Раздел (сэдер) Тоhорот
ק א,א חומר בשרץ שאין בשכבת זרע ובשכבת זרע שאין בשרץ חומר בשרץ שהשרץ לא חלקת טומאתו וש"ז חלוקה טומאתה. חומר בשכבת זרע ששכבת זרע מטמא בכל שהוא והשרץ אינו מטמא אלא בכעדשה.
ק א,ב חומר בנבלה שאין במי חטאת ובמי חטאת שאין בנבלה שמיעוט מי חטאת טמא ומיעוט נבלה טהור חומר בנבלה שבימי חטאת שלהן טהורין מטומאתן ומטהרין את הטמאים ואין מטמאין בצרופן מה שאין כן בנבלה. מי חטאת שיבשו הרי אלו טהורין. נבלה שיבשה אם יכולה לישרות ולחזור לכמות שהיתה מצטרף הרי זה טמאה.
ק א,ג חומר בטמא מת שאין בבועל נדה ובבועל נדה שאין בטמא מת שטמא מת טעון הזאה שלישי ושביעי מה שאין כן בבועל נדה חומר בבועל נדה שבועל נדה מטמא כר התחתון כעליון מה שאין כן בטמא מת ר' יוסי אומר זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית מן המת למה אמרו רביעית לפי שכל עובר תחלת ברייתו יש בו רביעית דם ודם הנדה כיוצא במרכב חומר בהן שאין במרכב ובמרכב שאין בהן שהן שוה מגען למשאן לטמא אדם ולטמא בגדים מה שאין כן במרכב חומר במרכב שהמרכב מטמא תחת אבן מסמא מה שאין כן בהן.
ק א,ד חומר בכזית מן המת שכזית מת פתחו בטפח והמת פתחו בארבעה טפחים. רבי נתן אומר להיות טמא מת לטמא שנים לפסול א'.
ק א,ה בשלשה דברים שוה סוריא לארץ ישראל ובשלשה לחוצה לארץ עפרה מטמא כחוצה לארץ והמביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ והמוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ. שלשה לארץ ישראל שהקונה שדה בסוריא כקונה בפרווד שבירושלים וחייבת במעשרות ובשביעית ואם יכול ליכנס לה בטהרה טהורין.
ק א,ו נכנסין לבין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים דברי ר"מ וחכ"א אין נכנסין אמר ר"ש הצנוע לפני רבי אליעזר אני נכנסתי לבין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים אמר לו מי חביב אתה או כהן גדול היה שותק אמר לו בוש אתה לומר שכלבו של כהן גדול חביב הימך אמר לו רבי אמרת אמר לו אפילו כהן גדול פוצעין את מוחו בגיזרין מה תעשה שלא מצאך בעל הפול ר' יוסי אומר כשם שהכל פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן דמים פר כהן משיח פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים ודמים של יום הכפורים הוי מה מעלה בין האולם ולמזבח ולמזבח ולהיכל אלא שלבין האולם ולמזבח נכנסין לעבודה ושלא לעבודה ולהיכל אין נכנסין אלא לעבודה בלבד.
ק א,ז אבא שאול אומר עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים שבבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לשם בכל שנה ושנה לעבודת יום הכפורים ארבע פעמים ביום ואם נכנס חמש חייב מיתה ולעליית בית קדשי קדשים אין נכנסין לה אלא לשנים לידע מה היא צריכה אמרו לו אין זו מעלה נכנסו מצורעים לפנים מן החומה לוקין את הארבעים זבין וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין שמונים טמא נכנס להר הבית ולא טמא מת אמרו אלא אפילו מת עצמו שנא' (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחנה לויה ר' שמעון אומר החיל ועזרת נשים בבית העולמים והטמאים שנכנסו לשם פטורין.
ק א,ח כל העזרה כשרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים והשוחט בתוכה חולין אסורין בהנאה והיא היתה חצר המשכן לפנים מן הקלעים שהיו במדבר. כל הטמאים שנכנסו משער נקנור ולפנים אפילו הן מחוסרי כפרה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאין שנכנסו לפנים ממחיצותיהן הרי אלו באזהרה נכנסים לקדש הרי אלו חייבים רבי יהודה אומר על פני הקדש במיתה ושאר כל המת באזהרה.
ק א,ט הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסין לוים אין לוים נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים אין טהורין נכנסין טמאין מצוה בתמימין אין תמימין נכנסין בעלי מומין מצוה שיכנסו בתיבות אין שם תיבות נכנסין דרך פתחים וכן הוא אומר (דברי הימים ב כט) ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר ויוציאו את כל הטומאה וגו' ר' יהודה אומר מחילות שתחת היכל חול ובגנו של היכל קדש אין אוכלין שם קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים והטמאין שנכנסו לשם הרי אלו פטורין.
ק א,י וכשם שהיו במדבר שלש מחנות מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל כך היו בירושלים מפתח ירושלים ועד פתח הר הבית מחנה ישראל. מפתח הר הבית ועד שערי נקנור מחנה לויה משערי נקנור ולפנים מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר מטעם מסעות אין בהם משום קדושה ואין חייבין עליהן משם טומאה. <וכמה הוא כדי להעלות ארוכה רואין אותו כאילו ייחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה קטנה אם יכול לחיות הימנה טמא ואם לאו טהור.>
ק א,יא רבי מנחם ברבי יוסי אומר עיירות מוקפות חומה מקודשות מארץ ישראל שמשלחין מתוכן את המצורעין והבית צמות בתוכן לאחר שנים עשר חודש ומסבבין בתוכן המת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו וכה"א (דברי הימים ב כו) וישכב עוזיהו עם אבותיו ויקברו אותו [עם אבותיו] בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלוך יותם בנו תחתיו ר"ש אומר כשם שאין זבות נדות ויולדות נכנסות להר הבית כך משכבן ומושבן כיוצא בהן.
ק ב,א כלי נתר ב"ש אומרים מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרש ומאחוריהן ככלי שטף וב"ה אומרין כלי נתר הרי הן ככלי חרש לכל דבר. ר"ש בן אלעזר אומר בלשון אחרת ב"ש אומרים מטמאין כחצי כלי ומטמאין ככלי שלם וב"ה אומרים כלי נתר הרי הן ככלי חרש לכל דבר יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג לוג וכל מטה הימנו. מלוג ועד סאה וכל מטה היעמנו מסאה ועד סאתים בחצי לוג סאתים וכל מטה מהן. מסאתים ועד ג' ועד חמש סאין בלוג חמש וכל מטה מהן רבי עקיבה אומר מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג מכאן ואילך בלוג נשתקעו דברים ולא נאמרו עכשיו ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב חצבים גדולים שני לגין הפכין והגלילין והחביונות שביהודה יש להן קרקרנות ואין להן דפנות. הסילונית והקרמיון שעשה בהן בית קבול מים או צרורות טמאין אלו לגין פרוסה טהורה מגופפת הרי זו טמאה הכסא והספסל וכל מדרס כלי חרס טהורין רבי יוסי אומר אף הספינה ומגופת היוצרין רבי נחמיה אומר חילוף הדברים משפך של מתכת בין של בעלי בתים ובין של דבלין טמא ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית של בעלי בתים טהור ושל רוכלין טמא מפני שהוא כשל מדה דברי ר' יהודה בן בתירה ור' עקיבה אומר מפני שהוא מטה על צדו ומריח בו את הלוקח. כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות ונירות שמשתמש בהן עראי ומשליכן טהורין ואם התקינו לתשמיש טמאין. כסוי אלפס בזמן שנקוב ויש לו חדוד טהור אין נקוב ואין חדוד טמא מפני שמכנסת לתוכו את הירק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מפני שהופכה עליו את הרוקמה זה הכלל כל המשמש כפוי בכלי חרס טהור.
ק ב,ב גסטרא שנסדקה בכבשן כיצד משערין אותה אם היו שבריה שוין ותוכה מאדים בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתה נסדקה. בית תבלין של עץ העשוי מגורות מגורות ואין ליזבז טמא א' מהן במשקה הוא טמא וחברו טמא ובשרץ כולו טמא נפלו משקין על גבי הרחב שלו ר' יוסי אומר משם ר' יוחנן בן נורי חולקין את עביו המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור נפלו משקים על גבי שפתו החיצונה נדון כאחורים קבעו במסמר חיבור לטומאה ולהזאה תקעו חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה. נוטל ונותן אין חיבור לא לטומאה ולא להזאה.
ק ב,ג מסרק של צרצור ר' אליעזר אומר אין מטמא באויר וחכ"א מטמא באויר העשוי לכך ולכך כגון הכבכב והאילפס והקדרה מטילין אותו לחומר להכניס ולהוציא טומאה לאחרים ככונס משקה אבל הוא עצמו אין טהור אלא במוציא זיתים בלבד. נבלי יין שיעורן במשקין ור"ש אומר בזרעונין <שעורו במשקין ור"ש אומר בזרעונין> נסטרא שיעורה במשקה והעתיקה ה"ז טהור הפכין הגלילין שמוליכין בהן שמן למרחץ והצרצורין והשקורין עד שלא הוסקו טהורין ומשהוסקו טמאין והסקין והנאין טמאין חרש שפירש מן חבית ומן הקדרה אם מקבל כשיעור טמא אם לאו טהור נקב ועשאו בזפת טהור שכלי חרש שטהור שעה אחת אין לו טומאה לעולם.
ק ג,א הביא שברי כלי חרס ודיבקן זה לזה ועשאן תנור ועשה להן טפלה בין מבפנים ובין מבחוץ והסיקו אע"פ שאין בכל אחד ואחד כשיעור כולן מיטמאין. מגע ובאויר הקנונים הגדולים שטפלום ביבלות ובאדמה הרי אלו הן חיבור הטבילן הרי זו חוצצת עליו חרש שטיפלו להיות מבשל הרי זה אינו חיבור היקרין שטפלן להיות זופת בהן הרי אלו חיבור מודים חכמים לרבי מאיר ולר' שמעון במיחם שטיפלו עד מקום שהאור שולט בו שהוא חיבור ועד מקום שאין האור שולט בו שאין חבור הטבילה אין חוצץ עליו. בחדוק קרויה הברויא הרי זה חיבור הטבילה הרי זה אינו חבור. הטבילה אינה חוצצת עליו כשות שלקטן הרי זה אינו חיבור הטבילן צואה שעל הכסא אינה חוצצת עליו האבר והבשר המדולדלין באדם הרי אלו אינן חיבור טבל אין חוצצין עליו.
ק ג,ב הזפת חיבור בכלי מתכות בדבר הראוי לה אבל דבר שאין ראוי לה הרי זה אין חיבור הטבילו הרי זה חוצצת כיצד קיתון הניקב ועשאו בזפת הרי זו אינו חיבור הטבילו הרי זו חוצצת עליו אבל חבית שניקבה ועשאו בבעץ ובקנטרין ובגפרית ובזפת ובסיד ובגפסית חיבור ושאר כל הדברים אינו חיבור ורבי עקיבה מטמא בשל עץ מפני שהוא מינו.
ק ג,ג עריבה גדולה של חרס אע"פ שבאה במדה טמאה נפחתה במוציא זיתים אע"פ שהוא מטה על צדה ולש בה טהורה שמתחלה לא לכך נעשית.
ק ג,ד המביא ארניות ותנורין וספלים וכלי חרש מחוצה לארץ לארץ עד שלא הוסקו טמאין משום ארץ העמים וטהורין משום כלי חרש הוסקו טמאין משום כלי חרש וטהורין משום ארץ העמים נמצאת אומר בשעת שהן טמאין משום ארץ העמים טהורים משום כלי חרש ובשעת שהם טמאים משום כלי חרש טהורים משום ארץ העמים הביא עפר ממקום הטומאה ונבלו במקום הטהרה או ממקום הטהרה ונבלו במקום הטומאה טמא נבלו על גבי הסלע אפילו במקום הטהרה טמא. הלובן לבנים בבית הפרס במקום הטומאה טמא במקום הטהרה טהור ר' שמעון אומר אפילו לבינה מבית הפרס ממקום הטומאה טהור שלא אמרו אלא גוש כברייתו. חזקת חרסין הנמצאין בכל מקום טהורין חוץ מן הנמצאין בבית היוצר מפני שרובן מן הגסטראות חרש שפירש מדפנה של חבית ומן דפנה של קדרה ר' שמעון בן אלעזר אומר משם ר"מ וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה ניטלה האוזן ונשבר החידוד ר' יהודה מטמא וחכמים מטהרין שכלי שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם.
ק ג,ה חבית שנפחתה ומקבל על דפנה או שנחלקה כמין שתי עריבות ר' יהודה מטהר וחכמים מטמאין שמתחלה לכך נעשית להיות מוטה על צדה ומוציא מה שבתוכו לצדדין ואם היתה גיסטרא הרי זו טהורה שלא אמרו שירין לשירין אלא שירין לכלים איזו היא גיסטרא כל שנסדקין אזניה ואפילו אחת מהן נסדקה למטה מאזניה אע"פ שאזניה קיימות הרי זו כגיסטרא ואם מתחלה עשאה יד של אזנים נדונת כחבית היתה מוטה על צדה כמין קתדרא הוא הדבר כל המתקבל עמה מים בשעה שהוא מערה משקין לתוכה מטמא במגע ובאויר כל שאין מקבל עמה מים בשעה שמערה משקין לתוכה מטמא במגע ואין מטמא באויר.
ק ג,ו שולי הקרפאות ושולי הקיסום הצידוניים וכלי חרש ששוליו חדים וכדברי ר' נתן הקוז והקוד הבבלי שנסדקו מלמעלה ומקבלין כשיעור מלמטה אע"פ שאינן יכולין לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחלתן שולי כלי עצים וכלי זכוכית וכלי עצם קרטיסין שפן ועשאן ומקבלין כל שהן טמאין היה שוות מן השפה הפנימית ולפנים הימנה ולחוץ טהורה כלי חרש מקבלין טומאה משתגמר מלאכתן דברי ר"מ ר' יהודה אומר משיצרפו בכבשן צרפן אפילו בגפת טמאה ואינו חושש שמא מיצה משקין ומשם רשות עם הארץ אין חושש להן וחבירתה אפילו בא לאחר שלשה ימים ונוטל.
ק ג,ז גילה חפאין ומצא אבק על גבי כלים הרי זו נוטל אחד כולו ברשות בעם הארץ מקום שמשקעין את הנאות בטיט הלבן והחבור עומד על שיקוע. העמוד שהוא עומד אינו טמא אלא אותו עמוד בלבד חבור עומד מלמעלה ועם הארץ עומד מלמטה ושולה ונותן לו ועם הארץ נאמן לומר לא טמאתי מפני שהוא בחזקת המשתמר.
ק ד,א תנור של לבנות תחלתו בכל שהוא ושיריו ברובו שר"מ אומר תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה תנור מאימתי מקבל טומאה משהוסק כדי לאפות בו סופגנין רבי יוסי אומר רואין את העצים שהוסק בהן כאילו <לא> הוסקו לאחר רדיית הפת רשב"ג אומר משם רבי יוחנן טפילת התנור עד כמה חיבור לתנור עד כדי צורך וכמה הוא צורך בתנור טפח ובכירה ג' אצבעות.
ק ד,ב שלש אבנים שחברן זו לזו ועשאן תנור ועשה להן טפילה בין מבפנים ובין בחוץ מטמאות במגע ובאויר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר מבפנים מטמאות במגע ובאויר ומבחוץ מטמאות במגע ואין מטמאות באויר חיברן לתנור ולא חיברן זו לזו מטמאות. חיברן זו לזו ולא חיברן לתנור הרי הן כירה חפר בארץ ועשה להן טירה טהורה וטירת כירה טהורה.
ק ד,ג תנור שהסיקו להיות צולה בו טמא. להיות טומן בו אונין של פשתן טהור שאינו עושה מלאכה בגופו. תנור שהסיקו עד שלא נגמרה מלאכתו ר' יהודה אומר טהור א"ר יהודה זה היה מעשה בתנורי כפר סוגגא והיה רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין מפני מה מוסף תנור של נחתומין טמא מפני שהוא סומך עליו שפוד של צלי ורבי יהודה אומר מפני שהוא תולה יורד בשפוד ונותנה עליו רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי יוחנן הסנדלר מוסף תנור טפח מוסף יורה של שולקי זיתים טפחיים ואינו מטמא באויר אלא כנגד המוסף ומאימתי הוא מטמא משיתחיל לשולקו.
ק ד,ד תנור הניתן בו עפר עד חציו מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין חולקין כלי חרס אלא כולה מטמא באויר רבי יוסי אומר מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי רבי מאיר וחכ"א אין חולקין אלא כולה מטמא במגע ובאויר אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בזמן שנתן בו עפר ואח"כ הסיקו אבל הסיקו ואח"כ נתן בו עפר כולו מטמא במגע ובאויר ומודה ר' יהודה לחכמים בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן ומירחו בטיט מן הצדדין שהוא טמא וחכ"א בין כך ובין כך טמא.
ק ד,ה תנור שחצצו לשנים והוסק אחד מהן ונטמא הוא טמא וחברו טהור בשרץ כולו טמא והעובי שביניהן כולו טמא הוסקו שניהן ונטמא א' מהן רבי יוסי אומר משם רבי יוחנן בן נורי חולקין את עביו המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור בד"א בזמן שחצצו ואח"כ הסיקו אבל הסיקו ואח"כ חצצו מטמא במגע ובאויר נטמא א' מהן במשקה הרי חברו טהור.
ק ד,ו תנור שנחלק לשנים ואפילו כל שהוא ואפילו מבית האומן טמא לפי שאי אפשר לכוין.
ק ד,ז תנור של סדקין שנתן הסדק כלפי הזוית ומירחו בטיט מן הצדדין רבי נתן מטמא מפני שזוית מחברתו וחכמים מטהרין. דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור טמא. תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקים מגולה טמא נתן חול לצרורות טהור כפרן טיט על גבי הסדק טמא חרש על גבי סדק טהור מירחו בטיט מלמעלה או שעשה לו מעלה מבחוץ טמא מפני שהטפלה עושה את כולו אחד. נתן עליו טיט חרסית אדמה סיד וגפסית אפילו כל שהוא ואפילו מבית האומן טמא. זפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללין וכן דבר שאין עושין בו תנורים טהור כללו של דבר כל דבר שאין עושין בו תנורים אין מחבר את הסדקין.
ק ד,ח תנור שבא מחותך מבית האומן עשה לימודין ונתן עליו טהור מירחו בטיט טמא נטמא סילק את הלימודין טהור החזירן לו טהור מירחו בטיט מקבל טומאה ואין צריך להסיקו שכבר הוסק משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור' שמעון מטמא מיד תנור של חלונות שכל אחת ואחת פחותה מארבעה טפחים והיתה בהן אחת שיש בה ארבעה טפחים היא מטמאה במגע ובאויר והשאר מטמאות במגע ואין מטמאות באויר. תנור של חוליות שכל אחת ואחת פחותה מארבעה טפחים והיתה בהן אחת שיש בה ארבעה טפחים היא מטמא במגע ואין מטמא באויר והשאר טהור. רבן שמעון בן גמליאל אומר הרוצה לעשות לו תנור בטהרה מביא תנור של סדקים ומביא תנור של חרש ומלבישו מבחוץ ונותן חול או צרורות בינתים ואע"פ שעשה טפלה לחיצון טהור. פיטים שקירו לו ועשאו תנור ועשה לו טפלה מבחוץ אע"פ שמקבל טומאה על דפנותיו כשיעור טהור.
ק ד,ט תנור מאימתי טמא משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור"ש מטמא מיד. רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי שילא הטיחו בטהרה ונטמא מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של רבי חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשטו את חלוקו כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מהוא.
ק ד,י תנור של מתכת שעשה לו טפלה ועשה לו מוסף וחלקו לשנים ונטמא א' מהן באויר הוא טמא וחברו טהור נגע בו השרץ מתוכו הוא מטמא במגע ובאויר וחברו מטמא במגע ובאויר וטפילה טהורין נגע בו השרץ מאחריו כולו מטמא מגע אחד ופוסל אחד נגע בו כזית מן המת מאחריו כולו מטמא מגע שנים ופוסל אחד ואוירו מטמא אוכלין ומשקין וידים מפני שנעשה אב הטומאה ומטמא את גופו דברי רבי רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משם אביו אינו מטמא אוכלין ומשקין וידים שאין כלי חרש מטמא מאחוריו. ניקב נפגם נסדק ועשאו בטיט אפילו כל שהוא טמא נפל השרץ לאוירו כולו מטמא במגע ובאויר נפל לתוכו שלא באהל כולו מטמא אוכלין ומשקין וידים בין מתוכו ובין מאחוריו כללו של דבר שהוא טמא משום כלי חרס נדון משום כלי חרס משום כלי מתכות נדון משום כלי מתכות מירחו בטיט בין מבחוץ בין מבפנים טהור ר' יהודה אומר מבפנים אם להטיחו בפני עצמו טהור ואם לאו טמא בין כך ובין כך טמא משום כלי מתכת. כירה של מתכת שעשה לה מגור ועשו לה פטפוטים טהורה מירח בטיט בין מבפנים ובין מבחוץ טהורה רבי יהודה אומר מבפנים אם יכול להטיחו לעמוד בפני עצמו טהורה ואם לאו טמאה משום כלי מתכות.
ק ה,א שלשה מסמרים שלש יתידות שלשה פטפטין שנתן בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדרה טמאה ורבי יהודה מטהר עד שיחברם זה לזה בטיט ומודה רבי יהודה שאם נתנן על גבי האבן וחיברן לה שהיא טמאה מפני שהאבן מחברתן.
ק ה,ב שלש אבנים שחברן זו לזו ולא חברן בקרקע חברן בקרקע ולא חברן זו לזו טמאות ורבי יהודה מטהר עד שיחברם זו בזו בקרקע וכמה היא חיבורן בטיט כל שהוא.
ק ה,ג שתי אבנים גדולות שתי חליות של עמוד שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול אינו טמא אלא צורך וכמה הוא צורך מקום שפיתה טפח שתי חביות ב' הלפסין ושתי קדרות כירה ונטמא ביניהן מטמא במגע ובאויר ותוכן טהור והעובי שביניהן חולקין המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור רבי יהודה אומר עליו ועל היין אם ניטל הכותל והיין עומד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא.
ק ה,ד כירה שנותנה על גבי הטיף של אבן אינו טמא אלא צורך וכמה הוא צורך רשב"ג אומר משם רבי יהודה צורך שלש אצבעות רבי נתן אומר אם ניטלת כירה והטיף עולה עמה חיבור ואם לאו אינו חיבור רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אם מטה את הטיף וכירה עומדת הרי זה חיבור ואם לאו אין חיבור.
ק ה,ה הקלתות של בעלי בתים שנפחתה הרי זו טהורה וכמה היא שיעורה בפיזור גחלין חצר הבירה רבי שמעון אומר נטמאת הבירה נטמאת החצר נטמאת החצר לא נטמאת הבירה ואם היתה חלקה טהורה רבי יהודה אומר ניטלת כאחד טמאה אם לאו טהורה.
ק ה,ו בית הבד ובית הטבלים ובית הגר הבנויים בבירה תוכן נידון כאחורי כירה בית היוצא מן הבירה עד שלש אצבעות טמא פחות מכן טהור דברי ר"מ ורבי שמעון מטהר. כסאו שעשאו דכין אע"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו דכין טמא עד שיקבענו במסמר דכין של מתכת של בעלי בתים אע"פ שהטיט שוקע בו טהור עשה לו פטפוטים טמא כוורת של תבן של בעלי בתים העשויה ככפיפה אע"פ שהטיט שוקע לתוכה טהורה עשה לה פטפטין טמאה דכין של אולירין אע"פ שעשה לו פטפטין טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע.
ק ה,ז ארבעה פטפוטי כירה שנטלו שנים מהן אלכסון שנים השניים מטמאין במגע ובאויר מפני שהוא שופת עליהן את האילפס ואת הקדרה דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר שהיה רבי שמעון אומר כל פטפוטי כירה אין מטמאים במגע.
ק ו,א אין כלי חרש מיטמא אלא באב הטומאה ומשקין. כל שאב הטומאה בשעתו ובא להקל עליו אפילו בביאת מים מטמא אחד לפסול אחד אין מטמא אדם וכלי חרש. כל שאב הטומאה בשעתו לא היקל עליו אלא בביאת מים לטמא אחד ולפסול אחד הרי זה מטמא אדם וכלי חרש כל המטמא אדם מטמא כלי חרש חוץ מן המשקין. כל שכלי חרש מטמא מתוכו מטמא מאחוריו ואין טומאה לכלי חרש אלא מאוירו. ובהיסט ע"ג האבן מסמא אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וידים.
ק ו,ב כוורת פחותה פקוקה בקש ומשולשלת לאויר תנור ושרץ בתוכה התנור טמא שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין ורבי אליעזר מטהר אמר רבי אליעזר מקל וחומר אם מצלת היא מיד אהל המת החמור אינו דין שתציל מיד כלי חרש הקל א"ר יוחנן בן נורי נמתי לו לר"א אם הצילו אוהלין מיד אוהלין באהל המת שכן חולקין אוהלין יצילו אוהלין מיד אוהלין באהל השרץ שאין חולקין כלי חרש א"ר יוסי נמתי לו לרבי יוחנן בן נורי תמיה אני אם קבל הימך ר"א תשובה אלא תשובה לדבריהם אם הצילו אוהלין מיד אוהלין באהל המת שכן הוא עושה טפח על טפח בבית טהור יצילו אוהלין בשרץ שכן הוא עושה טפח על טפח בכלי חרש טמא אמר רבי היא תשובת רבי יוסי היא תשובת רבי יוחנן בן נורי. הכל מצילין מיד כלי חרש אפילו כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה חוץ מן האדם כיצד טהור שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו והכניס ראשו לאויר תנור טמא ומטמא ואין חוששין שמא מחוברים במעין. הסגוס והרדיד שהיו נתונים על פי התנור משוקעין לתוכו שרץ בתוכו התנור טמא שרץ בתנור אוכלין שבתוכן טמאים אין לך שהוא מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך כלגון הסל והקופה והחמת.
ק ו,ג הסל והקופה והחמת שהיו נתונין בתנור ופיהן למעלה מן התנור השרץ בתוכן התנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכן טהורין ניקבו ועשאן בטיט שרץ בתוכן התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה שרץ בתוכו אוכלים שבתוכה טמאין.
ק ו,ד חבית שהיא משוקעת בתנור ופיה למעלה מן התנור השרץ בתוכה תנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין ניקבה ועשאה טיט שרץ בתוכה תנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין ואם עשאה בזפת התנור טהור שהזפת חיבור לה ושאר כל הכלים שעשאן בזפת אין הזפת חבור להן.
ק ו,ה חבית שהיא נתונה על פי התנור פיה לצד זה ושוליה לצד זה השרץ בתוכה התנור טהור שרץ בתוכה אוכלין שבתוכה טהורין היתה דופנה מעובה לתוכה שרץ בתוכה תנור טמא שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין. קדירה שהיא מליאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתינה בתוך התנור שרץ בתנור אוכלין ומשקין שבקדירה הוי טמאין התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה כלי שטף שהוא מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור הרי זה טמא. שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ.
ק ו,ו שלשה דברים מצילין באהל המת. הבלועין וצמיד פתיל ואוהלין. יש בבלועין שאין בצמיד פתיל ואוהלין יש בצמיד פתיל ואוהלים שאין בבלועין. הבלועין מצילין על הטהורין מלמטה ואין מצילין על הטמאין מלמטה. הבלועין אין מיטמאין במשא הזב וצמיד פתיל ואוהלין מיטמאין במשא הזב. החמת והכפישה שנפחתו במוציא רימונין אע"פ שבטלו מתורת הכלים מצילין באהל השרץ.
ק ו,ז השרץ שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה היא טהורה והתנור טהור בא הטהור ואחז בו והעלהו מטמא ונטמא החמת חזרה החמת וטמאה את התנור.
ק ו,ח שני תנורים זה על גבי זה וחבית משוקעת ביניהן ופיה בעליון ושוליה בתחתון שרץ בחבית התנור טהור שרץ בתחתון אוכלין ומשקין שבחבית טהורין שרץ בעליון אוכלין ומשקין שבחבית כנגד אוירו של עליון טמאין. תנור ששפתיה שופעות לתוכו ונפלו שם משקין משם ר' נחמיה אמרו מביא אמה או מחק של מתכת ונותנה עליו הימנו ולפנים טמא הימנו ולחוץ טהור שפתיו שופעות לאחוריו נידון כאחוריים ר' אחא אומר משום רבי עקיבה עין של תנור שעשאה בעפר או בצרורות אינה מביאה טומאה לתנור אלא בפותח טפח מן הסתומה ולפנים מטמא במגע ובאויר מן הסתומה ולחוץ מטמא במגע ואין מטמא באויר.
ק ו,ט כור של נפחין שהוא עומד בארץ וחיברו בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה טמא ואינו טמא אלא המשמש את הצורך כירה שנתנה על גבי ארובה העליונה אע"פ שהוא שופת עליה את הקדירה טהורה עשה לה פטפוטין טמאה פורנא הרי זו טהורה שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ר' מאיר אומר משם רבן גמליאל אם יש לה ליזביז טמאה ר' יהודה אומר משם ר"ג אם יש לה ספונאות ר' יוסי אומר משם ר"ג אם יש לה שפיות וכולן שם אחד הן. גפת שנעשית בטהרה ונפלה לאויר התנור אפילו בשעת הסיקו טהור ושנעשית בטהרה ונטמאת נפלה לאויר התנור בשעת הסיקו טמא שלא בשעת הסיקו טהור ור' שמעון מטהר ר"א בר"ש אומר ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין בד"א בחדשה אבל בישנה הכל מודין שהיא טהורה ואי זו היא ישנה לאחר שנים עשר חדש אבא יוסי בן דוסאי ורבי יוסי בן המשולם אומר נגבה לאחר ל' יום לא נגבה אפילו לאחר שנים עשר חדש.
ק ו,י פתילה שהיא מליאה משקין טמאין ונגבו מבחוץ ונפלו לאויר התנור בשעת הסיקו טמא שלא בשעת הסיקו טהור אבל ספוג בין כך ובין כך טמא מפני שהוא עשוי להכניס רבי מאיר מטמא בגמי מפני שאיגראנמין בודקין את היין רבי יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה.
ק ז,א מחט וטבעת שנמצאו במגופה של חבית בצדה של חבית אם היו טמאין לא טמאו את החבית ואם היו טהורים אין החבית מצלת עליהן באהל המת נמצאו למעלה משפתה של חבית כנגד תוכה של חבית בין שהטיט צף תחתיהן ובין שאין הטיט צף תחתיהן אם היו טמאין לא טמאו את החבית ואם היו טהורין חבית מצלת עליהן באהל המת נמצאו למטה משפתי' כנגד תובה של חבית בזמן שהטיט צף תחתיהן אם היו טמאין טמאו את החבית אם היו טהורין אין החבית מצלת עליהן באהל המת.
ק ז,ב שרץ שנטמא באפרו של תנור למטה מנחושתו של תנור טהור מפני שיש לו במה יתלה מחט או טבעת שנמצאו באפרו של תנור טמא מפני שאין לו במה יתלה ר' שמעון אומר כעין שני שעורין מן האמצע נכנס ומן הצד אינו נכנס.
ק ז,ג כיצד בודקין כלי חרס לידע אם אינו ככונס משקה היה ממלא עריבה מים ונותן את הקדרה לתוכה ואם לא כנסה בידוע שאינו ככונס משקה ר' יהודה אומר בתחלה היה כופף את הקדרה לתוך עריבה ונותן לתוכה מים ואם לא כנסה בידוע שאינו ככונס משקה היה נותנו ע"ג האור והאור מעמידו בידוע שאינו ככונס משקה אין האור מעמידו בידוע שהוא ככונס משקה ר' יוסי אומר אם נותנו ע"ג הרמץ והרמץ מעמידו בידוע שאינו ככונס משקה אין הרמץ מעמידו בידוע שהוא ככונס משקה.
ק ז,ד עצמות והעופות וגולמי כלי מתכות וכלי עץ מצילין צמיד פתיל ור' יוסי מוסיף אכסי קמטרא ומוקף חקק שבבקע' ושבקורה והמיעך שבחבית אין מצילין צמיד פתיל ואם בהן טפח על טפחים מצילין.
ק ז,ה חבית שכפאה על הפתיל ומירח שפתותיה על הכותל מצלת על מה שבתוכה ועל מה שכנגדה בכותל כפאה ומירח שפתותיה עם הקרקע מציל על מה שבתוכה ועל מה שכנגדה בקרקע ר' אליעזר אומר כפוי על פיו אינו מציל ומודה ר' אליעזר בשני פסין ושתי קדרות שכפאן זה על גבי זה ומירחן בטיט מן הצדדין אין מצילין בצמיד פתיל ואם היה כלי קטן ואין בו טפח על טפח וכפוי על פיו אינו מציל.
ק ז,ו אין מקיפין בקסטרון מפני שהוא פתיל ואינו צמיד ואם עשאו לחיזוק הרי זה מציל כפיתין של מורייס שנפתית עם השפה ושפתותיהן נראין אע"פ שהטיט שוקע לתוכן מלא זרת אינן מצילין שכל מי שאינו מציל באהל המת באהל השרץ. רי"א אין צמיד פתיל מבפנים וחכ"א יש צמיד פתיל מבפנים כיצד חבית שניקבה וסתמוה שמרים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת נתקלפה והזפת שלה עומד ר' יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת.
ק ז,ז עין של תנור שעשה לה לימודין מבפנים ר' יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים ר' יהודה אומר אינה מצלת וחכ"א מצלת כפאה על פי החבית ומירח דופנותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית ר' יוסי בר' יהודה אומר על שבחבית אינה מצלת עד שימרח עם השפה. החמת מעור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצירף למטה הרי זה מצלת עור הדג והנייר שהלביש בהן את החבית וצדדן למטה אע"פ שמירח בטיט מן הצדדין אינן מצילין <שכל שאין מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ>.
ק ז,ח קדרה שכפאה על פי חבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלית על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית נתנה כדרכה וטמאה אין כלי טמא חוצץ.
ק ז,ט שני לפסין ושתי קדרות שכפאן זו על גב זו העליון כנוס אע"פ שמירח בטיט מן הצדדין אינן מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ. משפך אינו מציל דברי ר"מ וחכ"א מציל בכסוי. ואין טהרה לכלי חרס אלא שבירתו ואפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר מלאו סיד וגפסית רשב"ג מטהר.
ק ז,י שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודפנותיהן מאחריהן אין ממלאין בהן ואין מקדשים בהן ואין מזין בהן ואין מצילים בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי קרדסן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר"מ וחכ"א כל כלי חרס שמאחר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. שולי כלי עץ כלי עצם וכלי זכוכית אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. קירדסן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין מהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס. שברי כלי חרס שמקבלין אפילו כל שהן ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין מהן אין מצילין בצמיד פתיל אבל מצילין מיד כלי חרס. שברי כלי מתכות חזרו לטומאתן הישנה גולמי כלי מתכות הרי הן ככלים אלא שהן טהורין.
מ א,א רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל טומאה אלא לטומאת נפש רבי שמעון אומר אפילו כלי מתכת שהיה טמא טבול יום וטמא מת וחזר להיות טבול יום העושה כלי מן העקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה ומכלי גדול שעשאו לגבות בו את המכס ר' מאיר מטמא וחכמים מטהרין ר' יוסי אומר העושה מן הקציצות טמאין ר' יוחנן בן נורי אומר העושה כלים מן הגרודות טמאין אמר רבי אלעזר בר' יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המסמרות שידוע שנעשה מן הכלים שהן טמאים ועל המסמרות שלא ידוע שנעשים מן הכלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שבית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין.
מ א,ב העושה כלים מן הגרוטאות בין משל ארץ ובין משל חוץ לארץ טמאין ר' יהודה אומר העושה כלים מן הגרוטאות של ח"ל טהורים כלים הטהורין שאנכן באנך הטמא טהורין העושה כלים מן האנך הטמא טמאין קרדום שעשאו מן הטמא ועשפו מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשפו מן הטמא טמא הכל הולך אחר עושה מלאכה. עשאו מן הטהור אע"פ שחסומיתו מן הטמא טהור. קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא הכל הולך אחר המקבל. כוורת שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללין טהורה עשאה מן הגללין ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים דברי רבי נתן אומר עד שיהו שולים מקבלין. החלמא והגללין שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה על מחצה רא"א שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו א"ר יוסי בא ר' יוחנן בן נורי אצל ר' חלפתא אמר לו מה אתה אומר בפיקה של מתכת אמר לו טמאה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבה מטהר.
מ א,ג קלוסטרא רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריא אומרת שומטה מן הפתח זה ותולה בחבירו בשבת כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריא. סמפוניא מצופה טהורה עשה בית קיבול כנפים טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. חליל המצופה טהור עשה בו בית קיבול כוסות טמא ואין טמא אלא המשמש את הצורך. והכוסות שלו טמאין ואינן חיבור לו. היתה מצופית של מתכת כלי חיבור למציבות חצוצרת של פרקים הרי זו טמאה. נתפרקה העליונה טמאה והתחתונה טהורה. מסמר שהוא מוציא בו הפתילה ומלקחיים שהוא ממעך בו הפתילה טמאין. מסמר שהוא מעלה ומוריד בו קנה לבסיס טהור ורשב"ג מטהר. עשאו בבעץ ובקסטרון חיבור לטומאה ולהזאה. תקעו חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה. נוטל ונותן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה. הרחוש שנפרץ ושניטל עוקצו טהור נשתיירו בו אונקליות מכאן ומכאן טמא קטלא שחליות של אלמוג אחוזות באונקלאות של מתכת הרי אלו טהורות שאין עשויות אלא לחיזוק. נתפרקה. כל אחת ואחת טהורה בפני עצמה ר' אליעזר אומר צינורא של כוס טהורה בפני עצמה.
מ א,ד כל הפרצופות טמאין ופרצוף הדקה טהור מנעל שלו של מתכת ה"ז טמא טמא מת. כל החותמות טהורין ואינו טמא אלא חותם של מתכת שחותמין בו בלבד. קמיע של מתכת הרי זה טמא טמא מת. נתפרק. התחתון טמא והעליון טהור. עור שכורך בו את הקמיע טמא פשטו טהור מטמא ומטהר אפילו עשרה פעמים. פסלין שהוא כותב עליו את הקמיע טהור ספת הימנו ונעשה חוליא לתכשיט טמאה אפטט שיש בו מתכת הרי זה טמא טמא מת כל תכשיטי בהמה כגון השירים הנזמים והקטלאות והטבעות טהורין ואין טמא אלא זוג המשמיע קול לאדם. העושה זגין למכתשת ולעריסה ולמטפחות הספרים ולמטפחות התינוקות טהורין עשה לה הענבילין טמאין ניטלו ענביליהן טהורות. זוג של דלת טהור של בהמה טמא זוג של דלת שעשאו לבהמה טהור ושל בהמה שעשאו לדלת אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר טמאה.
מ א,ה חזקת זגין הנמצאין בכ"מ טהורין חוץ מן הנמצאים בכרכין מפני שרובן של דלתות הן אמר לאומן עשה לי שני זגין א' לדלת וא' לבהמה עשה לי שתי מחצלות אחת לשכיבה ואחת לאוהלין עשה לי ב' סדינין א' לצורות וא' לאהלין הרי אלו טמאין עד שעה שיפריש ור"ש מטהר עד שעה שיפריש אבל אומן שהוא עושה ומניח זגין לבהמה לדלתות ומחצלות לשכיבה ומחצלות לאהלין סדינין לצורות וסדינין לאהלים אם רוב מן הטמא טמא עד שיפריש לטהרה אם רוב מן הטהור טהור עד שיפריש לטומאה.
מ ב,א טבעת שהוא חוגר בה את מתניו ומקשר בה בין כתפו טהורה ואין טמא אלא טבעת של אצבע בלבד. טבעת בין חקוקה ובין שאינה חקוקה טמאה ומצופה טהורה אמר תלמיד א' מתלמידי גליל העליון לפני ר"א שמעתי שחולקין בין טבעת לטבעת אמר לו שמא לא שמעת אלא לענין שבת שהיוצא בחקוקה חייב ושאין חקוקה פטור. מחט בין נקובה ובין שאין נקובה טמאה ומצופה טהורה עוד אמר תלמיד א' מתלמידי גליל העליון לפני ר"א שמעתי שחולקין בין מחט למחט אמר לו שמא לא שמעת אלא לענין שבת שהיוצא בנקובה חייב ושאין נקובה פטור.
מ ב,ב שלשלת דוסקאות הרי זו טהורה ושל משוחות הרי זו טמאה מפני שממתיח בה את אוהלין. ושל קופלאות ושל שאר כל הכלים המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור. שלשלת הסיטונות טמאה מפני שהיא עשויה לכפיתה של בעלי בתים אם התקינה לשמירה טמאה רבי יוסי אומר אחד החוט ואחד השלשלת ואחד המשיחה היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה.
מ ב,ג קנה מאזנים של סרוקות יש בו אונקיות ואין בו אונקלאות יש בו אונקלאות ואין בו אונקיות טמא פרשו <אונקלאותיו> טהור וכשהוא מחברן חיבור לטומאה ולהזאה. דלוסקת הנעול וכן קלוסטרא הנעולה חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה. טורטיני שיש בה בית קיבול מעות טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך הכיפים שלו של מתכת בין מקבלות ובין שאין מקבלות טמאה ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית מקבלות טמאות ושאין מקבלות טהורות חיברה לקנה וקנה לטורטני כולו חיבור אחד. פיקטו שיש בה בית קיבול שמן טמאה בית קיבול נר טהורה ואינו מטמא אלא המשמש את הצורך תמירות שלה של מתכת בין מקבלות בין שאין מקבלות טמאות ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית מקבלות טמאות ושאין מקבלות טהורות.
מ ב,ד מנורה שיש בה בית קיבול שמן טמאה בית קיבול נר טהורה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך ומסמר שהוא תולה בו את המשפכים טהור והמשפכים טמאין ואין חיבור לו אקונביאות שבמגדלים שבקנופות והסופין והסטיון שלהם הרי אלו טהורין שאינן עשויות אלא לנוי אונקלי של שידה טמאה ואם היתה באה במדה טהורה אמר רבי יהודה מפני מה של רוכלין שלפניו טמאה מפני שהוא תולה בה ושל אחריו טהורה מפני שהיא עשויה לשמירה. כסוי טני של מתכת של בעלי בתים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין ושל עץ טהור היה משוקע עד חציו ועד שלישו טמא מפני שהוא ככסוי קביא פחות מכן טהור מפני שהוא ככסוי קמטרא ומפני מה דלת שבמגדל של רופאים טמאה מפני שהוא נותן עליה איספלניאות ותולה בה את המספרים רבי יוסי ברבי יהודה אומר מפני שהוא מעצב עליה את התינוק אמרו לו א"כ תהא טמאה מדרס.
מ ב,ה ואלו הן גולמי כלי מתכות שהן טהורין כל שהוא עתיד לשוף ולגרר ולכרכב לשבץ ולהקיש בקורנס היו מחוסרים כן אוגן ואוזן ויד טהורים מחוסרים כסויין טמאין ואלו הן היתוכים אלו שהחנוני מנער בהן את הקדרה אלו הן הפרכין אלו הקבוע בקירום גולת חנוני שכולה מסמרים אפילו כולם של עץ ואחת של מתכת טמאה ושל בעלי בתים אפילו כולם של מתכת ואחת של עץ שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מסמר הגרוע טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע אמר רבי נתן לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים על תלוי מגרדות של אוליירין שהוא טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע על מה נחלקו על ספות של מתכת של בעלי בתים העשויה כמפה שר"ג מטמא מפני שעבדים מתגרדים בה וחכמים מטהרים אמר ר' יהודה לא נחלקו ר"ג וחכמים על טבלא שנחלק לשנים וא' מהן גדול כשנים בחברו שהגדול טמא והקטן טהור על מה נחלקו על שאין אחד מהן גדול כשנים בחבירו שהשנים שוין שר"ג מטמא וחכמים מטהרין.
מ ב,ו מסמר שעקמו לו להיות פותח ונועל טמא התקינו לשמירה טהור התקינו למנעול או למחרים טהור נתנו בחרמש שלא ישמט המסיט טמא ורבן שמעון בן גמליאל מטהר נתנו ברחיים של יד או ברחיים של חמור טמא. צינורות התופסות את הרחיים מלמעלה הרי אלו טהורות שאין עשויות אלא לחיזוק הסדור והסדן של מתכת טמאים משקלות שנשתברו אע"פ שמחזירן ושוקל בהן טהורים ייחד מהן לחצאי ליטרין שלישי ליטרין רביעי ליטרין טמאים ואלו הן גולמי כלי עץ שהן טמאים כל שהוא עתיד לשוף לגרד לכרכב ליטול בטונס היו מחוסרים כן אוגן אוזן ויד טמאים. מחוסרים חטיטה טהורים סאה שהוא עתיד לגוד מלמטה טמאה מלמעלה טהורה רשב"ג אומר כלי עץ אין מקבלים טומאה עד שתיגמר מלאכתה וסאה משיקשר בה את המשיחות כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פרשע מפני שהם מחוסרים שליקה ר' יהודה אומר העושה כלים מגפו של זית טהורים מפני שהן מחוסרים שליקה וממירים את מה שבהם.
מ ג,א הכידון והגונין והפגיון והקסדא והמגפים שנחלקו הרי אלו טהורים שריון שנחלקו לארכו טהור לרחבו אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא ואם לאו טהור. ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רחבו מלמעלה טמא רחבו מלמטה טהור ספת הימנו ועשה חוליא לתכשיט טמאה.
מ ג,ב מספרת של פרקים הרי זו טמאה בפ"ע וזו טמאה בפ"ע וכשהוא מחברם חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה. מספרת שנחלקה לשנים ר' יהודה מטמא מפני שהוא כתחלה חותך בה את הסכך ועכשיו חותך בה את הסכך וחכמים מטהרים.
מ ג,ג מכתב שניטל הכותב שלו טמא מפני המוחק ניטל המוחק שלו טמא מפני הכותב נחלק לשנים ונשתיירו בכותב לקשרי אצבעותיו [ובמוחק] מלא פס ידו טמא פחות מכן טהור.
מ ג,ד מכחול שניטל הזכר שלו אע"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה טמא ניטל המקבל שלו אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא סורח את העין.
מ ג,ה זילמסטרון שניטלה כפה טמאה מפני מזלג ניטל מזלג טמאה מפני כפה נחלקה לשנים אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה מרדה ניטל הרודה טמא מפני הצינורת ניטל הצינורת טמא מפני הרודה נחלק לשנים ונשתיירו בחרחור עד ז' טפחים וברובע עד ד' טפחים טמא פחות מכן טהור ואם מתחלה עשאו לכן אפילו פחות מכן טמא. ובקרדום אע"פ שניטלה מחסימותו טמאה.
מ ג,ו מגריפה שניטל פיה ונשתייר בה כמלא הסיט על פני כולה טמאה. ניטלה כולה. א"ר נתן בן יוסף בזו בית שמאי מטמאים ובית הלל מטהרין. האיזמל של דיקני טמא בפני עצמו כשהוא מחברו חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה. מחט של מוכסין שניטל עוקצה טמאה מפני חודה נטלה חודה טמאה מפני עוקצה. נחלקה לשנים אם משמשת מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. הסייף והסכין שהעלו חלודה טהורים שפן והשחיזן חזרו לטומאתן ראשונה. שפופרת של זהבין ושל זגגין ושל נפחין ושל עושה זכוכית שנחלקה לארכה טהורה לרחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה אם לאו טהורה. כלבוס של ספרים ושל רופאין ושל עושי [כלי] זכוכית שנחלקה לשנים טהורה ושל נפחים שנחלקה לשנים טמאה מפני שהיא כתחילה חותה בה את הגחלים ועכשיו חותה בה את הגחלים רשב"ג אומר מפני שהוא כתחלה מנקב בה את הגחלים ועכשיו מנקב בה את הגחלים אנגיסטור טמא נחלק לשנים טהור דיופי טמא נחלק לשנים טהור. המסמרות והסניפין שבו חיבור לטומאה ולהזאה.
מ ג,ז המטריד שנפרץ וניטל עוקצו טהור נחלק לשנים ונשתייר בו טפח טמא אפילו פותחת טהורים נתנן בפתיחת טמאין שבגל ושאפילו הן בכלי טמאין.
מ ג,ח טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג ר' נחמיה מטהר שהיה ר' נחמיה אומר בטבעת הולכין אחר חותם בעול ובסממנין הולכין אחר הרוב הסממנין בסולם ובקולב אחר השלובים בעדשה אחר המסמר רבי שמעון בן אליעזר אומר משום ר' יוסי בסולם אחר העומדים ובקולב אחר המשלובין ובמשפך אחר הקערה. השרתוע והדוקרן והמעדיר והמלקוט של כובסין שניטלה אחת משניהן ועשה של מתכת הרי אלו טמאין על כולן אמר ר' יהושע דבר חדש חדשו הסופרים ואין לי מה אשיב.
מ ג,ט מסרק של פשתן שנטלו שיניו אחת מבינתים טהור ניטלה הימנו שן אחת טהורה רבי שמעון מטמא מפני שהוא כותב בה. ואם התקינה להיות כותב בה. הכל מודים שהיא טמאה. ושל צמר שנחלק בין לארכו ובין לרחבו טמא. שן של זהב מקבלת טומאה ומזין עליה במקומה ויוצאין בה בשבת.
מ ד,א כלי מתכות הבאות במדה כגון השידה התיבה והמגדל הבאין במדה טמאין כגון השולחן והטבלא והדולפקי של מתכת טמאים ושיעורן בטפח כלל אמרו כלי מתכת המחוסר השפה טמא המחוסר לטישה טהור דברי ר' עקיבה וחכמים אומרים כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאין ואם לאו טהורין. כיצד דלי כדי למלאות בו לשתות. המיחם כדי להחם בו לשתות. והקיתון כדי לשמש בו את האורחין. ספל כדי להדיח בו <את> אחת מרגליו. נקבו קומקמין כדי לקבל חמין מיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות. קיתונות כדי לקבל בו פרוטות. מדות היין והשמן שיעורן במשקין ורבי אליעזר אומר בפרוטות נר שיעורו במשקין ור' אליעזר אומר בפרוטות.
מ ד,ב מקל שעשה בראשו [מסמר] להיות תופם בו במקום הדייש טהור ואם בשביל שלא תהא הארץ אוכלתו טמא. עשה בראשו להיות מכה בו טמא. לנוי טהור. ר"א בר צדוק אומר דוד אחד טמא ושני דודין טהור. פרגל שעשה בראשו מסמר להיות מכה בו טמא לנוי טהור.
מ ד,ג מסרק שיש בו דרבן ה"ז טמא <טמא מת>. חולץ של נגר שהוא מוציא בו את המספרים טמא מיניקת שעשאה לתחת הדלת אע"פ שמשתמש בה טהורה. היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת טמאה עד שתטהר. ומאימתי טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל וב"ה אומרים משיחבר דברי ר"מ ר' יהודה אומר ב"ש אומרים משיחבל ויחבר וב"ה אומרים משיחבל או משיחבר ר' יוסי בר' יהודה אומר קנתור של בנאי שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. כל כלי הסתת טמאין והערעין עמהם ר' יהודה אומר חוץ מן הערעין. האמה והמחוק של מתכת טמאין והמצופין טהורים אפרומביא טהורה עשה בה שלשלת טמאה. שלשלת שעשאה אפרומביא טמאה מפני שהוא ככלוניס. ג' דברים בסוס השילין והפגר והכולוניס. הכלונס של סוס טמא בפ"ע. המשיחות והרצועות תפורות [בו] חיבור וקשורות אינן חיבור אנדרטין וחוליות של צורה וכל היוצא משום מטבע הרי אלו טמאין. אנדרטין שעשאה בתוך הבית <אם לאור טמא>. אם לנוי טהור. ואם בשביל שיהא נותן עליו את הכוס והקערה טמא מפני שהוא כדולפקי. שלשלת נר חבור על המסרק. אין שם מסרק חבור על הטבעת שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן ושל עולי רגלים עשרה קשר בו חבל או משיחה בין מלמעלה ובין מלמטה אפילו מאה אמה כולו חיבור <אחד>.
מ ד,ד מגירה שעשה שיניה לחור הדלת אע"פ שמשתמש בה טהורה. היתה טמאה ועשה להורה דלת טמאה עד שיקבענה במסמר הפכה בין מלמעלה ובין מלמטה ובין מן הצדדין טהורים. כיסוי קביא ומיחם כסוי טני ובית הדיו טמאין ושאר כל הכסויין טהורין.
מ ד,ה הטבעות המקבלות את הרצועות הרי אלו טהורות שאינן עשויות אלא לנוי. העשויות להכביד את הרצועות ושהרצועות תלויות בהן טמאות. ברזל שתחת צואר בהמה ושעל גבי צואר בהמה טמא. מסמר שהוא מחבר בו את הגלגל שלא ישמט טמאה ורבן שמעון בן גמליאל מטהר בזה מודה ר' יהודה לחכמים בכסוי טני של מתכת שעשה בו מראה נשבר ובטל מתשמישו טהור וחכ"א בין כך ובין כך טמא. מראה שנשברה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה אם לאו טהורה. נטשטשה אם מראה רוב הפנים טמאה ואם לאו טהורה.
מ ד,ו רבי אליעזר אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו מזה עליו בו ביום ושונה עליו ברביעי ושנטמא והזה עליו ונשבר והתיכו שונה עליו בו ביום ר' יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ושביעי ר' נתן אומר ר' אליעזר אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו והזה עליו ונשבר והתיכו ושנה עליו בו ביום ר' יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ושביעי.
