Иерусалимский Талмуд

Трактат (массэкет) Йома

ת ל מ ו ד   י ר ו ש ל מ י

ס ד ר   מ ו ע ד

מסכת יומא פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין ומתקינן לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו היא אשתו אמרו לו חכמים א"כ אין לדבר סוף:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  ר' בא בשם ר' יוחנן שמע לה מן הדא (ויקרא ח) כאשר עשה ביום הזה אלו שבעת ימי המילואים צוה ה' לדורות לעשות זה שעיר של יוה"כ או אינו אלא שעיר של ראש חדש אמר רבי בא לכפר עליכם כפרה שהיא כזו מה זו כפרת אהרן עצמו כפרת בנים עצמן אף זו כפרת אהרן עצמו כפרת בנים עצמן ר' יונה בשם בר קפרא שמע לה מן הדא כאשר עשה ביום הזה אלו שבעת ימי המילואים צוה ה' זו שריפת הפרה נאמר כאן צוה ה' ונאמר להלן (במדבר יט) זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר לעשות זה שעיר של יום הכפורים או אינו אלא שעיר של ראש חדש כהיא דאמר ר' בא לכפר עליכם כפרה שהיא כזו מה זו כפרה שאינה כשירה אלא בכהן גדול אף זו כפרה שאינה אלא בכהן גדול מה בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים שזה אפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו וזה אפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו על דעתיה דר' יוחנן דו יליף לה מן הדין קרייא שמע לה היא בפרה סילסול היא בפרה ניחא

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  על דעתיה דבר קפרא דלא יליף לה מן קרייא למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין א"ר חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ולא כך אינו טמא מחמת הזייתו א"ר בון אף בר קפרא אית ליה משום מעלה הוא בפרה סלסול הוא בפרה רשב"ל בעא קומי רבי יוחנן אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יום הכפורים מעכב והוא מקבל מיניה מן מה דמר ר' מנא ותמיה אני היך רשב"ל מתיב קומי ר' יוחנן והוא מקבל מיניה ויתיביניה לא מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר שהוא מעכב (ויקרא א) ומלק והקטיר מה מליקה בראש המזבח אף הקטרה בראש המזבח מליקה מעכבת אין הקטרה מעכבת תמיד תמיד נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים מה תמיד האמור בחביתין שנים עשר אף תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר לחם הפנים מעכב אין חביתין מעכבת לקיחה לקיחה נאמר לקיחה במצרים ונאמר לקיחה בלולב מה לקיחה האמור במצרים אגודה אף לקיחה האמור בלולב אגודה לולב מעכב

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  מצרים אינה מעכבת הרי מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר מעכב הא רבי שמעון בן לקיש מקשי לה מן הן מייתי לה רשב"ל כהדא דתני רבי ישמעאל (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן אל הקדש כאמור בעניין מה אמור בעניין מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה אף זה מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה וכי אמור הוא בעניין אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בעניין ולא מתו אלא במילואין כמו שהוא אמור בעניין ולית סופיה דרשב"ל מישמעינה מן הדין קריא אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה א"ר יוסה בי רבי בון טעמא דרשב"ל (שמות כד) וישכן כבוד ה' על הר סיני מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא נכנס לפני ולפנים עד שנתרבה בשמן המשחה כלש בעה על דעתיה דרבי יוחנן למה מיתת בני אהרן אמורה בעניין ולא מתו אלא במילואים א"ר חייה בר בא בני אהרן באחד בניסן מתו ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל א"ר בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל א"ר יודן בי ר' שלום למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשיבור לוחות כתיב (דברים י) ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא הוא דכתיב (במדבר לג) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנענים להתגרות בם הדא הוא דכתיב (במדבר כא) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגד כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל מהו דרך האתרים כי מת

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות אף הם הרגו ממנו ארבע לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי אימתי חזרו בימי דוד הדא הוא דכתיב (תהילים עב) יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח אמרו מי גרם לנו לדמים הללו אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהן המקום כאלו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד רבי יוסי בר חנינה אמר עשירית האיפה ומכנסיים מעכבין מה טעמא זה וזה עשייה א"ר חנינה (שמות יד) ועשית לאהרן ולבניו ככה כל האמור בפרשה מעכב ואתייא כיי דמר ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן זה הדבר וזה הדבר אפילו קריית הפרשה מעכבת א"ר יוחנן כל המעכב לדורות מעכב כאן וכל שאין מעכב לדורות אינו מעכב כאן מה אית לך סמיכה ושירי דמים שאינן מעכבין לדורות מעכבין כאן א"ר חנינה ציץ ומצנפת של אהרן קודם לאבניטן של בנים יהודה בר' אומר (שמות כט) וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו א"ר אידי הדא דאת אמר למצוה אבל לציווי (ויקרא ח) ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים ואח"כ ויתן עליו את הכתנת ואח"כ ויקרב משה את אהרן ואת בניו וילבישם כתנות א"ר לעזר בי ר' יוסי פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה א"ר תנחום בר יודן ותני לה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידיו וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש שרתה שכינה על ידיו מה טעמא (ויקרא ט) כי היום ה' נראה אליכם רבי יוסי בר חנינה בעי

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  עשירית האיפה היאך קריבה חצייה קריבה או שלימה קרבה מן מה דכתיב (ויקרא ט) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת הדא אמרה חציים קרבה אין תימר שלימה קרבה ניתני על מעשה קטרת ועל עשירית האיפה א"ר תנחום בר יודן ולא בעבודת שבפנין אנן קיימין כבר לימדו עבודות שבחוץ מילואים מה היו קרבן יחיד או קרבן ציבור מן מה דכתיב (ויקרא ח) ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל הדא אמרה קרבן יחיד והתני קרבן ציבור א"ר אידי נתנדבו ציבור ומסרום להם מילואים מאיכן למדו מן הקרבנות או ממעשה בראשית אין תימר מן הקרבנות הלילה הולך אחר היום אין תימר ממעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אין תימר מן הקרבנות לילה אחרון אין לו יום אין תימר ממעשה בראשית יום ראשון אין לו לילה תמן תנינן אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר (שמות כה) לפני תמיד מתני' דרבי מאיר מדר' יוחנן מודה ר"מ שאם פירקו את הישנה בשחרית וסידרו את החדשה בין הערבים אף זו היתה תמיד רבי יוסה אומר אף אילו נוטלין ואילו מניחין אף זו היתה תמיד אמר ר"י מישיבת אהרן ובניו למד רבי יוסי כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום

דף ג,ב פרק א הלכה א גמרא  ללילה ולילה ליום הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום רבי חייה בר יוסה אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו מה אמר ר' חייה בר יוסף בישיבת אהרן ובניו מה אין תמן שכתוב בו תמיד את אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו כאן שאין כתוב בו תמיד לא כל שכן אשכחת אמר על דעתיה דר' יוחנן היה שם שבע עמידות וששה פירוקין על דעתיה דר' חייה בר יוסף היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין תני כל שבעת ימי המילואים היה משה מושח את המשכן ומעמידו ומפרקו וסודר עליו את העבודות וביום השמיני העמידו ולא פירקו ר' יוסה בי ר' יודה אמר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופירקו א"ר זעירא זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום אשכחת אמר על דעתיה דר' יוחנן כר' יוסי בר ר' יודה היה שם

דף ד,א פרק א הלכה א גמרא  ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין על דעתיה דרבי חייה בר יוסף כר' יוסי בי רבי יודה היה שם עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין מניין לפירוקין א"ר זעירה (במדבר ז) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ביום שכלו הקמותיו.  רשב"ל אמר (ויקרא ח) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' וגו' ולא כבר תניתה חדא בשם ר' יוחנן וחדא בשם רשב"ל בשמיני אית תניי תני נמשח ואית תניי תני לא נמשח אית תניי תני נתפרק אית תניי תני לא נתפרק א"ר חנין פשט הוא לן מאן דאמר נמשח נתפרק ומ"ד לא נמשח לא נתפרק מ"ד נמשח ניחא דכתיב (שם) וימשחם ומ"ד לא נמשח מה מקיים וימשחם מעלה אני עליכם כאילו שהוא מחוסר משיחה ומשחתם אותו מ"ד נתפרק ניחא דכתיב (שמות כט) שבעת ימים יכפרו את המזבח מ"ד לא נתפרק מה מקיים שבעת ימים יכפרו על המזבח כפרה שהיא בדם כהדא דתני על זה ועל זה היו מזין עליו מכל החטאות שהיו שם כדי שיכנסו המים תחת הדם דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר תחת הדם ותחת שמן המשחה פירש בן בתירה שמא יבא על אשתו נידה וידחה כל שבעה וישראל חשודין על הנידות כיי דתנינן תמן היה משמש עם הטהורה אמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב שיציאתו הנייה לו כביאתו אשכחת אמר מאן דא"ר יוחנן צריכה לבן בתירה מ"ד בן בתירה צריכה לר' יוחנן אילו א"ר יוחנן ולא אמרה בן בתירה הוינן אמרין ישמש מטתו וישן לו בלשכת פלהדרין הוי צורכה להיא דאמר בן בתירה אילו אמר בן בתירה ולא א"ר יוחנן הוינן אמרין יפרוש ממטתו וישן לו

דף ד,ב פרק א הלכה א גמרא  בתוך ביתו הוי צורכה להיא דא"ר יוחנן וצורכה להיא דאמר בן בתירה.  תני כל הלשכות שהיו במקדש היו פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פלהדרין שהיא דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה א"ר יהודה אף היא גזירה גזרו עליה (שמות יא) בשעריך אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והעזרות אית תניי תני לרבות מ"ד פרט ר' יהודה מ"ד לרבות רבנן.  יאות א"ר יהודה מה טעמא דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן התיב ר' יוסי בי ר' בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן לא שבהן הן נכנסין לבית דירה והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה חולדת המולים חייבת במזוזה חלון שהוא ארבע על ארבע שעבדים יושבים שם ומניפין לרבוניהם חייבין במזוזה לולים אלו על גב אלו חייבין במזוזה הן דו דרס אסקופתה ארעייתא ר' יוסה הוה מצטער דלא חמא לולא דר' איליי דהוה עביד מן דעתון דכל רבנן:  ללישכת פלהדרין:  אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין ועכשיו הן קוראין אותה לשכת פלהדרין פראידתין מילא עבידה בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו בו שמונה עשר כהנים אבל בשני על ידי שהיו נוטלין בדמים וי"א שהיו הורגין זה את זה בכשפים שימשו בו שמונים כהנים וי"א שמונים ואחד וי"א שמונים ושנים וי"א שמונים ושלש וי"א שמונים וארבע וי"א שמונים וחמש ומהן שימשו שמעון הצדיק ארבעים שנה א"ר אחא כתיב (משלי י) יראת ה' תוסיף ימים אילו כהנים ששימשו בבית הראשון ושנות רשעים תקצורנה אילו ששימשו בבנין השני מעשה באחד ששילח בידו בנו שתי מידות של כסף מליאות כסף ומחוקיהן כסף ובא אחד ושילח ביד בנו שתי מידות של זהב מליאות זהב ומחוקיהן זאב אמרו כפה הסיח את המנורה מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדים כו"ם ומגלים עריות ושופכי דמים וכן בשני ר' יוחנן בר תורתא אמר מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי כו"ם ומגלי עריות ושופכין דמים אבל בשני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות וכל ווסת טובה היתה בהן אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים דלמא ר' זעירה ור' יעקב בר אחא ור' אבונה הוון יתבין אמרין ביותר שבראשון נבנה ובשני לא נבנה אמר רבי זעירא דראשונים עשו תשובה והשניים לא עשו תשובה אמר רבי אלעזר הראשונים

דף ה,א פרק א הלכה א גמרא  נתגלו עוונם ונתגלה קיצם השניים נתגלה עוונם ולא נתגלה קיצם שאלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים אמר להן עידיכם הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה (ישעיהו כב) ויגל את מסך יהודה אבל אנו פעפענו את הכתלים (תהילים קלז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו.  מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול.  מה מייחדין ליה עימיה א"ר חגיי משם דאין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים אמר ר' יוחנן מפני איבה עבר זה ושימש זה הראשון כל קדושת כהונה עליו השני אינו כשר לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט א"ר יוחנן עבר ועבד עבודתו כשירה.  עבודתו משל מי נישמעינה מן הדא מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה וכשיצא אמר למלך אדוני המלך פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבין או משל כהן גדול וידע המלך מה הוא שואלו אמר לו בן אילם אילו לא דייך אלא ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימתו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואומרת חלוקי מימי אמרון כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת וקרון עלה (תהילים מה) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה ת"ל (ויקרא ו) תחתיו מבניו את שבנו עובד תחתיו מביא עשירית האיפה יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו ת"ל (שמות כט) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו' את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקדש בנו עובד תחתיו יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקדש ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול שנ' (דברי הימים א ט) ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו ר' יוסי כד הוה בעי מקנטרה לר' לעזר בי ר' יוסי הוה א"ל לפנים עמו לפנים עמו בימי זימרי מיחה בימי פילגש בגבעה לא מיחה מנין שהוא נשאל בשמונה ר' חייה בשם רבי יוחנן (שמות כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו מה ת"ל אחריו אלא לגדולה של אחריו ומניין שהוא עובד בשמנה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ובגדי הקדש אשר לאהרן מה ת"ל אחריו לקדושה של אחריו א"ל ר' יונה עמך הייתי לא אמר עובד אלא נשאל ובמה נשאל אייתי רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מן דרומא ותנא וחכמים אומרים אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט אמר ר' בא בדין היה שיהא עובד בארבעה ולמה אינו עובד שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים בשמונה א"ר יונה ולא מבפנים הוא עובד ולא מבחוץ נשאל וטועין מבפנים לבחוץ וכי רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה

דף ה,ב פרק א הלכה א גמרא  בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן דתני (במדבר י) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות תמימים ולא בעלי מומין דברי ר' עקיבה אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע אמר לו ר' עקיבה רבי שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל ואני אומר בשעת קרבן אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו (ויקרא טז) וכפר הכהן אשר ימשח אתו מה ת"ל לפי שכל הפרשה אמורה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו ומניין לרבות כהן אחר ת"ל אשר ימשח אתו משוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים מניין ת"ל (שם) ואשר ימלא את ידו ומניין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן במה הוא מתכפר רבנין דקיסרין בשם ר' חייה בר יוסף בפה א"ר זעירה הדא אמרה שממנין זקנים בפה א"ר חייה בר אדא מתניתא אמרה כן חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין על ישראל מניין כשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו שנאמר (שם) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו דברי ר' יהודה אמר לו ר' יוסה אם כן אין לדבר סוף מהו אין לדבר סוף שמא תמות אשה זו ותמות אשה אחרת א"ר מנא עד דאת מקשי לה על דרבי יהודה קשייתה על דרבנן שמא יארע קרי לכהן זה ויארע קרי לכהן אחר קרי מצוי מיתה אינה מצויה גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי והא אשכחנן דר' יהודה אמר מיתה מצויה הדא ההוא דתנינן תמן רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו תמן תנינן המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תמן את אמר אין מיתה מצויה וכא את אמר מיתה מצויה תמן ביחיד וכאן בציבור חומר הוא בצבור והא אשכחנן דר' יהודה מחמיר ביחיד דתני א"ר יהודה לא היה שופר של קינים בירושלם מפני התערובות שמא תמות אחד מהן ונמצא דמי חטאות מיתות מעורבות בקרבן ויקדש מאתמול וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים רבי גמליאל בר' איניוני בעא קומי רבי מנא לא נמצא כקונה קיניין בשבת א"ל משום שבות שהתירו במקדש אמר רבי מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קניין בשבת:

דף ה,ב פרק א הלכה ב משנה  כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגלים ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש:

דף ו,א פרק א הלכה ב גמרא  ואינו טמא משום הזייתו א"ר יוסה בי רבי בון משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו:  שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש:  היך עבידה עור זה שלי חלה אחת משתי הלחם שש חלות מלחם הפנים הכא הוא נסב כולה וכא הוא נסיב פלגא א"ר זעירה כאן לקרבן יחיד וכאן לקרבן ציבור תני ר' אומר אומר אני שלא יטול אלא מחצה אית תניי תני ר' אומר אומר אני שיטול מחצה היך עבידה היה שם עור אחד רבנן אמרי נוטל את כולו ר' אומר אומר אני שלא יטול אלא מחצה היו שם ארבעה חמשה עורות רבנן אמרי נוטל אחד רבי אומר אומר אני נוטל מחצה מה טעמא דרבי (ויקרא ב) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וכי אין אנו יודעין שאהרן בכלל בניו ומה ת"ל לאהרן ולבניו אלא אמר אהרן יסב פלגא ובניו יסבין פלגא כהדא בולי ואסטרגי הוה לון קריבו אתא עובדא קומי ר' ואמר אין בולי בכלל אסטרגי וליידא מילה אמר בולי ואסטרגי אלא אמר אילין יתנון פלגא ואילין יתנון פלגא א"ר יוסה בי רבי בון ר' כדעתיה דר' אמר (ויקרא כד) והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה מתיב ר' בא בר ממל והא מתני' פליגא האומר הרי עלי מאה עשרונות להביאן בשני כלים מביא חמשים בכלי א' וחמשים בכלי א' ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא אילו מי שאמר הרי עלי מאה עשרונות סתם ולא אמר בכמה כלים הוא מביאן וליידא מילה אמר להביאן בשני כלים יביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד ותני עלה אם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא אמר רבי יוסי בי רבי בון מכיון שעד ששים יכולין ליבלל כמי שקבע לו ששים משעה ראשונה

דף ו,ב פרק א הלכה ב גמרא  לא צורכא דלא אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים מביא שלשים בכלי א' ושלשים בכלי א' ואם הביא ארבעים בכלי א' ועשרים בכלי א' יצא אשכח תני כן ר' חנניה חברין דרבנין בעי למידין מידת הדין מעשרון אשכח תני והוא למד מה"ד ממדת עשרון א"ר אבון בלבד שלא יביאם בג' כלים ר' בא בר ממל אמר אפילו בכמה כלים ר' יוסי בי רבי בון בשם ר"י בן לוי בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם יש שם נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך בתו ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ובא ולן בלשכת פלהדין ר' עוקבה בשם ר"י בן לוי לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו אית תניי תני אפי' בזוית מ"ד הציץ מרצה על מצחו והיה על מצחו תמיד ומ"ד אפי' בזוית מן הדא דיום הכיפורים מ"ד הציץ מרצה על פסחו מסייע לר' יוסי בי ר' בון מ"ד אפי' בזוית מסייע לר' עוקבה:

דף ו,ב פרק א הלכה ג משנה  מסרו לו זקנים מזקני ב"ד קורין לפניו כסדר היום ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת ערב יה"כ שחרית מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:

דף ו,ב פרק א הלכה ג גמרא  שמא שכחת או שמא לא למדת לא כן תני (ויקרא כא) והכהן הגדול מאחיו שתהא גדולתו מאחיו (שם) אשר יוצק על ראשו שמן המשחה רבי אומר בנוי בכח בעושר בחכמה ובמראה א"ר יוסי בי ר' בון כאן בראשון וכאן בשני:  מעמידין אותו בשערי מזרח:  איכן היו מעמידין אותו מבפנים או מבחוץ אין תימר מבפנים כיי דתנינן תמן חמש טבילות היה שם באותו היום אחת שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבודה אפי' טהור עד שיהא טובל וארבעה מחמת יה"כ אין תימר מבחוץ כולהן מחמת יום הכפורים:  מעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים:  למה לא אמר שעיר א"ר בא קרטיגנא בלא כך אינו זקוק להערות אשכח תני ושעיר:

דף ז,א פרק א הלכה ד משנה  כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכיפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לוכל הרבה שהמאכל מביא את השינה:

דף ז,א פרק א הלכה ד גמרא  תני לא היו מניחין אותו לוכל לא חלב ולא בצים ולא גבינה ולא בשר שמן ולא יין ישן ולא קונדיטון ולא גריסין של פול ולא עדשים שמואל אמר ולא אתרוג ולא כל דבר שהוא מרגיל לזיבה אע"פ כן היו קורין עליו את הפסוק הזה (תהילים קכז) אם ה' לא יבנה בית וגו' ולא מן הניסים שהיו נעשין בבית המקדש הן א"ר אבין על שם לא תנסון א"ר יוסי בי רבי בון כאן בראשון וכאן בשני:

דף ז,א פרק א הלכה ה משנה  מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם אמרו לו אישי כהן גדול אנו שלוחי ב"ד ואת שלוחינו ושליח ב"ד משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך והוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:

דף ז,א פרק א הלכה ה גמרא  על גבי שער המים היתה וסמוך ללישכתו היתה הוא פורש ובוכה שנחשד והן פורשין ובוכין שצרכו לכך ולמה משביעין אותו מפני הבייתוסין שהיו אומרים יקטיר מבחוץ ויכניס מבפנים מעשה באחד שהקטיר מבחוץ והכניס מבפנים וכשיצא אמר לאביו אף ע"פ שהייתם דורשין כל ימיכם לא עשיתם עד שעמד אותו האיש ועשה אמר לו אע"פ שהיינו דורשין כל ימינו אבל כרצון חכמים היינו עושין תמיה אני אם יאריך אותו האיש ימים בעולם אמרו לא באו ימים קלין עד שמת וי"א יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל עלת בתוך מצחו אית דבעי מימר היא דפרה היא דסוכה היא דיום הכפורים ר' סימון לא אמר כן אלא אי דפרה ודסוכה חד ודכפורים חד או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד מ"ד לא באו ימים קלים עד שמת תלתיהון עבד מ"ד יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל יצאת מתוך מצחו כמ"ד אי דפרה ודסוכה חד ודכפורים חד או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד צווחה עליהן העזרה צאו מיכן בני עלי טימאתם בית אלהינו

דף ז,ב פרק א הלכה ה גמרא  בו ביום נפגמה קרן המזבח ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פסול הוא בעון קומי ר' אבהו והא כתיב (ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאולכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתב בהן (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לו בשעה שהוא נכנס כדרכו כתיב (ויקרא טז) והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים שהרי הצדוקין אומרים יתקן מבחוץ ויכניס אם לפני בשר ודם עושין כן קל וחומר לפני המקום ואומר (שם) כי בענן אראה על הכפרת אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר (שם) ונתן אל הקטרת על האש לפני ה' אינו נותן אלא מבפנים אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפרת מלמד שהוא נותן בה מעלה עשר ומניין שהוא נותן בה מעלה עשן ת"ל (שם) וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על הארון ולא ימות הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מסממניה חייב מיתה ולא ימות הרי זה עונש כי בענן אראה על הכפרת הרי זה אזהרה אר"א בי ר"ש יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת בני אהרן ת"ל (שם) אחרי מות שני בני אהרן אי אחרי מות שני בני אהרן יכול שניהן נאמרו אחר מיתת שני בני אהרן ת"ל כי בענן אראה על הכפרת הא כיצד אזהרה נאמרה קודם מיתת שני בני אהרן ועונש נאמר לאחר מיתת שני בני אהרן.  א"ר זעירא כי בענן נראתי אין כתיב כאן אלא אראה מיכן שאין הקב"ה עונש אא"כ הזהיר:

דף ז,ב פרק א הלכה ו משנה  אם היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:

דף ז,ב פרק א הלכה ו גמרא  תני במשלי ובתילים מפני שטעמן מפיג את השינה כהנא שאל לרב מה ניתני קבוטר קבוטל והוה קאים מצלי וחוי ליה באצבעתיה צפר קבוטר:

דף ז,ב פרק א הלכה ז משנה  ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה:

דף ז,ב פרק א הלכה ז גמרא  רב חונא אמר באצבע צרדה בפה ור' יוחנן אמר באצבע צרדה ביד מתני' פליגא על ר' יוחנן בפה לא בנבל ולא בכינור פתר לה נעימה הנאמרת באצבע צרדה אומרת בפה לא בנבל ולא בכנור:

דף ז,ב פרק א הלכה ח משנה  בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר או בסמוך לו לפניו או מלאחריו וביום הכיפורים מחצות

דף ח,א פרק א הלכה ח משנה  וברגלים מאשמורת הראשונה לא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל:

דף ח,א פרק א הלכה ח גמרא  א"ר מנא לא מסתברא דאי לא יום הכפורים מאשמורה הראשונה וברגלים מחצות שלא יבואו לידי צמאון א"ר יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מהר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים:

 

מסכת יומא פרק ב

דף ח,א פרק ב הלכה א משנה  בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה ואם היו שנים שוים הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש.  מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון:

דף ח,א פרק ב הלכה א גמרא  רבי מנא בעי ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן איתא חמי שחיטה כשירה בזר ואת אמר יש לה פייס תרומת הדשן אסורה בזר ואת אמר אין לה פייס חזר רבי מנא ואמר שחיטה אינה כשירה אלא ביום אבל תרומת הדשן כשירה כל הלילה אם אומר את יפים אף הוא אינו משכים על הספק מאי חמית מימר כן (ויקרא ו) כל הלילה והרים מיכן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה:  זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב רשב"ל אמר פטור מה טעם דרשב"ל (במדבר יח) עבודת מתנה יצא זה שהוא בהרמה מ"ט דר' יוחנן לכל דבר המזבח רבי יוסי בי רבי בון בשם רב ארבע

דף ח,ב פרק ב הלכה א גמרא  עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ זר מתחייב עליהן מבפנים ואי זו זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין.  ואתיא כרשב"ל לוי אמר אפילו לתרומת הדשן ואתיא כרבי יוחנן.  חתה גחלים תפלוגתא דרבי יוחנן ודרשב"ל.  הותיא שאר הדשן תפלוגתא דר' יוחנן ודרשב"ל אתיא כמ"ד אחרים פחותים מהן ברם כמ"ד אחרים לרבות בעלי מומין הוא זר הוא בעל מום הכל מודין בזר שסידר מערכה של עצים שהוא חייב אמר ר' זעירא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן לעבודת כהונה (ויקרא א) ונתנו בני אהרן הכהן אשר על המזבח וערכו עצים תני א"ר יהודה מנין להצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת ת"ל ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמר ר"ש וכי עלת על לב שהזר קרב על גבי המזבח אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח התיבון והא כתיב (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה מיכן להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח דברי ר' יהודה מחלפה שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר וכא הוא אינה צריכה כהן כשר א"ר תנחום בר יודן מה את שמע מינה נאמר בראש המזבח וזר.  תרם והפריחתו הרוח תפלוגתא דר' יוחנן ודר' חנינה דא"ר חנינה קומין שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה ר"י אמר

דף ט,א פרק ב הלכה א גמרא  משיאחוז האור ברובו מה ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת אתא ר' חזקיה ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת תרם חצייה תפלוגתא דר' יוחנן ודר"י בן לוי דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו אפי' שומשמין יצא ר' יהושע בן לוי אמר מתני' לא אמרה כן אלא הקטיר בקומצו פעמים כשירה ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יהושע בן לוי אין קמיצה פחות משני זתים ואין הקטרה פחותה מכזית ר' יצחק בי רבי אלעזר שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה תרם בשמאל תפלוגתא דר' יוחנן ור' יהודה בי רבי דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל יהודה בי רבי אומר או בחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין התיבון והא תני קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו אם בשמאל הוא מחזיר למזבח לא כל שכן לבזך א"ר לא אם שנייא אדם ר' לעזר בר ר"ש שנייה דתני רבי אלעזר בי ר"ש אומר אינה צריכה קידוש בזך אתיא דר' לעזר בי ר"ש בשיטת ר"ש אביו דתנינן תמן שלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר מאי כדון רבנן דאית לון כלי שרת צריכה לון לימין ר"ש דלית ליה כלי שרת לא צריכה ליה לימין א"ר מנא ותמיה אנא היך רבנן מדמין תרומת הדשן להקטרה ולא דמיא אלא לקמיצה שזו בהרמה וזו בהרמה (ויקרא ו) והרים ואין והרים אלא

דף ט,ב פרק ב הלכה א גמרא  בששייר (ויקרא ו) אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית היה בכולו כזית ליטול מקצתו אין את יכול שאין בו כזית ליטול את כולו אין את יכול שאין כאן שייור והרים אשר תאכל האש יכול עצים ת"ל (שם) עולה אי עולה יכול איברי עולה ת"ל (שם) אשר תאכל האש הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד מצוה להקדים אש לעצים שנא' (ויקרא א) וערכו עצים על האש קידם עצים לאש סידר עד שלא תרם משחיל ותורם מפרק ותורם ר' יעקב בר אחא אמר חילפיי שאל קומץ שנתנו על גבי מערכת לילה מה הן ר' ירמיה אמר חילפיי שאל אימרין שנתנן על גבי מערכת לילה מה הן ולא מתני' היא אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד מתני' למצוה מה צריכה ליה לעיכוב ציץ מהו שירצה על טומאת ידים ידים מהו שיפסלו משם יוצא ולאו מתני' היא קידש ידיו ורגליו וניטמו מטבילן והן טהורות יצא לא נפסלו משם יוצא ואתיא כמאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים מה צריכה ליה ברם הכא כמאן דאמר לינה פוסלת בידים ידים מהו שיפסלו משם מחוסר זמן ולאו מתני' היא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר אמר רבי יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים ר' חייה בר יוסף אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו חברייא בשם רבי יוחנן

דף י,א פרק ב הלכה א גמרא  משהוא מגביהו הוא משקיעו מתני' פליגא על רבי חייה בר יוסף קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי.  רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי חייא בר יוסף פתרי מתני' קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי אלעזר בר' שמעון אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי יוחנן פתר מתני' קידש ידיו ורגליו ביום צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין בתחילת עבודות בין בשירי עבודות חילפיי אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור מתני' פליגא על רבי חילפיי קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי רבי לעזר בי ר"ש אומר אפילו עוסק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת תלמידוי דרבי יוחנן בשם חילפיי הכיני קידש ידיו ורגליו כו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת ובלבד מיום ללילה מה בין בתוך ארבע אמות לכבש בתוך ארבע אמות למזבח מן מה דתנינן מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש הדא אמרה בתוך ארבע אמות למזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון בפירוש תני לה רבי חייה כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות למזבח זכה מהו הצביעו הוציאו אצבע הוציאו אחת מונין לו שתים מונין לו שלש אין מונין לו מהו אין מונין כל עיקר אין מונין לו את היתירה ארבע הממונה מכה אותו בפקיע ובטל הפייס:  אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין:  אין אומר ממי במקדש אלא הממונה היה

דף י,ב פרק ב הלכה א גמרא  מגביה מצנפתו של אחד מהן והן יודעין שממנו היה הפייס מתחיל וחש לומר שמא לאוהבו או לקרובו כמין קובליים היו עושין כיצד היה הפייס מהלך לימין לשמאל א"ר בון בר חייה מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה הדא אמרה לימין הפייס מהלך תלמידוי דר' יונה בשם ר' חילפיי הכיני לשמאל הפייס מהלך הזוכה זכה לימין מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס שני פעמים מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם אחת בלבד מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות של מזבח נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו עמד לו ר' צדוק על מעלת האולם אמר להן שמעוני אחי בית ישראל כתיב (דברים טז) כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך אנו מאיכן לנו למוד מן ההיכל מן העזרות שרון כל עמא בכיין עד דאינון עסיקין בבכייה נכנס אביו של אותו התינוק אמר להן אני כפרתכם אדיין התינוק מפרפר ולא ניטמאת הסכין מלמד שהיתה טומאה קשה להן משפיכות דמים לגנאי א"ר יוחנן כדי לעשות פומפי לדבר תמן תנינן הניח הכוז על מעלה שנייה ויצא ונטל את הכוז ממעלה שנייה ויצא א"ר יוחנן ולמה היה נכנס לקטרת שני פעמים אלא כדי לעשות פומפי לדבר רשב"ל אמר דבר תורה הוא (שמות ל) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה מה עבר לה ר' יוחנן עובד להטיב ומקטיר:

דף י,ב פרק ב הלכה ב משנה  הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות והקרביים והסולת והחביתים והיין וי"ג כהנים זוכין בו אמר בן עזאי לפני ר' עקיבה משם ר' יהושע כדרך הילוכו היה קרב:

דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא  מניין לדישון המזבח הפנימי ר' פדת בשם ר' לעזר (ויקרא א) והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן אינו צריך אם לקבע לו מקום כבר כתיב אצל המזבח אם ללמדך שינתן במזרחו של כבש כבר כתיב קדמה אף הוא דרש אצל המזבח אצל המזבח מה כאן מזרחו של כבש אף כאן מזרחו של כבש מניין שהוא אסור בהנייה ר' לא בשם ר' לעזר אלא מקום טהור שיהא מקומו טהור.  ר' זעירה בשם ר' לעזר לא אמר כן אלא מניין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנייה ת"ל אל מקום הדשן שוהא מקומו לעולם מניין לדישון מזבח הפנימי והזה עליו והקטיר מה הזייה בגופו אף הקטרה בגופו מניין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה קל וחומר אם מזבח החיצון אסור בהנייה הפנימי לא כל שכן ר' זעירה בשם ר' חנינה קטרת שכבת הוממה אפילו בקרטין שאין כתיב אוכלו אלא על מזבח החיצון פתילה שכבת צריכה דישון מה מיד תלמידוי דר' חייה בר לולייני אמר מעתה צריך שיהא מיצן שמן מהו שיהא

דף יא,ב פרק ב הלכה ב גמרא  צריך דישון מילתיה דר' שמואל בר רב יצחק אמר שמן צריך דישון ר' שמואל בר רב יצחק בעי מעתה בא' בתקופת טבת מחצי לוג לכל נר באחד בתקופת תמוז מחצי לוג לכל נר א"ר יוסה אין מן הדא לית שמע מינה כלום דתנינן תמן בן בבי על הפקיע שהיה מזייג את הפתילות הכא את אמר מיטב ואח"כ מקטיר והכא את אמר מקטיר ואח"כ מיטב א"ר יוחנן

דף יב,א פרק ב הלכה ב גמרא  תמיד דר"ש איש המצפה היא א"ר יעקב בר אחא ולא כולה אלא מילין צריכין לרבנן ר' חזקיה ר' אחא בשם רבי אבהו מדות דר"א בן יעקב היא א"ר יוסי בי ר' בון ולא כולה אלא מילין דצריכין לרבנן מה טעמא דר"ש איש המצפה (שמות ל) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ר' אחא ר' חיננא בשם ר"ש בר ר' טעמון דרבנן (שמות כז) מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערוך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר שלא יהא שם אלא הטבת נרות בלבד א"ר יוחנן לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים אלא אמרו מי שזכה בשחרית יזכה בין הערבים והא תני כפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזכה זכה לעצמו ר' חזקיה בשם רבי בון בר כהנא תיפתר שהיתה השבת אחד משמר הבא ואחד משמר היוצא א"ר יוחנן לא גזרו על שני גיזירין בשחרית א"ר יוסה מתניתין אמרה כן בכל יום איל קרב בין הערבים באחד עשר ולא אמר בשחרית כלום רבי שמי בעי ולמה לא גזרו על שני גזירין בשחרית א"ר מנא ולא שמיע ר' שמי דמר ר' יוחנן לא גזרו על שני גזירין בשחרית.  וא"ר יוסי מתני' אמרה כן וחזר ואמר אין דו שמיע אלא כאינש דשמע מילא ומקשי עלה ר' שמי בעי למה גזרו על שני גזירין בין הערבים ולא גזרו על ב' גזירין בשחרית י"ג זכין בו ותני עלה פעמים בארבעה עשר פעמים בט"ו פעמים בט"ז לא פחות ולא יתר כדרכו בתשעה ובחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה בין הערבים באחד עשר שנים בידם שנים גזירי עצים ובשבת באחד עשר שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הרי ארבעה עשר ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים הרי ששה עשר (ויקרא ו) תביאנה לפני המוספין וכשהוא אומר

