חמשים נוטלין הימנו י' סלעים ומחזירין את המקח שלפניו חזר בו של מ' נוטלין הימנו עשר סלעים ומחזירין את המקח שלפניו חזר בו של שלשים נוטלין הימנו עשר סלעים ומחזירין את המקח שלפניו חזר בו של עשרים נוטלין הימנו עשר סלעים ומחזירין את המקח שלפניו חזרו בהן כולם אם נטלו מכולם עשר עשר המקח תפוס לראשון.
ד,ט המקדיש שדה אחוזתו שלא בשעת היובל ביתו ומטלטלין בין בשעת היובל ובין שלא בשעת היובל כופין את הבעלים לפתוח ראשון אמר א' הרי שלי בעשרים וא' כופין את הבעלים ליתן עשרים ושש עשרים ושנים כופין את הבעלים ליתן עשרים ושבע בעשרים ושלש כופין את הבעלים ליתן עשרים ושמונה בעשרים וד' כופין את הבעלים ליתן עשרים ותשעה בעשרים וחמש כופין את הבעלים ליתן שלשים. פחות מכן אין כופין את הבעלים שאין כופין את הבעלים אלא כנגד חומש. רצו הבעלים לגאול הרשות בידן נותנין שלשים ואחד דינר ב"ש אומרים יש חומש לתוספת ובית הלל אומרים אין חומש לתוספת.
ד,י אין לאדם להקדיש את כל נכסיו אם הקדיש את כולן הרי הן מוקדשין. אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו ואם החרים את כולן הרי הן מוחרמין. ר"א אומר (ויקרא כז) מאדם ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה משדה אחוזתו ולא כל שדה אחוזתו לפיכך אם הקדיש את כולן הרי הן מוקדשים. ואם החרים את כולן אין מוחרמים. אר"א בן עזריה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את נכסיו שחס המקום עליו עאכו"כ אדם חייב להיות חס על נכסיו. ר"א בן עזריה אומר הרי הוא אומר (דברים יד) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך וגו' אי אפשר שהבשר מבאיש בקדרה והלא תאכלו הא אינו אומר (שם) ואמרת אוכלה בשר אלא לתיאבון יכול הוא לוקח מן השוק ואוכל תלמוד לומר (שם) וזבחת מבקרך ומצאנך ואכלת יכול יכנס בהן וישחטם כולם ויעלם תלמוד לומר מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך. וכן היה ר"א בן עזריה אומר מי שיש לו עשרה מנה מתעסק בירק בקדרה בכל יום עשרים מנה מתעסק ירק בקדרה ואלפס חמשים מנה ליטרא בשר מערב שבת לע"ש מאה מנה ליטרא בשר בכל יום אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' (ישעיהו ז) ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה ממאה לוג חלב יוצא לוג חמאה. רבי ואמר הרי הוא אומר (ויקרא יז) אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל וגו' והלא סופנו לרבות שירש ושלקח ושנתן לו במתנה הא אינו אומר ואמרת אוכלה בשר אלא בהזמנה הזאת.
ד,יא המקדיש חצי עבדו וחצי שפחתו הוא וכהן שותפין בו חרמי כהנים שהקדישן להקדש המזבח או להקדש בדק הבית לא עשה כלום הקדש המזבח שהקדישו לחרמי כהנים או להקדש בדק הבית לא עשה כלום אבל הקדש בדק הבית שהקדישו לחרמי כהנים או להקדש המזבח מה שעשה עשוי חרמי כהנים אין להם פדיון ואין יוצאין ביובל חרמי ישראל רצו הבעלים לגאול הרשות ביד כהן. חרמי ישראל כיון שבאו ליד כהן הרי הן כחולין לכל דבר סתם חרמים להדיוט ומפורש לגבוה שנאמר (ויקרא כז) כל חרם קדש קדשים הוא לה' ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לגבוה ומפורש להדיוט שנאמר (שם) כשדה החרם.
ד,יב כהנים ולוים אין מחרימין דברי ר' יהודה ר"ש אומר כהנים אין מחרימין שחרמים שלהם. לוים מחרימים שאין חרמים שלהן אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בקרקעות כי אחוזת עולם הוא להם ודברי ר"ש במטלטלין שאין חרמים שלהן.
ד,יג שלשה חרמין הן (ויקרא כז) אך כל חרם אשר יחרים איש לה' וגו' אלו חרמי כהנים. כל חרם קדש קדשים הוא לה' אלו חרמי גבוה. כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אלו חייבי מיתות ב"ד.
ה,א המוכר שדהו בשעת היובל אין מותר לגאול פחות מב' שנים של תבואה שנאמר (ויקרא כה) במספר שני תבואות ימכר לך היתה שנת שביעית או שנים כשני אליהו אינו עולה לו מן המנין נרה שנה ואכלה שנה והובירה שנה עולה לו מן המנין ר"א אומר פעמים שיוכל לאכול הימנה ג' תבואות בשתי שנים כיצד הניחה ויצא היה בה תבואה לקצור וזיתים לבצור וענבים למסוק לא יאמר לו הניחה לפני מלאה כמו שהנחתיה לפניך מלאה אלא אוכל שנה אחת ומסתלק. הקנים והזמורות ופירות שקמה בתוכה הרי הן כפירות. אילן שנקצץ או שיבש שניהן אסורין בו כיצד יעשה ימכר וילקח בהן קרקע ויאכל פירותיה.
ה,ב מכרה לראשון במנה מכר לראשון ולשני במאתים אין מחשב אלא עם הראשון שנאמר (ויקרא כה) לאשר מכר לו. לראשון במאתים ומכר לראשון ולשני במנה אין מחשב אלא עם האחרון שנאמר לאיש אשר בתוכה רצה אביו או אחיו או אחד מן הקרובים של ראשון לגאול הרשות בידו ושל שני אין שומעין לו לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאל ביפה לא ילוה ויגאל לחצאין ובהקדש מותר בכולן זה חומר בהדיוט מבהקדש אר"ש מפני מה בהדיוט לא דחק הכתוב שאם הגיע היובל ולא נגאל היוצא הוא לבעלים ביובל מפני מה בהקדש דחק עליו הכתוב שאם הגיע ולא נגאלה חלוט הוא שדה להקדש.
ה,ג אין אדם רשאי למכור שדה אחוזתו ולהניחה בפונדתו וליקח בהם בהמה וליקח בהם כלים וליקח בהם עבדים ולגדל בהם בהמה דקה אפילו לעשות בהם סחורה אא"כ העני אם מכר ה"ז מכור. אין אדם רשאי למכור את בתו ולהניחה בפונדתו וליקח בהם בהמה וליקח בהם כלים וליקח בהם עבדים ולגדל בהן בהמה דקה ואפילו לעשות בהן סחורה אא"כ העני ואם מכר הרי זה מכור. אין אדם רשאי למכור את עצמו ולהניח בפונדתו וליקח בהם בהמה וליקח בהם כלים וליקח בהם עבדים ולגדל בהן בהמה דקה ואפילו לעשות בהן סחורה אא"כ העני ואם מכר ה"ז מכור.
ה,ד א"ר יוסי ברבי חנינא בא וראה כמה קשה אבקת של שביעית כיצד אדם עושה מלאכה מפירות עבירה התחיל מוכר במטלטלין שנא' (ויקרא כה) וכי תמכרו ממכר לעמיתך לא הרגיש התחיל מוכר שדה אחוזתו שנאמר (שם) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו לא באת לידו עד שמכר את ביתו שנאמר (שם) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה לא באת לידו עד שמכר את בתו שנאמר (שמות כא) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא באת לידו עד שלוה ברבית שנאמר (ויקרא כה) כי ימוך אחיך ומטה ידו ונאמר (שם) אל תקח מאתו נשך ותרבית לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנא' (שם) כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ולא לך אלא לגר שנאמר ונמכר ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר ונמכר לגר ולא לגר תושב אלא לעובד כוכבים שנא' (שם) או לעקר משפחת גר נעשה כומר לעבודת כוכבים.
ה,ה המקדיש בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל לעולם לא גאלו צמת להקדש המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד גואל והולך כל י"ב חודש לא גאלו כל י"ב חודש צמת ללוקח מכרה לראשון ועמד הראשון ומכרה לשני הרי זה גואל מיד גואל והולך כל שנים עשר חודש לא גאלו כל שנים עשר חודש צמת לשני.
ה,ו המקדיש בית בבתי חצרים הרי זה גואל מיד גואל והולך לעולם. גאלה אחר יוצא לבעלים ביובל. המוכר בית בבתי חצרים הרי זה גואל מיד גואל והולך לעולם שאם הגיע יובל ולא גאלה יוצא לבעלים ביובל. בתי חצרים אע"פ שיש להם חומת גג אינו כבתי ערי חומה.