מ ד,ז מפתח של רכובה שנשבר מתוך רכובתו ר"מ מטמא ורבי יהודה מטהר ורבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים. מסננת של חרדל שנחלקה לארכה טהורה. לרחבה. אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה. ואם לאו טהורה. א"ר אלעזר בר' צדוק לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מסננת של חרדל שנפרצו בה שלשה נקבין מלמטה זה בצד זה שהיא טהורה על מה נחלקו על שנים שבית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין קיתון שהוא עתיד לטפוח על פיו ולעשותו כצינור <טהור> [טמא] עד שיטפח את פיו.
מ ה,א כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הבאין במדה ר' מאיר אומר הרי הן ככלים וחכמים אומרין הרי הן כאהלין רבי נחמיה אומר קופות גדולות וסוגין הגדולים שיש להן שוליים והן מחזיקין מ' סאין בלח שהם כוריים ביבש אע"פ שאין מטלטלין במשתייר בהן וכמה הן אמה על אמה על רום שליש ישנן שש מאות ארבעים ושמונה טפח ראיה לדבר ממדת השלחן. ר' יוסי אומר בים שעשה שלמה הוא אומר (דברי הימים ב ד) מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל במקום אחר הוא אומר (מלכים א ז) אלפים בת יכיל א"א לומר אלפים שכבר נאמר שלשת אלפים ואי אפשר לומר שלשת אלפים שכבר נאמר אלפים אמור מעתה אלפים בלח שלשת אלפים ביבש. החזיונות שבטרקלין בעלי בתים האוכלים עליהם שאע"פ שחולקים כצפורן טמאין מפני שהן כטבלא ומעשה בבעל הבית אחד שהיו לו נצרים בתוך והיו שואלין אותן לבית האבל ולבית המשתה ובא מעשה לפני חכמים וטמאום.
מ ה,ב מפני מה ארונות של נחתומין טמאות מפני שהן מיוחדין לכלי. של בעלי בתים טהורות עד שיחזירם לכלי ר' שמעון אומר מפני מה סוור של נחתומין הפרוס טמא מפני שהוא קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור ושל בעלי בתים אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור טמא.
מ ה,ג סרוד של צפירה אם יש לו גפים טהור ר"ש בן אלעזר אומר אע"פ שאין לו גפים טמא ומפמה של סלתין טמא מפני שהוא מחזירו לכלי ושל בעלי בתים טהור עד שיחזירו לכלי ר"ש בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף של סלתין טהור עד שיחזירו לכלי ר' יהודה אומר של גדלת טמא מושב מפני שעודיהו כלי הבנות יושבות בתוכו וגודלות.
מ ה,ד כל התלויין הנקובין חבור ור' יוחנן בן נורי אמר אף הרוקי מוסף עליהן תלוי זיני וספטני מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה תלוי בית הלגינין ובית הכוסות התפור טמא קשור וענוב טהור רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר כל התלויין טמאים לא טיהרו אלא תלוי נפה וכברה של בעל הבית אלא בזמן שהוא שני ראשין מצד אחד. כל הבורית טהורה בורית מחרישה טמאה וכל החתיכות טמאות וחתיכה אלתות טהורה.
מ ה,ה כל הנבלין טהורין ונבלי שרץ טמאין.
מ ה,ו כל המשקין טמאין ומשקה בית מטבחיא טהורין ואלו הן משקה בית מטבחיא הדם והמים. נטמאו בפנים אע"פ שיצאו לחוץ טהורים נטמאו בחוץ ונכנסו בפנים טמאים.
מ ה,ז ספר עזרה שיצא לחוץ מטמא את הידים ולא ספר עזרה בלבד אמרו אלא אפילו נביאים וחומשים. וספר אחר שנכנס לשם מטמא את הידים. מטפחות בני לוי טהורות כיוצא בו בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כתלים ועמודין טהורים מלבני לוי טהורין כיוצא בו בעל הבית שעשה מלבן להיות נותנו ממטה למטה ומאבוס לאבוס טהור ייחדו למטה אחת ר"מ ור' יהודה מטמאין ר' יוסי ור"ש מטהרין שאינו עושה מלאכה בגופו.
מ ה,ח רבי יהודה אומר מרכוף של זמר טהור שלא נעשה [אלא] לשמש עם הקרקע עשה בראשו מסמר להיות תופס בו ממקום הדייש טהור ור' יוסי בר' יהודה אומר מצודת העכברים שיש בה בית קבול טמאה הקוד והקערה האונפולה ותמחוי שנחלקו אע"פ שמקבלין על דופנותיהן כאלפסין טהורין. המטה והכסא והספסל והקתדרא והעריסה שנתפרקו טהורין. מטה שנתפרקה כל אבר ואבר טמא בפני עצמו מודים חכמים לר' מאיר שאין חבלים חיבור למטה עד שיסרוג בה ג' בתים לכל רוח.
מ ה,ט עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה ואם עתיד לעשות לה עגלה טהורה בית הלגינין ובית הכוסות של תמרה שחיסם וקינב מבחוץ שאע"פ שלא קינב מבפנים טמא שכן מקיימין הקנינין הקטנים והקלתות משיחסם ויקניב הקנונין הגדולים והסאין הגדולים משיעשה שני דורין לרוחב שלהן חוץ מזה שעל גבי הארוני נפה וכברה וכף של מאזנים משיעשה דיר לרוחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג. הקופה משיעשה שתי צבירות לרוחב שלה חוץ מזה שעל גבי האריג. הערק משיעשה בה צבירה אחת חוץ מזה שעל גבי האריג. הסלין של גמלים התירן טהורים קשרן טמאין ומטמאין ומטהרין אפילו עשרה פעמים ביום סלי נצרין שלא קנבן ומשתמש בהן עראי טמאין היה עתיד לחסם ולקלב אע"פ שהוא משתמש בהן עראי ומשליכן טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין.
מ ה,י חומר בכלי פפיר מכלי נצרין שאין מקבלין טומאה אלא משתגמר מלאכתן וכלי פפיר כיון שעשה חור אחד על גבי הרחב שלהן טמאין.
מ ו,א כלי עור מאימתי מקבלין טומאה הסנדל משיקמע והמנעל משיגוב מעל האימום ואם עתיד לכרכב עד שיכרכב ולשרטט עד שישרטט איסקורטיא משישטרטף וקורטבליא משירטט עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טיבור טהור עד שיעשה לו טיבור רבי יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות משלשה. כלי עצם מאימתי מקבלין טומאה משתגמר מלאכתה מחוסרים כסויין טמאין שופר טהור חתכו לקרן טמא הקרן שהוא משתמש בה ומשליכה טהורה חשב עליה מקבלת טומאה מכאן ולהבא חותל של תמרה שהוא עתיד לאכול התמרה ולזורקו טהור חשב להכניס ולהוציא בו מן הבית ומן השדה טמא.
מ ו,ב כל הכלים הנארגים במחט כגון הכיס ואנפיליא אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן ר' יהודה אומר בכיס עד כדי לקבל פרוטה ואנפיליא כדי לקבל את הבקעת. כל הכלים הנארגין ע"ג מחט כגון גרגותני ומצודה כיון שעשה בהן בית קיבול מלאכתן טמאין. הסל והפוחלץ של גמלים ופיפיראות שעשאן מתחלתן מקבלי רמונין טמאים ר' שמעון אומר פיפיארת שאינה יכולה לינטל בגפיים ולצאת בפתח טהורה. חמת חדשה אע"פ שמקבל רמונין טהורה תפרה ונקרעה שיעורה ברמונים ר' אליעזר אומר בפקעיות של שתי מארבע במנה שהוא ארבעים בסלע המסחיט של דלת הרי זה טמא מפני שהוא נותן עליו עד שלא יכלה הראשון. נתפרק התחתון טמא העליון טהור ושיעורו בטפח.
מ ו,ג ר' יהודה אומר בהן ג' מדות משום ר' עקיבה העשוי לשמש את האדם כגון הסולם. את הכלים כגון הקולב מנורה ואנחותא טהורין. העשוי לשמש את האדם ואת משמשי אדם כגון השלחן והטבלא והדולפקי טמאין. בית הלגינין ובית הכוסות של עץ שנפחת אחת מהן טהור ואין חיבור לו נפחת השני טהור ואין חיבור לו נפחתו שלשתן כולן טהורין. ד' סלין שבמרחץ שנפחת אחת מהן טהור ואין חבור להן נפחת השני טהור. וחיבור לו נפחתו שנים מצד אחד הרחב שביניהן כולו טהור נפחתו שנים זה כנגד זה הרחב שביניהן חולקים אותו המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור. נפחתו שנים אלכסון הרחב שביניהן כולו טמא משפלת שאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות ונפחתה מצד אחד טמאה מפני שהיא מקבלת בצד השני נפחתה מצד השני טהורה ושאר כל הכלים שאין יכולים לקבל זיתים כגון השפופרת והקנונין שיעורן ברובן דברי ר"מ ר' אלעזר בר"ש אומר בתבלין נפרצו שיעורן בתבלין נפגמו שיעורן כמה שהן א"ר יהודה לא הוזכרו רמוני באדן וחצרי גבע של בית הכותים אלא שמתעשרין בודאי בכל מקום.
מ ו,ד ר' יהודה אומר מביא גדולה שבגדולה או קטנה שבקטנות ומביא כוס מלא מים ומביא אוכלין שאינן בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזרן וחולקן אמר לו רבי יוסי אף את נתתה שיעור לשיעורין וכי מי מודיעני איזו גדולה איזו קטנה אלא הכל לפי דעתו של רואה. בכוש הבינוני <בשפוד הבינוני> במרדה הבינוני בעובי המרדע עובי ב' אצבעות והקיפו טפח. אצבע מד' אצבעות בטפח טפח מששה טפחים באמה זרת אמורה בתורה חצי אמה של ששה טפחים אמה בינונית זה אמה של חמשה טפחים.
מ ו,ה ר"מ אומר כל המדות שאמרו חכמים בכרם כגון חרבן הכרם ומחול הכרם ופיסקי עריס ומותר אפיפירות כולן באמה של ה' טפחים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד שהן באמה של ה' טפחים שנאמר (יחזקאל מג) ואלה מדות המזבח באמה שיהו למזבח שתי מדות יכול יהו כולן באמה של חמשה טפחים תלמוד לומר (שם) באמות אמה אמה וטפח באמה שהיא יתירה על חברתה טפח.
מ ז,א מלא תרווד רקב שאמרו ישנו מעיקר אצבעותיו ולמעלה דר"מ וחכ"א מלא חפניו <גוש מארץ טהרה> גוש מבית הפרס וגוש מארץ <טהרה וגוש מארץ> העמים שיעורן כפיקה גדולה של סקאין [שהוא כחותם המרצופין] וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמיות ר' טרפון אומר עפר בית הפרס כדי לחפות בו עצם כשעורה. האגרוף שאמרו ר' טרפון פושט ראשי אצבעותיו ומראה רבי עקיבה קופץ ראשי אצבעותיו ומראה רבי יהודה מניח אצבעו על גודלו כופל חוזר ומוריד רבי יוסי אומר ישנו כראש כרים גדול של צפורי אחרים אמרו משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערין עד שלא יבא בן בטיח. מידות יין ושמן שיעורן כפיקה גדולה שלהן ואי זו היא פיקה גדולה שלהן הנכנס דרך פיהם בד"א מלמטה אבל מן הצד הרי אלו טמאים מפני שהן מקבלים מן הנקב ולמטה. תחלתן אין מקבלים טומאה עד שיפח ויגם נגממו שיעורן במה שהן. ר' שמעון אומר מדות שיעורן במשקין.
מ ז,ב העושה כלים מן הגדל בים טמאין חיבר להן מן הגדל בארץ כדרך חבורן לטומאה אפילו כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה דבר שכליו מקבל טומאה טמא ודבר שאין כליו מקבל טומאה טהור ר' יהודה אומר כלים ראויים לטומאה וטיהרום לכשתמצא להן שלא יהו טמאין העושה כלים מעצמות העופות טהורין חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה דבר המקבל טומאה טמא א"ר יוחנן בן נורי מפני מה שנה כנף העוז מכל הכנפים [להחמיר] אלא שכל הכנפים המקבלות טמאות ושאין מקבלות טהורות. ביצת תרנגולת המצופה טהורה לפי שאינה אלא במעמד ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ אף ביצת תרנגולת מצופה מקבלת כל שהוא טמאה ולא הוזכרו כנף העוז וביצת הנעמית אלא בהווה.
מ ז,ג העושה כלים מדבר שהוא מעמיד טמא מדבר שאינו של מעמיד טהור. הלפת ואתרוג ודלעת יבישה שחקקום תינוקות למוד בהן את העפר או שהתקינן לכף טהורין. הרימון והאלון והאגוז שחקקום תינוקות או שהתקינן לכף מאזנים טמאות מכתש של פחמי שיש בו בית קבלת אבר טהור כדרכו מלמעלה טמא. שפופרת שחתכה ונתן בה המזוזה ואח"כ נתנה בכותל אפילו שלא כדרך קבלתה טהורה נתנה בכותל ואח"כ נתן בה את המזוזה כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה קבעה אפילו כדרך קבלתה טהורה.
מ ז,ד קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות והאסל שיש בו בית קבול מעות וקנה עני שיש בו בית קבול מים ומקל שיש בה בית קבול מזוזה ומרגליות כולו אינו טמא אלא המשמש את הצורך ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר עכשיו מלמד אני את הרמאין לרמות אם לא אומר עכשיו אני מונע את התלמיד ומטמא את הטהרות דבר אחר שלא יהו הרמאין אומרין אין חכמים בקיאין במעשיהן. מפני מה תחתית של צורפי זהבים טמאה מפני שמכניס לתוכה גרוטאות ושל נפחין הרי זו טהורה ואם התקינה להיות מכניס לתוכה גרוטאות ושל נפחין הרי זו טהורה ואם התקינה להיות מכניס לתוכה גרוטאות <הכל מודין> שהיא טמאה. משחזת שיש בה בית קבול שמן ופנקס שיש בה בית קבול שעוה כולן אין טמא אלא המשמש את הצורך. מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסם ויקנב ר' יהודה אומר משיקשר ראשי המעדנין שלא היו דבלולין יוצאין הימנה כל שלצורך המעדנין טמאה כל שלא לצורך המעדנין טהורה. שפופרת [הקנה] מאימתי מקבלת טומאה משיחסם ויקנב ר' יהודה אומר משיוציא את הזכר מתוכה הקרן מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רבן שמעון בן גמליאל אומר משיוציא את הזכר מתוכה. הקרויה. מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רבן שמעון בן גמליאל אומר משיוציא את בני מעיין מתוכה וכולן שמצאן חתוכין ומנוקבין טמאין מצא גולמיהן טהורין בידוע שאינן כלים.
מ ח,א שידה שהמגורות שלה מבפנים נמדדות עמה ומבחוץ אין נמדדות עמה אבל מודד את החלל ור' יהודה אומר מודד את מקומו מבפנים אמר ר"ש <שזורי> לא נחלקו ב"ש וב"ה על עובי הרגלים ועל עובי הליזבזין שאין נמדדין עמה על מה נחלקו על הבינים שב"ש אומרים אין נמדדין ובה"א נמדדין מוכני שומט ומודד. מעקה שבמגדל והכסת שבו בזמן שהן קבועין נמדדין עמה ושאין קבועין אין נמדדין עמה. הדפין של קיטליזקי הרי אלו טהורין הגשושין של קיטליזקי אע"פ שמופקדין ומונחין בד' זויות הבית טמאין ד' רגלים שבד' זויותיה ושאר הרגלים שלה טהורות. חמור שתחת המלבן והספסלים שתחת הרגלים טהורים. כפותים שתחת הרגלים אע"פ שחקוקים ומקבלין טהורים ואין בהן משום קבול מלבן של מטה ושל עריסה נקליטי המטה ולווחין של סקבים וכרעים של שלחן ויד של סכין בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה. ניטלין ונתנין אינן חבור לא לטומאה ולא להזאה מלבן של עריסה שהוא מלובש בפיקות ויש לו רגלים טמא מסורג בחבלין ואין לו רגלים ר"מ ורבי יהודה מטמאין רבי יוסי ור"ש מטהרין שאינו עושה מלאכה בגופו.
מ ח,ב בראשונה היו אומרים מטה שגדד בה שתי לשונות לוכסן או ב' כרעים אלכסון או שגדד בה טפח על טפח אלכסון טהורה רבותינו אומרים גודד מלמטה ועולה עד שימעטנה פחות מטפח. מטה שעשה שתי לשונות שלה מלווחין מרוח אחת טמאה עשה ארבעתן מלווחין או שנטלו שנים אלכסון טהורה נטלה קצרה וב' כרעיים טמאה מפני שהיא כשירי המטה מטה וישן עליה ואם מתחלה עשאה לכן טהורה מפני שהוא כאדוניא. ארוכה ושתי כרעים ר' נחמיה מטמא מפני שנותנה בצד המטה או בצד האבוס וישן עליה וחכמים מטהרין. מטה שפירש ממנה אבר אחד ונתנו בזויות והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה מדרס ואם החליף את השמיני טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס חוזר לאחרון ונתנו בזויות והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה מגע מדרס ואם החליף את השמיני טהורה בד"א בזמן שהתחיל מן האחרון אבל אם התחיל מן הראשון אע"פ שלא החליף את השמיני טהורה.
מ ח,ג מטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה ד"ר אליעזר וחכ"א מטמאת אברין ומטהרת אברין כיצד כרע שפירש עם הארוכה ועם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זו חבור ואם הטבולה הרי זה חוצצת וחכ"א אינה חיבור ואם הטבילוה הרי זו חוצצת ד"ר שמעון רבי אומר רבי אליעזר אומר אין מטה חבילה אלא כשהיא שלמה מטה שנחלקה לשמונה מטות טמאה מפני שמחזירה קבוע במסמר טהורה.
מ ט,א כליבה של חייטין טמאה טמא מת פירש הימנה אבר אחד טמאה ושני אברים טהורה. עריסה של בנות הרי זו טמאה טמא מת היתה משמשת שכיבה הרי זו טמאה מדרס. שמוכרים עליה את הכלים הרי זו טמאה טמא מת. היתה משמשת ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס. מטה שנפחתו מעיין שלה ואין חבלים מחוברין לה ונשתייר בה כדי ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס היו דבלולין יוצאין ממנה הרי אלו טמאין מפני שהוא מחזירן החבל היוצא מן המטה עד ה' טפחים טהור מחמשה ועד עשרה טמא מעשרה ולמעלה טהור עשרה וכל מטה הימנו. הזה על החבל בתוך י' טפחים טהורה וכשהוא מטביל את המטה צריך להטביל את החבל עשרה טפחים טהורה וכשהוא מטביל את המטה צריך להטביל את החבל י' טפחים כרע שהיא טמאה מדרס וחברה על המטה טהורה הכרע וכן במזרן וכן בשן של מעדר.
מ ט,ב החבל שהוא מסרג את המטה אפי' מאה אמה כולן חבור אחד קשר בו חבל אחר מן הקשר ולפנים חבור מן הקשר ולחוץ אין חבור הכניסו לתוך ג' בתים [אפי' ק' אמה] כולו חבור אחד. החבל הקשור בחרס אפילו ק' אמה כולו חבור אחד. קשר בו חבל אחר מן הקשר ולפנים חבור מן הקשר ולחוץ אינו חבור א"ר אליעזר בן יעקב בד"א דרך עלייה אבל דרך ירידה אפילו קשור בקשור כולו חבור אחד. החוט שהטילו למחט אפילו קשור משני צדדין הרי זה אינו חבור הכניסו לבגד החוט חבור לבגד ואין המחט חבור לחוט. המשיחות והרצועות שבמשיחות הספרים ושבמטפחות התינוקות תפורות חבור קשורות אינן חבור ושבאזני כלי חרס אפי' תפורות אינן חבור [שאין חבור] לכלי חרס. שירים שבכרעי מטה אוצין חבור רפין אינן חבור ושבאזני הזב אפי' אוצין אינן חבור.
מ ט,ג זה חומר מדרס מבזב מזרן שהוא מכרך בו את המטה והכניסו לבית שהמת בתוכו אע"פ שאין באהל אלא כל שהוא המטה טמאה חבלין הנוגעין במת דרס עליו הזב בתוך י' טפחים הוא טמא ומטה טהורה. מזרן שהוא מכרך בו את המטה ונגע בהן המת טמאין טומאת שבעה נגע בהן השרץ טמאין טומאת ערב פרשו טמאין טומאת ערב נגעו בהן משקים פסולין פרשו פסולין. זה הכלל כל טומאה ששוה מטה למזרן כגון טומאת המת והזבה בתוך עשרה טפחים חבור לטומאה יתר על כן אינו חבור ר' אלעזר בר ר' צדוק אומר משום רשב"ג עד שבעה טפחים.
מ י,א תיבה שהיא מלאה כלים וקבע לו כסוי טמאה היתה ריקנית וקבע לה כסוי טהורה למה זה דומה לכדים ריקנית שהיא מלאה רוח שהיא טהורה. תיבה שהיא טמא מת וקבע לה מדרס טהורה מכלל טומאה ומקבלת טומאה מכאן ולהבא תיבה שחציה פתוח וחציה נעול טמאה מדרס טמא מת נפחתה מלמעלה טמאה מפני שהיא מקבלת מלמטה נפחתה מלמטה ר"מ מטמא וחכמים מטהרין מפני שבטל העיקר בטל הטפלה חמת שנפחתה הרי זה טמאה שבתחלה משמשת ישיבה ושכיבה עם מלאכתה ועכשיו משמשת ישיבה ושכיבה דר"מ וחכ"א מפני שבטל העיקר בטל הטפלה מודים חכמים לר"מ <ולר"ש> בכר וכסת של עור שנקרעו שאע"פ שאינן מקבלין את מה שבתוכן שהן טמאין ואין צריך לומר בכרים ובשק לא שהן טמאין משום קבול אלא משום אריג רבי יוסי אומר תיבת הבלנין שהיא גבוהה י' טפחים ויש לה לזביז טמאה שמתחלה לכך נעשית להיות עולה ויושב בראשה.
מ י,ב תיבה שמוכרין עליה שמן במרחץ טמא מת <וטמא מדרס> הביא נסר וקבעו מלזבז ללזביז להיות יושב עליה טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. ארבעה לווחין שבארבע זויותיה אם היו רחבות טפח טמאות. טבלא העליונה שמרצים עליה את המעות אע"פ שיש לה לזבז טהורה הביא טבלא אחרת וקבע לה לזביז להיות יושב עליה טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. סריד של חייטין יש לו גפים טמא אין לו גפים טהור הביא נסר וקבע מלזביז לליזביז להיות יושב עליו טמא [מדרס] ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. שולחנות שבכרכין שאוכלין עליהן אע"פ שקבען במסמר טמאין הביא כסא וקבע לו מלזביז ללזביז להיות יושב עליו טמא ואין טמא אלא המשמש את הצורך. הכוסות שבבמה הרי אלו טהורין שלא נעשו אלא לשמש עם הקרקע והבדדין טהור שאינו אלא ישיבת של צער.
מ יא,א עריבה שהיא פחותה שני לוגין הרי היא כקערה ושעורה בזיתים ומשני לוגין עד ט' קבין אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות בתוכה טהורה. נסדקה ואינה מעמדת את <הרגלים אלא> המים כדי להדיח בה אחת מרגלים הרי היא כטמא מת ומקבלת טמאה מדרס דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר כשיחשב עליה ר' יוסי אומר [נטמאת ונטהרת] אפי' עשרה פעמים ביום כיצד בגשמים ונתפחה טהורה בקנים טמאה ומטהרת אפילו פעמים ביום נפחתה במיני זתים טהורה מכלל טמאה. חשב עליה רבי מטמא וחכ"א עד שיעשה בה מעשה יתר על כן שנסדקה אפי' זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות טהורה נפחתה במוציא רמונים טהורה מכלל הטומאה. חשב עליה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיקצע א"ר יוסי מעשה שהביאו מכפר עריס לפני רשב"ג יותר מששים עריבות והיה משערן גדולה לסאה סאה וקטנה לשני לוגין וקרובים דברים של סאה סאה מחזקת ט' קבין.
מ יא,ב עריבה הפיסינות שמשני לוג ועד ט' קבין ב"ש אומרים מדרס וב"ה אומרים טמא מת והחבית ב"ש אומרים מלאה ועומדת וב"ה אומרים מלאה וצרורה רבי יוסי ברבי יהודה אומר חילוף הן דברים. יד הקרדום חבור לטומאה בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה ואם לא קבעו כל צרכו הרי זה אינו חבור. מקל שנתנו בקרדום לבקע בו לשעה בשעת מלאכה חבור שלא בשעת מלאכה אינו חבור. מסמר שנתנו בדיוסטר להיות מסיך עליו חבור לטומאה בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה קבעו בכלונס בשעת מלאכה חבור שלא בשעת מלאכה אין חבור. עשה בו כסא אין טמא אלא הצורך וכמה הוא הצורך מקום ישיבה טפח. כסא שנתנו בבנין ובנה עליו כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור קבעו אפילו שלא כדרך ישיבתו טהור נתנו למעלה אפילו שלא כדרך ישיבתו טמא קבעו כדרך ישיבתו טהור נתנו למעלה אפילו שלא כדרך ישיבתו טמא קבעו כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור.
מ יא,ג ארוכה של מטה שעשה לקורות היא טמאה ומטה טמאה קבעו היא טהורה ומטה טמאה שתי ארוכות של מטה שעשאן לקורות הן טמאות ומטה טמאה קבעו הן טהורות ומטה טהורה. מפץ שעשאו לקורות אף על פי שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו לקורות טמא עד שיקבענו במסמר במה דברים אמורים מלמטה אבל מלמעלה קבעו ולא נתן עליו מעזיבה נתן עליו מעזיבה ולא קבעו טמא קבעו ונתן עליו מעזיבה טהור. מאימתי טהרתו ב"ש אומרים משיחבל ובה"א משיחבר דברי ר"מ רבי יהודה אומר משיחבל ויחבר וב"ה אומרים משיחבל או משיחבר.
מ יא,ד סדין שהוא טמא טמא מת ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת [ואין] מקבל טומאת מדרס דברי ר' יוסי בר' יהודה. ור"א בר"ש אומר טהור מכלל טמא ומקבל טומאה מכאן ולהבא ומאימתי טהור משבלה ואין משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם היה גדול וקיצע לפתח קטן מקבל טומאה מכאן ולהבא. סדין שהוא טמא טמא מת ועשאו קלע לספינה הרי הוא כטמא מת ואין מקבל טומאת מדרס דברי ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר בר"ש אומרים טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו. בלה ונשתייר רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם היה גדול וקיצעו ועשאו קלע לספינה קטנה מקבל טומאה מכאן ולהבא.
מ יא,ה הסדינין והסגוסין שנתנן בארץ להיות מהלך עליהן קבעו במסמר טמא עשאן לחפות בהן זיזין ועמודים כתלים וחלונות מטמאין טומאת אוהלין ואם היתה מחצלת הרי זו טהורה אין לך היוצא מן העץ מטמא טומאת אוהלין אלא פשתן בלבד. מחצלת שעשאה לאוהלין וחשב עליה לשכיבה טהורה עשאה לשכיבה וחשב עליה לאהלין עד שלא קשר ראשי המעדנין טהורה משקשר ראשי המעדנין טמאה דר"מ ר' יהודה אומר מטמאת ומטהרת אפי' י' פעמים ביום כיצד התירה וקשרה טמאה מטמאת ומטהרת אפי' י' פעמים ביום. נחלקה לאורכה טהורה לרחבה ונשתיירו בה שלשה מעדנין שהן ו' טפחים בין מעדן למעדן טפח מכאן וטפח מכאן טמאה פחות מכן טהורה ואם מתחלה עשאה לכך אפי' פחות מכן טמאה ר' נתן אומר שירי מחצלת שבעה טפחים ושירי המפץ ששה טפחים.
ב א,א הנוגע בעמודין שבצדדין מכאן ומכאן ובמכבש שעל גבי הקנים אע"פ שחקוק ומקבל טהור ואינו טמא אלא הנוגע בברזל לבד. נדה שמשכה את החבל ודרסה על הקנה העולה ויורד הבגד טמא מעשה באשה אחת שהיתה אורגת בגד בטהרה ובאת לפני ר' ישמעאל והיה בודקה אמרה לו רבי יודעת אני שלא נטמא הבגד אלא שלא היה בלבי לשומרו. מתוך בדיקות שהיה בודקה ר' ישמעאל אמרה לו רבי יודעת אני שנכנסה נדה ומשכה עמי בחבל א"ר ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא נתכוון לשומרו טמא. שוב מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מפה בטהרה ובאתה לפני ר' ישמעאל והיה בודקה אמרה לו רבי יודעת אני שלא נטמאת המפה אלא שלא היה בלבי לשומרה. מתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה אמרה לו רבי יודעת אני שנפסקה נימה וקשרתיה בפי א"ר ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים אם לא נתכוון לשומרו טמא.
ב א,ב חולדה שגררה את העירה שהוא עתיד להחזירה והכניסתו לבית שהמת בתוכו אע"פ שאין באהל אלא כל שהוא הבגד טמא טמא מת. דרס עליה הזב בתוך י' טפחים הבגד טמא מדרס. שתי כל זמן שהוא עתיד לארוג חבור לאריג. גמר מלארוג אינו טמא אלא עד מקום שהוא עתיד לפצוע. הנוגע בפסיקות של שתי ושל ערב הרי זה אינו חבור. ר' יוסי אומר הנוגע בפסיקות של שתי עד ג' אצבעות חבור מפני שחבובים אומן מחלידו לתוכו. הנוגע בצמר שעל גבי האומה ובטווי <שעל גבי הפלך> טהור ובכוש ובעומד טמא. נוגע בשחור שעל גבי השחור טהור אבל אם היה כולו שחור מצד אחד והעבירו ע"ג לבן או כולו לבן מצד אחד והעבירו על גבי שחור טמא. החרב שפירשה עם יתדות המחרישה הרי זו טמאה מפני שהוא מנקר בה חוליות של באר העיין שבמעצד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה. בזמן שהן בפני עצמן טהורין. המשיחות והרצועות שבמעדר תפורות חבור וקשורות אין חבור. מכבש של נגר בזמן שהוא קבוע חבור לטומאה ולהזאה. ניטל אין חבור לא לטומאה ולא להזאה רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול מכאן ומכאן טהור ואינו טמא אלא מקום החיות יד מכאן ומכאן כלפי הברזל.
ב א,ג השלחן והטבלא והדולפקי שנתקסמו ונשתייר בהן טפח טמאים שלחן שגררו התחתון טמא והעליון טהור מתפרק מקבל טומאה מכאן ולהבא טבלא שגררה העליונה טמאה והתחתונה טהורה נתפרקה מקבלת טומאה מכאן ולהבא. טבלא שמלאה עצים ותקעה טהורה חיפה בנסרים טמאה. שלחן שחפהו בשיש להיות אוכל עליו אע"פ שעשה לו עץ רחב להיות מקבל בו את השיש טהור שלא עשאו אלא לחזוק להיות מקבל בו את השיש. הספסלין שבפונדקאות אע"פ שנקובין ומכניסין בהם את הרגלים טהורים. קבע במסמר טמאין. הספסלין של מלמדי תינוקות אע"פ שנקובין ומכניסין בהן טהורין קבען במסמר טמאין ספסל שנתפרק טהור. סירגו במשיחות או בחבלים טמא. טרקיש שעשה לו עץ כמין שירתוע להיות אוכל עליו טהור עשה לו עץ רחב לצרכיו טמא. כסא שקבעו בעריבה כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור העשוי בה ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין דברי ר"מ ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על העשוי בה שהוא טהור ושמאי היה מטמא על מה נחלקו על שהביא ממקום אחר וקבעו בה שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין א"ר יוסי רואה אני את דברי שמאי שאני אומר מלבן אפילו מבית האומן טמא.
ב א,ד ישיבת הקרון התירה טהורה קשרה טמאה ושבאחורי הקרון בין כך ובין כך טהורה שאינה אלא ישיבת הצער. ישיבת הסתת התירה טהורה קשרה טמאה מטמאת ומטהרת אפילו י' פעמים ביום. עור האסלא וחלל שלה הרי אלו נמדדין בטפח הזהב והפרד שלפני המטה הרי אלו טמאין מדרס. דפין שחובטין עליו את השלחין הרי זה טמא טמא מת זה הכלל כל שניטל ואין רגליו נטלות עמו בין של עץ ובין של אבן טהור וכל שניטל ורגליו נטלות עמו של עץ טהור של אבן טמא. מכבש של שכף שהוא מותח עליו את העור ומניח עליו את האבן אע"פ שחקוק ומקבל טהור ואין בו משום כלי קבול.
ב ב,א כופת חלקה שאין בה גובה טפח טהור ושיש בה גובה טפח ר"מ ור"ש מטמאין ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרין אמר ר"מ מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיות יושב עליה ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה. א"ר שמעון מעשה באחד שהביא גרופית של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבה ואמר על זו הייתי יושב וטמאוה לו ראה תלמידיו תוהין אמר להן מה לכם תוהין כעורה מזה טימא רבי יהושע. א"ר יוסי מעשה בד' זקנים שהיו יושבין אצל רבי אלעזר בן עזריה חרש בצפורי רבי חוצפית ור' ישבב ורבי חלפתא ורבי יוחנן בן נורי והביאו לפניהם ראש כלונס אחד שהוא נטול ברהיטני ואמר על זה הייתי יושב וטהרתיו לו א"ר אלעזר ברבי צדוק ראשי כלונסאות היו בהר הבית שעליהן אומנין יושבין ושפין את האבנים ולא חשו להן חכמים משום טומאה וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שני כתפין היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור אמרתי לפני אבא מפני מה זה טמא וזה טהור אמר לי זה שהוא חקוק טמא וזה שאין חקוק טהור ועליו ישב חגי הנביא. וכולן אם לא נתכוין לחוקקן טהורין מצאן חקוקין וחשב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חשב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין.
ב ב,ב כף שהכהנים גובלין בה וכן חבית של קדרה אם חקוקין ומקבלין כל שהן טמאין ואם לאו טהורין. מעשה בטבחו של אונקלוס הגר שהביא פתו לפני ר"ג והיו שם שמונים וחמשה זקנים יושבין נטלה ר"ג ונסתכל בה ונתנה לחבירו וחבירו לחבירו כשראה שלא אמרו בה דבר נטל רבן גמליאל חוט מסדינו של תלמיד שהוא יושב לפניו ומתחו עליה ונמצאת חקוקה כל שהוא וטמאה לו. אם לא נתכוין לחוקקן טהורים. מצאן חקוקין וחשב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חשב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין.
ב ב,ג המקציע למשכב אין פחות משלשה על שלשה ולמושב טפח ולמעמיד כל שהוא. של עץ עד שיחוק או עד שיעשה רגלים. הכדור והאימן והקמיע והתפילין וכסת עגולה שנקרעו אם מקבלין את מה שבתוכן טמאין רבי יהושע בן קרחה אומר משום רבי אליעזר <בן עזריה> מטבילן כל שהן.
ב ב,ד האוכף טמא מושב והתפוס שלו טמא מרכב ושאר כל תפיות שבצדדין אם היו רחבות טפח טמאות ר"ש אומר שלשה מושב ושלשה מרכב. זריז האשקלוני ומדוכה המדית והתפוס אלו שלשה מרכב. ישיבת הנקה והסוס והאוכף אלו שלשה מושב. המטה הכר והכסת של מת ר"מ אומר אין מטמאין מדרס וחכ"א מטמאין מדרס מפני שהנשים יושבות עליהן ומבכות את מתיהן והכל שוין שהן טמאין טומאת מת. שלשה מטות הן העשויה לשכיבה טמאה מדרס שמוכרים עליה כלים טמאה טמא מת ושל מלבני בני לוי טהורה מכלום. שלש עריסות הן העשויה לשכיבה טמאה מדרס ושל בנות טמאה טמא מת ושל יד סיירין ושל ציורות טהורה מכלום. שלש סבכות הן של זקנה טמאה מדרס ושל ילדה טמאה טמא מת נקרעה ואינה מקבלת רוב השער טהורה מכלום. שלשה סנדלין הן של אדם טמא מדרס של מתכת ושל בהמה טמאה טמא מת ושל שעם ושל צפירה טהורה מכלום. רבי יוסי אומר כל הפרגלינין טהורים. וחכמים אומרים שלשה פרגלינין הן של צדי חיה טמא מדרס ושל צדי עופות טמא טמא מת ושל קייצין טהור מכלום ר' אלעזר בר' צדוק אומר כף של מאזנים טמא טמא מת וטלאו על שולי המיחם מבפנים בין נקוב ובין שאינו נקוב טמא מבחוץ נקוב טמא ושאין נקוב טהור. טלאו על צדו מבפנים נקוב טמא שאינו נקוב טהור. מבחוץ בין נקוב ובין שאינו נקוב טהור.
ב ג,א כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו קופה שהפכה נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה רבי מאיר אומר כל שיש לה תפארות יש לה אחוריים ותוך אין לה תפארות אין לה אחוריים ותוך רבי יהודה אומר כל שיש לו פנים פניו תוכו. המזנין שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר"מ רבי יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אין טמא אלא אחוריו. נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. טרכש חלק וטבלא חלקה שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר"מ רבי יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. שולחן שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא נפלו על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו נפלו על גבי הרגל שלו מנגבו והיא טהורה. אמר רבי יהודה אני אומר הלכה מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהיות נותנין רגלו של שולחן משקין טמאין אמרו מפני רגל מנגבה והיא טהורה.
ב ג,ב המרדע שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא <נפלו לאחוריו אין טמא אלא אחוריו> דברי ר"מ וחכ"א נפלו על החרחור אינו טמא אלא שבעה. ועל הדרבן אין טמא אלא ארבעה זומא ליסטרון שנפלו משקין לתוכה טמאה כולה נפלו על אחוריה אינו טמאה אלא אחוריה. תוכה והמזלג והיד טהורין. נפלו על גבי המזלג חולקין את היד המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור. נפלו על גבי היד מנגבה והיא טהורה. קופה שנפלו משקין לתוכה כולה טמאה נפלו על אחוריה אחוריה טמאין תוכה והאוזן טהורין. נפלו על גבי האוזן מנגבה והיא טהורה אלא שנהגו כהנים שלא יהו מקיימים את הגביים טמאין מפני התקלה. הרובע וחצי הרובע חקק את הרובע ועתיד לחוק את חצי הרובע עד שיחוק את חצי הרובע נטמאו אחורי הרובע במשקין אחורי חצי הרובע טמאין וכשהוא מטביל את הרובע צריך להטביל את חצי הרובע היה עליו דבר חוצץ והטבילו לא עשה כלום.
ב ג,ג הרובע שמלאוהו עצים ותקעו רבן שמעון בן גמליאל ורבי מטמאין עד שיקבענו במסמר א"ר עקיבה לא הוזכרו בית הצביטה אלא לכסות שלא יהיה שותה וראשון ראשון מטמא. משקין טמאין שהיו נתונין אבית צביטתו של כוס ונגע בהן ככר טהור נטמא הככר. משקין טהורין שהיו נתונין אבית צביטתו של כוס ונגע בהן ככר טמא נטמאו המשקין. משקין טמאין שהיו נתונין על גבי הארץ ונגע בו שאחוריו טהורין בית צביעתו נטמאו אחורי הכוס. משקין טהורין שהיו נתונין על גבי הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טמאים בבית צביטתו נטמאו המשקין רבי מאיר אומר לידים הטמאות כיצד אפשר לומר בנגוב שאין הידים מטמאות הנגוב. אי אפשר לומר במלא משקין שעד שלא יגע בהן נטמאו המשקין אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכוס היו טהורין ומשקה טופח באחורי הכוס אוחזו בבית צביטתו ואינו חושש שמא נטמאו המשקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס.
ב ג,ד ר' יוסי אומר בידים טהורות כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאין אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שע"ג ידיו מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את ידיו ר' טרפון אומר עריבה גדולה של עץ יש לה בית הצביעה זה הכלל נטילתו באחת צביעתו באחת. נטילתו בשתים צביעתו בשתים מקום אחיזתו שם צביעתו ר' יהודה אומר כלי שיש לה אוזן ואוזן ויד ואין לו בית הצביעה. כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך ובית הצביעה ואין מטבילין כלים בתוך כלים לקדש א"ר יוסי זה לשון כפול כל שיש לו אחוריים ותוך יש לו בית הצביעה וכל שאין לו אחוריים ותוך אין לו בית הצביעה. אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול לכך. כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה. ר' יהודה אומר אין שינוי מעשה אלא לקלקול.
ב ד,א תפלה אימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה קיצעה אע"פ שהוא עתיד ליתן בה את הרצועה טמאה ומאימתי טהרתה של יד משיתיר משלש רוחות ושל ראש משיתיר שלש רוחות בין קציעה לחברתה. כיס בתוך כיס שנטמא אחד מהם במשקה הוא טמא וחברו טהור בד"א בזמן שהיו שניהן שוין אבל אם היה חיצון על הפנימי נטמא פנימי נטמא חיצון. נטמא חיצון לא נטמא פנימי בד"א במשקה אבל בשרץ שניהן שוין. אמר רבי נתן לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על צרור המעות שהוא טהור על מה נחלקו על צרור המרגליות שר' אליעזר מטמא וחכמים מטהרין. צרור המרגליות בזמן שבתוכו טמא פשוטו טהור. מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. עור שעשאו להיות נותנו על לבו בשעת הקציר מפני השרב אם יש בו חמשה על חמשה טמא ואם לאו טהור. לעקבו ולפרסתו אם חופה רוב הרגל טמא ואם לאו טהור.
ב ד,ב סנדל של קש רבי עקיבה מטמא והאשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת ולא הודו לו סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו תרסיותיו או שפירש ממנו רוב של כף אחת טהור. נפסקה אחת מאזנו או אחת מתרסיותיו או שפירשה ממנו מלא כף טמא רבי יהודה אומר הפנימית טמא החיצונה טהור. סנדל שנפחת ומקבל את רוב הרגל מנעל שנפרם וחופה את רוב הרגל ונתפסקו רצועותיו או שניטלו האצטלות שלו טמא נפחת ואינו מקבל את רוב הרגל נפרם ואינו חופה את רוב הרגל ונתפסקו אזניו טהור מנעל שעל האימום ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין אר"ש שהרי לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על מנעל שהוא טהור על מה נחלקו על שנטל מן האימום שר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין מפני שהאשה ננעלת בו ומחזירתו לאימום.
ב ד,ג עור החמור ועור החמר ועור הכתן ועור הרופא ועור הלב של קטן ועור שהבנות טוות עליה אם יש בו חמשה על חמשה טמא ואם לאו טהור עור השטיח ועור המקבלים ועור הכר ועור הכסת אע"פ שאין בו חמשה על חמשה טמא רשב"ג אומר אם יש בו חמשה טמא ואם לאו טהור שאין העור פחות מחמשה על חמשה. עור שעשאו לתכריך אפילו כל שהוא טמא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על עובי ארגמן ותכריך ארגמן שהן טמאים על מה נחלקו על עובי כסות ותכריך כסות שבית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין. תכריך ארגמן בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. עובי הצמר ואוירטין הבאין ממדינת הים אע"פ שהן באין במדה טמאין.
ב ד,ד השידה והתיבה והמגדל של עצם ושל גמי רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר. ר"ש בן מנסיא אומר אצבע שהוא עתיד לקצעה וליטול זנבה טהורה וכולן שהן מחוסרין לשלוח למתח ולנגב טהורין. מחוסרין סבכה טמאין. מחצלת בין בית הגנב ובין בית הגזלן מחשבה טמאה מפני שהבעלים מתיאשין ממנה. חיפוי בית הלגינין ובית הכוסות אע"פ שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חפוי ומשום חבורי כלים טמא. עור שבפני החמור אע"פ שיש בו ה' על ה' טהור שאינו אלא חפוי. הכסת שלו טהורה היתה תפורה לאוכף טמאה. ומקבלת כל שהוא טמאה. העושה פסיקה לשפיר ללבב ולצייר בהמה טהורה לתחת כריסו של חמור טמאה שירי פסיקיא ארבעה טפחים כדי ליתן תחת כריסו של חמור. העושה פסיקיא כל שהוא טהורה לחזק בה ומרצופין להלך בה ממקום למקום טמאה. כל הגדילות בבהמה טהורים ובאדם כולן טהורין חוץ משל שק ושל בגד הקלע שבית קבול שלה של משוחות רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים אומרים שלש טמאה ושתים טהורה. נפסקה אמצעית טמאה והחיצונה טהורה. נשתייר בה טפח טמאה. נפסק בית הפקוע שלה טמאה. כל החוצלות בין של שעם ובין של שק ובין של צפור רבי דוסא אומר טמא טמא מת וחכמים אומרים מדרס.
ב ה,א חלוק של בד מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתה ואיזו היא גמר מלאכתה משיפתח את פיה. הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה טמא. רובו מלמטה טהור. ואם נקרע מבית פיו טהור. חלוק של נייר מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתו איזוהי גמר מלאכתו משיפתח את פיו. הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו. בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה טמא. רובו מלמטה טהור. ואם נקרע מבית פיו טהור. העושה חלוק מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור שחלוק של לבד שבלה אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא ואם לאו טהור <העושה חלוק מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה העושה לתכריך אפי' כל שהוא טמא>. העושה מעטפת מן הלבד אינה מקבלת טומאה עד שתגמר מלאכתה. בלתה אם יש בה שלשה טמאה ואם לאו טהורה.
ב ה,ב כף של נייר שהתקינה לחגור בה את מתניו טמאה. כף של סיב שהתקינה לחגור בה את מתניו טהורה. שתי כפין של סיב שתפרן זו בזו והתקינם לחגור בהן את מתניו טמאות. א"ר יוסי שאל יונתן בן חרסא איש גינוסר לפני זקנים ביבנה שני כיפין של סיב שתפרן זו בזו והתקינם לחגור בהן את מתניו מה הן. אמרו לו טמאות. ניקורי רוטב באביהן מה הן. אמרו לו אפי' כל הדקל כולו אסור. מותר אפיפירות מהו לקדש אמרו לו עד מקום שהחדש יכול להלך כל אותה שנה. העושה חגור מצדו של בגד ומצדו של סדין ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין עד שימול. מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל מרוח אחת ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין עד שימול מצדו השני. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה על העושה חגור מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין עד שעה שימול. רשב"ג אומר חגור שבלו צדדיו ואמצעיתו קיימת טמא משום שירי חגור. שפה שפירשה מן הבגד והתקינה לחגור בה מתניו טמאה מפני שהיא כנגלין.
ב ה,ג טלית שהתחיל בה לקרוע עד שלא נקרע רובה הנוגע אפי' במופרש מכאן ומכאן חיבור. משנקרע רובה הנוגע אפי' במחובר אינו חיבור. אלו הן העבין ואלו הן הדקין. כגון הבורצין. והברתצים והפמליאות והחמילות והלבדים והסגוסין אלו הן העבים. השירשין והסריקים והכלך והפיליון של ראש אין בהן משום שלשה על שלשה אבל יש בהן שלש על שלש. העושה חלוק מן המשמרת אם יש בה שלשה על שלשה טמא אם לאו טהור. משמרת של יין שבלתה אם משמשת מעין מלאכתה טמאה ואם לאו טהורה ר' אלעזר בר"ש אומר של שק ושל בגד שיעורה בשמרים. של שעם ושל צפירה ושל חבלים שיעורן ברמונים.
ב ה,ד משפך של גתות אע"פ שהוא עשוי ככברה טמא. חוט שפירש מן הבגד אפי' מאה אמה כולו חיבור אחד. וזה שהוא תופר בו כל שהוא צורך התפירה חיבור וכל שאינו צורך התפירה אינו חיבור. חלוק של יוצאת החוץ שהוא עשוי כשבכה עשה לו שלש אצבעות בין מלמעלה ובין מלמטה ובין מן הצדדין טמא ר' אליעזר בן יעקב אומר העושה בגד מן החרם ומן המצודה וכפלו ותפרו ואין בשרו נראה מתוכו טמא. שביס של סבכה טמא בפני עצמו מפני שהוא מתקנו לשבכה אחרת וכמה יהיה שיעורו כדי שיהא מקיף מאוזן לאוזן. הסטין והצפויין והחוליות שבו טהורין. ומשום חיבורי שביס טמאין והרצועות שבו תפורות חיבור קשורות אינן חיבור אחרים אומרים שבכה של זקנה שנקרע נתנתה על הכסא ובשרה נוגע בכסא טהורה ואם לאו טמאה. שירי פסיקיא כדי לחגור על מתניה של קטנה. שירי הקרפן ואוזמיאות כדי לכרוך על אצבע קטנה.
ב ו,א המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט טמא. מן הפשוט לקבול מן הקבול לפשוט מן הקבול לקבול טהור. ובגד הכל טמא אמר ר' יהודה חבריי היו אומרים השק והעור והמפץ שטלאן זה על זה לא ביטלו זה את זה. השק והעור והמפץ שנקרעו אם נותנן על הכסא ובשרו נוגע בכסא טמא ואם לאו טהור. השק והעור והמפץ שזרקן לאשפה טמאין. מטלית שטלאה על הקופה צריכה מחשבה אחר פרישתה. טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמאה. אין רוב שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. רשב"ג אומר אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה היו דבדולין יוצאין הימנה כל שכנגד השפה חיבור וכל שאינו כנגד השפה אינו חיבור.
ב ו,ב החמת שפחתה הכהן להיות רודה בה ככר תרומה טהורה. עור שעשאו לשלחן להיות אוכל עליו טמא ושיעורו בטפח. בית יד וחפת של חלון הרי אלו נמדדין כפולין זה הכלל הבא כפול נמדד כפול הבא פשוט נמדד פשוט א"ר יוסי שאם היו שנים זה על גבי זה שלא בטלו זה את זה. שלש על שלש בתוך הבית הרי זו טמאה שכל הבית מן המוצנע. מצאה אחר הדלת או בכסותה או פונדיון צרור בה או מחט תחוב בה או שהיתה פקוקה בסל ובקופה טהורה ולעולם אינה טמאה עד שיצביענה לבגד ר"ש אומר לדבר שהוא מקבל טומאה טמאה ולדבר שאין מקבל טומאה טהורה.
ב ו,ג שלש על שלש שהיתה כולה של תיאמות טמאה ר' יוסי ברבי יהודה אומר אם היתה כולה של תאומות טמאה אם יש בה אימרא טהורה. פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדרה ולקנח בו את הרחיים מן המוכן טמא ומן שאינו מוכן טהור דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין שהוא מן המוכן ובין שאינו מן המוכן טהור דברי ר"מ ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר בין שהוא מן המוכן ובין שאינו מן המוכן טמא ר' יהושע אומר בין מן המוכן ובין שאינו מן המוכן טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא ומן שאינו מוכן טהור.
ב ו,ד שלש על שלש שעשאה לאספלנית מלוגמא ורטיה טהורה. שלשה על שלשה שעשאו לאספלנית מלוגמא ורטיה טמאה רשב"ג אומר אספלנית טמאה מלוגמא ורטיה טמאה וכן היה רשב"ג אומר העושה אספלנית מן הסממנין טהורה ומן העשבים טמאה מפני שהיא מנערת ובעור איספלנית טהורה מלוגמא ורטיה טמאה ר' יוסי ור"ש אומרים נראין דברי רבן גמליאל במטפחות ספרים ובדבריו אנו מודים ר' יהודה אומר אף של קבתית כיוצא בהן ר"א בר' צדוק אומר אלו לגמן של ספר טהור והתיק שלו טמא והעמוד שבו חיבור לטומאה ולהזאה.
ב ו,ה כפה של זקנה שהוא טמא מדרס ונתנו לספר ר' מאיר מטהר ור' יוסי מטמא. כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשנוי מעשה ר' יהודה אומר שנוי מעשה אינו אלא לקלקול.
ב ז,א נימי פסיקיא ומקטורן כל שהן. נימי של אפוקרסין עשר ואם יש להן סכך כל שהן רשב"ג אומר סכך עולה למדת שלשה ואינו עולה למדת שלש על שלש היה רחב אם נותנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא. נימי הברסין והברדסין והפמליאות והחמילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות ג' אצבעות. חוט המשקולת שנים עשר ושל חרשים שמנה עשר ואם לאו עובי כלינוס. חוט של בנאין ושל סיידין חמשים אמה רשב"ג אומר אף של משוחות חמשים אמה. חוט המאזנים של שוקלי מתכות טפחיים מפני שהוא תופס בשתי ידיו ומגביה.
ב ז,ב יד הסכין טפח ושירי הכוס טפח ושירי השפוד טפח ושירי המזרה טפחיים ויד הקרדום מאחוריו ג' אצבעות ור' יוסי אומר טפח מאחוריו טהור כולו. יד הכילוף ובין הכולף ששה יד הפחות ובין הפחות חמשה יד בן חולף חמשה ושל חולף עשרה. יד מגריפה של בעלי בתים ב"ש אומרים שבעה וב"ה אומרים שמנה. של סיידין ב"ש אומרים תשעה וב"ה אומרים עשרה. יותר מכאן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה. בד"א בזמן שאין עתיד לגוד אבל בזמן שעתיד לגוד חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי אומרים אף לא לטומאה. אמר ר' יוסי אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להם אי אתם מודים לי בחוט של בנאים ושל סיידין חמשים אמה שאם רוצה לקיים יותר מכאן שהוא טהור. והם אמרו לי אי אתה מודה בנימי הסדין והסודרין והטרסי והפליון של ראש ששה אצבעות. ושל אפקרסות עשר שאם רוצה לקיים יותר מכן שהוא טמא. ורואה אני את דברי מדבריהן שאני משיבן מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה והן משיבין אותי מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שמודים שאינו חיבור להזאה. כל אלו שאמרו שירי ידות ידותיהן מלפניהם. את שדרכו לאחוז בידו אחת כגון יד הקרדום טפח ואת שדרכו לאחוז בשתי ידיו כגון יד המגרפה טפחיים.