דף יב,ב פרק ב הלכה ב גמרא  תקריב אף לאחר הנסכים אית תניי תני קודם לנסכים מ"ד קודם לנסכים קודם לנסכי יין מ"ד לאחר נסכים לאחר נסכי סלת סלת קודמת לחביתין אע"פ שזה לאישים וזה לאישים זה קרבן יחיד וזה קרבן צבור חביתין קודמין לבזיכין אף על פי שזה קרבן יחיד וזה קרבן צבור זה תדיר וזה אינו תדיר חביתין קודמין ליין שזה לאישים וזה לספלים בזיכין ויין מי קודם ולא מתניתא היא לבונה ליין כאן לקרבן יחיד כאן לקרבן צבור כיני מתני' הראש והרגל החזה והגרה ושתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל א"ר יוחנן טעמא דבן עזאי (שמות כט) והקטרת את כל האיל המזבחה כדי שיהא נראה כמהלך ע"ג המזבח הראש והרגל ואת אמר הכין א"ר מנא פשט ראשה עקר רגלה:

דף יב,ב פרק ב הלכה ג משנה  הפייס השלישי חדשים לקטורת בואו והפיסו רביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח:

דף יב,ב פרק ב הלכה ג גמרא  א"ר חנינה מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה א"ר יוסה מתני' אמרה כן חדשים לקטרת בואו והפיסו א"ר חנינה וכן למחתה א"ר יוסה מתניתה אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה.  נמצאתה אומר שני כהנים היו מתברכין בכל פעם רב אמר (דברים לג) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניחה לקיים מה שנא' ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה:

דף יב,ב פרק ב הלכה ד משנה  תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יתר כיצד עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה בין הערבים באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי עצים בשבת באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים איל קרב באחד עשר

דף יג,א פרק ב הלכה ד משנה  הבשר בחמשה הקרביים והסולת והיין שנים שנים.  פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגלים הראש באחד והרגל בשנים העוקץ והרגלים העוקץ בשנים והרגלים בשנים החזה והגרה החזה באחד והגרה בג' שתי ידות בשנים ושתי דפנות בשנים הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה בד"א בקרבנות צבור אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו שוה:

דף יג,א פרק ב הלכה ד גמרא  (ויקרא א) וערכו יכול מאה יכול מאתים א"ר עקיבה כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט תפשתה המרובה לא תפשת תפשת את הממועט תפשת.  תני ר' יהודה בן בתירה אומר שתי מדות אחת כלה ואחת שאינה כלה הכל מודין במידה כלה ואין מודין במידה שאינה כלה א"ר נחמיה וכי מה מודין במידה שאינה כלה א"ר נחמיה וכי מה בא הכתוב לפתוח או לנעול לא בא לנעול אלא לפתוח אם אומר (ויקרא טז) ימים עשרה אינן אלא מאה אלא מאתים אלא אלף אלא ריבוא וכשאתה אומר ימים שנים פתחת ר' מנא אמר משום רבי יודה ימים שנים יכול ימים הרבה אם מרובין הן והלא כבר נאמר רבים הא לא דיבר אלא בימים מועטים וכמה הן הוי אומר שנים רבים ג' יכול רבים עשרה אמר ימים ואמר רבים מה ימים מיעוט ימים שנים אף רבים מיעוט רבים ג' יכול שנים וג' הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הרבים הללו יהו מרובין על שנים וכמה הן הוי אומר ג' וערכו בני אהרן יכול מאה ת"ל וערך הכהן אותם אי וערך הכהן אותם יכול יהא כהן אחד עורך את כל האיברים ת"ל וערכו הא כיצד כהן אחד עורך שני איברים וכמה הן איברים עשרה ואחד בקרבים נמצא הטלה עולה בששה דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מלמד שהטלה עולה בששה הכהנים לרבות הקרחים דברי ר' יודה והלא בבן הבקר הכתוב מדבר מה ת"ל בתמיד של שחר הכתוב מדבר שמעון בר בא ר' יוחנן בשם ר' ינאי נאמר כאן עריכה

דף יג,ב פרק ב הלכה ד גמרא  ונאמר להלן וערך הכהן אותם מה עריכה שנאמר להלן בתמיד של שחר הכתוב מדבר אף עריכה שנאמר כאן בתמיד של שחר הכתוב מדבר עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר אינו צריך ממשמע שנאמר וערכו אין אנו יודעין שהן שנים ואת דרש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים ותני כן אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד יכולין הם ג' להעלותו ולמה איל קרב בי"א אלא כדי לעשות פומפי רבנן דקיסרין אמרי מפני מה פר קרב בכ"ד כדי לעשות פומפי לדבר על שם בבית אלהים נהלך ברגש ואת דרש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה:

 

מסכת יומא פרק ג

דף יג,ב פרק ג הלכה א משנה  אמר להן הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר בורקי מתיה בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הין:

דף יג,ב פרק ג הלכה א גמרא  מהו בורקי ברקת תמן אמרין ברוק ברוק' אנהר מנהרא ועד אחד נאמן שנייא היא הכא שאין את יכול לעמוד עליו וחש לומר עד דו עליל ונפק היא מנהרא חכימא היא מילתא אמר עד אחד נולד איש פלוני בשבת מלין אותו על פיו חשיכה מוצאי שבת מטלטלין אותו על פיו ר' אימי מטלטל על פום מלויתא ר' מתניה מטלטל על פום איבריתא דזהרא ר' אמי מטלטל על פום נשייא דאמרן שמשא הוות על סוסיתה ולמה עד שהוא בחברון והוא אומר הין בא להזכיר זכות אבות:

דף יד,א פרק ג הלכה ב משנה  ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהיא המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה והורידו הכהן לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המיסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים:

דף יד,א פרק ג הלכה ב גמרא  מאור הלבנה מתמר ועלה מאור החמה פוסה על פני כל המזרח עד כדון דהוה סיפיה דירחא הוה רישא וא"ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מיל ומשיאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל ומנין שמאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מילין שנא' (בראשית יט) וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר מן סדום לזוער ארבעה מילין יתיר הוון א"ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהן את הדרך ומנין משיאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל כמו וכמו מילה דמיא לחבירתה.  א"ר יוסי בי רבי בון הדא אילתא דשחרא מ"ד כוכבתא היא טעי זימנין דהיא מקדמה וזימנין דהיא מאחרה מאי כדון כמין תרין דקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין דלמא ר' חייא רובה ור"ש בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא ראו אילת השחר שבקע אורה א"ר חייא רובה לר"ש בן חלפתא בר ר' כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר מאי טעמא (מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי כך בתחילה (אסתר ב) ומרדכי יושב שער המלך ואח"כ וישב מרדכי אל שער המלך ואח"כ (אסתר ו) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו' ואחר כך (שם) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה.  תני כהן שיצא לדבר עם חבירו אם להפליג טעון טבילה אם לשעה טעון קדוש ידים ורגלים וסמיכה לא שעה קלה היא שנייא היא סמיכה שעשו אותה כהפלג תני ישן טעון טבילה נתנמנם טעון קידוש ידים ורגלים וישן טעון טבילה לא כן תני ר' חייה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וא"ר אמי בשם רשב"ל אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה תיפתר שסמך עצמו לכותל וישן לו והא כתיב (שמואל ב ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' א"ר אייבי בר נגרי יישב עצמו בתפילה:

דף יד,ב פרק ג הלכה ג משנה  אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום וכלם בקודש בית הפרוה חוץ מזו בלבד:

דף יד,ב פרק ג הלכה ג גמרא  כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל לא סוף דבר לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו אמר להם מה אם בשעה שהוא נכנס מקודש לקודש טעון טבילה מחול לקודש כל שכן לא צורכה דלא מקודש לקדוש לא יהא טעון טבילה מחול לקדש יהא טעון טבילה א"ר שמי וכיני מה אם מקודש לקודש שאינו ענוש כרת טעון טבילה מחול לקדוש שהוא ענוש כרת לא כל שכן יהא טעון טבילה ואפילו מקודש לקודש יהא ענוש כרת כיי דתנינן תמן השתחוה או ששהא כדי השתחויה עד כמה היא שיעור השתחויה ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי עד כדי (דברי הימים ב ז) ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו ר' אבהו מוסף עד והודו לה' כי טוב ר' מנא מוסיף עד כי לעולם חסדו תני א"ר יהודה כל עצמן לא התקינו טבילה זו

דף טו,א פרק ג הלכה ג גמרא  אלא מפני טבילת סרק שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שיש בידו וחוזר ובא לו.  תמן תנינן המשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ר' יודה פוטר מה חלוק ר' יודה על טבילת סרך או משם אפי' טובל מהו מועיל מה נפק מינה ראה קרי אין תימר חלוק ר' יודה על טבילת סרך דבר תורה הוא אין תימר אפי' טובל מהו מועיל מועיל הוא שהוא טובל כהדא דתני א"ר יהודה כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שבידו וחוזר ובא לו הדא אמרה לא חלק ר' יודה על טבילת סרך אלא משם אפילו טובל מה הוא מועיל:

דף טו,א פרק ג הלכה ד משנה  פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו.  הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל את דמו וזרקו נכנס להקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות להקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתין ואת היין:

דף טו,א פרק ג הלכה ד גמרא  ר' לעזר בשם ר' הושעיה עד שישחוט בו שנים או רוב שנים א"ר יוסה מתני' אמרה כן הביאו לו את התמיד קרצו כתיב (ירמיהו מו) קרץ מצפון בא בא ר' חנינה ור' יהושע בן לוי חד אמר

דף טו,ב פרק ג הלכה ד גמרא  נכוסה וחורנה אמר נסוחה מ"ד נכוסה מן הדא הביאו לו את התמיד קרצו מ"ד נסוחה מגליינא (איוב לג) מחמר קרצתי גם אני:

דף טו,ב פרק ג הלכה ה משנה  קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן:

דף טו,ב פרק ג הלכה ה גמרא  כתיב בתמיד (שמות כט) בבקר וכתיב בעצים (ויקרא ו) בבקר יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד.  מעתה אפי' לדמו.  א"ר הילא תעשה הקדים בו מעשה כתיב בבקר בתמיד וכתיב בקטורת (שמות ל) בבקר בבקר יקדים דבר שנא' בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר מה נן קיימין אם לאיברין והלא כעצים הן אלא כי נן קיימין אפילו לדמו.  כתיב בעצים בבקר בבקר וכתיב בקטורת בבקר בבקר ואיני יודע איזה מהן יקדים מי מכשיר את מי עצים מכשירין את הקטורת אף הם יקדמו את הקטורת איתא חמי עצים קודמין את הדם והדם קודם לקטורת ותימר הכין א"ר הילא לא על שלא זכיתי בו מן הדין שהעצים מכשירין את הקטורת ואצרכת הדא מתניתין הוון בעיי מימר מי מכשיר את הקטורת גחלים אמר רבי אלעזר מעלה עשן נאמר בתמיד בין הערבים ונאמר בקטורת בין הערבים סמך לנרות ונאמר בנרות מערב ועד בוקר יואחר דבר שנאמר בו בין הערבים סמך לנרות לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים מעתה אפילו לנסכין אמר רבי הילא

דף טז,א פרק ג הלכה ה גמרא  תעשה איחר בו מעשה ר' בון בר חייה בעא קומי ר' הילא הכא את אמר תעשה הקדים בו מעשה וכא את אמר תעשה איחר בו מעשה א"ר הילא כל מדרש ומדרש בעניינו תמיד של שחר בכלל מאוחר היה מה ת"ל תעשה הקדים בו מעשה תמיד של בין הערבים בכלל מוקדם היה מה ת"ל תעשה איחר בו מעשה והוה ר' זעירה מקלס ליה וצווח ליה בניה דאוריתא.  תני א"ר יהודה עששות של ברזל היו מתריחין אותן מעיוה"כ ומטילין לתוך הצונין כדי שתפיג צינתן ולא נמצא כמכבה ביוה"כ אלא מסביר סבר ר' יודה שאין אבות מלאכות ביום הכיפורים אלא ר' יודה ור"ש אמרו דבר אחד לא כן סבר מימר ר' יוסי ור"ש שניהם אמרו דבר אחד לא כן סבר מימר ר' יוסי ור"ש שניהם אמרו דבר אחד נימר רבי יוסי ור' יודה ור"ש שלשתן אמרו דבר אחד אלא מיסבור סבר ר' יודה שאין תולדת האש כאש אלא כיני ר' יודה סבר מימר שאין תולדת אש כאש ורבנן סברין מימר תולדת אש כאש ויחם לו חמין ר' יהושע בר אביין ר' סימון בשם ר' אנייני בן סוסיי טעם דהדין תנייא שלא יהו אומר ראינו כהן גדול טובל במים שאובין ביום הכיפורים:

דף טז,א פרק ג הלכה ו משנה  הביאוהו לבית הפרוה ובקודש היתה פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו ופשט ר"מ אומר פשט קידש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה ובין הערבים הינדיון של שמונה מאות זוז דברי ר"מ וחכ"א בשחר היה לבוש פילוסים של י"ח מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה אלו נוטל מן ההקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו:

דף טז,ב פרק ג הלכה ו גמרא  מה טעמא דרבי מאיר (ויקרא טז) פשט וקידש ורחץ וקידש מה טעם דרבנן ופשט ולבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה מקדש אף פשיטה מקדש א"ר מנא קומי ר' יודן על דעתיה דר"מ רחיצה חוצצת א"ל מסבור את סבור על דר"מ ופשט וקידש ורחץ וקידש אינה כן אלא ופשט וקידש ורחץ ולבש וקידש שמואל אמר אחת פשוט ואחת לבוש שתיהן לבא בר קפרא אמר אחת לבא ואחת לשעבר שתיהן לבוש א"ר יוחנן הכל מודין בקידוש הראשון שהוא לבא א"ר יוחנן הכל מודין בקידוש הראשון שהוא מעכב מה טעם (שם) חקת עולם לדרתיכם א"ר יוחנן הכל מודין בקידוש האחרון שהוא לשעבר א"ר יוסה מתניתא אמרה כן הביאו לו בגדי עצמו ולבש ויש אדם מקדש ידיו ורגליו ללבוש בגדי חול ר' יוחנן אמר ולבשם לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים מעכב ודכוותה לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים מעכב כדי שיהו כפולים וקיימינה דלא כר' יוסה ר' שמואל בר רב יצחק לא נחת לבית וועדא קם עם רבי זעירא א"ל מה חדתין הוה לכון בבי מדרשא יומא דין א"ר בד שיהו כפולים וקיימינה דלא כר' יוסי דתני (שמות כח) ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד ר' יוסי אומר אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד מאי טעמא דרבנן ולבני אהרן תעשה כתנות מ"ט דרבי יוסי למאה בני אהרן תעשה כתונת

דף יז,א פרק ג הלכה ו גמרא  בד שיהו חדשים אם אומר את שלא ילבש שחקים והא תני ולבשם אפילו שחקים רבי חנניה בשם ר' יסא במחלוקת עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר א"ר יוסה הוינן סברין מימר מה פליגין להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו בגדי קדש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו וא"ר חנינה בשם רבי יסא במחלוקת הוא הדא אמרה אף לגבוה פליגין דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה אסור להשתמש בו הדיוט והא תני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט רבי חנניא בשם ר' יסא כמחלוקת דתני העושה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה משנשתמש בו הדיוט אסור להשתמש בו גבוה והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה ר' חונה בשם רבנן דתמן תיפתר שבא מתרומת הלישכה ולית שמע מינה כלום כלי שרת מאימתי הן קדושין מיד או בשעת התשמיש אין תימר מיד ניחא אין תימר בשעת התשמיש כאחת הן קדושין ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין בכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך

דף יז,ב פרק ג הלכה ו גמרא  של שלמה לא היה שם של משה כאחת הן קדושין ומתקדשין ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם לא היה שם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין אבנים שחצבן לשם מת אסורים בהנייה לשם חי ולשם מת מותרין בהנייה הזורק כלי לפני מיטתו של מת לתוך ארבע אמות אסור בהנייה כל חוץ לד' אמות מותר בהנייה נמצאת אומר חמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום מנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה וטבילה ת"ל (ויקרא טז) ופשט ורחץ ולבש א"ר אלעזר בר"ש ודין הוא מה אם במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש ידים ורגלים כאן שהוא טעון טבילה לא כל שכן יהא טעון קידוש ידים ורגלים טול לך מה שהבאתה אי מה להלן אחת כל היום אף כאחת אחת כל היום ת"ל (שם) ופשט את בגדי הבד שאין ת"ל אשר לבש וכי עלתה על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש א"כ למה נאמר אשר לבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים א"ר מנא לא מסתברא אלא חילופין הקיש לבישה לפשיטה מה פשיטה בקידוש ידים ורגלים אף לבישה בקידוש ידים ורגלים ואין שני של פילוסין יפה מן הראשון של הנדוין משם מילה דשמעה פרוטי תמן תנינן הראשון שבראשון אין למעלה הימנו השני שבראשון והראשון שבשני שוין ואין שני שבראשון יפה מן הראשון שבשני משם מילה דשמעה פרוטי מאי כדון רבי נחמן בשם רבי מנא בשחר כתיב בד בד ארבעה פעמים ובמנחה כתיב בד:  מעשה בי רבי ישמעאל בן פיאבי שלבש כתנות במאה מנה ועלה והקריב על גבי המזבח מעשה ברבי אליעזר בן חרסום שלבש כתנות בשתי ריבוא ועלה והקריב ע"ג המזבח והורידו אותו אחיו הכהנים שהיה נראה מתוכה ערום מה עשה מילא אותה מים וסבב את המזבח שבע פעמים:

דף יח,א פרק ג הלכה ז משנה  בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב סמך שתי ידיו עליו ונתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות לפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

דף יח,א פרק ג הלכה ז גמרא  אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים מקירו של מזבח צפוני ועד כותל העזרה צפוני עד כנגד כל המזבח ישנן כשלשים ושתים אמה דברי רבי ר"א בי ר"ש אומר מכנגד בית החילפות כד כנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה המזרחי רבי מוסיף מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי א"ר יוחנן לא מצאנו שחיטה כשירה בזר רב מפקד לתלמידוי בכל אתר הוון תניי שוחט חוץ מפרה הוון תני זורק וא"ר יוחנן לא מצאנו שחיטה פסולה בזר התיב ר' חייה בר בא והא כתיב (במדבר יח) ושחט והזה מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש א"ל הרי הזייה מיימיה הרי היא כשירה בזר ופסולה באשה א"ל תמן לית כתב כהן וליידא מילתא כתב איש להכשיר את הזר היא איש היא אשה ברם הכא כתיב כהן היא זר היא אשה אין תימר שהיא כשירה בזר תיכשר באשה ר' ישמעאל בר רב יצחק רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוחי פר של יום הכיפורים צריך כהן ולמה לא אמר ושעיר דו קרייא ושחט והביא מה הבאה בכהן אף שחיטה בכהן ר' יעקב בר אחא ר' יסא ר' יוחנן בשם רשב"י פר ושעיר של יום הכיפורים צריכין כהן א"ר חגייא בראשונה הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר

דף יח,ב פרק ג הלכה ז גמרא  אנא בשם תני כיצד מתוודה עויתי פשעתי חטאתי ואומר (שמות לג) נושא עון ופשע וחטאה ואומר (ויקרא טז) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל דברי ר"מ וחכ"א עונות אילו הזדונות פשעיהם אילו המרדים חטאתם אילו השגגות מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים הוא חוזר ומתודה על השגגות אלא כך היה מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (שם) כי ביום הזה וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכן מצינו דרך כל המתודים דוד אמר (תהילים קו) חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו אף הוא כך היה מתודה חטאתי עויתי פשעתי לפניך מהו שמשה אמר נושא עון ופשע וחטאה ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו' אלא מכיון שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים כאילו הן שגגות לפניו.  עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכפורים ששה בפר וג' בשעיר ואחד בגורלות הקרובים היו נופלין על פניהן הרחוקים היו אומרים בשכמל"ו אלו ואלו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהן (שמות ג) זה שמי לעולם זה שמי לעלם.  בראשונה היה אומרו בקול גבוה משרבו הפרוצין היה אומרו בקול נמוך א"ר טרפון עומד הייתי בין אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו מבליעו בנעימת הכהנים.  בראשונה הוא נמסר לכל אדם משרבו הפרוצים לא היה נמסר אלא לכשירים.  שמואל הוה עבר שמע פרסייא מקלל לבריה ביה ומית אמר אזל גוברא ומאן דשמע שמע ר' איניוני בר סוסיי סלק גבי ר' חנינה לציפורין אמר איתא ואנא מסר יתיה לך עאל ליה בריה תחותי ערסא עטש ושמע קליה אמר מה אתון נהיגין גביכון ברמיו אזל לא לך ולא ליה חד אסי בציפורין אמר לרבי פינחס בר חמא איתא ואנא מסר ליה לך א"ל לית אנא יכיל אמר למה א"ל דאנא אכיל מעשר ומאן דרגיל ליה לא יכיל מיכול מבר נש כלום:

דף יח,ב פרק ג הלכה ח משנה  בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב והיו מזכירין אותו לשבח בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו בו אלא שנים.  אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה.  מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב.  הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל.  אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה.  ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח:

דף יח,ב פרק ג הלכה ח גמרא  אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים מקירו של מזבח צפוני גר"ש בהלכתא עילית' עד מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי חמשה דברים היה הסגן משמש

דף יט,א פרק ג הלכה ח גמרא  הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך סגן מימינו וראש בית אב משמאלו הניף הסגן בסוגרין אחז הסגן בימינו והעלהו לא היה כה"ג מתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סגן:  וקלפי היה שם ובה ב' גורלות ושל אשכרוע היו:  מהו אשכרוע פסקינן רבי שמואל אחוי דרב בעי אבדו מהו לעשות תחתיהן של זהב ייבא כהדא שמעלין בקודש ולא מורידין ויעשו דדין זה על גבי זה א"ר יונה כיום מרובה של תמיד העליון משם כלי פחות ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי א"ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא הים בית טבילה לכהנים הוא (דברי הימים ב ד) והים לרחצה לכהנים בו ולא כלי הוא אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פחותים כרמונים כתיב (עזרא א) ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים ר' שמואל בר נחמן אמר מקום שאוגרין בו דמו של טלה אגרטלי כסף אלף ר"ש בן לקיש אמר מקום שאוגרין דמו של פר מחלפים תשעה ועשרים אמר רבי סימון אלו הסכינין כיי דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החליפות ששם היו גונזין את הסכינין:  הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל:  תרין אמורין חד אמר מנרתא וחרנא אמר קונביתא תרגם עקילס לקבל נברשתא לקבל למפרס:  אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה:  שבשעה שהיתה החמה זורחת היו הניצוצות מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה.  ומה היה כתוב עליה ר"ש בן לקיש בשם ר' ינאי אל"ף בי"ת היה כתוב עליה והא תני ככתב שכאן כן כתב שכאן לא מעובה ולא מידק אלא בינוני פתר לה כאל"ף שכאן כן אל"ף שכאן כבי"ת שכאן כן בי"ת שכאן.  תני רבי הושעיה כל פרשת סוטה היה כתוב עליה שממנה היה קורא ומתרגם כל דקדוקי הפרשה:  ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח:  תני מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד

דף יט,ב פרק ג הלכה ח גמרא  וגייפו אמר להן אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו והיה בוכה ומתאבל ובא עד שהגיע ללמינה של יפו כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה כיי דתנינן תמן כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב תני בשם ר' אליעזר נחושתן היה מצהיב ויותר יפה משל זהב:

דף יט,ב פרק ג הלכה ט משנה  ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בו קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר (משלי י) זכר צדיק לברכה ועל אילו נאמר (שם) ושם רשעים ירקב:

דף יט,ב פרק ג הלכה ט גמרא  בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין.  בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מעפשת ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מעפשת וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא (משלי טז) כל פעל ה' למענהו שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע ר' יהודה אומר עשרים וארבע היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים והיו עושין כן לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין של בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת ושל אלו היתה פוסה מיד וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנא' (ישעיהו מג) כל הנקרא בשמי וגו' שלחו אחריהן ולא רצו לבוא כו' עד לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצאה אשה של אחד מהן מבושמת מעולם ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה שלא תתבשם א"ר יוסי מצאתי תינוק אחד מבית אבטינס אמרתי לו בני מאי זו משפחה אתה אמר לי ממשפחת פלוני אמרתי לו בני אבותיך לפני שנתכוונו לרבות כבודם ולמעט כבוד שמים לפיכך נתמעט כבודם וכבוד שמים נתרבה א"ר עקיבה שח לי שמעון בן לגס מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד של בית אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על כבוד בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא הרי מעלה עשן לנגדי נומיתי לו בני תראה לו אמר לי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה א"ר יוחנן בן נורי פגעו בי זקן אחד משל בית אבטינס אמר לי רבי לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו ועכשיו שאינן נאמנין הילך את המגילה ותזהר בה וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר"ע זלגו דמעיו ואמר מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי וכולהן מצאו מתלא לדבריהן חוץ מבן קמצר כיי דתנינן תמן אלו הן הממונין שהיו במקדש ר' חזקיה אמר ר' סימון ורבנן חד אמר כשירי כל דור ודור בא למנות וחרנה אמר מי שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו מ"ד כשירי כל דור ודור בא למנות על כולם הוא אומר זכר צדיק לברכה מ"ד שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו על כולם הוא אומר ושם רשעים ירקב על מי נאמר זכר צדיק לברכה על בן קטין וחביריו ועל כולן היה בן זומא אומר משלך יתנו לך ובשמך קורין אותך ובשבחך מושיבין אותך

דף כ,א פרק ג הלכה ט גמרא  ואין שכחה לפני המקום ואין אדם נוגע במוכן לך:

 

מסכת יומא פרק ד

דף כ,א פרק ד הלכה א משנה  טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה את ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה את שמאלך נתנם על שני שעירים ואומר לה' חטאת ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

דף כ,א פרק ד הלכה א גמרא  לא סוף דבר קלפי אלא אפילו קלתות ולמה אמרו קלפי כדי לעשות פומבי לדבר ויביא שני חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל ת"ל (ויקרא טז) גורל אחד לה' שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא של עזאזל ויביא שני צרורות א' שחור וא' לבן ויתן עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל ת"ל גורל א' לה' שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא לעזאזל ויכתוב עליהם ויאמר זה לה' וזה לעזאזל ת"ל גורל א' לה' שיהא מוכיח על עצמו שהוא לה' לעולם וגורל אחד לעזאזל שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם הדא אמרה חקוקים היו ותני כן בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל א' שהגורלות נתונין בתוכה ואחת ששמות השבטים בתוכה ושני פירחי כהונה עומדים מה שזה מעלה וזה מעלה זכה.  בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל בגורלות באורים ותומים ובכטפים הדא הוא דכתיב (יהושוע יח) וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה גורל אלו הגורלות לפני ה' אלו אורים ותומים (במדבר כו) בין רב למעט אלו הכספים א"ר אבין אילמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם.  ותני כן ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה חן מקום בעיני יושביו חן מקח בעיני לוקחיו ר' אבא בריה דר' פפי רבי יהושע דסיכנין בשם לוי אף לעתיד לבא הקב"ה עושה כן הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל) ונתתי לכם לב חדש וגו' ונתתי לכם לבש בשר וגומר שהוא בושר בחלקו של חבירו.  נגע בהן כשהן למטה ונתערבו

דף כ,ב פרק ד הלכה א גמרא  אין השעירים כמצותן ומשהעלה אותן נגע בהן ונתערבו השעירים כמצותן ובעלייתו נגע בהן ונתערבו אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל ימיני קדש אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל שמאלי קדש ואפילו אם אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל שמאלי קדש אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל ימיני קדש אבל אם אמר בין של שם יעלה בימיני בין של שם יעלה בשמאלי לא יקדש אלא זה שעל ימיני לא יקדש אלא זה שעל שמאלי לא קדש מפני מה קובען בפה אמרה התורה גורלות גורלות של כל דבר יכול יתן שני גורלות על זה ושני גורלות על זה ת"ל גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה ת"ל גורל ולא דא קדמייתא.  כיני יכול משהוא נותן של שם על של שם ושל עזאזל על שם עזאזל יחזור ויחליף ת"ל גורל א' לה' אין כאן לשם אלא א' וגורל א' לעזאזל ואין כאן לעזאזל אלא אחד ציץ היה כתוב עליו קדש לה' קודש מלמטן ושם מלמעלן כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו ודכוותה אחד מלמטן ושם מלמעלן א"ר אלעזר בי רבי יוסי אני ראיתיו ברומי ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת קודש לה' ונתן אהרן אם נתן זר כשר ודכוותה אם העלה זר פסול קל וחומר מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן אם נתן זר כשר העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן לא צורכה דלא נתינה שהיא מעכבת אם נתן זר כשר העלייה שאינה מעכבת אם העלה זר פסול

דף כא,א פרק ד הלכה א גמרא  ואמר ר' יצחק בר חקולא בשם רבי ינאי העלייה מתוך קילפי מעכבת אין נתינה מעכבת אמר רבי יוחנן קובען אפילו בפה סברין מימר אפילו אחד היום ואחד למחר על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא על דעתיה דר' ינאי לאי זה דבר נאמר גורלות למצוה מתניתא פליגא על רבי יוחנן הגורל עושה חטאת ואין השם עושהו חטאת פתר לה במצליח בגורל מתניתא פליגא על רבי ינאי לא הגריל ולא נתוודה כשר אלא שחיסר מצוה אחת לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן ואיתא כיי דמר רבי יוחנן קובען אפילו בפה סברין מימר אפי' אחד היום ואחד למחר על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא על דעתיה דרבי ינאי לאי זה דבר נאמר גורלות וחש לומר שמא יעלה לשם פתר לה ברוצה להגריל.  שני שעירי יה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב שקרב השעיר הנעשה בפנים מ"ד פטור בשלא קרב

דף כא,ב פרק ד הלכה א גמרא  השעיר הנעשה בחוץ א"ר יוסה רב חסדא בעי מדמתה לפסח ולא דמיא א"ר מנא בר תנחום רבי לעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה מאי כדון מ"ד חייב סברין מימר הגרלה מעכבת מאן דאמר פטור סברין מימר אין הגרלה מעכבת כלום יש כאן לשם אלא אחד א"ר שמואל אחוי דר' ברכיה או זה או זה משהגריל חייב על של שם ופטור על שם עזאזל א"ר בא והוא שנתן מתנת הפר אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור ששחיטתו של שעיר מעכבת מתן דמו של פר רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב א"ל נישמעינה מן הדא פר מעכב את השעיר השעיר מעכבת את הפר הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל חייב אין תימר פטור ניתני אין השעיר מעכב את הפר א"ר שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכבת את הפר במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים:

דף כב,א פרק ד הלכה ב משנה  קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח העמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו עליו ונתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך אנא השם כפר נא לעונות וגו':

דף כב,א פרק ד הלכה ב גמרא  ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ג' לשונות הן של שעיר בסלע ושל מצורע בשקל ושל פרה בב' סלעים א"ר בא בר זבדא בשם ר"ש בן חלפתא של פרה בב' סלעים ומחצה אית דמפקין לישנא בי' זוזין:

דף כב,א פרק ד הלכה ג משנה  שחטו וקיבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחתה מן המעוכלות הפנימיות וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:

דף כב,א פרק ד הלכה ג גמרא  כיני מתניתא על הרובד הרביעי שבעזרה תני שחט בחוץ חייב חפן בפנים פטור חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתייה פסולה היא והוא צריך לחות כתחילה פסק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם להביא פר אחר ולהיכנס בדמו אין את יכול שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה והוא צריך לחות כתחילה אין את יכול שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והיא חתייה כשירה והוא עובר משם הכנסה יתירה ובטלו העבודות אשכחת אמר בטלו עבודות של אותו היום

דף כב,ב פרק ד הלכה ג גמרא  שחט ומת אחר מהו שיכנס בדמו רשב"ל אמר בפר אבל לא בדם ר' חנינה ור' יונתן תריהון אמרין אפי' בדם מילתיה דריב"ל אמר אפי' בדם דא"ר חנינה ר' בא בשם ר"י אפי' בדם ר"י בן לוי שאל חפן ומת מהו שיכנס בחפניו מה צריכא ליה בחפניו דכתיב ומלא חפניו ברם הכא לית כתיב בדמו פשיטא ליה אפי' בדם:

דף כב,ב פרק ד הלכה ד משנה  בכל יום חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היום מכניס בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין והיום חותה בשל ג' קבין ובה היה מכניס ר' יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך שלשת קבין והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס בכל יום היתה כבידה והיום קלה בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום דברי רבי מנחם:

דף כב,ב פרק ד הלכה ד גמרא  כיי דתנינן תמן נתפזר ממנה כקב גחלים היה מכבדן לאמה ובשבת כופין עליו פסכתר.  בכל יום היתה כבידה והיום קלה שלא לייגעו בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה שלא לייגעו בכל יום לא היה בה אמה גמודה והיום היה בה אחמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת בכל יום לא היה בה נרתיק והיום היה בה נרתיק כדי שלא תכבה ואינו חוצץ א"ר יוסי בי רבי בון קובעו במסמר.  שבעה זהבים הן זהב טוב זהב טהור זהב סגור זהב מופז זהב מזוקק זהב שחוט זהב פרויים זהב טוב כמשמעו (בראשית ה) וזהב בארץ ההיא טוב א"ר יצחק טיבוי דו בבייתיה טיבו דו בלוויתיה זהב טהור שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום ואתייא כדתני מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב וכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום ויאות עד דלא יקום על ברריה הוא חסר סגין מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום זהב סגור שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם א"ר שמואל בר רב יצחק כתיב (דברי הימים א כט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבית וכתיב ואת כל הבית צפה זהב ואת אמר אבן אלא שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם מופז רבי פטרוקי אחוה דרבי דרוסא בשם רבי בא בר בינה

דף כג,א פרק ד הלכה ד גמרא  דומה לאש מצתת בגפרית אמר רבי אבין לשם מקומו הוא נקרא זהב מאופז זהב מזוקק שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק ומאכילין אותן לנעמיות והן מסננות אותן ויש אומרים שהיו טומנין אותו בזבל שבעה שנים זהב שחוט שהיה נמשך כשעוה אדריינוס היה לו משקל ביצה דוקלטינוס היה לו משקל דינר גורדינון זהב פרויים ר"ש בן לקיש אמר אדום דומה לדמו של פר ויש אומרים זהב שהוא עושה פירות כיי דתנינן תמן וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל א"ר רבי אחא בר יצחק בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות היו אלו שבפנים עושין פירות הה"ד (ישעיהו לד) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן וגו' אימתי יבשו א"ר יצחק חיננא בר יצחק בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו דכתיב (נחום א) ופרח לבנון אמלל:

דף כג,א פרק ד הלכה ה משנה  בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חופניו בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו והיום עולין באמצע ויורדין באמצע ר' יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב ר' יהודה אומר לעולם כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב:

דף כג,א פרק ד הלכה ה גמרא  פיטום הקטורת הצרתי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה קושט שנים עשר קילופה שלשה קינמון מתשעה נמצאת אומר שלש מאות וששים וחמש מנים היו כנגד ימות השנה ושלשה של אותו היום הדא היא דתנינן והיום מוסף מלא חפניו כרשינה תשעה קבין יין קפריסין ג' סאין וג' קבין אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיורין עתיק מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא רבי נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהוא נתן בה דבש פסלה חסר בה אחת מסממניה חייב מיתה.  תני רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף בורית כרשינה למה היתה באה שבה שפין את הצפורן מפני שהיא נאה יין קפריסין למה היא באה שבה שורין את הצפורן מפני שהיא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד וכשהיה מידק היה אומר הדק היטב הדק היטב שהקול יפה לבשמים חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש היתה פסולה לא נתן לתוכה מלח או שנתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה א"ר זעירה ועובר משום הכנסה יתירה תני בר קפרא הפטמין שבירושלים היו אומרים אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה תני פיטמה חציים כשירה שילשים ורבעים לא שמענו ר' אומר כמדתה היתה כשירה

דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא  ודא דאת מר פיטמה חציים כשירה חצי כל סממן וסממן.  אחת לששים לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים הדא היא מותר הקטרת מה היו עושין בה.  תני הקטיר כזית בחוץ חייב פחות מכזית בפנים פטור רבי זעירה בשם רב ירמיה נפטרו הציבור ידי חובתן ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' ירמיה מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע פחות מכזית בפנים פטור דקה מה ת"ל לפי שנאמר (שמות ל) ושחקת ממנה הדק אם כן למה נאמר דקה שתהא דקה מן הדקה כיצד הוא עושה מפריש שלשת מנים מערב יוה"כ ומחזירן למכתשת כדי למלאות ממנה חפניו כדי לקיים בה דקה מן הדקה.  אמר ר' יונה חוץ מקידוש הראשון א"ר יוסה ואפילו מקידוש הראשון.  מתניתא פליגא על רבי יונה כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים פתר לה חוץ מקידוש הראשון.  מתניתא פליגא על רבי יוסה הכיור והכן מעכבין פתר לה מקומן מעכב:

דף כג,ב פרק ד הלכה ו משנה  בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דברי ר"מ רבי יוסי אומר בכל יום שלש והיום ארבע רבי יהודה אומר בכל יום שתים והיום שלש:

דף כג,ב פרק ד הלכה ו גמרא  מה טעמא דר"מ (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה זו מערכת קיומי אש וביער עליה הכהן זו מערכת איכול איברין ופדרים וערך עליה העולה זו מערכה גדולה והקטיר עליה חלבי השלמים זו קטורת ולית לרבי יוסה מערכת איכול איברין ולית לרבי יודה מערכת קיומי אש מה מקיים רבי יהודה אש תמיד אש שאמרתי לך תהא תמיד לא תהא אלא על מזבח החיצון א"ר אלעזר האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן ודוחין עליהן את השבת ר' יעקב בר אחא בשם רבי שמואל בר אבא מתניתא אמרה כן בכל יום היו שם ארבע מערכות מה את ש"מ אמר רבי מנא והיום חמש רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה דבר שאינו מעכב דוחה אמר ליה עדי החודש הרי

דף כד,א פרק ד הלכה ו גמרא  אינן מעכבין ודחין דתנינן תמן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש מנין למערכת יום הכפורים רבי ירמיה בשם ר' פדת גחלי מה ת"ל אש שהיא בטילה ע"ג גחליה גחלי יכול עוממות ת"ל (ויקרא טז) אש אי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי אש הא כיצד מן הלוחשות הללו ומנין שתהא האש בטילה ע"ג גחלים ת"ל גחלי אש רבי יהושע בן לוי אמר אין לחם הפנים נפסל בשעת מסעות רבי יוחנן אמר לחם הפנים נפסל בשעת מסעות ר' חייה בשם רבי יהושע בן לוי (במדבר ב) כאשר יחנו כן יסעו מה בחנייתם אינו נפסל אף בנסיעתם אינו נפסל רבי אמי בשם ר"י בן לוי (שם) ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות כבתוך המחנות רבי יעקב בר אחא ר' אמי בשם רבי אלעזר השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות לוקה א"ר יוחנן קדשים נדחין בשעת מסעות טמאים פרושים כל אחד ואחד במחיצתו א"ר יוסה תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן נסתלקו הפרוכת הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי יהושע בן לוי תמיד תמיד אפילו בשבת תמיד אף בטומאה מתניתא מסייעא לרבי יוחנן (ויקרא ו) לא תכבה אף במסעות.  בשעת מסעות מה היו עושין לה היו כופין עליה פסכתר דברי רבי יהודה ר' שמעון אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר (במדבר ד) ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף מה עבד לה רבי יודה פסכתר היו כופין עליו מלמעלה מה מקיים רבי יודה ודשנו את המזבח וירוון כיי דאמר ר' יודה בן פזי (דברים לא) ואכל ושבע ודשן:

 

מסכת יומא פרק ה

דף כד,א פרק ה הלכה א משנה  הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן נטל את המחתה

דף כד,ב פרק ה הלכה א משנה  בימינו ואת הכף בשמאלו מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה ר' יוסי אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר (שמות כו) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:

דף כד,ב פרק ה הלכה א גמרא  ולא כבר תנינתה נטל את המחתה ועלה לראש המזבח כיני מתניתא את הכף ואת הבזך מהו כף מגיס א"ר יוסה הדא אמרה כלי חול הוא אין תימר כלי קודש דבר שקדש בכלי כפרה דאיתפלגון פיטמה בחולין ר' יוסה בן חנינה אמר פסולה רבי יהושע בן לוי אמר כשירה מ"ט דר' יוסי בר חנינה קודש היא שתהא הבאתה בקודש מ"ט דר"י בן לוי קודש היא שתהא באה מתרומת הלישכה א"ר יוסה בי רבי בון אתיא דר' יוסי בן חנינה כשמואל ודריב"ל כר' יוחנן דתנינן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור רבי יוחנן אמר קטורת א"ר הישעיה תיפתר באומן משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת ודר' יוסי בן חנינה כשמואל דא"ר חונה בשם שמואל מכתשת עשו אותה כלי שרת לקדש א"ר יוסה בי רבי בון אמרה רבי הונה קומי רבי יוסה דבר שקדש בכלי נפדה אמר ליה ולאו שמואל הוא ושמואל אמר קל הוא במותר דאיתפלגון הותירו תמידין שמואל אמר נפדין כתמימין רבי יוחנן אמר נפדין כפסולי המוקדשין הותירו שעירים על דעתיה דשמואל

דף כה,א פרק ה הלכה א גמרא  אם עולה נפדית לא כל שכן חטאת על דעתיה דרבי יוחנן רבי זעירא אמר ירעו א"ר שמואל בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה א"ר יוסה שנייא היא שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה א"ר חנניה בן תרדיון תניי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות.  (ויקרא ב) מלא קומצו יכול מלא קומצו מבורין ת"ל בקמצו או בקמצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו תלמוד לומר מלא קומצו הא כיצד חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו מלמעלן למטן תמן את אמר מלא קומצו בקמצו והכא את אמר מלא קומצו רבי יעקב בר אחא רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מה להלן קומץ החסר פסול והכא קומץ החסר פסול

דף כה,ב פרק ה הלכה א גמרא  חפנים מהו שיעשה ככלי שרת לקדש אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו מהו שיעשה מדה לחפניו בכל חפנים משערין או אין משערין אלא בחפניו.  רבי יהושע בן לוי שאל חפן ומת אחר מהו שיכנס בחפניו.  אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקדש הדא אמרה חפן ומת אין אחר נכנס בחפניו אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו ועושין מדה לחפניו ואין מעשרין בכל חפנים.  אין תימר חפנים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש הדא אמרה חפן ומת אחד נכנס בחפניו אחר חופן ונותן לתוך חפניו ואין עושין מידה לחפניו ומשערין בכל חפנים הגדול לפי גודלו אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין והקטן לפני קוטנו אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים הילוך בזר מהו חזקיה אמר הילוך בזר כשר רבי ינאי אמר הילוך בזר פסול מתניתא פליגא על רבי ינאי קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו

דף כו,א פרק ה הלכה א גמרא  ושמאלו לא כזר היא תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים אמר ר' בא ואפילו תימר כלפי לחוץ שניא היא הילוך בזר ושנייא היא מאיליו אמר ר' זעירה פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך מתניתא פליגא על ר' ינאי נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר א"ר ביבי תיפתר שהיה מתגלגל כלפי לפנים א"ר בא ואפילו תימר כלפי לחוץ שנייא היא הילוך בזר שנייא שהיא הילוך מאיליו א"ר זעירה פשיטת יד עשו אותה כהילוך מתניתא פליגא על רבי ינאי נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו שנייא היא שאינו יכול לעשותו יתלה אותו בזרוע אינה דרך כבוד ויחליף סברין מימר אם החליף פסול ויחתי אם החתי מימינו לשמאלו כשר ואמר אוף תמן ויחתי תמן אם החתי פסול אם החליף פסול ברם הכא אם החתי כשר אם החליף פסול הכל מודין שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה על איזה מהן הוא עובר חברייא אמרי על האחרונה א"ל ר' יוסי אומר לו היכנס ואת אמר הכין אלא על הראשונה תמן תנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה על אי זו מהן הוא עובר חברייא אמרי על הראשונה אמר לו רבי יוסי אומר לו צא ואת אמר הכין אלא על האחרונה:  וביניהן אמה:  אמר רבי הילא זכר לדבר כהיא דתנינן תמן אמה טרקסין עשרים אמה לבית קודש הקדשים מהו אמה

דף כו,ב פרק ה הלכה א גמרא  טרקסין ר' יונה בוצריא אמר טרקסון מה מבפנים מבחוץ א"ר יוסי מן מה דכתיב (מלכים א ז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפניי הדא אמרה מבפנים א"ל ר' מנא והכתיב (דברי הימים ב ג) ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה הוי מבחוץ מ"ט דרבנן (שמות כו) והבדילה הפרכת לכם וגומר.  מהעבד לה רבי יסי בין קדש הקדשים שלמעלן לקדש קדשים שלמטן ולית לרבנן כן אית לן כהיא דתנינן וראשי פסיפסין מבדיל בעלייה בין קדש לבין קדש הקדשים:

דף כו,ב פרק ה הלכה ב משנה  החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון הגיע לצפון הפך פניו לדרום הלך לשמאלו עם הפרכת עד שמגיע לארון הגיע לארון נתן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטרת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשר יצא ובא לו דרך כניסתו מתפלל תפלה קצרה ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל:

דף כו,ב פרק ה הלכה ב גמרא  תני מן המנורה ולדרום היה נכנס דברי ר"מ רבי יוסי אומר מן השלחן ולצפון היה נכנס אית תניי תני ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון דוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישתפו הפרכות הגיע לצפון והפך פניו לדרום חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים כיצד הוא

דף כז,א פרק ה הלכה ב גמרא  עושה א"ר חנינה מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה שמואל אמר בודדה ברגלו אמר רבי יוחנן מערה מתוך הכף והיא מתמרת ועולה ואח"כ היא פוסה ויורדת יצא ובא לו כדרך כניסתו כרבי יוסה ברם כר"מ אפי' בעי לא יכיל למה שלא יתן אחוריו לקודש כתיב (דברי הימים א ב) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם מה נן קיימין אם מירושלם היה בא נימר מירושלם לבמה אם מבמה היה בא נימר מבמה לירושלם היה בא א"ר שמואל בר אבודמא לבמה היה בא שלא ליתן אחוריו לקודש:  ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון:  וכך היתה תפלתו של כה"ג ביה"כ בצאתו בשלום מן הקודש יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות יהי רצון מלפניך ה' או"א שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחוטה וטלולה ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים רבנן דקסרין אומרין ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יעשו בתיהן קבריהן ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל מעשה באחד שהאריך וגמרו להכנס אחריו אמרו שמעון הצדיק היה אמרו לו למה הארכתה אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא יחרב אמרו לו אע"פ כן לא היית צריך להאריך.  ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת אמרו לו מאיכן אתה יודע אמר להן כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי.  בעון קומי ר' אבהו והא כתיב (ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתוב בהן (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה היה:

דף כז,א פרק ה הלכה ג משנה  משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתייה היתה נקאת גבוה מן הארץ שלשה אצבעות ועליה היה נותן:

דף כז,א פרק ה הלכה ג גמרא  תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא א"ר יוחנן למה נקא שמה אבן שתייה שממנה הושתת העולם.  תני ר' חייה ולמה נקרא אבן שתייה שממנה הושתת העולם.  כתיב (תהילים נ) מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי אלהים הופיע ואומר (ישעיהו כח) לכן הנני יסד בציון אבן וגו':

דף כז,ב פרק ה הלכה ד משנה  נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל הביאו לו את השעיר שחטו וקיבל במזרק את דמו נכנס במקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למטן ולא למעלן אלא כמצליף וכך היה מונה וכו' יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל ר' יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד.  נטלד ם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה.  נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה.  עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הריקן (ויקרא טז) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו זה מזבח הזהב:

דף כז,ב פרק ה הלכה ד גמרא  מהו כמצליף ר' שמואל בר חנניה בשם ר' לעזר כמטוורד א"ר יוחנן כדי שלא יטעה א"ר זעירא כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע והא קתני שבע ואחת אמר רבי בון כתיב (ויקרא טז) על פני הכפורת שבע מה תלמוד לומר יזה כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן.  כתיב (שם) והזה אתו על הכפרת יכול על גגה ת"ל ולפני הכפרת יכול על מצחה ת"ל על ולפני רבי זעירה אמר צריך שיהא נוגע ר' שמואל בר רב יצחק אמר אינו צריך שיהא נוגע א"ר בון בר חייה טעמא דר' שמואל בר רב יצחק והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת מה כפורת שנא' להלן על מחצה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע אף כפורת שנאמר כאן על מחצה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגעץ א"ר יוסה מיסבור סבר רבי בון בר חייה הזיית שעיר של מעלה למידות מהזיות פר שלמעלן ואינה כן אלא הזיות שעיר שלמעלן למידות מהזיות פר שלמטן והזה אותו לפני הכפורת מלמד שהוא נותן אחת למעלן ולפני

דף כח,א פרק ה הלכה ד גמרא  הכפורת איני יודע כמה הרי אני דן נאמר מתן דמים בפר למטן ונאמר מתן דמים בשעיר למטן מה מתן דמים אמורין בפר למטן שבע אף מתן דמים אמורין בשעיר למטן שבע או לכה לך לדרך הזו נאמרו דמים למעלן ונאמרו דמים למטן מה דמים אמורין בו למעלן אחת אף דמים אמורין בו למטן אחת.  נראה למי דומה דנין שלמטן משלמטן ואין דנין שלמטן משלמעלן או לכה לך לדרך הזו דנין דם השעיר מדם השעיר ואין דנין דם השעיר מדם הפר ת"ל (ויקרא טז) ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטה שבע ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן נאמר מתן דמים בשעיר למעלן ונאמר מתן דמים בפר למעלן מה דמים האמורין בשעיר למעלן אחת אף מתן דמים האמורין בפר למעלן אחת או לכה לך לדרך הזו נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן מה דמים אמורין בו למטה שבע אף דמים אמורין בו למעלן שבע נאמרה למי דומה דנין שלמעלן משלמעלן ואין דנין שלמעלן משלמטן או לכה לך לדרך הזו דנין דם הפר מדם הפר ואין דנין דם הפר מדם השעיר ת"ל ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהו כל מעשיו שוין מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטן שבע מה דם השעיר למעלן אחת אף דם הפר למעלן אחת הקדש צריך לכוין כנגד הקדש א"ר נחמיה לפני שמצאנו בפר הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן ת"ל (שם) אשר לפני ה'.  ואיכן היה לפנים מן המזבח או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון ת"ל אשר לפני ה' הא אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי הכל מודין בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא נוגע מה פליגין בפר ושעיר של יה"כ אית תניי תני צריך שיהא נוגע אית תניי תני א"צ שיהא נוגע א"ר לעזר בי ר' יוסי אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין של דם אמרתי אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביוה"כ.  הדא אמרה צריך שיהא נוגע ואפילו תימר א"צ שיהא נוגע ואם נגע נגע.  נתן מכלי קדש לתוך כלי חול פסל הא מכלי קדש לתוך כלי קדש לא פסל א"ר חגיי קומי ר' יוסה מתניתא אמרה כן עירה

דף כח,ב פרק ה הלכה ד גמרא  דם הפר לתוך דם השעיר מה את ש"מ א"ר מנא נימא מדם הפר שהוא מלא לתוך דם השעיר שהוא ריקם אמר רבי יוסה בי רבי בון עירה דם הפר לתוך דם השעיר מלא מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך כלי אחר כדי שיבללו כל צורכן מנין שהוא זקוק להערות ת"ל (ויקרא טז) ונתן מדם הפר ומדם השעיר בזמן שהן מעורבין יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו ת"ל (שמות ל) וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה או נימר דם הפר אחת בשנה לא שתים בשנה תני ר' ישמעאל (שם) מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה.  הכל מודין בשבע הזאות שלמטן שהוא צריך להערות דכתיב שבע ולא ארבע עשרה.  קיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדין מאחד על הפרכת מאחר על מזבח הזהב אי זה מהן זקוק להערות ויש אדם מחשב חצי כפרה אלא כיני קבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב אי זה מהן הוא זקוק להערות תפלוגתא דר"ז ודר' הילא דאיתפלגון הגריל ג' זוגות ליתן מאחד על הבדים מאחד על הפרוכת' מאחד על מזבח הזהב אי זה מהן משתלח רבי זעירה אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר אין חבירו משתלח רבי הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו כל הפרה אין חבירו משתלח על דעתיה דר' זעירה שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד והכא על דעתיה דרבי זעירה שלשתן הוא זקוק להערות על דעתיה דר' הילא אינו זקוק להערות אלא ותו שהזה ממנו קיבל דם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדין ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב

דף כח,ב פרק ה הלכה ד גמרא  איזה מהן ישפך על היסוד תפלוגתא דרבי ודר"א בי ר"ש דאיתפלגון חטאת שקבל דמה בד' כוסות נתן מזה אחד ומזה אחד ומזה אחד מניין שכולם נשפכין על היסוד ת"ל (ויקרא ד) ואת דמו ישפך יכול אפילו לא נתן מאחד מהן מתן ארבע יהו כולם נשפכין ת"ל (שם) ואת כל דמה ישפך הא כיצד הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה דברי ר' ר"א בי ר"ש מנין אפי' לא נתן מאחד מהן אלא מתן ד' יהו כולן נשפכין על היסוד ת"ל ואת דמו ישפך ע"ד דר"א בי ר"ש מניון אפי' לא נתן מאחד מהן אלא מתן ד' יהו כולן נשפכין על היסוד ת"ל ואת דמו ישפך ע"ד דר"א בי ר"ש כולהן נשפכין על היסוד ע"ד דרבי אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהזה ממנו חבריא אמרי נתפגל זה ונתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה הכל מודין בפר משיח ועדה עד שיהא שם מתנה אחת משל שניהן חברייא אמרי אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין מה פליגין בדם שני חטאות שנתערבו רבי אומר אומר אני רואין את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר ואם לאו פסול וחכמים אומרים אפילו אין בו אלא מתנה אחת משל שניהן כשר.  ע"ד דרבי יש שיעור למתנות ע"ד דרבנן אין שיעור למתנות הדא אמרה נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה:

דף כט,א פרק ה הלכה ה משנה  התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון שם גומר על מזבח הפנימי ר"א אומר במקומו היה עומד ומחטא על כולן הוא נותן מלמטה למעלן חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן מלמעלן למטן:

דף כט,א פרק ה הלכה ה גמרא  ויתחיל בקרן מזרחית דרומית אמר ר' הילא ימנית אין זו ימנית ויתחיל מקרן צפונית מערבית אמר רבי אלעזר (ויקרא טז) ויצא אל המזבח