ה,ז עיר שנפלה חומתה כל המצוה הזאת נוהגת בה. בנה בית חוצה לה נידון כבתי חצרים. בתי ערי חומה וחוצה לארץ הכל הולך אחר העיקר ירושלים וערי מקלט ומעשר שני הכל הולך אחר הנוף. הבורגנין והמגדל והשובך שבתוכה הרי הן כבתי ערי חומה. והדיירים והגנות והפרדסות שבתוכה ר"מ אומר הרי הן כבתי ערי חומה וחכ"א הרי הן כשדות בית בנוי בחומה רבי יהודה אומר כאילו הוא בחוץ רש"א כאילו הוא בפנים. בתי בדין שפתחיהם לפנים וחללן לחוץ או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים כש"א אין פודין בהם מעשר שני כאילו הם בפנים אין אוכלים בהם קדשים קלים כאילו הם בחוץ בית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ א"ר יוסי זו משנת ר"ע משנה הראשונה ב"ש אומרים אין פודין בהם מעשר שני כאילו הם בחוץ ואין אוכלים בהם קדשים קלים כאילו הם בפנים ב"ה אומרים בלשכות את שפחתה לפנים כלפנים את שפחתה לחוץ כלחוץ. א"ר ישמאעל ברבי יוסי וכי אין לנו מוקפות חומה אלא אלו בלבד הרי הוא אומר (דברים ב) ששים עיר כל חבל ארגוב וגו' כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה וגו' אלא כיון שגלו ישראל לבבל בטלה מהן מצות ערי חומה וכשעלו מן הגולה מצאו אלו שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון וקדשום ולא אלו בלבד אלא כל שתבא לך במסורת שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון כל המצוה הזאת נוהגת בה ושקדשום מכאן ואילך כל המצוה הזאת נוהגת בה.
ה,ח חומר בבתי ערי חומה שאין בשדה אחוזה ובשדה אחוזה שאין בבתי ערי חומה שבתי ערי חומה אין יוצאין ביובל. אם לא גאלה כל י"ב חודש צמת ללוקח מה שאין כן בשדה אחוזה חומר בשדה אחוזה שהמקדיש שדה אחוזתו שלא בשעת היובל אין מותר לגאול פחות משתי שנים יוצאין ביובל ובגרעון מה שאין כן בבתי ערי חומה.
ה,ט אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש ר"א אומר בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ומגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש כדי שלא יחריבו את ערי ישראל לא יסתור אדם את ביתו לעשותו גנה לא יטע אדם את חורבתו גנה מפני שהוא כמחריב את ארץ ישראל ר"ש בן גמליאל אומר נוטע אדם את חורבתו גנה שכך הוא ישובה ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אלפים אמה תחום ערי הלוים צא מהן אלף אמה מגרש נמצא מגרש והשאר שדות וכרמים.
א,א הממיר אפילו בשבת הרי זה מומר וסופג את הארבעים כהנים אין ממירים בקדשי ישראל. ישראל אין ממירין בקדשי כהנים שאין אדם עושה תמורה בזבח שאינו שלו בכור אצל ישראל עושה תמורה. אצל הכהנים אין עושה תמורה דר"ע ר"ש בן אלעזר אומר כיון שבאו לידי כהן זה וזה אין עושין בו תמורה זו מה יעשה לה תרעה עד שתסתאב ותיאכל לבעלים במום.
א,ב אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים אין רשאי להמיר בין בחול בין בשבת אין משנין אותן מקדושתן אפילו מקדושה קלה לקדושה חמורה וא"צ לומר מקדושה חמורה לקדושה קלה. אמר על הבכור על השלמים הרי אלו עולה לא אמר כלום ואין צריך לומר לעולה. הרי זה בכור והרי זה שלמים מחרימין אותן ומקדישין אותן הקדש עילוי.
א,ג אלו הם חרמים האומר חרם זה לכהן. אלו הם הקדשות האומר הקדש זה לבדק הבית. מן כמה הוא נותן קדשים שחייב באחריותן כגון חטאת ואשם האומר הרי זו עלי עולה הרי זו עלי שלמים נותן דמי כולן. קדשים שאין חייב באחריותן כגון הבכור והמעשר והאומר הרי אלו עולה הרי אלו שלמים נותן טובת הנאתן וכמה טובת הנאתן אומר כמה אדם רוצה ליתן בעולה שאין צריך לה ליקח בכור ליתנו לבן בתו.
א,ד עושין תמורה באחרים. עושין תמורה זה בזה. עושין תמורה אחד בשנים ושנים באחד אחד במאה ומאה באחד רש"א אין עושין תמורה אלא א' בא' שנא' (ויקרא כז) בהמה בבהמה <אמרתי> ולא בהמות בבהמה אמרו לו כשם שהבהמה יחידה קרויה בהמה כך בהמות הרבה קרויות בהמה שנא' (יונה ד) ובהמה רבה.
א,ה אמר רגלה של זו עולה אין כולה עולה אלא אותה הרגל בלבד מה יעשה לה תמכר לחייבי עולות חוץ מרגלה ודמיה חולין דברי ר' מאיר. רבי יהודה ור' יוסי ורבי שמעון אומרים אין כולה עולה. אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו ודברי רבי יוסי ורבי שמעון בדבר שהנשמה תלויה בו. רבי יוסי אומר עושין תמורה שלימין באברים עושין תמורה ברובע ונרבע ונרבע במוקצה ובנעבד באתנן ובמחיר וכלאים ובטרפה וביוצא דופן ר' אליעזר אומר הכלאים והטרפה ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין.
א,ו המקדיש בעל מום למזבח עובר בחמשה לאוין בל תקדיש בל תשחט בל תזרוק את הדם ובל תקטיר חלבו ובל תקטיר מקצתו שנאמר (ויקרא כב) תמים יהיה לרצון כל מום וגו' רבי יוסי בר' יהודה אומר אף משום בל תקבל את דמו. הקדישו ולא שחטו אינו חייב אלא אחת הקדישו ושחטו וזרק את דמו חייב על כל אחת ואחת המקדיש רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר שרוע וקלוט עובר משום שמות הללו והרי הן כבעלי מומין שקדם הקדשם את מומם ואין יוצאין לחולין אלא על מום קבוע בלבד. המקדיש תמימים לבדק הבית חייב בעשה ולא תעשה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין חייב אלא משם אחד בלבד. המקדיש תמימים לבדק הבית. אין פודין אותו אלא למזבח בלבד. המקדיש בעל מום למזבח. רצה לפדותו להקדש בדק הבית הרשות בידו. הולד אין עושה תמורה ואין צריך לומר ולד הולד ר' יהודה אומר הולד עושה תמורה הצבור אין עושה תמורה בהמת צבור אין עושין תמורה השותפין אין עושין תמורה ובהמת השותפין אין עושין תמורה. בהמה שחציה קודש וחציה חול לא עושה ולא נעשית ולא הזבח הבא מחמת תמורה עושה תמורה.
א,ז קרבנות צבור דוחים את השבת ואת הטומאה קרבנות יחיד אינם דוחים לא השבת ולא הטומאה דברי רבי יהודה אמר לו ר' יעקב מצינו בחביתי כהן משיח ופר יום הכפורים והפסח שהן קרבנות יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה. מצינו בפר הבא על כל המצות ושעירי עבודת כוכבים וחגיגה שקרבנות צבור ואינם דוחין לא את השבת ולא את הטומאה כלל אמר רבי יעקב כל שיש לו זמן קבוע מן התורה ואין יכול ליעשות מע"ש דוחה את השבת וכל שאין לו זמן קבוע מן התורה ויכול ליעשות מע"ש אין דוחה את השבת.
א,ח אלו דברים שבין קרבנות צבור לקרבנות יחיד שקרבנות צבור תחלת הקדישן מועלין בהן קרבנות יש מהן שמועלין בהן ויש מהן שאין מועלין בהן יש מהן חטאת מן הצאן הבא על לא הודע וכולן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין לזכרי כהונה ונאכלין ביום ובלילה מה שאין בקרבנות יחיד. קרבנות יחיד עושין תמורה ובאים בשותפות יש מהן חטאת מתה וחטאת נקבה אשם ודאי ואשם תלוי ובאין מן המעשר וטעונין סמיכה מה שאין בקרבנות צבור.
א,ט אלו דברים שבין בהמה לעופות שהבהמה דוחה את השבת ודוחה את הטומאה ונוהגת בצבור כיחיד ויש בה חטאת מתה וחטאת נקבה ואשם ודאי ואשם תלוי ותודה ושלמים ובאה מן המעשר וקרבה בבמה וטעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק וטעונה מתן ארבע ויש מדמה נכנס לפנים ולפני ולפנים מה שאין כן בעופות.