ב ז,ג כלי זכוכית מדברי סופרים פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין. השידה והתיבה והמגדל של זכוכית הבאין במדה טהורין ושאר כל כלי זכוכית אע"פ שבאין במדה טמאים. וזה חומר בכלי זכוכית מכלי עץ. כלי זכוכית אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן ורשב"ג אומר משינטלו מן הספות תמחוי שעשאו אספקלריא אע"פ שמשתמש בו טהור. היה טמא ועשאו אספקלריא טמא עד שיקבענו במסמר. תרווד של מתכת בין שיש לו יד ובין שאין לו יד בין מקבל כל שהוא ובין שאין מקבל כל שהוא טמא. ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית מקבל כל שהוא טמא שאין מקבל כל שהוא אלא ממגמג ושופך ר"ע מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר.
ב ז,ד כוס של אבן שניקב והטיף לתוכו אבר ר' יוסי אומר משום ר' יוחנן בן נורי טמא משום כלי מתכת רשב"ג אומר יהודה בן שמוע היה מטמא משום ר"מ. קיתון של זכוכית שניטלו שוליו אם יכול לישב כדרכו רבי מטמא וחכמים מטהרין ואם מתחלה עשאו של שולים הכל מודים שהוא טמא. הכוס והצלוחית שניקבו בין מלמעלה ובין מלמטה טהורין. תמחוי וקערה שנקבו מלמעלה טמאין מלמטה טהורין. נסדקו אם יכולין לקבל את החמין כצונן טמאין ואם לאו טהורין. ר"א בר' צדוק אומר הכוסות הצידונים החתוכין טהורין מפני שסורחין את הפה וחכמים מטמאין. צלוחית של שמן ושל יין שניטל פיה אם ניטלת ביד אחת טמאה ואם בשתי ידיו טהורה. פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא. בית קיבול נר טהור. ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. המטה והכסא והספסל והקתדרא ועריסה של זכוכית וכל מדרס כלי זכוכית טהורין. האולר והקולמס והמטוטלת והמשקלות והעמידין והכן והכנה של זכוכית טהורין.
א,א אחד הנוגע אהילות אחד המאהיל ואחד המסיט כולן מונין במת אין לך שמטמא במשא המת אלא אדם בלבד. האוכלין והמשקין והכלים אין מטמאין במשא המת אמר ר' יוסי כדרך זו אתה יכול לומר כל המטמא במת טמא שבעה טמא בזב טומאת ערב. כל המטמא במת טומאת ערב טהור בזב מכלום. באיזה צד אדם באדם שנים ואחד בזב כלים בכלים שלשה במת ושנים בזב כלים אדם וכלים ארבעה במת ושלשה בזב בד"א בתרומה ובקדשים אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד ואין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד. אמר ר"ע יש לי חמשה השפוד התחוב באהל הכנוס בו אמרו לו האהל והשפוד שם אחד הן.
א,ב העובד כוכבים והבהמה ובן שמנה וכלי האוכלים חרס והמשקין הנוגעין במת כלים הנוגעין בהן טהור וכשם שאבר מן המת ואבר מן החי שחסר עצם באדם טהור כך בנבלות ובשרצים טהור. אבר שאין עליו בשר כראוי באדם טמא בנבלות ובשרצים טהור. המוח בין באדם ובין בבהמה ובין בחיה ובין בעופות ובין בנבלות ובין בטרפות ובין בשקצים ובין ברמשין טמא וחייבין עליו משם פיגול נותר וטמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע. כללו של דבר מוח הרי הוא כבשר לכל דבר.
א,ג תשעה בראש והלחי עמהן חמשה בארכובה שנים מכאן ושנים מכאן והפיקה באמצע. כל שיש בו גידים ועצמות הרי זה אבר ושאין בו גידים ועצמות אינו אבר והיתר עולה מן המנין חסר שאין בו אלא מאתים ויתיר שיש בו מאתים ושמנים כולן מצטרפים קכ"ה החי ואין בו ממנין ואין בו רובע עצמות.
ב,א ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת מטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפי' מתה הבהמה נחרה מטמא טומאת אוכלין. שחט בה דבר שנעשת טרפה אין בה טומאה של כלום ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלים אבל לא טומאת נבלות ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסורה לבני נח ואפי' מתה בהמה. נחרה אינה מטמא טומאת אוכלין שחט בה אחד או רוב אחד אין בה טומאה של כלום. שחט בה דבר שאין עושה טרפה וישראל בא וגמרה מותרת באכילה. שחט בה ישראל שנים או רוב שנים אחד עובד כוכבים ואחד ישראל חותך ממנה בשר וממתין לה עד שתמות ומותר באכילה.
ב,ב מלא תרווד רקב שאמרו ישנו מעיקר אצבעותיו ולמעלה דברי ר"מ וחכ"א מלא חפניו ואיזהו מת שיש לו רקב הנקבר ערום בארון של אבן על גבי הרצפה ועל גבי הטבלא של שיש אבל הנקבר בכסותו ובארון של עץ על גבי עפר אין לו רקב ונוטלה עפר מתחתיו וזהו עפר קברות מלא תרווד ועוד. תבוסה שנמצאת בקבר ואין ידועה מה טיבה זהו עפר קברות מלא תרווד ועוד פירש ר"א ברבי צדוק בורר את הצרורות ואת הקיסמין והודאין נוטל את הודאין ומניח את הספק וזהו עפר קברות מלא תרווד ועוד.
ב,ג שדרה שגידר רוב חליות שלה אע"פ ששלדה קיימת טהורה בזמן שהיא בתוך הקבר אפי' משוברת ואפי' מכותתת טמאה מפני שהקבר מצרפה.
ב,ד הגולגולת שהיה בה נקב אחד ארוך או שהיו בה נקבים הרבה מצטרפין למלא מקדח אמר רבי יוסי בן המשולם מעשה בעין בול אחד שנחתכה גולגלתו וטלה עליה הרופא מטלת של קרוייה וחיה אמר לו ר' שמעון בן אלעזר משם ראיה אע"פ שחיה כל ימות השנה משירדו גשמים נכנסה עליו צנה ומת.
ב,ה כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר"א מטמא השיבו את ר' אליעזר שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רוב רובע רקב תאמר באבר מן החי שאין בו רובע הקב. דבר אחר מי תלוי במי אבר תלוי בבשר או בשר תלוי באבר הבשר תלוי באבר אפשר שהבשר מטמא במגע ובמשא ובאהל והאבר יהיה טהור אמר ר"ש תמה אני אם טימא ר' אליעזר לא טימא אלא בזמן שיש באבר בשר כראוי שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא ובאהל.
ב,ו עצם כשעורה הפורש מן החי ר' נחוניא מטמא השיבו את ר' נחוניא שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רובע רקב תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב דבר אחר מי תלוי במי אבר תלוי בעצם או עצם תלוי באבר העצם תלוי באבר אפשר שהעצם מטמא במגע ובמשא והאבר יהא טהור אמר ר"ש תמה אני אם טימא ר' נחוניא לא טימא אלא בזמן שיש באבר עצם כשעורה שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא השיב ר' יהושע על דברי שניהן ומה החי שיש בו רמ"ח אברים עצם ובשר הפורשין ממנו טהורין אבר שאין רמ"ח אינו דין שיהא העצם ובשר הפורשין ממנו טהורים השיב רבי על דברי ר' יהושע לא אם אמרת בפורשין מן החי שכן פרשו מדבר טהור תאמר בפורשין מן האבר שכן פרשו מדבר טמא.
ג,א אמר ר' יהודה לא נחלקו ר"ע וחכמים על רביעית דם שפרשה משני מתים שהיא טהורה על מה נחלקו על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים שר"ע מטמא וחכמים מטהרין ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש לא נחלקו ר"ע וחכמים על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים שהיא טמאה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משני מתים שר"ע מטמא וחכמים מטהרין.
ג,ב אבא שאול אומר רביעית תחלת דמו של קטן. דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית ר"ע אומר כל שהוא. וחכמים אומרים רביעית שר"ע אומר טומאה בדם וטומאה בעצמות מה עצמות אע"פ שאין בהן רובע טמאין אף דם אע"פ שאין בו רביעית טמא. השיבו את ר"ע שלש תשובות לא אם אמרת בעצמות שרובו טמא בלא רובע תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שמיעט עצמות טמא ועצם כשעורה הפורש מהן טמא תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. דבר אחר לא אם אמרת בעצמות שבידוע שכולן לפניך תאמר בדם שאנו אומרים שאם נשתיירה הימנה טפה כל שהוא טהור אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בזמן שיצא כולו אמרו לו אי אפשר לכן.
ג,ג רובע עצמות מרוב הגויה בגודל ועצמות אע"פ שאין בהן רובע טמאין רובע עצמות מרוב הגויה בבנין ועצמות רוב הגויה בבנין אע"פ שאין בהן רובע טמאין. ר' יהודה אומר לשון אחר ב"ש רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין רוב בנינו ורוב מנינו של מת אע"פ שאין בהם רובע טמאין ואיזהו בנינו השוקים והירכים והצלעות והשדרה ואיזהו מנינו אצבע ידים ורגלים בלבד שיהא בו עשרים וחמשה. אמר ר' יהושע יכול אני לעשות דברי ב"ש וב"ה אחד משוקים ומירכים נמצא רוב בנינו בגודל וחצי רוב בנינו וחצי רוב מנינו אינן מצטרפין כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטמאות שבמת אין מצטרפות זו עם זו מפני שלא שוו בשעוריהם.
ג,ד הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאים במשא ר' אליעזר אומר מטמאין במשא מק"ו מה אם מטמאין במגע הקל לא יטמאו חבור אמר לו ר"ע אם מטמאין במגע המרובה יטמאו במשא מועט אמר לו ר' אליעזר מה זה עקיבה והלא טומאת האהל מועטת בשניהן והרי הן מטמאין בה ואי מטמאין באהל המועט לא יטמאו במשאה מרובה נסתלק ר"ע וקפץ ר' יהושע אמר לו מרובה טומאת אהל מטומאת המשא שהמאהיל על גבי המת בסוכה טמא ומסיטו טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור. אמר ר"ש זה הוא הנדון אם סוכה שיש לה פתח הרי היא חוצצת על גבה אם סוכה שאין לה פתח זה הוא גולל עצמו. אלא כך צריך להשיבו מרובה טומאת האהל מטומאת משא שכל מטמאין באהל ואין לך שהוא מטמא במשא אלא אדם בלבד. מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערב פסח והלכו לקברו ונכנסו האנשים וקשרו את החבל בגולל משכו האנשים מבחוץ ונכנסו הנשים לקברו והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב.
ג,ה שתי אבנים גדולות של ארבע ארבע טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שניה טהור מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא.
ד,א רבי יוסי אומר מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאהל. ר"ש אומר שלש טומאות פורשות מן המת שתים בכל אחת והשלישית אין בהן אלו הן גולל ודופק ועצם כשעורה מלא תרווד רקב גולל ודופק מטמאין במגע ובאויר ואין מטמאין במשא והיכן הוא משאן עצם כשעורה. עצם כשעורה מטמא במגע ובאויר ואין מטמא באהל והיכא הוא אהל מלא תרווד רקב. מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע וכן היה ר' יוסי אומר כזית מן המת שחלקו אפי' לעשרה מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע.
ד,ב אמר ר' יהודה ששה דברים היה ר"ע מטמא וחזר בו. מעשה שהביאו קופות של עצמות מכפר טביא והניחום באויר ביהכ"נ בלוד ונכנס תיאודריס הרופא וכל הרופאין עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד אמרו הואיל ויש כן מטמאים ויש כן מטהרין נעמוד למנין התחילו מר"ע וטיהר אמרו לו הואיל ואתה שהיתה מטמא טהרת יהו טהורין אמר ר"ש ועד יום מיתתו של ר"ע היה מטמא ואם משמת חזר בו איני יודע.
ד,ג חלב המת שהיה שלם וחתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור. אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור. קולית המת שעשאו יד לסכין ה"ז אינו חיבור אדם חיבור כזית מן המת שנחלק לשנים טמא ואינו חושש שמא חיסר. אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר. רביעית דם שנחלקה לשנים טהורה ואינו חושש שמא חסרה. מנחה שבללוה חמשה כהנים כשרה ואינו חושש שמא חסרה. פינה מכלי לכלי כשרה. רשב"ג אומר אם הפליג הרי זו פסולה בכזית מן המת ובכזית נצל מלא תרווד רקב משני מתים מצטרפין זה עם זה מלא תרווד רקב בשעות שיש בו עפר כל שהוא טמא ור' יהושע מטהר מפני שבטל.
ד,ד רביעית דם שנבלעה בכסות כיצד משערין אותה מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים ונותן לתוכה רביעית דם אם היה מראן שוה הרי זו טמאה אם לאו הרי זו טהורה. ר' יוסי אומר זקנים הראשונים אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור. המת מבחוץ ושערו מבפנים אע"פ שאין באהל אלא כל שהוא הבית והמאהיל עליו טמא. העצם שיש עליו כשני חצאי זיתים אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים הכניס את התחוב בידי אדם לפנים הבית טהור מפני שאין חבירו מצטרף עמו. הכניס את התחוב בידי שמים לפנים הבית טמא שהרי חבירו מצטרף עמו שני עצמות ועליהם כשני חצאי זיתים והכניס ראשיהן לפנים יהודה בן נקוסא אומר משום ר' יעקב אפי' שניהן תחובין בידי שמים הבית טהור שאין שני עצמות מצטרפין לכשני חצאי זיתים איבד כזית מן המת בתוך הבית ובקשו ולא מצאו הבית טהור לכשימצא הבית מטמא למפרע.
ד,ה כל משקה המת טהורין חוץ מדמו וכל מראה דמים במת הרי אלו טמאין.
ד,ו ואיזו היא תבוסה ר"א בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא ספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זה הוא דם תבוסה וחכ"א ספיקו ברה"י טמא ברה"ר טהור אלא איזהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק רובו במותו ומיעוטו בחייו והוא דם תבוסה. ר' יהודה אומר הרוג שהיה מוטל במטה ודמו מנטף לגומא טמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת וחכ"א מפני שראשון ראשון נפסק. ר"ש אומר צלוב שדמו שותת ונמצאת תחתיו רביעית דם טהור אבל מת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טמא ור' יהודה מטהר שאני אומר טיפה האחרונה של מיתה עמדה לה ע"ג העץ. כשתמצא אומר שלשה רביעיות הן כיצד לקה מכת מות ומפרפר ויצא הימנו רביעית דם ועקרוהו בחזקת שהוא חי והוליכוהו למקום אחר ויצא הימנו רביעית דם ראשונה דם חיים ושניה דם המיתה ושלישית דם תבוסה. ומה בין דם המיתה לדם התבוסה אלא שדם המיתה הנזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ודם התבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.
ד,ז אמר ר"א בראשונה היו זקנים חלוקין מקצתן אומרים רביעית דם ורובע עצמות ומקצתן אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם בית דין שאחריהן אמרו רביעית דם ורובע עצמות לתרומות ולקדשים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לנזיר ולמקדש. אמר ר"א כשהלכתי לאדסקיס מצאתי את ר"מ ואת רבי יהודה בן פתירוש שהיו יושבין ודנין בהלכה יהודה בן פתירוש אומר רביעית דם אין הנזיר מגלח עליה ואין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו. אמר לו ר"מ תהא זו קלה מן השרץ מה שרץ הקל נזיר מגלח עליו חייבין על טומאת מקדש וקדשיו רביעית דם חמורה אין דין שיהא נזיר מגלח עליה וחייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו שתק יהודה בן פתירוש נמתי לו ר"מ אל תבוז לי בקי היה לך מיהושע בן ממל נם לי הן ובעל מלאכות היה נמתי לי בלשון הזה אמר לי משם ר' יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין על טומאת מקדש וקדשיו וכל מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו.
ה,א רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משם ר' נתן אהל שהוא פחות מארבעה טפחים פתחו במלואו וגגו טהור. ר"ש בן אלעזר אומר משם ר"מ מת שהוא יתיר מארבעה טפחים פתחו במלואו. ר' יוסי אומר השדרה והגולגולת כמת אחרים אומרים משם ר' נתן כל הטמאות הפורשות מן המת כמת ופתחו ארבעה טפחים.
ה,ב ביב שהיא קמור תחת הביב יש בו ארבעה טפחים ויש ביציאתו ארבעה טפחים ונפל בתוכו הבית טהור נפל בבית מה שבתוכו טהור יש בו ארבעה טפחים ואין ביציאתו ארבעה טפחים נפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טהור אין בו ארבעה טפחים ואין ביציאתו ארבעה טפחים נפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טמא. רחב מבפנים וצר מבחוץ טומאה ברחב הבית טמא בצר נידון מחצה על מחצה טמאה בין ברחב בין בצר הבית טמאה בבית. כלים שברחב טהורין ושבצר טמאין מודה ר' יהודה בשקיפין ובסלעין שאע"פ שאינן כאהל אבל חשובין כאהל.
ה,ג מגדל שהוא עומד בין בבית ובין באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורין. טומאה שבעוביו כלים שבתוכו טהורין ור' יוסי אומר מחצה על מחצה. היה עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס. כלים שבינו לבין הארץ ושבינו לבין הכותל ושבינו לבין הקורות אם יש שם פותח טפח טמאין ואם לאו טהורין טומאה שם הבית טמא שבכותל מאחריו ושבמעזיבה מעל גביו נדונין מחצה על מחצה.
ה,ד טומאה תחת רגלו או על גב רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת למה זה דומה לעמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היה מוטל על מתניו ומוגף וטומאה תחתיו כנגד עוביו או על גב דלתות והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כלים שברסטקאות מכאן ומכאן טהורין.
ה,ה היה עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס אמר ר' יוסי כן הלכה. אימתי יפה כח להציל מכח צמיד פתיל או מכח אוהלים אם מציל הוא מכח צמיד פתיל בגולל ק"ו ע"י אוהלים.
ה,ו היתה מוכני שלו משוכה לאחריו שלש אצבעות וטומאה שם כנגד הקורות הבית טמא שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות דבר אחר אין טומאה נכנסת לאהל ואינה יוצאה הימנו אלא בפותח טפח כלים שכנגד הזוית רבי מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי רואה אני דבריהם מדברי בד"א בפרוצה אבל במגופפת הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביה.
ה,ז אמר ר' יוסי בא ר' יוחנן בן נורי אצל ר' חלפתא אמר לו מה אתה בעין של תנור אמר לו טמאה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבה מטהר. עין של תנור שיש בה גובה טפח ואין בה רחב טפח ואין בה גובה טפח טהורה נתן נסר על גבה בקעה טמאה את הנסר נטמא וטמא את התנור.
ה,ח ארובה שבין בית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה ר"ע אומר מצלת וחכ"א אינה מצלת נפתחה במיני זיתים מצלת על פחות מטפח.
ה,ט כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת מצלת על החטאת ואינה מצלת על התרומה שתמצא אומר טהור מציל לעצמו כיצד היו שם כלים טהורין לחטאת וטמאים לתרומה נמצא טהור מציל לעצמו.
ה,י לגין שהוא מלא משקין טהורין ופינן ללגין אחר אם יש בו משקין טמא. האשה שלשה בעריבה וידיה עסוקות בבצק אחר כל זמן שמגבהת זו ומנחת זו מגבהת זו ומנחת זו האשה ועריבה טמאין טומאת שבעה ובצק טהור משכה ידיה הימנו והחזירתו נטמאת וטימאה את הבצק אמר ר' יהושע בושנו מדבריכם ב"ש אפשר אשה ועריבה טמאין טומאת שבעה והבצק טהור לגין טמאין טומאת שבעה ומשקין טהורין אחר שעמד אמר לפניו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש רבי אומר לפניך טעם שב"ש אומרים בו אמר לו אמור כליו של ע"ה מהו טמא או טהור אמר לו טמא וכי יש טמא מציל א"כ יציל זה על כליו אמור כליו של ע"ה חיבור. ד"א וכי אומר לך ע"ה על כליו שהוא טמא כשיטהרנו אוכלים ומשקין בתוכו עצמו טהרנו אבל כשטהרתה את הכלי טהרתה לך ולא חזר ר' יהושע להיות שונה כדברי התלמיד אמר ר' יהושע נמתי לכם עצמות בית שמאי.
ו,א ר' יהודה אומר משם ר' יהושע כשם שהכלים מצילין עם אוהלין שיש להן דפנות כך מצילין עם אוהלים שאין להן דפנות אחד כלי עץ ואחד כלי חרס טהורין. בד"א בכלי שיש בו טפח על טפח אבל בכלי שאין בו טפח על טפח אינו מציל. בד"א בזמן שהוא אפוץ מבחוץ מצד אחד ומבפנים משני צדדים אבל אם היה אפוץ כחצי טפח מכאן וכחצי טפח מכאן ה"ז אינו מציל.
ו,ב קדרה שהיא נתונה בצד דופנו של אוהל מבחוץ טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא מצלת עם דופנו של אוהל בתוכה או על גבה הכל טמא.
ו,ג היתה כפושה טומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא נידונית כשפועי אוהלין בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. היתה נתונה על גבי שתי יתדות מבחוץ משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת בפחות מטפח ר"ע אומר מצלת וחכ"א אינה מצלת: כותל שמקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בית המשמש לגינה אינה מצלת.
ו,ד קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וקדרה בה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת אם יש בין פיה לקורה פותח טפח אינה מצלת. היתה אפוצה בארץ ובקורה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת אם יש בין פיה לקורה פותח טפח אינה מצלת. היה פיה למעלה מודבק לקורה הרי זו מצלת משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת פחות מטפח ר"ע אומר מצלת וחכ"א אינה מצלת. אבא שאול אומר בזו מחלוקת היה ראש אחד נתון על כותלו של בית וראשה אחד נתון על כותלו של גנה היתה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת אבא שאול אומר אף בזו היא מחלוקת.
ז,א ארבעה שהיו נושאין את הנדבך ואין במוטות כעובי המרדע טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ר' אליעזר מטהר. וכן היה ר' אליעזר אומר כזית מן המת בפי העורב האהיל על גבי הנדבך אדם וכלים שתחתיו טהורין האהיל על תנור וכירים החדשים טהורין. נתון על ארבעה כלים אפי' כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ואין בהן פותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין. טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין יש בהן פותח טפח ר' אליעזר מטהר ואם יש בהן טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה שעל גביו כלים שתחתיו טמאין נתון על ארבע כוסיות הנתונות על ארבע אבנים ואין בהן גובה טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין. טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ור' אליעזר מטהר. אם יש בהן גובה טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין ואם ראשי כוסיות נראין בין כך ובין כך טהורין.
ז,ב נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן וראשו אחד נתון על גבי הספסל רואין את הנסר שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל רבי יוסי ברבי יהודה אומר רואין את הנסר שאם יורד ויושב ויש תחתיו רביע טפח על טפח ועל רום טפח הרי זה מציל מפני שהוא נידון כשיפועי אוהלין. ר' יהודה אומר משם ר' אליעזר אע"פ שהדלת נפתחה הבית טהור לפי שלא נטמא המפתח.
ז,ג בית שחצצו בקנקנין טהורות ופיהן כלפי הטהורה מצילות כלפי הטמאה אין מצילות ר"ש בן יהודה אומר משם ר"ש כלפי הטומאות מצילות עד שיהא בפיהן פותח טפח. טחן בטיט בין מבפנים ובין מבחוץ אם יכול הטחן לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אין מציל.
ז,ד כותל שנסדק בין שתי ובין ערב ועשוי כמין משפך רחב מבפנים וצר מבחוץ טומאה ברחב הבית טמא ובצר נדון מחצה על מחצה רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה. נסדק כמין שתי ומפולש לכאן ולכאן רחב מלמעלה וצר מלמטה וטומאה בין ברחב ובין בצר הבית טמא. נסדק כמין ערב ומפולש לכאן ולכאן רחב מצד אחד וצר מצד אחד טומאה ברחב הבית טמא ובצר נדון מחצה על מחצה. וכמה יהא הסדק הזה רבי אומר מלא אגרופו של בן בטי. כותל שחציו סלע וחציו בנין נדון מחצה על מחצה ניטל הימנו מבפנים והוסיף עליו נמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טמא ניטל הימנו מבחוץ והוסיף עליו מבפנים ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור.
ז,ה היה אחד סלע ואחד בנין של בנין נדון מחצה על מחצה ושל סלע נדון כקליפת השום ר' יוסי אומר טומאה מחצי הכותל ולחוץ מחצי מעזיבה ולמעלה הבית טהור. העומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור שאין הטומאה מעברת את הקורות ואע"פ שאין הקורות לאותה הרוח. טומאה שהיא נתונה על גבי הכותל בין מחציו ולפנים בין מחציו ולחוץ הבית טהור ר"מ ור"ש אומרים מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
ז,ו כותל שבין שני בתים וטומאה בתוכו הבית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור מחצה על מחצה שניהן טמאין. ר' אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו.
ז,ז מעזיבה שהיא לאויר וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור מחציה ולמעלה והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמטה כנגד הטומאה ר"מ מטמא ור"ש מטהר. ר' יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לבית וכן היה ר' יהודה אומר כל מעזיבה תשמיש לעלייה. מודים חכמים לר' יהודה בשתי מערות זו על גב זו וטומאה בתחתונה תחתונה וקרקע טמאה עליונה וקרקע טהורה. טומאה בעליונה קרקע ועליונה טמאה קרקע ותחתונה טהורה טומאה ביניהן עליונה טמאה ותחתונה טהורה וגגו של עליונה טהורה וכן היה ר' יהודה אומר כותל שבין שני כוכין או בין שתי מערות עד ששה טפחים נידון מחצה על מחצה יותר על כן נידון כקליפת השום.
ז,ח קדרה שהיא נתונה בצד דפנה של מערה אינה מצלת בצד שקיפה של מערה הרי זו מצלת. היתה נתונה בחלון שבין שני בתים וטומאה באחת מהן. הרי זו טהורה מפני שהוא ניצלת עם דופני של שני. היתה טומאה שביניהן ויש במקומה טפח על טפח ברום טפח אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח הרי זו מצלת אם יש בין פיה לשקוף פותח טפח אינה מצלת.
ז,ט קלל של חטאת שהוא נתון בחלון ויש במקומו טפח על טפח ברום טפח אם אין בין פיו לשקוף פותח טפח ה"ז מציל ואם לאו אין מציל דברי ר' אליעזר ור' יהושע אומר לעולם אינו מציל עד שיהא לפנים הימנו חלל בפותח טפח.
ז,י עמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו כלים שתחת הפרח טהורין ור' יוחנן בן נורי מטמא.
ז,יא תיבה שעשאה פרדסטקין אע"פ שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסטקין טמאה עד שיקבענה במסמר. פרסטקין שהוא פתוח לבית מוגף וטומאה בתוכו והבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור מפני שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס. טומאה בקרקע או בכותל שלפנים הימנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרסטקין כאילו הוא אטום מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית שלשה פרסטקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה על גבי זה וטומאה תחתיהן ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרסטקין כאילו הן אטומין ונדונים מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית. ר' יהודה אומר משם ר' יהושע סמך להן סוכות טהורות לאכול בהן פסחים.
ח,א כזית מן המת על הרדד או על גביו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה מאחריו טמא טומאת ערב טומאה מאחריו הנוגע בו מאחריו טמא טומאת שבעה ומתוכו טמא טומאת ערב והנכנס לתוכו טהור. כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחריו הנוגע בו בין מתוכו ובין מאחריו טמא טומאת ערב והאהל עצמו טמא טומאת שבעה. אמר ר' נתן אם מציל הוא ע"י אחרים ק"ו עצמו.
ח,ב אהל שהיה נטוי על גבי ארבעה שפודין של מתכת ר' יעקב אומר אינו מציל מפני שדבר טמא מעמידו ור' יוסי אומר מציל. נטוי על גבי קנים דוקרנין ר' יוסי אומר מציל ור"ש אומר אינו מציל עד שיהא נטוי כנטיית האהל.
ח,ג סדין שתפרו ונתנו על גבי עריסה אם אין בינו לארץ פותח טפח ה"ז מציל בד"א בזמן שאם תנטל עריסה וסדין עומד אבל אם תנטל עריסה וסדין נופל אע"פ שתפרו ואע"פ שאינו מסולק מן הארץ אלא כל שהוא ה"ז אינו מציל ואם היתה מחצלת אהל אע"פ שלא תפרה ולא חשב עליה ואין בינה לארץ פותח טפח הרי זו מצלת. ואם יש בינה לארץ פותח טפח אינה מצלת.
ח,ד המת בבית ולו פתחים הרבה כולן נעולין כולן טמאין נפתח אחד מהן אע"פ שלא חישב עליו טיהר את כולן היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על פתחים. פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל על גבי שניהן טמא חישב להוציאו בקטן טיהר הקטן את הגדול היו שניהן מתאימין המאהיל על גבי שניהם טמא חישב להוציאו באחד מהן הרי חבורו טהור. היה לו פתח אחד לצפון ופתח אחד לדרום וחישב להוציאו בצפונו אח"כ באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומו טיהר דרומי את הצפוני ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין.
ח,ה בתים הפתוחין לאכסדרה והמת באחד מהן אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער והבתים טהורין אם לאו בית שער טמא והבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון טהור מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה. ר' יהודה אומר הפותח בתחלה ב"ש אומרים כשיפתח ארבעה טפחים וב"ה אומרים כשיתחיל הפותח סתום ב"ש אומרים כשיתחיל וב"ה אומרים כשיחשוב.
ח,ו אין לנפלין פתיחת הקבר עד שעגלו ראש כפיקה של שתי דברי ר"מ ר' יהודה אומר כפיקה של ערב ר"א בר' צדוק אומר משיעשו קפופיס. אמר ר' יוסי אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להן שדרך הטומאה דרכה לצאת ואין דרכה ליכנס והם אמרו לי אין לו ולד טומאה עד שיצא לאויר העולם.
ט,א ר' אליעזר אומר נזיר והמת תחת כריסו של גמל ואין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבים עליהן על טומאת מקדש וקדשיו.
ט,ב טומאה שהיא נתונה בכותל אפילו מחצה על מחצה וכן עדר בהמה חיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפי' ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו.
ט,ג נדחק ברחיים שהעובד כוכבים בתוכה ושהנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס. איזו היא הרחיים כל שאין עוקרין אותם ודוחפים אותם ממקומה לענין טמא מת בגדיו טהורים עד שיהו בגדיו נוגעים בפותח טפח.
ט,ד ואלו הן סככות אילן המיסך על הארץ ר' יהודה אומר רואין את התחתונות כאילו הן עולות למעלה ואת העליונות כאילו הן יורדות למטה ואם נוגעות זו בזו בפותח טפח מביאות וחוצצות אלו הן הפרעות פרע היוצא מן הגדר היו נתונות על גבי הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן. התריפו רואין אותן כאילו הן שפודין של מתכת ואם היו מובדלות זו מזו אם יכולות לקבל את המעזיבה רכה דברי ר"מ וחכ"א מעזיבה הבינונית ר' יהודה אומר אם מכניס את החוט לצד הזה ויצא לצד אחר ונוגע אע"פ שאין מכוין ה"ז מפסיק.
ט,ה ר' יוסי אומר חבילי המטה וסריגי חלונות חוצצים את הבית ואת העליה עד שתעבור הטומאה לצד השני היו נתונין על גבי המת באויר המאהיל כנגד הנקב טמא ושלא כנגד הנקב טהור מפני שהטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה ר' יהודה אומר אם יכולין לקבל מעזיבה הבינונית אין חוצצין היו נתונין בתוך הבית הרי אלו חוצצין שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. ר' יוסי אומר תיבה שהיא מליאה כלים וזרקה על גבי כזית מן המת טמאין שאילו היתה נתונה על גבי המת באויר טהורין.
ט,ו נסר שצף על פני המים טומאה בצד כלים שבצד הזה טהורין רבי יעקב אומר רואין את הנסר שאם ירד וישב ויש תחתיו רבוע טפח על טפח על רום טפח טומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים. שלשה בתים זה לפנים מזה כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא הפנימי והאמצעי טהורין כחצי זית בפנימי או כחצי זית באמצעי הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאין. אמר ר' יהודה אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להן מודה ר' אליעזר לר' יהושע בשתי חביות שפתוחות לתוך הבית טמא על מה נחלקו על שני חדרים של בית שר' אליעזר מטמא ור' יהושע מטהר והם אמרו לי מודה ר' יהושע לר' אליעזר בשני חדרים הפתוחין לתוך הבית שהבית טהור על מה נחלקו על שתי חביות שר' אליעזר מטמא ור' יהושע מטהר.
י,א כוורת שבתוך הבית וכפישה נתונה על פיה רבי יהודה אומר מצלת וחכ"א אינה מצלת שר' יהודה אומר כשם שהנסר מצלת כך כפישה מצלת היתה מוטה על צדה בפותי טפח הכל מודים שאינה מצלת.
י,ב עמוד של קדירות שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות שוליה של זו על פיה של זו ושוליה של זו על פיה של זו אם אין פי העליונה לקורות פותי טפח ובין שולי העליונה לארץ פותי טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת דרכה ליכנס. אם יש בין פי העליונה לקורות פותי טפח ובין שולי התחתונה לארץ פותי טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור. היתה אחת טמאה ונתונה באמצע ויש במקומה טפח על טפח על רום טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא אין במקומה טפח על טפח על רום טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור.
י,ג פיטוס שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות אם אין בין פיו לקורות פותי טפח ובין שוליו לארץ פותי טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס. אם יש בין פיו לקורות פותי טפח ובין שוליו לארץ פותי טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא. היה פיו צר ואין בין הוגנו לקורות פותי טפח ה"ז מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא מהוגנו פותי טפח. היה שוליו חדין ואין בין שוליו לארץ פותי טפח ה"ז מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא בשוליו פותי טפח. היתה כוורת פחותה פקוקה בקש אפי' גבוהה מן הארץ אמה הרי זו מצלת.
י,ד כוורת שהיא עומדת בתוך הפתח סותמת את כל הפתח אם אין בין פיה לשקוף פותי טפח ואין שוליה לארץ פותי טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס. אם יש בין פיה לשקוף פותי טפח וטומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא אם אין בין דופנותיה לפצימין פותי טפח ובין שוליה לארץ פותי טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור.
י,ה שתי כוורות שהן עומדות בתוך הפתח וסותמות את כל הפתח אם אין שוליה של זו על גבי של זו אם אין בין העליונה לשקוף פותי טפח ובין פי התחתונה לארץ פותי טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס אם יש בין פי העליונה לשקוף פותי טפח ובין פי התחתונה לארץ פותי טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא הכלים שביניהן טהורים אם יש בין דופנותיהן לפצימין פותי טפח וביניהן לארץ פותי טפח טומאה בתוכם הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור נטמאת אחת מהן היא טמאה והבית וחבירתה טהורין וכן פיה של זו על גב שוליה של זו וכן שוליה של זו על גב שוליה של זו ואיזו היא מחולחלת כל שיש לה טפח מארבע רוחותיה ומשלשה רוחותיה ומשני רוחות זו כנגד זו. איזו היא אפוסה כל שאין לה טפח מרוח אחת. מודה ר"א ור"ש בטומאה תחת הפקוק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
י,ו היתה יושבת על שוליה באויר טומאה בתוכה מטמא הנוגע בה מכל מקום טמא דברי ר"מ וחכ"א אינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד. היתה כפויה על פיה הנוגע בה מכל מקום טמא.
י,ז ארון שהוא חקוק בסלע ומכוסה הנוגע בה מכל מקום טהור ואינו טמא אלא פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו בלבד. היתה בנויה בכותלה של נפש אם היתה נראית כל שהיא לתוך הנפש הנכנס לתוכה טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד. בנה נפש על גבה הרי היא כקבר סתום ומטמאה מכל סביביה. העשויה כמין דלסקיא הנוגע בה מכל מקום טהור הנוגע בשוה שלה ר' אליעזר מטמא ור' יהושע אומר מטפח ולמעלה טמא מטפח ולמטה טהור שאין מעלין עולת מן הארץ טפח.
י,ח חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחת קורקורתיה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה. כזית מן המת מקצתו נתונה תחת דופנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טמאה וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור. ואם יש בדופנה פותי טפח הכל שני חצאי זיתים אחד נתון תחת דופנה ואחד נתון תחת קורקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה ובין מלמטה טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור. היה זה שנתון תחת דופנה משוך כנגד קורקורתה כאילו כולו כנגד קורקורתה וזה שנתון תחת קורקורתה משוך תחת דופנה כאילו כולו תחת דופנה. היתה כפויה על פיה ויש בדופנה פותי טפח ואין בהוגנה פותי טפח יש בהוגנה פותי טפח ואין בדופנה פותי טפח כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה ובין מלמטה טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה ובין מלמטה טהור. ואם יש בדופנה והוגנה פותי טפח הכל טמא. היתה מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד ונתונה על גבי באויר כלים שלמעלה ממנה ושלמטה הימנה טמאין והאוכלין והמשקין שבתוכה טהורין היתה מוטה על צדה באויר הרי ככוורת לכל דבר.
יא,א קדרה שהיא נתונה בצד האסקופה שאם תעלה ושפתיה משוכות מן השקוף כל שהוא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
יא,ב היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור. בבית אינו טמא אלא הבית שאם תעלה ודופנה בשקוף בפותי טפח כל שהוא וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
יא,ג היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה הבית טהור מפני שניצלת עם דופני של אהל. בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור. בבית אינו טמא אלא הבית שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותי טפח טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
יא,ד היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה ושפתיה אוכלות בשקוף כל שהוא. טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח אם יש בדופנה פותי טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה הכל טמא אין בדופנה פותי טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא וגבה והבית טהור מפני שניצלת עם דופני של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור מפני שניצלת עם דופני של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור. בבית היא טמאה בלבד.
יא,ה היתה נתונה תחת ארובה שאם תעלה ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה ויושבת בארובה ואופצת את כל. ארובה וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה אין בינה לארובה פותי טפח וטומאה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
יא,ו היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהור מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ויש בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
יא,ז היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שנידונית כשיפועי אוהלים. בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אין טמא אלא הבית.
יא,ח ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה אם יש שם פותי טפח הכל טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזוית כזית מן המת בלבד.
יא,ט ארובה שהיא לאויר ואין בה פותי טפח וכזית מן המת נתון תחתיה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר"מ ר' יהודה אומר המאהיל טהור. ר"ש אומר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא ואם לאו הבית טמא והמאהיל טהור מקצת הטומאה בבית ומקצת כנגד ארובה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר"מ. ר' יהודה ור"ש אומרים המאהיל טהור. ר' יוסי אומר אם אין בטומאה ליחלק כגון כזית מן המת השדרה והגולגולת הבית טמא ואם לאו הבית טהור והמאהיל טמא.
יא,י שני חצאי זיתים נתון בתוך הבית ואחד נתון כנגד ארובה המאהיל טהור היה זה שהוא נתון בתוך הבית משוך כנגד ארובה כאילו כולו כנגד ארובה.
יא,יא כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה שאין בה פותי טפח הבית טמא ר' יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותי טפח.
יא,יב קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא ואם אינו משולשל טהור. בד"א בארובה שאין בה פותח טפח אבל בארובה שיש בה פותח טפח בין משולשל ובין שאינו משולשל טמא. בד"א בשל חרס אבל בשל אבן בין שיש בארובה פותי טפח בין משולשל ובין שאינו משולשל טהור.
יא,יג שבין הבית לעליה ואין בה פותח טפח טומאה בבית כלים שבעליה טהורין טומאה בעליה כלים שבבית טהורין שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות דבר אחר אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנו אלא בפותח טפח. כלים שכנגד הבית רבי מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי.
יא,יד ארובות זו על גב זו ויש בהן פותח טפח ונתון דבר שהוא מקבל טומאה אם יש שם פותח טפח הכל טמא ואם לאו אין טמא אלא כנגד התחתונה בלבד מרחיבות מלמעלה ומצירות מלמטה מן הצד ומלטה טמא מן הצד ומלעלה טהור. מרחיבות מלמטה ומצירות מלמעלה אינו טמא אלא כנגד הצר בלבד.
יב,א וכמה יהיה הסדק הזה ב"ה אומר כל שהוא מלא חוט המשקולת ור' יוסי אומר משם ב"ה פותח טפח. אמר רבי תמיה אני אם אמר ר' יוסי בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד טומאה מבפנים וכלים מבחוץ אע"פ שאין בסדק אלא כל שהוא מלא חוט המשקלות ה"ז מפסיק.
יב,ב סאה כפויה על פי חבית כפויה שני כפיתין זה על גבי זה ואבן על גבי הכיפת מביאות את הטומאה. סאה יושבת כדרכה וחבית יושבת כדרכה נוד תפוח כדרכה מלא תבן כסת מלאה מוכין כסות מלאה מטפחות שתי אבנים זו על גבי זו וכופת על גבי האבן אין מביאות את הטומאה.
יב,ג כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין. הקיאן הבית טמא. מת אם שהה במעיו עד שהוא חי שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים מיד ר' יהודה בן בתירא אומר בדגים מיד ובעופות מעת לעת ר"א אומר משם ר' יהודה בן בתירא זה וזה מעת לעת.
יב,ד הדות שבבית והמערה בתוכו והפרח שלה יוצא וכפיפה נתונה עליו בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ ה"ז חוצץ. ר"א בר' יוסי אומר בד"א בשל עץ אבל בשל מתכת נטמא ואין כלי טמא חוצץ.
יב,ה נסר שהוא נתון על פי הדות וטומאה תחתיו או על גבי כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין היתה כפישה ויש לה ליזבז טפח וטומאה תחתי' הכלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאים. אם היתה חלוקה הרי היא כנסר. כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין.
יב,ו כותלי הבית וכותלי הדות שהיו שוין זה לזה וטומאה בין בבית ובין בדות כלים שבכותלי הבית ושבכותלי הדות נידונים מחצה למחצה ואם כותלי הבית רחבין משל דות וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טמאים ושבכותלי הבית נידונין מחצה על מחצה אם היו כותלי הדות רחבין משל בית וטומאה בבית כלים שבכותלי הדות טהורין שבכותלי הבית נידונין מחצה על מחצה.
יג,א נסר שהוא נתון על פי תנור ישן וטומאה תחתיו או על גביו הכל טמא והתנור טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר בתנור היה ראשו אחד נתון על פי תנור חדש וראשו אחד נתון על פי תנור ישן או שהיו שנים ישנים אחד מכאן ואחד מכאן וחדש באמצע ר' יוחנן בן נורי מטהר בחבור. נסר שהוא נתון על פי תנור ומוקף צמיד פתיל וטומאה תחתיו או על גביו הכל טמא וכנגד אוירו של תנור טהור. טומאה עד אוירו של תנור כנגדו עד לרקיע טמא.
יג,ב סרידה שהיא נתונה על פי תנור ויצאה כל שהוא ויש לה ליזביז טפח טומאה תחתיה כלים שעל גבה טהורין. טומאה על גבה כלים שתחתיה טהורין. ואם היתה חלוקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח. ומודה ר' אליעזר באבטי שעשאו מתחלה שהוא מביא את הטומאה.
יג,ג סנדל של עריסה שפחת ממעזיבה שיעורו בפותח טפח. נפתח הבית מאליו שיעורו מלא האגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא ומחצי מעזיבה ולמעלה בין שיש בו כשיעור בין שאין בו כשיעור הבית טהור. מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בו כשיעור הבית טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת.
יג,ד מלבן שהוא מלביש בפיקות תינוק טמא טומאת שבעה. מסורג בחבלים תינוק טמא טומאה הדף של קנים שהוא מסורג בחבלים ועשוי בטיט ככר לושה במי פירות נתונה על גביו הרי זו מביאה וחוצצת. ר' יוחנן בן נורי אומר כל העגולין טהורין אין מביאין טומאה חוץ מעיגולי דבלה מפני שהן יושבין תחתיהן בפקועות.
יג,ה גמל שהוא עומד באויר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין. היה רבוץ טומאה תחתיו כנגדו עד התהום טמא ועל גביו כנגדו עד לרקיע טמא. טומאה תחת רגליו או על גבי רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. נתן נסר על גבה טומאה בצד זה כלים שבצד השני טמאין.
יג,ו קורות הבית והעליה שהיו עליונות מכוונות כנגד התחתונות טומאה תחתיהן טמא ביניהן ביניהן טמא ועל גביהן טהור. על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיהן טהור. בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היו עליונות נראות סותמות כבין התחתונות טומאה תחתיהן וביניהן טמא. וביניהן ביניהן ותחתיהן טמא על גביהן טהור. על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן וביניהן טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ועל גביהן טהור. ביניהן או על גביהן אפי' כנגדו על לרקיע טמא ותחתיהן טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח ואין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
יג,ז סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה טומאה תחת כולה עד שיהא בהיקף ארבעה טפחים ומחצה אם היתה גבוהה חצי טפח עד שיהא בהיקף שלשה טפחים. עמוד שהיה מוטל באויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים ר' יוסי אומר עשרים וחמשה שהיה ר' יוסי אומר אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח. וכן הוא אומר (ירמיהו נב) מנים תשעים וששה רואה ואומר (שם) כל הרמונים מאה על השבכה סביב אי אפשר לומר מאה שבכה שהרי נאמר תשעים וששה ואי אפשר לומר תשעים וששה שכבר נאמר מאה אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ וחצר שלא נידון כשיפולי אוהלין.
יג,ח כזית מן המת מודבק באסקופה ר' אליעזר מטמא את הבית ור' יהושע מטהר. היה נתון תחת אסקופה נדון מחצה על מחצה לטמא את הבית דברי ר' יעקב אמר ר"ש לא נחלק ר' אליעזר ור' יהושע על הנתון תחת האסקופה שהבית טהור על מה נחלקו על המודבק באסקופה שר' אליעזר מטמא את הבית ור' יהושע מטהר מודבק בשקוף הבית טמא ור' יהושע מטהר עד שיהיה בטומאה משך פותח טפח.
יג,ט שני חזיזין זה על גב זה וטומאה בכותל שביניהן אם היתה נראית כל שהוא לתוך אחד מהן הוא טמא וחברו טהור ואם לאו נדון מחצה על מחצה.
יג,י קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהלו עם אהל המת החלון לטמא את הבית דברי ר' אליעזר. ור' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל.
יד,א פתח שעשאו למאור שיעורו מלא המקדח הגיפו למאור שיעורו בפותח טפח שתי חלונות זו לפנים מזו החיצונה העשויה למאור שיעורה מלא המקדח.
יד,ב ניטלה פקק איספקלריא שיעורה מלא האגרוף. ואלו הן שירי המאור חלון שהיה סותמו ולא היה לה טיט לגומרה או שקראו או שחשיכה לילי שבת ואלו הן שירי המאור רום אצבעים עם רוחב הגודל.
יד,ג חלון שבין שני בתים שיעורה בפותח טפח סתר את החיצון אע"פ שלא חשב עליה שיעורה מלא המקדח נתן התקרה באמצע חלון התחתון ואלו הן סריגות אלו של אוצרות אלו של איקלטאות רשב"ג אומר חלונות שבכרכים שיעורן בפותח טפח שלא נעשה אלא לחיזוק מכניסין עליהן את הרוח.
יד,ד ר' יהודה אומר בהן שלש מדות משם ר"ע אומר העושה לצוות ולשמירה ולזון את עיניו כל שהן להכנסת כלים ולהוצאת כלים לתשמיש ולנר שיעורו בפותח טפח. לקנח ולא לצבתו ב"ש אומרים במילואו וב"ה אומרים בפותח טפח.
יד,ה ר' יהודה אומר פחות מכזית בשר ממעט על יד רובע עצמות. פחות מעצם כשעורה ממעט על ידי כזית בשר וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ אין ממעטין ור' יהודה אומר ממעטין. זה הכלל אמר רבי כל טומאה שאינה מן המת או שהיא מן המת ואינה מצטרפת עם אותה הטומאה הרי זה ממעטת.
יד,ו עשבים שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאליהן והעוף ששכן בחלון והמטלית שהיא פחותה משלש על שלש והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעופות והעובד כוכבים והבהמה ובן שמונה וכלי חרס והאוכלין והמשקין וספר תורה והמלח הרי אלו ממעטין אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים אין ממעטין.
יד,ז זיז שעל גבי שירי המאור שיעורו ברום אצבעיים על רוחב גודל. ושעל גבי מלא מקדח כל שהוא ר' יוסי אומר במלואו וזיז שעל גבי הפתח שיעורו בכל שהוא סתמו שיעורו בפותח טפח פתחו שיעורו בכל שהוא.
יד,ח שני זיזין זה על גבי זה והפתח תחתיהן כל שהוא והעליון אפילו לתוך שלשה נדבכות שהם שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את התחתון או שהעדיף עליו שיעורו כל שהוא.
יד,ט שני פתחים זה על גבי זה והזיז למעלה מהן לעליון כל שהוא ולתחתון אפילו בתוך שלשה נדבכות שהן שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתם את העליון או שהיה עודף על התחתון טפח מכאן וטפח מכאן שיעורו בכל שהוא. אימתי אמרינן כל שהוא היוצא אבל לגבלית עד שיהא בו פותח טפח ואיזו היא גבלית כל שמניקה מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע. ר' יוסי בר' יהודה אומר העטרות והפתויין והציורין מביאין את הטומאה רבי אומר החמירו בקנה יותר מן הזיז שהקנה מיטלטל והזיז אינו מיטלטל.
יד,י זיז שהוא יוצא מן הכותל ויש בו פותח טפח טומאה תחתיהן וכלים בכותל ועליהן כקליפת השום טהורין טומאה בכותל וכלים תחתי' ועליהן כקליפת השום טהורין.
טו,א טבלאות של שיש חלקות ונתונות זו על גבי זו טומאה תחת אחת מהן ואפי' גבוהות מן הארץ אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. טבלאות נוגעות זו בזו ושולחנות נוגעות זה בזה מונין בהם כדרך שמונין במת.
טו,ב טבלא בצד רגלו של שולחן וטומאה תחת טבלא הנוגע בין בטבלא ובין בשולחן טמא טומאת שבעה. טומאה תחת השולחן הנוגע בשולחן טמא טומאת שבעה ובטבלא טמא טומאת ערב. האוהל כנגד הרבוע טמא שלא כנגד הרבוע טהור ר' מנחם בר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין מפני שהן נדונין כקרן טבלא. כלים שכנגד הרבוע טמאין שלא כנגד הרבוע טהורין ר' מנחם בר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין מפני שהן נדונין כקרן הטבלא.
טו,ג חביות שהן מוטות באויר הוגנה של זו בצד אויר הוגנה של זו והוגנה של זו על גבי דופנה של זו גבוהות מן הארץ טפח ובהוגנין פותח טפח טומאה תחתיהן ועל גביהן טמא. על גביהן על גביהן ותחתיהן טמא ותוכיהן טהור. גבוהות מן הארץ טפח ואין בהוגניהן פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחתיה ועל גבה טמא. על גבה על גבה טמא ותחתיה טמא ותוכה טהור בד"א בטהורות אבל אם היו טמאות וגבוהות מן הארץ טפח טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא.
טו,ד בית שחצצו בנסרין או ביריעות מן הצדדין או מן הקורות וטומאה כלים שבחצץ מאחריו ויש במעזיבה מעל גביו נדונין מחצה על מחצה אם יש שם ארבעה בטל הכותל. רבי אומר האומר טפח הוא אומר ארבעה האומר ארבעה אינו אומר טפח. חצצו מארצו וטומאה בחצץ כלים שבבית טמאין. טומאה בבית כלים שבחצץ טהורין אם יש בחצץ במקומן טפח על טפח על רום טפח טהור ואם לאו טמאין ושבקרקע טמאין טומאה בקרקע כלים שבחצץ טהורין ושבבית טמאין.
טו,ה בית שהוא מלא תבן ויש בינו לבין הקורות פותח טפח וטומאה מבפנים כל שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח טמא ובאכסדרה אינו אלא כנגד הטומאה מן הקורות ולחוץ ור' יוסי אומר תבן שאינו עתיד לפנותו הרי הוא כעפר ועפר שהוא עתיד לפנותו הרי הוא כתבן.
טו,ו גל צרורות וכן כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו. ואיזה הוא חצר הקבר זו הגת שהמערות פתוחות לתוכו אם יש בה כשיעור הנכנס לתוכה טמא בד"א בזמן שאינה פתוחה לאויר אבל בזמן שפתוחה לאויר אפי' אינו מדובק בשקוף אפי' כל שהוא טהור ובלבד שלא יגע בשקוף.
טו,ז גל של צרורות שעשאו גולל לקבר הנוגע בו עד ארבעה טפחים טמא דברי ר' יהודה בזמן שאינו עתיד לגור ודברי חכמים בזמן שהוא עתיד לגור.
טו,ח חבית שהיא מלאה משקין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר אמר ר"א בר"ש בזו ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין. אמרו ב"ש לב"ה וכי מה עלול לקבל טומאת אדם או משקין אמרו להן משקין אמרו להן וכי מה אדם שאינו עלול לקבל טומאה כיון שנוגע בו נטמא משקין שבתוכה אינו דין שיהיו טמאין. אמרו להן ב"ה אי אתם מודים בטהור שבלע טבעת ונכנס לאהל המת שאע"פ שטמא טומאת שבעה הטבעת טהורה אמרו להן ב"ש לא אם אמרתם בטבעת שאינה מטמא במשא הזב תאמרו במשקין שמטמאין במשא הזב. אמר להן ב"ה אנו דנין טומאת שבעה מטומאת שבעה ואתם דנין טומאת שבעה מטומאת ערב מוטב לדון טומאת שבעה מטומאת שבעה מלדון טומאת שבעה מטומאת ערב ד"א אדם הנוגע במת מטמא כלים וכלים הנוגעין במת מטמאין אדם אדם הנוגע במת מטמא כלי חרס ואין כלי חרס הנוגעין במת מטמאין אדם והלא דברים ק"ו ומה אם אדם שהוא מטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו מציל על מה שבתוכו כלי חרס שאינו מטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו אינו דין שיציל על מה שבתוכו. אמר ר"ש לא היו זקוקין לדחק לכך ממקום שאדם מיטמא משם משקין מטמאין ממקום שהמשקין מצילין משם אדם ניצל היכן אדם מטמא בגלוי אף משקין בגלוי היכן משקין מצילין בפנים אף אדם שנתנו בפכוים והקיפו צמיד פתיל ועשאו גולל לקבר טהור.
טו,ט כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע אמר ר' טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת איני יודע רוזיו של דבר מה הוא אלא ששמע השומע וטעה. ומעשה באחד שהיה עובר ומרדע על כתפו והאהיל צידו אחד על הקבר וטמאוהו משום שהאהיל על המת והשומע שמע וטעה. אמר ר' יהודה מעשה באחד שחרש וניער את המחרישה ונמצאת גולגולת של מת דבוקה במחרישה וטמאוהו משום שהאהיל על המת והשומע שמע וטעה. אמר ר' יהודה מעשה באחד שחרש וניער את המחרישה ונמצאת גולגולת שלמה דבוקה במחרישה וטמאוהו משום שהסיט את המת והשומע שמע וטעה.
טו,י המרדע שנתנו על גבי בהמה וראשו אחד נתון על גבי המת וראשו אחד נתון על גבי אדם ראשו אחד נתון על גבי המת וראשו אחד נתון על גבי כלים טהורין ולא אמרו אלא אדם הנושא בלבד.
טז,א התלולית הקרובות בין עיר לעיר ובין לדרך אחד חדשות ואחד ישנות טמאין מפני שהנשים קוברות שם את נפליהן ומוכי שחין את אבריהן הרחוקות חדשות טהורות ישנות טמאות שאני אומר שמא היה שם דרך או עיר ואיזו היא תלולית זו תלולית של עפר שעל גבי בקוע המאהיל על מקצתה טמא ואין צריך לומר כנגד כלה עפרה טמאה משום עפר תלולות התל ממנה עפר וסמכו לה אין בו משום עפר תלולות התלולות שהיתה טמאה וטהורה הרי זו טהורה ואינו חושש שמא נטמאת.
טז,ב אחד המוציא שלשה מתים ואחד המוציא שלשה כוכין ואחד המוציא כוך בקוע ומהרה ואחד מצא עשרה ואין ביניהן מארבע אמות ועד שמונה יש להם תפיסה ואין להן שכונה קברות דברי ר"ש וחכ"א רואה את האמצעיים כאילו אינן והחיצונים מצטרפין מארבע אמות ועד שמנה. מצא ראשו בצד מרגלותיו אין לו תפיסה ואין לו שכונת קברות ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה יש להן תפיסה ואין להן שכונת קברות. והחסר אין לו תפיסה ואין לו שכונת קברות ואי זהו חסר כל שניטל מן החי וימות. מצא שנים בתחלה ואחד ידוע יש להן תפיסה ואין להן שכונת קברות. מעשה בר' ישבב שבדק ומצא שנים בתחלה ואחד היה ידוע עשה להן תפישה עשה להן שכונת קברות כשבא אצל ר"ע אמר כל שיגעת לריק אף אתה היית צריך לבדוק כל קברי ארץ ישראל הידועין ולא אמרו המוצא שלש כתחלה.
טז,ג מצא אחד בצד רה"ר מכאן ושנים בצד רה"ר מכאן בודק מכאן ומכאן ומניח את רה"ר שנים בצד גדר מכאן ושנים בצד גדר מכאן בודק את מקום הגדר שכן דרך הבונה להיות בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ואיזו היא בתולה כל שאין בה רשישים ואין עפר תחתיו בדק והגיע למים הרי זו בתולה בדק ומצא שם חרס הרי זו כבתולה. הבודק ב"ש אומרים בודק שתים ומניח אמה וב"ה אומרים בודק אמה ומניח אמה דברי ר' יעקב וחכ"א ב"ש אומרים בודק שתים ומניח אמה וב"ה אומרים בודק אמה ומניח שתים.
טז,ד המוציא את העפר ממקום הטומאה אוכל בדמעו ר' יהודה אומר צובר עפרה <אמה> של זו על גבי עפרה של זו ורבותינו אמרו עפרה טהורה. הבודק אוכל בדמעו מפקח אין אוכל בדמעו שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי בודק מהו שיאכל אמר להן אינו אוכל אמרו לו למדתנו שיאכל אמר להם יפה אמרתם מעשה שעשו ידי וראו עיני ושכחתי מה ששמעו אזני על אחת כמה וכמה ולא שהיה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים שהיה ר' יהושע אומר השונה ואינו עמל כזורע ולא קוצר והלמד תורה ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת ר"ע אומר זמר בית דירה זמר.
טז,ה נמצאת אומר שלש קברות הן קבר הנמצא מפנין אותו פנוהו מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים מפנין אותו פנוהו מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר הידוע אין מפנין אותו פנוהו מקומו טהור ומותר בהנאה. שדה שאבד בה קבר טהור הנכנס לתוכה טמא בדק ומצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור שאני אומר הקבר שאבד הוא הקבר הנמצא בדק ומצא בתוכה שלש קברות הנכנס לתוכה טהור ואין חוששין שמא שכונת קברות הן. המפנה קברו לרה"ר והלך לשם אדם מפנה עצם והכל טהור. מי שנפחת קברו בתוך שדהו אומרים לו מלקט עצם עצם והכל טהור מעשה ביהודה והלל אחיו בניו של ר"ג שהיו מהלכים בתחום עוני מצאו אדם אחד שנפחת קברו בתוך שדהו אמר לו לקט עצם עצם והכל טהור.
טז,ו והנקבר שלא ברשות אין לו שכונת קברות ואין לו תפיסת קברות. רשב"ג אומר הנפלים אינן קונין את הקבר ואין לו תפיסה והנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה. ר' יהודה אומר בור שמטילין בו נפלים טהור א"ר יהודה מעשה של מציק אחד ברמון שהפילה נפל לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה הפילה ובא מעשה לפני וטהרוהו מפני שחולדה וברדליס מצויין שם וגוררין שם.
טז,ז קבר שסתם פתחו אינו מטמא בכל סביביו פרץ את פצימיו וחזר וסתמו מטמא את סביביו נפרצה בו פרצה אחת של ארבעה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה אינו טמא אלא כנגד הפרצה בלבד. היה לו פתח אחד לצפון ופתח לו פתח אחר לדרום טיהר דרומי את הצפוני.
יז,א החורש את הקבר הרי זה עושה מאה אמה לכל רוח. החורש על גבי הקבר וכן החורש על גבי הארון אפילו משוקע ברבידין ובאבנים ואפילו על גבי חורין שתי קומות הרי זה עושה בית הפרס החורש מגופות של מת אינו עושה בית הפרס אין לך שעושה בית הפרס אלא החורש את הקבר בלבד ור' אליעזר בן יעקב אומר אף התלולית. אמר ר' יוסי בד"א במוריד אבל במעלה אינו עושה בית הפרס.
יז,ב שלשה כרשינין שאמרו הנתונין כדרכן במקום יבש אבל לא במקום הטינה והחורש משדה קשקשין ומשדה מדרון הרי זה עושה בית הפרס הבונה טהור והזורע על גביו טהור. ר"מ אומר החורש מלא הטמיא ה"ז עושה בית הפרס.
יז,ג השותפים והאריסין והאפוטרופין אין עושין בית הפרס. החורש מתוך שלו או מתוך של חבירו שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אין עושה בית הפרס אבל עולה הוא במדת הפרס.
יז,ד חזקה שבארץ ישראל טהורים חוץ מן המצויונות בלבד. שדה שמוחזקין בה שהיא בית הפרס אפי' היא בת ארבעת כורין אפי' משוכה היא ממקום הטומאה ואפילו טהורה מקיפתה מארבעת רוחותיה הרי היא מחזקת כמדת הפרס.
יז,ה שתי שדות של בית הפרס זו על גבי זו ושטפו גשמים שלשה טפחים בין התחתונה לעליונה שתיהן טמאות ר' יוסי אומר אע"פ שאין פתחה של עלייה מכוון כנגד של בית עלייה טהורה.
יז,ו בית הפרס שטהרוהו ה"ז טהור וצריך לעמוד על גביו שני תלמידי חכמים. אמר ר' יהודה לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על עפר שהוא בא מבית הפרס הבא בירק שהוא טהור עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין על מה נחלקו על עפר הבא מארץ העמים בירק שר' אליעזר אומר מצטרף וחכ"א אין מצטרף עד שיהא במקום כחותם האיגרות.
יז,ז המביא ארונות ותנורים וספלין וכלי חרש מחוצה לארץ לארץ עד שלא הוסקו טמאין משום ארץ העמים וטהורין משום כלי חרס ומשהוסקו טמאין משום כלי חרס וטהורין משום ארץ העמים. נמצאת אומר בשעה שהן טמאין משום ארץ העמים טהורין משום כלי חרס ובשעה שטמאין משום כלי חרס טהורין משום ארץ העמים.
יז,ח הביא עפר ממקום הטומאה וגבלו במקום הטהרה או ממקום הטהרה וגבלו במקום הטומאה טמא. גבלו על גבי סלע אפי' במקום הטהרה טהור הלובן לבנים בית הפרס במקום הטומאה טמא ובמקום הטהרה טהור. ר"ש אומר אפילו הלבנה מבית הפרס ממקום הטומאה טהור שלא אמרו גוש אלא כברייתו עפר בית הפרס שטחין בו גגות ותנוריו טהור מפני שבטל.
יז,ט בית הפרס שעשה בו אשפה גבוהה עשרה טפחים ויכול להסיטו טהור עקרה ממקומה טמא רשב"ג מטהר. בית הפרס שריצפו ברבידים ובאבנים שאין יכול להסיטן טהור עקרו ממקומן טמא רשב"ג מטהר. ר' אליעזר בן יעקב אומר בית הפרס שגבשו בגבושים שאין יכול להסיטן טמא. ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש עזקו אין לך בדיקה גדולה מזו הילך בית הפרס למטה משלש אצבעות והוציא משם עפר טהור.
יז,י הילך בית הפרס זה לא יהלך בבית הפרס אחר ואם הילך טהור. בצר בית הפרס זה לא יבצר בית הפרס אחר ואם בצר טמא אלו דברי ב"ה.
יז,יא השורף את הקדש ואת התרומה שורפן במקומן ר' יהודה אומר שורפן בח"ל. וכן היה ר' יהודה אומר שדה שחפר בה קבר אין נטעת כל נטע ואין נזרעת כל זרע וחופרין בתוכו לירק ואין מקיימין בתוכה מלין וטובלין ואין נוטעין בתוכה מקשאות ומדלעות כדי שלא להרגיל רגל אדם לשם.
יז,יב שדה שאבד קבר בתוכה והיא שדה כוכין שדה כוכין היא שדה שאבד קבר בתוכה ואיזו היא שדה כוכין כל שחופר בארץ ומבליע את הכוכין לצדדין. מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה אם יש בה אילן בידוע שנחרש קבר בתוכה אין בה אילן בידוע שאבד קבר בתוכה. אמר ר' יהודה בד"א בזמן שיש זקן אחד או ת"ח אחד שאין כל אדם בקיאין בכך. ר' יוסי אומר חזקת עצמות המכוסין הרי הן של אדם עד שיודע שהן של בהמה. מגולין הרי הן של בהמה עד שיודע שהן של אדם מודין ב"ש לב"ה אין בודקין לתרומה אלא תשרף.
יח,א חומר בארץ העמים שאין בבית הפרס ובבית הפרס שאין בארץ העמים שארץ העמים בתולה שלה טמאה ומטמאה בביאה ואין לך טהרה מטומאתה מה שאין כן בבית הפרס. חומר בבית הפרס שאפי' טהרה מקפתו מארבע רוחותיו הרי הוא בחזקת בית הפרס. ארץ העמים אם יכול ליכנס לה בטהרה טהורה וכמה תהא סמוכה ויהא יכול ליכנס לה בטהרה רשב"ג אומר אפי' תלם אחד הרי זה מפסיק אמר ר"ש יכול אני להאכיל את הכהנים טהרות בבורסקי שבצדן ושבעירות שבלבנות מפני שסמוכין לים או לנהר אמרו לו הרי פסלין מפסיק. חזקת דרכים של עולי בבל אע"פ שמובלעות בארץ העמים טהורות רשב"ג אומר עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואין בוש. עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון סיסית וחברותיה אשקלון וחברותיה אע"פ שפטורות מן המעשר ומן השביעית אין בהם משום ארץ העמים.
יח,ב הנכנס לארץ העמים בשידה ובמגדל טהור בקרון בעגלה ובספינה ובאכסרא טמא. המכניס ראשו ורובו לארץ העמים טמא כלי חרס שהכניס אוירו לארץ העמים טמא. הספסלין והקתדראות שהכניס רובן לארץ העמים טמאין.
יח,ג הכל עושין מדור העמים אפי' עבד ואפי' שפחה ואפי' סריס ואפי' קטן בן תשע שנים ויום אחד. עובד כוכבים הנשאוי עובדת כוכבים ועובד כוכבים הנשאוי עובדת כוכבים עובד כוכבים שעבדיו סריס וכותי שעבדיו עובדי כוכבים כותיים עושים מדור העמים. על מדור העמים תולין ר' יוסי בר' יהודה אומר אף שורפין וכמה ישהה בתוכו ויהא צריך בדיקה אבא יודן איש צידן משום ר' אליעזר ארבעים יום אע"פ שאין עמו אשה והלכה כדבריו. היה זה נכנס וזה יוצא ולא שהה שם ארבעים יום טהור ואם שהה שם ארבעים יום טמא מת. השומר אם שהה שם ארבעים יום טמא בזמן שנכנס ויוצא אע"פ ששהה שם ארבעים יום טהור מפני שהוא בחזקת המשתמר. הכל נאמנין עליו לשמרו ואפי' עבד ואפי' אשה ואפי' סריס אפי' קטן בן תשע שנים ויום אחד.
יח,ד ביבין היוצאין מארץ העמים לארץ ישראל עושה להן סריגות שנים וממעטן עד פחות מטפח.
יח,ה כיצד בודקין מדור העמים ישראל נכנס תחלה ואח"כ כהן אע"פ מצאו רצוף בשיש או בפשפש טמא.
יח,ו חנות אין בה משום מדור העמים אע"פ שחרב ה"ז טמא ואין מדור העמים ובית הפרס בחו"ל האונריאות והאוצרות והמרחץ ובית שער ובית המים ואויר החצר המרגנין והבורגין והסוכות והמשוכות והצרופין והאוהלין אין בהם משום מדור העמים. הקסטראות והלגיונות רבי מטמא וחכמים מטהרין. בית החיצון ובית היינות ר' יהודה מטמא ור' יוסי מטהר. בית שער ואויר החצר בזמן שהן מעורבין במדור העמים טמאין משום מדור העמים אם אין מעורבין במדור העמים אין בהן משום מדור העמים. והאסטונות אע"פ שמעורבות במדור העמים אין בהן משום מדור העמים.
יח,ז ואיזהו מזרח קיסרי מכנגד טטרפלון שלה ועד כנגד בית הגת שלה. העיד יהודה הנחתום על ספונו המזרחי שהוא טהור ושאר כולה טמאה משום ארץ העמים.
יח,ח ההולך מעכו לכזיב מימינו הדרך טהורה משם ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שתיודע שהיא פטורה משמאל למערב הדרך טמאה משם ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית עד שתיודע שהיא חייבת עד כזיב ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משם אביו עד לכלאבי.
יח,ט בראשונה היו אומרים מקבר גדול ועד נגב ועד תרעין היו טמאין ונמנו עליהן חכמים וטיהרום. העיד ר' יהודה בן יעקב מבית גובריא ויעקב בר' יצחק מבית גופנין על קיסרי שהחזיקו בה מעולם והתירוה שלא במניין. א"ר חנין אותה שנה שביעית היתה והלכו עובדי כוכבים לקרקסיאות שלהן והניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום בחזירתן אמרו בואו נלך אצל חכמים שמא התירו להן חזירים. א"ר זריקא בחמשה באדר השני נמנו עליה עשרים וארבעה זקנים והתירוה שהיו הכל נכנסים לתוכה.
יח,י מעשה ברבי ור' ישמעאל בר' יוסי ור' אלעזר הקפר ששבתו בחנות של עובד כוכבים בלוד והיה ר' פינחס בן יאיר יושב לפניהן אמרו לו אשקלון מה אתם בה אמר להן מוכרים חטין בבסילקאות שלהן וטופלין את פסחיהן לערב אמרו לו מהו שנהג בה מארץ העמים אמר להן כשישהה מ' יום אמרו לו א"כ בואו ונמנה עליה לפוטרה מן המעשרות ולא נמנה עמהם ר' ישמעאל בר' יוסי כשיצא אמר רבי מפני מה לא נמנית עמנו א"ל על טומאה אחת שטמאתי טיהרתי ולא מעשרות מתירא אני מבית דין הגדול שמא יריצו את ראשי.
א,א אמר רבי יוסי שאל יהושע בנו של רבי עקיבה את רבי עקיבה אמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו ואלא מה יאמרו א"ל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. אמר לו ללמד שמצטרפין זה עם זה. אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה. א"ל ללמדך שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים. ראב"י אומר משם רבי חנניא בן חכינאי שאמר משום ר"ע מנין אתה אומר כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקים ובנתקים ולא בקרחות באדם ולא בנגעי בגדים ולא בבתים במראה ראשון ולא במראה שני במראה שני ולא במראה שלישי לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן ת"ל (ויקרא יד) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת ולהורות א"ר נתן לא שיהא ר"ע אומר של סיד דיהא הימנו אלא של שאת דוהא הימנו. שאי אפשר לפסיון שיטמא בתחלה. אבל אפשר לפסיון שיטמא בן יומו. כיצד צד בהרת ובה סימני טומאה החליטו והלכו להן סימני טומאה ובא לו אצל הכהן ופטרו ואחר כך נולד לו פסיון זה הוא פסיון שהוא מטמא בן יומו.
א,ב ארבע מראות שעור ובשר נטמא בהן. ובהן השחין והמכוה והקרחת והגבחת מטמאין בהן. הפסיון מטמא אע"פ שאינו מאותו מראה אלא ממראה אחד ובלבד שיהא מארבע מראות. המחיה מטמא בכל מראה אפילו לבנה בשחור ושחורה בלבן. ושער לבן מטמא בכל מראה לבן ואפילו במראה סיבות ששער לבן והנתקין מטמא בכל אפילו לבנים בשחור ושחורים בלבן. ומטמאין בשיעור צהוב דק שמראיו כתבנית הזהב.
א,ג הבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים. ואיזה הוא הירקרק שבירוקין. ר"א אומר כשעוה וכקורמן. סומכוס אומר ככנף טואס וכחוץ של דקלי. ואיזה הוא אדמדם שבאדומים כזהורית יפה שבים והפסיון שלהם כיוצא בהן ואין בהם מראה פתיך מראה גבוה שבהן כמראה צל בחמה. מראה עמוק שבהן כמראה חמה בצל.
א,ד ר' ישמעאל אומר מראות נגעים ששה עשר. ר' חנניא סגן הכהנים אומר מראות נגעים שנים עשר. ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שנים וששה. עקביא בן מהללאל אומר מראות נגעים שבעים ושנים.
א,ה מי שנסמית אחת מעיניו אינו רשאי לדין שנאמר (ויקרא יג) לכל מראה עיני ואומר (דברים כא) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים לכל מראה עיני הכהן אף ריבים לכל מראה עיני הכהן. בית האפל וחלונותיו מגופות מפתחין לאותן חלונות ורואין את נגעו. סדין המקומט מפשטין את קומטיו ורואין את נגעיו. נראית הנגע בחדרין או בסדקין אין נזקק לו. סילקו הרי הוא כקמוט שנפשט. וכבית הסתרים שנתגלה. כאורגת בעומדין לשתי דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כטווה לשמאלית. אמר רבי נראין דברי ר' מאיר בימין ודברי רבי יהודה בשמאל. כשם שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו שנאמר (ויקרא יד) והתגלח ונאמר (שם) גבות עיניו מה גבות עיניו במראה ולא בבית הסתרים אף כל שערו שנראה פרט לבית הסתרים.
א,ו כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי רבי מאיר וחכ"א אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו. רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו וחכמים אומרים צריך שיאמר בינו לבינה והלא נדרים הן אלא שבינה לבין אחרים. ורואה הוא קדשיו ומעשרותיו של עצמו ונשאל הוא על הטהרות ועל הטומאות של עצמו.
א,ז אין דנין שני דינין כאחד ואפילו נואף ונואפת אלא דנין את הראשון ואחר כך דנין את השני. ואין נמנין על שני דברים כאחד. ואין שואלין ב' דינים כאחד אלא נמנין על הראשון ואח"כ נמנין על השני נשאלין על הראשונה ואח"כ נשאלין על השניה.
א,ח אין משקין שתי סוטות כאחד שלא יהא לבה גס בחברתה ורבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנא' (במדבר ו) והקריב אותה הכהן אחת הוא מקריב ואין מקריב שתים.
א,ט אין שורפין שתי פרות בבת אחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש. ואין עורפין שתי עגלות כאחת ורבי אליעזר אומר אם היתה מדה מכוונת בין שתיהן שתיהן מביאות שתי עגלות. ואין עושין ג' עיירות הנדחות בארץ ישראל שלא להחריב את ערי ישראל אבל עושין אחת או שתים. אנשי עיר הנדחת אין דנין שנים מהם כאחד אלא דנין את הראשון ואחר כך דנין את השני.
א,י לעולם אין הכהן רשאי לטמאו עד שיהיו עיניו בו ובעור הבשר שחוצה לו עודה מסגירו או פוטרו נולד בו נגע אחר הרי זה נזקק לו ואם משהסגירו נולד לו נגע אחר אין נזקק לו לטומאה ולטהרה אלא עד סוף שבוע. הלך נגעו אפילו לאחר שלש שנים הרי הוא בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור הוא.
א,יא נאמן הכהן לומר נגע זה פשה נגע זה לא פשה. אם בהרת קדמה את שער לבן ואם שער לבן קדם את הבהרת. ונאמן הוא על נגעי כהן שראהו בתחלה נזקק לו בסוף שבוע ראשון.
א,יב ראהו בסוף ראשון נזקק לו בסוף שבוע שני. נזקק לו בסוף שבוע שני נזקק לו בסוף שבוע שלישי. מת או שחלה. כהן אחר נזקק לו ולא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד. כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה כלום. לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן. לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן. וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל.
ב,א יש בשער לבן שאינו בשער צהוב ויש בשער צהוב שאין בשער לבן שער לבן לא הציל שער אחר מידו מה שאין כן בשער צהוב. יש בשער צהוב יפה כחו במקומו ליטמא בכל מראה מה שאין כן בשער. היו בו שתי שערות ושופעות חוצה לו טמא. היו חוצה לו ושופעות לתוכו טהור. אמר ר' מאיר שלא יהא בני אדם מרומין שבגולש הם נידונין אלא אם הידהא שער לבן טמא ואין הלבן טהור. שאלו תלמידיו את רבי יוסי בהרת ובה שער שחור חוששני שמא מיעט את מקום הבגדים מכגריס. אמרו לו לא אם אמרת בשער לבן שהוא סימן טומאה תאמר בשער שחור שאין סימן טומאה. אמר להן הרי שיש בו עשר שערות לבנות כלום הן סימני טומאה אלא שתים חוששנו למותר שמא מיעט את מקום הבהרת מכגריס אמרו לו לא אם אמרת בשער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשער שחור שאינו מין טומאה אמר להם אף שער שחור סוף שבהרת הופכתו שהוא מין הטומאה.
ב,ב בהרת וחוט יוצא הימנה שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקין ליטמא בשער לבן ובפסיון אבל למחיה אינו מצרפן עד שיהא רוחב כגריס. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כשם שאינו מצרפן ליטמא במחיה עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין נזקקין ליטמא בשער לבן ובפסיון עד שיהא בו רוחב כגריס.
ב,ג שתי בהרות וחוט של מחיה ביניהן נפרץ מכאן מקום שערה אחת ומכאן מקום שערה אחת טמא משום פסיון וטמא משום מחיה. בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושער לבן מתוך פסיון מתוך הסגר אינו משמשת את הסגור אבל עלו לו ליטמא בשער לבן והפסיון הבא אחר הנגע. בהרת אחד הפטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה. נשתנית מן השלג לסיד ומן הסיד לשלג הרי זו כמו שהיה. בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גריס. ר"ע אומר תראה בתחלה וחכמים מטהרין בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס ר"ע מטמא וחכ"א תראה כתחלה.
ב,ד בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זה להחליט טעה ואין ידוע אלו שהפכו ואלו שקדמו טהור. ואם משהחליטו טעה ואין ידוע אלו שהפכו ואלו שקדמו טמא. נשרו בו שתים טמא ושלש טהור. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ספק בהרת קדמה את השער לבן ספק שער לבן קדמה את הבהרת הואיל וספק נגעים להקל טהור. בהרת ובה מחיה פחותה מכעדשה. רבי מאיר אומר יסגיר וחכמים אומרים אין נזקקין לו. רבתה בהרת יסגיר ונתמעטה טהורה רבתה מחיה טהורה ונתמעטה טהורה. רבתה מחיה טמאה נתמעטה ר"מ מטמא שהנגע פושה לתוכה וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכה. בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת ונתמעטה מחיה זו ונעשתה בהרת. רבן גמליאל אומר אם מבפנים נתמעט הפנימית להחליט והחיצונה להסגיר מבחוץ הפנימית להסגיר והחיצונה טהור. ר"ע אומר בין כך ובין כך הפנימית להסגיר והחיצונה טהורה. אם משום הפסיון אין חוששין לפנימית שאין הנגע פושה לתוך הנגע אם משום הפסיון אין חוששין לחיצונה שהבהרת בתוכה. אמר רבי שמעון אימתי דברי ר' עקיבה בזמן שהיה כעדשה מכוונת יתירה מכעדשה ונתמעט מותר זה ונעשה הבהרת אם מבפנים נתמעט שניהן להחליט הפנימית משום שפשת והחיצונה משום מחייתה מבחוץ הפנימית להסגיר אמר רבי יוסי אלו דברי ר' חנניא בן גמליאל. אבל אמורני בשתיהן שהחיצונה טהורה שאני רואה את הבהרת כאילו השחין במקום מחיה.
ב,ה כ"ד ראשי אברים באדם ואין מטמאין משום מחיה ואם מקומן יושב כגריס הרי אלו מטמאין כגריס. ר' אליעזר אומר המסמרת והיבלת והתלתלין אינן מטמאין משום מחיה. ואם היה מקומן יושב כגריס הרי אלו מיטמאים כגריס. ר' יוסי ברבי יהודה אומר היתה בהרת סמוכה לראש לעין ולאוזן ולחוטם ולפה טהור שנאמר (ויקרא יג) וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא כל חוצה לו בעור הבשר וראויה לפסיון. כגריס על ראש חוטמו שופע אילך אילך כגריס על כגריס על ראש אצבע שופע אילך ואילך טהור שנאמר וראהו כולו כאחת.
ב,ו בהרת בכולו ובראשו בשר חי. בהרת ברגלו ובכלו בשר חי או שהיתה בו בהרת מלמעלה למטה כמין פסיקיא של בשר חוגרתו באמצע טהור שנאמר (ויקרא יג) ומחית בשר חי בשאת עד שתהא מחיה מבוצרת בתוך השאת האדום שבסופה נדון כבית הסתרים והקמט שנפשט הרי הוא כעור הבשר לכל דבר.
ב,ז בהרת בעובד כוכבים עד שלא נתגייר ואחר כך נתגייר. בראש עד שלא העלה שער והעלה שער ומשהעלה שער נקרם בזקן עד שלא העלה שער והעלה שער ומשהעלה שער ניתק. בעור הבשר עד שלא העלה שחין ונעשה שחין ומשנעשה שחין נעשה מכוה בעור ובבשר עד שלא נעשה שחין ומשנעשה שחין צורבה טהור. רבי אליעזר בן יעקב אומר הואיל ותחלתו טמא וסופו טמא טמא. וחכמים אומרים תראה בתחלה.
ב,ח היתה בהרת עד שלא נתגייר ומשנתגייר ונסמכה לה בהרת אחרת ראשונה אינה זוקקת לטמא בשער לבן ובפסיון ואינו מעכבת את הפריחה. כחצי גריס עד שלא נתגייר וכחצי גריס משנתגייר טהור.
ג,א התולש סימני טומאה מתוך נגעו בין שתלש כולו ובין שתלש מקצתו בין עד שלא בא אצל הכהן ובין משבא אצל הכהן בין מתוך החלט ובין מתוך הסגר ובין מתוך הפטור הרי זה לוקה את הארבעים.
ג,ב הקורע נגע מן הבגד והקולף נגע מן הבית ה"ז לוקה את הארבעים שנא' (דברים כד) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות. אבל נושא הוא במוט על כתפו ובסיב ברגלו ואם הלכה לה הלכה.
ג,ג היו בו שתי שערות תלש אחת ונשר אחת טהור. היו שלש תלש אחת ונשרו שתים טהור שתים ונשרה אחת טמא. נתמעטה בהרתו מכגריס בין כך ובין כך טהור פתח בכולו בין כך ובין כך טהור.
ג,ד היתה בו מום כעדשה כווה חציה והלך חציה טהור היתה יתירה כעדשה כווה מותר והלך כעדשה טהור. כעדשה והלך מותר טמא. נתמעטה בהרתו מכגריס בין כך ובין כך טהור. פרחה בכולו בין כך ובין כך טמא. א"ר יוסי בד"א בזמן שנעשה במותר זה בהרת ואם נעשה מותר זה שחין טהורה שאפילו בהרת כסלע ונסמך לה שחין טהורה. התחילתו מביא להן ראיות מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור לא מפני שלא ראה הכהן סימני טומאה שבו אף תוך הסגרו והוא טהור עד שיראה הכהן סימני טומאה שבו אמרו לו יפה אמרת.
ג,ה קצצה מתכוין ר"א אומר משיולד לו נגע אחר ויטמא וחכמים אומרים אין לזה טהרה עולמית. אמר רבי יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי שאין לזה טהרה עולמית ועל שקצצה ושייר הימנה כל שהוא שאם פרחה בכולו הרי הוא טהור על מה נחלקו על שקצצה מת שרבי אליעזר אומר אין לו טהרה עד שילדו לו נגע אחר ויטהר הימנה וחכ"א פרחה במקצתו טמא פרחה בכולו טהור.
ג,ו מצורע מוסגר ימול ופטור מן הקרבן מוחלט ימול וחייב בקרבן. היתה בו בהרת כגריס מל הימנה כחצי גריס ובסוף שבוע נעשה כסלע ויראה כתחלה.
ג,ז בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה פרחה בכולו והניחה המחיה במקומה טמא. חזרו בו ראשי אברים טמא עד שתתמעט בהרת מכגריס. וכמה היא חזרת ראשי אברים רבי מאיר אומר כל שהוא ורבי יוסי אומר כעדשה. אמר רבי מאיר וכי משום מחיה הן מטמאין והלא אין המחיה מטמא בראשי אברין אלא גזרת מלך היא אפילו בכל שהוא אמר רבי יוסי וכי משום ראשי אברין מטמאין והלא אם חזרה אמצעיתו טמא אלא כאן נאמר בשר חי ולהלן נאמר בשר חי מה בשר חי האמור להלן כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה.
ג,ח שער לבן החוזר אחר פריחת החלוט מחיה שער לבן והפסיון או אחר פריחת הסגר טהור רבי יהושע מטמא אמר ר' יהושע שער לבן סימן טומאה והמחיה סימן טומאה מה מחיה חוזרת ומטמא אף שער לבן חוזר ומטמא. אמר לו רבי עקיבה מה מחיה חוזרת ומטמאה שכן היא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה ונאמר בשער לבן שאין מטמא אלא הפוך ועוד שנאמר בשר בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן חוזר טמא.
ג,ט פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה סמוך לראשו לזקן השחין והמכוה הקרח והמירק חזר הראש והזקן שנקרחו והשחין והמכוה והקרח נעשה צורבה וחיו ונתמלא מקומן בהרת רבי יעקב אומר הואיל ונסמכה טהרה לטהרה טהור וחכמים אומרים יראה כתחלה.
ג,י שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מאליו לעור הבשר ולא מעור הבשר לתוכן טהור ור' נחמיה אומר כתחלה. פרחה מטמא לטהורה טהור ואם מטמאה לטמאה טמא. הבא בכולו לבן ובו מחיה עגולה או ארוכה הרי זה יסגיר. חזרו בו ראשי אברין הרי אלו כמות שהיו. וחכמים אומרים פרחו במקצתו טמא פרחה בכולו ובמחיה טהור.
ג,יא שתי בהרות אחת מסוגרת ואחת מוחלטת אחת מסוגרת ואחת להסגיר ואחת להסגיר ואחת להחליט אחת מוסגרת אחת מוחלטת אחת מסוגרת ואחת טהורה טעה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טהור. אחת בהרת ואחת מוחלטת ואחת להחליט אחת להסגיר ואחת מוחלטת ואחת מסוגרת אחת מוחלטת ואחת טהורה טעה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טמא.
ג,יב השחין והמכוה שניהן סימן אחד ושניהן טומאה אחת למה נחלקו שאין מצטרפין נעשה מכוה בטלה מכוה את השחין וכחצי גריס מן המכוה אין מצטרפים זה עם זה. שחין נעשה מכוה בטלה מכוה את השחין ומכוה שנעשית שחין בטל שחין את המכוה. הרי הן לפניך ואין ידוע אם השחין אם המכוה קדמה טהור. השחין והמכוה והנתקין השחין והמכוה והקרחת והגבחת והשחין ועור הבשר אין זה עם זה אין פושין מזה לזה הסגירו בשחין ובסוף שבוע נעשה עור הבשר בעור הבשר ובסוף שבוע נעשה שחין יראה כתחלה.
ד,א רבי עקיבה אומר שער צהוב הארוך טהור אלא שהוא מציל מיד שער צהוב דק והפסיון אחר הנתק ואיזה הוא סימנין ר' אליעזר בר' שמעון אומר הטמא בשער לבן טהור בשער צהוב טהור בשער לבן היו בו שתי שערות צומחות הרי אלו מצילות מכונסות ומפוזרות מבוצרות ושאינן מבוצרות אבל משיורת אינה מצלת אלא אם כן היתה מבוצרת. היו בו שתי שערות אחת צומחת ואחת מבוצרות הרי אלו מצילות ומפוזרות היו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת צומחת נולד זוג לצהובה טמא לצומחת ולמשויירת טהור ואם מגלח את הנתק אפילו נזיר הרי זה מגלח תגלחתו בכל אדם ותגלחתו בכל דבר. הסגירו ולא גלחו הרי זה מוסגר.
ד,ב נתק וחוט יוצא הימנו שני נתקין וחוט יוצא מזה לזה אם יש בו רוחב שערות זוקקין ליטמא בשער צהוב דק והפסיון להציל בצימוח אבל במשויר אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס. רבי אליעזר בר' שמעון אומר כשם שאינו מציל במשוייר עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקין לטמא בשער צהוב דק והפסיון להציל בצימוח עד שיהא בו רוחב כגריס.
ד,ג נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון יהודה בן נקוסא אומר משם רבי שמעון כל נתק שהחליט שער צהוב דק והפסיון והלכו להן עלולין לשמש טומאה עולמית נתק כחצי גריס בראשו ובזקנו יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות אחר יפטור. נולד בו שער צהוב דק והפסיון טמא. נולד לו שער שחור או שנכנס שער שחור מן הצד טהור. הלך שער שחור מן הנתק והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבאין אחר הנתק.
ד,ד נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ונולד לו שער צהוב דק והפסיון טמא ונולד לו שער שחור או שנכנס שחור מן הצד טהור. הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבאין אחר הנתק.
ד,ה נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד טהור. חזר נתק טמא משום פסיון. נתק כגריס בראשו ובזקנו יסגיר נתק ראשו וזקנו כולו כאחד בין מתוך החליט בין מתוך הסגיר ובין מתוך הפטור פטור משם פרח אחר הפטור טמא משום פסיון. הבא כולו נתק בראשו ובזקנו יסגיר. עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני. עמד בו שני שבועות יפטור. אחר הפטור נולד לו שער צהוב דק טמא נולד לו שער שחור בין מן האמצע ובין מן הצד טהור הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב הבא אחר הנתק הבא כולו נתק יסגיר בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד לו שער צהוב דק טמא נולד לו שער שחור בין מן האמצע ובין מן הצד טהור הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק.
ד,ו הבא אחר הנתק הבא כולו נתק יסגיר בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד לו שער שחור מן הצד טהור חזק הנתק טמא משום פסיון הבא כולו נתק בראשו ובזקנו יסגיר. שתי שערות צומחות אחת בראש ואחת בזקן שתי שערות צהובות אחת בראש ואחת בזקן אין מצטרפות.
ד,ז הקרחת והגבחת שתיהן סימן אחת ושתיהן טומאה אחת ולמה נחלקו שאין מצטרפות זו עם זו ואי זו היא קרחת ואי זו היא גבחת מן הקדקוד ושופע לאחוריו זו היא קרחת מן הקדקוד ושופע לפניו זו היא גבחת המולישות שבראש ושבזקן.
ד,ח זקן האשה זקן הסריס שלא העלו שיער הרי הן כעור הבשר לכל דבר משהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבר.
ד,ט הקרחת והגבחת והנתקין והגבחת והשחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה. נמצאת אומר הראש מטמא בחמשה מיני נגעים עד שלא העלה שער טמא משום עור הבשר העלה שער ונקרח טמא משום קרחה נתק טמא משום נתקין נעשה שחין טמא משם שחין נעשה מכוה טמא משום מכוה ואיזהו הראש ואיזהו הזקן מן הפרק של לחי ולמעלה זה הוא הראש. מן הפרק של לחי ולמטה זה הוא זקן. מלפניו מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ולמעלה זה הוא הראש מן החוט למטה זה הוא זקן מאחריו מקיפא של פירקא ולמעלה זה הוא הראש מקיפא של פירקא ולמטה אע"פ שהוא מגדל השער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר. מלפניו. מחוליה של גרגרת ולמעלה זה הוא זקן. מחוליה של גרגרת ולמטה אע"פ שהוא מגדל את השער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר. אלו סימני הראש והזקן ליטמא בנגעין וליטמא בנתקין וליטמא בשחין ובמכוה ובקרחת ובגבחת ומשום תער לא יעבר ראשו אבל על הזקן אין חייב אלא על שיבולת של זקן בלבד.
ה,א הלבדין והעורות והאוהלין הרי אלו מטמאין בנגעים צמר הגמלים צמר הרחלים שטרפן זה בזה ר' שמעון בן יהודה אומר הואיל וספק נגעים להקל מחצה על מחצה טהור.
ה,ב כל הבגדים בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים אין מטמאין בנגעים והעורות והשתי והערב כיוצא בהן דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כל הבגדים בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים אין מטמאין בנגעים. וכל הבתים בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים מטמאין בנגעים. ר' שמעון אומר בהם שלש מדות משום ר"ע כל הבגדים בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים מטמאין בנגעין. והעורות בין צבועין בידי אדם ובין צבועין בידי שמים אין מטמאין.
ה,ג בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הערב ובכרים ובכסתות אחר השתי וזה וזה הולכין אחר הנראין. בגד ששתיו סריקון וערבו צמר ערבו סריקון ושתיו צמר אין מטמאין בנגעין.
ה,ד הסגירו כבחצי גריס אדמדם ולסוף שבוע בא ומצאו בכגריס ירקרק וכגריס אדמדם משהסגירו בכגריס ירקרק וכגריס אדמדם ובסוף שבוע בא ומצאו בכחצי גריס ירקרק וכחצי גריס אדמדם נותן לו שבוע שני ורבי יהודה אומר יראה כתחלה. הסגירו בכגריס ירקרק וכגריס אדמדם ובסוף שבוע בא ומצאו כסלע ירקרק וכסלע אדמדם הרי זה ישרף רבי יהודה אומר יראה כתחלה.
ה,ה הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו שבועות לפטור אחר יפטור עמד בו שני שבועות או שנכנס ועשה בסוף שבוע הרי זה ישרוף את כולו נגע ובסוף שבוע פרחה הרי זה שורף כתחלה למראה שני ר' ישמעאל אומר יכבוס ויסגיר בסוף שבוע שני למראה שני קורעו וצריך לו מטלית ר' נחמיה אומר אין צריך מטלית חזר לכהיון טהור. חזר לנגע בין מראיו ובין שאינו מראיו יראה כתחליו.
ה,ו הטולה מן הטהור במוסגר ונראה נגע בבגד מציל על המטלית. פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו נראה במטלית הראיה משרף את הבגד ומטלית תשמש עצמה בסימנין.
ה,ז הטולה מן המוסגר בטהור ונראה בבגד שורף את המטלית. פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו. נראה במטלית בגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את עצמה בסימנין וטעונין שריפה באחרונה.
ה,ח שני בגדים המסוגרין שנפל מטלית וטלא על זה מטלית מזה וטלא על זה ונראה נגע באחד מהן הוא ומטליתו ישרף נראה באחד מן המטלית כולן ישרופו.
ה,ט קיטי שיש בה פיספסין צבועין ולבנים פוסק מזה לזה ור' נחמיה אומר לעולם אין בנגעים עד שיהא בלבן שלה שלש על שלש תליצין שבפקעת מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה.
ה,י שני דפי חלוק מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה א"ר נחמיה בד"א בזמן שהן על גבי קורה אבל פצען תפרן ועשאן אחד אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה והמסכת הפרוסה הרי זה מצטרפת ר' שמעון אומר אם היתה מקופלת ומונחת או שהיתה רצופה בכרים מצטרפת ואם לאו אין מצטרפת.
ה,יא שתי כל זמן שהוא עתיד לארוג גמר מלארוג אינו מטמא אלא שהוא עתיד לפצע.
ה,יב בגד שנראה בו נגע ועשאו שתי וראה מתחלה נראה נגע בנימין הסדין טהור פשה מן הנימין לנימין הסדין טמא בסדין טהורות וכשהוא שורף את הבגד שורף את הנימין עמו.
ה,יג וזהו כללו של דבר כל המטמא במת מטמא בנגעים וחומר בטומאת מת מטומאת נגעים שהכל מטמאה במת ואין מטמא בנגעים חבורין לטומאת מת ואין חבורין לטומאת נגעים. חומר בנגעים שהנגעים נוגעים בעצים ובאבנים ובעפר ובשתי ובערב מה שאין כן בטומאת המת.
ה,יד בגד שנראה בו נגע בראשו אחד ובסוף השבוע נראה בתוך השני טמא משום פסיון ובעורות פושה מצד זה לצד זה רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר המת ותורמל שנראה בהן נגע מושיבן כדרכן ורואה את נגען. רבי אלעזר בן יעקב אומר הכורסין והברתסין והפימלאוש והחמולות והלבדין והסנסין והכרים והכסתות אין מטמא בנגעים עד שיראו בארוג ובמוכין. בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לנכרי טהור רבי אלעזר ברבי שמעון אומר הרי הוא כהסגירו. בגד המוסגר שקצצו עשאו מטלית שהן פחות משלש על שלש והיה בהן אחת שיש בה שלש על שלש ונראה נגע בזו שהיא שלש טמא בלבד ור"א בר' שמעון אומר כלם ישרופו.
ו,א בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות למה נכתב אלא לומר דרוש וקבל שכר. ר"א בר"ש אומר מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. ר"ש בן יהודה אומר איש כפר עכו מקום היה בגליל והיו מציינין אותו שהיו אומרים אבנים מנוגעות היה בו וירושלים אינה מטמאה בנגעים אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא בבית המקדש בלבד.
ו,ב אין מודדין הימנה ולחלל עגלה ערופה ואינה נעשית עיר הנדחת. רבי נתן אומר אף אין בה משום בן סורר ומורה שנא' (דברים כג) והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו פרט לידוע שהוא של ישראל אין מלינין בה את המת ואין צוברין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתים ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה שהיו שם מימי הנביאים הראשונים. ואינה נטעת ונזרעת ונחרשת ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגנת ורדין שהיה שם מימות הנביאים הראשונים. ואין מקיימין בה אשפתות משום טומאה ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה.
ו,ג בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין הרי אלו מטמאין בנגעים. בית העגיל העשוי כשובך אין מטמאין בנגעים דוגין נורגים ופנטניז אין מטמאין בנגעים בית שהוא בנוי על ארבע קורות אין מטמאין בנגעים על ארבעה עמודים מטמאים בנגעים. בית שהוא בנוי מלמטה סלע ולמעלה בנין מלמטה אבנים ומלמעלה לבנים מטמאין בנגעים. בית שבים אין מטמאין בנגעים בית מצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראל צדו אחד בארץ וצדו אחת בחוצה לארץ אין מטמאין בנגעים. הבית שבספינה אין מטמאין בנגעים.
ו,ד עצים כדי ליתן תחת השקוף רבי יהודה אומר כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף. עפר כדי ליתן בין פצים לחבירו ובין אבן לחברתה וכמה הוא שיעור אבנים משוי שנים דברי רבי שמעון בן אלעזר.
ו,ה היציע והאבוס והמגירה אין מטמאין בנגעים ואין מצטרפין עם הנגעים ואין הנגע פושה לתוכו וכשהוא נותץ את הבית אין אותו העצים והאבנים והעפר מטמאין בנגעים ומצטרפין עם הנגעים והנגע פושה לתוכן וכשהן נותצין את הבית נותצין עמו.
ו,ו כיצד ראיית הנגע ספק יש בו כשני גריסין ספק אין בו ספק ירקרק שבירוקין ואדמדם שבאדומים היה בא אצל כהן ואמר לו בני צא ופשפש בעצמך וחוזר בך שאין הנגעים באין אלא על לשון הרע ואין הצרעת באה אלא על גסי הרוח ואין המקום דן את האדם אלא בדתן הרי הן באין על ביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה. הרי הן באין על בגדיו וחזר בו טעון קריעה ואם לא טעון שריפה הרי הן באין על גופו וחוזר בו חוזר ואם לאו (ויקרא יג) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. ר"ש בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אף על גסות הרוח נגעין באין שכן מצינו בעזיהו.
ו,ז היה קולף את העפר שבין אבן לחברתה ונראה לתוך הבית. רבי יוסי ברבי יהודה אומר מקרקע הבית היה נוטל את העפר שלש אצבעות שנאמר (ויקרא טו) ואת הבית יקציע מבית סביב רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי אליעזר הכיהה בשני והולך לו קלפו וטעון צפורין. בית שנראה נגע במזרחו חצצו ונראה במערבו נדון כבית אחד. חצצו ונראה במזרחו חזר ונראה במערבו נדון כשני בתים. נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורות אין נזקק לו. סלקו הרי הוא כקמוט שנפשט וכבית סתרים שנתגלה.
ו,ח חומר בחליצה מבנתיצה ובנתיצה מבחליצה בחליצה אבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה בזמן שהוא נותץ [נותץ] שלו ומניח את של חבירו. בנתיצה נותץ את האבנים שיש בהן נגע ואת האבנים שאין בהן נגע ובחליצה אינו חולץ אלא אבנים שיש בהן נגע הא מפני שיש בחליצה שאין בנתיצה ויש בנתיצה שאינה בחליצה צריך לומר בחליצה נותץ וצריך לומר בנתיצה. אלו ואלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאות על גבי אבן מסמא ומשתלחות חוץ לכל עיר למקום טמא ואע"פ שאין שם מקום טמא מקומן טמא. בית המוסגר שנשרו ממנו אבנים שחורות שני בתים מוסגרין שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחת מהן היא טמאה בלבד ורבי אלעזר בר' שמעון אומר אבנים כמטלית.
ז,א הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות או שנכנס ופשה בתוך שבוע הרי זו חולץ את כולו נגע בסוף שבוע פרחה בכולו הרי זה חולץ בכולן אין מחייבים אותו לבנות אחר תחתיו ולא עוד אלא אפילו נראה בו נגע ברוח אחת הרי חולץ אותה הרוח ואין מחייבים אותו לבנות אחרת תחתיה אם בנאו ואח"כ נראה נגע יראה כתחלה אין הבית ניתץ אלא החוזר אחר חליצה בלבד.
ז,ב בית הנתוץ מציל על העצים ועל האבנים ועל העפר שהביא לו משבנאו אינו מציל לא על העצים ולא על האבנים ולא על העפר שבנאו עמו רבי יהודה אומר מלבן הבנוי על גביו נותץ עמו אבניו עציו ועפריו מטמאין ר' אלעזר אומר במשהן. שריפתן מטמאים מביאה ור"ש מטהר.
ז,ג המאהיל ידיו על האבן המנוגעת בין מלמעלה ובין מלמטה טהור ורבי שמעון מטמא. ככר תרומה לכרוך בסיב או בנייר ונתון על גבי אבן המנוגעת בין מלמעלה בין מלמטה טהור ור"ש מטמא. המכניס ידו לבית המנוגע ונגע בו מבפנים רבי מטמא ורבי אלעזר בר"ש מטהר עד שיכניסה ראשו לתוכו. וכן היה רבי יהושע בן קרחה מטהר משום רבי אלעזר בן עזריה.
ז,ד בית המוסגר מטמא מתוכו והמוחלט מאחוריו ומתוכו וזה וזה מטהר בביאה ואבנים שיש בהן נגע מטמאות מאחוריהן.
ז,ה בית שהוא מיסך על גבי בית המנוגע וכן אילן שהוא מיסך על גבי בית המנוגע נכנס לחיצון טהור ור' אליעזר אומר כזית ממנו מטמא בביאה כולו אין הוא מטמא בביאה. הטמא עובר תחת האילן והטהור עובר תחת האילן טהור טמא עובר תחת האילן וטהור עובר אם עמד טמא אבן מנוגעת טהור חזרו אבנים מנוגעות תחת האילן טהור והותצו טמא שנאמר (ויקרא יג) מושבו טמא.
ז,ו טלית טמאה שיש בה שלש על שלש ואין כזית והכניס רובה לבית טהורה טמאתו ורבי נחמיה מטהר עד שיכניס את כולה וטהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאה רבי נחמיה מטהר עד שיכניס את רובה וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאתו.
ז,ז המכניס ראשו ורובו לבית המנוגע טמאה. כלי חרס שהכניס אוירו לבית המנוגע טמא. הספסלין והקתדראות שהכניס רובן לבית המנוגע טמאים.
ז,ח מי שנכנס לבית המנוגע כליו מקופלין ומונחים על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאין מיד שאם מלובש בהן טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס. היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ ונתן לו חבירו סנדלו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאים מיד שאם מלובש בהן טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס. היה עומד בחוץ וסנדליו ברגליו וטבעתו באצבעו ופשטן לפנים ר' יהודה מטמא וחכמים אומרים עד שישהא בכדי אכילת פרס. אמר לו לר' יהודה בזמן שאין כל גופו טמא לא טמא את מה שעליו כדי שישהא כדי אכילת פרס אמר לו רבי יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל מכח הטהור להציל.
ז,ט ישראל מקבלין טומאה ומצילין בגדים בבית המנוגע. והבהמה והעובדי כוכבים אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע.
ז,י וכמה הוא פרס חצי ככר משלש לקב ושלשה שעורין היה רבי שמעון אומר בה שתי ידות מזון שתי סעודות שאמרו חכמים בערוב רביעי נקרא חצי פרס לפסול את הגויה חציו נקרא פרס לאכול בבית המנוגע מסב ואוכלה בלפתן בבינונית של כל אדם.
ז,יא מצורע שנכנס לבית כל הכלים ששם הרי אלו טמאין מיד אמר רבי יהודה בד"א בזמן שנכנס ברשות לא נכנס ברשות כל הכלים ששם טהורים עד שישהה כדי הדלקת הנר. נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה נכנס ראשון ויוצא אחרון. כלים התלוין בכותל למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי רבי מאיר ר' שמעון אומר למעלה אמות רבי יוסי ברבי יהודה אומר כלים הטמונין בקרקע הבית למטה משלש אצבעות טהורין. רבי יהודה אומר השידה ותיבה ומגדל שבבית המנוגע אע"פ שהן מגולין כלים שבתוכן טהורים.
ז,יב כל המציל בצמיד פתיל שבאהל המת מציל בצמיד שבבית המנוגע. כל המציל מכוסה באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע. כל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע ובית המנוגע כאהל המת דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפילו מגולה בבית המנוגע טהורה. רבי שמעון אומר כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע.
ז,יג חומר באדם שאין בבגדים ובבגדים שאין באדם שאדם סימן טומאה לטמא מתחלה לטמא במחיה לטמא בארבע מראות זו על גבי זו וחייב בקרבן וטעון צפורין מה שאין כן בבגדים.
ז,יד חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים והפסיון והדחוק בבגדים טמאין והפורח בבגדים טמאין ומשתלח לכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להן טהרה מטומאתן. הלוקח בגד מן הנכרי יראה כתחלה מה שאין כן באדם.
ז,טו חומר באדם שאין בבתים ובבתים שאין באדם שבאדם סימן טומאה לטמא כתחלה ולטמא בארבע מראות זו על גבי זו ומטמא שהעומד שלשה שבועות בבתים טמא והפסיון והדחוק בבתים טמא והפורח בבתים טמא ומשתלח חוץ לכל עיר ואדם אין משתלח חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להן טהרה מטומאתן. הלוקח בית מן הנכרי יראה כתחלה מה שאין כן באדם.
ז,טז חומר בבגדים שאין בבתים ובבתים שאין בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפושה בבגדים ישרף מיד ומטמא בבגדים מטמא בשתי וערב מה שאין כן בבתים. חומר בבתים שבבתים נזקקה להן שלשה שבועות ומטמא צבועין וטעונין צפורין מה שאין כן בבגדים.
ח,א אין מצורע מטהר מצורע אחר אבל נשאל הוא על הטומאה ועל הטהרה של עצמו והכל כשרין לטהר את המצורע ואפילו טמא מת וכשם שמצוה לטהרן כך מצוה לטמאן. וכהן שטמא מצוה לטהר שנאמר (ויקרא יד) לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ.
ח,ב אזוב הכשר לחטאת כשר למצורע הזה בו לחטאת כשר למצורע ר' אליעזר אומר עץ ארז ואזוב ושני תולעת האמור בתורה שלא נעשתה בהן מלאכה.
ח,ג אמר רבי יהודה שבתי היתה והלכתי אצל רבי טרפון בביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו הימנה מקל אמר לי בני בזו טהרתי שלשה מצורעים ולמדתי בה שבע הלכות שהן של אברית וראשה טרוף ארכה אמה ועביה אמה ברבוע כרע המטה חלוק לאחד ושנים לארבעה מזין שנים ומשלשה ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בגבולין.
ח,ד היה מביא שתי צפרים דרור ואלו הן הדרות בעיר ר"ש אומר אלו הן הקובלאות שחט את אחת מהן אל כלי חרס על מים חיים חפר וקברה לפניו אסור בהנאה טבל והזה שבע פעמים על אחת ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו ואם הזה עליו מכל מקום יצא וכן היה מזה על השקוף של הבית מבחוץ ואם היה עליו דם מכל מקום יצא שלחה וחזרה אפילו שש וחמש פעמים מותרת באכילה וכשרה לטהר זו במצורע אחר.
ח,ה ר' יוסי הגלילי אומר ריסי עיניו אין צריך לגלח גלח ושייר שתי שערות בתגלחתו הראשונה וחזר וגלחן בתגלחתו שניה לא עלתה אלא תגלחת ראשונה בלבד.
ח,ו תגלחת של מצוה טבילתו והזאתו מעכבים ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו שחיטת צפרים והזאתו ותגלחתו ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין בכהנים ובין בלוים.
ח,ז מצורע מותר בתשמיש המטה במי גמרו ואסור בימי ספרו רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בימי ספרו אסור ק"ו בימי גמרו. אמר רבי חייא אמרתי לפני רבי שלא היה לו יותם לעוזיה אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי.
ח,ח שתי צפרים של מצורע שמתה אחת מהן או שברחה או שנעשת טרפה יקח זוג לשניה. שחט אחת מהן ונמצאת שניה של דרור או שנמצאת טרפה יקח זוג לשניה ושתיהם מותרות ויביא שתים בתחלה. שחטה ומתה חברתה או שנעשת טרפה שתיהן אסורות ויביא שתים בתחלה. שחטה בלא עץ ארז ואזוב ושני תולעת רבי יעקב אומר הואיל ונשחטה שלא כתקנה מותרת רבי שמעון אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה אסורה בהנאה.
ח,ט מצורע טובל בלשכת המצורעים ובא ועומד בשער נקנור ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב. אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שער נקנור היה טובל באותה לשכת ומביא אשמו ולוגו בידו ומעמידו בשער נקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על מצורע ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וסומך שתי ידיו עליו ונכנס ושוחט בצפון.
ח,י כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשערי נקנור כל הסמיכות שבמקדש היו לצפונו של מזבח חוץ מזו שהיתה בשערי נקנור שלא יכול ליכנס בעזרה עד שיזרוק עליו מדם חטאתו ואשמו.
ח,יא בין שהקדים חטאתו לעולתו ועולתו לחטאתו מה שעשוי עשוי הקדים עולתו לאשמו יעלו לגבי המזבח וטעונין נסכים אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה הקדים חטאתו לאשמו תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.
ט,א אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות ועלה לגבי המזבח טעון נסכים ויעלה לגבי המזבח אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה וצריך להביא אשם אחר להכשירו.
ט,ב שחטו חוץ לזמנו וחוץ למקומו תעובר צורתו ויצא לבית השרפה. היו שני כהנים מקבלין את דמו אחד בכלי ואחד ביד זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל אחריו ואם שינה כשר. זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל אחריו ומקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל ואם שינה פסול. זה שקבל בכלי בא וזורקו על גבי המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע אם שינה פסול נשפך של יד לא יתן משל כלי ושל כלי לא יתן משל יד. אם יש דם הנפש בכוס אחד יחזור ויקבל כשר. הקדים מתן בהונות זו לזו יחזור ויתן ע"ג בהונות כסדרן שיירי הדם שביד היה שופכן לאמה היה מערה מן הלוג ויוצא אצל מצורע מקום שהוא נותן את הדם שם הוא נותן את השמן שנא' (ויקרא יד) אל מקום דם האשם ואע"פ שנשתנה הדם נותן על מקומו וכשר ועד מתי מועלין עד שיתן מתנותיו ר"ש אומר עד שיזה הזאותיו הקדים מתן שמן לדם ימלאנו ויחזור ויתן מן השמן אחר מתן הדם הקדים מתן בהונות לשבע נשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל כתחלה ע"ג בהונות אחר מתן שבע הקדים מתן בהונות זו לזו יחזור ויתן על גבי בהונות כסדרן.
ט,ג שירי השמן שבלוג נאכל לזכרי כהונה ושביר נותנו על ראש המיטהר וכפר חסר הלוג עד שלא יצוק ימלאנו משיצק יביא אחר כתחלה דברי ר' יעקב ר"ש אומר אף משיצק ימלאנו ואם משהזה חזר הלוג הכל מודים שיביא אחר בתחלה. נתן מקצת המתנות בפנים ונשפך הלוג יביא אחר ויתחיל כתחלה בפנים ר' אלעזר ור' שמעון אומרים ממקום שפסק.
ט,ד גמר את המתנות בפנים ונתן מקצת מתנות ע"ג בהונות ונשפך יביא אחר ויתחיל כתחלה ע"ג בהונות ור"א ור"ש אומרים ממקום שפסק וכולן אינן נאכלין חוץ מן האחרון שהוא נאכל ור"א בר"ש אומר כולן היו נאכלין.
ט,ה מצורע שנתנגע וחזר ונתנגע מביא קרבן אחד על הכל הביא צפרו ונתנגע מביא קרבן על כל אחד ואחד דברי ר"א וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו הביא אשמו ונתנגע הביא אשמו ונתנגע מביא קרבן על כל אחד ואחד ר"ש אומר קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונתנגע הביא חטאתו ונתנגע מביא קרבן על כל אחד ואחד.
ט,ו מצורע שהביא קרבנו עני העשיר יגמור בעני עשיר והעני יגמור בעשיר הכל הולך אחר חטאת דברי ר"ש ר' יהודה אומר אחרי אשם אבל יולדת שהביאה קרבנה עניה והעשירה תגמור בעשירה שלא ממין שהיא מביאה חטאתה היא מביאה עולתה.
ט,ז שני מצורעים שנתערבו אילותיהן זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה נתערבו פרידותיהן זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה נתערבו לוגיהן זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה ואם היזה משניהן על אחד מהן יוצא נתערבו אשמותיהן זה ישחוט לשום מה שהוא וזה ישחוט לשום מה שהוא ומזה ומיזה על שניהן נתערבו חטאותיהן זה תישחט לשום מה שהוא וזה תישחט לשום מה שהוא מתה אחת מן החטאות יביאו חטאת בשותפות ויתנה עליה ותיאכל.
ט,ח מת אחד מן המצורעין שתיהן ימותו ויביאו שתים כתחלה נזרק דם של אחת מהן ומת אחד מן המצורעין זה שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע ואמר להן להביא חטאת בהמה אינו יכול שאין חטאת בהמה באה <אלא> על הספק וחטאת העוף אינו יכול שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא הא כיצד הוא עושה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני ונמצא העני מביא חטאת העוף אמר להן ר' יהושע עכשיו שאלתם דבר של חכמה.
א,א פר בן עשרים וארבעה חודש ויום אחד הרי זה פר שלם ור' אליעזר אומר נותנים לו שלשים יום אחר עשרים וארבעה חודש שכל מקום שנאמר פר בן בקר בן שתי שנים פר סתם בן שלש שנים ועד בן חמש שנים ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים שנאמר (במדבר ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת. אמרו לו אינו אומר שני אלא שני לראשון מה הראשון לא נאכל אף שני לא נאכל. אמר ר' שמעון חטאת למה הוא דומה לפרקליט שנכנס לרצות רצה פרקליט ונכנס הדורון.
א,ב רבי אומר מה ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה יכול תקדים חטאת לעולה בכל מעשה ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אי פר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה ת"ל (במדבר ח) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' הא כיצד דם חטאת קודם את דם העולה מפני שהוא מרצה אברי עולה קודמין את אימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים. ר"ש אומר מה ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהן שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' א"כ למה נאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת יכול נאכלה חטאת הלוים ת"ל שני שני לעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת כיוצא בו אמר רבי יוסי (עזרא ח) הבאים משבי הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעים ותשעה כבשים שבעים ושבעה וצפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה' אפשר שחטאת עולה אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת וכן היה ר' יהודה אומר על עבודת כוכבים הביאום.
א,ג ר"ש אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה ועגל וכבש בני שנה בן בקר בן שתי שנים שנאמר (ויקרא ט) קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים תמימים לשנים ותמימים מכל מום ר' יוסי אומר שלש כפרות מן פרים ושלש מן אילים ושלש מן שעירים ושלש מן פרים ופר הבא על כל המצות ופר יום הכפורים ועגלה ערופה שלש מן אילים אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של יחיד שלש מן שעירים שעירי הרגלים שעיר של יום הכפורים ושעיר של נשיא.
א,ד כבשים בני שנה האמור בתורה שלש מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה דברי רבי וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מתשעה באב לתשעה באב אם נתעברה שנה נתעברה לו.
א,ה שנה האמורה בבתי ערי חומה ושתים שבשדה אחוזה ושש שבעבד עברי ושאר כל השנים של בן ושל בת כולן מיום ליום ועולת חובה ליחיד כשרות מיום שלשים והלאה ואף ביום שלשים ואם הקריבן ביום השמיני כשרות רבי אליעזר אומר הפסח אינו כשר מיום שלשים והלאה זה הכלל שאמר רבי אליעזר כל שנאמר בו בן שנה כשר מיום שנכנס והלאה ואם הקריבן מיום השמיני כשר. בכור שנולד בו מום שוחטו ואוכלו ואפילו בן יומו.
ב,א רבי אליעזר אומר אינה נקחת מן העובדי כוכבים אמרו לו מעשה ולקחוה מבין העובדי כוכבים בצידן ודומא שמו רבי יהודה אומר משמרין אותה שלא לעבוד בה כל עבודה. אמרו לו אם כן אין לדבר סוף הרי היא בחזקתה כשרה רבי מאיר אומר פרה שגלגלי עיניה שחורין אם אין פרה אחרת כיוצא בה פסולה. ניטלו קרני' וטלפיים והזכר עמהן פסולה יוצא דופן פסולה ור' שמעון מכשיר אתנן ומחיר פסולה ורבי אליעזר מכשיר שנאמר (דברים כב) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך אין זו באה לבית.
ב,ב כל עבודות שחייבין עליהן במוקדשין פסולה בפרה. נכנסה לרבקה ודשה עם אמה ועול פוסל לעבודה שלא לעבודה נפדית על כל פסול מתה תפדה שחטה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה שחטה על גבי מערכתה אינה נפדית עולמית אם מתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה.
ב,ג חומר בפרה שאין במוקדשין ובמוקדשים שאין בעגלה שהעגלה שנים פוסלת בה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין.
ב,ד חומר במוקדשין שהמוקדשין אינן נפדין אלא על מום קבוע ואין יוצאין לגוז ולעבוד והגוזז והעובד בהן הרי הוא לוקה את הארבעים מה שאין כן בעגלה. חומר בפרה שאין בעגלה ובעגלה שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ומומין פוסלים בה ושעשה עמה מלאכה פסולה מה שאין כן בעגלה חומר בעגלה שהעגלה שנים פוסלת [בה] מה שאין כן בפרה.
ב,ה היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולה בתוך שתי גומות כשרה רבי יהודה אומר אפילו השחי' רבי יוסי בן המשולם אומר המספר את העליון ואינו חושש משום גוזז.
ג,א מה בין כהן השורף את הפרה לכהן של יוה"כ כהן של יום הכפורים הפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו. כהן השורף את הפרה הפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו חוץ מן המסייעין אותו מפני שהוא מזה.
ג,ב חצרות היו בנויות בירושלים ע"ג הסלע ותחתיהן חלל מפני קבר התהום ומביאין נשים מעוברות ויולדות שם ומגדלות שם בניהם עד שיהיו בני שמונה <עשרה> שנה ומביאין שורים ועל גביהן דלתות ותינוקות יושבין על גביהן ר' יהודה אומר שוורים שכריסן רחבה כדי שלא יצאו רגלי התינוקות ומטמאים בקבר התהום והכל שוין שהתינוקות צריכין טבילה אמר לפניו ר' יעקב כוסות היו תלויין בקרני שורים כיון ששורים שחו לשתות מתמלאין אמר להם אל תתנו מקום לרדוף אחריכם.
ג,ג באו לשער היוצא מעזרת נשים לחיל וקלולי' של אבן היו קבועין בכותל מעלות של עזרת נשים וכסוייהן של אבן נראין בחיל ובתוכן אפר מכל פרה ופרה שהיו שורפים שנאמר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא מכה את הזכר ונרתע לאחוריו ואפרו נשפך נוטל ומקדש ומזה שמשפך. מעשים אלו עשו כשעלו מן הגולה דברי ר' יהודה. ר"ש אומר אפרן ירדה עמהן לבבל ועלה אמרו לו והלא נטמא בארץ העמים אמרו להם לא גזרו טומאה בארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה.
ג,ד רבי ישמעאל אומר הורה בן פאבה אחת בטבול יום ואחת במעריבי שמש זו שנעשית בטבול יום היום היו דנין עמו על זה אמר לו מעשר נאכל בטבול יום ותרומה נאכלת במעריבי של שמש מעשר שנאכל בטבול יום היו דנין לאכול שכן הוסיפו לו קדושה. קדשי קדשים נאכל ליום אחד וקדשים קלים לשני ימים הוסיפו להם קדושה אמר לו אם מקיימין אנו אותה מוציאין אנו שם רע על הראשונות שהיו אומרים טמאות היו גזרו עליה ושפכה וחזר ועשה אחרת בטבול יום.
ג,ה כבש היו עושין מהר הבית להר המשחה כיפין ע"ג כיפין וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום ר"א אומר לא היה שם כבש אלא עמודים של שיש היו וכלונסאות של ארז על גביהן והפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש ומטמאין היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקין שלא יהו אומרים במעורבי השמש נעשית ומעשה אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יוחנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו ואמר לו אישי כהן גדול מה נאה אתה להיות כהן גדול טבול יום אחד ירד וטבל ועלה אחרי שעלה צרם לו באזנו אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו כשתפנה. לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר בא אביו לפני ריב"ז אמר לו לא נפנה ממקום גיתה ומערכתה ובעשרה חלילין מפני קבר התהום.
ג,ו כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גבי המערכה ויש אומרים במוכני היתה עולה. ר"א בן יעקב אומר כבש עושין לה שהיתה בה וראשה בדרום ופניה במערב. כיצד היה עושה שוחט בימינו ומקבלו בשמאלו ומזה באצבעו הימנית ואם שינה פסול ר' יהודה אומר בימינו היה שוחט ונותן את הסכין או לזה שעומד בצדו ומקבל בימינו ונותן בשמאלו ומזה באצבעו הימנית ואם שינה פסול נתן בידו כשהוא מזה בין חוץ לגיתה ובין חוץ למערכה ר"א בן יעקב אומר חוץ לגיתה פסול חוץ למערכתה לא יחזיר ואם החזיר כשר. ואם הוציא הדם שבידו והחזירו כשר.
ג,ז פקע מעורה ומשערה ומבשרה חוץ לגיתה יחזיר ואם לא החזיר פסול. חוץ ממערכתה הרי זה מרבה עליו ושורפו במקומו ר"א אומר כזית מעכבת פחות מכזית אין מעכבת. פקע מקרנה ומטלפה ומפרשה א"צ להחזיר שאין זבח שאין מעכב בחיה אין מעכב בשריפתה ר"א בר צדוק הוסיף אשליך אשליך אשליך והם אמרו לו הן ג"פ על כל דבר ודבר. בין שקרעה ביד בין שקרעה בסכין ובין שנקרעה מאליה ובין שהשליך שלשתן זה אחר זה <זה אחר זה> כשרה.
ג,ח נתנן עד שלא הוצת האור ברובה או משנעשית אפר פסולה. נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשה כלום אם יש עליו אבק כל שהוא אם מגופה כותשו ומקדש בו וכשר. וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו. זה שניתן בהר המשחה היו כהנים מקדשין בו. זה שניתן בחיל היו משמרין שנאמר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת.
ד,א פרה אינה נפסלת בלינה ואפילו שחטה ושרפה למחר הרי זו כשרה. הזה בלילה הזאתו פסולה. ואפילו כולן ביום ואחת בלילה הזאתו פסולה. הזה בכלי הזאתו פסולה ואפילו כולן ביד ואחת בכלי הזאתו פסולה. הזה בשמאל הזאתו פסולה ואפילו כולו בימין ואחת בשמאל הזאתו פסולה. הזו שבעה כהנים כאחת הזאתן פסולה. זה אחר זה הזאתן כשרה. הזאות שבפרה שהזו שלא לשמן או שאינה מכוונת או שחסר אחת מהן או שטבל אחת והזה שתים שתים והזה אחת הרי אלו פסולות.
ד,ב שמנה מתוך שבעה אם הכהן שעשה מלאכה פסולה ואם כהן אחר כשרה שרפה אינה מחוסר כפרה ר' יוסי הבבלי אומר מחוסר כפרה פסולה. שרפה שלא רחוץ ידים ורגלים פסולה ור"א בר"ש מכשיר שנאמר (שמות ל) בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו. הא אין קדוש ידים ורגלים אלא לפנים.
ד,ג ר' יוסי הגלילי אומר עולות שהקריבו אבותינו על הר סיני לא היה בהם הפשט ונתוח אלא ממתן תורה ואילך. שריפת פרה והזאותיה בכה"ג כל מעשיה בכהן הדיוט שנאמר (במדבר יט) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות בכהן הדיוט דר"מ ר' יוסי ברבי ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפי' בכהן גדול.
ד,ד מצותה בארבעה בגדי לבן של כהן הדיוט. עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה. שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי פרה במה נעשית אמר להם בבגדי זהב אמרו לו למדתנו בבגדי לבן אמר להם יפה אמרתם אם מעשה שעשו ידי וראו עיני שכחתי ששמעו אזני על אחת כמה וכמה. ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים. ויש אומרים הלל הזקן שאלו לא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים. שהיה ר' יהושע אומר השונה ואינו עמל כאיש שזורע ואינו קוצר. הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת ר"ע אומר זמר בה תדירא זמר.
ד,ה אין שורפין שתי פרות בבת אחת. משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש. שרפה בשני חצאין זו אחר זו א"ר אומר אני בזו שהיא כשרה. פרה שאירע בה פסול לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים ר' שמעון אומר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אין מטמאה בגדים מפני שהיא נדונית על שם סופה. אמר ר' שמעון מצאתי חנינא בן גמליאל ואמר לי פרה שאירע בה פסול מהו אמרתי לו לפני פסולה מטמא בגדים אחר פסולה אינו מטמא בגדים אמר לי והלא משמך אמרו לו לר' אלעזר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה מטמא בגדים מפני שהיא נדונת על שם סופה אמרתי לו לא אמרתי בין אמרתי בין לא אמרתי נראין דברי.
ד,ו לעולם מרבין לה עצים אמר ר' יהודה אף כשהיו מרבים לא היו מרבים אלא חבילי אזוב שאפרן מרובה ויפה. כל מעשה פרה ביום חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקידוש. כל מעשיה בכהנים חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקידוש. <לעולם אין ממלאין> ואין מקדשין ואין מזין ממנה עד שתעשה אפר. כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה.
ד,ז שש מעלות בחטאת בכל מקום. מזין מי חטאת ואפר חטאת בכל מקום. עם הארץ שאמר טהור אני לחטאת מקבלין אותו. כלים הללו טהורין לחטאת מקבלין הימנו. טבל להזאות ולא הזה אוכל בתרומה לערב רבי אומר בידו מי חטאת ואפר חטאת עושין על גביו טהרות ועל גבי בגדיו ועל גבי סנדליו.
ד,ח עם הארץ שהביא כלים לחטאתו חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו. של תרומה אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו. חבר שאמר לעם הארץ הביא כלים לחטאתו חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו. הביא לתרומתו אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו. הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח ממנו בין לו ובין לאחר ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין. ושל תרומה אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו. עם הארץ שאמר כלים הללו הבאתי לחטאתי ונמלכתי עליהן לתרומתי הואיל ונתיחדו ברשות עם הארץ שעה אחת הרי אלו טמאין.
ה,א המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן לן עד שלא טבל רבי מטמא ר' יוסי בר' יהודה אומר לן ואח"כ טבל אם לא היה בחזקת המשתמר טמא. לתרומה פותח כבשן ונוטל. מצאו פתוח או שנפתח אחד מהן ר"ש אומר מן הסדר השני רבי יוסי אומר מן הסדר השלישי ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בית שמאי אומרים מסדר השלישי וב"ה אומרים מן הסדר השני וזו משנה הראשונה. רבותינו אומרים פותח ונוטל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר ג' ימים ונוטל אגולה האפיס ונמצא אבק על גבי כלים הרי זה נוטל אחד כולן ברשות עם הארץ.
ה,ב מקום ששם משקעין את הזאת בטיט הלבן וחבר עומד על שיקועו העומד שעומד עליו אינו טמא אלא אותו עמוד בלבד. החבר עומד למעלה ועם הארץ למטה שולה ונותן לו. נאמן עם הארץ לומר לא טמאתי מפני שהוא בחזקת המשתמר.
ה,ג מילא דלי לשתות חשב עליו עד שלא הגיע למים יערה צריך לנגב. אם משהגיע למים חשב עליו מערה ואינו צריך לנגב. רבן שמעון בן גמליאל אומר א"צ לערות. שלשל [דלי] למלאות ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע למים חשב עליו יערה וצריך לנגב רבן שמעון בן גמליאל אומר א"צ לערות.
ה,ד שפופרת שחתכה לחטאת ר"א אומר יטמא וא"צ להטביל ר' יהושע אומר יטמא ויטביל. כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת אם עד שלא יטבילנה טמא ור"ש מטהר וחכמים מטמאין.
ה,ה הכל מערין לקדש חוץ מן החרש שוטה וקטן <ר' יהודה מכשיר בקטן> רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שקדשו ואחרים רואין אותן קדושין כשר. טומטום קדושו פסול מפני שהוא ספק ערל והערל פסול לקדש אנדרוגינוס קדושו כשר ורבי יהודה פוסל מפני שהוא ספק אשה אשה פסולה לקדש.
ה,ו של כלי עץ כלי עצם וכלי זכוכית אין מקדשין הנעמית כשרה לקדש בה. בין החוקק באמת המים בין בית הקבלה אע"פ שתלשוה המים וחברוהו אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואין פוסלת את המקוה. תלשה וחברה וחשב עליה אחר תלישתה ממלאין בה ומקדשין בה ומזין הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה.
ה,ז מעיין היורד למכתשת ומבקש לקדש בה מפסיק ומנגב וחוזר וממשיך אמת המים ומקדש. שוקעת שנממיות סובבות אותה אם היו מעורבות כשפופרת הנוד קדוש אחד לכולן ואם לאו צריכה קדוש לכל אחד ואחד. ר' יהודה אומר משום ר"א עשה לה עטרה של טיט כדי שילכו מים לשם בין שניטלת עמה ובין שאין ניטלת עמה כשרה. השוקת של טיט אם נטלת עמה כשרה ואם לאו פסולה.
ה,ח שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה א"ר יוסי בזו הלכה קפצתי לפני ר"ע ואמרתי לפניו שתיהן אינן מקודשות שהמים שבסדק אינן אוגדין ככלי <ואם נגע בספוג שהמים חוצה לו פסולה. ואם לא נפל [אלא] לתוך מקודשין נוטלן וסוחטן והמים כשרין>.
ו,א ההולך לקדש [ה"ז] נוטל מפתח ופותח וקרדום וחופר וסולם ומוליך ממקום למקום כשר מפני שעשה עמו מלאכה. קרסם עלי זית אם בשביל שיכניס בשפופרת כשר אם בשביל שתחזיק אפר הרבה פסול זקפה בארץ או שנתנה לעומדין בצדו אם יש שם שומרים כשר אם אין שם שומרים פסול. נטל את האפר וראהו שהוא מרובה והחזירו כשר. נתן את האפר וראהו שהוא מרובה נטל הימנו והולך לקדש למקום. נשבה הרוח את האפר ונתנו על גבי המים מנגב ומקדש בו כשר. נתנה לקדש ר"מ ור"ש אומרים מנגב ומקדש וחכמים אומרים כל שנגע במים אין מקדשין.
ו,ב זילף בידו וברגלו ובחרסין של שוקת כשר מפני שנתמלאו בכלי נתן את האפר ואח"כ נתן את המים פסול ור"ש מכשיר מודה ר"ש שאם נתן את האפר ואח"כ נתן את המים וראה שהוא מרובה והוסיף עליו מים אחרים צריך קדוש שאין מי חטאת עושין אלא מתן אפר.
ו,ג היה עומד ומקדש והרתיח או שעף או שדחאו חבירו או שדחתו הרוח ובא אחר וקדש הרי זה פסול שנא' (במדבר יט) ולקחו לטמא עד שיהא מתכוין למלוי לקדוש ולהזאה. מלא לעצמו באחת ידו וקדש לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו. מלא וקדש קידש ומלא לעצמו בשתי ידיו כאחת כולן פסולין מלא לאחר באחת [ידו] ועשה מלאכה באחת [ידו] קדש לאחד באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו מלא וקדש קדש ומלא לאחר בשתי ידיו כאחת אם לו כשר אם לאחר פסול. אימתי בזמן שיש שם שומרים אין שם שומרים קדוש לאחרים כקדוש לעצמו מילא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקדוש אחד פסול. בשני קדושין כשר. קדש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקדוש אחד כשר ובשני קדושין פסול. מלא וקדש קדש ומלא בשתי ידיו כאחת שניהן פסולין מלא לאחר בשתי ידיו כאחת בקדוש אחד כשר בשני קדושין פסול קדש לאחר בשתי ידיו כאחת בין בקדוש אחד בין בשני קדושים כשר. מלא וקדש קדש ומלא בשתי ידיו כאחת הקדוש כשר והמלוי פסול. זה הכלל כל מלאכה שיש בה מלוי בין לו ובין לאחר פסול ושאין בה מלוי <מלאכה> שלו פסול ושל אחר כשר.
ו,ד כל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומרין ובין שאין שם שומרין פסול. כל דבר שבידו ולא עשה מלאכה אם יש שומרין פסול מלא לו ולאחר בשתי ידיו כאחת כולן פסולין. קדש לו ולאחר בשתי ידיו כאחת שלו פסול ושל אחר כשר. מלא וקדש לאחר בשתי ידיו כאחת שלו פסול ושל אחר כשר. קדש לו ומלא לו לאחר בשתי ידיו כאחת שניהן פסולין. מלא לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון פסול והשני כשר. קדש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון כשר והשני פסול. מלא וקדש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה שניהן פסולין קידש ומילא לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה שניהם כשרים. מילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה קידש לאחר בשתי ידיו זה אחר זה מילא וקידש קידש ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה כולן כשרים. מילא לו ולאחר בשתי ידיו [זה אחר זה] שלו פסול ושל חבירו כשר קידש לו ולאחר בשתי ידיו זה אח"ז שלו כשר ושל חברו פסול. מילא לו ולאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהן פסולין. קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהן כשרין.
ו,ה מלא לי ומלא לך קדש לי וקדש לך כולן כשרים. מלאם לי וקדשם לי אמלאם לך ואקדשם [לך] כולן פסולין. מלא לי ואמלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון פסול והאמצעי כשר מלא לי ואמלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון כשר והאמצעי פסול. ואם יש שומרין כולן כשרים.
ז,א יחיד שמלא חמש חביות לקדש קדוש אחד היה מוציא כל אחת ואחת ושופך אע"פ שהגיף אחריו כשר מפני שהוא עוסק עם הקדוש ואם משהוציא את האחרונה והגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעשה עמו מלאכה ואם יש שם שומרים לא פסל אלא מה שבידו בלבד. לקדשם חמשה קדושין היה מוציא כל אחד ושופך אם יש שם שומרים זו שהגיף את הדלת עמה כשרה זו שלא הגיף הדלת עמה פסולה.
ז,ב היתה חביתו מונחת לפניו ואמר לו חבירו תן לי ונתן לו שניהן פסולין ואם אמר לו טול לך. שלו פסול ושל חברו כשר. היו לפניו שתי חביות ואמר לו לחברו תן לי ונתן לו שלו פסול ושל אחר כשר. ואם אמר לו טול לך שניהן כשרין.
ז,ג הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באיסל ואח"כ ממלא את של חטאת. היה מבקש לשתות ואי אפשר לו אא"כ היו שניהן באיסל בין שמלא את שלו תחלה ואח"כ מלא את של חטאת בין שמילא את של חטאת תחלה ואח"כ מילא את שלו נותן שלו לאחריו ושל חטאת לפניו ואם נתן של חטאת לאחריו פסול.
ז,ד המוליך את החבל לבעלים כדרכו כשר ושלא כדרכו פסול הלכה זו עלו עליה בני אסייא שלשה רגלים ליבנה ברגל השלישי הכשירו להן הוראת שעה אחת. אמר ר' יוסי לא לזה הורו אלא למעלה את החבל וחזר וכי באחרונה הורו לו שהוא כשר לשעבר ופסול לעתיד לבא.
ז,ה מי שהיה הוא ומימיו באהל המת ומימיו מוקפין צמיד פתיל כשהוא טהור כך מימיו טהורין הוא מבפנים ומימיו מבחוץ כשם שהוא טמא כך מימיו טמאין. הוא מבחוץ ומימיו מבפנים כשם שהוא טהור כך מימיו טהורין. א"ר שמעון ולזה אמר לו שמור עצמך שיהו מימיך טהורין.
ז,ו מי שהיו מימיו על כתפיו ומיאנה בפניו וחלצה בפניו והרצה סלע לאחר והראה דרך לאחר אם עמד פסול אם לא עמד כשר. א"ר יהודה זה הכלל דבר שהוא משום מלאכה בין שעמד ובין שלא עמד פסול. דבר שאינו משום מלאכה עמד פסול לא עמד כשר.
ז,ז ר' אליעזר אומר המוסר את מימיו לטמא ועשו בעלים מלאכה פסולין ר' יהודה אומר משמו עשה טמא מלאכה כשרין מפני שהן ברשות הבעלים עשו הבעלים מלאכה פסולין מפני שהן ברשות הטמא.
ז,ח רבי יוסי אומר הפורץ על מנת לגדור והתנה עמו אע"פ שגדר כשר וכן היה ר' יוסי אומר האוכל על מנת לקצץ והתנה עמו אע"פ שקצץ כשר.
ז,ט השורף את הפרה ופרים והמשלח את השעיר מטמאין בגדים. פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר"מ וחכמים אומרים פרה ופרים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין שעיר המשתלח אין מטמאין אוכלין ומשקין. ר"ש אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אין מטמאין אוכלין ומשקין שלא היתה להם שעת הכושר ר' יהודה אומר פרה כיון ששחטה מטמאה במשא כאפרה.
ח,א יש כאן שהוא אומר מטמאך ואתה טמאתני כיצד שמלאה משקין טהורין לגסטרא טמא. טמא כפויה על פיה צפו משקין מן התחתונה נטמא באויר העליונה וחזרו וטמאו את התחתונה הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.
ח,ב זב שישב על גבי אבן מסמא אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין. משכב ומושב שתחתיו טמאים ה"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.
ח,ג ר' יהודה אומר יש כאן שהוא אומר מטמאי מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני קערה שהיא מלאה משקין טהורין ואחוריה טמאין ונתונה ע"ג טבלא וככר התרומה כרוך ע"ג הטבלא וצפו משקין מתוכה ונגעו מאחוריה נטמאו וטמאו הטבלא וחזרה הטבלא וטמאה את הככר הרי זה אומר מטמאי לא טמאוני ואתה טמאתני. יש כאן שהוא אומר טמאני וטמאתיו. טבול יום שהיה בידו קמח של תרומה ומשקין של חולין טהורין ובללן זה טמא הרי זה אומר טמאני וטמאתיו.
ח,ד קדרה שהיא מלאה משקין טהורין ותורמוסין טמאין פחותין מכביצה נתונין בתוכה. נפחתו ונעשו כביצה טמאין. ה"ז אומר טמאני וטמאתיו. טהור שנפל על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אפילו הוא טהור והן טהורין טמאוהו ונטמאו. הרי זה אומר טמאני וטמאתיו.
ח,ה ויש כאן שהוא אומר טמאני וטהרתיו. כיצד מטלית שטלאה על הקופה מטמאה אחד ופוסלת אחד. הפרישה מן הקופה הקופה מטמאה אחד ופוסלת אחת ומטלית טהורה. הרי זה אומר טמאני וטהרתיו.
ח,ו ויש כאן שהוא אמר טהרני וטמאתיו. כיצד מקוה שיש בה מ' סאה מכוונת ירד וטבל בתוכה הוא טהור ומקוה טמא. ה"ז אומר טהרני וטמאתיו.
ח,ז ויש כאן שהוא אומר טהרני וטהרתיו. כיצד תיבה שהיא טמאה טמא מת והביא מסמר שהיה טמא וקבעו בה טהורה התיבה וטהורה המסמר הרי זה אומר טהרני וטהרתיו. שלשה מקואות בזה עשרים ובזה עשרים ובזה עשרים סאה מים שאובין ושאובין מן הצד ירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו. המקואות טהורין והטובלין טהורין הרי זה אומר טהרני וטהרתיו.
ט,א כל הנהרות פסולין לקדש בהם מי חטאת. ומודה ר' יהודה במעיין היוצא משני מקומות וחוזר ומתערב במקום אחד כשר וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם חבית ממעיין זה וחבית ממעיין זה ונותנן בשוקת אחת ומקדש. וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם צלוחית מחבית זו וצלוחית מחית זו ונותן בשוקת אחת ומקדש. וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמין אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס אמרו לו כל ימי בראשית כזבו בשעת פולמוס. שילוח היתה מהלכת בו. אבל מעיין שהיה יוצא בשנה זו מצד זו ושנה זו מצד זו או שהיה רבה מימות הגשמים ומתמעט בימות החמה כשר.
ט,ב הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של מימי גשמים שהוא צריך להמתין לכמות שהיו. מעיין שיצא בתחלה צריך לברר דברי ר' יהודה וחכ"א א"צ. היתה מונחת חבית לפניו וירד לתוכה שטף של מימי גשמים פסולה. <ירד לתוכה טל פסול> ירד לתוכה טל בלילה רא"א יניחנה בחמה והטל עולה וחכ"א אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד.
ט,ג מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין ומי מקוה ומי פירת אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא. בין כך ובין כך פסול להזות מהן. אמר רבי אם כדבי ר' אליעזר הזאה כל שהוא כשרה חציה מן הכשר וחציה מן הפסול הזאה מטהרת בכל שהוא.
ט,ד נפל לתוכן עכשוב השואבו מובאי דג וצפרדע ונתבקעו ונשתנו מראיהן פסולין לא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן כשרין. רבי יהודה אומר אע"פ שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן פסולין מפי שהן מוריד. והכל מודים בחגב שהוא פסול מפני שהוא מוריד והכל מודים בבקיעינה שאינה פוסלת. רבי יוסי ור"ש אומרים נראין דברי ר"ג בנחש וכדבריו אנו מורים אמר ר' יוסי והלא אין דברי ר"א אלא להקל שר' אליעזר אומר כשרה ורבי יהושע אומר כששותה מפני שהוא משקה פיו ואם גרגר כשר.
ט,ה מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרין מחמת עשן או שנפל לתוכן סטים קוץ ופואה פסולין זה הכלל כל הפוסל בשנוי מראה פוסל במעיין בצלוחית. אפר חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן ומחמת עשן כשר נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכן סיד וגפסית פסול. מי חטאת שהגלידו וחזרו ונמוחו כשרים. המחן באור פסולין ובחמה כשרין ר"א בר צדוק אומר דבר שמטבילין בו לשבת כשר ודב שאין מטבלילין בו לשבת לחטאת פסול. המים הנמשכים והנגררין פסולין.
ט,ו לא יטול אדם מי חטאת ואפר חטאת והוא רוכב ע"ג חבירו או ע"ג בהמה מקום שאין רגליו נוגעות בארץ. אבל מעבירן הוא בגשר אחד הירדן ואחר כל הנהת חנניא. בן עקביא אומר לא אמרו אלא בירדן לבד.
י,א מי חטאת ואפר חטאת המוקדשין בין טמאין ובין טהורין מטמאין את הטהור לתרומה במגע ובמשא ר' יוחנן בן נורי אמר מי חטאת שנטמאו הרי הן כאפר מקלה. אפר פסול שנתנו ע"ג המים בין שראויין לקדש ובין שאין ראויין לקדש מטמאין את ידי הטהור לתרומה במגע ובמשא ר' יוחנן בן נורי אומר אפר חטאת שנטמא הרי הוא כאפר מקלה.
י,ב כל הראוי ליטמא טמא מת אפילו טמא מדף וכל שאינו מדף בתרומה אינו מדף לחטאת ולא חדשו טומאה בחטאת. ר"א בן שמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא טמא מת תלויה בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך. ור' יהושע אומר אפילו טהור יש לו מדף. ומעשה ברבי ישמעאל שהיה מהלך אחר ר' יהושע אמר לו הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה מהו טמא או טהור אמר לו למה אמר לו שמא היתה טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר טמא השיאו לדבר אחר א"ל <ר'> ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודך אמר לו טובים דודיך מיין אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים וחכ"א הטמא מדף והטהור אינו מדף. שאמר טמא טמא מת ולא מדף רבי אומר טהור לחטאת שהסיט את רוקו ואת מימי רגליו של טהור לתרומה טמא הסיט את דמו הרי זה טהור הסיט את השרץ ואת הנבלה ואת שכבת זרע ר' אליעזר מטהר ור' יהושע מטמא.
י,ג קלל של חטאת שנתנו על גבי השרץ ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין במד"א בזמן שאם ינטל השרץ והקלל עומד ואפילו מת ונבילה נוגעין בו מאחריו טמא נתנו על גבי משכב [ומושב] ועל גבי חרס הטמא טמא. נתנו ע"ג אוכלין ומשקים ועל גבי ס"ת ר' יוסי מטהר ור"מ מטמא העבירו על תנור ועל גבי נבלה ועל גבי השרץ ר' עקיבה מטמא. מודה ר' עקיבה שאם עברה ליה הזאה על גבי משכב ומושב ועל גבי כלי חרס הטמא שהיא טהורה חוץ מכזית מן המת ומן המאהילין שהן טמאין מלמעלה כלמטה.
י,ד קלל של חטאת וקלל של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידות שניהן טמאין ר' יהושע אומר של חטאת טמא. קלל ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן בשתי ידות שבהן טהורין ר' יהושע אומר של חטאת טמא במד"א בשל אבן אבל בשל חרס הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור.
י,ה לגין חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידיו שניהן טמאין בשתי ניירות שבהן טמאין ר' יהושע אומר של חטאת טמא זה הכלל שרבי עקיבה אומר כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא.
יא,א אזוב המוכשר וכלים הטהורים לחטאת נצולין בצמיד פתיל כל ספק טהור לתרומה טהור לחטאת חוץ מן הידים מפני שהן ספק הגוף ספק הקפצין טהור לתרומה טמא לחטאת מפני שספק הפסול. הרפפות טהורות לקדש לתרומה ולחטאת ור"א אומר טמאות לחטאת וטהורות לקדש ולתרומה. אף אני כך אמרתי אבל חברי גזרו עלי שאהיה מודה בהם בטהרה.
יא,ב של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת נטלה ואכלה אע"פ שיש בה כביצה בין טמאה ובין טהורה. א"כ אין טהורה לחטאת שאני אומר נטמא המזה במים וחזר המזה וטמא את המים. נטמא האזוב וחזר האזוב וטמא את המים. אר"מ במד"א שתחבה בכוש או בקיסם אבל נטל בידו נטמא וטמא את מי חטאת ר' יוסי ור"ש אומרים אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת.
יא,ג כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים קודם לביאתו במים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא ר' אליעזר אומר משום ר' טרפון נוטל טמא כלים הטהורים לחטאת באיסל. על כתיפו ואינו חושש.
יא,ד אזוב של אשרה ושל עבודת כוכבים ושל עיר הנדחת פסול ושל טהורה לא יזה ואם הזה כשר. אין מזין ביונקות ולא בתמרות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר"מ וחכ"א בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב אלו הן היונקות גבעולין שלא תמרות שלא חצצו כל עיקר דברי ר"מ וחכ"א תמרות גבעולין שלא גמרו ויונקות חצצו כל עיקר. לא נחלקו על הלכה אלא על הלשון <שר' אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש>. הנלקט לחטאת כנלקט לאוכלין דברי ר"מ ר' יהודה <ור' יוסי> ור"ש אומרים כנלקט לעצים.
יב,א אזוב אימתי כשר להזות משישיר את ניצו הזה בו עד שלא השיר את ניצו רבי פוסל ור' אלעזר בר"ש מכשיר מודה ר' יוסי באזוב שתחלתו שנים ושיריו אחד שהוא פסול.
יב,ב גרדומי אזוב כשרין וגרדומי ציצית כשרין ירד וטבל ועלה אם יש עליו שטף של מימי גשמים והזה הזאתו פסולה ואם יש עליו משקה טופח הזאת כשרה ר' יהודה אומר [אם] יש עליו משקה מרגליו והזה הזאתו פסולה. אזוב שהטביל עצו עם גבעוליו אע"פ שמזה והמים שופעים מן העץ לגבעול כשר כדרכו ואינו חושש שמא מן העץ יצא. אזוב שהטביל מקצתו ר' יהודה מכשיר שר' יהודה אומר מטביל מקצתו וחוזר ומקיף עליו עד שיטבול את כולו. הטביל את כולו לא יזה ממנו הזאה שניה אלא עד שינגב.
יב,ג צלוחית שפיה צר מזין הימנה הזאה שניה אבל לא הזאה ראשונה מפני שהמים נסחטין דברי ר' יהודה. שלשה דברים אמר רשב"ג משום ר"ש בן כהנא מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהזות באזוב הנטבל ובצלוחית שפיה צר ופוצעין אגוזים של תרומה בידים מסואבות ולא חשו להן משום טומאה.
יב,ד האומר לחבירו הזה עלי ואזה עליך ר' עקיבה מטמא וחכמים מטהרין. המשמר מי חטאת אפילו עד עשרה ימים הרי הן בחזקתן ואין צריך טבילה.
יב,ה הכל כשרין להזות חוץ מחרש שוטה וקטן ור' יהודה מכשיר בקטן ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שהזו ואחרים רואין אותן הזאתן כשרה.
יב,ו נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו הזאתו כשרה. מזין על האדם ועל חבריו בין ערבין ישן ועל הכלים בין מתוכן ובין מאחריהם חוץ ממוסף יורה של שולקי זיתים שהוא מטמא את ההזאה באויר כנגד המוסף שמזין עליו מאחוריו. טבל את האזוב לשם דבר שהוא ראוי להזאה מים הנוטפין טמאין וכשרות להזות ואם יש באזוב ישנה. לשם דבר שהוא ראוי להזאה והזה על דבר שאין ראוי להזאה על העובד כוכבים ועל הבהמה ועל עריבה של אבן המים הנוטפין טהורים ופסולים להזות ואם יש באזוב לא ישנה. לשם דבר שאינו ראוי להזאה הואיל ותחלת טבילתו פסולה כך הזאתו פסולה. וכך היה ר"ג אומר אומרין לו למזה פרוש מאחריך שמא תטמא אמרו לו והלא מחליקין היו בפני חלון של רבים דורסין ולא נמנעין מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין. וכמה יהא במים ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטביל ראשי גבעולין כזה חוץ מזה שהאזוב בולע ר' יהודה אומר רואין כאילו הן על האזוב של נחשת שאינו בולע.
יב,ז טהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואת אחורי לגין. לגין של חטאת שנטמא אוירו נטמא תוכו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואת המזה שאין אומרין בחטאת זה ראשון וזה אחרון אלא אפילו מלא כולו תחלה שאין מונין למי חטאת. עיסות שנעשות על גב חטאת ונגע השרץ באחת מהן אפילו הן מאה כולן תחלה שאין מונין לחטאת.
יב,ח כוש הארבלי חבור לטומאה ולהזאה של פשתן ושל פקיע הרי זה לא יזה ואם הזה מוזה. כל ידות הכלים הקדוחות חבור ר' יוחנן בן נורי אומר אף הרוק וצואה שעל הכסא חבור להזאה ואין חבור לטומאה ויש חבור לטומאה ואין חבור להזאה. הקומקומוס חבור לטומאה ולהזאה. כסוי המיחם המחובר בשלשלת ב"ש אומרים כולן חבור אחד הוא וב"ה אומרים הזה על המיחם הזה על הכסוי הזה על הכסוי לא הזה על המיחם. אמר רבי יוסי דברי ב"ש ב"ה אומרים כולו חבור אחד.
יב,ט טבל את האזוב בלילה לא שהמים פסולין אלא שצריך להטביל שנים. הזה בלילה הזאתו פסולה והמים טמאין משום מי חטאת.
א,א אמר ר"ש מפני מה אמרו אוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה מפני שאפשר לשלישי לעשות שני ואפשר לשני לעשות ראשון ומפני מה אמרו אין השרץ והנבלה והמת מצטרפים זה עם זה לפי שא"א לשרץ לעשות נבלה ולא נבלה יכולה לעשות מת.
א,ב מקרצת שהיתה שלישית והשיך לה כולן שלישית בקדש פרשו של שלישית כולן טהורות ואיזו הוא הנשוך התולש ממנו כל שהוא אבל אם היו ממעכין זה את זה כגון הדבלה והתמרים והגרוגרות והצימוקין הרי אלו אינן חיבור ומפני מה אמרו בזיתים חיבור שמתחלה לא נתנן אלא על מנת שינקו זה מזה.
א,ג אחד טבול יום מטומאה חמורה ואחד טבול יום מטומאה קלה ואפילו טבול יום מן הזב ומן והזבה ואפילו ביום השביעי שלו ה"ז לא עשה כלום ואם עשה ה"ז תלוי [אחד טבול יום] ואחד טהור שידיו טמאות מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה ור"א בר"ש אומר אין ידים [תחלה] לטבול יום <אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש ר"מ אומר טבול יום מטמא בקדש ופוסל בתרומה וחכ"א כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה כך פוסל משקה הקדש ואוכלי הקדש>.
א,ד השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש ומטמא שנים ופוסל אחד בתרומה. מטמא אחד ופוסל אחד בחולין. משקין מטמאין שנים ופוסל אחד בקדש מטמאין אחד ופוסלין אחד בתרומה ופסלין את החולין. הידים מטמאות אחד בקדש ופוסלות את התרומה ואין ידים לחולין. ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה. באיזה קדש אמרו בקדשי המקדש המקודשין כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן את הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא בקדש ולא בחולין אלא <הרי> הן כתרומה. והשרץ מטמא שנים ופוסל אחד בהם.
א,ה החלה והבכורים ותשלומי תרומה וחומשיה הרי הן כתרומה. הטבל והמדומע וגידולי תרומה ומעשר שני הרי הן כחולין. ככרות הקדש בתוך גומותיהן והמים המקודשין נטמאת אחת מהן בשרץ כולן תחלה בתרומה מטמא שנים ופוסל אחד. בחולין מטמא אחד ופוסל אחד אין לך משקה <הקדש> הנוגע בשלישי טמא אלא קדש בלבד ר"א בר' צדוק אומר האוכל אוכל שני לא יעשה שני מפני שהוא <עושה> שני והשני מטמא את המשקין ליעשות תחלה אבל שני שנגע במשקין בית הבד טמאין.
ב,א אמר לו ר' יהושע לר' אליעזר. <ס"א אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע> היכן מצינו טומאה בתורה שהיא עושה טומאה אחרת כיוצא בה שאתה אומר יעשה ראשון ראשון אמר לו אף אתה אומר יעשה שני אמר לו מצינו שהשני מטמא את המשקין לעשות תחלה והמשקין מטמאין את האוכלין לעשות שני אבל לא מצינו ראשון שהוא עושה ראשון בכל מקום.
ב,ב השחלים והגריסין בזמן שמגיס בהן את הקדרה מטמאין טומאת אוכלין נתנן לקערה והיוצא מהן משקין משקין היוצאין מהן מטמאין טומאת המשקין. השמן לא אוכל ולא משקה כיצד אמרו שמן תחלה לעולם שאם נמחה ולא נשתייר הימנו אלא [כפול] משקין היוצאין הימנו מטמאים טומאת משקים. נמצאת אומר ג' מדות במשקין הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהמשקה טופח הרי אלו תחלה קרשו אין צריכין מחשבה לאוכלין. דבש הזב מכוורת דבורים מטמא טומאת משקין חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין שמן לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין <ולא> למשקין בטלה דעתו.
ב,ג הדם שקרש לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין ולמשקין בטלה דעתו. דבש תמרים לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין ולמשקה בטלה דעתו ושאר כל מי פירות לא אוכלין ולא משקין. חישב עליהן בין לאוכלין ובין למשקין בטלה דעתו נטמא מקצתו נטמאו המשקין נטמא מקצתו לא נטמא כולו טהור מקצתו טהור כולו. מי חטאת שהגדילו משקין טופח טהורים נמוחו חזרו לטומאתו הישנה מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נמוחו כשר להקוות עליו.
ב,ד החושב על החלב שבכחל טהור ושבקיבה טמא העור והשליא אינן מטמאין טומאת אוכלין העור ששלקו והשליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין.
ג,א הגפן והזגין שנעשו בטהרה ויצאו מהן משקין טהורין ושנעשו בטומאה ויצאו מהן משקין טמאין ור' יהושע מטהר. אמר להן רבי שמעון מה לי כשנעשו בטומאה ומה לי כשהן בטהרה אמרו לו כשנעשו בטומאה משקין ביצין מתחת הקורה וכשהוא מגביה את הרואה חוזרין ונבלעין בגת אמר להן אף כשנעשו בטהרה בא הזב ודרס עליהן משקין הביצין מתחת <של> הזב וכשהוא מגביה את רגלו חוזרין ונבלעין בגת אמרו לו אינו דומה משקה היוצא לרצון למשקה היוצא שלא לרצון אמר להם זה וזה לא נקרא עליהן שם טומאה לעולם.
ג,ב ענבים המבוקעות מן העבט נפלו לאויר התנור טהור טמא זיתים המבוקעין מן המעטן ונפלו לאויר תנור טהור טהור. וזה וזה אם יש עליהן משקה טופח תנור טמא. לפסין טמאין שנפלו לאויר התנור בין שלמות ובין שבורות אפי' בשעת היסקן טמא שלא בשעת היסקן טהור. ושנשתמש בהן בטהרה ונטמאו ונפלו לאויר התנור בשעת היסקן טמא שלא בשעת היסקן טהור ושבורות אפי' בשעת היסקן טהור שאין לו משקין במה שיטמא.
ג,ג כל הטומאות כשעת מציאתן וכן כל מקום מציאתן אבד מעט שוהה ובא ומצאה מלאה חלודה הרי היא בחזקת שוהה עד שיאמר ברי לי שהעלית חלודה וכן בשרץ וכן במטלית. הניח טומאה בזוית זו ובא ומצאה בזוית אחרת נטמאת זוית ראשונה עד שיאמר ברי לי שנעקרה מכאן. נטמאה הזוית שניה עד שיאמר ברי לי שלא באת לכאן איבד כזית מן המת בתוך הבית בקשו ולא מצאו הבית [טהור] לכשימצא הבית טמא למפרע. האשה גובבת גבבא בחצר ונמצא שרץ בתוך גבבא טהורה על גבי גבבא טמאה היתה כוברת חטין בכברה ונמצא שרץ בתוך כברה טהורה על גבי כברה טמאה.
ג,ד תינוק שהיה תופס בידו של אביו או שהיה רכוב על גבי כתפו של אביו ספקו טמא מפני שאביו נשאל עליו. חרש שוטה וקטן ספיקן טהור מפני שאין בהן דעת לשאל אמר ר"ש בזו מדת הדין לוקה.
ג,ה ארבעה ספיקות אמרו חכמים בתינוק הניחתו אמו ובאה ומצאתו כמו שהוא טהור. א"ר יהודה בד"א בזמן שהניחתו מלוכלך אבל נקי טמא מפני שהנשים מגפפות אותו ומנשקות אותו א"ל כדבריך אפילו הניחתו מלוכלך טמא מפני רגלי אדם ומפני רגלי בהמה. התחיל יוצא ונכנס בגדיו טהורים ואין עושין על גביו טהרות ולא נמנעו ישראל מכאן. יש בו דעת לשאול ספיקו ברה"י טמא ברה"ר טהור. היה יודע לשמור את גופו אוכלין על גבי גופו טהרות. לשמור את ידיו אוכלים על גבי ידיו טהרות. וכיצד בודקין אותו מטבילים ונותנין לו חולין לשם תרומה. אם היה יודע לשמור את גופו אוכלין על גבי גופו. לשמור את ידיו אוכלין ע"ג ידיו טהרות.
ג,ו הסומא והישן והמהלך בלילה ספיקן טהור מפני שיש בהן דעת לשאול. חמור שהיה עומד במקום טהרה ואפשר לו לעבור במקום טומאה כלים שע"ג טהורין.
ג,ז תינוק שנמצא עומד בצד כופת [של] בצק בצד חבית של משקין ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שדרך תינוק לטפח ר' יוסי אומר אם יכול לפשוט ידיו וליגע טמא ואם לאו טהור. יתר על כן א"ר יוסי נמצא רחוק מן העיסה אע"פ שבצק בידו טהור שאני אומר אחר נטל ונתן לו ואם אמר בריא לי שלא בא אדם טמא. ר' אלעאי אמר משום ר' אליעזר בן יוסי בכלב ה"ז טהור שהוא אומר בכל שעה משקין מצויין ואין בכל שעה אוכלין מצויין.
ג,ח כל הכתלים וכל הנגררין ספיקן טמא מפני שהן כמונחים וכל הנזרקין ספיקן טהור חוץ מכזית מן המת. וכל המאהילין שהן מטמאין מלמעלה כלמטה ואם היתה טהורה נזרקה על גבי כזית מן הבית טהורה.
ד,א היה נעטף בטליתו וטמאות וטהרות למעלה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ואם א"א לו לכוין ספיקו טמא ר' דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב"ג אומר עתים שהוא שונה כיצד היה השרץ תלוי בין הקורות אם אפשר לו לעבור שלא יגע ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ואם א"א לכן ספיקו טמא ר' דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות.
ד,ב היה השרץ תלוי בין הקירות שף בו ונפל על בגדיו או על ככר תרומה טהורה אם מצאו מת לפניו טמא ואם ראהו חי בין הקורות אע"פ שמצאו מת בפניו טהור נח על כתיפו ה"ז טמא.
ד,ג ככר שהוא נתון ע"ג הדף ומדרס נתון תחתיו וא"א לו ליטול אא"כ נוגע במדרס ובאו ומצאו במדרס אחר טהור שאני אומר אחר נטלו ונתנו באותו מקום ואם אמרו ברי לי שלא בא אדם לכאן טמא.
ד,ד שרץ בפי החולדה ומהלכת על גבי ככרות של תרומה נגע ספק חי ספק מת רבי מטמא שחזקת שרצים מתים בפי חולדה וחכמים מטהרין בד"א בזמן שנטלתו והלכה לה אבל אם מצאו מת בפיה טמא. אם ראוהו חי בפיה אע"פ שנמצא מת בפיה טהור. ר"ש בן אלעזר אומר שרץ בפי נחש מהלך על גבי ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור שכן דרך נחש להיות מגביה את צוארו ומהלך. השרץ בפי התרנגול ונבלה בפי הכלב עוברים בחצר אין מטמאים למפרע שאני אומר ממקום אחר הביאום היו מנקרים בהן על הארץ מטמא למפרע.
ד,ה הלך במבוי ועשה עיסה ואח"כ נמצא שרץ ואמר אילו היה כן הייתי רואה אותו ר"ג מטהר ורבי מטמא עד שיאמר ברי לי שלא היה אדם כאן. הרי שטבל ועלה ואח"כ נמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שהוא מתעסק באותו המין אחר שטבל הרי זה טמא עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי קודם לכן.
ד,ו קבר הנמצא מטמא למפרע בא אחד ואמר ברי לי שלא היה קודם לעשרים שנה אין טמא אלא משעת מציאה ואילך. גרעינה של גפת טמאה שנמצאת בתוך ככר על גבי תבשיל רותח אע"פ שאין עליה משקה טופח טומאתה נמצאת ע"ג ככר בתוך תבשיל צונן אע"פ שיש עליה משקה טופח טהורה. זה הכלל כל שתמצא ברותח אע"פ שאין עליה משקה טופח טמא. גרעינה שבתוך הבית הולכין אחר הרוב. פשתן שטמאתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח המסיטו טמא מפני משקה פיה ר' יהודה אומר אף הסיטוהו טמא מפני פיהו אמרו לו כיון שנתנוהו במים ורבו עליה טהור.
ה,א דם טמא שנתערב בדם טהור אין דם מבטל דם דברי ר"י וחכ"א רואים אותו כאילו הוא יין במים אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא רוק טמא שנתערב ברוק טהור אין רוק מבטל רוק דברי ר' יהודה וחכ"א רואין אותו כאילו הוא מים אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא נפל למים עכור טמא נמחה אם בטל טעמיו ומראיו טהור אם לאו טמא.
ה,ב מי רגלים שנתערבו ביין אין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן מים. נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורין אם לאו טמאין. מי רגלים של עובד כוכבים הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים טמא יתיר לכן טהור לוקחין ושואלין ממי רגלים מכל מקום ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מימי רגליהן בשעה שהן נדות.
ה,ג חרסן של זב <ושל> וזבה ראשון ושני טמא שלישי טהור בד"א בזמן שנתן לתוכן מים אבל <בזמן> לא נתן לתוכן מים אפי' <עד> עשירי טמא ר' אליעזר בן יעקב אומר שלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור. זב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיטו טהור שתה ממנו כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פיו ר"ש אומר רבו משקים שבפיו. נשך מן הפת ומן הבצל המסיטן טהור מן הקישות ומן המלפפון המסיטן טמא מפני משקה פיו ר"ש אומר רבו משקין שבו על משקין שבפיהו. קליפי פולין וקליפי תורמסין שפסקן עובד כוכבים המסיטו טמא שבשוקים הולכין אחר הרוב ר' יהודה בן בתירא אומר גל גבי ודאן מגען ברה"י שורפין.
ה,ד שני רוקין אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן או שנשאו על גבי החרס ר' יהודה אומר כיון שנתלש עליו נעשה עליו רה"י אחד רה"י ואחד רה"ר היו נגובים או שהסיטן בקיסם ברה"י תולים ברה"ר טהור ריה"ג אומר ברה"י שורפין. <היה רוק יחידי> ספק נגע ספק לא נגע ספק הסיט ספק לא הסיט ברה"י תולין ברה"ר טהור ור' יוסי אומר ברה"י שורפין. וכשם שטיהרו ספק טומאה צפה על <פני> המים בין בכלים ובין בקרקע כיצד עריבה שהיא טמאה טמא מת וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר כרוך לתוכה וירדו גשמים ונתמלאת ונותר הרי הוא צף על פני המים ספק נגע בצדי עריבה ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שספק צפה. ר"ש אומר בכלים טמא ובקרקע טהור חוץ מכזית מן המת כל המאהילין שמטמאין מלמעלה ומלמטה ר' יהודה אומר ספק ירידתו טמא מפני שהמים ניסוטין ואפשר לו ליגע. ספק עלייתו טהור מפני שהמים רודפין אותו לצדדין.
ה,ה ואיזהו הוא ספק שרצים שטהרו חכמים זה ספק הנזרקין ר' דוסתאי בר' ינאי אומר משום ר' יוסי הלך במבוי ועשה עיסה ואח"כ נמצא שם שרץ זה הוא ספק שרצים והאוכל תרומה תלויה טהור. כל שספיקו טהור ספק תולדתו טהור כל שספיקו טמא ספק תולדתו טמא. וכשם שהאוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקים טמאים והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו <ועל> ורובו ג' לוגין מים שאובים ספיקו לטמא אחרים טהור כך המשקין הנוגעין בו כנוגעין בשרץ. וכשם שהראשון עושה שני ושני עושה שלישי כך ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עושה ספק שלישי ספק משקין לטמא טמא ולטהר טהור דברי ר"מ וכן היה ר"א אומר כדבריו ור' יהודה אומר לכל הוא טמא ר' יוסי ור"ש אומרים ספק משקין לאוכלים טמא ולכלים טהור.
ה,ו מקל שהיא מלאה משקים טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין ספק נגע ספק לא זה הוא ספק משקין שנחלקו עליו חכמים אלא אי זהו ספק משקין שנחלקו עליו חכמים שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה ועשה עיסה באחת מהן ספק מהטמאה עשה ספק מהטהורה עשה זהו ספק משקין לאוכלין טמא לכלים טמא הלך במבוי ועשה עיסה ואח"כ נמצא שם שרץ ספק נגע ספק לא נגע <ספק> לאוכלין ומשקין טמא לכלים טהור טבול יום שפשט ידו לאויר החבית ספק נגע ספק לא נגע ספק אוכלים ומשקים טמא וכלים טהור.
ה,ז שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה ונשתברו ובאו להן לטהרות ספק טמאה ספק טהורה ספק אוכלין ומשקין טמא וכלים טהור <מגע> חבית שיש בה משקין טהורים עד חציה ונפלו משקין לאוירה ספק טמאין ספק טהורין המשקין טהורין שאין מטמאה מחמת החביות נפלו על גבי המשקין משקין טמאין וחבית טהורה. אפה פת בתנור ונפלו משקים לאוירו ספק טמאין ספק טהורים הפת טהורה שאינה מיטמאה אלא מחמת התנור. נפלו על גבי הפת הפת טמאה והתנור טהור.
ה,ח המרביץ את ביתו במים טמאים והיו שם טהרות ספק ניתזו ספק לא ניתזו ספיקן טהור א"א לו שלא לכן ספיקו טמא ר' דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב"ג אומר עתים שהוא שונה. המכבס את כסותו והסוחט את שערו והרודה את פשתנו והיו שם טהרות ספק ניתזו ספק לא ניתזו ספיקו טהור א"א לו שלא לכן ספיקן טמא ור' דוסא אומר אומרים לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב"ג אומר עתים שהוא שונה. זילף משקין טהורין וטמאין בתוך הבית ואח"כ נמצאו משקין ע"ג ככר [של] תרומה ונטלה לשאול הרי זו טהורה המתין לה עד שנגבה הרי זו טמאה.
ו,א הנבילות ושחוטות בעיר הולכין אחר הרוב רשב"ג אומר אפי' נבלה אחת נמכרת בעיר כל הנמצא בעיר הרי הוא של נבלה מפני שהנבלות מצויות. דמים טהורים וטמאים בתוך הבית הולכין אחר הרוב. מעשה שנמצאו דמים על גבי ככרות של תרומה ובא מעשה לפני חכמים וטיהרם שאינם אלא דם השרצים החיים.
ו,ב תשעה שרצים וצפרדע אחד ברה"ר ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע ספיקו טהור פירש אחד מהן לרה"י ספיקו טמא לרה"ר ספיקו טהור ובנמצא הולכין אחר הרוב. תשעה צפרדעים ושרץ אחד ברה"י ונגע באחד מהן ואין יודע באיזה מהן נגע ספיקו טמא פירש אחד מהן לרה"י ספיקו טמא לרה"ר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב. ככר טמא שנתערב בט' ככרות טהורין ואכלו חמשה חמשה ראשונים ואח"כ אכלו חמשה חמשה אחרונים ונטמא אחד מהן ואינו יודע איזה מהם הראשונים טמאין שאין להן במה יתלו והאחרונים טהורין זה הכלל אדם באדם טהרות בטהרות אדם בטהרות וטהרות באדם הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות טהורות משנעשו שניות שניות תלויות.
ו,ג ב' שבילים אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות בשני ועשה ישרפו בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו בראשון ובשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות טהורות ושניות ישרפו.
ו,ד שני שבילים אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות. נאכלו ראשונות או נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות טהורות משנעשו שניות שניהם תלויות. עשו שניהן טהרה אחת הרי זו טמאה. עשו שניהן שתי טהרות זה בא ונשאל בפני עצמו אומרים לו טהור <וזה בא ונשאל בפני עצמו אומרים לו טהור> וזה שנשאלו שניהן כאחד אומרים להם טמאין דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אם אמרו שנים היינו ובשני שבילים הלכנו ושתי טהרות עשינו אומרים להם טמאין שאפי' טומאה אחת שנתערבה במאה טהרות כולן טמאות.
ו,ה שני שבילים אחד טמא ואחד טהור והלך באחד טהור והלך באחד ונכנס למקדש פטור בשני חייב בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב. בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ר"ש פוטר בזה ור"ש פוטר בכולן משם ר"ש מעשה במסוכן <אחד> שהיו מוליכים אותו מגינוסר לחמתן והיו הכתות מתחלפות עליו ובאחרונה נמצא מת בידן ובא מעשה לפני חכמים ולא טימאו אלא כת אחרונה בלבד.
ו,ו נגע באחד בלילה ואין ידוע אם חי אם מת ולשחר בא ומצאו מת ר"מ מטהר שספק רה"ר טהור וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן. ומודים חכמים לר"מ שאם ראהו חי מבערב אע"פ שהוא בא שחרית ומצאו מת טהור מפני שזה ספק רה"ר. ישב על גבי אבן ברה"ר ולשחר [עמד] ומצא עליה שרץ או רוק ר"מ מטהר מפני שספק רה"ר טהור וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן ומודים חכמים לר"מ שאם ראוה נקיה אע"פ שהוא בא שחרית ומצא עליה שרץ או רוק שהוא טהור מפני שזה ספק רה"ר.
ו,ז שוטה אחת בעיר כל הרוקין שבעיר טמאין דברי ר"מ ר' יהודה אומר אם היתה רגילה ליכנס במבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ור"ש אומר כל המבואות בחזקת טומאה חוץ מן חצר המשתמרת ור"א בר"ש אומר אף חצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא באתה לכאן.
ו,ח הנדחק ברחיים שהעובד כוכבים בתוכה ושהנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס ואי זו הוא הרחיים כל שעוקרין אותה ודוחפין אותה ממקומה. רקק ודרס על רוקו שורפין את התרומה על בגדיו הולכין אחר הרוב. מי שדרסה אשה על בגדיו בגדיו טמאין מדרס ר' דוסתאי בר יהודה אומר אם רקקה ושפה את רוקה בשעה שהיא רקקה בגדיו טמאים מדרס שכן דרך בנות ישראל שפות את רוקן בשעה שהן נדות לא שפה את רוקה בגדיו טהורין. שנים אומרים לו נטמאת והוא אומר לא נטמאתי ואין אומרים לו עסוק בטהרות אלא לעצמו.
ו,ט מביא אדם קרבן ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים ומכחישן נאמן ע"י עצמו. כיצד אמרו לו נדרת ואמר תנאי היה בלבי שומעין לו נדרת ואמר להן לא נדרתי ומשהגיע אמר תנאי היה בלבי אין שומעין לו. אשתך נדרה והוא אומר להן לא נדרה ומשהגיע אמר בלבי היה להפר לה אין שומעין לו. נאמן לומר בני זה בן ט' שנים ויום אחד בתי זו בת ט' שנים ויום אחד חייב עליהן להביא קרבן למכות ולעונשין ה"ז אינו נאמן.
ו,י היו חמוריו ופועליו טעונין טהרות ועוברין לפניו אף שהפליגו יתר ממיל הרי אלו טהורין מפני שהוא בחזקת המשתמר. ואם אמר להם צאו ואני אבא אחריכם כיון שנכסו מעיניו הרי אלו טמאים. שנים אומרים נטמא ושנים אומרים לא נטמא ברה"י טמא ברה"ר טהור. שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה"י טמא. אמר להם סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק. אמר להן מצינו שהיא אסורה לבעלה מכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה"י אף להלן רה"י ומה כאן יש בו דעת לשאול אף להלן דבר שיש בו דעת לשאול <מכאן אמרו דבר שיש בו דעת לשאול ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור> ומפני מה ספק רה"ר טהור אמר להם מפני שהצבור עושין את הפסח בטומאה בזמן שרובן טמאין ואם טומאה ודאית הותרה לצבור ק"ו לספק ר"ש בן גמליאל אומר מפני מה ספק רשות היחיד טמא וספק רשות הרבים טהור מפני שאפשר לשאול ליחיד וא"א לשאול לרבים.
ז,א המסוכן הנתון לחנות ונכנס לסטיו טהור. הוציאוהו מסטיו והחזירוהו לחנות שניה טמא ור"ש מטהר שהיה ר"ש אומר רה"ר מפסקת למפרע שאינו יכול לומר מת היה ברה"י וחיה ברה"ר.
ז,ב יש דברים ברה"ר ועשאם כרה"י קופה ברה"ר גבוהה י' טפחים וטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא. <אם> היתה כפושה וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה ספק נגע ספק לא נגע טהור. הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא. חמור ברה"ר גבוה י' טפחים וטומאה <נתונה> על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא סלע ברה"ר גבוה י' טפחים וטומאה <נתונה> על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא.
ז,ג היה זה רכוב על חמורו וזה רכוב על חמורו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר בנו של זה מורכב על כתפו ובנו של זה מורכב על כתפו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר היתה חבילה על כתפו והרוק מודבק בכותל למעלה מי' טפחים ספק הסיט ספק לא הסיט ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר. כלים שטוחים ברה"ר למעלה מי' טפחים והטמא עובר ספק הסיט ספק לא הסיט ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר שהיה ר' יעקב אומר כל שהוא ברה"ר למעלה מי' טפחים הרי הוא כרה"י ור' יוסי אומר כל שדרך הלוכו ברה"ר טהור.
ז,ד נכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית אמרו לפני ר' אליעזר הרי היא של יחידי פי' ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה. ואלו הן ימות החמה משתעקר תבואה מתוכה. ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה. היו שם שדות בורות אם היה עומד בצד הזה ורואה את הנכנסים <ואת> והיוצאין בצד הלז רה"י לשבת ורה"ר לטומאה ואם לאו רה"י לכאן ולכאן. השבילין המפולשין לבורות לשיחין ולמערות ולגתות ולגרנות רה"י לשבת ורה"ר לטומאה ר' אליעזר אומר בזמן שהן מפולשין רה"ר לכך ולכך ואם אינן מפולשין רה"י לכך ולכך ורה"ר לטומאה. מבואות היורדין לים או לנהר אע"פ שגדודיו מכאן ומכאן ורבים מטפסים ועולין בהן רה"י לשבת ורה"ר לטומאה.
ז,ה גנות העיר שדרך הרבים מהלכת עליהן רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. דמוסיאות ומרחצאות רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. ינה המשתמרת רה"י אם אינה משתמרת רה"ר. בסילקי שפותחין אותה בימים ונועלין אותה בלילות כל זמן שהיא פתוחה רה"ר נעולה רה"י נמצאת אומר ביום טהורה ובלילה טמאה. בסילקי שפתחיה מכוונין זה כנגד זה וכן סטיו שהוא גדור מכאן ומכאן וריוח בין העמודים ר' יהודה אומר אם עומד בצד זה ורואה <את> הנכנסין <ואת> והיוצאין בצד אחד רה"י לשבת ורה"ר לטומאה ואם לאו רה"י לכאן ולכאן.
ז,ו בסילקי ששביל פתחיה מכוונין זה כנגד זה האמצעי שלה רה"י לשבת ורה"ר לטומאה והצדדין רה"י לכאן ולכאן דברי ר"מ וחכ"א אחד הצדדין ואחד האמצע רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. ומודה ר"מ לחכמים בבסילקי שאין שני פתחיה מכוונין זה כנגד זה כגון חצר בית גדי וחמתה שאחד האמצע ואחד הצדדין רה"י לשבת ורה"ר לטומאה ומודים חכמים לר"מ בחצר של יחיד שדרך הרבים מפסקתה כגון חצר בית גדי רה"י לטומאה והצדדין רה"י לכאן ולכאן.
ח,א ר"ש אומר המוסר מפתח לע"ה הבית טמא מסר לו החיצון ולא מסר לו הפנימי החיצון טמא והפנימי אינו טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט [את] ידו וליגע היו שם יציעין גבוהין י' טפחים והרויין גביהן י' טפחים אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט [את] ידו וליגע. היה החיצון של אחד והפנימי של אחד אע"פ שהטהרות נתונות בצד פתחו של פנימי הרי אלו טהורות. הנכנס שלא ברשות אפי' עומד בצד הטהרות טהורות וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך.
ח,ב חבר שהיה ישן <בתוך> בביתו של ע"ה וכליו מקופלין ומונחין תחת ראשו סנדליו וחביתו לפניו הרי אלו טהורין מפני שהן בחזקת המשתמר. חבר שאמר לע"ה צא וישן בתוך הבית כל הבית ברשותו. צא ואישן על מטה פלונית אינו טמא אלא אותה מטה ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע מאותה המטה. אמר לו שמור לי פרה זו שלא תיכנס לתוך הבית שמור לי פרה זו שלא תשבר את הכלים הרי אלו טהורין שלא מסר לו אלא שמירת הפרה בלבד. אבל אם אמר לו שמור לי הבית הזה שלא תכנוס בו הפרה. שמור לי כלים הללו שלא תשברם הפרה הרי אלו טמאין. רבי אומר אומנין שדרכן ללקט צרורות וחרסין בתוך הבית כל הבית ברשותן.
ח,ג אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחן ר"ש אומר בזמן שהיא טמאה לא תטחן שאע"פ שאינה אוכלת נותנת לאחרות ואוכלות.
ח,ד הגבאין שנכנסו לתוך הבית אם אמרו נכנסנו הרי אלו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם היו אחרים מעידין עליהם שנכנסו אע"פ שאמרו לא נגענו אין נאמנין ובזמן שהמשכון בידם אע"פ שאחרים מעידין בהן שלא נכנסו ואמרו לא נגענו אין נאמנין כשם שהמשכון מעידן ואם היה עובד כוכבים עמהן אע"פ שהמשכון בידן ואע"פ שהעובד כוכבים מעיד בהן שנכנסו ואמרו לא נגענו הרי אלו נאמנין מפני שאימת עובד כוכבים עליהן.
ח,ה הגנבים שנכנסו לתוך הבית כל הבית כולו טמא דר"מ וחכ"א אינו טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט [את] ידיהן וליגע מקום גניבה. מודה ר"מ בחרדין והדויין שאין בהן מקום רגלי הגנבין שאינו טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט ידיהן וליגע.
ח,ו המניח ע"ה בתוך ביתו לשומרו והלה ממלאו כפות בזמן שרואה את הנכנסין ואת היוצאין אינו טמא אלא עד מקום שהן יכולין לטמא א"ר יהודה מודה ר"א בן עזריה לחכמים בחלונות של אוליארין שהם נפתחין זו לתוך זו אם היו כולן נשמטין מהן שהן טמאין וחכ"א בין כך ובין כך טמאין. המניח כליו בחלונות של אוליארין נעל וחתם אע"פ שבא ומצאו מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור. חותם שאמרו אפי' טיט אפי' קיסם המדחם כליו בחלונו של אוליארין טהורין מפני שהעובד כוכבים נשאל עליהן ר"י בר' יהודה אומר אפי' נימא אחת יוצאת מהן טמאין שהמדרס מביא טומאה לעצמו בכל שהוא.
ח,ז הלוקח כלים מאומני ע"ה והמוסר כלים לאומני ע"ה טמאין מדרס וטמאי טמא מת הניח כליו בפני ע"ה וא"ל שמור לי את אלו טמאין מדרס וטמאות טמא מת. הניחן על כתיפו טמאין מדרס וטמא מת א"ר דוסתאי בר' ינאי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המוסר ליחיד שהן טמאין ועל המניח בפני רבים שהן טהורים על מה נחלקו על המוסר לרבים ועל המניח ליחיד שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין. מעשה באחד ששכח כלים בביהכ"נ ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו שאינה רה"י גמורה.
ח,ח הניח כליו [בבית] המרחץ ובא ומצאן כל שהן הרי אלו טהורין ומלמדין אותו שלא יעשה כן <בטהרות>. הניח גיתו ובורו ונכנס לעיר אע"פ שבא ומצא ע"ה בצידן טהורין וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יי"נ. ע"ה שבא להזות אין מזין עליו ועל כליו אלא לאחר ג' ימים אבל חבר שבא להזות מזין עליו ועל כליו מיד א"ר יהודה בד"א שהיה בחזקת חולין אבל היה בחזקת אוכלי תרומה מזין עליו מיד ועל כליו משישתמר.
ח,ט היה לבוש חלוק ועטוף בטלית ואמר בלבי על החלוק ולא בלבי על הטלית החלוק טהור והטלית טמאה. היה סל על כתיפו והמגריפה בתוכה אמר בלבי על הסל ולא בלבי על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה.
ח,י היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח"כ נמצאת של תרומה הרי זו טהורה ואסורה באכילה מפני שספק טבול יום אמרו לו על התלויה טהורה היא. הרי זו טהורה ואם אמר הריני מניחה עד שאשאל עליה <הרי זו> טמאה.
ח,יא משקין טמאין וטהורין בתוך הבית הולכין אחר הרוב. ומעשה באשה אחת שסיננה משקין טמאין וטהורין בתוך חבית תרומה ובא מעשה לפני חכמים ולא טימאו מפני שהסיחה דעתה ממנה. <אר"א בן פילא מפני מה ר"ע מטמא מפני שהנשים גרגרניות הן אשה מגלה את הקדירה לידע מה חבירתה מבשלת.>
ט,א חבר וע"ה <שהיו> שרויין בחצר ושכחו כלים בחצר הראוי ליטמא מדרס טמא מדרס וליטמא טמא מת טמא מת לזה סוכה בפני פתחו ולזה סוכה בפני פתחו לזה מחיצה בפני פתחו ולזה מחיצה בפני פתחו זה מניח כליו בתוך סוכתו וזה מניח כליו בתוך סוכתו זה מניח כליו ע"ג מחיצתו וזה מניח כליו ע"ג מחיצתו <הכל> טהורין. ור"ש אומר אע"פ שאין שם לא סוכה ולא מחיצה טהורין שזה מניח לפני פתחו וזה מניח לפני פתחו לזה סוכה בפני פתחו של חבירו ולזה סוכה בפני פתחו של חבירו זה מניח כליו בתוך סוכתו לפני פתחו של חבירו וזה מניח כליו על גבי מחיצתו לפני פתחו של חבירו הרי אלו טמאין שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס.
ט,ב חבר שהיה אוכלין ומשקין ע"ג מעיין וירד לשתות טהורין שאין אחרים ממשמשין בהן אבל חבר שהיה מוכר אוכלין ומשקין על פתח חנותו הניחן ונכנס הרי אלו טמאים מפני שאחרים ממשמשים בהן.
ט,ג נאמנים עמי הארץ על טבילת מדף. חבר שמת והניח פירות הולכים אחר רוב המכונס חולין חולין ואם רוב מכונס תרומה תרומה. הניח טהרות הרי אלו טהורות הניח כלים הרי אלו טמאין שאני אומר היזו ולא שנו או שנו ולא טבלו או שמא לא היזו כל עיקר. חבר שמת והניח פירות אפי' אותן היום כנסן הרי אלו בחזקת מתוקנין.
ט,ד ע"ה שקבל עליו והיו לו טהרות ואמר ברי לי שלא נטמאו בזמן שהן עשויות ע"ג אחרים אסורות לו ואסורות לכל אדם. ע"ג עצמו מותרות לו ואסורות לכל אדם <אם אסורות לכל אדם> ר"ע אומר אם מותר לו מותר לכל אדם אסור לו אסור לכל אדם עובד כוכבים שנתגייר והיה לו יי"נ ואומר ברי לי שלא נטמא בזמן שלא נעשה על גבי אחרים אסור לו אסור לכל אדם ר"ע אומר אם מותר לו מותר לכל אדם ואם אסור לו אסור לכל אדם.
ט,ה המאבד והמוצא ברה"י ועבר עליהן לילה טמא מדרס וטמא [מת] ברה"ר ועבר עליהן לילה טמאים מדרס וטהורין מטמא מת ר"ש מטהר שהיה ר"ש אומר אבד מחט ומצא מחט טהור שאני אומר מחט שאבד הוא מחט שמצא. ומודים חכמים לר"ש במניח ובשוכח ברה"ר שעבר עליהן לילה שהן טהורים ובמניח ושכח ברה"י ועבר עליהן לילה טמאין מדרס וטהורין טמא מת המאבד והמוצא בתוך הבית ה"ז טהור מפני שהן בחזקת המשתמר <שכל הבית מן המוצנע>.
ט,ו כלים שטוחין ברה"י למעלה מי' טפחים טהורין דברי ר"ש ר' יהודה אומר אפי' למעלה מק' אמות טמאים. גגו של חבר בצד גגו של ע"ה חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות רשב"ג אומר גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין ע"ה יכול לפשוט את ידו וליגע.
ט,ז נפל דליו בתוך בארו של ע"ה <הרי זה> טמא וטהור בעלייתו ר"א אומר משקה סרוח הרי טהור אמרו לו אין משקה יוצא ידי הפרה ואף לא ידי עופות. חטין היוצאין עם גללי הבקר ושעורין היוצאין עם גללי הבהמה אע"פ שחשב עליהן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין. כינסן לאוכלין [אין] מטמאין טומאת אוכלין. גללין אע"פ שכנסן למשקין בטלה דעתו. גוזל שנפל לתוך הבור של גת חישב עליו לאשפה טמא לכלב טהור דברי ר"ע ור' יוחנן בן נורי מטמא זה היה מעשה ונמנו עליו ה' זקנים וטמאוה.
ט,ח עריבה שהיא טמאה טמא מת אין לשין בה קמח של חולין ואין עורכין בה בצק של תרומה אלא אם רצה מביא קמח של חולין ונותן לתוכה ועורך בתוכה לעורך בתוכה בצק של תרומה ובלבד שלא יהא בצק נוגע בעריבה רשב"א אומר בשם ר"מ המזחילה שהיא שותתת ויורדת משקין ובא טמא והפסיקן העליונים טמאין מפני שהן גרורין ע"ג ידיו התחתונים טמאין. <מקל שהיא מלאה משקין טופח טמאין ור' יהודה אומר משם ר' יהושע כיון שהשיקה למקוה טהורה.>
י,א רבן גמליאל אומר משתגמר מלאכתן והלכה כדבריו. הגומר את זיתיו בן יומן חזרנו לדברי ב"ש ולדברי ב"ה ר' יעקב אומר מוחל משקה הוא ומפני מה טיהרו מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתו מפני שאינו <אדם> רוצה בקיומו. ור"ש אומר מוחל מי פירות הוא ומפני מה אמרו מוחל היוצא מעיקת בית טמא לפי שא"א לו לצאת ידי צחצוחי שמן. המוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כנסו ועשאו עיקל טמא.
י,ב העוטן זיתיו <בין> בשני הבדין כיון שנגמר אחד מהן הוכשר לקבל טומאה. המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד לזרוק לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידם לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חשב עליהן טהורין. משמסקן חשב עליהן הוכשרו לקבל טומאה עודהו הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותן בעלין טמאים.
י,ג הלוקח מעטן [של] זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פי האדמה יעשו בטהרה מן העובד כוכבים נאמן לומר גמרתיו. היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותם בטהרה אע"פ שהוא עתיד להוסיף קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורין ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין.
י,ד העוטן זיתיו ברשות ע"ה ונעל וחתם אינו חושש שמא יש שם מפתח אחר וחותם אחר ואע"פ שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפי' טיט ואפי' קיסם. היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מושיט את הקנה ומסיטן היו שם חלונות של ד' טפחים נדונין כפתחים.
י,ה העוטן זיתיו בתוך ביתו עושה להן מחיצה מן הארץ ועד הקורות ובלבד [שלא יהו] ניסוטין מחמת המחיצה רשב"ג אומר אם היתה גבוה י"ט אע"פ שאינה מגעת לקורות טהורה והעוטן בית הבד כעוטן בתוך ביתו.
י,ו הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן ויוליך את המפתח מיד דברי ר"מ ור' יהודה אומר כל אותו היום ור"ש אומר מעת לעת יתר על כן אמר ר"ש אפי' גמר את זיתיו ערב שבת שש שעות יוליך לו את המפתח מיד ולמוצאי שבת בשש שעות ר"ש בן יהודה אומר משם ר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה על המניח זיתים בכיפש שימר ע"ה וטומאות שאין מוכשרים על מה נחלקו על שהניחן ליכתש שב"ש אומר אין מוכשרין וב"ה אומר מוכשרין.
י,ז הזית שפצעו בידים טמאות הוכשר סופתו במלח ולא הוכשר שמן ר' יהודה אומר הוכשר היתה לו אום [של] זיתים ועתיד להופכו כיון שתקע בה [את] היתד אע"פ שיש בה גושין הרבה הרי אלו אינן חיבור. משהפכם נעשו אום רבי אומר אינו חבור ור' יוסי בר' יהודה אומר חבור.
י,ח גרגרין שנשרו במים נעשו אום רבי אומר אינו חבור ור' יוסי בר' יהודה אומר חבור. אם עד שלא נגמרה מלאכתן חישב עליהן ורצה ליטול מהן בד אחד או ב' בדין ב"ש אומרים קוצה בטומאה ומחפה בטהרה ומוליך לבית הבד וב"ה אומר מחפה בטומאה ובלבד שלא יעקור את כל האום אלא מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד בידידה מניח כדי בידידה חתכו מניח כדי חתכו ובלבד שלא יעקור את האום ואם עקר את כל האום הרי אלו טמאין. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משם אביו אע"פ שעקר את כל האום הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין והעוטן בבית הבד כאילו עוטן בתוך ביתו.
יא,א היה קוצץ מן המעטן ומעלה לראש הגג ונמצא שרץ בגג המעטן טהור נמצא במעטן טמא הגג דברי רבי וחכ"א נמצא בגג אינו טמא אלא גג. במעטן אינו טמא אלא מעטן. נמצא בגוש ובגג בתוך ג' המעטן טמא אחר ג' המעטן טהור. הקורץ מקרצת טמאה דברי רבי וחכ"א נמצא בעיסה אינו טמא אלא עיסה במקרצת אין טמא אלא מקרצת נמצא בתוכה של מקרצת הכל טמא.
יא,ב המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור. בעליון התחתון טמא דברי רבי וחכ"א נמצא שרץ בעליון אינו טמא אלא עליון בתחתון אינו טמא אלא תחתון נמצא ע"ג פירורין ונגע בכביצה טמא. פרורין שע"ג פרורין אע"פ שנגע בכביצה אינו טמא אלא מקום מגעו כיצד הוא עושה ר"א בן יעקב אומר משום ר' חנינא בן חכינאי עודהו השרץ שם תוחב בו הקוסמים.
יא,ג ענבים עד מתי מטמאים טומאת אוכלין משיהלכו בהן שתי וערב הילך בהן שתי וערב ונשתיירו מהן גרוגרות שלימין מטמאין טומאת אוכלין זיתים עד מתי מטמאין טומאת אוכלין עד שיטחנו ור"ש אומר משיסחט. טחנן ונשתיירו מהן גרגרין שלימין מטמאין טומאת אוכלין ואלו הן פריכי זיתים וענבים היוצאין מתחת הקורה או מתחת הגפן ומן הזינין כנסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין והחרצנין והזגין אע"פ שכונסן לאוכלין בכל זה דעתו.
יא,ד השוקל ענבים בכף מאזנים אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יי"נ.
יא,ה הבונה כרמו לשוק אם לא מצא להן שוק מחזירן לגת זיתים לשוק לא מצא להן שוק מחזירן לבד אע"פ שמוליכן בסלין טמאין ובקופות טמאות טהורין <טהרי> זיתים וענבים שכנס לרשות הגת ולרשות הבד הוכשרו לקבל טומאה.
יא,ו הלוקח משטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה משטיח של עלין בין מישראל ובין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה ור' יוסי בר' יהודה אומר משטיח של עלין כמשטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה ומעובד כוכבים יעשה בטהרה.
יא,ז הלוקח משטיח של אדמה מישראל לעשותו צמוקין ה"ז עושה זיתים בטהרה. האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה אכל והותיר כסאה כסאתים אע"פ שניפצה לגת והיין מגיתו ע"ג ענבים טהור וכן בעובד כוכבים אין חושש משום יי"נ. נפל ממנו גרגר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא בד"א בזמן שנגע במקום חותם טהור ר' יוסי בן כיפר א"ר אלעזר בד"א בזמן שנגע במקום לא נגע במקום המשקה טהור ר' יוסי אומר נפלה הימנו כארבע כחמש ביצים ודרכן כולו בבת אחת משקה היוצאין מהן טהור כיון שדרס עליהן משקין טהרה שאין לו משקין במה יטמא מי שהיה עומד ומדבר ע"פ הבור ונתזה צינורה מפיו ספק הגיע לבור ספק לא הגיע של שמן ספיקו טמא של יין ספיקו טהור מפני שהבל הבור קולטת.
יא,ח הזולף את הבור כל אחת ואחת ונמצא השרץ בראשונה כולן טמאות באחרונה היא טמאה וכולן טהורות באמצעית הימנה ולמטה טמא הימנה ולמעלה טהור בד"א בזמן שבדק ולא כסה או כסה ולא בדק היה בודקן וכסה ונמצא שרץ באחת מהן היא טמאה בלבד.
יא,ט השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא לפועלים ספיקו טהור מפני שספק טומאה צפה. גת העליונה רה"ר והתחתונה רה"י. אימתי בזמן שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו אלא פתח אחד או פירצה אחת זו וזו רה"י.
יא,י מי שהיו גיתיו ובדיו טמאין ומבקש לטהרן הלולבין והעדשות מנגבן והן טהורין. העקלין של נצרין ושל בצבוץ צריך לנגבן של שיפה ושל גמי צריך ליישן כמה הוא מיישנן י"ב חדש רשב"ג אומר מגת לגת ומבד לבד ר' יוסי אומר [אם] רצה לטהרן מיד חולטן ברותחים או מולגן במי זיתים. רשב"ג אומר משום ר' יוסי נותנן בנהר שמימיו מהלכין מלא עונה או תחת הצנור שמימיו מקלחין וכשם שהוא מנגב לטהרות כך מנגב ליין נסך.
א,א אמר רבי נחמיה מפני מה אמרו אם לא הדיח טהור שאין המים שבו עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו הגביהן רבו הטהורין על הטמאין. מפני מה אמרו אם הדיח טמא הוכשרו המים שבידו ונטמאו וטמאו את הככר. ר"ש אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא שאני אומר שטיפת המים טמאין נוגעות בככר.
א,ב גבא שנפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב. נפל לתוכו שמן אע"פ שהקפהו ה"ז טמא לפי שא"א לו לצאת ידי צחצוחי שמן. יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחום והן מותרים. נפל על גבי היין מותר על גבי הוצא יקפנו כדי שיבטל טעם שמן שבו.
א,ג חזקת טיט וגממיות שבפתחי חנויות שברה"ר בשעת הגשמים הכל טהור. פסקו הגשמים הרי הן שפיכות ושבשקין הולכין אחר הרוב. מי שפיכות ומי גשמים שנתערבו בין בכלי בין בקרקע ר' יהודה ור"ש אומרים בכלים טמאין ובקרקע טהורין. פסקו הגשמים הקרובין לעיר ולדרך טמאין והרחוקין טהורין עד שיהלכו רוב בני אדם. בד"א בגבא שאפשר לו לשתות ולא יהא מקום פרסות רגליו ניכרות. אבל גבא שא"א לו לשתות עד שתהא מקום רגליו ניכרין ומצא שם מקום פרסת רגלי אדם מקום פרסת רגלי בהמה גסה טמא מקום פרסת רגלי בהמה דקה טהור.
א,ד גבא שאין בו ארבעים סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים וכשרין להקוות עליהן. ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי ב"ש [וכדברי] ב"ה <אומרים> רבו אע"פ שלא שטפו וכדר"ש שטפו אע"פ שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים וכשרים להקוות עליהן. כיצד רבו אע"פ שלא [שטפו] כדברי ב"ה מקוה שהוא מחזיק ארבעים סאה ובתוכו י"ט סאה ונפלו לתוכו פחות משלשת לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפלו לתוכו עשרים ואחד סאה של מימי גשמים. טהורין מפני שרבו. כיצד שטפו אע"פ שלא רבו כדברי ר"ש מקוה שהוא מחזיק כ' ובתוכו י"ט סאה ונפלו לתוכו פחות משלשה לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפלו לתוכו סאה אחת של מימי גשמים טהורין מפני ששטפו וכמה שנפלו וכל שהן.
א,ה נפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן <עד שיצא מלואו>. ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי ב"ש וכדברי ב"ה רבו אע"פ שלא שטפו. וכדברי ר"ש שטפו אע"פ שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן עד שיצא הימנו מלואו ועוד. ואיזו הוא מלואו ועוד מקוה שהוא מחזיק כ' סאה ובתוכו י"ט סאה ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאין ירדו גשמים ונתמלאו לעולם הוא פסול עד שיצא ממנו מלואו ועוד ועוד דבר מועט ממעט ג' לוגין. מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב ונפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן מג' לוגין אפי' כולן טמאין כיון שנפל לתוכו קורטוב אחד של מימי גשמים טהורין. כשם שטהורין לטבילה כך טהורין לכל דבר.
א,ו למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו שמטבילין בהן את המים ואין מטבילין בהן אדם וכלים. זה הכלל כל מקום שאדם טובל ידות וכלים טובלין. אין אדם טובל אין ידים וכלים טובלין [בו]. ואלו הן מי תמציין כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין פסקו הגשמים וההרים בוצצין הרי הן כמי תמצית. פסקו מלהיות בוצצין הרי אלו כמי גבאין.
א,ז החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצין הרי הן כמי תמציות. החופר בצד המעיין כל זמן שהן באין מחמת המעיין אע"פ שפוסקין וחוזרים ומושכין הרי הן כמעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמציות. מעיין שמימיו מועטים וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו. מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו בין שמקוה זה ברה"י בין שמקוה זה ברה"ר טמאות למפרע ר"ש אומר ברה"י תולין וברה"ר טהור.
א,ח אמר ר"ש מעשה במגורה [אחת] של דיסקוס ביבנה שנמדדה ונמצאת חסרה והיה ר' טרפון מטהר ור"ע מטמא הואיל ומקוה זה בחזקת טהרה היה לעולם הוא בטהרתו עד שיוודע שנטמא אמר ר"ע הואיל ומקוה זה בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיוודע לך שטהור. אמר ר"ט למה זה דומה למי שהיה עומד ומקריב על גבי מזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשרה. אמר ר"ע למה זה דומה למי שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה. אמר <לו> ר"ט אתה מקישו לבעל מום ואני מקישו לבן גרושה ולבן חלוצה נראה למי דומה אם דומה לבעל מום נלמדו מבעל מום אם דומה לבן גרושה נלמדו מבן גרושה או מבן חלוצה. ר"ע אומר מקוה פסולו בעצמו ובעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים. מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בב"ד. נמנו עליו וטמאוהו אמר לו ר"ט עקיבה כל הפורש ממך כפורש מן החיים.
ב,א מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובים למקוה וחזקת המקואות כשרות. צינור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה וספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה.
ב,ב שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה ונפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן וידוע לאיזה מהן נפלו ואח"כ נפלו שנים ואינו יודע לאיזה מהן נפלו הריני יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים שם נפלו שניים. נפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן ואינו יודע לאיזה נפלו אינו יכול לתלות ולומר למקום שנפלו שניים שם נפלו ראשונים. יש בו ארבעים סאה ולאחד אין בו הריני אומר לתוך ארבעים נפלו אחד שאוב ואחד כשר הריני אומר לתוך של שאוב נפלו.
ב,ג שני מקואות שאין בהן ארבעים סאה ונפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרין לו שלא יטבול בא' מהן ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה מים שאובין למקוה למה זה דומה למי שנטמאת אחת מידיו ואין ידוע אי זו היא אמר לו שלא יעשה טהרות באחת מהן ואם עשה טהרות טהורות מפני שזה ספק ידים.
ב,ד שני מקואות באחד יש בו ארבעים סאה ובאחד אין בו טבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות. בשני ועשה טהרות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות. בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות והשניות טהורות. בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו טהורות. טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות נטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות. טבלו ראשונות ונטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות. משנעשו שניות שניות תלויות טבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות <טהרות> תלויות. נטמא באמצע טומאה קלה טבל בשני ועשה טהרות נגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו. טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות. נטמא באמצע טומאה חמורה וטבל טהרות תלויות ואם נגעו אלו באלו שניות תלויות ראשונות ישרפו.
ב,ה שני מקוואות של ארבעים ארבעים אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות בשני ועשה טהרות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו תלויות.
ב,ו חזרו שנים וטבלו בשניהם אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה הטבול מטומאה חמורה טמא ומטומאה קלה טהור. אחד טמא טומאה חמורה וא' מיקר. הטבול מטומאה חמורה טמאו המיקר טהור אחד טמא טומאה קלה ואחד מיקר שניהן תלויין. למה זה דומה לשבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו שנים בשניהן ועשה טהרות באחד יש בו דעת לשאול ובאחד אין בו ברה"י שניהן תלויין וברה"ר את שיש בו דעת לשאול ספיקו טמא ושאין בו דעת לשאול ספיקו טהור.
ב,ז שני מקואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד טמא אחד כשר וטבל באחד מהן ועשה טהרות טהורות בשני ועשה ישרפו. בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו. בראשון ועשה בשני אלו ואלו מונחות הראשון טהורות שניות ישרפו. שתי נשים שנתעסקו בצפור הראויה להוציא דם כסלע ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע ועל גבי זו כסלע <כצפור הראויה להוציא כסלע ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע> שתיהן מקולקלות.
ג,א גיסטרא שהיא בקרקע ובור של גת וירדו גשמים ונתמלאו הרי אלו פסולים מפני שהן גרורין על גבי כלי ר"א מכשיר שאין המים שאובין פוסלין המקוה עד שיפלו לתוכו.
ג,ב היה בראשונה שלשת לוגין וירד וטבל במקוה ויש בו ארבעים סאה כשר סחטו לתוכן פסול הטביל בו את הסגוס וזבו הימנו שלשה לוגין במקוה כשר עקרו מתוכו פסול ור"ש מתיר עד שיתכוין לתלוש ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר ר' יוסי אומר זולף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול הולכין עד הקרקע כשר.
ג,ג לגיון העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום זילפו בידיהם וברגליהם שלשה לוגין למקוה כשר ולא עוד אלא א"כ עשו מקוה כתחלה. איזהו טיט הנמדד עם המים ר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמדד בלוג ר' יוסי אומר היוצא במשפך ואלו הן קנה המדה זה הסלול. בטיט שבצדדין עולה למדת ארבעים סאה ואין מטבילין שלש גממיות שבנחל העליונה והתחתונה של כ' סאה והאמצעית של מ' סאה של מימי רגלים נכנסת לתוכן ויוצא מהן ר' יהודה אומר ר"מ היה אומר מטבילין בעליונה ואני אומר בתחתונה וחכ"א בין כך ובין כך אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה מ' סאה.
ג,ד שתי בריכות של מ' מ' סאה זו על גב זו שלשת לגין לעליונה וניפסקו ובאו לתחתונה כשרין שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו שלשת לוגין. שני מקואות של כ' כ' סאה זה בתוך זה ונפלו שלשת לוגין בתוך אחד מהן וניפסקו ובאו לחבירו כשר ור' יוסי אומר אם ניטלה מחיצה פסול אבל רואה אני את דברי ר' יהושע <שאמר> במקוה שאין בו מ' סאה ונפלו שלשה לוגין וחלקו לשנים שזה כשר להקוות עליו וזה כשר להקוות עליו.
ג,ה שני מקואות של כ' כ' סאה אחד שאוב ואחד כשר ירדו שנים והשיקום וטבלו בהן אפי' אדומים והלבינום או לבינים והאדימום מקוואות כמו שהיו. ג' במקוה בעל קרי והחולה שנפלו עליו תשעת קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין אבא שאול בן חוני אומר מכלי אחד משנים ומשלשה מצטרפין ומארבעה אין מצטרפין. בא במים שאובין חוץ מראשו ר"א מטמא וחכ"א אפי' לא בא אלא ראשו ורובו טמא. בא ראשו אבל לא רובו רובו אבל לא ראשו או שבא ראשו ורובו <בין> מלמעלה או מן הצד טהורין עד שיבא ראשו ורובו כדרכו. מקצתן שאובין ומקצתן אינן שאובין או שנפל לתוכו יין ודבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטמאוהו הרי זה אומר טימאני וטימאתיו.
ג,ו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין טמא. נפלו על ראשו אבל לא על רובו על רובו אבל לא על ראשו או שנפלו על ראשו ועל רובו בין מלמעלה בין מן הצד טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו כדרכו מקצתן שאובין ומקצתן אינן שאובין שנפל לתוכן יין דבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטימאוה הרי זה טמאני וטמאתיו. ר' ישמעאל אומר בטהורין טהור מק"ו ומה <אם> במקום שעשה שאר משקים כמים לפסול את הגוף בשותה רביעית לא עשה שאר משקין כמים לפסול את המקוה בג' לוגין אינו דין שעשה את הטהורין כטמאין. השיב אבא יוסף החורני מקוה יוכיח שלא עשה בו שאר משקין כמים ועשה בו <את> הטהורין כטמאין השיב רבי על דברי אבא יוסף החורני לא אם אמרת במקוה שלא עשה בו את הצפורן תאמר בגוף שכן עשה בו את הצפורן.
ד,א טבלא שנתנה על גבי הצינור להדיח וכן כלים שנתנן תחת הצינור להדיח ראשונים ראשונים הוכשרו לקבל טומאה. שלמו מ' סאה הרי אלו כשרין. צינור שחקקו ואח"כ קבעו פוסל את המקוה.
ד,ב מים הנוזלין מאליהן ומן הים ומן הנהר והעולין באנטיליא פוסלין את המקוה רשב"ג אומר העולה בכבולין אינן פוסלין את המקוה לפי שאינן נתלשין. ר"א בן יעקב אומר גג שיש בראשו אחד ועשרים סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכה י"ט סאה ופותקן ומערבן ופוחתו נתערבו בחצר.
ד,ג היה מ' סאה ונפתחה ובאו לתוך הבית כשרין ואין מטבילין בהם שאין מטבילין באויר. היה ראשו אחד מגיע לארץ מטבילין בו שאין מטבילין באויר גל הנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר היה שני ראשון נוגעים בארץ מטבילין בהן ואין מטבילין בקופא.
ד,ד קסטלין המחליק מים לכרכין אם היה נקוב כשפופרת הנוד אין פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלש רגלים <ביבנה> ולרגל השלישי הכשירוהו אפי' נקוב כמחט. אמר ר"א בר' יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה וכשבאתי אצל חבירי אמרו לי יפה הורית בד"א מן הצד אינו פוסל את המקוה ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה. פקקו בסיד ובבנין אינו פוסל את המקוה בסיד ובגפסיס פוסל את המקוה על גבי הארץ ועל גבי סיד וגפסיס או שמירח <בטיט> מן הצדדין אינו פוסל את המקוה.
ד,ה מעיין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה. ראשונים ראשונים הרי אלו פסולין מפני שהן נשאבין כיצד עושה ניקבו מעיין בקנה כל שהוא ונמצא מים מועטין מטהרין את המרובין. מזחילין על גבי מת דברי ר' יהודה. מים צפוי על גבי כל שהוא מטבילין בהן על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד.
ד,ו מעיין <שהוא> שמשוך כנדל וריבה עליו מים שאובין והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיהא יכול [להלך] מתחלתו ואיזהו חרדלית מי גשמים הבאין במדרון רואין אותן אם יש מתחלתן ועד סופן צרוף ארבעים סאה מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילים בהן דברי ב"ש ב"ה אומרים אין מטבילין בהן עד שיהא לפניו עוגל ארבעים סאה. ומעשה בכובסים שהיו בירושלים שהיו נודרין את הכלים וטובלין בהן והכל מודים שכלים שגדר בהן לא הוטבלו.
ה,א [גממיות] על פי המקוה וכן פרסות רגלי בהמה אם הם מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהם. ואם לאו אין מטבילין בהם ור' יהודה אומר הרי הן בחזקת המערה הנחירין שבמקוה מטבילין בהן ובלבד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה כשפופרת הנוד ומעיין כל שהוא ר' יהודה אומר משום ב"ש בכלי גדול ד' טפחים ובקטן ברובן. קומקום שהוא מלא כלים והשיקן במקוה אע"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד.
ה,ב מעיין היוצא מן התנור והטביל בו צנון ודלעת או שהיו המים צפין על גבן במלואן הרי אלו טהורין. שתי אצבעות שאמרו בבינוניות של כל אדם ולא אמר בעבט.
ה,ג כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בו ספיקו טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספיקו טמא.
ה,ד מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של עץ ושל עצם או של <כלי> זכוכית ומניח ידיו בתחתון עד שתתמלא מים ומושכן ומשיקן אפי' בשערה ודיו. ואם נכפף הסילון כל שהוא פסול. בד"א [בזמן] שהיו זה על גבי זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רכובה מכאן וסילון של רכובה מכאן וסילון אחד באמצע ומשיק ויורד וטובל. כותל שבין ב' מקואות שנסדק לעליון מצטרף ובשתי אין מצטרף ר' יוסי בר' יהודה אומר חלוף הדברים. נפרצו זה לתוך זה רשב"ג אומר טפח מלא רוחב הפירצה.
ה,ה המת במרחץ החמין טמא. המת בחמין המרחץ טמא הנוגע באבק טמא וטהור בעלייתו ר"ש אומר הנוגע באבק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע.
ה,ו המטהרת שבמרחץ התחתונה מלאה שאובין ועליונה מלאה ובלבד שיהא כנגד הנקב ועולה למדת מ' סאה. עגולי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין ור' יהודה אומר אינן מעלין. ומודה ר' יהודה שהוא מביא טיט ורוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל.
ה,ז מי כבשים ומי שלקות ומי זיתים מטבילין בהן ובלבד שאין בהן עקב שמן והתמד עד שלא החמיץ אין מטבילין בו.
ה,ח מקוה שאין בו מ' סאה ונתן לתוכה יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בג' לוגין ולא עוד אלא אפי' חזרו מראיו לכמות שהיו כשר. היו בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראה חציו הטובל בין במקום המים בין במקום היין כאילו לא נפלו היה שאוב והשיקו השיק במקום היין והזה לא טהר. השיק במקום המים מקום המים טהור מקום היין לא טהור.
ה,ט חבית שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה אותו היין הטובל באותו מקום כאילו לא טבל ולא עוד אלא אפי' נפל לשם ככר תרומה טמא. מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא. כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור ר' יהודה אומר עודהו רגלו של ראשון אחר יורד וטובל וטהור.
ה,י הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה מפני שהמים מקלחין כיצד הוא מורידה לתוך פיה והופכה ומטבילה ומעלה דרך שוליה. הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה. הטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה זה אומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו.
ו,א ארץ הכותים טהורה מקוותיה ומדוריה ושביליה טהורות. ארץ העמים טמאה מקוותיה ומדוריה ושביליה טמאין. מקוואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאין ושבארץ ישראל שחוץ מן המפתח לכל הטמאין וא"צ לומר לבעלי קריין ושלפנים מן המפתח פסולין לבעלי קריין וא"צ לומר לכל הטמאין דברי ר"מ ר' יהודה אומר כשרין לבעלי קריין מפני שבעל קרי טובל במ' סאה בכל מקום. ושחוץ מן המפתח כשרין אף לנדות. אמר רשב"ג הלכה אין לי. אלא מעשה במערה שהיתה בגינתו של מוסק אחד בדמיו שהיו כהנים כובשין את הגדר ויורדין וטובלין לתוכה. <א"ר יהודה> מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם <ושל שפרעם היה> והיה ר' דוסא מושיב בו <עליו> ב' תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים מ' סאה. שוב מעשה ברום בתענת שקוות יתר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנניא בן תרדיון ופסל שאני אומר נכנסו עובדי כוכבים וזלפוה בלילה וחזרו ומילאו אותו בקילון. ומעשה בר"ג ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס בים. אמר ר' יהושע בן קופסאי עמהן הייתי ולא טבל ר"ג אלא בים.
ו,ב מרחץ שבלניה עובדי כוכבים בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרה"י טמאה לרה"ר טהורה. מרחץ שבלניה עובדי כוכבים וישראל נכנס שחרית ומשיקה אע"פ שזה נכנס וזה יוצא טהורה. נעלה או שנתיחדה ברשותו טמאה נמצאת אומר בימים טהורה ובלילות טמאה.
ו,ג המהרהר בלבו ועמד ומצא בשרו חם טמא. חם ולא הרהר הרהר ולא חם טהור ר' יוסי אומר בזקן ובחולה טהור בילד ובבריא טמא.
ו,ד הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי ר"א בן עזריה. ר"ש אומר פעמים שהן ד' עונות פעמים שהן ה' פעמים שהן ו' ר"ע אומר לעולם חמש ואם יצאת מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. ש"ז של ישראל בכל מקום ה"ז טמאה ושל עובד כוכבים בכל מקום טהור חוץ ממימי רגלים שבו כל אלו שאמרו טהורין לחולין ולטמאין ולטהורין ולתרומה חוץ מהפולטת ש"ז שהיא טמאה לחולין ר' יוסי בר' יהודה אומר הפולטת ש"ז טהורה לחולין ושאמרו חוצצין ושאמרו אין חוצצין לא מטמאה ולא מיטמאין חוץ מקרום שעל גבי מזבח ואגוד שע"ג המזבח והקשקשים שעל גבי השבר. והשירים והנזמים וקטבלאות והטבעות חוצץ וחוצצין רפין אין חוצצין ר"ש אומר <שהרי אומר> בבית הסתרים באשה חוצץ ופיגיע אינו חוצץ.
ו,ה סם יבש שע"ג מכה והכחול שעל גבי עין הרי אלו אינן חוצצין והדם והדבש והדיו והחלב ושרף התות ושרף התאנה ושרף המשקה ושרף החרוב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין ושאר כל השרפין בין לחין בין יבשין חוצצין מפני שהן שרף לכולם פירות. והכחול שחוץ <מן> לעין הרי אלו חוצצין. צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר והטיט והבצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר הרי אלו חוצצין כתות של גדול שאינו מקפיד עליהן והאבר והבשר המדולדלין באדם הרי אלו אינן חוצצין. ר' יוחנן בן יוסף אומר צפורן שפירשה רובה ה"ז אינה חוצצת כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אינם חוצצין.
ז,א טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון וחבריו שאובין ונתון כאילו לא טבלה. לגין שהוא מלא מים שאובין ונתון על פיו טיט טופח אם היה המים שוקעין בטיט והטבילן טהור ואם היה הטיט יון וחבריו כאילו לא טבל ור' יוסי מטמא בשל מרקא מפני ששפין בו מירקי כלים. אלו הן יתידות הדרכים אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים והן מתמעכין. על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ דברי ר"מ ר' יהודה אומר משום ר' ישמעאל אף מצד אחד ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל ברכין אף מצד אחד גדולה מצד אחד והקטנה עד שתהא משני צדדין.
ז,ב הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכן חוצצות ומאחוריהן אינה חוצצות בד"א מבית האומן אבל מבית בעה"ב בין מתוכן בין מאחוריהן הרי זה חוצצת. בתמחוי ובקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן בין מבית בעה"ב הרי אלו חוצצין. המור והקימוץ בין בכוס בין בצלוחית בין בקערה ובין בתמחוי בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן בין מבית בעה"ב הרי אלו חוצצין על הסנדל מתוכו למעלה חוצץ ולמטה אינו חוצץ ועל הספסל מלמעלה ומן הצדדין חוצץ ומלמטה אינו חוצץ. לכלוך הצואה שבכסא ושבקתדראות והמכובשים בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטן ובין מן הצדדין הרי אלו חוצצין. על מטת של בעה"ב ר"ע אומר על הגשיש החיצון חוצץ על הפנימי אינו חוצץ על המטפחת של מפסלי אילנות ר"ע אומר אף על חלוקן. ר"ש אומר אף על שמנים כיוצא בהן. לחלוחית של שמרים שבכוס שבצלוחיות והמוך שבשיר ושבזוג והטיט והבצק שע"י הקרדום ושע"י המגריפה הרי אלו אינן חוצצין הגדילו הרי אלו חוצצין.
ז,ג כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן הרי אלו אין חוצצין נתן זפת ושעוה בין במקום הניצוק הרי אלו אינן חוצצין. הכניסן שלא כדרכן הרי אלו חוצצין. נתן הזפת והשעוה בין במקום הנקב בין במקום הניצוק הרי אלו חוצצין. כל ידות הכלים שנשתברו כגון יד המגל ויד הסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין ואם לאו חוצצין.
ז,ד מגל שנשברה ידה מסטה ולפנים אינה חוצצת מפני שהוא כבית הסתרים מסטה ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתה אינה חוצצת. סירפה בגמי או במשהו הרי זו חוצצת סירפה בשרף הרי זו אינה חוצצת.
ז,ה כלי שצרה מכאן ומכאן ורחב מן האמצע כגון עריבה וחצי עריבה אין להן טהרה עולמית עד שיטה על צידן. צלוחית שאוגנה מעוך לתוכה וכתפותיה גבוהים וכן לגין שאוגנו מעוך לתוכו וכתפותיו גבוהין אין להן טהרה עולמית עד שיטנו. צלוחית ששפתה שפעת לאחוריה מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה דברי ר"ע ר' יוחנן בן נורי אומר מטביל כדרכו ואינו חושש מפני שהיא כבית הסתרים צלוחית שאוגנה חוזרת לתוכה ר' יהודה אומר משום ר' יוחנן בן נורי מטביל כדרכו ואינו חושש מפני שהוא כבית הסתרים.
ח,א כפה ידיו ורגליו וישב לו באמת המים אם נכנסו המים דרך כולו טהור ואם לאו טמא היו רגליו מלאים אבק וירד וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה טהור שפשף או שנפל בחמין טמא. קומקום שהוא מלא בחמין והטבילו טמא שפשפו או שהטבילו בחמין טהור. הסלין של גת או של בד חיצון צריך לחטט ודפנים צריך לנער. קשרי פונדא ופסיקיא וקשרי מנעל וסנדל קושר ומפתחי חלוק של אשה הרי אלו חוצצין. קשרי נימי פונדא ופסיקיא וקשרי רצועות ומנעל וסנדל והקשר שבאפרקיסין שבכתף וסדין שקשרו את מומן הרי אלו חוצצין נתקשרו מאליהן אינן חוצצין. קשרי עני שמקפיד עליהן ושל בעה"ב הרי אלו חוצצין. של בעה"ב שאין מקפיד עליהן או של עני הרי אלו אינן חוצצין. ר' יהודה אומר צריך להטביל את כולן מפני חתך וכן היה ר' יהודה אומר משום ר"ט צריך להטביל את כל הטבעת. כלי שהוא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא. א"ר יוסי שמעתי שאפי' כלי מחזיק ואין בו אלא רביעית כאילו לא טבל.
ח,ב כל האוכלים מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס בתוך כדי אכילת פרס. אכל וחזר ואכל וחזר ואכל אם יש מתחלת ראשונה ועד אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין ואין מחייבין אותו להיות אוכל פחות מכשיעור ויורד וטובל. ואוכל כשיעור ויורד וטובל. אכל פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע טמא. התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט מפני סכנת נפשות וכמה היא פרס שתי ביצים חסר קימעא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר שתי ביצים שוחקות שיעור רבי שתי ביצים ועוד.
ח,ג כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה בשותה רביעית מתוך כדי אכילת פרס שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. ואין מחייבין אותו להיות שותה פחות מכשיעור ויורד וטובל אלא שותה כשיעור ויורד וטובל. שתה פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע טמא התירו למגע טמא מת שהיא את בנה וטהורה.
ח,ד בלע כזית מן המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובהמה ובחיה ובעופות טהורין. מסרה או שיצא מלמטה טהור. שתה מים טמאים והקיאן טמאין מפני שנטמאו בו ביציאתן. טבל או שנסרחו או שיצא מלמטה טהורין. שתה שאר המשקין אע"פ שטבל והקיאן טמאין לפי שאינן טהורין בגוף. נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין. פרה ששתת מים טמאין והקיאתן טמאין מפני שאין טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטן טהורין. נכנס לו חץ ביריכו רבי אומר אינו חוצץ וחכ"א הרי זה חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור למעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין באדם ובהמה בחיה ובעופות טהורין. נכנסו צרורות וקסמים בסדקי רגליו מלמטה ר"ע אומר אינו חוצץ מפני שהיא כבית הסתרים.
ח,ה אספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים רבי אומר חוצץ ור' יוסי בר' יהודה אומר אינו חוצץ. העושה קילקי בראשו רבי אומר חוצץ ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו חוצץ. היתה בו שערה אחת חוץ למכה וראשו מודבק למכה או שהיו שתי שערות וראשן מודבק בסוף או בצואה הרי אלו חוצצות היו לו שתי שערות בריסי עיניו ומלמטה ונקבו והוציץ בריסי עיניו מלמעלה זה היה מעשה ונמנו עליו ה' זקנים וטמאוהו.
ח,ו פרה ששתת מעת לעת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה ר' יוסי הגלילי מטהר ור"ע מטמא סייע ר"ט את ר' יוסי הגלילי. סייע ר"ש בן ננס את ר' טרפון סילק ר"ע את ר' יוסי הגלילי אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לו לא לכל אדם אלא שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהם שמורים למי נדה ולא כששתתן פרה <זו היה מעשה> ונמנו שנים ושלשים זקנים בלוד וטהרוהו <באותה שעה> קרא ר"ט המקרא הזה (דנייאל ח) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל [זה] ר"ע <אומר> (שם) ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו זה ר' יוסי הגלילי ותשובתו (שם) ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו זה עקיבה ושמעון בן ננס (שם) ולא היה כח באיל לעמוד לפניו זה עקיבה (שם) וישליכהו ארצה וירמסהו זה יוסי הגלילי (שם) ולא היה מציל לאיל מידו אלו שנים ושלשים זקנים שנמנו בלוד וטהרוהו.
א,א כיצד מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה בדקה עצמה באחד בשבת ומצאת טהורה וישבה לה יום שני ויום שלישי ולא בדקה וברביעי בדקה ומצאת טמאה הרי זו אינה מטמאה מעת לעת אלא מפקידה לפקידה. וכיצד מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת בדקה עצמה שחרית מצאת טהורה וישבה שתי שעות ושלש <שלש> ולא בדקה ולרביעי בדקה ומצאה טמאה הרי זו אינה מטמאה מפקידה לפקידה. ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת.
א,ב טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן. גיורת שראתה דיה שעתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. והרואה מאונס דיה שעתה ואיזהו מאונס כיחה וראתה קפצה וראתה הכתה בעלה וראתה נשאה משא כבד וראתה זה הוא אונס וכיצד דיה שעתה ישבה על גבי מטה על כסא ועל ספסל ונתעסקה בטהרות ושמשה את ביתה ופרשה וראתה היא טהורה והטהרות טהורות.
א,ג רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה אמר רבי יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה. אמר לו רבי אליעזר אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שראה. אתה לא שמעת ואנחנו שמענו. אתה שמעת אחת ואנחנו שמענו ארבע כל ימיו של ר"א היו העם נוהגין כדבריו אחר שמת ר"א החזיר רבי יהושע את הדברים ליושנן והלכה כרבי אליעזר.
א,ד ואיזו היא בתולה כל שלא ראתה דם מימיה ואע"פ שנישאת והיו לה בנים אני קורא אותה בתולה עד שתראה ראייה ראשונה הוי לא אמרו בתולה לבתולה אלא בתולה לדמים. איזו היא מעוברת סומכוס אמר משום ר"מ משיודע עוברה שלשה חדשים שנאמר (בראשית לח) ויהי כמשלש חדשים. היתה בחזקת מעוברת וראתה והפילה לאחר כך דבר שאינו ולד דיה שעתה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיהו כו) הרינו חלנו כמו ילדנו רוח.
א,ה תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה ראייה ראשונה ושניה דיה שעתה שלישית מטמאה מעת לעת הפסיקה ב' שעות וראתה דיה שעתה או שהגיע זמנה לראות וראתה ראייה ראשונה ושניה מטמאה מעת לעת והשלישית דיה שעתה. הפסיקה ג' שעות וראתה מטמאה מעת לעת. ואימתי ראויה לראות משתביא שתי שערות. אמר רבי אליעזר מעשה בריבה אחת בהיתלו שהגיע זמנה לראות הפסיקה ג' עונות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה אמרו לו הוראת שעה היתה.
א,ו רבי יוסי ור"ש אומרים מעוברת ומניקה אין דיה שעתה עד שעברו עליה שלש עונות וימי עוברה מצטרפין לתוך ימי מניקתה. זקנה שהפסיקה ג' עונות וראתה דיה שעתה הפסיקה ג' עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. לא שכוונה <שעת ווסתה> אלא שפיחתה או שהותירה והפסיקה שלשתן וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה אלא שקבעה לה עונה.
א,ז ארבע נשים שאמרו דיין שעתן <כיצד> ראתה כתם ואח"כ ראתה דם דיה שעתה. הפסיקה ג' עונות בין ראייה לראייה ולא ראתה ואח"כ ראתה דיה שעתה. הפסיקה שלש עונות בתוך ימי טהרתה ואח"כ ראתה דיה שעתה.
ב,א מניקה שמת לה בנה בתוך עשרים וארבעה חודש מטמאה מעת לעת לפיכך אם מניקתו והולכת אפי' חמש שנים דיה שעתה דברי ר"מ ר' יוסי ור"ש אומרים אין דיה שעתה אלא עשרים וארבעה חדש לפיכך אם מניקה והולכת אפילו ארבע וחמש שנים אין לה אלא עשרים וארבעה חדש. מניקה שמת בעלה הרי זו לא תיארס ולא תינשא עד שיהיו לה עשרים וארבעה חודש דברי ר"מ ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש ר' יונתן בן יוסף אומר ב"ש אומרים עשרים וארבעה חודש וב"ה אומרים שמונה עשר חודש אמר רשב"ג לדברי האומר עשרים וארבעה חודש מותרת לינשא [בעשרים ואחד חודש] לדברי האומר שמונה עשר חודש מותרת להינשא לחמשה עשר חודש שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים.
ב,ב תינוק יונק והולך עשרים וארבע חודש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי ר"א ור' יהושע אומר תינוק יונק והולך אפילו בן ה' שנים פירש וחזר אחר עשרים וארבעה חודש הרי הוא כיונק שקץ.
ב,ג חייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חודש אחד בנה ואחד שניתן לה בת להניק. האשה שניתן לה בת להניק לא תעשה עמו מלאכה ולא תניק עמו תינוק אחר. תינוק המכיר את אמו אין נותנין אותו למניקת אחרת מפני סכנת נפשות יונק תינוק מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ומכולן הוא יונק ואפילו בשבת. היה גדול אסור אבא שאול אומר יונקין היינו מבהמה טהורה בי"ט.
ב,ד שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות אי זו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום א' ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מכן ויתר על כן משמשת כדרכה ואינו חושש מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תהרוג את בנה שהיה ר"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכ"א משמש כדרכו ומן השמים משמרים על ידו שנאמר (תהילים קטז) שומר פתאים ה'.
ב,ה לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו משום שנאמר (משלי כג) אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא.
ב,ו כל היד המרבה בנשים לבדוק הרי משובחות ובאנשים תקצץ ר"ט אומר על טיבורו יקצץ אמר לו הרי כריסו נתפחת אמר להם אף אני לא נתכוונתי אלא לכך. משלו משל למה הדבר דומה לנותן אצבע בעין כל זמן שהוא דוחק הרבה מוציא דמעה. בד"א בשכבת זרע אבל לזיבה כל היד המרבה לבדוק הרי זו משובחת.
ב,ז שוטה מטבילין אותו ומאכילין אותו לתרומה לערב ומשמרין אותו שלא יישן ואם ישן ועמד טמא מיד ר' אליעזר בר' צדוק אומר עושין לו כיס של עור ומלבישים אותו ובודקין אותו לתוכו ואם נמצא בתוכו שכבת זרע טמא ואם לאו טהור אמרו לו נמצאת מבריח מן הספק ומביאו לידי ודאי מפני שבא לידי חימום אמר להם לא מדבריכם טמא הוא אמרו אם נמצאת שכבת זרע טמא ואם לאו טהור ואנו אומרים יצאת ממנו טפה כל שהוא ונבלעה לה בכיס.
ג,א כל הנשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן מטמא למפרע חוץ מן הקטנה שאין ראיה של ראות שאין לה כתמים דברי ר"מ וחכ"א כל הנשים שאמרו כתמן כראייתן. וקטנה ראייה יש לה כתמים. כל אשה שיש לה וסת כתמה מטמא למפרע שאם תראה בשעת וסתה מטמא מעת לעת. רבי אומר החמירו בכתם יתר מן הראיה שהכתם מטמא למפרע והראיה אינה מטמאה אלא מעת לעת. ראתה כתם ואח"כ ראתה דם הרי זו חוששת משום זוב דברי ר"מ וחכ"א אין חוששת משום זוב. הרואה כתם אם יש בו שלש כופין לג' ימים ה"ז חוששת דברי ר"מ. יהודה בן אגרא אומר משום ר' יוסי בין כך ובין כך הרי זו חוששת. אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בן אגרא בזמן שלא בדקה ודברי ר' יוסי בזמן שבדקה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר בין כך ובין כך אינה חוששת תלתה כתמה באחרות דין הוא שתתלה כתמה בעצמה.
ג,ב פעמים שהכתמים מביאין את האשה לידי זיבה כיצד לבשה חמשה חלוקין לח וראת עליהן שלש טיפין לג' ימים או שראת כתם ואח"כ ראת שני ימים טמאין הרי זו חוששת משום וסת.
ג,ג משלו משל למה הדבר דומה לעד שהיו נתונין בצד השקוף כיון שיצא השמש ונכנס העד מיד זהו וסת. אחר זמן שאמרו אחר זמן לקינוח ולא אחר זמן לבדיקה. אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה. פירשו רבי אליעזר בר צדוק כדי שתושיט ידיה ותטול העד מתחת הכר או מתחת הדלוסקוס. תוך זמן הזה טמאין ספק ופטורין מן הקרבן וחייבין אשם תלוי. אחר הזמן הזה ר' יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי אומר בועלה נכנס ומקטיר בהיכל. מעוברת ומניקה בועלה טהור וכל אשה שיש לה וסת ושאר כל הנשים מטמאות במגע וטהורות לבעלה. בד"א בזמן שהניקה טהורה אבל הניקה טמאה עד שתאמר טהורה אני לו.
ג,ד דם הנמצא בפרוזדור שורפין עליו את התרומה וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו. והיוצא מן החדר אם ידוע שדם מכה טהור ואם לאו ספק דם החדר ספק דם המכה טהור. ר"א בר"ש אומר משום ר"מ דם היוצא מן החדר אע"פ שבידוע שדם המכה טמא ורבותינו אומרים דם המכה טהור נמצאת אומר ג' ספיקות באשה. בבשרה ספק טהור ספק טמא טמא. בבגדיה ספק טהור ספק טמא טהור. למגעות ולהסטות הולכין אחר הרוב.
ג,ה שחור כחרת עמוק מכאן טמא ראוה מכאן ואפילו בכותל טהור. לא מתחלת ברייתו הוא משחיר שלא שנעקר המשחיר למה זה דומה לדם המכשיר משנעקר הוא משחיר. קרן כרכום כברור שיש בו בעליון ולא בתחתון כלח ולא כיבש כרואה בצל ולא כרואה בחמה. כמימי אדמה כיצד מביא אדמה מבקעת בית כרם ומצא עליה מים דברי ר"מ ר' יהודה אומר מבקעת סכני ר' יוסי אומר מבקעת יוטבת ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ אף של בקעת גנוסר וכיוצא בהן. ומשערין אותן עכורים ואין משערין אותן צלולים צללו <לא> יחזיר ויעכרם שניים שאין שעור למים ולעפר כמו בשני חלקים מים ואחד יין מן השרוני הדומה לכרמלי חדש ולא ישן.
ד,א המפלת חתיכה סומכוס אומר משום ר"מ וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר כדבריו קורעין אותה אם יש בהן דם ה"ז נדה ואם לאו אינה נדה. המפלת מין קליפה מין שעורה מין עפר מין יבחושין רשב"ג אומר ממעכתו ברוק על הצפורן אם נמוח הרי זו נדה ואם לאו אינה נדה. א"ר אלעזר בר' צדוק ב' דברים הוליך אבא מטבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את ר' צדוק והלך ר' צדוק ושאל לחכמים ושלחו חכמים וקראו לרופאים ואמרו יש לה מבפנים לפיכך מפלת כמין קליפות אדומות. שוב מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאו ושאלו את ר' צדוק והלך ר' צדוק ושאל לחכמים ושלחו חכמים לרופאים ואמרו שומא יש במעיה לפיכך היא מפלת כמין שערות אדומות.
ד,ב המפלת כמין בהמה חיה ועוף טמאה דברי ר"מ וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם. א"ר חנינא בן גמליאל נראין דברי ר"מ בבהמה מפני שגלגלי עינו של בהמה דומין לגלגלי עיניו של אדם וחכמים אומרים כעוף שאין בו מצורת אדם. מעשה באשה אחת בצידן שהפילה דמות עורב ג' פעמים ובא מעשה לפני חכמים ואמרו כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד.
ד,ג צורת פנים שאמרו אחד מכל צורת פנים חוץ מאתים וסנדל שאמרו דומה לסנדל דג שבים ר"ש בן גמליאל אומר דומה ללשון של שור רבותינו אמרו עד שיהא בו מצורת אדם. ולא אמרו סנדל והלא אין סנדל שאין עמו ולד אלא שמא תפיל עמו זכר ותהא מקולקלת לנקבה או שמא תפיל <עמו> שנים אחד לפני שקיעת החמה נמצאת מונה תחלת נדה לראשון ותחלת לנדה אחרון. שליא שאמרו תחלתה כחוט הערב וראשה כתורמוס וחלולה כחצוצרת ואין שליא פחותה מטפח. רשב"ג אומר דומה לקורקבן של תרנגול. ולמה אמרו שליא והלא אין שליא שאין עמה ולד.
ד,ד הטיבור חיבור באדם עד טפח ליטמא ולטמא אבל בבהמה חיבור עור היוצא מעור פניו של אדם בין חיי בין מת ה"ז טהור ומותר בהנאה. ואיזו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו בראשו שתי עיניו כשתי טיפין של זבוב. שני חוטמיו כשני טיפין של זבוב. פיו מתוח כשערה וגוייתו כעדשה ואם היתה נקבה גויתה כשערה לארכה. פיו פתוח ידים ורגלים אין בו. ועליו מפורש בקבלה (איוב י) הלא כחלב תתיכני וגו'.
ד,ה אין משערין במים מפני שהמים עזין ומבערין אותו ואין משערין אותו אלא בשמן מפני שהשמן רך ומזכך ואין רואין אותו אלא בחמה. המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע אומר ולד וחכ"א אינו ולד ור' שמעון בר' יוסי אומר משם אביו קורעין אותו אם יש בו דם הרי זה נדה והבשר ה"ז ולד.
ד,ו השליא בבית הבית טמא דברי ר"מ. רבי יוסי ור' יהודה ור' שמעון אומרים הבית טהור. אמרו לר"מ אי אתה מודה שאם הוציאה בספל בבית החיצון שהוא טהור אמר להם מפני שבטל בחיצון. אמרו לו כשם שבטל בחיצון כך בפנימי אינו. יצא מחותך או מסורס אינו ולד עד שיצא רובו רבי יוסי אומר עד שיצא כדרכו יצא כדרכו עד שיצא ראשו רבי יוסי אומר רוב ראשו ואי זו רוב ראשו זו פדחתו.
ד,ז המפלת בריית גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך אינו ולד יד חתוכה הרי זה ולד. יד אטומה ורגל אטומה אינו ולד גוף אטום ולד. איזהו גוף אטום כדי שניטל מן החי ויחיה הרי זה ולד מן החי וימות אינו ולד.
ד,ח המפלת ואינו ידוע מהו תשב לזכר ולנקבה ולנדה ולמה אמרו לנדה שאם תראה ג' וד' תחזור ותראה יום מ' ואחד נמצאת מונה תחלת נדה לראשון ותחלת נדה לאחרון ולמה אמרו שאם תראה יום שבעים וד' ותראה יום שמונים ואחד נמצאת מונה תחלת נדה לראשון ותחלת נדה לאחרון א"ר ישמעאל מעשה בקלופטרא מלכת אלכסנדרית שהביאה שפחותיה שנתחייבו מיתה למלך וקרעתן ונמצא הזכר נגמר לארבעים ואחד ונקבה לשמונים ואחד אמרו לו אין מביאין ראיה מכאן ומהיכן מביאין ראיה מי שנכנסה אצל בעלה או ממי שבא בעלה ממדינת הים.
ה,א בנות כותים נדות מעריסתן והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות שהן יושבות על כל דם. יום שהיא טהורה בו סופרת בתוך שבעה. בנות הצדוקין בזמן שנוהגות ללכת בדרכי אבותיהן הרי הן ככותיות. פירשו לדרכי ישראל הרי הן כישראליות. מעשה בצדוקי אחד שסח עם כהן גדול ונתזה צינורה מפיו ונפלה על בגדיו ובאו ושאלו ואמרו לו כהן גדול אע"פ שאנו נשי צדוקות כולן נשאלות לחכמים. רבי יוסי אומר אנו בקיאין בצדוקות יותר מן הכל שכולן נשאלות לחכם חוץ מן אחת שהיתה בהן ומתה.
ה,ב בנות ישראל שלא הגיעו לפרקן הרי זה בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן ומשהגיעו לפרקן הרי הן בחזקת טמאות והנשים בודקות אותן. ר' יהודה אומר אף משהגיעו אין הנשים בודקות אותן שמא יקלקלו בידיהן אלא זבות ובמקנחות מבחוץ והן נבדקות מאליהן.
ה,ג דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת בש"א כדם מגפתה דם יולדת שלא טבלה מטמא לח ואין מטמא יבש <דברי ר"מ> ר' יהודה [אומר] מטמא לח ויבש ר' אליעזר אומר מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה <ב"ש אומרים מטמא לח ואין מטמא יבש וב"ה אומרים מטמא לח ויבש>. אמרו ב"ש לב"ה אי אתם מודים <בנדה> שאם הגיעה זמנה לטבול ולא טבלה שהיא טמאה אמרו להן ב"ה לב"ש לא אמרתם בנדה שאם תטבול היום ותראה למחר שהיא טהורה אמרו להן ב"ה יולדות בזוב תוכיח אמרו להן ב"ש הוא הדין והוא התשובה. יולדת בזוב זיבתה עולין לה מתוך ימי לידתה.
ה,ד המקשה כמה תשפה ותהא זבה ר' אליעזר אומר מעת לעת והלכה כדבריו. ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש ב"ש אומרים ג' ימים וב"ה אומרים מעת לעת. המקשה לפני לידתה הרי זו נדה בתוך אחד עשר קישתה שנים ושפתה אחד קישתה אחד ושפת שנים קשתה אחד ושפת אחד ילדה בזוב שפת שנים וקשת אחד שיפת אחד וקישת שנים קישת אחד ושיפת אחד ושיפת אחד לא ילדה בזוב. זה הכלל שופי סמוך ללידה ילדה בזוב קישת סמוך ללידה לא ילדה בזוב קישת שנים ושיפת אחד אע"פ שחזרה וקישת לאחר מכן ילדה בזוב. כמה יהא בן קישוי ויהא תלוי בולד אפילו מ' יום דברי ר"מ ר' יהודה אומר משום ר' טרפון דיה חדשה כיצד שנים מן השמיני ומן התשיעי לא ילדה בזוב. ג' מן השמיני ומן התשיעי ילדה בזוב. ר' יוסי ור"ש אומרים ארבעה עשר כיולדת נקבה לפיכך אם קשתה שבעה עשר שלשה הראשונים ראויין לזיבה וילדה בזוב.
ה,ה יש מקשה עשרים וחמשה ואינה זבה כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ארבעה עשר כיולדת הנקבה. אבל אי אפשר שתקשה עשרים וששה יום במקום שאינו ולד ילדה בזוב. יש רואה מאה זבה ואינו זבה שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים לאחר נדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה רמ"א מאה וחמשים שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים לאחר נדה וחמשים תלוים בולד אמרו לו כדבריך יכולה היא שתקשה כל ימיה ולא תהא זבה בהן. קישת ג' ימים זה אחר זה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומתה והרי זו בחזקת מעוברת. קישת ואח"כ הפילה דבר שאינו ולד ילדה בזוב המקשה ויצא דרך דופנה ילדה בזוב ר"ש אומר לא ילדה בזוב דם היוצא משם טמא ר"ש מטמא.
ה,ו הפולטת שכבת זרע מבפנים טמאה ר"ש אומר דיה כבועלה מה בועלה אינו מטמא מבפנים כבחוץ אף היא לא תטמא בפנים כבחוץ. תינוקת בת יום אחד לנדה מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה בת שלש שנים דברי ר"מ. וחכ"א בת שלש שנים ויום אחד בתוך הזמן של בדיקות הבן והבת אע"פ שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהם נדר הקדישן הקדש מעשה ברבי חנינא בן חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו אביו לפני ר"ג והיה רבן גמליאל בודקו אם בא לכלל הסימנין ר' יוסי בר' יהודה אומר שמא בא לעונת נדרים אמר רבי מפני מה אתה מצטער אם ברשות אבא אני הרי רשות אבא עלי והריני נזיר אם ברשות עצמי אני הריני נזיר מעכשיו. עמד ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בשם השמים שאין זה נפטר מן העולם עד שיורה הוראות בישראל ולא נפטר מן העולם עד שהורה הוראות בישראל. א"ר אלעזר ברבי צדוק אני ראיתי שהיה מורה הוראות בישראל.
ה,ז מעשה בתינוק אחד שהקדיש קרדומו לשמים והביאו אביו לפני רבי עקיבה והיה רבי עקיבה בודקו אמר לו בני למי הקדשת שמא לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות שהן יפין אמר לו לא הקדשתי אלא למי שהברזל שלו א"ר עקיבה בדוק זה ומתוקן. שוב מעשה בתינוק אחד שהיו באין בספינה ועמד עליהן נחשול והיו זועקין לאלהיהם כענין שנאמר (יונה א) ויראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו אמר להן אותו התינוק עד מתי אתם נשטין זעקו למי שברא הים ובא מעשה לפני חכמים ואמרו בדוק זה ומתוקן.
ו,א בן תשע שנים ויום אחד עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וממזר שבא על בת כהן לוי וישראל פוסלין מן הכהונה ר' יוסי אומר כל שזרעו כשר כשרין וכל שזרעו פסול פסולין ר"ש בן גמליאל אומר כל שאתה רשאי לישא בתו אתה רשאי לישא אלמנותו וכל שאין רשאי לישא בתו אי אתה רשאי לישא אלמנתו.
ו,ב בן תשע ויום אחד שהביא שתי שערות שומא מבן תשע שנים ויום אחד עד בן שתים עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות שומא ר' יוסי בר"י אומר סימן. בן שתים עשרה שנה ויום אחד עד בן שלש עשרה ויום א' שהביא שתי שערות הרי הוא כאיש לכל דבר בן ארבע עשרה שנה ובן חמש עשרה שהביא שתי שערות הרי הוא כבן תשע ויום אחד לכל דבר בן כ' שנה שלא הביא שתי שערות אע"פ שהביא אחר מכאן הרי הוא כסריס לכל דבר בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות אע"פ שהביאה לאחר מכאן הרי היא כאילונית רבי יוסי בן כיפר אומר שנת עשרים שנכנסו ממנו שלשים יום מונין אותה שנה שלמה הורה רבי בלוד על תינוקת בת שמונה עשרה שנכנסו הימנה ל' יום שתהא כתינוקת בת שמונה עשרה ויום אחד לכל דבר.
ו,ג ואלו הן סימני בוגרת ר' אלעזר ברבי צדוק אומר משיקשקשו הדדין ר' יוחנן בן ברוקא אומר משיכסף ראש החוטם ר' יוסי אומר משיקיף עטרה ר"ש אומר משתתפשט הכף וכן היה רש"א כשם שאמרו ג' סימנין מלמעלה כך אמרו ג' מלמטה פנה מלמעלה לא הביאה סימנין מלמטה. בוחל מלמעלה הביאה סימנין מלמטה. צמל מלמעלה פשטה את הכף מלמטה.
ו,ד עד מתי תינוקת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן ר' יוסי אומר עד שתקיף עטרה <רבי שמעון אומר עד שיתפשט את הכף בן שלקית אומר עד שתכלכל>. אמר ר"ש מצאתי חנניה בן חכינאי בציידן אמר לי כשתלך אצל ר' יעקב אמור לו עד מתי תינוקת ממאנת אם יאמר לך עד שתביא שתי שערות אמור לו והלא במעמד כלכם העיד בן שלקית ביבנה עד שתכלכל כשבאתי והרצתי דברים לפני ר"ע אמר לי כלכל איני יודע בן שלקית איני מכיר אלא עד שתביא ב' שערות.
ו,ה שתי שערות שאמרו אפי' אחת ביד ואחת ברגל אחת בשוק ואחת בירך ואפילו שנים בין קשרי אצבעותיו הרי אלו מצטרפין. כל הנבדקות אינן נבדקות אלא בנשים וכן היה ר' אליעזר מוסר לאמו ר' יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין הנשים בודקות אותן שאין משיאין ספיקות על פי הנשים ר"ש אומר אף תוך הפרק נאמנת האשה להחמיר אבל לא להקל נאמנת האשה לומר קטנה היא שלא תחלוץ וגדולה היא שלא תמאן אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן וגדולה היא שתחלוץ.
ו,ו אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כשהיו ב"ד בודקין ביבנה כיון שמוצאין בעליון אין משגיחין בתחתון ר"ש אומר בנות כרכים התחתון בא תחלה מפני המרחצאות בנות כפרים העליון בא תחלה מפני שטוחנות ברחים ונושאות כדין על גיססיהן.
ו,ז כל המטמא באהל המת מטמא טומאת שבעה יש מטמא טומאת ז' ואין מטמא באהל. כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים. כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני ויש נוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה.
ו,ח דם הנדה ובשר המת כל אלו שהרקיבו הרי אלו טהורין משום רבי נתן אמרו פת שעפשה אינו מטמא טומאת אוכלין <ושרין אותה במקומה> וכמה הוא שרייתן בפושרים <וכמה שרייתה> יהודה בן נקום אומר עד שיהו פושרין מעת לעת. א"ר יהודה מפני מה אמרו בשרץ עד שעת הכיבוד שאם לא בדק מטמא למפרע ומפני מה אמרו כתם עד שעת הכיבוס שכן דרך בודקות כתמיהן בשעת שמתכבסות ואם לא בדקה מטמא למפרע ר' אחא אומר תכבס אם דיהה מטמא למפרע אם אינו דיהה אינו מטמא למפרע רבי אומר אינו דומה כתם שלפני כיבוס ככתם שלאחר כיבוס. שלפני הכיבוס מגליד שלאחר הכיבוס מקדיר.
ו,ט קורדום שנגנב בתוך הבית מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המקום הזה רשב"ג מטהר שאנו אומרים שמא השאילו לאחר ושכחה שמא הניחו בזוית ונגנב אחרים אומרים משום רבי נתן כל הכתמים הנמצאים במרחצאות של נשים טמאין בית המרחץ של כותים מטמא באהל מפני שקוברין שם את הנפלים רבי יהודה מטהר מפני שחולדה וברדלס גוררין אותם מיד.
ו,י נאמן הכותי לומר קבר שנשרש ממנו אינו קבר שאינו מעיד אלא על גופו של קבר ואילן המאהיל על גבי קבר אינו קבר שאינו מעיד על גופו של קבר.
ו,יא תולה בכל דבר שיש לה לתלות. מעשה ותלה ר"מ בקילור ורבי תלה בשרף של שקמה. ספק עברה בשוק של טבחים ספק לא עברה הרי זו אינה תולה. עברה ספק נתנו עליה ספק לא נתנו עליה הרי זו תולה נתעסקה באדום אינה תולה. בשחור במועט אינה תולה במרובה תולה. בנכרית ר"מ אומר עד שתהא נכרית ראויה לראות רבן שמעון בן גמליאל אומר קלה תולה בחמורה. כיצד שומרת יום כנגד יום וביום השני <רב אמר> סופרת שבעה לפיכך זו מתוקנת וזו מקולקלת רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהם מקולקלות הכל שוין שהיא תולה בשומרת יום הראשון וביושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים.
ו,יב נמצא על חמיה בנה יושב בצדה הרי זו טמאה מפני שמתהפך ולא על בנה בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה. נמצא על פסיקיא שלה הרי זו טמאה שבשעה שמתרת מתחתה נוגעת בתורפה. ואם היתה מכה על צוארה ונמצא על כתיפה הרי זו תולה על ירכה הרי זו תולה ואין חוששין שמא יד הוליכה לשם נמצא על ידה טמאה מפני שהידים עסקניות. היו עליה שני כתמים אחד מלמעלה ואחד מלמטה אע"פ שהתחתון גדול והעליון קטן תולה את התחתון עד כגריס שאני אומר ממקום שבא העליון בא התחתון.
ז,א נמצא על בית יד אונקלי שלה אם מגיע כנגד תורפה טמאה ואם לאו טהורה אמר ר' אליעזר בר' יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטומאה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הורית.
ז,ב לבשה חמשה חלוקין הבדוקין לה ונמצא על הפנימי ולה לתלות הרי זו תולה על החיצון ואין לה לתלות אינה תולה. קצרה שלבשה חלוקה של קצרה נמצא בצד בית תורפה של ארוכה שתיהן טמאות כנגד בית תורפה של קצרה קצרה טמאה וארוכה טהורה.
ז,ג שתים שהיו טוחנות בריחים <של יד> נמצא על הרגל הפנימי שתיהן טמאות. על הרגל החיצונה היא טמאה וחבירתה טהורה. נמצא ביניהן זה היה מעשה ונמצא על שפתו של אפטי ועל עלי זית שמסקת בהן את התנור ובא מעשה לפני חכמים וטמאום רבי נחמיה אומר [על דבר] שאינו מקבל טומאה טהור רבן שמעון בן גמליאל אומר אם הרגה מאכולת תולה ואם לאו אינה תולה. אמר רבן שמעון בן גמליאל אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד לדברי אין סוף ולדבריהם אין סוף. לדברי אין סוף אלא אשה טהורה אין לך מטה שאין עליה מאכולת. לדבריהם אין סוף אין לך אשה שהיא טמאה ואין לך סדין שאין עליה טיפי דמים. אבל רואה אני את דברי ר' חנינא בן גמליאל מדברי ומדבריהם שהיה אומר תולה במאכולת עד כגריס של פול אע"פ שלא הרגה <תולה בבנה ובבעלה> וכדבריהם אנו מורים.
ז,ד כתם הארוך מצטרף <אותו>. טפי טפין אין מצטרפין <אותו> ר' אלעזר בר צדוק אומר העד שהוא נתון על גבי הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור מפני שהוא דם מאכולת ואם משוך טמא מפני שהוא דם הקנוח.
ז,ה האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דברי ר"מ ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. איש ואשה שעשו צרכיהם בתוך הספל ונמצא דם על הספל ר"מ ור' יוסי אומרים תולה ור"ש אומר אינו תולה.
ז,ו דם היוצא על הרעי טהור. דם המנטף בין לפני המים בין לאחר המים טמא. כתם הנפל בתוכו טהור. למגעות ולהיסטות הולכין אחר הרוב.
ח,א הרי שהיתה נישאת והיתה רואה דם בשעת תשמיש משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך אינה משמשת אלא תתגרש ותינשא לאחר. נישאת לאחר והיתה רואה דם בשעת תשמיש משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותינשא לאחר. עד כמה מותרת לינשא עד שלש יתר מכאן לא תינשא עד שתבדוק את עצמה <בשפופרת> כיצד בודקין אותה מביאין שפופרת ונותן לתוכה מכחול ומביא מוך ונותן בראש המכחול נמצא על ראשו הרי זו טמאה מפני שהוא דם המקור. ועל הצדדין הרי זו טהורה מפני שהוא דם הקנוח. אם יש לה וסת הרי זו חוששת לוסתה. אם יש לה הרי זו תולה בה. ואם היתה דם נדתה משונה מדם מכתה הרי זו אינה תולה.
ח,ב נאמנת אשה לומר יש בי מכה מן המקור ואין בי מכה מן המקור דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ דם היוצא מן המקור אע"פ שבידוע שהוא דם המכה טמא. ורבותינו אמרו דם המקור טהור. היתה בודקת בימין והיא טמאה. בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל. בחצר והיא טהורה. בטרקלין והיא טמאה. לא תבדוק אלא בחצר. בעצמה והיא טמאה. בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.
ח,ג כל עוברות אחת ומיניקות אחת אין תולות זו בזו עוברה ומניקה וזקנה אין תולות זו בזו אמר ר"מ מעשה בשקמה שבכפר סבא שהם מחזיקין בו טומאה בדקוהו ולא מצאו תחתיו כלום פעם אחת בא הרוח ופרכתו משרשיו ונמצאת גולגולת שלמה דבוקה בשרשיו. אמר רבי יוסי מעשה במערת של שיחין שהיו מחזיקין בו טומאה בדקוהו והיתה חלקה כצפורן פעם אחת נכנסו פועלין לתוכה מפני גשמים וכשהיו מהרסים בקרדומות בדקו ומצאו שם מכתשת מלאה עצמות אמר ר' שאול מעשה בסלע בית חורין שהיו מחזיקין בו טומאה ואינן יכולין לבדקן מפני שהיה מדרון אמר להם זקן אחד הביאו לי סדין הביאו לו סדין ושראו במים ופרשו על גבו ונמצא מקום צדדיו ומקום אמצע נגוב בדקו ומצאו שם בור גדול מתים.
ח,ד ואיזהו רוק כל שלא טעם כלום מבערב <ואילו כל אותו היום> ישן כל היום אינו עושה רוק תפל. ניעור כל הלילה עד הבקר עושה רוק תפל מגריסין מעיסת גריסין של עור עוקת נחש מי רגלים.
ח,ה מי רגלים שהחמיצו וכמה היא חימוצן ג' ימים. נתר זו נתר אלכסנדרית בורית וקמוליא ואשלג מכל מקום. מדיח ואינו צריך לנגבו העבירן שלא כסדרן ראשונים עלו לו ושניים לא עלו לו.
ח,ו העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר. ושנה ועבר הטהרות טהורות. ששה סמנין ולא עבר סאפון ועבר [הטהרות] תלויות שאילו לא העבירו עליו סאפון מתחלה היה עובר.
ח,ז דם הנדה ודאי מעביר עליו שבעה סמנין ונוטל. השק והעור אין מעבירין עליהן שבעה סמנין. הבגד הצבוע מיטמא בכתמים ורבי יונתן בן יוסי אומר אינו מטמא בכתמים. בגד שאבד כתם מעביר עליו שבעה סמנין ר"ש בן אלעזר אומר בודקו ששעת אבדה בו שכבת זרע אם היה חדש בודקו במחט ושחקין בודקו בחמה.
ט,א היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסת כל הטהרות שעשתה בתחלת הוסת ובאמצע הוסת ובסוף הוסת טמאות. באמצע הוסת. כל הטהרות שעשתה בתחלת הוסת טהורות. באמצע הוסת ובסוף הוסת טמאות. ובסוף הוסת כל טהרות שעשאה בתחלת ובאמצע הוסת טהורות ובסוף הוסת טמאות ר' יוסי אומר [אף] ימים ושעות וסתות הן.
ט,ב כיצד היתה למודה להיות רואה מיום עשרים ליום עשרים משש שעות לשש שעות הגיע יום עשרים ולא ראתה אסורה לשמש כל היום דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר עד שש שעות. עברה ו' שעות ולא ראתה אסור לשמש כל היום דברי ר' יהודה ורבי יוסי מתיר משש שעות ולמעלה ואין מחייבין אותה שתהא ידה בעינה כל היום אלא בודקין פעמים לוסתה.
ט,ג היתה למודה להיות רואה עשרים וא' עשרים ושתים עשרים וג' הרי זו וסתה סירגה לה ארבעה ימים אינו וסת. היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינה לשבעה עשר זה וזה אסורין שינה לט"ז ט"ו ושבעה עשר טמא וששה עשר טהור. שינתה לשמונה עשר טהור שלשתן ואינו טמא אלא שמונה עשר. היתה למודה להיות רואה יום עשרים ושינה יום עשרים זה וזה אסורין מותר לשמש מיום כ' ועד יום ל' ואם ראתה יום עשרים מותר לשמש יום שלשים מפני אורח הבא כתיקונו לא ראתה יום עשרים אסור לשמש יום שלשים.
ט,ד הרואה דם מטמאה מעת לעת מה היא מטמאה אוכלין ומשקין משכבות ומושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל ומקולקלת ואינה מטמאה את בועלה ור"ע אמר אף מטמאה את בועלה ואינה רואה ומונה שבעה לראייתה אלא משעת ראייתה.
ט,ה הרואה כתם מטמאה למפרע ומה היא מטמאה אוכלין ומשקין משכבות ומושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל ומקולקלת ומטמאה את בועלה ואינה מונה לראייתה אלא משעת שראתה זו וזו תולין ולא שורפין.
ט,ו תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת ב"ש אומרים נותנין לה ארבעה לילות מסורגין ואפילו בד' חדשים ובה"א זמן שהיא נוגפת בד"א בזמן שלא הפסיקה אבל הפסיקה וראת שלא בשעת תשמיש הרי זו טמאה נדה ונותנין לה עד שעת מראה דמים וראתה הרי זו טמאה נדה ושהגיע זמנה לראות. הפסיקה וראתה שלא מחמת תשמיש הרי זו טמאה נדה ונותנין לה לילה הראשונה בלבד. שעונת מראה דמים וראתה הרי זו טמאה נדה בזמן שהיו ב"ה אומרים כל הלילה רשב"ג אומר נותנין לה עונה שלמה חצי היום ולילה.
ט,ז וכולן שהיו שופעות דם בודקין אותו בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמיה טהורין מפני שדם בתולים טהור ובכולן היה ר"מ אומר כדברי ב"ש שאר הראיות כולן לפי הדמים בו היה ר"מ אומר דמים משונין זה מזה. דם הנדה [אדום] דם הבתולים דיהה. דם הנדה זוהם דם בתולים אינו זוהם דם הנדה מן המקור דם הבתולים מן הצדדין.
ט,ח ראתה כתם ואח"כ ראתה דם הרי זו תולה כתמה בראייתה בתוך מעת לעת דברי ר"ש בן אלעזר רבי יוסי אמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בן אלעזר בדקה <עצמה ואת> חלוקה והשאילתו לחברתה ואחר כך נמצא עליה דם היא טהורה וחברתה תולה בה. אמר לו ר' שמעון לרבי יהודה אף את אלו היתה אומר תהא ידה בעיניה כל היום מה היתה אומרת מה לי הפסיקה טהרה מן המנחה ולמעלה מה לי הפסיקה טהרה מיום הראשון אמר לו רבי אליעזר לר' יהושע אפשר ראתה יום הראשון ויום השביעי טהורין והאמצעיים טמאין אמר לו אף אתה מודה למונה מסורגין שהוא יושב על גבי סכך ורואה קרי בתוך ימי ספירתו שהן מונין מסורגין רבי יוסי ור"ש אומרים נראין דברי ר"א מדברי רבי יהושע ודברי ר"ע משניהן אבל הלכה כדברי ר"א.
ט,ט הזב והזב הנדה והיולדת ומצורע שניהן מטמאין במשא ואין מטמאין אלא ברובן ר"ש אומר אין שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהם על טומאת מקדש וקדשיו שאין טומאה אלא מדברי סופרים. וכן היה ר"ש אומר עובד כוכבים שמת שהוא טהור מלטמא במשא לפי שאין טומאתו אלא מדברי סופרים.
ט,י ומודה ר' יהודה ביושבת על המשבר ומתה ויצאה הימנה רביעית דם שהיא מטמאה משום כתם. א"ר יוסי לפיכך אין מטמאה באהל.
ט,יא בראשונה היו מטבילין על גב כל הנשים נדות חזרו להיות מטבילין ע"ג כל אחת ואחת מפני כבוד הנשים. בראשונה היו מוציאין מוגמר לפני חולי מעיים וחזרו להיות מוציאין לפני כל אחת ואחת מפני כבוד המתים. בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים בכליבה חזרו להיות מוציאין בין בדרגש בין בכליבה מפני כבוד העניים. בראשונה היו מוליכין לבית האבל עניים בכלי זכוכית הצבועה עשירים בכלי זכוכית הלבנה חזרו להיות מוציאין בין בצבועה בין בלבנה מפני כבוד עניים. בראשונה כל מי שיש לו מת היו יציאותיו קשות עליו יותר ממתו התחילו הכל מניחין מתיהן ובורחין הנהיג ר"ג קלות ראש בעצמו וחזר הכל לנהוג כר"ג. בראשונה היו אומרים בשר התאוה [טהור] חזרו וגזרו עליו שיהא מטמא את הידים חזרו וגזרו עליו שיהא מטמא במגע חזרו וגזרו הנבילה עצמה מטמא במשא חזרו ואמרו כל הגת שנעשית ע"ג בשר התאוה טמאה לקודש וכן הורה לתרומה חזרו ואמרו חיה ולא עוף ר"א בן יהודה איש אוכלין אמר אפילו נעשית ע"ג עוף אחד ועל גב תרנגול אחד טמאה לקדש וטהורה לתרומה.
ט,יב בזו שהיה ב"ה קורין אותו גרגרן ר' יהודה היה קורא אותו בועל נדה. אמרו להם ב"ש לב"ה אי אתם מודים ברואה בתוך אחד עשר שטבלה לערב ושמשה את ביתה שמטמאה משכב ומושב וחייבין בקרבן אף הרואה יום אחד תהא חייבת בקרבן אמרו להן בית הלל אם אמרתם ברואה ביום שלאחריו שכן יום שלאחריו מצטרף עמו בזיבה תאמרו ברואה יום אחד עשר שאין יום שלאחריו מצטרף עמו בזיבה. אמרו להן ב"ש א"כ לא תטמא משכב ומושב אמרו להן בית הלל אתרבינה מטומאת משכב ומושב החמור נמעטו מהבאת קרבן הקל.
א,א המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על תלושין שבו ועל מחוברין שתחתיו ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים על התלושין בכי יותן ועל המחוברין אינם בכי יותן. א"ר יוסי בר' יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על התלושין שבו ועל מחוברין שתחתיו שאינו בכי יותן ועל שעקרן משנגבו שאינן בכי יותן על מה נחלקו על המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן שב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינן בכי יותן.
א,ב אמרו ב"ה לב"ש הכל מודין במעלה מעודד ונתנו על גב הנהר שאע"פ שהמים יורדים מצד העליון לתחתון שאינן בכי יותן אמרו להן ב"ש אי אתם מודין במעלה שני שקין מעודדים ונתנן זה על גב זה שהמים יורדין מן העליון לתחתון שהתחתון בכי יותן ר' יוסי אומר אחד שק ואחד שני שקין ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינן בכי יותן ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר זה וזה בכי יותן ר' יהושע אומר זה וזה אינן בכי יותן ור"ע אומר התחתון בכי יותן והעליון אינו בכי יותן.
א,ג הממחק את הגג ואת הכרישה אע"פ שהמים יורדים מצד העליון לתחתון אינן בכי יותן נתלשו הרי זה בכי יותן. ר' יוסי אומר זב וטמא שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על שערו ועל כסותו אע"פ שהמים נתלשין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורים שאין נחשבים אלא לאחר שיצאו מכולו. יצאו מכולו הרי אלו מוכשרין וטהורין שאין נחשבין אלא לאחר יציאתן.
א,ד המסדר קנקנים בכיפה ששאבו יותר מלוג אינו בכי יותן ולענין מי חטאת אין חוששין שמא שאבו. אחרים אומרים משום ר' נחניה אם היו מחוסנות אינן שאובות.
א,ה מי פירות שנפלו לתוכן טיפת מים כל שהן טמאים דברי ר"מ וחכ"א הולכין אחר הרוב ר' אליעזר בן יעקב אומר אפי' קירצוד שנפל לתוכו טיפת מים כל שהוא טמא נפל לתוכו דבש וחלב הולכין אחר הרוב.
א,ו הטורף את גגו והמכבס את כסותו אימתי יודע אם רבו גשמים אם לאו בתחלה הוא מנטף טיפין דקות ועכשיו הוא מנטף טיפין עבות ר' יהודה אומר בתחלה היה מנטף טיפין מתוכו ועכשיו טורד טיפה אחר טיפה.
א,ז מצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחין. מחרוזות הולכין אחר רוב אוכלי בשר מצא בה תינוק מושלך מחצה על מחצה מטילין עליו שני חומרין ר' יהודה אומר אם היתה שם עובדת כוכבים אחת או שפחה אחת היא חשודה להשליך.
ב,א <משקין> חבית שהיא מליאה פירות ונתונה בתוך המשקין א"ר יוסי בד"א בשל חרס אבל בשאר כל הכלים אינן שואבין. וכלי אבן הרכין הרי הוא ככלי חרש סדין ששלחו על גבי סילון של יוצר להטיח בו את חטיו אם מחמת המים בכי יותן אם מחמת הסדין אינו בכי יותן המרבץ את ביתו במים טמאין ונתן בו שבלין וטננו אם יש עליהן משקה טופח ה"ז בכי יותן ואם לאו אינו בכי יותן ר"ש אומר אע"פ שיש עליו משקה טופח אינו בכי יותן מודים חכמים לר"ש במרבץ את גרנו שהוא בכי יותן ובמשקין להבא פסול אם בשביל שיטח עליהן ה"ז בכי יותן ואם בשביל שילך למלאכתו אינו בכי יותן.
ב,ב בהמה שירדה מאליה משים העולין בפיה ובמעיה בכי יותן בידה וברגלה אינן בכי יותן ר' יהודה אומר המים העולין ברגלי האדם לעולם טמאין ר"ש בן אלעזר אומר מים העולין ברגלי בהמה טמאה לעולם טמאין. הממלא בחבית המים העולין באחריה ובחבל המכונן על צוארה ובחבל של צורכה אינן בכי יותן מי חטאת אינו חושש שמא לא נתמלא בכלי. עריבה שירד דלף לתוכה הניתזין והצפין בכי יותן נטלן לשופכן ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינן בכי יותן בד"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודין שהוא בכי יותן דברי ר"מ ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה ב"ש אומרים הרי הן בכי יותן וב"ה אומרים אינן בכי יותן. הנוגע בנבלה בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו הנוגע במשכב ומושב בית המקוה טמא וטהור בעלייתו. זב שדרס על גבי משכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורין ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות בכי יותן.
ב,ג הממלא בקילון פירש ר"ע אם נגבו מיד טהורין ואם לא נגבו אפי' עד ל' יום טמאין סתמן ג' ימים. עצים שבלעו משקין טמאין וירדו להן גשמים ורבו טמאין אבא יוסי בן דסאי ור' יוסי בן המשולם אומרים רבו טהורין יסיקם אפי' בידים טמאות הוציאן שירדו עליהן גשמים ורבו טהורין לא יסיקן אלא בידים טהורות. ר"ש אומר אם היו לחין והסיקן ורבו [עליהן] משקין היוצאין מהן על כוס שבלעו טהורין מק"ו ומה אם מי גשמים שהן עלולין לקבל טומאה הרי הן מטהרין ברוב. מי פירות שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיטהרו ברוב. אמרו לו לא אם אמרת בגשמים שמטהרין את הטמאין תאמר במי פירות שאין מטהרין את הטמאין.
ב,ד הטובל בים או בנהר אע"פ שהפליג יותר ממיל ה"ז בכי יותן. עבר בנהר אחר דחאו חבירו או שירדו עליו גשמים ורבו טיהרו שניים את הראשונים. התרנגולה והמדוכה שהיו בהם מים טמאין והטבילן ראשונים טהרו מלטמא והשניים הוכשרו לקבל טומאה. העושה צפור במים הניתזין ואת שבה אינן בכי יותן דברי ר"מ ר' יהודה אומר זה וזה צפור במים הניתזין ואת שבה אינן בכי יותן דברי ר"מ ר' יהודה אומר זה וזה בכי יותן <ר' יוסי אומר הניתזין אינן בכי יותן ואת שבו ה"ז בכי יותן>. והעושה אמה בפירות אינן בכי יותן.
ב,ה המודד את הבור בין לעומקו בין לרחבו אינו בכי יותן אמר לו ר"ט מה לי כשמדדו לעומקו מה לי כשמדדו לרחבו א"ל כשמדדו לעומקו רוצה למשקה שברושם טהור א"ל אי אתה מודה שהממלא בחבית והמים העולין בה אחריה בחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל של צורכה שהן בכי יותן שאין המים נופלין לתוכה עד שיגעו לאחוריה אף כאן א"א למשקה שברושם עד שיהיה למטה מן הרושם חזר ר' טרפון להיות שונה כדברי ר"ע.
ב,ו שלשל [את] החבל לבור לידע אם יש בו מים [הרי זה] בכי יותן ידיו ורגליו אינן בכי יותן. שלשל את המטלית להעלות בה דלי או קיתון וכלכלה להושיב עליה תרנגולת אינן בכי יותן ואם ניער הרי זה בכי יותן הוציא מסמר לגשמים לכבותו אינן בכי יותן ואם בשביל לצרפו הרי זה בכי יותן המניח את האוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן ואם בשביל פחם הרי זה בכי יותן.
ג,א המעלה אגודות בשביל שימתינו להיות אוגד בהן ה"ז בכי יותן ר' יהודה אומר אינו בכי יותן. המעלה לגג ללותתם בטל ובגשמים ה"ז בכי יותן. העלן מפני הכנימה וירדו עליהן [טל] וגשמים אם צמח בכי יותן ור' יהודה אומר א"א שלא לצמח אלא עודהו טל וגשמים עליהן אם חישב עליהן ה"ז בכי יותן אם לאו אינן בכי יותן חרש שוטה וקטן שהעלו פירותיהם לגג ללותתן בטל ובגשמים ה"ז בכי יותן העלן מפני הכנימה וירד עליהן טל וגשמים אע"פ שחשבו אינן בכי יותן שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.
ג,ב ר' חלפתא בן קוינא אומר שום בעל בכי טמא מפני שמרביצין עליו במים ואח"כ קולעין אותו אמרו חכמים א"כ יהא טמא לחלפתא בן קוינא וטהור לכל ישראל. יהושע בן פרחיה אומר חטים הבאות מאלכסנדריא טמאו מפני אנטליא שלהן אמרו חכמים א"כ יהא טמאות ליהושע בן פרחיה וטהורות לכל ישראל.
ג,ג א"ר יוסי בראשונה היו הככרות של קשואין ושל דלועין שבצפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג בשעה שעוקרין אותן קבלו עליהן אנשי צפורי שלא יהו עושין כן. בראשונה היה גריס של פול ושל טופח של צפורי טמא מפני ששורין אותן במים בשעה שגורסין אותן. הפירות מ"מ הרי הן בחזקת טהרה אחד עובד כוכבים ואחד הכותי ואחד ישראל. אע"פ שאמרו אין אדם רשאי לטמא פירותיו התירו לבעה"ב שהוא מטמא דבר מועט ונותן לתוך כפישה.
ג,ד כל האגדות של כפרים הבאין מבית השוקין טמאין ולא מקום איגד אמרו אלא כולם מפני שהיא מתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר"מ רשב"ג אומר לדברי ר"מ האילמות טהורות.
ג,ה האוג בכל מקום הרי הוא בחזקת טומאה הקשואין והדלועין התלויין בגמי על פתחי חנויות הרי אלו טמאים. ירק הנמכר עם טרכסימון לפני חנוני הרי זה טמא מפני שמזלפים עליו מים בשעה שמוכרים אותו ואתרוגי קיסרי הרי אלו בחזקת.
ג,ו ביצי חנוני שמוכר בהן לח ויבש הרי אלו טמאים דברי ר"מ ור' יהודה מטהר אמר ר"ש בן אלעזר לא שהיה שמעון בן אלעזר מטמא לח ויבש אלא שתינוק מטמאן במשקה שבצלוחית. כל הביצים בחזקת טהרה וביצת הבלן בחזקת טומאה <כיצד צדין דגים בחזקת טהרה בין שצדן בחרס ובית הבלן בחזקת טומאה>.
ג,ז כיצד צדין דגים בחזקת טהרה בין שצדן בחרס ובין שצדן בכפיפה ובין שצדן במצודה ניער את המצודה עליהם הרי אלו בחזקת טהרה ולעולם הן בחזקת טומאה עד שיתכוין לצוד בטהרה ואין ע"ה נאמן לומר לא נערתי את המצודה עליהן.
ג,ח דם השחין ובעביות ותמצית בשר ומי פירות והמלח שנמתחו מטמאין ולא מכשירין מי רגלי בהמה לא מכשירין א"ר יוסי בר יהודה קבלן בכלי הרי הן מכשירין א"ר יוסי אמר לי אינומים אחיו של יהושע הברסי השוחט את העורב להתלמד בו דמו מוכשר ור' אליעזר אומר כל דם השחיטה לעולם מוכשר דם המת מטמא בכל שהוא דברי ר"מ ור' יוסי אומר ברביעית אמר רבי נראין דברי ר"מ בטומאה קלה לטמא אחד ולפסול אחד ודברי ר' יוסי בטומאה חמורה לטמא שנים ולפסול אחד.
ג,ט כל משקה המת טהורין חוץ מדמו וכל מראה דמים הרי אלו טמאין אמר ר' יהושע בן קבוסאי כל ימי הייתי קורא מקרא הזה (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ולא מצאתיו אלא ביצה של יבנה בלבד ומאוירה של יבנה למדתי טהור אחד מזה על מאה טמאין.
א,א הרואה ראיה אחת של זוב ב"ש אומרים כשומרת יום כנגד יום וב"ה אומרים כבעל קרי אלו ואלו מודים שטובל ואוכל את פסחו לערב אמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים שהוא טובל ואוכל את פסחו לערב אמרו להן ב"ש אי אתם מודים שאם יראה למחר שהוא טמא הרי הוא כשומרת יום כנגד יום שאם תראה למחר שהיא טמאה. המסיט את הראייה ב"ש אומרים תלוי ב"ה אומרים טהור משכבו ומושבו ב"ש אומרים תלוי ובה"א טהור. ראה שתי ראיות המסיט את שתיהן טמא כדברי ב"ש וב"ה אומרים המסיט את הראשונה טהור ואת השניה טמא. משכבות ומושבות שבין ראשונה לשניה ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין ראה אחת מרובה כשתים המסיט את כולה טמא דברי ב"ש וב"ה אומרים אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה בלבד. אמר ר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת שאין זה זב גמור על מה נחלקו על שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים ב"ש אומרים זב גמור ובה"א מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן.
א,ב כשהיה ר"ע מסדר הלכות לתלמידים אמר כל מי ששמע טעם על חבירו יבא ויאמר אמר לפניו ר"ש משום ר"א בר יהודה איש ברתותא לא נחלקו ב"ש וב"ה על שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים שאין זה זב גמור על מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת אמר לו [לא] כל הקופץ משתבח אלא הנותן את הטעם. אמר לפניו ר"ש כך אמרו ב"ה לב"ש מה לי כשראה שתים בתחלה ואחת בסוף אמרו להן כשראה אחת בתחלה ושתים בסוף ביטל יום הטהור את הראייה ויש בידו שתי ראיות כשראה שתים בתחלה ואחת בסוף הואיל ונזקק לספירת שבעה בטל הראייה את יום הטהור ויש בידו ג' ראיות חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר"ש. ר"א בר' ינאי אומר משום ר"א חסמא לפני רבי לא נחלקו ב"ש וב"ה על שראה אחת בראשון ואחת בשני ובג' הפסיק וברביעי ראה אחת ועל שראה אחת בראשונה ובשני הפסיק ובשלישי וברביעי ראה שתים שאין זה זב גמור על מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי וברביעי ראה אחת אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל לפני ר"ע משום ר' ישמעאל לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה קרי בשני שהוא סותר את שלפניו ועל הרואה ברביעי שאין סותר אלא יומו על מה נחלקו על הרואה בשלישי.
א,ג כל קרי מטמא בכהנים סותר בזב. זב מותר בתשמיש המטה בימי גמרו ולא סותר אלא יומו כיצד ראה לאור שמיני מונה בתחלה ומביא קרבן אחד ראה יום שמיני מונה בתחלה ומביא שתי קרבנות.
א,ד כמה הוא כדי טבילה וסיפוג כדי שיראה ויטבול ויעלה ויסתפג. וכמה שיעורה של ראייה מרובה כמגדיון לשלה שהן כדי שתי טבילות ושתי ספוגין ר"ש אומר כדי הקפת הבית מבפנים. משלו משל למה הדבר דומה לחבל של מאה אמה כיצד ראה בתחלת מאה ובסוף חמשים ובסוף מאה או בתחלת מאה ובסוף מאה אין זה זב גמור היה מפסיק ורואה כל שכן הוא טומאתו זה הכלל כל זמן שהיא מרובה כ"ש הוא טומאתו. כיצד ראה שלש ראיות אם אין בין ראשונה לשלישית כדי טבילה וסיפוג אין בידו אלא אחת ראה אחת מרובה כשתים אם יש מתחלתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ור' יוסי אומר אין בידו אלא אחת. ומודה ר' יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וספוג יש בידו שתי ראיות מפני ששני ימים חולקים אותה וכן היה ר' יוסי אומר ראה אחת בין השמשות ספק לטומאה ופטור מן הקרבן שתים בין השמשות ספק לטומאה <וספק> ולקרבן אחת ודאי ושתים בין השמשות <ושתים> ושתים ודאי ודאי לטומאה וספק לקרבן שתים ואחת בין השמשות או שתים בין השמשות ואחת ודאי [ודאי] לטומאה ודאי לקרבן.
ב,א העובדי כוכבים והגר תושב אינן מטמאין בזיבה ואע"פ שאינן מטמאין בזיבה טמאין כזבין לכל דבריהם. ושורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. טומטום ואנדרוגינוס שראו בין לובן בין אודם אין שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראו לובן או אודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. הנוגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור. הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור. היה מונה ללובן וראה אודם לאודם וראה לובן הרי זה אינו סותר.
ב,ב ומה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר המת. שכבת זרע מבשר החי. זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת ש"ז אדומה והאשה תולה בה.
ב,ג זב תולין אותו במאכל ובכל מאכל ר"א בן פינחס אומר בשם ר' יהודה בן בתירא החלב והגבינין ובשר שמן ויין ישן וגריסין של פול וביצים ומורייס מרגילין לדבר זיבה. תינוק תולין לו בחמשה דברים במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי שלו ושל אמו ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש כשם שתולין שכבת זרע מעת לעת כך למראה ולהרהור מעת לעת. אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כ"ז שהוא מצטער.
ב,ד עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מיד מטמא בזיבה בד"א בזמן שנתגייר מהול אבל מל ואח"כ ראה תולין לו כ"ז שהוא מצטער בין עובד כוכבים ובין ישראל.
ב,ה המוצא מת מושכב לרחבה של דרך לנזיר ולעושה פסח טהור ולתרומה טמא בד"א שאין שם מקום לעבור אבל יש שם מקום לעבור אף לתרומה טהור בד"א במהלך ברגליו אבל בטעון וברכוב טמא שמהלך ברגליו אפשר לו שלא ליגע ושלא יאהיל ושלא יסיט וא"א לו שלא ליגע ושלא להאהיל ושלא יסיט טמא ובמרפק טהור. בד"א בטומאת התהום אבל בטומאה ידוע טמא. אי זו היא טומאת התהום שלא הכיר בה אחד בסוף העולם אבל הכיר בה אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום. מצאו טמון בתבן או בעפר או בצרורות הרי זו טומאת התהום. אבל הנקבר במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים אין זה קבר התהום אין קבר התהום אלא של מת בלבד.
ג,א חומר בזב שאין בזבה ובה שאין בזב שהזב טעון ביאת מים חיים והזבה אינה טעונה ביאת מים חיים. זב מטמא בזיבת בן יומו וזבה לעשרת ימים. זב אם ראה שלש ראיות לג' ימים מטמא בהן זבה פעמים שהיא רואה שלשה ראיות לשלשה ימים ואינה מטמאה בהן. זב אין הימים שלו עומדין לפניו משא"כ בזבה. זב נזקק לספירת שבעה בשתי ראיות משא"כ בזבה. זב אין מינו סותרו משא"כ בזבה. חומר בזבה שהזבה מטמאה משכב ומושב בראייה כל שהוא מטמאה את בועלה ומטמאה מעת לעת ומטמאה מבפנים כבחוץ ומטמאה באונסין ומטמאה באודם משא"כ בזב.
ג,ב חומר בזב שאין בטמא מת ובטמא מת מה שאין בזב שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה ומטמאין אוכלין ומשקין וכלי שטף במגע וכלי חרס בהיסט וחייב בקרבן וטעון ביאת מים חיים משא"כ בטמא מת. חומר בטמא מת שטמא מת טעון הזאה שלישי [ושביעי] משא"כ בזב.
ג,ג חומר בזב מה שאין במצורע ובמצורע שאין בזב. זב טעון ביאת מים חיים משא"כ במצורע. חומר במצורע שהמצורע מטמא בביאה וטעון הזאה משא"כ בזב. חומר בזבה שאין במצורע ובמצורע שאין בזבה. שזבה מטמאה את בועלה משא"כ במצורע. חומר במצורעת שהמצורעת מטמאה בביאה וטעונה הזאת מים חיים משא"כ בזבה.
ד,א טמא המכה את הטהור וטהור שמכה את הטמא בגדי טהור טמאים דברי ר"מ וחכמים אומרים טהור המכה את הטמא בגדי טהור טהורין. טמא המכה את הטהור שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל. בגדי הטהור טמאין ר"ש אומר תקפו טמא רתקו טהור ר' יהודה אומר טטרקי ששני ראשיה נוגעים בה ואמצעי תה רופפת והטמא והטהור יושבים עליה בגדי טהור טהורין וחכמים אומרין עד שיהא זה מגיף וזה פותח ועד שיהא הטהור מעלה את הטמא ורבי שמעון מטהר. ומודה רבי שמעון בשנים שהיו טוחנין ברחיים של יד או <ברחיים> של חמור או טוענין בזמן שמשאן כבד בגדי טהור טהורין.
ד,ב ציציתו של טמא על גבי טהור טהור. ציציתו של טהור על גבי טמא אם עמד טמא טהור ואם עמד טהור טמא. ציציתו של טמא על גבי ציצית של טהור אם עמד טהור טמא ציציתו של טהור על גבי ציציתו של טמא בין שעמד טמא בין שעמד טהור טהור.
ד,ג שלשה דברים ר' אליעזר חסמא מטמא ור' יהושע וחכמים מטהרין. נדה שישבה עם הטהורה במטה כפה שבראשה ר' אליעזר חסמא מטמא ר' יהושע וחכמים מטהרין. נוטלת עריבה מלאה בגדים בזמן שמשאה כבד רבי אליעזר חסמא מטמא ר' יהושע וחכמים מטהרין.
ד,ד זב שהיה מוטל על ה' כסיות לרחבן כולן טהורין שאין אחד מהן נושא את רובו ואם היה אמצעי גבוה טמא מפני שרובו נישא עליו ומודה ר"ש שאם ישב על גבי גשיש של מטה וארבע טליות תחת שתי רגליו של גשיש טמאות ובבהמה תחת ב' ידים ורגל אחת תחת שתי ידים ויד.
ד,ה זב שהקיפו על אילן שכחו רע ונפלו ממנו משקין נסוכות ועליהן משקה טופח טמאין. הקיש על גבי תנור ונפל הימנו ככר תרומה טהור ואם היה חרס מודבק בו טמא על השידה ועל התיבה ועל המגדל אע"פ שאין באין במדה טמאים ור' נחמיה ור"ש מטהרין באילן ואם היו הניסוטין טמאין. זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמאה ומכח רעדה טהור. רבי יהודה אומר על קורות בית הבד בזמן פרוטה טהורה ר' יוסי אומר אף על קורות הבלנים בזמן שהיא מפקפקת ואינה נשמטת.
ד,ו הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף שניה אם הזב כורע מטמאין שנים ופוסל אחד אם היו הן מכריעין את הזב מטמאין א' ופוסל א'. הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין כנגדו ואע"פ שאין גבוהין מן הארץ אלא כל שהוא נותנין עליהן חומרי נישא וחומרי נושא.
ד,ז ישב על גבי קתדרא כלים שבעקל טמאין על המכבש של כובש בזמן שהוא טעון באבנים כלים שתחתיו טהורין בזמן שהוא חוזר בכלים כלים שתחתיו טהורין <ורבי נחמיה מטמא>.
ה,א החמירה התורה באוכלין ומשקין ומדף שעל הזבין אוכלין ומשקין ומדף שתחת הזב. במשכב ומושב שתחת הזב. מאדם שתחת הזב. באדם בין מתחת בין מעל הזב ממשכב ומושב שעל הזב.
ה,ב רוב הטמא על הטהור על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא. מקצת טמא על הטהור על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא. מקצת טהור על הטמא ועל מקצתו בזב טמא ובמשכב טהור ר"ש אומר מקצת טהור על הטמא אף בזב טהור.
ה,ג ואלו הן חיבורין השינים והצפרנים והשער שלהן ואלו הן מקצתם ראשי אצבעות ידים ורגלים כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו. דמעת עינו ודם מגפתו והחלב באשה והדם היוצא מפיו ומפי האמה שלו מטמאין טומאת משקה. זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה זיעה וליחה סרוחה והרעי טהורין <כלים> שכבת זרעו רבי אליעזר אומר מטמא במשא ור' יהושע אומר אינו מטמא במשא שא"א לשכבת זרע בלא מימי רגלים.
ה,ד כלים הנוגעין בזב ובזבה בנדה ויולדת ובמצורע במשכב ובמושב מטמאין שנים ופוסלין אחד הנוגע נושא ומסיט ומשום הנושא אין להן. בזובו של זב וברוקו ובשכבת זרעו ובמימי רגליו ובדם הנדה מטמאין שנים ופוסלין אחד והנוגע משום הנושא נושא ומסיט אין בהן אין לך דבר שאין בו רוח חיים מטמא בהיסט אלא דבר שיש בו רוח חיים.
ה,ה הנוגע בצמר נבלה ובנימי מרכב ובמי חטאת שאין בהן כדי הזייה מטמא שנים ופוסל אחד שא"א לנוגע שלא יסיט פירש מטמא אחד ופוסל אחד בבועל נדה ובעבודת כוכבים מטמא אחד ופוסל א' עבודת כוכבים כשרין ומשמשיה כשרין ר"ע אומר כנדה. ומשמשיה כנדה שנא' (ישעיהו ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמא במשא. המכניס ראשו ורובו לבית עבודת כוכבים טמא. כלי חרס שהכניס אוירו לבית עבודת כוכבים טמא הספסלין והקתדראות שהכניס רובן לבית עבודת כוכבים טמא יין שראה שהעובד כוכבים מנסכו אם יש בו כזית מטמא טומאה חמורה ואם לאו אין מטמאין אלא טומאת משקין בלבד.
ה,ו האוכל מנבלת עוף טהור מן העצמות ומן הגידים מן השלל של ביצים מן הדם ובשר מן החי טהור. מן האשכול של ביצים ומן הקורקבן ובני מעיים והמחה את הלב וגמאו טמא. כרכה בחזרת ובלעה טמא. בסיב ובלעה טהור. הקיאה והיא בבית הבליעה מטמא אחד ופוסל אחד. הקיאה וחזר ובלעה והיא בבית הבליעה מטמא אחד ופוסל אחד. בלעה ואין בה כזית טהור מכלום. נטל צפור ואכלה אם יש בה כזית טמא ואם לאו טהור. נבלת הבהמה בפניו בתוך פיו טמא ואבית הבליעה טהור. נבלת העוף בפניו ובתוך פיו טהור. ואבית הבליעה טמא נמצאת אומר במקום שזו מטמאה זו מטהרת ובמקום שזו מטהרת זו מטמאה. נבלת העוף כבחצי פרס לפסול את הגויה וזו אחד משלשה עשר דבר שיש בה נבלת העוף הטהור כזית והיא אבית הבליעה כביצה לטמא טומאת אוכלין דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומר זה וזה כזית ור' חנינא אומר זה וזה כביצה.
ה,ז האוכל אבר מן החי מן הבהמה ומן החיה ומן העופות הטהורין כל שהוא. ומן הטמאים עד שיהו בו כזית. האוכל אבר מן החי ומן העוף טמא הרי זו לוקה שמונים דברי ר' יהודה ור' אליעזר וחכמים אומרים אינו לוקה אלא ארבעים.
א,א המכניס חלות בין להפרישן בין שאין להפרישן נשכן נפסלות במנין. מוסיף עליהן האורז וגריס של טפיח בזמן שאינן קלופין ר"ש אומר אף פולין הגמלונין כיוצא בהן טהורין באב הטומאה וא"צ לומר בטבול יום דברי ר"מ וחכ"א טהורין בטבול יום וטמאין בכל הטומאות. מוסיף עליהן האורז וגריס של טפיח בזמן שהן קלופין התבלין והשנוניות חבור בטבול יום וא"צ לומר בכל הטומאות. רשב"ג היה אומר בד"א בככרות של בעל הבית אבל בככרות של נחתום אינו טמא אלא הקצה והשום והשנונית בלבד.
א,ב אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי הוא תחלה לעולם. מטמא חבירו וחבירו [את] חבירו אפי' הן חוץ ממשקה טבול יום שהן פוסלין ואינן מטמאין.
א,ג חומר בידים מטבול יום שהידים תחלה לחטאת מטמאות אחד ופוסלות אחד בקדש ומטמאות התרומה ומטמאות את המשקין לעשותן תחלה באלו הימים וכל שאינו חיבור בטבול יום חיבור בידים. חומר באוכלין שאין במשקין ובמשקין מה שאין באוכלין. שהאוכלין יש להן ידות ואין צריכה מחשבה לאוכלין ומטמאין את המשקין לעשותן תחלה והמשקין מטמאין את האוכלים לעשותן שנים לספקן לטמא את אחרים ואין להן טהרה מטומאתן משא"כ משקין. חומר במשקין שהמשקין לעולם ומטמא כל שהוא ויש מהן שנעשו באב הטומאה לטמא אדם ומטמא בגדים ולטמא אוכלין ומשקין וכלי מאחוריו וכלי חרס מאוירו משא"כ באוכלין. חומר במים מה שאין במשקין ובמשקין מה שאין במים שהמים נעשין אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ופוסלין את המקוה בשלשת לוגין ואת הגוף בשלשת לוגין משא"כ במשקין שהמשקין אין להן טהרה מטומאתן ואין טהורין בגוף ופוסלין את המקוה בשינוי מראה משא"כ במים.
א,ד אחורי כלים שנטמאו במשקין ר' אליעזר אומר מטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין והלכה כדבריו ר' יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין וק"ו ומה אם טבול יום שאינו מטמא משקה חולין פוסל אוכלי תרומה אחורי כלים שהן מטמאים משקה חולין דין הוא שיפסלו אוכלי תרומה שמעון אחי עזריה אומר חולין ומה אם טבול יום שהוא פוסל אוכלי תרומה אינו מטמא משקה חולין אחורי כלים שאינן פוסלין אוכלי תרומה דין הוא שאינן מטמאין משקה חולין א"ר יוסי הלכה היאך נחלקו עליה אבות הראשונים ורבו <עליה> דברי תורה מדברי סופרים ודברי סופרים מדברי סופרים.
ב,א עיסה שקראה שם חלתה בצפונה וכן קישות שקרא שם תרומה בצפונה הרי חיבור. ניטלה חלתה מתוכה וחזר לתוכה הרי זו אינו חיבור. המקפה והחמיטה של חולין והשמן של תרומה צף על גביהן נגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן וכן השמן שהוא צף על גבי היין ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר ב"ש אומרים חבור וב"ה אומרים אינו חבור. טבול יום שהיה תורם את הבור ונפלה הימנו חבית של תרומה ושקעה בבור <של יין> מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חבור ואם היה פיטום אפי' כלי שיש בו מאה כור כולו חבור <אחד>.
ב,ב חבית שנבקע בין משוליה בין מצדיה ונגע בה טבול יום טמאה ר' יהודה אומר מפיה ומשוליה חבור. מפיה המשקה משוך ידו. משוליה מפני שהמשקה ברור ע"ג ידיו א' מן הצדדין יעלה בא' ומאה. בעבוע שבחבית שניקב ומכוון מבפנים לבחוץ ר' יהודה אומר בכולן מן הצדדין יעלה באחד ומאה. מעשה שביעבע יין בעליו ובאו ושאלו את ר' יהודה ואמר יעלה בא' מהן.
ב,ג אוכל שנפרץ ומעורה במקצת אם יש לו יד אוחזין אותו ביד. עלה אוחזין אותו בעלה יש לו זה וזה אוחז באיזו מהן שירצה אין לו לא זה ולא זה ר"מ אומר בגדול ר' יהודה אומר בקטן ר' נחמיה אומר בטהור וחכ"א בטמא. בד"א בטבול יום אבל בשאר כל הטומאות הרי זו חיבור רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר כל הטומאות היה נמשך עמו חבור ואם לאו אינו חבור.
ב,ד עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה נתחייבת בחלה ואינה נפסלת בטבול יום דברי ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש פוסלין א"ר מנחם בר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו וא"ל זה מין אחד וזה שני מינין.
ב,ה ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה כל הסדר העליון חבור דברי ר' יוסי ור"ש ור' יהודה אומר אינו חיבור אלא הקלח שכנגד ידו. על זו העיד ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה שאינו חבור אלא הקלח שכנגד ידו. אמר ר' יוסי לא על זו העיד אלא על העשוי כמו כובע שהוא חבור.
ב,ו חוט של ביצה שקרם על דפנה של לפס ונגע בה טבול יום מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור ר' יוסי אומר אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו חבור וכל שאינו אינו חבור. ביצה שנקפה בתוך הקערה ה"ז חבור התחיל לטרפן אינו חיבור טרפן במשקים ה"ה חיבור ביעין שנקפן בתוך הטפיח הרי אלו אינן חבור התחיל לטרף אינו חבור טרפן במשקין חבור טרפן במימי עצמן הוכשרו הרי הן כעגול של דבלה שנפלו על מקצתו ה"ז קוצה הימנו עד שלש אצבעות על רוחב מלא הקצות דברי ר' יהודה וחכ"א אינו נוטל <הימנו> אלא מקום משקה בלבד. אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גרסה וחכ"א בדבילה שמינה שגרסה.
ב,ז משקה טבול יום בטהור דברי רבי. ר' יהודה אומר בטמא. האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה וקוצה הימנה חלה ומפרשת ומנחת בכפישה או באנחותא ומקפת וקורא לה שם מפני שהיא שלישי והשלישי טהור בחולין ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדש שחידשו סופרים ואין לי מה אשיב.
ב,ח התורם את הבור ונתנה אשר לא תתגלה והגיע לבור ולשפכה ה"ז שלם. היה תורם את הבור ונסדקה חבית או נשפכה אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלם ואם לאו ה"ז שלם. היה תורם ד' ה' חביות כאחת אע"פ שלא ירד מכל אחד ואחד כדי דימוע הרי זה שלם מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת בד"א בתרומת ראשית יין ושל שמן שאין תרומת ראשית ניטלת אלא מן המוקף אבל בתרומת מעשר ובשאר כל הרי זה שלם. היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחד אף תרומת מעשר אינו שלם ר' יוסי אומר בכולן אם היה הדיוט ולא התנה תנאי בית דין הוא.
א,א מי רביעית נותנין לאחד ואף לשנים מחצי לוג לשלשה ולארבעה. ומלוג לחמשה ולעשרה ולמאה. מוסיפים על הראשונים ואין מוסיפים על השניים דברי ר"מ ר' יוסי אומר מי רביעית נותנין לאחד אבל לא לשנים. ומחצי לוג לשלשה ולארבעה ומלוג לחמשה ועשרה ולמאה. מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים כיצד נטל את הראשונים ושפשף וחזר ונטל את השניים ואין בהן כדי שיגיע לפרק הרי זה מוסיף עליהן א' הנוטל בידו אחת ואחד הנוטל בשתי ידיו ואחד ידו של גדול ואחד ידו של קטן צריך ליטול מי רביעית. רשב"ג אומר שתי ידיו שניים נדון כשני אנשים כיצד שנים שנטלו לשתי ידיהן מי רביעית לא יחזור השני ויטול ידיו משירי רביעית.
א,ב הנוטל את ידיו צריך לשפשף את ידיו שפשפה בחברתה טמאה בראש או בכותל חזר ונגע בהן טמאה הנוטל ידיו משטיפה אחת צריך ליטול מי רביעית לידו אחת אפי' נטל משירי רביעית כשר. כל החוצצין בגוף חוצצין בידים בקדוש ידים בבית המקדש. הנוטל ידיו צריך ליטול מי רביעית וקדוש ידים ורגלים במקדש אין לך שיעור.
א,ג מגופה שהתקינה לכלי נוטלין ממנו לידים החמת והכפישה אע"פ שפחותין נוטלין מהן לידים. השק והקופה אע"פ שאין מקבלין נוטלין בהן לידים השידה והתיבה והמגדל בזמן שהן מקבלים אע"פ שאין עשוים לאהלין אין נוטלין מהן לידים.
א,ד אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי ואין משקין את הסוטות ואין מטהרין את המצורעים אלא בכלי שולי כלי עץ כלי עצמות כלי זכוכית אין נוטלין מהן לידים קורדמן שפן ועשאן כלים אין בהם קבלת רביעית נוטלין מהן לידים. שברי כלי חרס שיש בהן כדי קבלת רביעית נוטלין מהן לידים.
א,ה החוקק באמת המים ועשה בה בית קבלה אע"פ שתלשוה מים וחברוה אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין הימנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה תלשה וחברה וחישב עליה אחר תלישתה ממלאין בה ומקדשין בה ומזין <מים> הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה.
א,ו המים שנפסלו משתיית הבהמה ר"ש בן אלעזר אומר בקרקע מטבילים ואין נוטלין מהן את הידים. המים שהנחתום מטביל בהן גלוסקאות אע"פ [שלא] נשתנו מראיהן פסולים וכשהוא נוטל ונותנו ע"ג ככרו אם נשתנו מראיהן פסולים ואם לאו כשרים. מים שלפני הנפח אע"פ שלא נשתנו מראיהן אין נוטלין מהן לידים מפני שבידוע שנעשתה מהן מלאכה. מים שלפני הספר אם נשתנו מראיהן פסולין ואם לאו כשרין.
א,ז הכל כשרים ליתן לידים אפי' טמא מת אפי' בועל נדה. כל שאינו מטמא את המים במשא כשר ליתן לידים. הנוטל לידים הנוטל מתכוין והנותן מתכוין הנותן מתכוין והנוטל אין מתכוין ידיו טהורות ור' יוסי אומר ידיו טמאות.
א,ח הפקיעו את המוליר ונוטל הימנו לידים או שנטל מן הסילון שיש בו כדי קבלת רביעית ידיו טהורות ור' יוסי אומר ידיו טמאות. ומודה ר' יוסי שאם הניח ידיו בין ברכיו או בין אציליו ונטל שידיו טהורות.
א,ט היו לפניו שתי כוסות באחת נעשתה בו מלאכה ובאחת לא נעשתה בו מלאכה נטל מאחד מהן לשתי ידיו ועשה טהרות תלויות. מן השני ועשה טהרות מן הראשון ולא עשה טהרות מן השני ועשה טהרות מן הראשון ועשה טהרות מן השני ועשה אלו ואלו טהורות. אלו ואלו מונחות נטל אחד מהן בידו אחת ועשה טהרות תלויות מן השני ועשה טהרות מן הראשון ולא עשה מן השני ועשה טהרות מן הראשון ועשה מן השני ועשה אלו ואלו מונחות אלו ואלו טהורות. היו לפניו שתי כוסות אחד טמא ואחד טהור ונטל באחד מהן בידו אחת ועשה טהרות תלויות מן השני ועשה טהרות מן הראשון ולא עשה מן השני ועשה אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות. נאכלות ראשונות נטמאו או שנאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות שניות תלויות את השני ועשה טהורות את השני ועשה אלו ואלו מונחות הרי אלו תלויות. היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה ולפניו שתי ככרות אחד טמא ואחד טהור ונגעו שתי ידיו בככר אחד בין בבת אחת בין בזה אחר זה או שנגעה ידו אחת בשני ככרים זה אחר זה הידים והככרים תלויות נגעה ידו אחת בשני ככרים כאחת הידים כמות שהיו והככרים ישרפו.
ב,א הכהנים מקדשים במקדש בידים עד הפרק וברגל עד הסובך הנוטל ידיו לא יאמר הראשונים הריני נוטל את הטמאים ואם עשה כך צריך לנגב את ידיו <אבל> המטביל את ידיו א"צ לנגבם <את ידיו>. הנוטל את ידיו צריך להגביה את ידיו שלא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את ידיו <אבל המטביל ידיו אינו צריך להגביה את ידיו>. הנוטל את ידיו אם נתכוון ידיו טהורות רשב"ג אומר נטל את הראשונים ואח"כ נמצא על ידיו יבחוש וכל שברייתו מן המים ידיו טהורות. הנוטל ידיו אם הלכו המים עד הפרק ידיו טהורות ואם לאו ידיו טמאות ספק לא הלכו ידיו טהורות ור' יוסי אומר ידיו טמאות.
ב,ב נטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו כאחת טמאו זו את זו. נטל את השניים ואת הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים זו לעצמה וזו לעצמה אם נתכוין ידיו טהורות ואם לאו טמאות נטל את אחת מידיו הרי זה נוטל את השניים ואינו חושש. נטל את הראשונים חוץ לפרק ונטל את השניים על גביהן ונפל ככר תרומה מן הפרק ולפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק ונפל ככר תרומה מן הפרק לפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור. נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק ונפל ככר תרומה טמא והדין נותן שיהא טהור ומה אם הראשונים שאינן מטהרים את המים שע"ג היד מטהרין את המים שע"ג הארץ. שניים שמטהרין את המים שע"ג היד דין הוא שיטהרו את המים שע"ג הארץ.
ב,ג נוטלין ארבעה או חמשה זה בצד זה ואינן חוששין משום ד' דברים משום שמא נטמאו ומשום שמא נעשתה בהן מלאכה ומשום שמא לא נטלו מן הכלי ומשום שמא לא ניטלו מן הרביעית. אבל הנוטל והנותן לחבירו בחפניו ידיו טמאות שמא תחלה לא נטל מן הכלי משתי ידיהן זה משמינית וזה משמינית אע"פ שמתערבין בקילוח ידיהן טמאות שמתחלה לא נטלו מן הרביעית.
ב,ד אלו פוסלין לידים אוכל ראשון והמדף והמשקין ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הנוגע ברצועה טהור עד שיצא בקציצה ר' יוסי אומר משום ר"ש הנוגע בקציצה טהור עד שיגע ברצועה. ספר שבלה אם יכול ללקט הימנו שמונים וחמשה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים. מגילה שכתוב בה שמונים וחמשה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים. חבר בה יריעות אחרות היא מטמאה את הידים והשאר אינה מטמאה את הידים ר' יהודה אומר הגליון שבתחלת הספר וכדי הקיף כולן מטמאין את הידים ב"ה ושמע על תינוק להתלמד בו אע"פ שאינו רשאי לעשות מטמא את הידים.
ב,ה המשיחות והרצועות שתפרן בספר אע"פ שאינו רשאי לקיימן מטמאות. תיק הספרים ומטפחות ותיבה של ספר בזמן שהן טהורות מטמאות את הידים הברכות אע"פ שיש בהן מאותיות ומענינות הרבה שבתורה אינן מטמאות את הידים. הגליונים ספרי מינין אינן מטמאות הידים. ספרי בן סירא וכל הספרים שנכתבו מכאן ואילך אינן מטמאין את הידים.
ב,ו ר"ש בן מנסיא אומר שיר השירים מטמאה את הידים מפני שנאמרה ברוח הקדש. וקהלת אינה מטמאה את הידים שאינה אלא מחכמתו של שלמה. אמרו לו וכי לא כתב אלא זו בלבד הרי הוא אומר (מלכים א ה) וידבר שלשת אלפים משל ואומר (משלי ל) אל תוסף על דבריו.
ב,ז עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכל הארצות כשאר שני שבוע אם מעשר עני מעשר עני ואם מעשר שני מעשר שני א"ר יוסי בן דורמסקית אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאו מיבנה ללוד ומצאתי את ר' אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומין בלוד אמר לי מה חדוש היה לכם בבהמ"ד היום. אמרתי לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר לי א"א בלא חידוש אמרתי את ההלכות ואת התשובות ואת המומין וכשהגיע לזה זלגו עיניו דמעות אמר (תהילים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ואומר (עמוס ג) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. צא אמור להן אל תחושו למנייניכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי שקיבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ממשה הלכה <למשה> מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.
ב,ח בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להן מה אני לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמר לו ר' יהושע וכי עמוני ומואבי במקומן הן כבר עלה סנחריב וערבב את כל האומות שנאמר (ישעיהו י) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי אמר לו ר"ג והלא כבר נאמר (ירמיהו מט) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאום ה' כבראשונה ביהודה אמר עדיין לא שבו אמר לו הכתוב אומר (עמוס ט) ושבתי את שבות עמי ישראל כבר כדרך שאלו לא שבו כך הם לא שבו. אמר להן יהודה גר עמוני מה אעשה <אני> אמרו לו כבר שמעת מפי זקן הרי אתה מותר [לבוא] בקהל. א"ל ר"ג אף מצרי כיוצא בזה אמר למצרים נתן להם הכתוב קצבה שנאמר (יחזקאל כט) מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה <וישבו על אדמתם>.
ב,ט אמר להן רבי יוחנן בן זכאי כתבי הקדש חיבתם מטמאתן שלא יעשה אותן שטיחים לבהמה. אמרו בייתוסים קובלין עליכם פרושין מה <אם> בת בני הבא מכח בני שבא מכחו הרי יורשתני בתי הבאה מכחי אינו דין שתרשני <אמר להן לא אם אמרתם בבת הבן שכן חולקין עם האחים תאמרו בבת שאינה חולקת עם האחים>. אומר טיבלני שחרית קובלני עליכם פרושים שאתם מזכירים את הגוף שיש בו טומאה.
א,א העוקץ ענב מטמא ומיטמא <ומצא> עלי שום ועלי בצלים והקפלוטות לחין מיטמאין ומטמאין <ומצטרפין יבשין מטמאין ומיטמאין> ואין מצטרפים. שורשי השבת מיטמאין ומטמאין ומצטרפין דברי ר"מ ר' יהודה אומר הנוגע בעמוד טמא בסיב ובשער טהור.
א,ב ר' אליעזר אומר הסיג של אשכול של רצפות מפני שהוא שומר את האוכל שרשי כל הנעקרין לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפים ר' יהודה אומר סלעים של שבלים כנגד האוכל טמא שלא כנגד האוכל טהור מפני שהן נשפכין. אגד את הכריכה בין לפנים מכשיעור בין יתר מכשיעור אינו טמא אלא <עד> כשיעור בלבד. והמקטף מלילות להכניסן לתוך ביתן שיעורן טפח. מכבדת של תרומה ששייר בהן אחת טמאה וכו היד חיבור לה והשרביטין אינן חיבור זה לזה.
א,ג יד הפרכין שהיה יתרת טפח מכאן וטפח מכאן מכבדת של תמרה שהיא יתרה מד' טפחים וקנה של שבלים שהוא יתר משלשה טפחים ושאר כל הנקצרים לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין ר' יוסי אומר אם ליקטן לתלותן חופתו על פתח חנותו הרי אלו טמאין. תבואה שנפססה בגורן לא טמאה ולא מטמאה ולא מצטרפת ר' יוסי אומר מצטרפת מפני שהותכה בעתר וכן היה ר' יוסי אומר עוקצי האובשים והתפוחים והאתרוגים שלקטן לתלותן בחופתו על פתח חנותו אלו הן טמאין וכן היה ר' יוסי אומר שרשי חלפות התרדין טמאין מפני שהן נמכרין עמהן וכן היה ר' יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה. ר"ש אומר עוקץ מרחפות טמא מפני שנאכל עמה ור"א בר' יוסי אומר עוקץ הקפרם שלשה טפחים.
א,ד קליפה של שום שנפל משקין על אחד מהן הוא טמא וחבירו טהור שאין חיבור אדם חיבור. אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם ה"ז אינו חיבור חיבורי אדם חיבור עיסה שלש במי פירות הרי זו טהורה שאין לך שהוא מחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד. אמרו לו לר' יהודה לא יד ולא שומר היה לא מטמאה ולא מיטמאה ולא מצטרפת עמהן. עוקץ הרימון טמא ר' אליעזר אומר הנוגע בעמוד טמא בשיער ובמסרק טמא.
ב,א רוטב שנאכל חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף ביבשה כנגד האוכל טמא שלא כנגד האוכל טהור דברי ר"מ וחכ"א ביבשה הכל טהור. ברוטב כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף עלי סיאה אזוב וקורנית כנגד האוכל מצטרף ואיזהו כנגד האוכלין רבי אומר עד חלל עצם שיש עמו שיתיבש וכן מוח שבקולית כנגד האוכל מצטרף ואיזה הוא כנגד האוכל אם יש שם חלל עד חלל אם אין שם חלל אינו טמא אלא חיסום העליון בלבד. ר' יהודה אומר קולית שיש עליה כזית בשר גורר את כולה לטומאה. ור' ישמעאל אומר רואין את הבשר שעליה שאם ימתח ויש בו כדי להקיפו בחוט עוכבו כנגדו מצטרף.
ב,ב העצמות והגידין הקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות שכל נעשין הן ידות לטמא טומאת נבלות. הרוטב שנתנו על גבי חתיכות להקפותן וכן גריסין שנתנן ע"ג פרוסות <ללותתן> הנוגע בין ברוטב בין בחתיכות בין במקפה בין בפרוסות הרי אלו חיבור התמרים והגרוגרות ששלקן ונעשו אום חבור. רבי אומר אם ללותתן חיבור אם להוציא את מימיהן אינן חבור. הרואה תפוחה משתערה כמין שהיא תפוחה צריך למערה האגוז והשקד והתמרה והמתקרקשים משערין כמות שהן.
ב,ג המחתך לבשל כיון שקרצו אינו חבור. לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חבור עד שיתחיל לפרק. קליפי פולין וקליפי תורמוסין זרקן אין מטמאין טומאת אוכלין כנסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין קליפי מלפון אע"פ שאין בהן מטמאין טומאת אוכלין גרעיני זיתים וגרעיני תמרים אע"פ ששלקן לאוכלין אינן מטמאין טומאת אוכלין וגרעיני הריחים אע"פ שכנסן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין. שלקן לאוכלין אין מטמא טומאת אוכלין. החרצנין והזגין אע"פ שכנסן למשקה בטלה דעתו ירקות שיבשו באיביהן כגון כרוב ודלעת שיבשו באיביהן אין מטמאין טומאת אוכלין. לקטן ויבשן מטמאין טומאת אוכלין.
ב,ד אילן נכסשח ובו פירות הרי הן כתלושין יבש ובו פירות הרי הן כמחוברין. שנימוק חציה וחציה קיים ה"ז אינו חיבור. נמוק האמצעי והצדדין קיימין אין הצדדין חיבור זה את זה. רמון שנמוק חציו וחציו קיים ה"ז אינו חיבור. נמוק האמצעי והצדדין קיימין אין הצדדין חיבור זה לזה. התחיל לפרק באגוזין [ולפקל] בבצלים אע"פ שיש לפניו ק' כור ה"ז אינו חיבור ובן עזאי אומר טהרו שלשתן.
ב,ה מלפון שחתכו ונתנו על השלחן חיבור עד שיתחיל לפרק. התחיל לפרק חתיכה וכל העולה עמה חיבור והשאר אינה חיבור. פיקה התחתונה חיבור לעצמה ואינו הוא חיבור לחתיכת. היו ב' או ג' והתחיל בא' מהן זה שהתחיל בו חיבור והשאר אינו חיבור ובן עזאי אומר טהרו שלשתן וחכ"א אפי' אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו אני אוכל בין הערבים. זה שהתחיל בו חיבור והשאר אינו חיבור. האגוזין והשקדין אע"פ שריסס חיבור עד שיגיע לפרק.
ב,ו מצא שלוקה וביצה טורמיטה אע"פ שריסס חיבור עד שיגיע לקלף. ביצה שנתבשלה בקליפתה כולה חיבור שער שבראשי כבשים ושער שבזקן תישים אע"פ שפשפשן באור עד שיתחיל לתלש. כנפי חגבים וקשקשי דגים אע"פ שהעביר סכין עליהן חיבור עד שיתחיל לקלף.
ב,ז עציץ נקוב שנתנו על גבי שתי יתידות אפי' גבוה מן הארץ אמה אינו מכשיר את הזרעים בד"א מלמטה אבל מן הצד הרי זה מכשיר את הזרעים אם יש על גב הנקב עפר כל שהוא אינו מכשיר את הזרעים.
ב,ח טבלא שיש לה לבזבזין והטה על צדה מכשרת <את הזרעים> היה משקה בעציץ שאינו נקוב ונפלו משקין על גבי הקישות ונטמאת הגדולה ויצאת חוץ לעציץ טהורה.
ג,א דגים טהורין וחגבים טהורין בכל מקום דגים טמאין וחגבים טמאין בכפרין צריכים הכשר ואין צריכים מחשבה חלב מתה בכל מקום צריכה הכשר ואין צריכה מחשבה מפני שהיא מגופה. חלב שחוטה בכפרים צריכה מחשבה והכשר. אמר ר"ע שונה חלב שחוטה בכפרים <שהוא> צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר מפני שהוכשר בשחיטה. אמרתי לו למדתני בעולשין שקלטן והרי הן של בהמה ואח"כ חישב עליהן לאדם שאין צריכין הכשר שני אם יש עליהן משקה טופח הוכשרו חזר ר"ע להיות שונה <כן> כדברי ר' יהודה.
ג,ב חלב בהמה טמאה <ה"ז> טמא. חלב חיה בין טמאה בין טהורה הרי היא כגופה. חלב נבלה <וחלב> וטרפה ה"ז מותר בהנאה שנאמר (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה. החותך בשר מאבר מן החי ואח"כ חשב עליו ואח"כ חתכו אינו צריך הכשר.
ג,ג א"ר יוסי מפני מה אמרו נבלת העוף טהור אינה צריכה הכשר מפני שהיא מטמאה טומאה חמורה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר.
ג,ד ואלו הן פריצי זיתים וענבים היוצאין מתחת הקדרה מנגפת הזוגין כנסן לאוכלין מטמא טומאת אוכלין החרצנין והזגין שכנסן לאוכלין בטלה דעתו. מודה ר' יוחנן בן נורי בעגין ובשר ששלקן עד שלא באו לעונת המעשרות שהן מטמאין טומאת אוכלין. ומפני הסופות מטמאין טומאת אוכלין מפני הקרוסטמלין והפרישין והעוזרדין בעונתן למעשרות אין מטמאין טומאת אוכלין פחות מכאן <או> ששלקן מטמאין טומאת אוכלין. ר' נחמיה אומר זיתים ובשר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות משקה היוצא מהן טהור שאינו אלא שרף.
ג,ה לולבי הזרדין והחרובין עד שלא המתיקו אין מטמאין טומאת אוכלין משהמתיקו מטמאין טומאת אוכלין אבל הלוף והחרדל והתורמוסים ושאר כל הנכבשים בין שהמתיקן בין עד שלא המתיקן מטמאין טומאת אוכלין.
ג,ו קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין. כפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאין טומאת אוכלין ר' יוחנן בן נורי אומר בכולן ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבר שהוא ניקח בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שהן פטורות מן המעשר.
ג,ז ערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולן הן מטמאין טומאת אוכלין ר"ש אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין וכן היה ר"ש אומר יש נותר <שהוא> שמטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין כיצד לפני זריקת דמים אין מטמא טומאת אוכלין לאחר זריקת דמים מטמא טומאת אוכלין. פיגול מקדשי קדשים ומקדשים קלים אינו מטמא טומאת אוכלין. כרשינין מטמאין טומאת אוכלין דברי ר' יהודה ור"ש אומר אין מטמאין טומאת אוכלין אמר לו ר' יהודה יש לך דבר שהוא חייב במעשרות ואינו מטמא טומאת אוכלין אמר לו ר"ש יש לך דבר שאין מטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות אמר לו ר' יהודה אף אתה כפרת בהלכה.
ג,ח תלתן הכל מודין שהוא מטמא טומאת אוכלין ביקי אינו מטמא טומאת אוכלין [קור ששלק מטמא טומאת אוכלין]. התמרים והגרוגרות שנתנן בקדירה לתבלין מטמא טומאת אוכלין עד שיפסלו לכלב <ר' יהודה אומר> חגבים שנתנן בקדרה והחבילו מטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם.
ג,ט אמר רבי יהודה לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על חלות דבש שאינן מקבלות טומאה באיביהן. ומימיהם של כהנים לא נמנעו בוזקין יין בטומאה ורודין אותן בטהרה על מה נחלקו על השבת ועל השביעית שר"א אומר הרי היא כקרקע וחכ"א הרי הוא ככלי. ואם היה מחובר בטיט הכל מודין שהוא כקרקע לכל דבר. היה נתון על גבי שתי יתידות הכל מודין שהוא ככלי לכל דבר.