דף כט,ב פרק ה הלכה ה גמרא  ויתחיל מקרן מערבית דרומית שלא יתן אחוריו לקודש ואין סופו ליתן אחוריו לקודש חוזר היה לאחוריו ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית צפונית כיי דאמר ר' הילא ימנית אין זו ימנית תני רבי אליעזר אומר ממקומו היה עומד ומחטא ועל כולן הוא נותן מלמעלן למטן חוץ מזו שהיה לפניו לוכסן שהיה נותן מלמטן למעלן.  ר' אבהו בשם רבי יוחנן שניהן מקרא אחד דורשין סביב רבנין אמרי סביב להלוך ורבי ליעזר אומר סביב לקרנות שני כהנים ברחו בפולמוסיות אחד אומר עומד הייתי ומחטא ואחד אומר מהלך הייתי ומחטא.  אמר רבי יודן הדא אמרה מאן דעבד הכין לא חשש ומאן דעבד הכין לא חשש:

דף כט,ב פרק ה הלכה ו משנה  הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד רומי אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו:

דף כט,ב פרק ה הלכה ו גמרא  והזה עליו לא על אפריו עליו לא על גחליו אית תניי תני צד צפוני אית תניי צד דרומי מאן דאמר צד צפוני ר' ליעזר ומאן דאמר צד דרומי רבנן אמר רבי יוסה זה סימן כל הניטל מבחוץ להינתן בפנים

דף ל,א פרק ה הלכה ו גמרא  ניטל מן הסמוך לפנים וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן מן הסמוך לפנים רבי ירמיה בשם רבי פדת גחלים שבכל יום ונר המערבי למידין מגחלים של יה"כ ושני בזיכי לבונה למידין משירי דמים ואת כל דם הפר ישפך לרבות פר דם יום הכיפורים לשפיכה ולמה לא אמר ושעיר א"ר מנא בלא כך אינו זקוק להערות אשכחת אמר (ויקרא ד) ואת כל דם הפר ישפך לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה וכלה מכפר את הקדש אית תניי תני אם כילה כיפר ואית תניי תני אם כיפר כילה רבי אבהו בשם ר' יוחנן מחלוקת ביניהון מאן דאמר אם כיפר כילה השיריים מעכבין מאן דאמר אם כלה כיפר אין השיריים מעכבין רבי יהושע בן לוי אמר משמעות ביניהון מן השיריים אין השיריים מעכבין ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין השיריים מעכבין מאי כדון מאן דאמר אם כלה כיפר עושה אותן ארבע מתנות מאן דאמר אם כיפר כלה אינו עושה אותן אלא מתנה אחת תני א"ר ישמעאל מה אם שירי חטאת שאינן מכפרין ניתנין על היסוד תחילת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתינתן על היסוד אמר לו רבי עקיבה לא אם אמרת בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראוין לכפר ניתנין על היסוד תחילת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתינתן על

דף ל,ב פרק ה הלכה ו גמרא  היסוד מאן דאמר אין מכפרין אין מכפרין בשאר ימות השנה הא ביום הכיפורים מכפרין מאן דאמר אינן מכפרין ואינן ראויים לכפר אין מכפרין לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים מה נן קיימין אם למצוה מצוה ליתן על היסוד אלא אם אינו ענין למצוה תניהו ענין לעיכוב אמר רבי שמי מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין דתנינן מה לתחתונים אם נתנן למעלן לא הורצו שאין מהן קרב למעלן תאמר בעליונים אם נתנן למטן הורצו שיש מהן קרב למטן הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנן בחוץ לא הורצו מה לפנימיים אם נתנן בחוץ לא הורצו שאין מזבח ממרקן תאמר בעליונים אם נתנן למטן הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותן הואיל והקרנות ממרקות אותן אם נתנה למטן תהא כשירה ת"ל אותה שיתן דמיה למעלן לא שיתן דמיה למטן מהו אין המזבח הפנימי ממרקן א"ר יוסי בי רבי בון שאינו ממרקן לעשותן שיריים שעל ידי הבדין ועל ידי הפרוכת הן נעשות שיריים א"ר יוסה מתני' אמרה שאין השיריים מעכבין דתנינן אם לא נתן לא עיכב רבי בורקיי בשם רבי יוחנן מתני' אמרה שהשיריים מעכבין דתנינן (ויקרא טז) וכפר את מקדש הקדש זה לפניי לפנים ואת אהל מועד זה ההיכל ואת המזבח זה מזבח הזהב יכפר אף על העזרות מה אית לך כפרה בעזרות לא השיריים ר' בון בר חייא בעי כמאן דמר השיריים מעכבין מקומן מעכב נותנן בלילה שוחט עליהן בתחילה.  חברייא בעיי מחשב להן ר' יודן בעי אבדו מה הן צריכה ליה כשהתחיל ליתן וחסרו אבל אם לא התחיל ליתן כל עמא מודיי משהוא משייר שהן

דף לא,א פרק ה הלכה ו גמרא  שיריים תני מועלין היו בדמים דברי ר"מ ור"ש וחכ"א אין מעילה בדמים.  ר' אבהו בשם ר' יוחנן (ויקרא יז) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד ר' חייה בשם ר' יוחנן (שם) כל אכליו יכרת אין לך בו אלא כרת נפש בלבד א"ר זעירה הקדיש דם בניהון מ"ד אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד וזה הואיל ואין בו כפרה אין בו מעילה מ"ד אין לך בו אלא כרת נפש בלבד וזה הואיל ויש בו כרת יש בו מעילה אתא ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן הקדיש דם ובדק הבית ביניהון והוה ר' זעירה חדי בה סבר על דרבנן איתאמרת א"ל ומה בידך ועל דר"ש איתאמרת ר' בא בריה דר' חייה בר בא כך משיבין חכמים לר"ש אילו מכרן שמא אינו תופס דמיהן מה ביניהן ומה בין דמיהן ופליג על ההיא דא"ר לעזר יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן ויש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן הדמים לא נהנין ולא מועלין בהן לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן:

דף לא,א פרק ה הלכה ז משנה  כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום הקדים דם השעיר לדם הפר יחזיר ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר אם עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזיר ויזה בתחילה מבפנים וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן ר' אלעזר ור' שמעון אומר ממקום שפסק משם הוא מתחיל:

דף לא,ב פרק ה הלכה ז גמרא  תני א"ר יהודה בד"א בעבודות הנעשות בפנים בבגדי לבן אבל בעבודות הנעשות בחוץ בבגדי זהב אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי וחכ"א אף הנעשות בחוץ בבגדי זהב אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ר' אבהו בשם ר' יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין (שמות ל) מדם חטאת הכפורים אחת רבנן אמרי עבודות שהוא נכנס פעם אחת בשנה רבי יהודה אומר מקום שהוא נכנס בו פעם אחת בשנה רבי הושעיה בשם ר' פס במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר אמר רבי לעזר ונתן מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרוכת ואחר כך שחט את השעיר הנעשה בתחילה כשר.  אמר רבי יוסה אילו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחד וכשר מה בין שחט עד שלא נתן מה בין שחט משנתן אילו אמר ונתן יאות רבנן אמרי שלש לכושר ושלש לפסול ר' לעזר ור"ש אומר ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול ורבנן אמריכל שבע ושבע כפרה בפני עצמה רבי אלעזר ורבי שמעון אמרי כל אחד ואחד כפרה בפני עצמו רבי זעירה בשם ר' לעזר טעמא דר' לעזר בי רבי שמעון (ויקרא טז) וכלה מכפר את הקדש אפילו אין שם אלא מתנה אחת אמרה התורה כלה אמר רבי לעזר נתן מקת מתנות ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן אלו ואלו נשפכין במצותן לכן צריכה כשנקרא עליהן לשם פסול אמר רבי יוסה ויאות אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלין.  בראשונים ר' חגיי בעא קומי ר' יוסה

דף לב,א פרק ה הלכה ז גמרא  עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול שחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר א"ר יוסה מצינו פסול מוציא מיד פיגול מצינו פסול מוציא מיד כושר:

 

מסכת יומא פרק ו

דף לב,א פרק ו הלכה א משנה  שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אע"פ שאינן שוין כשרים.  לקח אחד היום ואחד למחר כשרים מת אחד מהן אם עד שלא הגריל מת אחד מהן יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורם לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת ציבור מתה רבי יהודה אומר תמות ועוד א"ר יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם:

דף לב,א פרק ו הלכה א גמרא  שעירים מיעוט שעירים שנים א"כ למה אמר שני שיהו שוין כבשים מיעוט כבשים שנים אם כן למה נאמר שני שיהו שוין צפרים מיעוט צפרים שתים א"כ למה נאמר שתי שיהו שוות חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים אם כן למה נאמר שתי שיהו שוות התיב ר' חגיי קומי ר' יוסה והא כתיב (דברים יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' מעתה אנשים מיעוט אנשים שנים א"כ למה נאמר שני שיהו שוין והא כתיב (שמות כג) לא תטה משפט גר יתום והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר יתום דן עם מי שאינו יתום אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה מה תלמוד לומר שני אלא מפנייא להקיש לגזירה שוה נאמר כאן שני ונאמר להלן שנימה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים הרי למדנו שאין האשה מעידה מעתה אין האשה דנה ר' יוסה בי רבי בון רבי חונה בשם רב יוסף נאמר כאן שני (דברים יז) על פי שנים עדים ונאמר להלן שני (במדבר יב) וישאר שני אנשים במחנה מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים א"כ למה נאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד שותק ואחד מדבר אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד

דף לב,ב פרק ו הלכה א גמרא  מעמיד לזה ומושיב לזה משום רבי ישמעאל אמרו אומר לו לבוש כשם שהוא לובש או הלבישו כשם שאתה לבוש אמר רבי יהודה שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב ואי זה האסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד מדבר כל צורכו וכו' רבי בא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין כשהן מעידין עדותן ר' ירמיה בשם רבי אבהו אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן.  שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים אין השעירין כמצוותן שוין בשבח הדמין ואין שוין בדמים השעירים כמצוותן משובח בגופו משובח במראיו מי קודם ר' ירמיה סבר מימר נישמעינה מן הדא אביב קצור יבוש לקצור אביב קצור קודם הדא אמרה משובח בגופו משובח במראיו משובח בגופו קודם כיני מתניתא יביא שנים ויגריל עליהם בתחילה ויאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו איזה מהן קרב תחילה רב אמר שני שבין זוג שני ר' יוחנן אמר שני שבין זוג ראשון א"ר זעירה טעמא דר' יוחנן (ויקרא טז) ועשהו חטאת בראשון א"ר לא טעמא דרבי יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלייה שלא ידחה ואתיה כהיא דא"ר יונה בשם ר' זעירה ועשהו חטאת קבעו בתלייה שיזדווג לו חבירו על דעתיה דר' יוחנן מת שני שבין זוג שני שני שבין זוג ראשון מהו שידחה אתא רבי בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מת שני שבין זוג שני שני שבין שוג ראשון כבר נדחה כל שכן מחליפה שיטתיה דרב מת שני בזוג ראשון שני שבזוג שני כבר נדחה הגריל שלשה ליתן מאחד על הבדין מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב אי זה מהן המשתלח ר' זעירה אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח אתש אינו מכפר בו אין חבירו משתלח ר' הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו את כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו את כל הכפרה אין חבירו משתלח ע"ד דר"ז שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד:  שאין חטאת ציבור מתה ר' יהודה אומר תמות:  וקשיא על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה א"ר אבון

דף לג,א פרק ו הלכה א גמרא  ולא אשכחנן כן על דר"א דר"א אמר ימותו א"ר מנא הן דאת מקשי לה על דר' יהודה קשיתה על דמתניתא דתנינן תמן וולד חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה:

דף לג,א פרק ו הלכה ב משנה  בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא וגומר:

דף לג,א פרק ו הלכה ב גמרא  תני בר קפרא עוו פשעו חטאו שלא להזכיר גניין של ישראל יעמד חי מלמד שהוא עתיד למות עד מתי הוא חיה עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר' יהודה רש"א עד שעת הוידוי ע"ד דר' יהודה הוידוי מעכב ע"ד דר"ש אין הוידוי מעכב מה נפק מן ביניהון שלחו בלא וידוי ע"ד דר' יהודה צריך להביא שעיר אחד על דעתיה דר"ש אינו צריך להביא שעיר אחד אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא פר אחד על דעתיה דר"ש אינו צריך להביא פר אחד נתוודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמר צריך להביא פר אחר צריך להתוודות עליו פעם שנייה או כבר יצא בוידוייו של ראשון אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שנייה או כבר יצא בהגרילו של ראשון:

דף לג,א פרק ו הלכה ג משנה  מסרו למי שהוא מוליכו הכל כשירין להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערשלא מציפורין וישראל היה:

דף לג,א פרק ו הלכה ג גמרא  (ויקרא טז) ושלח ביד איש להכשיר את הזר עתי שיהא עתיד עתי שהיא מזומן עתי אף בשבת עתי אף בטומאה לא הוה עתיד הוא מזומן אלא שלא ישלחנו ביד שנים שילחו בידם שנים מהו שיטמא בגדים נישמעינה מן הדא והמשלח לא המשלח את המשתלח הדא אמרה שילחו ביד שנים אינו מטמא

דף לג,ב פרק ו הלכה ג גמרא  בגדים ברח דרך הליכה מטמא בגדים דרך חזירה אינו מטמא בגדים שאלו את ר"א חלה השליח אמר להן כך תהו בשלום ואם חלה המשתלח אמר להן יכול הוא לטעון אתכם ולי דחייו ולא מת אמר להן כך יהו אויבי השמים לא שהיה ר"א מפליגן אלא שלא היה אומר להן דברים שלא שמעון מימיו וחכמים אומרים חלה השליח משלחו ביד אחר חלה המשתלח מרכיבו על החמור דחייו ולא מת יורד אחריו וממיתו.  כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר והסרקין אוכלין אותו כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה גורל של שם עולה בימין משמת שמעון הצדיק פעמים בימין פעמים בשמאל כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי דולק משמת שמעון הצדיק פעמים כבה פעמים דלק כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה לשון של זהורית מלבין משמת שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים מאדים כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה אור המערכה מתגבר ועולה משהיו נותנין שני גזירי עצים בשחרית לא היו נותנין כל היום משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה ולא היו נמנעין להיות נותנין עצים כל היום.  כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היתה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד עד כזית ויש מהן שהיו אוכלים ושביעין ויש מהן שהיו אוכלין ומותירין.  משמת שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון הצנועים היה מושכין את ידיהן והגרגרנים היו פושטין את ידיהן.  מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו והוא היה נקרא בן האפון עד היום הוא שדוד אמר (תהילים עא) אלהים פלטיני מיד רשע מכף מעוול וחומץ.  תני ארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש היה נר מערבי כבה ולשון של זהורית מאדים וגורל של שם עולה בשמאל והיו נועלין דלתות ההיכל מבערב ומשכימין ומוצאין אותן פתוחין אמר לו רבן יוחנן בן זכיי היכל למה אתה מבהלינו יודעין אנו שסופך ליחרב שנאמר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך.  ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה זו אני מת אמרו לו למי נמנה אחריך אמר להן הרי נחוניון בנין לפניכם הלכו ומינו את נחוניון וקינא בו שמעון אחיו והלך והלבישו אונקלה וחגרו צלצל אמר להן ראו מה נדר לאהובתו א"ל לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש נקלה שליך ואחגור בצלצל שליך.  בדקו את הדברים ולא מצאו אותו אמרו משם ברח להר המלך.  משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח וקרא עליו את הפסוק הזה (ישעיהו יט) ביום הזה יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים והרי הדברים ק"ו ומה אם זה שברח מן השררה ראו היאך נחזר עליה בסוף מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה תני זו דברי ר"מ ר' יהודה אומר לא כי אלא מינו את שמעון וקינו בו נחונין אחיו והלך והלבישו נקלה וחגרו צלצל א"ל ראו מה נדר לאהובתו כו' היך קדמייא והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נכנס לשררה ראו האיך העשיא את ישראל לעכו"ם מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה:

דף לד,א פרק ו הלכה ד משנה  וכבש עושין לו הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא יוקרי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה י' סוכות מירושלם עד צוק תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים מלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מן האחרון שבהן שאינו מגיע עצמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:

דף לד,א פרק ו הלכה ד גמרא  אית תניי תני כבש גופו אית תניי תני כבש ממש.  אמר רבי חייה בר יוסף אלכסנדריין היו אומרים עד מתי אתם תולין את הקלקלה בנוי:  יקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה:  תני עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עשר סוכות בתוך עשרה מיל רבי יוסי אומר חמש וכולן על ידי עירוב וכן אמר לי אליעזר בני יכול אני לעשותן שתים על ידי עירוב על כל סוכה וסוכה אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו למה שאין יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו כהדא רבי מנא סלק למבקרה לרבי חגיי דהוה תשיש א"ל צחינא אמר ליה שתה שבקיה ונחת ליה בתר שעה סלק לגביה אמר ליה מה עבדת ההיא צחיותך א"ל כד שרית לי אזלת לה.  רבי חייה בר בא הוה משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עימיה אמרה ליה ברתיה אבא צחייא אנא אמר לה אורכין ציבחר א"ל אבא צחייא אנא א"ל אורכין ציבחר ומתת רבי אחא כד מפני מוספא הוה אמר קומיהון אחינן מאן דאית ליה מייניק ייזיל בגיניה:

דף לד,א פרק ו הלכה ה משנה  ומה היה עושה חלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרבניו ודוחפו לאחוריו מתגלגל ויורד לא היה מגיע למחצית ההר עד שהוא נעשה איברים איברים בא וישב לו תחת הסוכה האחרונה עד שתחשך מאימתי מטמא בגדים משיצא חומת ירושלם רבי שמעון אומר משעת דחייתו לצוק:

דף לד,ב פרק ו הלכה ה גמרא  בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהן ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים והיו מתביישין אלא מאלו חזרו וקשרו אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ושנים שהיה מאדים חזרו וקשרו אותו בסלע.  כתיב (ישעיהו א) לכו נא ונוכחה וגומר תני רבי אליעזר אומר (שם) אם יהיו חטאיכם כשנים כבין שמים וארץ כשלג ילבינו יותר מכאן כצמר יהיו רבי יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות הראשונים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו.  אמר רבי יודא בר פזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשונה אם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני.  ורבנן אמרין בזמן שעוונותיו של אדם כפי שניו כצמר יהיו:

דף לד,ב פרק ו הלכה ו משנה  בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהן נתנם במגם והקטירן על גבי המזבח קלען במקלות והוציאן לבית השריפה.  מאימתי מטמאין בגדים משיצאו חומת העזרה ר"ש אומר משיצת האור ברובן:

דף לד,ב פרק ו הלכה ו גמרא  בא לו אצל פרו וכו' אנן תנינן בא לו אצל הפר ואצל שעיר הנשרפין אית תניי תני בא לו כהן גדול לקרות אמר רבי חנניה קרא מסייע למתניתן (ויקרא טז) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו מה כתיב בתריה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אמר רבי מנא ואפילו כהן כאהן דתנינן תנייא ברייא אתיא היא כאנש דסלק מטבריא לציפורין עד דהוא בטיבריא אמרין בציפורין הוא יתיב רבי זריקן א"ר זעירה שאל פרים הנשרפים ושעירין הנשרפין שניטמאו מהו שישרפו

דף לה,א פרק ו הלכה ו גמרא  כמצותן מה צריכה ליה בשניטמאו לפני זריקה אבל אם ניטמו אחר זריקה קורא אני עליו במועדו אף בשבת במועדו אף בטומאה אמר ר' יוסי ועדה שכתב בו במועדו לית שמע מינה כלום.  א"ר מנא לא מיתמנע ר' יוסי ר' קיים הכא ואמר ליה קיים בפר משיח ועדה וא"ל רבי בון בר חייה אמר ר' אלעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצא רוב האבר המשלים לרוב לא צורכא דלא יצא אבר אבר ואחר כן יצא רובה אבר המשלים לרוב ר' חייה בר בא אמר ר' לעזר שאל פריט הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצאו וחזרו פשיטה דרך חזירה אינו מטמא בגדים לא צורכא דלא מכיון שהתחילולצאת מהו שיטמו בגדים התיב ר' בא והא תנינן היו סובלין אותן במוטות יצאו הראשונים חוץ לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו הראשונים מטמין בגדים האחרונים אינן מטמין בגדים עד שיצאו יצאו אלו ואלו מטמין בגדים אמר רבי יודן אבוי דר' מתניה שנייא

דף לה,ב פרק ו הלכה ו גמרא  היא דכתיב והוציא עד שיוציא רשות כל המוציא רבי ירמיה אמר רבי לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שניטמו מהו שיפסלו משם יוצא מה צריכה ליה כרבי שמעון בן לקיש ברם כרבי יוחנן פשיטא ליה דאיתפלגון השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם רבי יוחנן אמר חוץ לחומת ירושלים רבי שמעון בן לקיש אמר חוץ לחומת העזרה רבי שמעון בן לקיש כדעתיה דאמר רבי אמי בשם ר"ש בן לקיש בשר שלמים שיצא ואחר כך נכנס ונזרק עליו מן הדם כבר נפסל משם יוצא אמר רבי יוסה ואפילו כרבי יוחנן צריכה ליה ירושלים אף על פי שאינה מחיצה לקדשי קדשים מחיצה היא לקדשים קלים חוץ לחומת ירושלים אינה מחיצה לא לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים אמר רבי מנא אינה מחיצה להן רבי לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מהו שיטמו בגדים בלא הכשר בלא טומאה מפני שסופן לטמות טומאה חמורה התיב שמואל קפודקיא מעתה יטמו את אימוריהן אלא בשפירשו ואפילו תימר לא פירשו כהדא אין מי חטאת מטמין דבר לחזור וליטמות ממנו התיב ר' ירמיה הרי נבלת עוף הטהור הרי הוא מטמא טומאת אוכלין בלא הכשר בלא טומאה מפני

דף לו,א פרק ו הלכה ו גמרא  שסופן ליטמות טומאה חמורה אמר רבי יוסה נבלת עוף הטהור אין לה מחיצה אלו יש להן מחיצה א"ר מנא נבלת העוף הטהור יש לה מחיצה אדם הוא מחיצתה דאי לא כן אילו הביא כלב והלבישו בגדים והאכילו נבלת עוף הטהור שמא אינו מטמא בגדים בבית הבליעה א"ר לעזר דרומיא נבלת העוף הטהור מחיצתה בכל מקום אלו מחיצתן חוץ לירושלים א"ר לעזר פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין ששחטן לזרוק את דמן למחר פיגל להקטיר אימורין למחר פיגל לשרוף את בשרו למחר לא פיגל שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח ר' שמיי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר ולא שמיע דא"ר לעזר שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח תנא ר' זכיי זר ששרף מטמא בגדים לא צורכה דלא מהו שיהו כשירים בלילה ק"ו מה אם הקטר אימורים שאינן כשירים בזר כשירים בלילה אלו שהן כשירין בזר אינו דין שיהו כשירין בלילה והשורף לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה אי זהו השורף זהו המסייע בשעת שריפה א"ר יוסי הדא אמרה מסייע בשעת שריפה מטמא בגדים ר' אמי בשם ר"א המהפך בכזית מטמא בגדים לא צורכה אלא היה עומד בפנים ובידו קורה ומהפך בכזית מהו נישמעינה מן הדא והוציא ושרף מה המוציא עד שיוציא לחוץ אף השורף עד שישרוף בחוץ תמן אמר חזקיה (במדבר כ) וטמא עד הערב לרבות השורף אוף הכא כן:

דף לו,א פרק ו הלכה ז משנה  אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר דידכאות היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר א"ר יהודה והלא סימן גדול היה להן ג' מילין מירושלם ועד בית חורון

דף לו,ב פרק ו הלכה ז משנה  הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעים שהגיע שעיר למדבר ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנא' (ישעיהו א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

דף לו,ב פרק ו הלכה ז גמרא  מהו דידכיות קבלן:

 

מסכת יומא פרק ז

דף לו,ב פרק ז הלכה א משנה  בא לו כה"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באיסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל וקורא ועומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ומברך עליה ח' ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפילה.  הרואה כה"ג שהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כה"ג כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן היתה נעשית כאחת:

דף לו,ב פרק ז הלכה א גמרא  מניין לקריאת הפרשה ר' אידי בשם ר' יצחק (ויקרא טז) ויעש מה ת"ל כאשר צוה ה' את משה מיכן לקריאת הפרשה רבי אמי בשם ר' יוחנן שירי עבודות עובדן בבגדי לבן א"ר מתנא מתניתא אמרה כן ואם לאו באיסטלית לבן משלו ר' יוסה בעי למה שהן בחוץ הרי שחיטה הרי אינה אלא בחוץ והוא עובדה בבגדי זהב ר' יסא בשם ר' יוחנן רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן מצינו שחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן

דף לז,א פרק ז הלכה א גמרא  והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא א"ר יוסה בי רבי בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתון.  תמן תנינן מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מדלגין בנביא ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מותר אין מדלגין בתורה ר' ירמיה בשם רשב"ל שאין גלין ס"ת ברבים ר' יוסה בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה אלא כדי שישמעו ישראל תורה של סדר והא תנינן קורא אחרי מות ואך בעשור שנייא היא שהיא סדרו של יום תדע לך דארשב"ל בכל מקום אינו קורא על פה והכא קורא ר' יוסה מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כד דהיא חדא אוריא תהא גייל לה להדי פרוכתא כד אינון תרתי תי מייבל חדא ומייתא חדא:  ומברך עליה שמנה ברכות על התורה הבוחר בתורה על העבודה שאותך נירא ונעבוד על ההודייה הטוב לך להודות על מחילת העון מוחל עונות עמו ישראל ברחמים על המקדש הבוחר במקדש וא"ר אידי השוכן בציון על ישראל הבוחר בישראל על הכהנים הבוחר בכהנים על שאר תפלה ותחינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע לפניך בא"י שומע תפלה:

דף לז,א פרק ז הלכה ב משנה  ואם בבגדי בוץ קרא קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי ר' אליעזר ר"ע אומר עם תמיד של שחר היו קריבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבים.  קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו נכנס להוציא את הכף ואת המחתה קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש קידש ידיו ורגליו נכנס והקטיר את הקטורת והטיב את הנרות קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי עצמו ולבש מלווין אותו עד ביתו וי"ט היה עושה לכל אוהביו שיצא בשלום:

דף לז,א פרק ז הלכה ב גמרא  א"ר יוחנן זו דברי ר"א ור"ע אבל דברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערביים ר' חונה בשם רב יוסף אתיא דר' לעזר כב"ש כמה דב"ש אמרי תדיר מקודש מקודש קודם כן ר' ליעזר אומר תדיר מקודש מקודש קודם היך עבידה עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום פר ואיל ושבעת כבשים תימים היו קריבין עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים רשב"ל אמר טעמא דהן תנייא כדי לסמוך

דף לז,ב פרק ז הלכה ב גמרא  חטאת לחטאת ועולה לעולה ואית דבעי מימר הפר והאיל ואילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים והדין תנייא תולה עבודות מ"ט (ויקרא טז) ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם כאמור בענין מה אמור בענין אילו ואיל העם א"ר בון בר חייא ושעיר מ"ט מדם חטאת הכפורים כבר קדמה חטאת הכפורים (שם) ובא אהרן אל אהל מועד מאיכן בא מקריית הפרשה ולהיכן הוא הולך להוציא כף ומחתה כתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ואת אמר הכין ולא כן א"ר יוחנן הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים א"ר יוסה בן חנינה כל הפרשה כתובה על סדר חוץ מזו א"ר יוסה עוד היא אמורה על סדר ובא אהרן אל אהל מועד מאיכן בא מקידוש הראשון שהיה בידו ולאין הוא הולך לקידוש האחרון א"ר מנא קומי רבי יוסה למה לי נן אמרין חוץ מקידוש האחרון א"ל שנייא היא דכתיב ובא ויצא ופשט את בגדי הבד שאין ת"ל אשר לבש וכי עלת על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש א"כ למה נאמר אשר לבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים א"ר אלעזר יש לך עבודה אחרת שהוא עובדה בבגדי לבן ואי זו זו זו הוצאת כף ומחתה א"ר יוחנן הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד בין הערבים:  ולמה בבגדי לבן א"ר חייה בר בא כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה למעלן (יחזקאל ט) ואיש אחד בתוכם לבוש בדים אף למטן (ויקרא טז) כתנת בד קדש ילבש:

דף לז,ב פרק ז הלכה ג משנה  כהן גדול משמש בשמונה כלים.  וההדיוט בארבעה.  בכתנת ומכנסים במצנפת ואבנט.  מוסיף עליו כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ.  באילו נשאלין באורים ותומים.  ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו:

דף לח,א פרק ז הלכה ג גמרא  מפני מה כה"ג משמש בשמנה כלים ר' חנניה חברון דרבנן אמר כנגד המילה שהיא לח' ימים על שם (מלאכי ב) בריתי היתה אתו מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה א"ר סימון על שם (משלי כה) אל תתהדר לפני מלך א"ר לוי שאין קטיגור נעשה סניגור אתמול כתיב בהם (שמות לב) ויעשו להם אלהי זהב ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב תני ר' חייה ולבשם ובלו שם שם היו גנוזין שם היו מרקיבין ולא היו כשירים ליה"כ הבא תנא ר' דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט תני רבי אומר שתי תשובות בדבר אחת בבגדי כהן גדול ואחת בבגדי כהן הדיוט תני לא נחלקו רבי ור"א בי ר"ש על אבניטו של כה"ג ביה"כ שהוא של בוץ ועל שאר ימות השנה שיש בו כלאים ועל מה נחלקו על אבנטו של כהן הדיוט שרבי אומר יש בו כלאים ור"א בי ר"ש אומר אין בו כלאים רבי יעקב בר אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן טעמא דרבי (שמות כט) ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אתכה מה בגדי אהרן יש בו כלאים אף בגדי בניו יש בהן כלאים מה עבד לה ר"א בי ר"ש מה אהרן בראוי לו אף בניו בראוי להן.  אמר רבי סימון כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין.  בכתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט כתונת היתה מכפרת לובשי כלאים אית דבעי מימר על שופכי דמים כמה דאת אמר ויטבלו את הכתונת בדם מכנסיים היה מכפר על גילוי עריות כמה דאת אמר (שמות כח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת היתה מכפרת על גסי הרוח כמה דאת אמר (שמות כט) וישם את המצנפת על ראשו אבנט היה מכפר על הגנבים ואית דבעי מימר על העוקמנים א"ר לוי ל"ב אמה היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן חושן היה מכפר על מטי הדין כמה דאת אמר (שמות כח) ועשית חשן משפט אפוד היה מכפר על ע"ז כמה דאת אמר (הושע ג) ואין אפוד ותרפים מעיל ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה ואלו הן האומר לשון הרע וההורג נפש בשגגה האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל (שמות כח) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו יבא קול ויכפר על קול ההורג נפש לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה מיתת כה"ג (במדבר לה) וישב בה עד מות הכה"ג תני ר"א בן יעקב אומר נאמרה כפרה בפנים ונאמר כפרה בחוץ מה כפרה האמורים בפנים בן הבקר מכפר על שופכי דמים אף כפרה אמורה בחוץ בן הבקר מכפר על שופכי דמים כאן בשוגג כאן במזיד שנייא היא עגלה ערופה בין שוגג בין מזיד א"ר יוסה כאן על חט ידוע וכאן על חט שאינו ידוע.  ציץ אית דבעי מימר על הגודפנים אית דבעי מימר על עזי פנים מ"ד על הגודפנין ניחא דכתיב (שמואל א ט) ותטבע האבן במצחו וכתיב (שמות כח) והיה

דף לח,ב פרק ז הלכה ג גמרא  על מצחו תמיד מ"ד על עזי פנים (ירמיהו ג) ומצח אשה זונה היה לך ולמה נקרא שמם אורים שהן מאירין לישראל ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך שבעת שהיו ישראל תמימין היו מכוונין להן את הדרך שכן שמצאנו שבידו להן בגבע בנימין א"ר יהודה ח"ו לא בידו הם בגבע בנימין שבראשונה אמר עלה ולא אמר נתתיו ובשנייה אמר עלה ואמר נתתיו ואין נשאלין שתי שאילות כאחת אם נשאלו אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה ואית תניי תני משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה ואית תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השנייה מ"ד משיבו על הראשונה ואינו משיבו על השנייה מן הדא (שמואל א כג) ויאמר דוד ה' אלהי ישראל וגו' היסגירני בעלי קעילה בידו וגו' הירד שאול דוד לא שאל כהוגן לא צורכא הירד שאול ואם השנייה ואינו משיבו על הראשונה מן הדא ויאמר דוד היסגרני בעלי קעילה אותי וגו' מ"ד אינו משיבו לא על הראשונה ולא על האחרונה (שמואל א ל) וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו דוד ביקש עליה רחמים (שמואל א כג) ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך תדע לך שהרי שתים שאל והשיבו שלש (שמואל א ל) ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל אית תניי תני הקול היה שומע אית תניי תני הכתב בולט מ"ד הקול היה שומע ניחא דכתיב וישמע את הקול מ"ד הכתב היה בולט והא לית חי"ת בשבטים ולא צד"י ולא קו"ף בשבטים אברהם יצחק יעקב כתוב עליהן והא לית טי"ת בשבטים (בראשית מא) כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן:

 

מסכת יומא פרק ח

דף לח,ב פרק ח הלכה א משנה  יה"כ אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר"א וחכמים אוסרין:

דף לח,ב פרק ח הלכה א גמרא  ענוש כרת ואת אמר הכין א"ר הילא לפחות מכשיעורין נצרכה תענו את נפשותיכם יכול ישב לו בחמה וצינה כדי שיצטער ת"ל (ויקרא טז) כל מלאכה לא תעשו מלאכה אסרתי לך במקום אחר ועינוי אסרתי לך במקום אחר מה מלאכה שאסרתי לך במקום אחר מלאכה שחייבין עליה כרת אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר עינוי שחייבין עליו כרת ואלו הן אלו הפיגולין והנותרין מנין לרבות את הטבלין ת"ל (שם) תענו את נפשתיכם ריבה מרבה אני את הטבלין שהן במיתה ולא ארבה את הנבלה שאינה במיתה ת"ל תענו את נפשתיכם ריבה ארבה את הנבילות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינן בל"ת ת"ל תענו את נפשתיכם ריבה ארבה את החולין שאינן בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהן בעמוד אכול ת"ל תענו את נפשתיכם ריבה ארבה את התרומה והמעשר שאינן בבל תותיר ולא ארבה את הקדשים שהן בבל תותיר ת"ל תענו את נפשתיכם רביה ד"א תענו את נפשתיכם

דף לט,א פרק ח הלכה א גמרא  דבר שהוא עינוי אב בית נפש ואי זו זו זו אכילה ושתייה משום ר' ישמעאל אמרו נאמר כאן תענו את נפשתיכם ונאמר להלן (דברים ח) ויענך וירעיבך מה עינוי שנא' להלן עינוי רעבון אף עינוי שנאמר כאן עינוי רעבון ולמה ששה דברים כנגד ששה עינויין האמורין בפרשה והא ליתנון אלא חמשה א"ר תנחומא ואחד מוסף ברחיצה ר' זעירה בר חמא רבי יוסי בי ר' חנינא בשם רבי יהושע בן לוי בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ביוה"כ מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו רבי יונה תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה והא תני אין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו היה הולך אצל רבו אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש הורי רבי בא כהן תנייא הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו בעיר יחלוצו וכן בט"ב וכן בתענית ציבור.  ובסיכה כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור בט"ב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר והא תני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש ביה"כ לאיסור אבל לא לעונש והא תני (ויקרא כב) ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה א"ר יוחנן לית כאן סך א"ר אבמרי לית כאן סך לית כאן שותה דל כן דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף מניין שהוא מחוור בעשה אר"א בשם רבי סמיי (דברים כו) ולא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין לחי הוא אסור כל שכן למת ואיזה דבר שמותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה.  ובנעילת הסנדל תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ וכן באבל וכן במנודה אית תניי תני יוצאין באמפליא ביום הכפורים ואית תניי תני אין יוצאין אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באמפליא של בגד ומאן דאמר אין יוצא באמפליא של עור ר' יצחק בר נחמן סלק לגבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא נפק לגביה לבוש סוליסה אמר ליה מה הוא דין א"ל איסתניס אנא רבי שמואל בר נחמן סלק לגביה ריב"ל בלילי תעניתא נפק לגביה לבוש סוליסה א"ל מה הוא דין א"ל איסתניס אני ר' סמיי חמונה נפיק בלילי תעניתא לבוש סוליסה חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבויי דנשיא מלבש סוליסה א"ל