א,י אלו דברים שבין עופות לבהמה שהעופות תחלת הקדישן מועלין בהן ובהמה יש הימנה שמועלין בה ויש הימנה שאין מועלין בה. והוכשרו להביא נקבות כזכרים לעולות ובעלי מומין כנקבות לגבי מזבח ויש מהן חטאת העוף הבא על הספק וכולן קדשי קדשים ונאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלים לזכרי כהונה ונאכלים ליום ולילה מה שאין כן בבהמה.
א,יא ואלו דברים שבין מנחות לעופות שהמנחות נוהגות בצבור כיחיד ודוחות את השבת ואת הטומאה וטעונות הגשה ותנופה וטעונות כלי ודברים אחרים הבאין חובה להן מה שאין כן בעופות.
א,יב ואלו דברים שבין עופות למנחות שהעופות באין בשותפות ומתירין מחוסרי כפרה והותר מכלל איסורין בקדש וחייבים עליה בחוץ מה שאין כן במנחות ולד חטאת ותמורת חטאת שמתו בעליה עושה תמורה ושאבדה ושנמצאת עד שלא כפרו הבעלים עושה תמורה משכפרו בעלים אין עושה תמורה. רבי שמעון אומר אף שכיפרו הבעלים ושעיברה שנתה יהו מיתות ובצבור מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורין ולא בצבור אף אלו ביחיד דברים אמורין ולא בצבור. חומר בזבח שאין בתמורה ובתמורה שאין בזבח שהזבח דוחה את השבת ואת שטומאה נוהג בצבור כיחיד ועושה תמורה מה שאין כן בתמורה. חומר בתמורה שהתמורה קדושה חלה עליה בעלת מום קבוע מה שאין כן בזבח רבי יוסי בר יהודה אומר שגגה כזדון.
ב,א המפריש נקבה לעולה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה ר"ש אומר אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה אפילו זבל אפילו אבנים ימכרו ויביא בדמיהן עולה המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה.
ב,ב המפריש נקבה לפסח תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה פסח רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון תמכר שלא במום ילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב פסח. תמורת הפסח ולד תמורת פסח ולדן ולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים. ר"א אומר ולדות עצמן יקרבו שלמים ולד תמורת שלמים ולדן ולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים. ר' אלעזר אומר ולדות עצמן יקרבו שלמים.
ב,ג המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה רבי שמעון אומר לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה אין לך דבר שהוא עושה תמורה אלא דבר הרועה ומסתאב אמר רבי רואה אני דברי ר"ש בפסח שמא הקדיש הפסח ובאו שלמים.
ב,ד המפריש אשמו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהם עומדין יביא את איזה מהם שירצה והב' ירעה עד שיסתאב וימכרו ויפלו דמיו לנדבה.
ב,ה המפריש מעות לאשמו ואבדו והפריש מעות תחתיהן ולא הספיק ליקח בהן אשם עד שנמצאו מעות הראשונות יביא מאלו ומאלו אשם ויקרב והשאר יפול לנדבה. המפריש מעות לאשמו ואבדו והפריש מעות תחתיהן ולא הספיק ליקח בהן אשם עד שנמצאו מעות המעות יביא בהן אשם ויקרב ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. המפריש אשמו ואבד והפריש מעות תחתיו ולא הספיק ליקח בהן עד שנמצא אשם אשם יקרב והמעות יפלו לנדבה. המפריש אשמו ואבד והפריש אחר תחתיו והקריבו ואח"כ נמצא הראשון ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ר"א אומר יביא בדמיו עולה. המפריש מעות לאשמו ואבדו והפריש מעות תחתיהן ולקח בהן אשם והקריבו ואח"כ נמצאו מעות הראשונות יפלו לנדבה רבי אומר ילכו לים המלח ר"א אומר יביא בהן עולה והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי ר' אליעזר לדברי חכמים ר"א אומר עושה תמורה וחכ"א אין עושה תמורה.
ב,ו המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות ראשונה תקרב ושניה תמות דברי רבי אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב ובעלת מום תשחט. נשחטה בעלת מום עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת משנזרק דמה של תמימה אסורה רבי אלעזר בר' שמעון אומר אפילו בשר בקדרה הרי זה תקבר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות יביא את איזה מהן שירצה שניה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה או תמות. המפריש מעותיו לחטאתו ואבדו והפריש חטאת תחתיהן ולא הספיק להקריבה עד שנמצאו רבי אומר ילכו לים המלח ומודים חכמים לרבי במפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה והקריבה ואח"כ נמצאת הראשונה שתמות. המפריש מעות לחטאתו ואבדו והקריב חטאת ואח"כ נמצאו מעות ילכו לים המלח שרבי אומר אין המעות נופלות לנדבה אא"כ לקח בהן חטאת והותיר וחכמים אומרים אין חטאת מתה ואין המעות ילכו לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים.
ב,ז תמורת הבכור והמעשר ולדן ולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור וכמעשר ויאכלו במומן לבעלים מה בין בכור ומעשר לכל הקדשים שכל הקדשים חייב באחריותן ויטפל בהן להביא מחוץ לארץ מה שאין כן בבכור ובמעשר.
ג,א האומר מה שבמעי בהמה זו הקדש מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני שמכחיש את הקדשים שחטה העובר אסור באכילה. מתה העובר אסור בהנאה שור זה הקדש לאחר שלשים יום שחטו בתוך שלשים יום מותר באכילה מת מותר בהנאה הקדישו לשם שלמים הרי זה מקודש. מעכשיו לאחר שלשים יום ושחטו בתוך שלשים יום אסור באכילה מת אסור בהנאה הקדישו לשם שלמים הרי זה אינו מוקדש.
ג,ב בהמה זו תודה מה שתלד עולה. בהמה זו שלמים מה שתלד חטאת הרי זו ולד תודה ולד שלמים דברי ר"א וחכ"א דבריו קיימים רבי יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימים אם אמר מה שקריתי שם לראשון וחזרתי וקריתי שם לשני אין דברים אחרונים כלום מודה ר"מ לחכמים מה שתלד בהמה זו עולה והיא תודה מה שתלד בהמה זו חטאת והיא שלמים דבריו קיימין מודים חכמים לרבי מאיר באומר בהמה זו תחת שני זבחים אלו תחת שני זבחים שאני חייב אין דבריו אחרונים כלום.
ג,ג בהמה זו תמורת עולה ותמורת שלמים הכל תמורת עולה דברי ר"מ וחכ"א דבריו קיימין ר' יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא ב' שמות כאחת דבריו קיימין. מה שקריתי שם לראשון וחזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום. בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים הכל עולה דברי ר"מ וחכ"א ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ור' יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימין אם אמר מה שקריתי שם לראשון חזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום. בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים הכל עולה דברי ר"מ וחכ"א ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ור' יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימין אם אמר מה שקריתי שם לראשון חזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום בהמה זו תחת עולה תחת שלמים הכל תחת עולה דברי ר"מ וחכ"א דבריו קיימים רבי יוסי אומר יבדק אם אמר לכך נתכוונתי אלא שאין יכול להוציא ב' שמות כאחת דבריו קיימים אם אמר מה שקריתי שם לראשון וחזרתי וקריתי שם לשני אין דבריו אחרונים כלום.
ג,ד בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים והמיר בה תמורתה כיוצא בה חציה עולה וחציה שלמים. בהמה זו חציה תחת עולה וחציה תחת חטאת הכל עולה דר"מ וחכ"א תמות. חציה תחת חטאת וחציה תחת עולה הכל מודים שתמות.
ג,ה חמשה שהביאו זבח אחד אחד סומך לשום עולה וכולם סמכו לשום שלמים ירעה עד שיסתאב וימכר בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים שחטו תעובר צורתו ויצא לבית השרפה מצאתו שלמים תעלה לגבי מזבח מפני שלא היה ב"ד שלכך כך אמר ר' יוסי בד"א בזמן שמתכוין לכך מתחלתו אבל סמך לשם עולה ונמלך ואמר לשום שלמים ה"ז בקדושתה ראשונה <הרי מתחלתה אבל סמך לשם עולה ונמלך ואמר לשום שלמים הרי זה בקדושתה ראשונה>.
ג,ו הרי זה תמורת זו חליפת זו הרי תמורה זו מחוללת על זו לא אמר כלום בהקדש בדק הבית זה מחוללת עליו דבריו קיימין תמורה זו חליפה זו לא אמר כלום הרי זה חטאת והרי זו אשם אע"פ שחייב לא אמר כלום. הרי אלו לחטאתי והרי אלו לאשמי אם היה חייב דבריו קיימין ואם לאו לא אמר כלום הרי עלי חטאתו ועולתו של פלוני מדעתו יצא ושלא מדעתו לא יצא הלך הלה והביא לעצמו הרי הן כחטאת ואשם שכפרו הבעלים עולה שנתערבה בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן זבח ובדמי היפה שבהן עולה המיר באחת מהן ואין יודע באיזו מהן המיר ה"ז מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת עולה היא ה"ז שלמים אם תמורת שלמים היא זה הרי זו עולה והרי הן כשני זבחים שנתערבו זה בזה חזר והמיר באחד מהן ואין יודע באיזה מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת תמורה הוא זה חולין הוא זו עולה היא שלמים אם תמורת שלמים היא זו הרי זו עולה והרי הן כזבח וכתמורה שנתערבו זה בזה תודה שנתערבה בתמורתה שמהן יקרבו ויניף הלחם עמהן מת א' מהן לא יקרב שני חזר והמיר בא' מהן הרי זה לא יקרב וכן שלמים שנתערבו בבכור שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור מת א' מהן לא יקרב שני חזר והמיר באחד מהן הרי זה לא יקרב.
ד,א הנרבע בין משלו ובין משל חברו בין לפני הקדשו ובין לאחר הקדשו בין בשוגג ובין במזיד בין באונס ובין ברצון פסול לגבי מזבח. מוקצה שלו אסור ושל חברו מותר. מאימתי נקרא מוקצה משעת מעשה שעבד בין משלו ובין משל חברו בין לפני הקדשו בין לאחר הקדשו בין בשוגג ובין במזיד פסול לגבי מזבח באונס כשר ברצון פסול. איזה נעבד כל שעובדין אותו בין באונס ובין ברצון זהו מוקצה לעבודת כוכבים אבל אמר שור זה לעבודת כוכבים ובית זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש לעבודת כוכבים. איזו מחיר כלב אלו חלופי כלב שנאמר (תהילים מד) תמכר עמך בלא הון וגו'. החליף עמו פרכילי ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות כל דבר שהוא כיוצא בו קרב לגבי מזבח אסורה האחין שהיו להן תשע בהמות וכלב חלקו ד' כנגד ארבע ואחד כנגד כלב שכנגד הכלב אסור שעם הכלב מותר.
ד,ב איזהו אתנן זה שכרו של זונה שנאמר (יחזקאל טז) לכל זונות יתנו וגו' שכר זכר ה"ז אסור האומר לחברו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אתנן ר' יוסי בר ר' יהודה אומר אין אתנן שאין אתנן אלא מן עריות שביאתן בעבירה נתן לה חטין לעשות סולת ענבים לעשות יין זיתים לעשות שמן בהמה מעוברת וילדה אצלו הרי אלו אסורין אבל נתן לה מעות לקחה בהן יינות שמנים וסלתות בהמה ונתעברה אצלו וילדה הרי אלו מותרין וכשם שאסורין באהל מועד שבמדבר כך אסורין באהל מועד שבגלגל וכשרין להקדש בדק הבית. נתן לה זהב רבי יוסי בר' יהודה אומר אין עושין אותו רקועין אפילו אחורי בית הכפרת נתן לה ולא בא עליה הרי אלו מותרין בא עליה אפילו לאחר ג' שנים הרי אלו אסורין וזהו אתנן רבי אומר מן עריות שביאתן עבירה אבל הנותן לאשתו בנדתה או שנתנה לו היא או שנתן לה שכר פקעתה הרי אלו מותרין אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (שם) ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך וגו' נתן לה מוקדשין הרי אלו מותרין והדין נותן שיהיו אסורין ומה אם העוף שאין המום פוסל בו אתנן ומחיר חל עליו קדשים שהמום פוסל בהן אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהן ת"ל (דברים כג) לכל נדר פרט לדבר הנדור.
ד,ג כל אסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין רבי אליעזר אוסר ולד טרפה רבי אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח וחכ"א יקרב ומודה ר' אליעזר באפרוח שיצא מביצה טרפה שיקרב לגבי מזבח ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משם רבי אלעזר <בן> חסמא בהמה כשרה שינקה מן הטרפה אסורה לגבי מזבח.
ד,ד כל הקדשים שנעשו טרפה לפני הקדישן ואח"כ מתו יש להן פדיון אחר הקדישן ומתו אין להן פדיון שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. הבכור והמעשר יש להן פדיון חומר בהקדש מזבח מה שאין בהקדש בדק הבית וחומר בהקדש בדק הבית מה שאין בהקדש מזבח נותנין הימנו להקדש הבית את הראוי לו מאילך ושלא מאילך והקדש בדק הבית אינו אלא מאילך. חומר בהקדש בדק הבית תחלת הקדישו מועלין בו והקדש המזבח יש הימנו שמועלין בו יש הימנו שאין מועלין בו ולא הותרו לאכילה אלא בפדיון אם מתו בין תמימין ובין בעלי מומין לא יפדו ר"ש אומר יפדו. בהקדש המזבח תמימין לא יפדו ובעלי מומין יפדו אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית שאם מתו או שהפילו או שנטמאו הרי אלו ישרפו. חטאת העוף הבאה על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ר"ש אומר ישרפו ר' יהודה אומר יקברו כיצד קוברין חטאת העוף היו נותנין אותה על גבי אמת המים והיא מתגלגלת ויורדת לנחל קדרון רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה אומר חלון היתה שם למערבו של כבש אמה על אמה רבובה היתה נקראת ששם נותנין חטאת העוף תעובר צורתה ותצא לבית השרפה. פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים וקדשי קדשים שנטמאו בפנים ומנחות והסולת והיין והשמן הרי אלו ישרפו כיצד שורפין יין ושמן היו נותנין אותן על גבי מדורה כמות שהן. פסולי קדשים קלים ואימורי קדשי קדשים שנטמאו בחוץ והפסח שיצא רובו שורפין אותן לפני הבירה מעצי המערכה.
א,א המגדף ר"ע מחייב קרבן שנא' בו כרת ונאמר (במדבר ט) חטאו ישא האיש ההוא. סך שמן המשחה שעשה משה במדבר הרי זה חייב כרת. הפסח והמילה אע"פ שחייבים על זדונן כרת אין בהן קרבן לפי שהן בקום עשה. טמא שאכל את הקדש והבא למקדש טמא אע"פ שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת אין בהם אשם תלוי לפי שהן בעולה ויורד. המקלל אביו ואמו והאומר לחברו לך ועבוד עבודת כוכבים והמסית והמדיח ונביאי השקר ועדים זוממין אע"פ שיש בהן מיתת בית דין אין בהן קרבן שאין בהן מעשה. המכה אביו ואמו וגונב נפש מב"י וזקן ממרא ע"פ ב"ד ובן סורר ומורה והרוצח אע"פ שיש בהן מעשה ויש בהן מיתת ב"ד אין בהן קרבן לפי שהן [אינן] בהכרת.
א,ב אלו הן שבמיתה האוכל טבל וזר שאכל תרומה טהורה וכהן טמא שאכל תרומה. וזר וטבול יום ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים ופרועי ראש ושתויי יין ששימשו כולן במיתה אבל הערל והאונן והיושב הרי אלו באזהרה. בע"מ במיתה דברי רבי וחכמים אומרים בלא תעשה מזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים בלא תעשה. זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בהן מעשה לוקין עליה את הארבעים ושאין בהן מעשה אין לוקין עליה את הארבעים ושאר כל לא תעשה שבתורה הרי אלו באזהרה כעובר על גזירת מלך. המפלת לאחר מלאת והמפלת בן שמונה חי או מת וגר שנתגייר מהול ותינוק שעובר זמנו וחרש שוטה וקטן שהיו מחוסרי כפרה מביאים קרבן ונאכל. ספק הפילה ספק לא הפילה ספק בן קיימא ספק שאין בן קיימא ספק יש בו מצורת אדם ספק אין בו מצורת אדם מביאה קרבן ואין נאכל המפלת בתוך מלאת פטורה מכולם. מודים ב"ש וב"ה ברואה אור שמונים וא' שדמיה טמאים והמפלת שמונים ואחד תהא חייבת בקרבן מה לי בין יום ולילה ובין דם ללידה אמרו להן בית שמאי לא אם אמרתם ביום שראוי להבאת קרבן תאמרו בלילה שאין ראוי להבאת קרבן. כלפי דמים שאמרתם הפריש בין דם ללידה שהרואה בתוך מלאת דמיה טמאין והמפלת בתוך מלאת דמיה טמאין המפלת בתוך מלאת פטורה מכלום אמרו להן בית הלל הרי המפלת ליום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאת בשעה שראויה להביא בה קרבן והוא יוכיח המפלת לאור שמונים ואחד של כל ימות השנה שכן יצאת בשעה שראויה להביא בה קרבן חייבת קרבן אמרו להן ב"ש לא אם אמרתם במפלת ליום שמונים ואחד <של כל ימות השנה> שהוא מצטרף עם היום הבא אחריו שאע"פ שאין ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור תאמר במפלת לאור שמונים ואחד של כל ימות השנה שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן צבור אמרו להן ב"ה הרי אמרתם הלילה מצטרף עם היום הבא אחריו כשם שחייבת ליום שמונים ואחד כך תהא חייבת לאור שמונים ואחד ואל יוכיח יום שמונים ושנים שיצאת בשעה שראויה להביא בה קרבן.
א,ג האשה שיש עליה לידה ולידה זיבה וזיבה מביאה קרבן אחד. לידה וזיבה מביאה שני קרבנות לידה ספק ולידה ודאי זיבה ספק וזיבה ודאי מביאה קרבן על ודאי שבהן יצאת לידה ודאי לידה ספק זיבה ודאי זיבה ספק מביאה קרבן אחד ואומרת אם היא ודאי הוא עליו אם לאו הרי הוא על ודאי שבהן דברי רבי יוחנן בן נורי רבי עקיבה אומר מביאה על ודאי שבהן יצאת.
א,ד רבי שמעון אומר נזיר מחוסר כפרה לשתות יין. רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה לאכול בזבחים.
א,ה כל חייבי קינין שבתורה חציין חטאות וחציין עולות חוץ מקינו של של גר שאע"פ שהן חובה שתיהן היו עולות רצה להביא חובתו מן בהמה יביא הביא עולות בהמה לכפורים יצא. מנחות ונסכין לא יצאו לא אמרו קן אלא להקל עליו. הביא לצערתו יחזור ויביא לכפרתו לנזירותו יחזור ויביא לכפרתו. ד' מביאין על זדון כשגגה כולן באונס פטורין חוץ מן הנזיר.
א,ו חמשה מביאין קרבן עולה ויורד יש בהן דל ועשיר יש בהן דל דלים. מצורע ויולדת דל ועשיר מביא אחד תחת אחד מטמא מקדש דל דלים מביא שנים תחת אחד מכאן אתה מחשב לעשירית האיפה בשוה פרוטה.
א,ז מצורע שנתנגע חזר ונתנגע חזר ונתנגע מביא קרבן א' על הכל הביא צפריו ונתנגע הביא צפריו ונתנגע מביא קרבן על כל אחד ואחד דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו הביא אשמו ונתנגע הביא אשמו ונתנגע מביא קרבן על כל אחד ואחד רבי שמעון אומר קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו. נזיר שנטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל נטמא יום שביעי שלו וחזר ונטמא יום שביעי שלו מביא קרבן אחד על כל אחד ואחד דברי רבי. וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו.
א,ח האשה שילדה ולדות הרבה הפילה בתוך שמונים נקבה וחזרה והפילה בתוך שמונים נקבה המפלת בתוך שמונים נקבה המפלת תיומין מביאה קרבן אחד על הכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מביאה לראשון ואין מביאה לשני מביאה לשלישי ואין מביאה לרביעי.
א,ט אלו דברים שבין שפחה חרופה לכל עריות כל עריות שבתורה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודעו אשם תלוי מה שאין כן בשפחה חרופה. כל עריות שבתורה עושה אונס כרצון שאין מתכוין כמתכוין מערה כגומר ושנה כדרכה ושלא כדרכה חייבת על כל ביאה וביאה מה שאין כן בשפחה חרופה. כל עריות עשה קטן כגדול לחייב על הגדול ובשפחה אם היה קטן הרי אלו פטורין כל עריות שניהן לוקין ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה כל עריות שניהם מביאין קרבן ובשפחה הוא מביא והיא אינה מביאה. כל עריות בחטאת ושפחה באשם כל עריות בנקבה ושפחה בזכר. כל עריות חייב על כל ביאה וביאה בשפחה אחת על ביאות הרבה. כל עריות שבתורה ב"ד חייב על הוראתן מה שאין כן בשפחה חרופה. כל עריות כהן משוח שהורה ועשה חייב ובשפחה עשה אע"פ שלא הורה מביא אשם ודאי. רבי ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר נשואה לעבד כנעני אחרים אומרים משמו נשואה לבן חורין רבי עקיבה אומר מן התורה חציה שפחה וחציה בת חורין נשואה לבן חורין.
א,י הבא על אחת מכל עריות האמורה בתורה הוא בהעלם אחד והיא בחמשה העלמות הוא מביא חטאת והיא מביאה חמש חטאות. כל עריות בהעלם אחת והיא בחמשה העלמות היא מביאה חטאת אחת והוא מביא חמש חטאות. כל עריות אחד גדול ואחד קטן הקטן פטור אחד ניער ואחד ישן הישן פטור אחד שוגג ואחד מזיד השוגג בחטאת והמזיד בהכרת.
א,יא חמשה אשמות הן אשם גזילה אשם מעילה אשם שפחה חרופה אשם נזיר ואשם מצורע ר' אליעזר אומר אשם תלוי.
א,יב שתוי יין פוסל בעבודה וחייב במיתה איזהו שתוי יין כל ששתה רביעית יין בן ארבעים יום הימנו למעלה שתה מגיתו יתר מרביעית פטור שתה פחות מרביעית בן ארבע בן חמש שנים חייב בין שמזגו ובין ששתאו חצאין רבי אליעזר אומר שתאו כולו כאחד חייב מזגו ושתאו או שתאו חצאין פטור רבי יהודה אומר על היין במיתה ועל המשכרין באזהרה לפיכך אם אכל דבלה קעילית או ששתה חלב ודבש הרי זו לוקה ארבעים ועובר בלא תעשה וכשם שאם היה כהן פסול בעבודה חייב בה מיתה כך אם היה חכם או תלמיד חכם אסור ללמד ולהורות רבי יוסי ברבי יהודה אומר אם היה חכם מותר ללמד.
א,יג הבא על אמו חייב משם שני לאוין הבא על אחות אביו חייב משם שני לאוין אמר רבי יוחנן בן נורי יש לי עוד בהן תשע כיצד נשא את האשה וחזר ונשא את בת אחיה חזר ונשא את בת אחותה חזר ובא על הזקנה חייב משום אותו השם וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש והנדה אמרו לו אחרים שקרו לפניך לא אמרו חמותו ואם חמותו ואם חמיו במנין הזה. אמר רבי שמעון וכי מה היה ענין שחיטה אצל אכילה שרבי עקיבה שאל שחיטה והן משיבין אותו אכילה אלא שר' יהושע שאל אכילה בפני עצמה והשיבוהו אכילה מתוך אכילה אמר לו ר"ע בהמה בשבת אלא שקיפחתני בשעת הדין.
ב,א עד אומר חלב אכל ועד אומר שומן אכל עד אומר חלב אכל ואשה אומרת שומן אכל אשה אומרת חלב אכל ואשה אומרת שומן אכל מביא אשם תלוי. עד אומר לו חלב אכלת והוא אומר שומן אכלתי פטור. שנים אומרים לו חלב אכלת והוא אומר שומן אכלתי הן נאמנין דברי ר"מ אמר לו ר' יהודה היאך אתה אומר לזה עמוד והתודה והוא אומר כל עצמי לא חטאתי מה אם ירצה ויאמר מזיד אני אין נאמן א"ר שמעון אימתי בזמן שהודו לכן מתחלה אבל אם אמר לו חלב אכלת והוא אומר שומן אכלתי משיגיעוהו חזר ואמר מזיד אני אין נאמן.
ב,ב אחד האוכל ואחד ממחה ושותה ואחד הסך אכל וחזר ואכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה האחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. שתה וחזר ושתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. כשם שאכילתה בכזית ואכילה ושתיה אין מצטרפין האוכל כזית אפילו מחמשת המינין הרי אלו מצטרפין אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ואכל כחצי זית ממין אחר אין מצטרפין.
ב,ג ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם תלוי חטא ואין ידוע באיזה חטא חטא מביא חטאת. חטא ונודע לו חטאתו שכחו באיזה חטא חטא הרי זה מביא חטאת ותשחט לשום מה שהוא ותאכל וחזר ומביא חטאת על הידיעה ותשחט לשום מה שהוא ותאכל.
ב,ד המביא חטאת על שני חטאים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה לזה ובדמי חציה לזה שתי חטאות על חטא אחת יביא את איזו מהן שירצה שניה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה שתי חטאות על ב' חטאים זו תשחט לשום מה שהיא וזו תשחט לשום מה שהיא.
ב,ה שנים שהביאו חטאת על שני חטאים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה לזה ובדמי חציה לזה שתי חטאות על חטא אחד יביא את איזו מהן שירצה שניה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה. שתי חטאות על שני חטאים זו תשחט לשום מה שהיא וזו תשחט לשום מה שהיא.
ב,ו שנים שנתערבו חטאותיהן חטאת יחיד וחטאת יחיד חטאת צבור וחטאת צבור חטאת יחיד בחטאת צבור אפילו הן משני מינין זו תשחט לשום מה שהיא וזו תשחט לשום מה שהיא.
ב,ז המביא חטאתו ושחטה ספק נזרק הדם ספק לא נזרק הדם יצא אם היה מחוסר כפרה ספק חשיכה ספק לא חשיכה ה"ז מביא חטאת העוף ספק. שנים שחטא אחד מהן ואין ידוע איזה יביאו חטאת בשותפות יתנו עליה ותאכל דברי ר"ש ור' יוסי פוטר מודה רבי יוסי שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ומודה ר' יוסי בשנים שהיה אחד מהן מחוסר כפרה ואין ידוע איזהו יביאו חטאת בשותפות ויתנו עליה ותאכל.
ב,ח שכח את התורה ועבר עברות הרבה חייב על כל אחת ואחת כיצד היה יודע שיש חלב ואמר אין זה חלב שחייבנו עליו היה יודע שיש דם ואמר אין זה דם שחייבנו עליו חייב על כל אחת ואחת. האוכל כזית חלב כזית פגול כזית נותר וכזית טמא בהעלם א' מביא חטאת. ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי.
ב,ט הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה מביא חטאת ספק בא ספק לא בא מביא אשם תלוי. אשתו ואחותו בא על אחת מהן ואין ידוע על איזו בא שתי נשיו אחת נדה ואחת שאינה נדה בא על אחת מהן ואין ידוע על איזו בא חלב ונותר לפניו אכל מא' מהן ואין ידוע מאיזה מהן אכל שבת ויום הכפורים עשה מלאכה באחד מהם ואין ידוע באיזה מהן עשה רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר רבי אליעזר אומר חטאתו אשר חטא זה מכל מקום אמר לו ר' יהושע או הודע אליו חטאתו אשר חטא לכשיודע לו חטאתו א"ר יוסי אע"פ שהיה ר' יהושע פוטר מן החטאת מחייבו היה אשם תלוי ר' יהודה אומר ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ר"ש אומר ר"א מחייב חטאת ור' יהושע אשם תלוי אמר לו ר' יהודה ולא בזה חייב ר' יהושע אשם תלוי אלא ספק חטא ספק לא חטא אבל זה שחטא ודאי היאך מביא אשם תלוי אמר לו ר' שמעון כל עצמו בזה דבר הכתוב ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן. אמר רבי יהודה לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על המתכוין לעשות מלאכה ועשה כיוצא בה. כיצד אשתו ואחותו נתכוון לבא על זו ובא על זו שתי נשיו אחת נדה ואחת שאינה נדה נתכוין לבא על זו ובא על זו. תאנים וענבים לפניו נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים ענבים וליקט תאנים. שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטרו היה ר' יהושע אומר אף אשם תלוי ר' שמעון שזורי אומר לא נחלקו אלא על דבר שמשום שני שמות שרבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.
ב,י יום הכפורים שחל להיות ערב שבת עשה מלאכה בין השמשות ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. אמר רבי יוסי איני רואה דברי רבי אליעזר בזו שאני אומר כתב שתי אותיות אחת בשבת ואחת ביוה"כ פטור שאין שני ימים מצטרפין למלאכה אחת אמרו לו מכה בפטיש יוכיח אמר להן הגבהה היתה בשבת והורדה ביוה"כ עשה מלאכה בין השמשות של יוה"כ בין מלפניו ובין מאחריו פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר. עשה מלאכה בהשמ"ש של שבת בין מלפניו ובין מאחריו ה"ז חייב.
ב,יא יוה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה בין מלפניו ובין מאחריו פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר עשה מלאכה בחצי היום ר' ישמעאל מחייב שתי חטאות ורבי עקיבה פוטר. שרבי ישמעאל אומר שבת היא לחייב על שבת בפני עצמה ויום הכפורים בפני עצמו.
ב,יב האוכל כזית דם מן בהמה מן חיה מן עופות טהורין מביא חטאת. ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי ואינו חייב אלא דם שחיטה בלבד. דם נחירה ודם העיקור ודם הקזה שהנפש יוצאת בו חייבין עליו דם התמצית באזהרה ר' יהודה אומר בהכרת. דם הטחול ודם הלב דם כליות ודם אברים הרי אלו בלא תעשה. דם מהלכי שתים דם ביצים ודם שרצים אסור ואין חייבין עליו דם דגים ודם חגבים הרי זה מותר.
ב,יג המחה את החלב וגמאו הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייב נתערב עם אחרים אם יש בו כזית הרי זה חייב נתבשל עם אחרים הרי זה בנותן טעם אכל כחצי זית ושתה כחצי זית ממין א' הרי זה חייב.
ב,יד המביא אשם תלוי על ספק מעילה כדברי רבי עקיבה ונודע לו שחטא שממין שמביא על לא הודע מביא על הודע האשה שהביאה חטאת העוף על ספק לידתה ונודע לה שלא ילדה ה"ז חולין תתננה לחברתה ושילדה ודאי תעשנה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע ממליקתה ונודע לה שמיצה דמה כפרה אסור באכילה משמיצה דמה כפרה אסור בהנאה שעל הספק באה מתחלתה כיפרה ספיקה והלכה לה.
ג,א חתיכה של חלב קדש וחתיכה של חולין אכל את אחת מהן ואין זו ידוע איזו מהן אכל מביא חטאת ואשם תלוי וכדברי רבי עקיבה מביא שני אשמות תלויין אכל שניה מביא חטאת ואשם ודאי אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה הן הן כדברי ר' שמעון הן הן כדברי רבי יוסי.
ג,ב חתיכה קדש וחתיכה חולין אכל את הראשונה וחזר ואכל את השניה בהעלם א' מביא חטאת ואשם ודאי בשתי העלמות מביא שתי חטאות ואשם ודאי.
ג,ג חתיכה של פגול וחתיכה של חולין אכל את אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל מביא אשם תלוי אכל שניה מביא חטאת ואשם אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה יביא חטאת בשותפות ויתנה עליה ותאכל דברי ר' שמעון ור' יוסי פוטר מודה רבי יוסי שזה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. חתיכה של חלב פגול וחתיכה של חולין אכל את אחת מהן ואין ידוע איזה מהן אכל מביא ב' אשמות תלויין אכל שניה מביא שתי חטאות אכל א' את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה הן הן דברי ר' שמעון הן הן דברי ר' יוסי.
ג,ד חתיכה של חלב פגול וחתיכה של נותר אכל את אחת מהן ואין ידוע איזה מהן אכל מביא שני אשמות תלויין רבי אליעזר אומר מביא חטאת ואשם תלוי אכל שניה מביא שלש חטאות אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל שניה הן הן דברי ר"ש הן הן דברי רבי יוסי.
ג,ה חתיכה של פגול וחתיכה של נותר אכל את אחד מהן ואין ידוע איזו מהן אכל רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אכל שניה מביא שתי חטאות.
ג,ו חתיכה של חלב פגול וחתיכה של חלב נותר אכל את אחת מהן ואין ידוע את איזו מהן אכל מביא חטאת ואשם תלוי וכדברי רבי אליעזר מביא שתי חטאות אכל שניה בהעלם א' מביא ב' חטאות ואשם ודאי בשני העלמות מביא שלש חטאות ואשם ודאי.
ג,ז חתיכה של חלב פגול קודש וחתיכה של נותר אכל את א' מהן ואין ידוע את איזו מהן אכל מביא חטאת ואשם תלוי וכדברי ר"ע מביא חטאת ושני אשמות תלויין וכדברי ר' אליעזר מביא שלש חטאות אכל שניה בהעלם א' מביא שלש חטאות ואשם ודאי בשני העלמות מביא ד' חטאות ואשם ודאי.
ד,א האוכל חמש חתיכות מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד אין מביא אלא חטאת אחת ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחד. בחמשה העלמות מביא חמש חטאות ועל ספיקן מביא חמשה אשמות תלויין. ר' יוסי בר' יהודה אומר ור' אליעזר בר' שמעון אומר אפילו אכל חמש חתיכות מחמשה זבחים בהעלם אחד אין מביא אלא חטאת אחת ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחד. זה הכלל כל המביא על הודעו חטאת מביא על לא הודעו אשם תלוי וכל שאין מביא על הודעו חטאת אין מביא על לא הודעו אשם. אבל אם אכל ה' חתיכות מזבח א' לפני זריקת דמים אפילו בהעלם אחד מביא חטאת על כל אחת ואחת.
ד,ב המביא חטאת ואשם על חטא ונודע לו שלא חטא עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר משנשחט תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.
ד,ג שור הנסקל נמצאו עדיו זוממין מותר בהנאה. עגלה ערופה נמצאו עדיה זוממין מותרת בהנאה חייבי עגלה ערופה שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים מצאו את ההורג בין כך ובין כך הורגין אותו שנא' (דברים כא) ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו.
ד,ד רבי אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטי שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום ויום חוץ מאחר יוה"כ יום אחד אמר המעון אילו היו מניחים לי הייתי מביא אלא אומר המתן עד שתכנס לבית הספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אשם גזילה אשם מעילה אשם שפחה חרופה שהביאה פחות משלשה עשר חודש ויום אחד שלא בכסף שקלים פסולין הביאן יתר על שלשה עשר חודש ויום אחד אפילו הן זקנים כשרין. אשם נזיר ואשם מצורע שהביאן יתר על שנים עשר חודש פסולין. הביאן פחות משנים עשר חודש אפילו ליום השמיני כשרין. הביאן בסלע הביאן בשקל הביאן בה' דינרין כשרין.
ד,ה המפריש שתי סלעים לאשם לקח באחת מהן איל לאשם אם היה יפה שתי סלעים יקרב אשמו ושניה תפול לנדבה אם לאו ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו אשם יפה שתי סלעים ושניה תפול לנדבה. לקח בהן שני אילים לאשם אם היה אחד מהן יפה ב' סלעים יקרב אשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה אם לאו שניהם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא מהן אשם היפה שתי סלעים והשאר יפלו לנדבה. לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז היפה שני סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו. אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה ב' סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו יביא סלע וחומשה מביתו. לקח איל אחד בסלע ופיטמו והרי הוא יפה שתים כשר יביא סלע מביתו הפריש איל אחד מעדרו בשעת הפרשתו יפה סלע ובשעת הקרבתו יפה שתים כשר בשעת הפרשה יפה שתים ובשעת הקרבתו יפה סלע פסול.
ד,ו המביא אשם תלוי על ספק חלב ועל ספק דם ונודע לו שלא חטא עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר משנשחט תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה. הפריש חטאת לחלב והביא לדם לדם והביאה לחלב הרי זה מעל ולא כיפר. הפריש מעות לחטאת החלב והביאן לחטאת דם לחטאת דם והביאן לחטאת חלב בשוגג מעל לפיכך כיפר במזיד לא מעל לפיכך לא כיפר. הפריש עשירית האיפה והעשיר עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות תפדה ותאכל משקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השרפה הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסיף ויקח בה תורין ובני יונה הפריש תורין ובני יונה והעשיר סתומים ימותו שאין פדיון לעוף. מפורשים חטאת תמות ועולה תקרב עולה הפריש מעות תורין ובני יונה והעשיר יוסיף ויקח בהן כשבה ושעירה.
ד,ז ר"ש אומר בכ"מ הקדים בריאת שמים לארץ במקום אחד הוא אומר (בראשית ב) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים מלמד ששקולין זה כזה. בכל מקום הקדים אברהם לאבות במקום א' הוא אומר (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' מלמד ששקולין זה כזה שלשתן. בכל מקום הקדים משה לאהרן במקום אחד הוא אומר (שמות ה) הוא אהרן ומשה מלמד ששקולין זה כזה. בכל מקום הקדים יהושע לכלב במקום אחד הוא אומר (במדבר יד) בלתי כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון מלמד ששניהן שקולין זה כזה.
א,א רבי יהושע אומר קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן שחטן בדרום וקבל דמן בצפון בצפון וקבל דמן בדרום שחט ביום וזרק בלילה בלילה וזרק ביום נתן את הנתנין למטה למעלה ואת הנתנין למעלה למטה ואת הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן מועלין בהן. כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה פיגל בקדשי קדשים מועלין בו ובקדשים קלים אין מועלין בו יש נותר שמועלין בו ויש נותר שאין מועלין בו כיצד לן לפני זריקת דמים מועלין בו לאחר זריקת דמים אין מועלין בו אבל טמא שנטמא בין לפני זריקת דמים ובין לאחר זריקת דמים אין מועלין בו מפני שהציץ מרצה עליו.
א,ב בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ונזרק את הדם עליו ר"א אומר מועלין בו ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא ר"ע אומר הורצה הציץ על היוצא אין מועלין בו אבל חייבין עליו משום פגול נותר וטמא אר"ש כששבתי בכפר עכו מצאני תלמיד אחד מתלמידי ר"ע ואמר לי בשר שיצא חוץ לקלעים ונזרק את הדם עליו הורצה וכשבאתי והרצתי הדברים לפני חברי בגליל אמרו לי והלא פסול הוא האיך מרצה על הפסול ובאתי והרצתי הדברים לפני ר"ע ואמר לי הרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מועלים בשתיהן שחטה והרי דמה מונח בכוסות מועלין בשתיהן נזרק דמה של אחת מהן הציל את הבשר חברתה מן המעילה אם הציל את הבשר חברתה מן המעילה אף על פי שפסול דין הוא שיציל את בשרה.
א,ג אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק את הדם עליהן רבי אליעזר אומר אין מועלין בהן ואין חייבים עליהם משום פגול נותר וטמא ר"ע אומר הורצה הציץ על היוצא מועלין בהן וחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא. פרים הנשרפים כיון ששחטן וזרק דמן מועלין בהן וחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא דר"מ וחכ"א אין פגול בפנים. כל חטאות המתות הדמים ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין חטאת שמתה מעצמה ועולה שמתה מעצמה אין מועלין בהן. עולת העוף שמצה את דמה יצא מידי מעילה הנוצה והמוראה מועלין בה עד שתצא לבית הדשן.
א,ד המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין להביא בכולן שלמים בד"א בזמן שהיו סתומים אבל אם מפורשין מועלין בדמי חטאת ובדמי עולה ואין מועלין בדמי שלמים אם היתה בהמה מועלין בחטאת ובעולה ואין מועלין בשלמים מת היו סתומין יפלו לנדבה אם היו מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה ודמי שלמים יקרבו אם היתה חטאת תמות עולה ושלמים יקרבו.
א,ה אלו לעולתי והשאר לשאר נזירותי ומת דמי עולה יביא עולה ומועלין בהן והשאר יפלו לנדבה ומועלין בהן. אלו לשלמי והשאר לשאר נזירותי ומת דמי שלמים יביא שלמים ואין מועלין בהן והשאר יפלו לנדבה ומועלין בהן. אלו לחטאת והשאר לשאר נזירותי ומת דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין והשאר רוצה להביא בהן עולה יביא שלמים יביא ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן היה חייב חטאת העוף ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת העוף לא יביא עולת העוף מועלין בכולן ומועלין במקצתן. מת הדמים ילכו לים המלח מפני שדמי חטאת מעורבין בהן אלו לחטאתו ואלו לעולתו ואלו לשלמים ונתערבו בו הרי זה לוקח בהן ג' בהמות בין ממקום אחד ובין משלשה מקומות מחלל דמי חטאת על חטאת דמי עולה על עולה דמי שלמים על שלמים מועלין בכולן ומועלין במקצתן.
א,ו הזב והזבה והיולדת והמצורע וכל חייבי קינין שבתורה שהפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת העוף יביא עולת העוף מועלין בכולן ומועלין במקצתן מת יפלו לנדבה ומועלין בהן.
א,ז כיס מכיסי הקדש ושור משורי הקדש מועלין בכולן ומועלין במקצתן כיצד היה עושה מביא את הגדול שבהן ואומר אם הקדש הוא הרי הוא הקדש אם לאו הקדש בכ"מ מחולל על זה. העצמות והגידים והטלפים שפרשו מקדשין לפני זריקת דמים מועלין בהן לאחר זריקת דמים אין מועלין בהן. אבל נחלת שפקעה מעל המזבח בין לפני חצות בין לאחר חצות הרי זה לא יחזיר אין נהנין ולא מועלין בהן.
א,ח ר"ש אומר הדם קל בתחלתו חמור בסופו מתערב באמה מתגלגל ויורד לנחל קדרון ונמכרין לגננין ומועלין בהן דר"מ ור"ש וחכ"א אין מעילה בדמים וכן היה רש"א המקדיש דמים לבדק הבית מועלין. ונסכין חומר בתחלתן וקל בסופן ר"א בר' צדוק אומר לול קטן היה בין האולם למזבח למערבו של כבש אחד לששים ושבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש כעיגולי דבלה מעלין ושורפין אותן בקדושה שנאמר (במדבר כט) בקודש הסך נסך שכר לה' כשם שנסיכתו בקדושה כך שריפתו בקדושה ואומר (ישעיהו ה) ויבן מגדל בתוכה וגם יקב חצב בו. ויבן מגדל זה היכל יקב חצב בו זה מזבח וגם יקב חצב בו זה השית. כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית לבדק הבית ולא למזבח אפילו חלב ואפילו גבינה ואפילו מורייס מועלין בהן הקדיש את הפרה מועלין בהן ולדה וחלבה. חמורה מועלין בה וחלבה ותרנגולת מועלין בה ובביצה.
א,ט ביצת תורין ומוראת העוף וקרבנות לא נהנין ולא מועלין המקדיש תורין לבדק הבית מועלין בביציהן.
א,י אשפה מועלין בה ובזיבלה בור מועלין בו ובמימיו שובך מועלין בו וביוניו הקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן דר"מ ר"א ברבי שמעון אומר אף מועלין במה שבתוכו א"ר יוסי רואה אני בכולן דברי ר"מ חוץ מן השדה ומן האילן מפני שדרכן להתמלאות.
א,יא פועלין שהיו עושין בהקדש לא יאכלו מגרוגרות של הקדש אבל אחרים מתנדבין להן וכן פרה שהיה עושה בהקדש לא תאכל מכרשיני הקדש אבל אחרים מתנדבין לה הקדיש את הפרה ואת הכרשינין ואת העמיר אין אומרים תאכל פרה זו את הכרשינין ואת העמיר אבל אחרים מתנדבין לה. פועל שעשה מלאכה בין במנה בין במאתים לא יאמר תנו לי פרה זו במנה וטלית זו בחמשים זוז שאין הקדש מתחלל על מלאכה אלא על המעות בלבד כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין מחללין אותן על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותן מתרומת הלשכה הזבל והפרש של מוקדשין הרי אלו אסורין ויפלו דמיהן ללשכה.
א,יב הדר בצלו של שובך ובצלו של מערה לא נהנין ולא מועלין ושבקרקעות מועלין בהם מים שבחבית אין מועלין בהן נותנין לצלוחתה מועלין בהן אבל חבית וצלוחית עצמם מועלין בהן מפני שגופן הקדש הקדיש חורש לקורות מועלין בקורות ומועלין בשפוד ובנמוייה אבל גזברין שלקחו חורש לעצים מועלין בעצים ואין מועלין לא בשפוד ולא בנמוייה.
א,יג המפריש שקלו והוציאו ה"ז מעל המפריש שקלו לחברו הרי זה מעל לקח בו קיני זבין קיני זבות וקיני יולדות המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש השוקל שקלו מן הקדש כיון שלקח מעל דר"ש וחכ"א לא מעל עד שיזרקו דמים.
א,יד מכאן אמרו אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה ולחמה של תודה מן הטבל ומן התרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ממעשר שני והקדש שלא נפדו מן המדומע ומן החדש מפירות שביעית ואם הביא לא מעל וא"צ לומר מערלה וכלאי הכרם.
א,טו כחצי פרוטה מקדשי מזבח וכחצי פרוטה מקדשי בדק הבית מצטרפין זע"ז למעלה. עולה ואימורין מצטרפין זע"ז למעלן בחוץ לחייב עליהן משום פגול נותר וטמא עולה ונסכיה מצטרפין זה עם זה למעלן בחוץ ולחייב עליהן משום פגול נותר וטמא עולה ונסכיה מצטרפין זה עם זה למעלן בחוץ ולחייב עליהן משום פגול נותר וטמא תודה ולחמה מצטרפין זה עם זה למעלן בחוץ ולחייב עליהן משום פגול נותר וטמא כחצי זית בשר וכחצי זית לחם מצטרפין זה עם זה לפגל בלחם אבל לא בבשר פגול בקדשי קדשים מצטרפין זה עם זה נותר בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אין מצטרפין זה עם זה. כל המשקין מצטרפין זה עם זה לרביעית ולשפיכת שבת השרץ דמו בשרו ואמוריו מצטרפין לכעדשה כל האיסורין בנזיר מצטרפין זה עם זה לכזית. כחצי זית מן בהמה טהורה בחייה וכחצי זית במיתתה הרי אלו מצטרפין וכחצי זית מן בהמה טמאה בחייה וכחצי זית במיתתה אין מצטרפין. כחצי זית מן בהמה טהורה וכחצי זית מן בהמה טמאה בין בחייהן ובין במיתתן אין מצטרפין.
א,טז כל המתים מצטרפין זה עם זה לכזית. כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זע"ז ושאר כל הטומאות שבמת אין מצטרפות זע"ז מפני שלא שוו בשיעורין כחצי זית בשר וכחצי זית חלב מצטרפין זה עם זה לחייב עליהן משום אוכל ומשום מבשל. אבני בית מנוגע ועציו ועפרו מצטרפין זה עם זה ר' שמעון אומר הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפין זה עם זה מפני ששוה טפח על טפח משם קצוע.
ב,א הנהנה והפוגם בשוה פרוטה מן הקדש מועל נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגמתו כאחד בדבר שדרכו ליפגם ובשעה שנהנה פגם ובשליח שעשה שליחותו ר' עקיבה אומר אם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודה רבי עקיבה לחכמים בדברים שאין בהם פגם כגון השירים ונזמים קטלאות וטבעות שאם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודים חכמים לרבי עקיבה בדברים שיש בהן פגם שאם נהנה ולא פגם שלא מעל נטל קרדום של הקדש ובקע בו אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל אם לאו לא מעל בא חברו ובקע בו כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל נטל חמור של הקדש ורכב עליה אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל ואם לאו לא מעל בא חברו ורכב כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל. נטל אבן של הקדש ובנאה בתוך ביתו קורה וקירה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. נטל פרוטה של הקדש ואמר הרי היא שלו לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין נתנו לספר אע"פ שלא ספר מעל ובעולה נתנו לחברו וחברו לחברו כולן מעלו.
ב,ב אין המועל אחר המועל במוקדשין אלא בהמה רבי נחמיה אומר בהמה וכלי שרת. הנהנה מחטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל שאין פגם למיתה. נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויפגום ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשליח בשעת שליחותו. הקדיש בשר לאורחין ואמר לו תן להן חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים שתים והן נטלו שלש שלש כולן מעלו ובעולה לא מעלו אלא אוכלין בלבד.
ב,ג פרוטה של הקדש יש לי בחלון והלך הבן והוציאה הבן מעל והאב לא מעל אם אמר לו אביו צא וטול האב מעל והבן לא מעל. נתן לו פרוטה ואמר לו צא וקח לי מקח מן השוק ונזכר בעל הבית שהוא של הקדש ולא נזכר השליח שליח מעל נזכרו שניהן שניהן לא מעלו וחנוני מעל כשיוציא נזכרו שלשתן לא מעל והמקח תפוס להקדש כיצד יעשה יוציא את חברו ידי מעילה נוטל פרוטה או כלי אומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מתחללת על סלע זו ועל קיתון זה ועל טלית זו שהקדש חל על הכל אין חל לא על העבדים ולא על שטרות ולא על קרקעות.
ב,ד נתן לו פרוטה ואמר הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות והלך והביא לו בכולה נרות בכולה פתילות שניהם לא מעלו. בעל הבית שלא נעשה שליחותו ושליח שלא שינה שליחותו בשוה פרוטה. אבל נתן לו מעה כסף ואמר לו הבא לי בכולה נרות בכולה פתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות שניהם מעלו בעל הבית שנעשה שליחותו בשוה פרוטה. ושליח ששינה שליחותו בשוה פרוטה. אבל אמר לו הבא לי מיוסף והביא לו משמעון משיחין והביא מציפורי השליח מעל נתן לו שתי פרוטות ואמר לו הבא לי אתרוג והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה שניה רמון שניהן מעלו. רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל שאומר אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן רע. נתן לו דינר זהב ואמר לו הבא לי חלוק והלך והביא לו בשליש חלוק ובשליש טלית שניהן מעלו רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל שהוא אומר לו לחלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן רע ומודה רבי יהודה בקטנית ששניהן מעלו שקטנית של סלע כקטנית של פרוטה.
ב,ה המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל אם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל חנוני כבעה"ב דר"מ ר' יהודה אומר כשולחני.
ג,א פרוטה של הקדש שנפל לתוך הכיס או שאומר פרוטה מן הכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי ואת השניה מביא אשם ודאי דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים אין מביא אשם תלוי ואת השניה כרת ושגגתו חטאת להיכן מעילה זו נופלת הנהנה מחטאת ומאשם הרי זה מוסיף מביא חטאת ואשם אחר כבר קרבה חטאתו ילך לים המלח כבר קרב אשמו יפול לנדבה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מקדשים קלים לאחר זריקת דמים מן העולה ומן האימורין מן קומץ ולבונה ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים יפלו ללשכה. מקרבנות צבור יפלו לנדבה מהקדש מזבח יפלו להקדש המזבח מהקדש בדק הבית יפלו להקדש בדק הבית.