דף לט,ב פרק ח הלכה א גמרא  אן מן הדה א"ל מן דריב"ל הוא א"ל ריב"ל איסתניס הוה:  ובתשמיש המטה.  אתי חמי ברחיצה הוא אסור בתשמיש המטה לא כל שכן תפתר במקום שאין טובלין או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין רבי יעקב בר אחא ר' ייסה בשם ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המטה רב הונא אמר אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום הוו בעיין מימר ובלבד מאשה ר' יונה ור' יוסא תרוויהון אמרין אפי' מדבר אחר והא תנינן יה"כ אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביה"כ לית הדא פליגא אדריב"ל דריב"ל אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל והא תני מעשה בר' יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביה"כ אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח.  המלך על שם (ישעיהו לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך.  הכלה מפני איבה.  והחיה תנעול את הסנדל דברי ר"א הוינן סברין מימר על סופה אשכח תני על כולהון:

דף לט,ב פרק ח הלכה ב משנה  האוכל ביה"כ ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב כל האוכלין מצטרפין לככתובת וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו אכל ושתה אין מצטרפין:

דף לט,ב פרק ח הלכה ב גמרא  א"ר יוסה זאת אומרת שצריך למעך את חללו דל כן ניתני כמוה וכגלעינתה ומחללה תני ר"ש בן אלעזר בכותבת נמרית תני מלא לוגמיו מה ופליג מלוא לוגמיו שהוא ניתן ללוגמא אחת תני משם ב"ש מלוא לוגמיו ברביעית ר' חייה בר אדא בעי קומי ר' מנא ולמה לא תנינתה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה א"ל מפנילוגמו של בן אבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית:

דף לט,ב פרק ח הלכה ג משנה  אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת אכל ושתה ועשה מלאכה חייב ב' חטאות אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה שתה משקין שאינן ראויין לשתיה שתה ציר או מורייס פטור.  תינוקות אין מענין אותן ביה"כ אבל מחנכין אותן קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצוה:

דף לט,ב פרק ח הלכה ג גמרא  למה שתייה בכלל אכילה אין אכילה

דף מ,א פרק ח הלכה ג גמרא  בכלל שתייה מנין שהשתייה בכלל אכילה רבי יונה שמע לה מן הדא (ויקרא יז) על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם מה נן קיימין בדם שקרש הא תני דם שקרש אינו לא וכל ולא משקה אלא כי נן קיימין כמות שהוא והתורה קראת אותו אכילה והתני המחה את החלב וגמייו הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייב מה עבד לה ר' יונה אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמאו טומאת משקה חזר ר' יונה שמע לה מן הדא (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מה נן קיימין אם בטועם טעם יין לתוך התבשיל והלא טעם יין לפגם הוא אלא כי נן קיימין כמות שהוא והתורה קראת אותו אכילה רבנן דקיסרין אמרי תיפתר באילין אורזנייא וגומנניא כל הטפל לאכילה כאכילה היא ר' יוסה שמע לה מן הדא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמרין חברייא קומי ר' יוסה אמור דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים אמר לון ר' יוסי אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואכלן שניהן כאחת שמא אינו חייב שתים רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הדא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה פטור מפני ששתה משקין שאינן ראויין לשתייה אבל אם אכל אוכלין שהן ראויין לאכילה שתה משקין שהן ראויין לשתייה חייב.  לא שבועה שלא אוכל אמר ניחא במתניתן דאנן אמרין שבועה שלא אוכל כר' דו אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ר' חיננה שמע לה מן הדא האוכל ושותה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ר' אבא מרי שמע לה מן הדא לא אכלתי באוני אלא שתיתי ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמאן דאמר שבועה שלא שתה ואכל שתייה בכלל אכילה אין אכילה בכלל שתייה ואית דבעי מישמעינה מן הדא (דברים יב) לא תוכל לאכל בשעריך וגו' תירושך זה היין יצהרך זו סיכה והתורה קראה אותו אכילה ואינו מחוור אין תימר מחוור הוא ילקו עליו חוץ לחומה א"ר יוסה בן חנינה אין לוקין חוץ לחומה אלא על מעשר שני טהור שנכנס לירושלים ויצא ומניין שאינו מחוור כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג גר"ש בהי"ל קדמיית"א מנין שהוא מחוור בעשה ר' לעזר בשם ר' סימיי (דברים כו) לא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי.  לחי הוא אסור לא כל שכן למת אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זה סיכה.  אזהרה למלאכת היום (ויקרא כג) כל מלאכה לא תעשו עונש (שם) והאבדתי את הנפש ההיא אזהרה לעינוי היום (שם) כי כל הנפש אשר לא תעונש עונש ונכרתה הנפש ההיא אזהרה למלאכת הלילה לית כאן עונש לית כאן אזהרה ועונש לעינוי הלילה לית כתיב רשב"ל בעי מה הוה ליה למימר ביה לא תעונה אלא לא תאכל כל אכילות שבתורה כזית וכאן ככותבת אמר רב הושעיה השמר פן ולא תעונה הא תלת אזהרן א"ר חונה השמר באותה האמירה

דף מ,ב פרק ח הלכה ג גמרא  שאמרתי לך (דברים כד) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו' תני רבי חייה לא יאמר עונש במלאכה שאינו צריך הייתי למד מן העינוי מה אם העינוי הקל חייבין כרת מלאכה החמורה אינו דין שיהו חייבין עליה כרת הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו מה עונש שנאמר במלאכה אזהרה לפניו אף עונש שנאמר בעינוי אזהרה לפניו א"ר זעירה הדא אמרה למידין גזירה שוה אפי' מופנה מצד א' א"ר יודן ולא דר"ע היא דר"ע אמר למדין מגזירה שוה אע"פ שאינה מופנה תני ר"א בן יעקב אומר נאמר (ויקרא טז) בעצם היום הזה במלאכה ונאמר בעצם היום הזה בעינוי מה בעצם היום הזה שנא' במלאכה לא חלקתה בו בין יום ללילה בין עונש לאזהרה אף בעצם היום הזה שנאמר בעינוי לא נחלוק בו בין יום ללילה בין עונש לאזהרה עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל (שם) והיתה לכם לחוקת עולם בחדש השביעי הקיש מלאכה לעינוי מה מלאכה שאסרתי לך מלאכה שחייבין עליה כרת אף עינוי שאסרתי לך עינוי שחייבין עליו כרת ר' אבהו בשם ר' יוחנן האוכל כלאי הכרם לוקה ר' אבהו בשם ר"י הכוסס חיטי תרומה לוקה ר' אבהו בשם ר"י המגמע חומץ של תרומה לוקה המגמע חומץ של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש הכוסס חיטי תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ר' אומר אומר אני שהוא משלם קרן וחומש ר' ירמיה בשם ר' אמי מודין חכמים לר' במגמע חומץ של תרומה לאחר טיבלו משלם קרן וחומש שהחומץ משיב את הנפש:  תינוקות אין מענין אותן ביה"כ:  רב חונה פתר מתניתא תינוקות אין מענין אותן ביה"כ ולא מחנכין אותן קודם לשנה קודם לשנתים מחנכין.  רבי יוחנן פתר מתניתא תינוקות אין מענין אותן ביה"כ אבל מחנכין קודם לשנה קודם לשתים משלימין

דף מא,א פרק ח הלכה ג גמרא  עד איכן ר' אחא ר' חיננה ר' יעקב בר אידי בשם ר"ש בן חלפתא כבן תשע וכבן עשר:

דף מא,א פרק ח הלכה ד משנה  עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי:

דף מא,א פרק ח הלכה ד גמרא  בתחילה תוחבה ברוטב אם שבה נפשה הרי יפה ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור שתי עוברות באו לפני ר' טרפון שלח לגבון תרין תלמידים אמר לון אזלון ואמרון לון צומא רבה הוא אמרין לקדמייא ושדך וקרוי עלוי (תהילים כב) מבטן אמי אלי אתה אמרין לתיניינא ולא שדך וקרון עלוי (תהילים נח) זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב חולה אומר יכול אני ורופא אומר אינו יכול שומעין לרופא רופא אומר יכול הוא וחולה אומר איני יכול שומעין לחולה לא צורכא אלא חולה אומר יכול אני ורופא אומר איני יודע ר' אבהו בשם ר' יוחנן נעשה כספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת:

דף מא,א פרק ח הלכה ה משנה  מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו ר' מתיה בן חרש מתיר ועוד אמר ר' מתיה בן חרש החושש בגרונו מטילין בתוכו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות שכל ספק נפשות דוחה את השבת מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו:

דף מא,א פרק ח הלכה ה גמרא  מניין שמאכילין אותו דבילה וצימוקין של תרומה מן הדא (שמואל א ל) ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ר' חונה אמר עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד ברעבון אכלן ר' יוחנן מטתיה כן ואכל מה דאשכח קדמוי וקרון עלוי (קוהלת ז) החכמה תחיה בעליה תני מאכילין אותו את הכל בקל נבילה ותרומה מאכילין אותו מתרומה טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית חלה וערלה צריכה א"ר יוסה קשיתה קומי ר' בא תרומה בעון מיתה ונבילה בלא תעשה ואת אמר הכין כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את

דף מא,ב פרק ח הלכה ה גמרא  המעשרות:  סימני כלב ושוטה פיו פתוחה רירו יורד אזניו סרוחות זנבו נתון בין שתי יריכותיו מהלך לצדדין והכלבין נובחין בו וי"א אף הוא נובח ואין קולו נשמע מה עיסקיה דהדין כלב שוטה רב ושמואל חד אמר רוח חזזית עולה עליו וחורנה אמר אשה עושה כשפים ובודקת בו גרמני עבדיה דר' יודן נשייא נשכו כלב שוטה והאכילו מחצר כבד שלו ולא נתרפא מימיו אל יאמר לך אדם שנשכו כלב שוטה וחיה שעקצו חוורבר וחיה שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה מניין שספק נפשות דוחה את השבת ר' אבהו בשם ר' יוחנן (שמות לא) אך את שבתתי תשמרו מיעוט אית דבעי מימר אמרה תורה חלל עליו שבת והוא יושב ומשמר שבתות הרבה רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן מבוי שכולו עכו"ם וישראל אחד דר בתוכו ונפלו בו משפולת מפקחין עליו בשביל ישראל של שם עד איכן תרין אמורין חד אמר עד חוטמו וחורנה אמר עד טיבורו מאן דאמר עד חוטמו בהוא דהוה קיים ומאן דאמר עד טיבורו בהוא דהוה רבון תני הזריז משובח והנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים תני כל דבר שהוא של סכנה אין אומר יעשו דברים בעכו"ם ובקטנים אלא אפילו בגדולים בישראל מעשה שנפלה דליקה בחצירו של יוסי בן סמאי בשיחין וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו ולא הניח להן אמר הניחו לגבאי שיגבה את חובו מיד קשר עליו הענן וכיבהו ובמוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן חד נפתיי הוה מגיריה דר' יונה נופלת דליקתא במגירותיה דר' יונה אזל ההוא נפתייא בעי מטפתה ולא שבקיה ר' יונה א"ל בגדך מדלי א"ל אין ואישתיזב כולה ר' יודן דכפר אמי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מיניה:

דף מא,ב פרק ח הלכה ו משנה  חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה התשובה מכפרת על עבירות הקלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות הוא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר:

דף מא,ב פרק ח הלכה ו גמרא  תמן תנינן ועל זדון מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים וי"כ מכפר ועל שאר עבירות שבתורה קלות וחמורות זדונות ושגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות ב"ד שעיר המשתלח מכפר לא היא קלות עשה ולא תעשה לא היא חמורות כריתות ומיתות ב"ד רבי יודה אומר כיני מתני' הקלות והחמורות אותן הקלות בין שעשאן בזדון בין שלא עשאן בזדון אותן החמורות בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן אלו הן הקלות עשה ולא תעשה אלו הן החמורות כריתות ומיתות בית דין כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות

דף מב,א פרק ח הלכה ו גמרא  בדבר שיש בו חיוב קרבן אף שעיר המשתלח מכפר ניחא לא הודע הודע לא כן תנינן חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ חייבין וחייבי אשמות תלויין פטורין א"ר בון בר חייה בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן ולמה לא אמר בשלא נתוודע לו בהן מילתיה אמרה ואפי' לא נתוודע לו בהן יה"כ מכפר תמן תנינן על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטא' ועל לא הודע שלהם אשם תלויולא כבר כיפר יה"כ ר"ש בשם רבי לוי סוכייה במורד ביוה"כ היא מתני' עשה אע"פ שלא עשה תשובה לא תעשה ר' שמואל בשם רבי זעירא והוא שעשה תשובה:

דף מב,א פרק ח הלכה ז משנה  האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ושבינו לבין חבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו את זו דרש ראב"ע (ויקרא טז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ושבינו לבין חבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר (ירמיהו יז) מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל:

דף מב,א פרק ח הלכה ז גמרא  האומר אין עולה מכפרת אין עולה מכפרת עלי מכפרת היא אי איפשי שתכפר לי אינה מכפרת לו על כרחו אין יה"כ מכפר מכפרת היא אי איפשי שיכפר לי מכפר הוא לו על כורחו א"ר חנניה בריה דר' הלל לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא לית את מלך והעולה מכפרת על הרהור הלב מ"ט (יחזקאל כ) והעלה על רוחכם היו לא תהיה וכן איוב אומר (איוב א) והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם וגו' הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב רבי אומר על כל עבירות שבתורה יה"כ מכפר חוץ מן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אם עשה תשובה מתכפר לו ואם לאו אינו מתכפר לו ר' זבידא א"ר יסא מקשי מיסבור סבר ר' שיוה"כ מכפר בלא תשובה ר' אשיין רב יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מודה ר' שאין יה"כ מכפר אלא בתשוב' הא מיתה מכפרת בלא תשובה תני יום מיתה כיום תשובה מאן תנינתה ר' הווי הדא היא דתנינן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה דלא כר' שאל ר' מתיה בן חרש את ראב"ע בישיבה אמר לו שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אמר לו ג' הם חוץ מן התשובה כתוב אחד אומר (ירמיהו ג) שובו בנים שובבים וכתוב אחד אומר (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם וכתוב אחר אומר (תהילים סט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' וכתוב אחר אומר (ישעיהו כב) אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון הא כיצד עבר על מ"ע ושב מיד אינו זז ממקומו עד שימחול לו עליו הכתוב אומ' שובו בנים שובבי' העובר על מצוה בל"ת ושב מיד התשובה תולה ויוה"כ מכפר עליו הכתוב אומ' כי ביום הזה יכפר עליכם

דף מב,ב פרק ח הלכה ז גמרא  העובר על כריתות ומיתות ב"ד במזיד התשובה ויה"כ מכפרין מחצה והייסורין בשאר ימות השנה מכפרין מחצ' עליו הכתוב אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שנתחללו בו ש"ש אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביה"כ לכפר ולא בייסורין למרק אלא תשוב' ויה"כ מכפרין שליש והייסורין מכפרין שליש והמיתה ממרקת בייסורין עליו הכתוב אומר אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון הא למדנו שהמיתה ממרקת א"ר יוחנן זו דברי ר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל ור"ע אבל דברי חכמי' שעיר המשתלח מכפר אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר ר"ז אמר כל שהוא רבי חנניה אומר בסוף מה מפקא מביניהון מת מרד ע"ד דר"ז כבר כיפר ע"ד דר' חנניה לא כיפר אר"ז מתניתא מסייעא לר"ח חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר והשעיר אינו מכפר אלא ביוה"כ חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויה"כ מכפר משתחשך א"ר חונה איתתבת קומי ר' ירמיה ואמר תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו ר' יוסי בי ר' בון בעי ואין הב"ה רואה את הנולד ויכפר מיד.  שמואלא מר ההן דחטא על חבריה צריך מימר ליה סרחית עלך ואין קבלי' הא טבאות ואין לא מייתי בני נש ומפייס ליה קומיהון הדא היא דכתי' (איוב לב) ישר על אנשים יעשה שורה של אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי אם עשה כן עליו הכתוב אומר (שם) פדה נפשו מעבר בשחת וחיתו באור תראה מית צריך מפייסתיה על קיברתיה ומימר סרחיתע לך תני עבירו' שנתודה עליהן ביה"כ שעבר א"צ להתוודות עליהן יוה"כ הבא אם עשה כן עליו הכתו' אומר, (משלי כו) ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו תני ר' ליעזר אומר ה"ז זריז ונשכר מ"ט דר' ליעזר (תהילים נא) וחטאתי נגדי תמיד מה מקיים ר"א טעמא דרבנן ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו בשונה באותה העבירה מה מקיימין רבנן טעמא דרבי ליעזר וחטאתי נגדי תמיד שלא יהו בעיניו כאילו לא עשאן אלא כשעשאן ונמחל לו.  מצות הוידוי עיוה"כ עם חשיכה עד שלא נשתקע במאכל ובמשת' אע"פ שנתוד' בערבית צריך להתודו' בשחרית אע"פ שנתוד' בשחרית צריך להתודות במוסף אע"פ שנתודה במוסף צריך להתודו' במנחה אע"פ שנתודה במנחה צריך להתודות בנעילה שכל היום כשר לוידוי כיצד הוא מתודה ר' ברכיה בשם ר' בא בר בינה רבוני חטאתי ומירע עשיתי ובדעת רעה הייתי עומד ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יה"ר מלפניך ה' אלהי שתכפר לי על כל פשעי ותמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל חטאתי תני צריך לפרוט את מעשיו דברי ר' יהודה בן בתירה רע"א א"צ לפרוט את מעשיו.  מ"ט דר"י (שמות לב) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב מה עבד לה ר' עקיבה מי גרם להם אני שהרביתי להם כסף וזהב למה שאין חמור נוהק אלא מתוך כפיפה של חרובין כתיב (ירמיהו יד) מקוה ישראל ה' וגו' מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וכן אומר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם: